Print this page
רביעי, 07 ספטמבר 2016 13:31

'חרדי דמוקרטי' - הייתכן?

דרג מאמר זה
(1 מדרג)
ברמה הבסיסית ביותר האמונות האנושיות מתחלקות לשתי משפחות שונות, זרות הדדית ובלתי תלויות. חסידי הדמוקרטיה משתייכים למשפחה אחת והחרדים לשנייה. אף שמבחינה לוגית לא ניתן להשתייך בו זמנית לשתי המשפחות גם יחד, איני רוצה להתחייב שאין בנמצא חרדי שאוחז גם בדעות דמוקרטיות. אני רק טוען שיש יותר אריות שאוכלים עשב וזומבים שאוהבים להשתזף בשמש. אפשר להיות חרדי ואפשר להיות דמוקרט אבל אי אפשר להיות גם זה וגם זה. אין דבר שמפחיד את החרדים יותר מאשר הומניזם, ליברליזם, פלורליזם ודמוקרטיה ולכן אל לנו לחשוש אם לפתע ניתקל בחרדי שמגדיר את עצמו כ'דמוקרט'. מהר מאד יסתבר שהוא עושה זאת מחוסר ידע, מטעמים תועלתניים או משתי הסיבות גם יחד. חרדי ישר דרך ובעל הבנה מעולם לא יאמץ ערכים דמוקרטיים ואני מקווה שגם ההפך הוא נכון ואף אדם שמאמין בערכי הדמוקרטיה לא יתפתה להשתעשע בדעות חרדיות.
 
שורש הבעייה
 
בעולמו של ההיגיון, שרשור של שלושה משפטים נכונים תמיד ייתן לנו משפט ארוך שאינו סותר את עצמו. ביהדות, לעומת זאת, תמיד ניתן למצוא שלוש אמירות שצירופן יחד יתן לנו משפט מופרך מעיקרו. למשל, אין דרך להוציא אמירת אמת שכוללת את שלושת המשפטים הבאים:
 
1.
האל הוא כל-יכול.
2.
האל הוא טוב.
3.
בעולם יש רשע.
 
ובאותו אופן, אין אף אדם שיכול לעמוד מאחורי שלושת האמירות הבאות:
 
1.
אני חרדי.
2.
אני דמוקרט.
3.
איני עושה שקר בנפשי.
 
אם אתה חרדי אתה חייב לפסול את הדמוקרטיה ואם אתה מאמין בדמוקרטיה אתה חייב לפסול את החרדיות. אלטרנטיבית, אתה יכול לזלזל בלוגיקה האנושית, להתעלם ממשמעותם של המונחים 'חרדי' ו'דמוקרטי', לעשות שקר בנפשך, לנשוך את שפתך התחתונה, לקוות לימים טובים יותר ולגלגל על לשונך כל דבר שקר שרק עולה על דעתך. ניתן אולי למצוא 'חרדי שמתחפש לדמוקרט' או 'חרדי שחושב בטעות שהוא דמוקרט' אבל כל מי שבאמת מבין מה מסתתר מאחורי שני המונחים הללו, ואינו רוצה להטעות את הציבור, לעולם לא יתאר את עצמו כחרדי ודמוקרט. המושג 'חרדי דמוקרטי' הוא אוקסימורון שאינו קיים במציאות. פשוט אין חיה כזאת. 

חרדיות ודמוקרטיות אינן יכולות לחיות בשלום זו עם זו כי ברמה העמוקה ביותר הן משתייכות לשני זרמים הגותיים שונים שנפרדו זה מזה כבר לפני 2,500 שנה. שני הזרמים נחלקו בעיקר בשאלת קיומן של 'אמיתות' מוחלטות, שאינן תלויות בדעותיהם של הבריות. המחנה האחד, ממנו יצא הזרם האבסולוטיסטי, קבע שקיימת 'אמת' מוחלטת, טרנסצנדנטית ועל-אנושית, בעוד שהזרם השני, הרלטביסטי, החזיק בדעה שאין 'אמיתות מיוחסות' שנובעות מסמכות עליונה ולכן כל ה'אמיתות' הן בהכרח יצירות אנושיות וכולן לגיטימיות במידה שווה. אין אמיתות נכונות יותר ונכונות פחות ובני האדם הם אלו שצריכים לבחור את האמונות והדעות שנראות להם כנכונות ולדחות את אלו שהם מעריכים כשגויות.
 
בקרב האבסולוטיסטים נמצא את חסידי הלאומנות, הפשיזם והדת. במחנה השני נמצא את המאמינים בהומניזם, ליברליזם, פלורליזם ודמוקרטיה.
 
אפלטון והסופיסטים
 
אפלטון, במתקפותיו על המורים הסופיסטים של ימיו, העלה לקדמת הבמה את שאלת הבעלות על ה'אמת'. לשיטתו קיים אל מושלם שבמחשבתו מרחפות אידיאות מופשטות שמשמשות כתרשימים אידיאליים[א] לפיהן עוצבו כל ה'צורות'[ב] הארציות. האל המושלם הוא מקור כל הצורות אבל הוא אינו בא במגע עם עולם החומר ולכן אל-אומן גשמי, הנקרא דמיאורגוס (Demiurge), חייב להוציא את האידיאות האלוהיות מהכח אל הפועל ולעצב את העולם המוחשי בהתאם לתרשימים האידיאליים שהוא רואה במחשבתו של האל המושלם. האל-אומן מעצב עצים בהתאם ל'צורת העץ' האידיאית, כלבים בהתאם ל'צורת הכלב' וסלעים בהתאם ל'צורת' הסלע אבל נחיתותו גורמת לכך שהוא לעולם אינו מצליח לשחזר בחומר את התמונות  האידיאליות שהוא רואה במחשבות האלוהיות ולכן העצם הריאלי תמיד יהיה שונה, ולו במעט, מתרשימו האידיאלי. נסיונותיו הכושלים של הדמיאורגוס מסבירים את השונות הרבה שאנו מוצאים בעולם הטבע ובגינם אף פעם לא נמצא שני עצמים זהים גם אם הם עוצבו על פי אותה 'צורה' אידיאלית.[ג]
 
האידיאות שריחפו במוחו של האל שימשו לא רק לעיצובם של העצמים הריאליים אלא גם כאמות מידה מוחלטות שמגדירות את הביטוי הנעלה ביותר, האלוהי ביותר והנשגב ביותר של תכונות מופשטות. אידיאת ה'צדק', לשם דוגמה, מגדירה את ה'צדק' האבסולוטי ואף שבעולם הריאלי אידיאת ה'צדק' לעולם לא תתממש במלואה היא עדיין תכתיב את האידיאל אליו כל אדם וכל חברה צריכים לשאוף. באותו אופן, אידיאת ה'אומץ' מגדירה את האומץ המושלם, אידיאת ה'טוב' את הטוב המושלם ואידיאת ה'אצילות' את הדרך האידיאלית בה בני האדם צריכים לנהוג.   
 
בניגוד לאפלטון, ה'סופיסטים' לא האמינו בקיומן של אידיאות מוחלטות ולשיטתם אין שום אפשרות להגדיר אמות מידה אבסולוטיות שכופות את עצמן על כל המציאות ומחייבות את כל האנושות. היופי הוא בעיני המתבונן ולכן כל אדם מעריך אותו בצורה שונה. אופיו הסובייקטיבי של היופי מונע את קיומה של אידאת 'יופי' אבסולוטית שלאורה ניתן להבדיל בין ה'יפה' ל'מכוער' ולכן כל אדם חייב להסתמך על אמות המידה הפרטיות שלו בבואו לקבוע מה יפה יותר ומה יפה פחות. כך גם לגבי האידיאות 'צדק', 'אומץ', 'אצילות' ודומיהן – כל אדם מתייחס אליהן אחרת ומכאן שלכל אדם יש אמות מידה שונות באמצעותן הוא קובע לעצמו מי צודק ומי שוגה, מי אמיץ ומי פחדן, מי מתנהג באצילות ומי בשפלות. הסופיסטים לא האמינו בקיומה של אמת אחת, מוחלטת ומושלמת ובעולמם היה מקום להרבה אמיתות שנות – כולן לגיטימיות ותקפות באותה המידה וכולן רשאיות להתמודד בשוק החופשי של הדעות, המחשבות והרעיונות ולרכוש לעצמן מאמינים בכוח השכנוע ולא מתוקף התכתיבים המוחלטים של סמכות עליונה כלשהי.
 
המוחלט והיחסי
 
האמונה בקיומן של אידיאות מוחלטות שירתה יפה את כל המלכים, הרודנים והמשטרים הטוטליטריים שהתיימרו לבעלות מונופוליסטית על האמת האחת והיחידה. המלכים, לשם דוגמה, טענו שהשלטון הופקד בידיהם בהסכמת האל ובתמיכתו[ד] והגיבוי האלוהי מעניק להם סמכות מוחלטת וזכות לכפות את רצונם על כל נתיניהם. למתנגדיהם, כך הם טענו, אין שום תמיכה אלוהית ולכן הם בהכרח מורדים חסרי לגיטימיות ומותר לדכאם בכח ובאלימות. מלך שנבחר על ידי האל חייב כמובן לנהוג על פי אידיאת ה'צדק' האלוהית ואם יסתבר שהוא אינו נוהג בצורה צודקת הוא מן הסתם יאבד את הלגיטימיות שלו והמורדים בו יוכלו לטעון שהאל מאס במלך הקודם ובחר בהם כדי להשיב את העולם למצבו האידיאי. טיעון זה יקבל משנה תוקף אם יסתבר שכוחם ועוצם ידם של המורדים אפשר להם להדיח את המלך הרשע ולהעמיד במקומו משטר שאמור לממש טוב יותר את אידיאת ה'צדק', בפרשנות שהם נותנים לאידיאה הזאת, כמובן.  

לא כל שלטון אבסולוטי מבסס את עצמו על הסמכות המוחלטת של האל ולעיתים השליטים מעניקים לעצמם סמכויות כמעט בלתי מוגבלות בהתבסס על אידיאל אחר דוגמת 'טובת האומה' או 'טובת העולם'. המשטרים הפשיסטים בספרד, איטליה וגרמניה ינקו את סמכויותיהם מהפרשנות שהם נתנו לאידיאת 'טובת העם' בעוד שהמשטרים הקומוניסטים הצדיקו את רודנותם באמצעות אידיאת 'טובת העולם', בשמה הם הרשו לעצמם לרצוח אחוז ניכר מאוכלוסייה שעל טובתה הם התיימרו להגן.  

עם זאת, האבסולוטיסטים המובהקים ביותר הם הפונדמנטליסטים הדתיים למיניהם. עבורם יש רק סמכות אחת שמכתיבה את ה'אמת' המוחלטת ואת אמות המידה שמשמשות לשפיטת מעשיהם של הבריות. הסמכויות האלוהיות הן בלעדיות, נצחיות, מושלמות ובלתי משתנות ולכן גם ה'אמיתות' שלהן הן שלמות, מושלמות, נצחיות ובלעדיות. 'דרך הישר' של פעם היא 'דרך ישר' של היום והיא תמשיך להיות 'דרך הישר' גם בעתיד. לדעותיו ותובנותיו של האדם אין שום משמעות או השפעה ועליו תמיד לבטלן בפני אמירותיו הנחרצות של האל. האל הוא היחיד שרשאי להטעין מושגים מופשטים במשמעויות קונקרטיות. באמצעות מיופי כח, שבדומה לדמיאורגוס של אפלטון מכירים את המחשבות האלוהיות ורשאים לתרגם אותם לתצרוכת המונית, הוא מציב לבריות את הסטנדרטים ל'צדק' אידיאלי, 'טוב' אידיאלי, 'טוהר' אידיאלי, 'התנהגות' אידיאלית וכדומה. בני האדם, לאחר שהוסבר להם מהי 'דרך הישר' הרצויה לאל, חייבים לעשות כל שאלוהיהם מצפה מהם וללכת רק בדרך שהוא התווה עבורם. לאדם אין רשות לערער על הסמכות האלוהית או לפקפק בנכונותן של אמות המידה שהיא מגדירה וכל המערערים והמפקפקים נחשבים למורדים במלכות שראויים לעונשים הנוראים ביותר שעומדים לרשות האל – בתחילה סקילה, שריפה, הרג וחנק ובהמשך, לאחר שהנאורות הרומית החלה להרים ראש, אובדן חיי הנצח בעולם הבא ולרוב גם יסורים נצחיים במעמקי הגיהינום.
 
.........
 
הרלטביסטים אינם מאמינים בקיומו של ריבון שמסוגל להכתיב 'אמיתות' אבסולוטיות ולשיטתם כל אדם הוא ריבון לעצמו וחובתו להגדיר אמונות, אידיאלים, ערכים ואמות מידה שיאפשרו לו לתפקד כאדם אוטונומי שאחראי למעשיו ומחדליו. פסילת ריבונותו של האל והעדפת ריבונותו של האדם הולידה בתקופת הרנסנס את ההומניזם הליברלי[ה] ששלל את קיומה של ה'אמת' המוחלטת, האחת והיחידה והעניק לכל אדם את הזכות לדבוק ב'אמת' פרטית משלו ובאמות המידה שהוא קובע לעצמו. האל, האמת המוחלטת, המוסר האלוהי ודרך הישר האחת והיחידה פינו את מקומם לאדם, לאמיתות רבות ושונות, למוסר האנושי וללגיטימיות האפריורית של כל האמונות והדעות. בהיעדר סמכות עליונה ואמות מידה אבסולוטיות, ההומניסט הליברלי אינו מסוגל לקבוע מי 'צודק' ומי 'טועה' ולכן עליו לאמץ את עקרונות הפלורליזם[ו] להעניק שוויון זכויות, חופש מחשבה וחופש ביטוי לכל אדם בחברה. עם זאת, חברה שמאפשרת לכל אדם לנהוג כראות עיניו מזמינה אנרכיה ולכן נדרש מנגנון שישקלל את כל הדעות השונות ויגדיר אמות מידה מוסריות והתנהגותיות שיחייבו את כל מרכיבי הציבור. זה בדיוק תפקידה של הדמוקרטיה[ז]. הדמוקרטיה מניחה שכל דעה היא 'נכונה' אבל כיוון שלא ניתן להחזיק בו זמנית בהרבה דעות שונות וסותרות, משטרים דמוקרטיים מאמצים את הדעות, או הפשרות, שזכו לתמיכה הרחבה ביותר ואלו מכתיבים את אמות המידה המוסריות, חברתיות, כלכליות ופוליטיות שמעתה יחייבו את כלל הציבור.

בין מגוון האמונות והדעות של הציבור תימצאנה בוודאי גם כאלו שמעוררות פלצות וחלחלה. המנגנון הדמוקרטי מאפשר לחברה לנטרל את בעלי הדעות הקיצוניות אבל, באותה מידה,  גם להפוך דעות מזוויעות לנורמות שמחייבות את החברה כולה. כך, למשל, קרה בעת שהמפלגה הנאצית ניצלה את המנגנון הדמוקרטי כדי לפלס את דרכה למשטר אבסולוטי שביצע כל זוועה אפשרית בדרכו להפוך לסמל ומופת לאכזריות האנושית. כדי להגביל את יכולת ההרס שטמונה אפילו בדמוקרטיה, העולם הקים את מוסד האומות המאוחדות ופיתח את מנגנון האמנות הבינלאומיות שמאלץ את המדינות החותמות להבטיח את זכויות האדם של נתיניהן ואת בטחונן וזכויותיהן של כל שאר המדינות שחתמו על האמנות הללו. זאת מעין 'דמוקרטיה כלל עולמית' שתוחמת את חופש הפעולה של המשטרים הלאומיים ומכתיבה את הנורמות המוסריות והחברתיות שאמורות לחייב את כל באי העולם[ח].
 
