Skip to content

1VSDAT

שלישי, 09 אוקטובר 2018 08:52

הסחיטה הגדולה – מה קרה כשקופרמן איים לגלות את סודו הנורא של גדול הדור (מאיר שחם)

דרג מאמר זה
(0 מדרגים)

הסחיטה הגדולה מה קרה כשקופרמן איים לגלות את סודו הנורא של גדול הדור

)סיפור אמיתי. מקורות למטה)

 

פרק א' – תורה וגדולה

מרן רשכבה"ג רבי יהודה שליט"א, זכה לכבוד מלכים ששנים רבות לא היה כמוהו. על שולחנו התאחדו תורה וגדולה כאחד.

ספריו של מרן הגר"י הפכו לאבן יסוד בארון הספרים היהודי, ופסיקתו היתה המילה האחרונה.
כל ענין ציבורי בדור נקבע על פיו, והוא לא היה כפוף לשום סמכות רבנית אחרת. ברצונו היה מבטל את הוראותיהם של כל הרבנים האחרים.

 

פרק ב' – לא יסור שבט מיהודה

מרן הגר"י שליט"א, באמצעות קשריו האישיים עם ראש הממשלה, קיבל אוטונומיה ניהולית, ובאמצעותה ניהל את חיי החרדים בארץ ישראל. למעשה הממשלה לא התערבה בשום החלטה שלו, לטוב ולמוטב.

 

למרן הגר"י שליט"א היתה גם מיליציה משטרתית משל עצמו, שאנשיה "טיפלו" בכח הזרוע, בכל אדם שהעיז להביע התנגדות להחלטותיו של מרן הגר"י. לעתים הוצאו מתנגדיו להורג. החכמים שבדור, ואולי הסרקסטים שבהם, הליצו עליו את הפסוק: "לא יסור שבט מיהודה".
ההערצה למרן הגר"י הגיעה לשיאים. מדי יום ביומו נערך טקס "קבלת פני רבו", וכל חשובי הציבור עברו לפניו לקבל את ברכתו. בהמשך אף הוסיפו תפילה מיוחדת לשלומו של מרן הגר"י, שהוכנסה לסידור התפילה הקבוע.

 

פרק ג' – עולם הזה

עושרו של מרן לא היה סוד. היו לו השקעות נדל"ן אגדיות, מניות ביבוא ויצוא, וכן השקעות היי-טק מניבות. חסכונותיו היו מספיקים בעת הצורך לכלכלת מדינה קטנה. משכורתו השנתית של מנהל העסקים של מרן, היתה גדולה יותר מזו של מיליונר מן השורה.


רבינו לא הסתיר את עושרו. בביתו המפואר לעולם לא חסר דבר, משרתים היו נכונים למלא כל בקשה. שולחנו היה שולחן מלכים, ופירות מיובאים היו סטנדרט.

רבים כינו את מרן הגר"י בתואר "הקדוש", אולם לא היה רחוק מזה. הוא היה נהנתן במלוא מובן המילה. פעם יצא לשחות בבריכה בי"ז בתמוז. לימים הוא טען שלא נהנה מהעולם כמלוא אצבע קטנה, אבל איך אמר מי שאמר: "המעשים שלו דיברו כל כך חזק, שהיה קשה לשמוע מה הוא אמר".

 

פרק ד' – הסוד


אבל היה סוד. סוד גדול, שעלול היה למוטט את כל עולמו של מרן.

אין אנו יודעים מה היה הסוד. האם הסוד היה קשור לאהובו הנכרי, שהיה מגיע כמעט מדי יום, בחשאיות, לביתו של מרן? אותו אהוב נכרי שהיה מאכיל את מרן ומשקה אותו, שולח לו מתנות יקרות, ואוכל על שולחנו בסעודת שבת? האהוב שאהב יחסי שליטה, וביקש ממרן שליט"א לדרוך על גבו, ומשאלתו היתה להיות לעולם "המזרון של מרן"?


אולי. ואולי לא. מה שבטוח, שהסוד צפן בחובו יחסים אסורים, וידעו עליו, מלבד מרן שליט"א, גם אשתו הרבנית תליט"א.


והיה עוד מישהו שידע על הסוד: קופרמן. תלמידו של מרן.

 

פרק ה' – הסוד מאיים לצאת

אין איש יודע כיצד התחיל הדבר. אבל עם הזמן, החל קופרמן מפזר רמזים עבים ובדיחות שנונות באשר לסודו של הגר"י.


