Skip to content

1VSDAT

חמישי, 28 מרס 2013 14:11

שני רבנים בשם אברהם

דרג מאמר זה
(1 מדרג)
שני רבנים בשם אברהם מסמלים עבורי את שני הקטבים של העם היהודי. האחד מייצג בעיני את אצילות הרוח שהפכה את העם שלי למגדלור של חרות, שוויון וצדק, והשני את הכיעור, הסחי וצרות האופקים שמבאישים את ריחו של עם ישראל בקרב כל מי שכבר יצא מחשכת הדת אל הקדמה והנאורות ואימץ את העקרונות הליברליים וההומניסטים שמנחים כיום את כל האומות השפויות.
 
להוציא את המאבק הציוני להקמת בית לאומי לשרידים המעוכים ששרדו את זוועות השואה ולמושפלים והמדוכאים של כל התפוצות, אין בעיני מהלך היסטורי יותר רומנטי ומרגש מאשר מאבקם של השחורים לשוויון זכויות בארצם. התנועה לשוויון הזכויות טלטלה את ארצות הברית במשך כשלוש עשרה שנים, מאמצע שנות החמישים של המאה הקודמת עד שהמשטר הפדרלי החליט לאמץ את עקרון השוויון ולהתייצב במלוא עוצמתו מאחורי החוקים שאסרו כל צורה של הפליה והבטיחו לכל אזרח, יהיה צבע עורו אשר יהיה, את הזכות לבחור ולהיבחר.
 
המאבק לזכויות האזרח הונהג על ידי השחורים עצמם, ובראש וראשונה על ידי הכומר מרטין לותר קינג, שנאומיו הבלתי נשכחים הציפו את חוסר-הצדק המשווע לתודעתו של הציבור האמריקאי והניעו את הדרישה ההולכת וגוברת להכיר באדם השחור כאזרח שווה זכויות שאינו תלוי בחסדיהם, או רצונם הטוב, של אדומי העורף שהצליחו לדכאו עוד מאה שנים לאחר שחרורו. השפלת השחורים ורמיסת זכויותיהם נגעה בנימי נפשם של יהודי ארצות הברית, בני העם שהבין טוב מכולם את תחושותיו של המדוכא, הנקלה והמושפל, והם התגייסו בהמוניהם למאבק למען זכויותיו וכבודו של האדם השחור. מתנדבים יהודים הגיעו מכל רחבי ארצות הברית: עורכי דין יהודיים שייצגו את מנהיגי המאבק בבתי המשפט, תורמים יהודיים שעזרו לממן את התנועה ופעילותה, סטודנטים יהודיים שזרמו בהמוניהם לדרום בכדי לעזור ברישום השחורים לקלפיות (שניים מהם אף שילמו על כך בחייהם), כתבים ושדרים יהודים שהעלו את הבעיה לתודעתה של האומה האמריקאית, רבנים רפורמים שתמיד הציבו את עצמם בחזית המאבקים לצדק חברתי ואלפי יהודים פשוטים שהרגישו שהם חייבים לתרום את חלקם למאמץ שאם היה מתרחש עשרים וחמש שנים קודם לכן היה יכול אולי להציל את בני משפחותיהם שנכחדו בשואת אירופה.
 
ההתגייסות היהודית, עם זאת, לא הייתה שלמה והיחידים שקולם לא נשמע ותרומתם לא נרשמה היו היהודים האורתודוקסים שמתוך נטייה טבעית מחד, והרצון לא להרגיז את הפריץ מאידך, התייצבו לצד הכוחות השמרניים והגזעניים וסרבו לגבות מאבק שרצה לזעזע את אמות הספים ולשנות את הסטטוס קוו. הקול היחיד שבקע מתוך האפלה האורתודוקסית היה קולו של הרב אברהם יהושע השל, שייזכר לנצח בהיכל הפאר של עם ישראל כמי שהלך שלוב זרועות עם מרטין לותר קינג בצעדת החופש מסלמה למונטגומרי שבמדינת אלבמה.
 
