הסחיטה הגדולה – מה קרה כשקופרמן איים לגלות את סודו הנורא של גדול הדור
)סיפור אמיתי. מקורות למטה)
פרק א' – תורה וגדולה
מרן רשכבה"ג רבי יהודה שליט"א, זכה לכבוד מלכים ששנים רבות לא היה כמוהו. על שולחנו התאחדו תורה וגדולה כאחד.
ספריו של מרן הגר"י הפכו לאבן יסוד בארון הספרים היהודי, ופסיקתו היתה המילה האחרונה. כל ענין ציבורי בדור נקבע על פיו, והוא לא היה כפוף לשום סמכות רבנית אחרת. ברצונו היה מבטל את הוראותיהם של כל הרבנים האחרים.
פרק ב' – לא יסור שבט מיהודה
מרן הגר"י שליט"א, באמצעות קשריו האישיים עם ראש הממשלה, קיבל אוטונומיה ניהולית, ובאמצעותה ניהל את חיי החרדים בארץ ישראל. למעשה הממשלה לא התערבה בשום החלטה שלו, לטוב ולמוטב.
למרן הגר"י שליט"א היתה גם מיליציה משטרתית משל עצמו, שאנשיה "טיפלו" בכח הזרוע, בכל אדם שהעיז להביע התנגדות להחלטותיו של מרן הגר"י. לעתים הוצאו מתנגדיו להורג. החכמים שבדור, ואולי הסרקסטים שבהם, הליצו עליו את הפסוק: "לא יסור שבט מיהודה". ההערצה למרן הגר"י הגיעה לשיאים. מדי יום ביומו נערך טקס "קבלת פני רבו", וכל חשובי הציבור עברו לפניו לקבל את ברכתו. בהמשך אף הוסיפו תפילה מיוחדת לשלומו של מרן הגר"י, שהוכנסה לסידור התפילה הקבוע.
פרק ג' – עולם הזה
עושרו של מרן לא היה סוד. היו לו השקעות נדל"ן אגדיות, מניות ביבוא ויצוא, וכן השקעות היי-טק מניבות. חסכונותיו היו מספיקים בעת הצורך לכלכלת מדינה קטנה. משכורתו השנתית של מנהל העסקים של מרן, היתה גדולה יותר מזו של מיליונר מן השורה.
רבינו לא הסתיר את עושרו. בביתו המפואר לעולם לא חסר דבר, משרתים היו נכונים למלא כל בקשה. שולחנו היה שולחן מלכים, ופירות מיובאים היו סטנדרט.
רבים כינו את מרן הגר"י בתואר "הקדוש", אולם לא היה רחוק מזה. הוא היה נהנתן במלוא מובן המילה. פעם יצא לשחות בבריכה בי"ז בתמוז. לימים הוא טען שלא נהנה מהעולם כמלוא אצבע קטנה, אבל איך אמר מי שאמר: "המעשים שלו דיברו כל כך חזק, שהיה קשה לשמוע מה הוא אמר".
פרק ד' – הסוד
אבל היה סוד. סוד גדול, שעלול היה למוטט את כל עולמו של מרן.
אין אנו יודעים מה היה הסוד. האם הסוד היה קשור לאהובו הנכרי, שהיה מגיע כמעט מדי יום, בחשאיות, לביתו של מרן? אותו אהוב נכרי שהיה מאכיל את מרן ומשקה אותו, שולח לו מתנות יקרות, ואוכל על שולחנו בסעודת שבת? האהוב שאהב יחסי שליטה, וביקש ממרן שליט"א לדרוך על גבו, ומשאלתו היתה להיות לעולם "המזרון של מרן"?
אולי. ואולי לא. מה שבטוח, שהסוד צפן בחובו יחסים אסורים, וידעו עליו, מלבד מרן שליט"א, גם אשתו הרבנית תליט"א.
והיה עוד מישהו שידע על הסוד: קופרמן. תלמידו של מרן.
פרק ה' – הסוד מאיים לצאת
אין איש יודע כיצד התחיל הדבר. אבל עם הזמן, החל קופרמן מפזר רמזים עבים ובדיחות שנונות באשר לסודו של הגר"י.
הבדיחות הללו לא ערבו לאוזניו של מרן. אחרי הכל, סוד צריך להשאר סוד. הוא קרא לקופרמן ושאל אותו שאלה אחת: "מה אתה רוצה? ארבעים אלף דולר יספיקו לך?"
"אוקיי, ראה את הענין כסגור" ענה קופרמן. מרן הגר"י חשב שהסחיטה נעלמה. אבל הוא לא ידע שסחיטה לא נעלמת. למחרת הגיע קופרמן עם מחיר חדש: "שמונים אלף". למרן לא היתה ברירה, הוא שילם.