הבדיחות הללו לא ערבו לאוזניו של מרן. אחרי הכל, סוד צריך להשאר סוד. הוא קרא לקופרמן ושאל אותו שאלה אחת: "מה אתה רוצה? ארבעים אלף דולר יספיקו לך?"


"אוקיי, ראה את הענין כסגור" ענה קופרמן. מרן הגר"י חשב שהסחיטה נעלמה. אבל הוא לא ידע שסחיטה לא נעלמת. למחרת הגיע קופרמן עם מחיר חדש: "שמונים אלף". למרן לא היתה ברירה, הוא שילם.

 

פרק ו' – לא מתחילים עם קופרמן


מרן הגר"י עמד לחתן את בנו, גדול הדור הבא. זאת תהיה החתונה המפוארת אי פעם. אולם מיוחד נבנה כדי להכניס את כל באי החתונה, הוקמו פרנצ'עס ענקיים, ורחבת האולם קושטה בשלטי ענק: "שמחת בית רבינו". הוצאות החתונה היו בסביבות 24 מיליון דולר. ההזמנות המוזהבות נשלחו על ידי שליחים מיוחדים. כל שועי הדור והרבנים הוזמנו למעמד. ורק איש אחד לא קיבל הזמנה: קופרמן. זאת היתה טעות, טעות חמורה מאוד. עם קופרמן לא מתחילים.
שבוע לפני החתונה, הופיע גרפיטי על קירות האולם: "העבריין מחתן".


מרן שליט"א מיהר לשלוח הזמנה מכובדת לקופרמן, באמצעות משרתו האישי. תוך שעה הגיע אופנוען מטעם קופרמן, והחליף את הכיתוב מ"העבריין מחתן" ל"מרן מחתן". אבל קופרמן, היה צריך להחזיר את הכבוד האבוד שלו. והנקמה שהוא תכנן, היתה מתוקה מדבש.

 

פרק ז' – החתונה האדומה


בעיצומה של החתונה. אלפים עוברים לפני ה"מזרח", מאחלים ממיטב ברכותיהם למרן שליט"א נשיא הדור, ולבנו החתן. לצידם יושבים במיטב מחלצותיהם, חברי מועצת גדולי התורה, רבנים ואישי ציבור, ובני המשפחה הקרובים ביותר, ביניהם חתנו של מרן, הנדיב הידוע ואיש העסקים רבי זבולון אלעשה שליט"א.


ולפתע זה קרה.


קופרמן ניגש למרן, ובידו חומש פתוח: "האם כבוד הרב יכול להסביר לי את הפסוק הזה"?
מרן הסתכל בחומש ופניו החוירו. הפסוק עליו הצביע קופרמן, היה הפסוק המדבר אודות יחסים הומוסקסואליים.


"שאסור לעשות יחסי אישות עם זכר" השיב מרן בהיסוס.

"לי יש הסבר יותר טוב" ענה קופרמן בלגלוג.
"מה אתה רוצה ממני?!" לחש מרן הגר"י.
"שאשתך תבוא למזוג לי כוס יין. כאן ועכשיו, לפני כולם", השיב קופרמן.
"השתגעת?!" לחש מרן בהלם.
"ממש לא", ענה קופרמן. "איך שאני רואה את זה, אין לך הרבה ברירות".

מרן ניגש אל המחיצה המפרידה בין הגברים לנשים, והסתודד עם אשתו. לאחר התלחשות נרגשת שארכה מספר דקות, לפתע צעדה הרבנית תליט"א, חצתה את עזרת הגברים, ולמול עיניהם המופתעות של האורחים הרבים, מזגה כוס יין לקופרמן. הסומק עלה על פניהם של כל הנוכחים.


"סיימנו?" לחש מרן לקופרמן.
"עדיין לא" השיב קופרמן. "עכשיו אני רוצה שתרקוד לפני. תקדיש לי ריקוד".
"אתה לא נורמלי" לחש מרן. "אני גדול הדור, נשיא הדור. שלא תעז".
"כנראה אתה מעדיף שאסביר את הפירוש שלי בפסוק..." ענה קופרמן.

למרן לא היתה ברירה. הוא, גדול הדור ורשכבה"ג, נאלץ לרקוד לפני קופרמן.
המחזה המשפיל חזר על עצמו עוד פעמיים במהלך החתונה.