החרדי והדמוקרט
 
נראה שאת ההבדל בין האמונות הפונדמנטליסטיות של החרדים לאלו של חסידי הדמוקרטיה ניתן לסכם בטבלה הבאה:
 
הפרמטר
חרדים
דמוקרטים
 
מקור הסמכות
 
 
האל
 
האדם
הריבון בפועל
 
האל
נבחרי הציבור
הפעלת הריבונות
 
רבנים בשמו של האל
נבחרי הציבור
טיב האמת
 
מוגדרת על ידי האל -
מוחלטת ומיוחסת
 
נקבעת על ידי בני אדם
דורשת הוכחה ושכנוע
מספר ה'אמיתות'
אחת בלבד
כל ה'אמיתות' הן לגיטימיות
 
קני המידה לשפיטה
 
מוגדרים על ידי האל
מוגדרים על ידי בני אדם
המוסר
אבסולוטי,
מוגדר על ידי האל
 
רלטיבי, מוגדר על ידי
בני אדם במועצותיהם[ט]
ההתנהגות הנכונה ('דרך הישר')
מוגדרת על ידי האל
מוגדרת על ידי בני אדם במועצותיהם
 
רבנו סעדיה גאון, בהסתמכו על לא יותר מאשר הבנתו הפשטנית, ביטא היטב את האבסולוטיזם הרבני כשכתב:
 
והדעה היא על שני פנים, אמת ושקר, הדעה האמתית הוא שידע הדבר כפי שהוא, המרובה מרובה, והמועט מועט, והשחור שחור, והלבן לבן, והמצוי מצוי, והנעדר נעדר. והדעת השקר היא ידיעת הדבר שלא כפי שהוא, המרובה מועט, והמועט מרובה, והלובן שחור, והשחור לובן, והמצוי נעדר, והנעדר מצוי. והחכם המשובח הוא מי ששם אמתות הדברים ליסוד, ומשתית על כך את דעותיו, ועם חכמתו הרי הוא מחזיק במה שראוי להחזיק ונשמר ממה שראוי להשמר. והסכל המגונה מי ששם דעותיו ליסוד ומדמה שאמתות הדברים תהיינה כפי דעותיו, ועם סכלותו הוא מחזיק במה שצריך להשמר ממנו, ונשמר ממה שצריך להחזיק ...[י]
 
אמת יש רק אחת והרבנים הם היחידים שמחזיקים בה ולכן הם יודעים שהמרובה מרובה, המועט מועט, השחור שחור, הלבן לבן וכו'. כל מי שאינו מאמץ את האמת האלוהית הזאת חושב שהמרובה מועט, והמועט מרובה, והלובן שחור, והשחור לובן וכך הלאה. האפשרות שבני תמותה הם אלו שהגדירו את המושגים היחסיים 'מעט' ו'הרבה', ושבין הלבן המוחלט לשחור המוחלט יש אינספור גוונים של אפור, כנראה כלל לא עלתה על דעתו של רבנו הגאון. אני בטוח שאם הוא היה חושב על כך גם הוא היה משתכנע שמה שהוא מגדיר בתור 'מעט' האחר מגדיר בתור 'הרבה' ומה שלו נראה כשחור ייראה בעיני חדי עיין ממנו רק כאפור. איני בא אליו בתלונות. החשיבה הפשטנית של תקופתו הכירה רק מצבים בינריים: כן ולא, אמת ושקר, שחור ולבן, מעט והרבה, צדיק ורשע, חכם וסכל וכדומה. עם זאת, באלף ומאה השנים שחלפו מאז ימי זוהרו של רבנו סעדיה העולם התקדם וגילה שבין כל שני קצוות קיימים מספר רב של מצבי ביניים, שעל כל תופעה ניתן להסתכל מהרבה זויות שונות ושכל 'אמת' מסתמכת על הגדרות שרירותיות והנחות אקסיומטיות[יא] שנקבעות על ידי בני התמותה ולא על ידי האלים שבשמים.

העולם המודרני והפוסט-מודרני פסל את האפשרות שיש רק 'אמת' אחת וכל מה שאינו 'אמת' הוא בהכרח 'שקר'. כיום אין כבר קני-מידה מוחלטים, דוגמת אלו ששירתו את רבנו סעדיה, באמצעותם ניתן לקבוע מהו 'אמתי' ומהו 'שקרי'
; התורות האבסולוטיות, שנשענו על סמכויות טרנסצנדנטליות, הוחלפו במוסכמות אנושיות שהן מטבען רק יחסיות והאנושות השתחררה מכבליה ופתחה במסע מואץ להבטחת השיוויון והזכויות של כל אדם באשר הוא אדם. החופש שהאנושות העניקה לעצמה הזניק את המחשבה האנושית מעבר לחסמיה ואפשר לה לחקור את הבלתי-נודע ולהבין טוב יותר במה 'ראו להחזיק' וממה 'ראוי להשמר'. הרלטיביסטים, ממשיכי דרכם של הסופיסטים הקדומים, ניצחו. ובגדול! זה רק עניין של זמן עד שהרלטביזם יהפוך לנחלת הכלל והאבסולוטיזם יצטרף לשאר הדעות הנושנות בפח האשפה הגדול של ההיסטוריה.

החרדים החליטו במודע לפרוש מהמציאות, לדבוק באמת אבסולוטית אחת, לראות את העולם בצבעים מונוכרומטיים, להתעלם מזכויותיהם וכבודם של שאר באי העולם, לכבול את חופש המחשבה האנושי ולוותר כל הזדמנויות שהקדמה פותחת בפניהם. החרדים, הפונדמנטליסטים המוסלמים ודיקטטור פה דיקטטור שם הם השרידים האחרונים של הזרם האבסולוטיסטי וככאלו הם אויביהם המרים של כל מי שאוחז בדעות הומניסטיות, ליברליות, פלורליסטיות ודמוקרטיות. זאת הסיבה שדת פונדמנטליסטית לעולם לא תלך יד ביד עם משטר דמוקרטי וכל מי שטוען אחרת טועה, מטעה או מאחז עיניים.
 
האם המדע, המתמטיקה והלוגיקה אינם אבסולוטיים?
 
זאת כמובן שאלה מכשילה. אם תטען שהמתמטיקה, המדע והלוגיקה הן תורות מוחלטות ונצחיות, כפי שרבים נוטים לחשוב, תאלץ להודות שקיימת סמכות עליונה שמכתיבה לעולם 'אמת-על' מתמטית ומדעית ואז אולי תמצא את עצמך מהרהר בשאלה אם אותה סמכות נשגבה לא הכתיבה לאנושות גם אמיתות מוחלטות אחרות. אם המתמטיקה, המדע והלוגיקה נכונים בזכות עצמם אזי לא ניתן לשלול את האפשרות שקיימות עוד אמיתות אבסולוטיות שאינן תלויות בהסכמות אנושיות וכל המבנה הרלטביסטי עלול לקרוס עלינו ברעש מחריש אזנים.

למרבה המזל, המדע אינו נכון בזכות עצמו והוא נשען על הרבה מאד מוסכמות אנושיות. קיימות דרכים רבות לתאר את המציאות הריאלית, אם אמנם יש דבר כזה, והיא תיראה אחרת לחלוטין כשנתבונן בה דרך משקפת רגילה, משקפת אינפרא-אדומה, מכשיר לראיית חום, מכ"ם או עשרות מכשירים נוספים שכל אחד מהם רגיש לאספקט שונה של אותה המציאות. אנחנו לא מכירים את המציאות ההוליסטית עצמה אלא רק האספקטים שמצטיירים במכשירי המדידה שלנו. כולנו יודעים, לשם משל, שבמכשיר מדידה אחד האור נראה כמו גל ובמכשיר אחר הוא נראה כמו זרם של חלקיקים. שני התיאורים חושפים בפנינו אספקטים שונים של תופעה הוליסטית אחת אותה, לפחות כיום, אין לנו שום אפשרות לכמת או לאפיין. משתמע מכך שבני אדם שונים רשאים להבין את המציאות בדרכים שונות ובכך לשלול מהמדע את הילתו האבסולוטית ולהפוך אותו לתורה יחסית שתלויה בנקודת המבט, ההבנה וההחלטות של בני אדם ולא בסמכות עליונה כלשהי.