הצדיק היחיד הזה בסדום האורתודוקסיה האמריקאית ושאר אחי גיבורי התהילה שתרמו את זמנם, כספם, השפעתם, כישוריהם וכפי שראינו, גם את חייהם, למאבקו של האחר, הזר והשונה, מייצגים עבורי את תפארתו וגאון רוחו של העם אליו אני גאה להשתייך. אשרי העם שהתברך בבנים כאלו ואשרי הדת שהוציאה מקרבה רבנים כמו הרב השל שבצעדה אחת קידש את שמו של האל בו הוא האמין יותר מכל הרבנים שתהילות האל אינן משות משפתיהם.
 
כשם שהרב אברהם יהושע השל מסמל עבורי את תפארתה של הנפש היהודית כך רב אחר בשם אברהם, הרב אברהם דב הכט, מייצג בעיני את שפלות הרוח ואפסות הקומה אליהן מסוגלים לרדת היהודים בהם תמיד אתבייש ואותם לעולם לא אכנה בתואר 'אחים'. הרב החבדי הזה, נשא נאום בכנס של קואליציית הרבנים למען ישראל, בחודש יוני 1995, בו הוא קבע ממרום יומרותיו וממעמקי נשמתו השחורה שבמסירת שטחי ארץ ישראל לזרים, ראשי המדינה בוגדים בעם ישראל ומוסרים יהודים לגויים, עבירה שעל פי הרמב"ם מחייבת את הוצאתם להורג עוד לפני שהם יספיקו להוציא את זממם מן הכוח אל הפועל. פחות מחמישה חודשים לאחר מכן, ביום שירשם לנצח כתאריך של קלון בתולדותיו של עם ישראל, בחור בשם יגאל עמיר זחל החוצה מתוך התהום השחורה וירה שלושה כדורים בגבו של ראש הממשלה שלי.
 
אני זוכר את אירועי כל אותו השבוע כאילו היה זה רק אתמול: את עצרת ההמונים בה עמדנו ושרנו 'אל תגידו יום יבוא – הביאו את היום', את דקות החרדה והמתח הראשונות, את איתן הבר עומד ומקריא 'ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה, צער רב ויגון עמוק על מותו של יצחק רבין שנרצח בידי מתנקש', את ההלם, את השיח'ים מהמפרץ, עם השבריות בחגורותיהם, באים להשתתף בלווייתו של אדם שגדולתו השכיחה מהם את עוינותם, את ביל קלינטון אומר 'שלום חבר', את המשמרות הבוכיות ליד ביתם של לאה ויצחק רבין ואת קולו המתחנחן של הרב הכט עונה לשאלה ברדיו הממלכתי ואומר 'אני אמרתי שצריך לרצוח את רבין? הרמב"ם אמר שצריך לרצוח אותו!'
 
טוב עשו ממשלות ישראל שמנעו מהאדם הזה להשחיר בצלו את אדמתה של ארץ ישראל אבל האיסור המבורך לא מנע מהרב הראשי הספרדי, הרב שלמה עמר, לחגוג עימו את יום הולדתו התשעים, ואת הרב הראשי האשכנזי, הרב יונה מצגר, לשאת את הנאום המרכזי באירוע שציין שלושים למותו.
 
 
 
 
הרב הכט מת לפני פחות משלושה חודשים אבל מסתבר שהוא, בדיוק כמו רבו, האדמו"ר מליובאוויטש, השאיר אחריו מורשת מפוארת שממשיכה לספק השראה לרבנים שחורי מדים ונשמה שמתעקשים לדבוק אך ורק בדעות האינטרסנטיות שהם אינם מתביישים לתלות באילנות גבוהים דוגמת הרמב"ם, שלקביעותיו, לשיטתם, יש תוקף מחייב יותר מהכרעותיו הדמוקרטיות של עם חופשי בארצו שאימץ את עקרונות הדמוקרטיה והחליט ליטול אחריות על גורלו, להתעלם מכל בעלי היומרות ולהתוות בעצמו את דרכו לשלום וביטחון.
 
על כולנו להחליט בדרכו של מי ברצוננו לפסוע. בדרכו של הרב אברהם יהושע השל שאימץ את העקרונות הנעלים ביותר של האנושות או בדרכו של הרב אברהם דב הכט שמובילה אך ורק לביצת הסחי והמיאוס בה עם ישראל כל כך אוהב לשקוע.   
נקרא 1105 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

4 תגובות

  • קישור לתגובה חמישי, 05 אוקטובר 2017 18:41 הוסף ע״י מיכאל קנוסוב

    שלום עדי אביר.
    אני מבקש להסב תשומת לבךל לדימיון חשוב בין המלחמה של מרטין לותר קינג לבין המלחמה שמתנהלת היום על שלטון הצדק במדינת ישראל.
    מרכיב מרכזי במלחמתו של מרטין לותר היה בית המשפט הפדרלי העליון של אמריקה שלאור פסיקתיו הממשלה היתה יכולה לפעול כדי ליצור שיויון.
    במלחמה נגד השחיתות שמיוצגת אצלנו ע"י הממשלה וע"י הכנסת ניצב כמעט יחיד הבג"צ שזוכה לקיתונות של רפש מהמושחתים.
    המקביל של שחרור השחורים באמריקה באמצעות בית המשפט הפדרלי העליון מתנהל אצלנו באמצעות בג"צ בניסיון ( לדעתי נואש )
    לשחרר את המדינה מהשחיתות שפשתה במוסדות הכי גבוהים (כן גם במשטרה שהפכה ל MAFIA וגם במוסדות הדת שמתנהלים באופן רשמי כמוסדות להלבנת כספים; מלכ"רים).

  • קישור לתגובה ראשון, 30 יוני 2013 09:29 הוסף ע״י עדו

    יובל. האם הרב מטיף ליהודים להינשא לגויות ולהיפך? זה אומר לא מעט על העם היהודי אם ללא גדרות ואיסורים הוא מיד מתבולל בסביבתו. קצת מזכיר את הקומוניזם שנהרס לגמרי כשגורבצ'וב (קומוניסט בעצמו) החליט להפסיק עם הדיכוי ולתת לרוסים לבחור בעצמם.

  • קישור לתגובה ראשון, 30 יוני 2013 09:20 הוסף ע״י יובל

    הייתי רוצה להוסיף עוד נקודה שלא הוזכרה.
    הרב השל איננו רב אורתודוקסי חרדי אלא שייך לזרם היהדות הקונסרבטיבית. ובתור אחד מההוגים החשובים של המחשבה היהודית הקונסרבטיבית של יהדות ארצות הברית הוא נושא באחריות רבה להתבוללות הנוראה בארה"ב.
    במילים אחרות הוא אחראי להרס העם היהודי.
    ולכן הוא מוצג במאמר כדמות מעוררת השראה.

  • קישור לתגובה ראשון, 31 מרס 2013 06:54 הוסף ע״י עדו

    אני חושב שיש פה נושא אולי צדדי שצריך להתעכב עליו.
    הרב השל היה אזרח אמריקאי וככזה עשה מה שעשה כדי להפוך את אמריקה למקום טוב ומוסרי יותר. הוא לא הטיף מוסר ליהודים בישראל לא לכאן ולא לשם ולא תבע מהם לכבוש שטחים או לצאת משטחים בעודו יושב לבטח באמריקה.
    הרב הכט כאזרח אמריקאי טען מצד אחד שאסור לישראל לצאת מהשטחים ומצד שני לא חשב שזה מחייב אותו לעלות לישראל, לגור בה ולשרת בצבאה. כתבתי על כך מאמר שלם כאן באתר ולא אחזור עליו רק אומר שאם הייתי דתי הייתי מטיל דין רודף על הרב הכט. מזל שאני חילוני

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים