Print this page
שני, 28 אוקטובר 2013 12:03

האם אנו זקוקים לרבנים?

דרג מאמר זה
(1 מדרג)
האם אנו זקוקים לרבנים? בעבר הם אכן מילאו תפקיד חשוב בחיי העם היהודי, הן כחלק מההנהגה שתמיד עשקה את פשוטי העם והן כספקים של שירותים דתיים שהם עצמם ליבו  את הדרישה להם. האמנציפציות האירופאיות ותנועת ההשכלה היהודית שמטו את הקרקע מתחת לרגלי הרבנים וסללו את דרכם של היהודים אל תוך העולם המודרני אך הרבנים, כמצופה, הגיבו בהקצנה, בעויינות ובהתבדלות. מדינת ישראל הציונית הייתה אמורה להעניק את מכת החסד לדת הגוועת אבל דורות של פוליטיקאים שהעדיפו שיקולים קצרי טווח על פני טובת העם והמדינה העניקו הנשמה מלאכותית לעולם הרבני, החיו אותו, עזרו לו לנפח את מערכי הישיבות שלו ואפשרו לרבנים להקים צבאות של קנאים חסרי השכלה ומקצוע שתלויים אך ורק במוצא פיהם. ההתעצמות החרדית הולידה לנו אויב פנימי שחותר תחת המדינה הציונית, פוגע בבטחונה ובשגשוגה, מכרסם באושיותיה ומקרבה במהירות אל עבר פי פחת. הפתרון היחיד הוא בהחזרת השד לבקבוקו, בהפיכת השירותים הדתיים למוצרים שנמכרים בשוק החופשי ובהסרת הגיבנת הרבנית מעל גבה של האומה.
 
מבוא
 
מה יקרה אם נקום מחר בבוקר ונגלה שכל הרופאים הוגלו אל מעבר לנהר הסמבטיון? האם העולם שאנו מכירים יוכל להמשיך ולהתקיים? אני אישית מניח שלא. תמותת התינוקות תזנק, חולים וזקנים ימותו על ימין ועל שמאל, תוחלת החיים תצנח והמגיפות ישובו להשתולל ללא הרף. בלי הרפואה המודרנית אנו נמצא את עצמנו חזרה בתחילתה של העת החדשה, אם לא בעיצומם של ימי הביניים. מה עם חיילים, כבאים ושוטרים? אני מנחש שהעלמותם תאפשר לנו להבין טוב יותר מה זאת 'אנרכיה', 'סכנה' ו'פחד מוות'. מה בדבר בנקאים, ברוקרים וסוכני ביטוח? הללו הם אכן לגמרי מיותרים לכל מי שמוכן לחזור לסחר החליפין ולהפקיד את כספו מתחת לבלטות. יוצרים, אומנים ואנשי רוח? ותר עליהם וותר על התוכן, שאר הרוח והמשמעויות היותר עמוקות ונשגבות של החיים. כולם: פוליטיקאים, פועלי בניין, שופטים, מנקי רחובות, גובי מס, שחקני כדורגל, מוכרי פלאפל ומתאגרפים במשקל נוצה מספקים שירותים חיוניים שמחזקים את אושיות החברה והכלכלה ומאפשרים את קיומה של מדינה יצרנית ומשגשגת שמסוגלת להמשיך ולהתפתח גם מול אתגרי המאה העשרים ואחת.
 
מה יקרה, לעומת זאת, אם נקום מחר בבוקר ונגלה שכל הרבנים נלקחו במהלך הלילה אל מעבר להרי החושך? האם החברה הישראלית תקרוס ותתמוטט? אין ספק שאחדים מאיתנו לבטח ירגישו אבודים, אחרים לא יידעו כיצד עליהם לנהוג כשאיש אינו מורה להם את דרך הישר ורבים יחששו שבהיעדר הנהגה רבנית הם יצליחו להעלות את חמתו של האל שידון אותם לבישול נצחי בסירים מלאי זפת וצואה. אני מניח שהאירוע יגרום גם לי למעט עצב, במיוחד כל אימת שאזכר בסטנדאפיסטים המעולים שתמיד עינגו אותי בסטירות הנפלאות שלהם[1]. עם זאת, אני בטוח שלאחר תקופת הסתגלות קצרה אצליח להתגבר על תוגתי ועולמי יחזור למסלולו, כאילו דבר לא קרה, ואני די משוכנע שתהליך דומה יעבור גם על שאר האבלים. אדרבה, בהיעדר רבנים החברה הישראלית תגלה, להפתעתה ולשמחתה, שניתן לשחרר תקציבים ליעדים חשובים באמת, לגאול ילדים ונערים מציפורני הבורות, לשלוח אלפי צעירים נוספים ללשכות הגיוס ולהפנות רבבות בטלנים למעגל העבודה. מדינה דלת רבנים תהיה יותר חזקה, בריאה, משגשגת ונאורה והפצעים הקטנים שיפערו בתקופת ההסתגלות יגלידו, יעלמו ויהיו כלא היו.
 
מה ההבדל בין הרבנים לכל שאר השחקנים בחברה הישראלית? מדוע האחרים הם חיוניים והללו הם כמעט חסרי כל תועלת? להערכתי, הסיבה לכך היא שכל המרכיבים האחרים של החברה הישראלית, למעט רוצחים, אנסים, גנבים, מוכרי סמים ושאר הפושעים, תורמים לפיתוחה, שגשוגה וחוסנה של החברה והמדינה ומסייעים לה להכין את עצמה לאתגרים העתידיים בעוד שרבני ימינו עוזרים לשפוטים להתמודד אך ורק עם הבעיות המדומות שהם עצמם המיטו עליהם. כמו זגג שמציע את שירותיו לבעלי הבתים שעל חלונותיהם השוליה שלו השליך אבנים במהלך הלילה הקודם, כך הרבנים קודם כל מנופפים בעונשיו של האל הדמיוני שהם גייסו לשירותם ואחר כך הם מסבירים למבוהלים כיצד ניתן למלא אחר דרישותיו, לשכך את זעמו ולהבטיח את חסותו ועזרתו. הרבנים יוצרים בעצמם את הבעיות שמהן הם מתפרנסים. הרחק את הרבנים והבעיות הללו יפתרו מאליהן.   
 
תפקידם ההיסטורי של הרבנים
 
לא תמיד שיחקו הרבנים תפקיד כה הרסני ובתולדות עם ישראל נרשמו כמה פרקים בהם לרבנים הייתה תרומה חיובית ואולי אפילו משמעותית. כדי להבין זאת ראוי שנסקור את התפקידים שהרבנים מילאו במהלך ההיסטוריה של עם ישראל:
 
1.
הנהגה רוחנית
 
 
משחר ימיה האדם ניצב בפני המאיים והבלתי נודע. איתני הטבע איימו להשמידו, חיות טרף ארבו לו בכל פינה, מחלות זממו לפלוש לגופו ובני אדם כמוהו תמיד רצו לפגוע בנפשו ולגזול את רכושו. בצר לו האדם פנה אל שמאנים וכוהני דת שהתיימרו להבין את מקור הצרות וטענו שהם יודעים כיצד ניתן להרחיקן ואולי אפילו להעלימן. הללו הצביעו על אלים ושדים נסתרים מעיין, שמתוך עויינות או סתם רשעות ממיטים על האדם את כל המצוקות, האסונות והיסורים שממררים את חייו והבטיחו לסובלים שרק הם יודעים כיצד לפייס את הכוחות העוינים הללו, ובמקרה הצורך, גם להעמיד מולם כוחות אוהדים ומטיבים שמסוגלים לגרש את כוחות הרשע ולהחזיר את הסדר על כנו. מכאן ועד לתפיסת בעלות על הכוחות מועילים הדרך כבר אינה ארוכה והמתיימרים אימצו לעצמם עוזרים על-טבעיים שהתחייבו לפעול בשמם, לסייע לכל מי שהם חפצים בייקרו ולהזיק לכל מי שמעלה את חמתם. בהדרגה מומחי הדת הללו החלו לגדל שער פרא, לקשט את עצמם בעצמות ונוצות ולקרוא לעצמם 'אנשי רפואה', 'זקנים' או 'חכמים'. האמונה בכוחות העל-טבעיים השתרשה והעם למד לפנות למקצוענים הללו ולשאול בעצתם וממילא גם בעצת הכוחות העל-טבעיים שעומדים לרשותם.

כך נוצר מעמד של 'רועים רוחניים' שלמדו כיצד לכוון את פשוטי העם לנתיבים הרצויים להם. הרועים הרוחניים הללו אמורים היו לחזות את הסכנות שבדרך, לנווט בין המהמורות, להרחיק את כוחות הרשע המאיימים ולהבטיח את שלומו של הצאן המשלם. במהלך הזמן הרועים למדו להתנסח בצורה מעורפלת ולתבל את דבריהם בהרבה סייגים והתניות כך שבכל מקרה של כישלון ניתן יהיה לטעון שדבריהם לא הובנו כהלכה ולהדוף את האשמה לכיוונם של אלו שלא הקפידו למלא את כל הוראותיהם. בעזרת מכלול שלם של ניסוחים לא ברורים, התניות בלתי אפשריות, פעלולים ואביזרי במה, הרועים הרוחניים הצליחו למסד את מעמדם, לגבש את סמכויותיהם ולעצב לעצמם דת  שתבטיח את פרנסתם ותהפוך אותם למנהיגים רוחניים, שלצד המנהיגים הכוחניים, ינחו את האנושות במשך רוב שנותיה.
 
הכוהנים, ממשיכי דרכם של השמאנים הקדומים, הנביאים שניסו להתחרות בהם והרבנים שדיכאו גם את אלו וגם את אלו, טענו לבעלות על אלוהי ישראל ובהנחייתו הם הובילו את העם לאינספור מפלות, טבחים, הגליות, רדיפות, אסונות ומפחי נפש. מחדליהם, אותם הם תלו בקשיות ליבם של הסוררים שסרבו להישמע לכל הוראותיהם, לא מנעו מהם להבטיח, שוב ושוב, שאם העם רק 'יחזור בתשובה' וילך אחריהם בעיניים עצומות הם יוכלו לפייס את האל שסר למרותם, ליישר עימו את כל ההידורים ולהעניק לעם ישראל את הבכורה, הכבוד והתהילה שמגיעים לו בתוקף היותו עם נבחר וגוי קדוש.
 
כל עם נורמלי היה כבר מזמן שולח את מאחזי העיניים הללו לעסוק במשימות פחות מאתגרות. למזלם, הרבנים בחרו להתעלק על עם שמסרב ללמוד מההיסטוריה ושעדיין מצפה מהם לספק לו את אותה הנהגה רוחנית שאך לפני שמונים שנה הוליכה את מיטב הצאן אל תאי הגזים וגאיות ההריגה.
 
2.
הרגעה, השקטה ושחרור לחצים
 
 
לא לקח זמן רב לפני שהמנהיגים הכוחניים ששלטו על השבטים, המחוזות הטריטוריאליים, האומות והאימפריות גילו שאנשי הדת הם החיץ הטוב ביותר שהם יכולים להציב בינם לבין האוכלוסייה הנעשקת. מאז קואליציות של עושקים כוחניים ורועים רוחניים הפכו לנורמה כלל עולמית ואנשי הדת למדו ליהנות מהמנעמים שהשלטונות הסכימו להעניק להם בתמורה לכך שהם לימדו את ההמונים לקבל בהכנעה את עוּלם של השליטים שהאל, בתבונתו, השית עליהם.