פרק ו' – לא מתחילים עם קופרמן
מרן הגר"י עמד לחתן את בנו, גדול הדור הבא. זאת תהיה החתונה המפוארת אי פעם. אולם מיוחד נבנה כדי להכניס את כל באי החתונה, הוקמו פרנצ'עס ענקיים, ורחבת האולם קושטה בשלטי ענק: "שמחת בית רבינו". הוצאות החתונה היו בסביבות 24 מיליון דולר. ההזמנות המוזהבות נשלחו על ידי שליחים מיוחדים. כל שועי הדור והרבנים הוזמנו למעמד. ורק איש אחד לא קיבל הזמנה: קופרמן. זאת היתה טעות, טעות חמורה מאוד. עם קופרמן לא מתחילים. שבוע לפני החתונה, הופיע גרפיטי על קירות האולם: "העבריין מחתן".
מרן שליט"א מיהר לשלוח הזמנה מכובדת לקופרמן, באמצעות משרתו האישי. תוך שעה הגיע אופנוען מטעם קופרמן, והחליף את הכיתוב מ"העבריין מחתן" ל"מרן מחתן". אבל קופרמן, היה צריך להחזיר את הכבוד האבוד שלו. והנקמה שהוא תכנן, היתה מתוקה מדבש.
פרק ז' – החתונה האדומה
בעיצומה של החתונה. אלפים עוברים לפני ה"מזרח", מאחלים ממיטב ברכותיהם למרן שליט"א נשיא הדור, ולבנו החתן. לצידם יושבים במיטב מחלצותיהם, חברי מועצת גדולי התורה, רבנים ואישי ציבור, ובני המשפחה הקרובים ביותר, ביניהם חתנו של מרן, הנדיב הידוע ואיש העסקים רבי זבולון אלעשה שליט"א.
ולפתע זה קרה.
קופרמן ניגש למרן, ובידו חומש פתוח: "האם כבוד הרב יכול להסביר לי את הפסוק הזה"? מרן הסתכל בחומש ופניו החוירו. הפסוק עליו הצביע קופרמן, היה הפסוק המדבר אודות יחסים הומוסקסואליים.
"שאסור לעשות יחסי אישות עם זכר" השיב מרן בהיסוס.
"לי יש הסבר יותר טוב" ענה קופרמן בלגלוג. "מה אתה רוצה ממני?!" לחש מרן הגר"י. "שאשתך תבוא למזוג לי כוס יין. כאן ועכשיו, לפני כולם", השיב קופרמן. "השתגעת?!" לחש מרן בהלם. "ממש לא", ענה קופרמן. "איך שאני רואה את זה, אין לך הרבה ברירות".
מרן ניגש אל המחיצה המפרידה בין הגברים לנשים, והסתודד עם אשתו. לאחר התלחשות נרגשת שארכה מספר דקות, לפתע צעדה הרבנית תליט"א, חצתה את עזרת הגברים, ולמול עיניהם המופתעות של האורחים הרבים, מזגה כוס יין לקופרמן. הסומק עלה על פניהם של כל הנוכחים.
"סיימנו?" לחש מרן לקופרמן. "עדיין לא" השיב קופרמן. "עכשיו אני רוצה שתרקוד לפני. תקדיש לי ריקוד". "אתה לא נורמלי" לחש מרן. "אני גדול הדור, נשיא הדור. שלא תעז". "כנראה אתה מעדיף שאסביר את הפירוש שלי בפסוק..." ענה קופרמן.
למרן לא היתה ברירה. הוא, גדול הדור ורשכבה"ג, נאלץ לרקוד לפני קופרמן. המחזה המשפיל חזר על עצמו עוד פעמיים במהלך החתונה.
האורחים החלו להסתודד ביניהם. "מה הולך כאן" שאלו איש את רעהו. חתנו של מרן, הנדיב ואיש העסקים רבי זבולון אלעשה, לא יכול עוד לסבול את הבזיונות. מלמל תירוץ כלשהו, והתחמק עם אשתו מהאולם. הנוכחים היו המומים. איש לא הרגיש בנוח לאכול. האירוע התפוצץ. ורק כמה תלמידים צעירים המשיכו לשוחח בערנות: "ראית את התספורת החדשה של זבולון אלעשה? אני גם רוצה כזאת".
למחרת הופיעה בעיתונים הודעה מטעם דוברות חצר מרן: "בסעודת החתונה נשא דרשה מרגשת הגאון הרב קופרמן שליט"א. דרשתו הנפלאה ריתקה את המסובים עד ששכחו לאכול".
מקורות:
סיפור הסחיטה – נדרים נ ע"ב נא ע"א על אישיותו של מרן – ויקיפדיה ערך רבי יהודה הנשיא הודעת הדוברות – מדרש ויקרא רבה פרשה כח דרשה ב הבריכה בי"ז בתמוז – מגילה ה ע"ב
|
התגובות האחרונות