4 תגובות

• קישור לתגובה ראשון, 04 ינואר 2026 16:55 הוסף ע״י שי

  1. הנחת היסוד השגויה: “מה שלא נכתב מיד – לא קרה”
  
  כל המאמר נשען על הנחה מודרנית לגמרי:
  אם אירוע היסטורי או תיאולוגי לא תועד מיד ובכל מקור אפשרי, סימן שהוא הומצא בדיעבד.
  
  זו הנחה שמתאימה לארכיון ממשלתי במאה ה־21, לא למסורת חז”לית.
  
  ביהדות:
  
  לא כל מה שידוע – נכתב
  
  לא כל מה שנכתב – הודגש
  
  ולא כל מה שהודגש – היה הסיבה המרכזית מלכתחילה
  
  2. חנוכה מראשיתו לא היה “חג נס”, אלא חג חנוכה
  
  בספרי המקבים, אצל יוספוס, ובמקורות הקדומים:
  
  חנוכה = חנוכת המקדש
  
  שמונה ימים = מקבילה לסוכות / זמן טיהור / חנוכת שלמה
  
  זה לא חיסרון. זה המצב המקורי.
  
  הטעות היא לחשוב:
  אם נס פך השמן לא היה הטעם הבלעדי לחג – סימן שהוא לא קרה.
  
  זו קפיצה לוגית.
  
  3. הלכה לא נקבעת לפי “טעם” אלא לפי קבלה
  
  המסורת היהודית יודעת היטב להבחין בין:
  
  עצם המעשה ההלכתי
  
  לבין הטעמים שניתנים לו לאורך הדורות
  
  הדלקת נרות חנוכה:
  
  קיימת כמעשה
  
  גם לפני ניסוח “נס פך השמן” כמרכזי
  
  לא כל מצווה נולדת עם מניפסט תיאולוגי מודפס.
  
  4. הטיעון מהשתיקה: כלי חלש במיוחד
  
  המאמר משתמש שוב ושוב בטיעון הזה:
  “לא מוזכר כאן, לא מוזכר שם, לכן לא היה”.
  
  זהו כשל ידוע:
  Argument from silence
  
  כמה דוגמאות מקבילות:
  
  תחיית המתים כמעט לא מוזכרת בתורה שבכתב. אז הומצאה?
  
  עולם הבא כמעט לא מפורש בתנ”ך. אז הוא בדוי?
  
  ברכת “אשר יצר” לא מוזכרת במקרא. אז מישהו המציא גוף?
  
  במסורת חז”לית, הרבה דברים:
  
  נמסרו בעל פה
  
  לא נזקקו להדגשה
  
  או לא היו רלוונטיים לדיון הספציפי של אותו מקור
  
  5. למה באמת נס פך השמן מודגש מאוחר?
  
  לא בגלל שהוא “הומצא”, אלא בגלל שינוי מוקד.
  
  בתקופות מוקדמות:
  
  הדגש היה לאומי, היסטורי, פוליטי
  
  ניצחון, חנוכה, ריבונות
  
  אחרי חורבן הבית:
  
  אין ריבונות
  
  אין מקדש
  
  אין צבא
  
  מה כן נשאר?
  
  אור
  
  טהרה
  
  התערבות אלוהית שקטה
  
  נס פך השמן נעשה רלוונטי יותר תיאולוגית, לא “חדש”.
  
  6. האזכור בתלמוד הבבלי: לא חריג, אלא מדויק
  
  העובדה שנס פך השמן מוזכר בקיצור ב־תלמוד בבלי אינה בעיה, אלא מאפיין.
  
  הבבלי:
  
  לא מספר סיפורים בשביל הריגוש
  
  מביא מה שנצרך להלכה
  
  השאלה שם אינה “מה קרה”, אלא:
  למה מדליקים נרות שמונה ימים.
  
  הברייתא עונה. זה מספיק.
  
  7. מגילת אנטיוכוס: לא “מקור ראשון”, אלא ניסוח ספרותי
  
  הופעת נס פך השמן בצורה נרטיבית ב־מגילת אנטיוכוס לא מוכיחה המצאה, אלא:
  
  עיבוד
  
  הרחבה
  
  מסירה עממית כתובה
  
  כמו שקורה שוב ושוב במסורת חיה.
  
  8. “ככה נולדות מצוות”? לא. ככה נחשפים טעמים
  
  הסיום הדרמטי מחטיא את המטרה.
  
  מצוות ביהדות:
  
  לא “נולדות” מספרות
  
  לא נקבעות מציר זמן אקדמי
  
  ולא תלויות בשאלה אם פילון כתב עליהן פסקה
  
  מה שמתפתח לאורך הדורות הוא:
  
  השפה
  
  ההסבר
  
  הדגש הרוחני
  
  לא עצם החג.
  
  9. השורה התחתונה
  
  המאמר מציג:
  
  בקיאות במקורות
  
  סדר כרונולוגי
  
  ותחושת “חשיפה”
  
  אבל הוא מפעיל על מסורת חז”לית:
  א. כלים היסטוריציסטיים צרים
  ב. תפיסה מודרנית של תיעוד
  ג. וציפייה לאחידות שלא קיימת באף תרבות מסורתית
  
  נס פך השמן איננו בדיחה מאוחרת.
  הוא איננו סיבת החג המקורית.
  והוא ודאי לא הוכחה ש”ככה ממציאים מצוות”.
  
  הוא פשוט דוגמה לאופן שבו מסורת חיה:
  לא קופאת,
  לא מתנצלת,
  ומעמיקה את המשמעות כשהמציאות משתנה.
  
  וזה, למרבה האכזבה, הרבה פחות קונספירטיבי ממה שמנסים למכור.
• קישור לתגובה שבת, 03 ינואר 2026 18:30 הוסף ע״י עדי אביר

  מנחם,
  
  האם תוכל להפנות אותי למקור שקובע שנמצא פך שמן בחוטמו של הכהן הגדול?
  אני לא מכיר את הטענה הזאת.
  
  עדי אביר
• קישור לתגובה שבת, 03 ינואר 2026 18:21 הוסף ע״י מנחם רוזנברג

  אז ככה: נס פך (לא פח) השמן היה שהוא נמצא באף של הכהן הגדול. מה זאת אומרת באף של הכהן❓️ תשובה: הרי כתוב בפירוש שנמצא פך שמן בחוטמו של הכהן הגדול. ואיך הוא נכנס לאף של הכהן❓️ זה הנס❗️??
• קישור לתגובה חמישי, 12 יוני 2025 23:48 הוסף ע״י ינון בן ה13

  הנס מוזכר בגמרא, שבת, כא עמוד ב במפורש
  
  מאי חֲנוּכָּה?
  דְּכִי נִכְנְסוּ יְוָנִים לַהֵיכָל – טִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים שֶׁבַּהֵיכָל.
  וּכְשֶׁגָּבְרָה מַלְכוּת בֵּית חַשְׁמוֹנַאי וְנִצְחוּם – בָּדְקוּ וְלֹא מָצְאוּ אֶלָּא פַּךְ אֶחָד שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁהָיָה מֻנָּח בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל.
  וְלֹא הָיָה בּוֹ אֶלָּא לְהַדְלִיק יוֹם אֶחָד – נַעֲשָׂה בוֹ נֵס וְהִדְלִיקוּ מִמֶּנּוּ שְׁמוֹנָה יָמִים.
  יש לי מלא דברים ידועים ומקובלים שכתובים בש"ס ללא
  חילוקים
  
  נשמה יתירה – בשבת האדם מקבל תוספת רוחנית של שמחה ומנוחה. (ביצה טז)
  
  ה’ מתפלל – חז"ל מתארים שה’ עצמו הראה למשה איך מתפללים ברחמים. (ברכות ז)
  
  שינה דומה למוות – שינה היא 1/60 ממיתה, כי הנשמה עוזבת חלקית את הגוף. (ברכות נז)
  
  צדיק גוזר – ה' מקיים – יש צדיקים שה' מקיים את דבריהם ממש. (מועד קטן טז)
  
  קשת בענן – הקשת היא סימן לשכינה; לא מביטים בה ישירות. (חגיגה טז)
  
  שלום בית = שכינה – כשהאיש והאישה חיים נכון, שורה ביניהם נוכחות אלוקית. (סוטה יז)
  
  אדם הראשון מעפר מכל העולם – כדי שכל אומה תרגיש שייכת לאנושות. (סנהדרין לח)
  
  גובה אדם הראשון – עד השמים – לפני שחטא, היה ענק ברוח ובגוף. (חגיגה יב)
  
  שלמה והחיות – שלמה המלך ידע לתקשר עם בעלי חיים ושדים. (גיטין סח)
  ויש לי עוד 23
  אם יש לך עוד סיפורים מצוצים מהאצבע לספר תספר רק תחשוב קודם כי אתה יוצא קצת חייזר
  ותראה את התשובה שלי לגבי ה"23 שאלות על זרע לבטלה" והתשובה לגבי "הסחיטה הגדולה" שלך