האורחים החלו להסתודד ביניהם. "מה הולך כאן" שאלו איש את רעהו.
חתנו של מרן, הנדיב ואיש העסקים רבי זבולון אלעשה, לא יכול עוד לסבול את הבזיונות. מלמל תירוץ כלשהו, והתחמק עם אשתו מהאולם.
הנוכחים היו המומים. איש לא הרגיש בנוח לאכול. האירוע התפוצץ.
ורק כמה תלמידים צעירים המשיכו לשוחח בערנות: "ראית את התספורת החדשה של זבולון אלעשה? אני גם רוצה כזאת".


למחרת הופיעה בעיתונים הודעה מטעם דוברות חצר מרן: "בסעודת החתונה נשא דרשה מרגשת הגאון הרב קופרמן שליט"א. דרשתו הנפלאה ריתקה את המסובים עד ששכחו לאכול".

 

מקורות:

סיפור הסחיטה – נדרים נ ע"ב נא ע"א
על אישיותו של מרן – ויקיפדיה ערך רבי יהודה הנשיא
הודעת הדוברות – מדרש ויקרא רבה פרשה כח דרשה ב
הבריכה בי"ז בתמוז – מגילה ה ע"ב

נקרא 111 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

7 תגובות

  • קישור לתגובה חמישי, 11 אוקטובר 2018 18:59 הוסף ע״י רציו

    מתנצל, לא התכוונתי למישהו מסויים, אלא להיפך, שאתה מפרסם כל דבר (גם את הטוען שכדור הארץ שטוח.............), וגם אני עושה כך. לפחות יש לנו משהו משותף.

  • קישור לתגובה חמישי, 11 אוקטובר 2018 12:51 הוסף ע״י עדי אביר

    רציו,

    אני באמת מפרסם כל דבר אבל אני אוסר להעלות לאתר שלי תגובות פוגעניות. הביטוי 'צרוע וזב' משפיל ופוגע במגיבים האחרים באתר. אודה לך אם תתנצךל ותימנע מתגובות דומות בעתיד.


    עדי אביר

  • קישור לתגובה חמישי, 11 אוקטובר 2018 01:36 הוסף ע״י רציו

    אין לי בעיה לטעון גם כן ששינית הודעות שלי, אבל אף אחד לא יאמין לי, כי עובדה שאתה מפרסם כל דבר הכי מוזר ואידיוטי שכל צרוע וכל זב כותב גם אם הוא מקלל אותך או מישהו אחר.
    אותו דבר בדיוק ברציו, כל תגובה מפורסמת כלשונה, וכל אחד יכול לראות שאין צנזורה.
    על צוות האתר של רציו תוכל לקרוא ב'אודות', מכיון שאנחנו צוות האחריות היא על כולנו, וההחלטות מתקבלות יחדיו.

  • קישור לתגובה רביעי, 10 אוקטובר 2018 20:38 הוסף ע״י עדי אביר

    רציו,

    בקיצור, כולם משקרים חוץ ממכם.

    האם אתה מוכן להזדהות בשמך ולחשוף את השכלתך - התורנית והכללית?

    אשמח לדעת עם מי יש לי עסק.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה רביעי, 10 אוקטובר 2018 20:08 הוסף ע״י רציו

    שקר נוסף, שום תגובה שלך לא שונתה.
    מאיר שחם יכול להגדיר את עצמו כאיינשטיין או כשקספיר, כל עוד הוא משקר, ואתה מפרסם את הדברים, יש טעם להבהיר זאת.

  • קישור לתגובה רביעי, 10 אוקטובר 2018 18:23 הוסף ע״י עדי אביר

    אני שמח שאנשי צוות רציו ששינו תגובות שלי מרגישים שהם יכולים להתבטא באתר הזה מבלי לחשוש ממחיקות, צינזורים ושינויים.

    את המאמר הזה כתב אדם שמכנה את עצמו בשם העט מאיר שחם. בפתיח לבלוג שלו הוא הגדיר את עצמו כ'בוגר הישיבות המובילות של המגזר החרדי, ונחשב לאחד העילויים בתחומו. למאיר השכלה תורנית רחבה ביותר, בעזרתה הוא עוסק בחקר המקרא ושורשי ההיסטוריה היהודית'. אין לי שום קשר למאמרו של מאיר שחם ולכן לא ברור לי מדוע 'רציו' החליט לתקוף דווקא אותי במילים 'השיטה הקלאסית של עדי, לשקר בשיטת מצליח'. אני גם לא טענתי שלרבי יהודה הנשיא הייתה אהבה הומוסקסואלית וכמובן שלא ייחסתי אותה למקורות ולא ברור למה 'רציו' החליטו להתגולל עלי ולהכפיש אותי.

    עם זאת איני כועס. זאת בסך הכל דוגמה נוספת שמוכיחה את הכלל שמי שמחזיק בטיעונים חלשים מעדיף לתקוף את בר פלוגתו באופו אישי במקום את דבריו.

    בקרוב אפרסם את תגובתי לאחד המאמרים המכפישים והמתנשאים שאתר 'רציו' הקדיש לי לפני מספר חודשים. בינתיים, בחור חרדי הפנה ל'רציו' פוסט שכתבתי בפייסבוק על נבואות הסרק של ירמיהו ובעקבות כך צוות רציו שלח באמצעותו תגובה בה הוא תקף אותי לאורך כל החזית והפציץ אותי בשורה של טיעונים שנראו לי כחסרי כל ערך. כיוון שאין לי את המשאבים הדרושים לניהול דיונים ארוכים בפייסבוק הגבתי למתווך כך: 'אבקשך להציג שוב את הטיעון המשכנע ביותר של אנשי רציו ועליו אנסה לענות כמיטב יכולתי. מי שמעוניין להעלות שורה של טיעונים מוזמן להגיב באתר שלי, שם אני נוהג לענות בפרוטרוט על כל שאלה שמוצגת לי.' למותר לציין שרציו מעוניינים רק במסכי עשן ולא בבירור מעמיק של סוגייה זו או אחרת ולכן עדיין לא שמעתי מהם שום טיעון ענייני. אני שב ומזמין את 'רציו' להעלות את טיעוניהם באתר זה ומבטיח לענות להם בפרוטרוט על כל דבר שיכתבו.

    הדיון בפייסבוק:
    https://www.facebook.com/groups/daetahlka/permalink/1636813716424219/


    עדי אביר

  • קישור לתגובה רביעי, 10 אוקטובר 2018 12:20 הוסף ע״י רציו

    השיטה הקלאסית של עדי, לשקר בשיטת מצליח. (לא מכיר את מאיר שחם, אבל אני מבין מדוע עדי אימץ בחום את הדברים...)
    בשום מקור לא נזכר שהיה לרבי יהודה אהבה הומוסקסואלית, זו המצאה של עדי, שכמובן הוא מייחס אותה למקורות.
    במקור לא נזכר אלא שבר קפרא ניסה לסבך את רבי בפרשנות של המונחים מפרשת עריות, ולהראות לו שהוא מבין בזה יותר ממנו. הוא היה תלמיד חבר של רבי, ולכן היה בבחינה מסויימת במדרגתו.
    רבי רחץ בי"ז בתמוז משום שהוא סבר שאין איסור רחיצה בארבע צומות האלו, מה הבעיה?
    הסיפור על הודעת הדוברות מצוץ מן האצבע, לא היתה שום הודעה (כמובן שגם הציון מעשה בור, "דרשה ב'", מדרש רבה אינו מחולק לדרשות ולכן אין בו דרשה א' ולא ב'), נכון שבר קפרא עשה לרבי עוד תרגיל, ודיבר עד שהאוכל התקרר, ולכן הסיבה שרבי לא הזמין את בר קפרא די ברורה, בר קפרא היה מתגרה בו, לפי הסיפור מתוך כוונה טובה להעלות חיוך על שפתיו ולהפיג את המתח מהעול והיסורים שסבל (יש עוד דוגמאות של התגרויות של בר קפרא ברבי), בכל מקרה רבי העדיף תמיד להתחמק ממנו. (יתכן שהדיבור עד שהאוכל התקרר היה הפלפול על מונחי העריות שלא הסכים להרפות עד שרבי יענה לכל שאלותיו).
    על אישיותו של רבי, מעדיף שלא להשיב, אם למדים עליה מויקיפדיה... קצת ידע על תולדותיו היה מראה את אישיותו ומנהיגותו המופלאה, ידידותו עם הקיסר/הנציב הרומאי היתה מקור רווחה לעם והוא השתמש בנכסיו כדי להקל על הציבור ולדאוג לו, לעצמו לא לקח שום דבר ולא נהנה מהעולם באצבע קטנה. אם הוא היה נהנתן הציבור לא היה מתאבל עליו במשך שנה שלמה.
    רבי יהודה הנשיא היה הנשיא של העם, שהוכר ע"י המלכות הרומאית, והשוטרים לא היו 'מיליציה משל עצמו', אלא הרשות המבצעת של החלטות בית הדין, כמו בכל אומה בעולם. האמירה כי הוא הוציא להורג את מתנגדיו, היא עוד סתם שקר.

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים