להלן דברי דני שטייניץ ואחריהם תגובתי.
דברי דני שטייניץ:
קראתי את הכתבות של עמיתי מיכאל רוטשילד בעלונים האחרונים וגם באחרון.
הכתבות הקודמות עסקו בנושאים שניתן לכנותם פילוסופיה פופולארית, אבל הכתבה האחרונה גלשה אל דיון פוליטי שבמוקד מחלוקות לאומיות. מסכים אני עם הדברים בחלקם ועל חלקם האחר אני חולק נמרצות, וכבר דגדגו אצבעותי להשיב בפולמוס ולהציג עמדות נוגדות מעל דפי העלון, בסמכי על כך שהנהלת העלון מן הסתם לא תתן בטוי לצד אחד בלבד של הקשת הפוליטית.
אלא שהנושא נראה לי סבוך ורב צדדי הרבה יותר מן המוצג בכתבה, מה שעשוי להוליד מן הסתם כתבה ארוכה מדי. להלן רק דוגמאות מספר לסוגיות כבדות שעולות בדעתי בהקשר לכתבה:
האם מתכונת ה"סחטן" בתורת המשחקים תקפה גם כאשר מדובר במלחמה המונעת ע"י קנאות דתית שמימית וקדושה ולא על ידי תאוות הבצע או כל שיקול "ארצי" שניתן לכמת בו תועלת ונזק? והלוא ההיבט הדתי צובר תאוצה בסכסוך עם הפלשתינאים (סאדאת נתן את אות ההתחלה לכך בהכריזו על סיני אדמה מצרית קדושה). ומה קורה כשיש התערבות ע"י גורם שלישי ורביעי וחמישי כפי שאנו חווים כמעט מדי יום?
ובאשר להצעת מיכאל בעניין 50 שנות שלום כתנאי להעברת, למשל, הגולן לידי הסורים? מי מוכן לגור שם באותה תקופה בידיעה שיהפוך לאזרח סורי לאחר חלוף הניסוי? האם מיכאל מוכן לחיות שם בתנאים אלו? או שמא יפונה כל האזור ויהיה שומם 50 שנה ויהפוך למעמסה ביטחונית יקרה לישראל מבלי להפיק תועלת כלשהי? ומה קורה אם קבוצות טרור פועלות משם והם אינן באחריות סוריה? או לחליפין הן פועלות מדרום לבנון אך נתמכות ע"י סוריה? כמה לחימה צריך לסבול שם לפני שפוסקים "לא עמדתם בהתחייבות"? והאם נותני החסות להסכם – אמריקה ואירופה, לא ידרשו החזרה בכל מקרה, בהיות תגובותינו "לא מידתיות" לפי טעמם ובכלל הכיבוש מוקצה בעיניהם?
לאור זה האם מתכונת ארכת 50 השנים עדיין מביאה את הגאולה? ומה אומרים על כך יוסי שריד וזהבה גלאון, האם הם מוכנים לחכות 50 שנה, או שמא דורשים הם "נסיגה עכשיו" לתל אביב (בלי יפו כמובן) מיד? והרי לך חריגה ממתכונת "הסחטן" כי צד אחד אינו מסוגל להסכים בינו לבינו על שום מהלך.
אך רגע... האם העלון הנחמד והצנוע של ר.ה. בכלל צריך להתעסק בנושאי אקטואליה פוליטית השרויה במרכז פולמוס לאומי ולשמש עוד זירת אגרוף פוליטית? אני סבור שזה יהיה סופו המר. (לתשומת לב העורכים המכובדים)!
אני פונה גם אל עמיתי מיכאל, הצג את משנתך הפוליטית בבלוג שאתה מזכיר בכתבה אך לא בעלון הכפר.
תגובתי:
אתחיל את תגובתי דווקא מן ההצעה שבסוף המאמר, וכמו יהודי טוב – אענה על השאלה בשאלה: מהי פוליטיקה?
כמו יהודי פחות טוב – אנסה גם להשיב על השאלה ששאלתי.
לדעתי – כל ניסיון להשפיע על אחרים יכול להיקרא פוליטיקה (http://en.wikipedia.org/wiki/Politics) ולמעשה כל התבטאות של אדם נועדה להשפיע על אחרים, כך שבכלל אי אפשר להתבטא מבלי לעסוק בפוליטיקה.
לגבי השאלות שנוגעות לתוכן דברי, להלן תשובותיי.
"האם מתכונת הסחטן תקפה וגו'"
השאלה לא לגמרי מובנת לי, את המתכונת הציע פרופסור אומן ואני הצבעתי דווקא על כך שהיא אינה מתאימה לתיאור המציאות.
התוכנית המדינית שהצגתי אינה בנויה על מתכונת זו ולמעשה היא מביאה בחשבון את העובדה שיתכן שלא יושג שלום כלל. היא רק מראה איך אפשר לחיות כאשר אין שלום מבלי לאבד את תמיכת העולם (וכאמור – ללא תמיכת ידידותינו בעולם – לא רק העלון צפוי לסוף מר).
מי שקרא את דברי בעיון הבין שאני נגד מפעל ההתנחלות בשטחים שכבשנו מאז 67.
לכן השאלה "מי יהיה מוכן לגור שם" לא כל כך מעניינת בעיני. לדעתי אסור שמישהו בכלל יגור שם. השטח צריך להיות בשליטת הצבא שימנע חדירת כוחות עוינים והוא יוכל לעשות זאת ביתר יעילות כאשר אין מתנחלים שהוא צריך להגן עליהם.
האזורים הנתונים במחלוקת הם מעמסה כיום. מעמסה מדינית וביטחונית גדולה מאד. ברגע שלא נתנחל בהם הם יעמיסו עלינו הרבה פחות ויתנו לנו הרבה יותר (בגלל זה הצבעתי על הטעות שבמימוש ההתנתקות: לו פינינו את הישובים מבלי להעביר את השטח לפלסטינים הייתה סכנת המנהרות והמרגמות פוחתת באופן ניכר בשעה שגם הפינוי המלא של השטח – שיושם - וגם המשך ההתנחלות בו – כפי שדרשו התומכים בהתנחלות - הם מתכון בטוח לפגיעה ממנהרות ומרגמות).
את השאלה "מה אומרים על כך זהבה גלאון ויוסי שריד" צריך לשאול את זהבה גלאון ואת יוסי שריד. לדעתי, סביר מאד שזהבה גלאון באמת תדרוש נסיגה מידית ולכן אינני במפלגתה. אבל האם זה שייך לדיון?
כפי שציינתי במאמר – הוא בכלל לא דן בסוריה כי סוריה לא קיימת.
הוא דן בהסכמים עם גופים שמסוגלים לקחת אחריות על האנשים שחיים בשטח שמוגדר כשטח שלהם ולקיחת אחריות פירושה גם נשיאה בתוצאות של מעשים אלה: אם משטח הנתון לשליטה פלסטינית תצאנה פעולות טרור נגד ישראל – ספירת ימי הנורמליזציה תתחיל מחדש (בגלל זה דיברתי במאמר על תקופה ארוכה ורצופה של נורמליזציה).
אגב, שלא כמענה לשום שאלה, חשוב להדגיש שבעיני – חלק מן הנורמליזציה חייב להתבטא במערכת החינוך. כיום החינוך הפלסטיני שוטף את מוח תלמידיו בשנאה לישראל. כל עוד מצב זה נמשך – אין נורמליזציה.
עוד דבר שרצוי לציין הוא שהתכנית אינה דורשת הסכמה של הערבים היא רק נותנת לערבים אופציה להסכים. לגבי הטענה שהצד שלנו לא מסוגל להסכים בינו לבין עצמו על שום דבר – זו לא בעיה בתוכנית, אבל אני מקווה שכשאנשים יבינו את ההיגיון שבה – יש סיכוי שגם בימין וגם בשמאל יסכימו לה. הדבר היחיד שבטוח בעניין זה הוא שאם התוכנית לא תוצג – היא גם לא תיושם ומה שאני ניסיתי לעשות זה להימנע ממצב זה.
מיכאל רוטשילד
התגובות האחרונות