מאמצי ההשקטה וההרגעה של אנשי הדת למיניהם לבשו מספר סיפורי כיסוי ששני העיקרים שבהם הינם:   
 
 
א.
צדק אלוהי בעולם הבא
 
 
 
לאחר שאיש דת מוצלח עלה על הרעיון הגאוני, כל שאר אנשי הדת החלו ללמד שהחיים עלי אדמות הם רק הקדמה לחיי נצח בעולם בו ההולכים ב'דרך הישר' זוכים לגמול נצחי והסוטים מדרך זו נידונים לעונשי עולמים. אלו שממלאים את מצוותיו ודרישותיו של האל, כפי שהם נוסחו על ידי מפעיליו ודובריו, יזכו לקבל את גמולם בעולם הבא[2] בעוד שכל המתעלמים מהדרישות הללו יתייסרו לנצח נצחים בעונשים איומים ונוראים, דוגמת בישול אינסופי בסיר של זפת או צואה רותחת או משהו שמכאיב ומציק לפחות באותה המידה.

'דרך הישר', כמובן, תמיד דרשה ציות מוחלט לאל שמשרת את אנשי הדת, נשיאה חרישית בסבל, הצדקת דין שמים, ויתור על דחיקת הקץ, איסור על עליה בחומה, הפניית הלחי השנייה וכדומה. היא גם אסרה לפגוע בנבחריו של האל: המלך, האצילים, ראשי הקהל וכמובן אנשי הדת עצמם שבינתיים כבר התרבו, התמסדו ולעיתים קרובות גם התעשרו, וזאת בהנחה שביום הדין השופט האלוהי יעניש את כל העושקים הרשעים ויפצה את העשוקים בגמול נצחי על הסבל שהיה מנת חלקם עלי אדמות.
     
 
ב.
שרשרת המציאות הגדולה
 
 
 
אנשי הדת תמיד התמחו במכירתה של 'שרשרת המציאות הגדולה', החזון שמציג את כל המציאות כהירארכיה אחת שבראשה ניצב האל ומתחתיו, בסדר חשיבות יורד, המלאכים למיניהם, גרמי השמיים, המלכים, הנסיכים, האצילים, בני האדם, העבדים, החיות, העצים, הצמחים, האבנים היקרות ולבסוף, כל שאר החומרים הדוממים. על כל האדם הוטלה החובה לזהות את מקומו בשרשרת המציאות הגדולה ולקבל את העובדה שכשם שהוא חשוב יותר מכל אלו שנמצאים מתחתיו, למשל אשתו, ילדיו, בהמותיו והאבנים בחצרו, כך יש גם כאלו שהם חשובים ממנו וכשם שהוא מצפה לשלוט בכל החוליות הנחותות בשרשרת המציאות כך הוא גם צריך לקבל בהכנעה את העובדה שהוא נשלט על ידי אלו שנמצאים מעליו בהירארכיה העולמית, למשל, האל ונציגיו עלי אדמות, המלכים, הנסיכים, האצילים, גדולי הדור, הרבנים וכדומה. זהו רצון האל וכך הוא בנה את עולמו ולכן לאף אחד אין רשות לקבול או למרוד בסמכות ועל כולם לציית בעיניים עצומות לתכתיבי האל מחד ולצווי המלכות מאידך.
 
 
הקואליציות הקדושות, שבאו לידי ביטוין המושלם במערכות הסימביוטיות שנרקמו בין הכנסייה הקתולית לאצולה האירופאית, שרדה ברוב העולם הנוצרי עד למלחמות האיטלקיות בסוף המאה החמש עשרה, באיזורים אחרים עד לימי נפוליון ובמקומות מסויימים, דוגמת ספרד, אפילו עד אמצע המאה העשרים.

בעם ישראל השלטון והדת מצאו האחד את השני כמו שני חצאיו של מגנט ועד מהרה התפתחה בקרבנו מסורת של יד רוחצת יד ששירתה את המעמדות השליטים מחד ואת הרבנים מאידך. בין שיתופי הפעולה הפוריים הללו ניתן למנות את הברית בין חצר המלוכה וכוהני המקדש הירושלמי שנרקמה בסוף ימי הבית הראשון; שיתוף הפעולה בין השליטים הזרים ועושי דברם היהודים לבין כוהני הבית השני; הקואליציה בין בית הנשיא, שפעל בחסותו של השלטון הרומי, לבין רבני ארץ ישראל, שחוץ מאשר בימי מרד בר-כוכבא הצליחו לרכך את המרדנות הטבעית של בני ישראל ולרסן את ההתנגדות לכובש הזר; שיתופי הפעולה בין ראשי הגולה והאוליגרכיה היהודית לבין רבני בבל; הבריתות התמידיות בין הגבירים, הנגידים וראשי הקהל לבין הרבנים שעזרו לאוליגרכים לגבות את מיסי המלכות ולעשוק את פשוטי העם, ולבסוף, הקואליציות בין ממשלות ישראל לגורמים רבניים שהיו מוכנים להתכבד במשרות ותקציבים בתמורה להשקטת האוכלוסייה והשתקת מחאותיה.
 
3.
קידום ההשכלה
 
 
השכלה היא דבר מסוכן מאד, במיוחד אם היא נופלת לידיים הלא נכונות, ולכן הקואליציות השולטות תמיד שאפו להעניק לאנשי הדת מונופול שיבטיח שהצעירים ייחשפו אך ורק לתכנים בטוחים ולא מתסיסים. באירופה, לפחות עד למאת השנים האחרונות של ימי הביניים, הכנסייה הפעילה את רוב מערכות החינוך וההשכלה ופיקחה על 'כשרותם' של האוניברסיטאות הראשונות שקמו לצידה. החינוך וההשכלה הופקדו בידי אנשי הדת, כוהנים ורבנים, גם ברוב ימיו של עם ישראל והללו הקפידו להכשיר רק תלמידים שלא נחשדו בנטייה לנצל לרעה את הידע והכישורים שהופקדו בידיהם. כבעלי המונופול על החינוך וההשכלה, הרבנים דאגו ללמד רק תכנים תורניים, שכבר מקדמת דנן הותאמו לצרכי הקואליציה השלטת בכלל ולצרכיהם של הרבנים עצמם בפרט. עד להתעוררותה של תנועת ההשכלה בסוף המאה השמונה עשרה, ויותר מכך, האמנציפציות של המאה התשע עשרה, רק המסלול התורני היה פתוח בפני רוב יהודי אירופה[3] והמזרח התיכון ובעקבות כך התחום הפך למעוז רבני, שפרנס רבים מחברי הגילדה. אל לנו להתפלא, אם כך, אם אנו מוצאים את הרבנים נלחמים בכל כוחם בתנועת ההשכלה, באמנציפציה ובפתיחות שאפשרו לרבים מיהודי אירופה לבחור במסלולים אלטרנטיביים ובחינוך הממלכתי של מדינת ישראל שמנסה להחדיר בצאן מרעיתם של הרבנים ערכים הומניסטים, ליברליים ופלורליסטית ולהכשיר אותם למשרות שאינן תלויות בחסדיה של הגילדה השלטת.
 
4.
שלטון מקומי
 
 
במקומות בהם צמרת השלטון לא היית מעובה די צרכה, אנשי הדת שימשו לא רק כרועים רוחניים אלא גם כנציגות המקומית של השלטונות הרשמיים. המקורות מצביעים על כך שבימי הנשיאות בארץ ישראל הרבנים סיפקו לבית הנשיא את שדרת השלטון המקומי ולצד השירותים הדתיים רבני הערים היו אחראים גם על המנהל האזרחי, ובכלל זה על איסוף המיסים. יש להניח שהנוהג אומץ גם בישובים הפריפריאליים בבבל ובשאר תפוצות ישראל. האוליגרכים היהודים ישבו, מן הסתם, בריכוזי הישוב העיקריים וקשה היה להם לכפות את מרותם על ישובים קטנים יותר שגם בהם היה צריך לעמוד בהתחייבויות כלפי המלכות (שמירת הסדר הציבורי, השכנת שלום בין בעלי ריב וגביית מיסים). את התפקידים הללו הם הפקידו בידיהם של חברי גילדת הרבנים שממילא היו בעלי כישורים ראויים ואינטרסים מקבילים.
 
5.
גיבוש ערכים מלכדים
 
 
עם ישראל, כעם שבור ומפוזר, היה זקוק לדבק מאחד אותו יכלו לספק רק הרבנים. הללו שימרו והפיצו מסורת, מיתית ככל שתהייה, שאפשרה לעם ישראל לפתח אתוס יחודי, מנהגים משותפים, בסיס אמונה זהה ושאיפות לאומיות שהפעימו את העם כולו. יש להניח שללא הדבק הרבני, עם ישראל היה מתפרק לפרודותיו ונבלע בתוך האוכלוסייה הדומיננטית, כפי שחלקים גדולים ממנו אכן עשו בפועל.
 
6.
אספקת רשת ביטחון סוציאלית
 
 
השלטונות האזרחיים, עד לעת החדשה, לא נהגו להעמיס על עצמם את הטיפול בבעיות הסוציאליות של נתיניהם ולכן חולים שנדרשו לשלם לרופאים ורוקחים, אבלים שנאלצו לממן את הוצאות הקבורה וההשבתה מעבודה, אלמנות ויתומים שאיבדו את מקור לחמם ושאר חסרי האמצעים שלא היו מסוגלים להתמודד עם תלאות החיים מחד והוצאות חריגות מאידך נאלצו לפנות לקרוביהם, לשכניהם, לגילדה אליה השתייך ראש המשפחה (שלעיתים קרובות ניהלה קרנות סיוע מיוחדים) או לאיש הדת המקומי.

למותר לציין שאנשי הדת למיניהם לא עזרו לנזקקים ממקורותיהם העצמיים אבל הם שמחו לנדב להם מקופות הצדקה שהם ניהלו או, במקרה הצורך, לגייס תרומות במיוחד עבורם. איסוף וחלוקת הצדקה הפכו למרכיבים חשובים בהגדרת תפקידו של רב הקהילה והשליטה במערך הצדקה חיזקה את חשיבותו וביססה את נחיצותו.
 
7.
דיינות
 
 
כבר בשלב מוקדם למדי השליטים הטריטוריאליים נטלו לידיהם את סמכויות השפיטה והכנסייה נאלצה להסתפק בשפיטת אנשי דת סוררים בלבד, ואף זאת רק עד שהממלכות הטריטוריאליות הרגישו שעצמתם כבר מאפשרת להם להתעמת עם האפיפיורים ולשפוט בעצמם כוהני דת שעברו על חוקי הממלכה. בקהילות היהודיות, לעומת זאת, סכסוכים אזרחיים ותביעות קטנות לרוב נפתרו בתוך הקהילה והרבנים היו אלו שהכריעו משפט על פי דין תורה. כבעלי סמכות משפטית, רבני הקהילות והדיינים בבתי הדין המחוזיים והממלכתיים, זכו לכבוד ולהערכה ודעתם תמיד נחשבה כבעלת משקל רב ביותר.    
 
8.
אחריות על שירותי דת
 
 
כנציגיו עלי אדמות של האל הרם והנישא, אנשי הדת היו היחידים שהורשו לבצע טקסים שנשאו עימם מטען דתי כלשהו, דוגמת, טקסי לידה אל תוך הדת (טבילה, ברית מילה), טקסי הצטרפות לקהל המאמינים (קונפורמציה, בר-מצוה), טקסי נישואין, טקסי היטהרות (וידוי, טבילה), טקסי השתתפות בחוויה הדתית (מיסה, תפילה) וטקסי פרידה (משיחה אחרונה, לוויה). הכנסייה הנוצרית הפכה את הטקסים הללו לסקרמנטים באמצעותם החסד האלוהי זורם אל ליבו של המאמין, פותח אותו לאמונה כנה במשיחיותו של ישו ומאפשר לו להיגאל ולזכות בחיי עולם בגן עדן. אות חסד אלוהי, משום מה, אינו זורם ישירות מהאל אל ליבו של המאמין ובדרכו הוא חייב לזרום דרך כוהן הדת שעורך את הטקס ומכאן ברור שללא כוהני דת אין לסקרמנטים כל תוקף וכל מאמין שרוצה להיגאל חייב ללכת ב'דרך הישר' של כוהני הדת הקתוליים ולהשמע לכל הוראותיהם.

היהדות בחרה להעמיד את אנשי הדת במרכז הבמה באמצעות טקטיקה אחרת: הכוהנים טענו שהאל ישבע רצון אך ורק אם הקורבנות הוקרבו בהתאם להנחיות המפורטות שניתנו רק להם והרבנים שאימצו את השיטה קבעו שכל טקס שאינו מתנהל על טהרת דקדוקי המצוות הרבניות אינו נחשב כתקף בעיניו של האל ולכן רק רב בקי ומנוסה מסוגל לנהל טקס כהלכתו ולהבטיח את שביעות רצונו של בורא עולם. בסופו של דבר הרבנים הפכו למרכיב חיוני בכל הטקסים הדתיים וכל עוד היהודים נזקקו לשירותיהם הם יכלו ללכת לישון בשקט בידעם שאיש לא יפגע במעמדם, בסמכויותיהם וברווחתם.    
 
9.
פסיקה הלכתית
 
 
בעוד שהנוצרים ויתרו על רוב המצוות המעשיות וביססו את הדת שלהם על עקרון האמונה הכנה במשיחיותו של ישו, אותה, כזכור, ניתן להשיג רק בעזרתם של כוהני הדת, הרי שהיהדות הרבנית בחרה להעמיד במרכז המערכת אל קפדן ומאיים אותו ניתן לרצות אך ורק באמצעות הקפדה יתרה על כל המצוות, מדאורייתא ומדרבן, שמצאו את דרכן אל 'השולחן ערוך'. יהודי שאינו רוצה לבלות את שארית הנצח ביסורי תופת חייב, אם כן, לודא שהוא מקיים את כל המצוות ודקדוקי המצוות אך ורק על פי המפרט שהאל פרט בתורותיו, זאת שבכתב, ועל אחת כמה וכמה, זאת שבעל פה.

אדם יכול להבטיח לעצמו שהוא עומד בדרישות האלוהיות רק אם יש בידו הנחיות מדוייקות שמסבירות לו כיצד עליו לנהוג בכל מצב ומצב. הנחיות כאלו ניתן למצוא אך ורק בטקסטים הרבניים ולכן חזקה על כל מי שמשקיע שנים רבות בלימודם, ובהטמעת שטיפת המח הרבנית שנבללה בתוכם, שהוא יהיה מסוגל להסיק בעצמו כיצד יש לעשות את הישר בעיני האל. ההדיוטות, לעומת זאת, מעולם לא רכשו את הכלים שיאפשרו להם לנבור בעצמם בתילי ספרים, שלרוב נכתבו בשפה זרה או מוזרה ולהתעמק בהררי הפרשנויות, שגם הן נוסחו לעיתים קרובות בשפה משונה, משובשת ובלתי מובנת, ולכן הם נאלצו לפנות לרבנים ולקבל מהמקצוענים הללו הנחיות פרטניות שיאפשרו גם להם לשאת חן בעיני אלוהיהם. במקום לשאת על כתפיהם את האחריות להבנת מפרטיו המדוקדקים של 'הבורא', היהודים העבירו את האחריות לכתפי פוסקי ההלכות וכך, על גב כל תפקידיהם האחרים, הרבנים הפכו גם למורי הדרך של עם ישראל והחלו למלא תפקיד חיוני שהעם כבר לא היה יכול בלעדיו.
 
האסונות שפקדו את העולם הרבני
 
השיטה הרבנית והמקום המרכזי שהרבנים תפסו בחייו של עם ישראל היו יכולים להבטיח את מעמדם, סמכויותיהם ורווחתם עד קץ כל הדורות אלמלא נחתו עליהם שלושה אסונות שערערו את כל עולמם: הסובלנות ליהודים, החשיפה להשכלה והקמתה של מדינת ישראל הציונית:
 
1.
הסובלנות ליהודים
 
 
עידן הנאורות המערב האירופאי הביא עימו את הדספוטים הנאורים והללו, ובמיוחד יוזף השני, קיסר האימפריה הקדושה ומלך אוסטריה שבשנת 1782 מסר ליהודי ממלכתו את כתב הסובלנות הראשון, החלו להעניק זכויות אזרח גם ליהודים שחיו תחת שלטונם. במאמץ לשלב את היהודים בחברה, בכלכלה ובתרבות השלטת, השליטים הנאורים הרחיבו את זכויות האנוש וחירויות הפרט שלהם, פתחו בפניהם את בתי הספר והאוניברסיטאות והכירו בהם כאזרחים שווי זכויות וחובות שנהנים מהגנת המדינה ומהשירותים שהיא מעניקה לכל אזרחיה. היהודים נדרשו ללמוד לימודי ליבה, ובמיוחד את השפה והתרבות השלטת, ולכן אין כל פלא שרבים מהם הוקסמו מ'המודרנה' האירופאית והחלו, תוך שנים ספורות, לאמץ את השפה המקומית ואת הלבוש האירופאי ולרכוש השכלה גבוהה שאפשרה להם להתערות באוכלוסייה הכללית. הקהילות היהודיות, כגופים שממשטרים את עצמם, חדלו להתקיים ועמם אבדו גם הרבה מהתפקידים שהרבנים מילאו בעבר. גובי המיסים הממלכתיים נכנסו לנעליהם של ראשי הקהילה והללו כבר לא נזקקו יותר לשירותי ההשקטה וההרגעה של הרבנים, במקביל, המדינה גזלה מהם את תחום החינוך והרבנים נדחקו למישור הדתי שם הם הנהיגו קהילות הולכות ומצטמקות והעניקו שירותים דתיים למעטים שעדיין היו מוכנים להשמע להוראותיהם.

במזרח אירופה, שם השליטים ברחו מהנאורות ומהליברליות כמו מאש, מצבם של הרבנים היה הרבה יותר טוב ובאיזורים היותר חשוכים הם המשיכו למלא את תפקידיהם המסורתיים עד לימי המהפכה הרוסית ובקהילות מסויימות, אפילו עד לימי מלחמת העולם השנייה.
 
2.
תנועת ההשכלה
 
 
הסובלנות שהחלה להתפתח במערב אירופה עוררה את תנועת ההשכלה היהודית שאימצה את ערכי הנאורות והליברליזם והטיפה להשתלבות בחברה הכללית. אנשי תנועת ההשכלה לא רק עזרו לשליטים הסובלניים לשמוט את השטיח מתחת לרגלי הרבנים אלא שהם גם החלו להעביר את המיתוסים הרבניים במטחנת המחקר ההיסטורי ובכך הם ערערו אף יותר את אמינותם וסמכותם של אנשי הדת וגרמו ליהודים משכילים להתרחק מהבורות החרדית ולדבוק אם בכלל, במנהיגים ומנהגים פחות אקזוטיים, דוגמת אלו שהתנועה הרפורמית מיהרה לספק להם. תנועת ההשכלה שאבה מהקהילות היהודיות את המשכילים בבניהן ואילצה את הרבנים להציב סביב צאן מרעיתם חומות מגן גבוהות שלא יאפשרו לנאורות ולליברליזם להדביק עוד מאמינים בחיידק הקדמה. הרבנים, במטרה לשמר את חלקת האלוהים שלהם, ואת הכבוד, הסמכות וההכנסות שבאים עימה, בחרו להקצין את עמדותיהם ולהלחם בחירוף נפש בכל מה שהעולם המודרני הביא לפתחם: נאורות, ליברליות, הומניזם, מדע ודמוקרטיה. ההסתמכות על קיצוניות, נוקשות ובורות הרחיקה מהרבנים ציבורים רבים והותירה אותם רק עם המאמינים שאף פעם לא למדו להעריך את יתרונות המודרנה ולא גילו כיצד ניתן להסתדר לבד בעולם המאיים והזר שהשתרע מעבר לחומות הרבניות.

בקהילות הסגורות והנבערות שלהם הרבנים אמנם המשיכו למלא את תפקידיהם המסורתיים אבל עתה עתידם היה תלוי בבורותם וקנאותם של חסידיהם, מה שחייב אותם לעמול ללא הרף על הרחקת הקדמה וטיפוח הבורות - שתי פעילויות שאנו נוהגים כיום לכנות בשם 'לימוד תורה'.   
 
3.
הקמתה של מדינת ישראל
 
 
המכה הכואבת ביותר הייתה אמורה ליפול על העולם התורני מכיוונה של מדינת ישראל הציונית ולכן החרדים האשכנזיים, ובמידה פחותה יותר הספרדים, רואים במדינה את אויבתם המרה ביותר. האידיאל הציוני קרא לרשויות ממלכתיות, שפועלות מתוקף חוקי הכנסת, להיכנס לנעליהם של הרבנים ולהפקיע מהם את רוב סמכויותיהם ותפקידיהם: הנהגות נבחרות היו אמורות להחליף את הנהגות הרבניות, החינוך הממלכתי היה אמור למלא את מקומו של החינוך התורני, המשטרה הייתה אמורה ליטול על עצמה את האחריות להרגעת התסיסות החברתיות ולשמירת הסדר הציבורי, הביטוח הלאומי היה אמור להעניק לאוכלוסייה רשת ביטחון שאינה תלויה בחסדיהם של הרבנים, מערכת המשפט הממלכתית הייתה אמורה לתפוס את מקומם של הדיינים הרבניים ואתוס לאומי חדש, שנשען על מסורות היסטוריות משותפות, שפה אחידה, תרבות מתחדשת, הגות אוניברסלית וחינוך לערכים כלל ישראלים היה אמור להחליף את האמונות והמסורות הדתיות. למעשה, אם אבות הציונות היו משלימים את המהפכה ומפרידים בין הדת למדינה, תחומם של הרבנים היה מצטמצם למתן שירותי דת לאוכלוסייה שצורכת את השירותים הללו בצורה וולונטרית והממלכתיות הייתה משתלטת על כל התחומים שהרבנים ניכסו לעצמם במהלך אלפיים השנים האחרונות של ההיסטוריה היהודית.

בסופו של דבר אבות הציונות לא הפרידו בין הדת והמדינה ועל הטעות הזאת אנחנו משלמים עד עצם היום הזה ונראה שעוד נשלם על כך גם עמוק אל תוך העתיד. מסתבר שידם של הרבנים גברה במאבק בין הבערות והנחשלות לנאורות ולקדמה והבורות שהם שואפים להמיט על עם ישראל כבר מאיימת להציף את המדינה כולה. לצידם עומדים פוליטיקאים שאינם מהססים לשעבד את עתיד המדינה לטובת אינטרסים מפלגתיים ואישיים קצרי טווח והללו, מבלי להשקיע בעתידנו שום מחשבה מיותרת, עזרו לרבנים לכרסם באושיות הציונות ולהפוך את הקערה על פיה. עיוורונם של הפוליטיקאים הקטנים, שהבטיחו את שלטונם במחיר זניחתו של החזון הציוני, הניע את התהליכים הבאים:
 
 
1.
ויתור על עיקרון האחריות הקולקטיבית לבטחון המדינה ויצירת מסלולים דרכם הרבנים יכלו למלט צעירים מאימת הגיוס. השליטה באפיקי ההשתמטות משכה אל הדת צעירים רבים והללו הגדילו את כוחם והשפעתם של הרבנים.
 
 
2.
הפקרת כל תחום המעמד האישי (נישואין, גירושים, גיורים וכדומה) בידי הרבנים. השליטה בתחום אפשרה לרבנים להשליט את מרותם על כל אלו שהחוק הפנה לפתחם ולפתוח מקורות תעסוקה חדשים לאנשי שלומם.
 
 
3.
המדינה, בעידוד ותמיכת הרבנים, בחרה במודע להנמיך את התמיכה הממלכתית בנזקקים ולספק חלק מהשירותים הסוציאליים באמצעות עמותות, רובן, למרבה הפלא, תורניות. העמותות הללו מקבלות תקציבים ממשלתיים והרבנים שעומדים בראשם מפנים את התמיכות בעיקר לאנשי שלומם ולאלו שמוכנים לשחק לפי כללי המשחק שלהם. בכך הם גם מגבירים את תלותו של הצאן ברבניו וגם מספקים משרות רבות לאותם הנאמנים שהתברגו להנהלות של העמותות התורניות.
 
 
4.
המדינה אפשרה לחרדים להקים מסגרות חינוך עצמאיות. המסגרות הללו זוכות להזרמה שוטפת של תקציבים ממשלתיים, גלויים ונסתרים, באמצעותו הם מאפשרים לאנשי שלומם, רובם בעלי השכלה כללית שולית או זניחה, להתפרנס בכבוד כמורים בישראל. המורים הללו, הן מחוסר ידע והן כתוצאה מתכתיב מגבוה, מזניחים את לימודי החול ומקפידים ללמד את תלמידיהם בעיקר 'לימודי קודש', היינו, חומר תורני מתובל במנות גדושות של שטיפת מוח ותעמולה רבנית. בסופו של דבר מוסדות החינוך החרדיים מכשירים בורים ועמי ארצות שבהיעדר כל יכולת לתפקד בעולם האמיתי באופן עצמאי חייבים ללכת בעקבות מנהיגיהם ולהשמע לכל הוראותיהם.

חלק ניכר מבוגרי מסגרות החינוך העצמאיות ממשיך לרכוש בורות באחת ממאות הישיבות שגשם התקציבים הממשלתיים העלה והפריח. השנים שתלמידי הישיבות משקיעים בתפילות, לימודים חסרי הערך וחשיפה לשטיפת מוח בלתי פוסקת העמידו לרשות הרבנים מאות, אם לא אלפי, משרות חדשות והצדיקו את הדרישה לתקציבים נוספים, אותם חברי קואליציה ממושמעים מיהרו להעניק לשותפים הקואליציוניים שהבטיחו את המשך שלטונם. בחסות התקציבים הממשלתיים וההחלטות השגויות שרוב הממשלות הקפידו לקבל, הרבנים הקימו לעצמם מערך מפואר של ישיבות שמידי שנה קולטות אלפי צעירים נוספים אותם הן הופכות לקנאים בורים שתלויים בחסדי רבניהם וממלאים אחר כל מצוותיהם והוראותיהם.  
   
 
5.
המערכת הרבנית, ועימה כבודם, סמכויותיהם ורווחתם של הרבנים הבכירים, נשענת על התבדלות מהחברה הישראלית וחסימת השפעותיה. כיוון שרובם רואים בציונות את אויבתן הגדולה ביותר הם מטילים את הגייסות שברשותם, שכבר למדו לשנוא את החילוניות, ההומניזם, הליברליות, הפלורליזם, הקדמה, המדע, הדמוקרטיה ושלטון החוק, גם למאבק התמידי וחסר הפשרות באויב הציוני.  
 
 
למותר לציין שהתיאור הקצר הזה אינו מתאר את כל מערכות היחסים המסובכות בין הדת למדינה והתמונה משתנה כשמגיעים לציונות הדתית, ובמידה פחותה יותר גם לחרדים הספרדיים. את גישתם היותר מתונה של הזרמים הללו ניתן להסביר בנכונותם לשחק משחק כפול: להתפשר עם המודרנה, לפעול בתוך המערכת הממלכתית ונצל את כוחם הפוליטי לסחיטת תקציבים ממשלתיים אותם הם משקיעים בטיפוח מערך ישיבות שמעניק לרבנים בסיס כוח מתמשך ומאפשר להם לשמור על סמכותם, כבודם ורווחתם. הליטאים והחסידים, לעומת הציונים הדתיים והחרדים הספרדיים, לא מצאו את נוסחת קסמים שתאפשר להם להתאים את עצמם למודרנה של מדינת ישראל מבלי לפגוע בסמכויותיהם ומעמדם של רבניהם והם בחרו להסתגר מאחורי חומותיהם, לטפח את הבורות והנחשלות ולתקוף את המדינה, מוסדותיה וחוקיה בכל הזדמנות שרק נופלת לידיהם. כל זה, כמובן, לא מונע מהם לדרוש ולקבל תקציבי ענק אך בכך יש להאשים את מנהיגיה קצרי הרואי של המדינה ולאו דווקא אותם עצמם.

למרות כל טעויותיה, מדינת ישראל הפגישה את הצאן מרעיתם של הרבנים עם המודרנה ואפילו בחומות הרבניות הבצורות ביותר לא יכלו שלא להתגלות סדקים שאפשרו לקרני אור תועות לחדור אל העולם החשוך והסגור בו כל האמת נמצאת רק ברשות הרבנים ורק הם רשאים להנהיג ולפקד. החשיפה למודרנה כפתה על הרבנים להקצין את ההגבלות והאיסורים שהם הטילו על חסידיהם ובכך הם יצרו את האידיאל החרדי החדש: אדם נטול כל ידע חיצוני שאינו יכול להבין את העולם המודרני ואינו מסוגל לתפקד בו. חרדיות חדשה זו אמנם מאפשרת לרבנים לשמור על מעמדם, סמכויותיהם ופרנסתם אבל את המחיר משלמים כל אלו שסובלים מרמת שירותים שהולכת ומדלדלת, מהשכלה שהופכת בהדרגה ליותר ויותר נחותה, מהמיסוי הגבוהה שנדרש למימון לימודי הסרק והבטלנות, מהבריונות שרומסת את שלטון החוק, מתחושת הקיפוח שמשתלטת על אילו שרואים את כספם מופנה לגורמים עויינים וליעדים חסרי כל ערך לאומי ומהדמורליזציה שנגרמת למראה העדרים שבחסות סיסמאות נבובות מצליחים להשתחרר מהשירות הצבאי.
 
מה יקרה אם הרבנים ודתם יופרדו מהמדינה?
 
העלמות טוטאלית של מוסד הרבנות היא כמובן הפתרון האופטימלי שיחזיר למדינת ישראל את שפיותה, חוסנה החברתי, שגשוגה ומעמדה בקרב האומות הנאורות אבל כדי לא להיגרר אחר תקוות שוא נוכל להסתפק בהפרדת הרבנים מהמדינה ושליחתם להצדיק את קיומם בשוק החופשי בו מחירו של כל שירות נקבע רק על פי הערך שקונים ומוכרים מרצון מוכנים להעניק לו. רבנים שנאלצים למכור את שירותיהם לצרכנים אמיתיים, במקום לנבחרי ציבור שמחישובים קואליציוניים מוכנים לשלם עבורם את המחירים המופקעים ביותר, לא יוכלו להמשיך לחגוג על חשבון הקופה הציבורית והם יצטרכו לצמצם את פעילותם, לפטר את רוב המועסקים בתעשיית הדת ולתפוס את המקום השולי שמוקצה להם בכל מדינה נורמלית.
 
עקרונית אין לי בעייה עם אנשים שמוכנים לשלם עבור מצרכים שנהנים מכשרות יקרה אם לצידם נמכרים גם מוצרים חסרי כל תו הכשר רבני. אין לי גם שום הסתייגות מכל מי שלאחר שירותו הצבאי בוחר לבזבז את זמנו בישיבה חרדית או דתית לאומית ובתנאי שהוא משלם על התענוג שכר לימוד ריאלי שיוצא מכיסו הפרטי ולא מכיסי. גם אלו, שכמוני, אוהבים ילדים מוזמנים להקיף את עצמם בכמה צאצאים שהם רק רוצים ובתנאי שעול פרנסתם ייפול על כתפיהם ולא על כתפיי. באותו אופן, אין לי גם שום בעייה עם רבנים שמתפרנסים ממתן שירותי הנהגה רוחנית וטכסית, הוראה, דיינות ופסיקה הלכתית בתנאי שאיש אינו מממן אותם לבד מאלו שנזקקים לשירותיהם ומוכנים לשלם עבורם מכספם.

להערכתי כששירותי הדת יהפכו למצרך בעל עלות ברורה ומוגדרת רוב אזרחי ישראל יגלו שהם מסוגלים להסתדר גם בלעדיהם. כשאתה נדרש לשלם מכיסך עבור סיסמאות שהומצאו על ידי גורמים אינטרסנטיים אתה תברר טוב טוב אם להבטחות של אלו שמנהלים את עסקי הדת יש כיסוי בעולם האמיתי. בצר לך תוכל גם לבקש יעוץ ומידע מהמועצה לצרכנות, מאגודת 'אימון הציבור' ומשאר הגופים שמטרתם לחסום שרלטנים שמנסים להשתלט על כספך וכך תוכל להבטיח שאינך משלם מחיר מופקע עבור מצרך מיושן, פגום וחסר כל תועלת.


[1]             
אף, שכנחמה פורתא, אמנון יצחק שאינו רב אמיתי כנראה יישאר פה עימנו.
[2]             
גמול זה מתבטא בלימוד תורה תמידי, אכילת בשרם של בעלי חיים אקזוטיים, בילוי מתמשך במחיצתן של שבעים בתולות או בכל פיתוי שווה ערך אחר.
[3]             
כמובן שניתן למצוא אזורים ותקופות בהם ליהודים הייתה גישה למקורות השכלה רחבים יותר אבל כיוון שאיני יכול לכסות את התחום כולו בחרתי להכליל ולהתעלם מהיוצאים מהכלל.
נקרא 1006 פעמים

פריטים קשורים לפי תג

25 תגובות