יתר על כן, המדע עוסק בהכללות ולכן המדענים תמיד מנסים לשלב את התצפיות הבודדות בתוך תורות מדעיות רחבות. כל התורות והתיאוריות המדעיות מסתמכות על הגדרות מוסכמות ועל אקסיומות, היינו, הנחות בסיס שאינן ניתנות להוכחה, וכיוון שכל מדען רשאי לבחור לעצמו אקסיומות שמתאימות לו אנו יכולים למצוא את עצמנו עם שתי תורות מקבילות ששתיהן תקפות ונכונות
[יב] בדיוק אותה המידה.  

גם המתמטיקה יונקת את אמתותה מהסכמות אנושית ולא מאיזו 'אמת' אבסולוטית שמכתיבה את עצמה בנוסחאות מתמטיות. אין אף סמכות עליונה שהופכת את המתמטיקה לאמת וודאית ומוחלטת וכל התורות המתמטיות שואבות את תוקפן מהסכמות אנושיות בלבד – כמו כל תורה רלטיביסטית אחרת. כמו המדע, גם המתמטיקה עוסקת בהכללות והללו דורשות הסכמות אנושית שבלעדיהן אין לתורה שום בסיס לגיטימי. במילים אחרות, בני האדם, ולא אלים, הם אלו שמעניקים למתמטיקה את תוקפה. לשם דוגמה, גיאומטריית המישור קובעת שבכל זמן ובכל מקום ניתן להעביר בין כל שתי נקודות רק קו ישר אחד. זה נשמע מאד הגיוני וזה לגמרי נכון לגבי כל דוגמה ספציפית אבל איך נוכל להוכיח שגם הכלל נכון בצורה וודאית ומוחלטת בכל מקום ובכל זמן? איש מאיתנו הרי לא ינסה לבדוק את כל הקוים שניתן לשרטט דרך כל שתי נקודות ביקום ובהיעדר אפשרות לבדוק את נכונות הכלל בכל מקום ובכל זמן
[יג], לא נוכל לפסול לחלוטין את הסברה שבקוטב הצפוני חלק מהקוים רועדים מקור או את הטיעון שהקדושה ששורה בחדרי צדיקים גורמת לנקודות לשקשק. אילו הן אפשרויות מאד לא סבירות אבל הן מונעות מאיתנו להניח שהכלל נכון בכל מקום ובכל זמן בצורה וודאית ומוחלטת.

למרות אי הוודאות המובנית בהכללות, האנושות הסכימה להתעלם מהאפשרות שתימצא סתירה בחוקיות המתמטית, להתבסס על אקסיומות שאינן ברות הוכחה ולבנות עליהן תורות שלמות. האקסיומות הללו אינן תכתיבים מהמרומים ובמקרים רבים מסתבר שניתן לבנות תורות תקפות, שאינן סותרות את עצמן, גם על בסיס אקסיומטי שונה, כמו למשל, במקרה של הגיאומטריה הלא-אוקלידית
[יד] שתקפותה המתמטית והלוגית זהה לחלוטין לתקפותה של הגיאומטריה האוקלידית. המתמטיקה, אם כך, אינה תלויה בסמכות טרנסצנדנטלית אלא בהסכמות אנושיות שמעניקות 'מוחלטות' להגדרות ואקסיומות אנושיות אף שאין כל דרך להוכיח שהן אמנם נכונות בצורה וודאית ומוחלטת.

הלוגיקה היא האחרונה שיכולה להתיימר להיות 'אמת' מוחלטת. לא רק משום שגם היא מסתמכת על אקסיומות שאינן ניתנות להוכחה אלא שהלוגיקה האנושית היא באמת לא יותר מאשר  'אנושית' ולכן היא יונקת את תקפותה מהגדרות והנחות יסוד שנקבעות על ידי בני אנוש. כיוון שהלוגיקה תלויה בהגדרות והנחות יסוד, כל אדם רשאי לבנות לעצמו מבנה לוגי שמתאים לצרכיו וכל עוד לא תתגלינה סתירות במבנה הלוגי הפרטי שלו, איש לא יוכל להאשים אותו בחשיבה 'לא-לוגית'. החרדים, לשם דוגמה, מתירים לישויות על-טבעיות להתערב בעולם הריאלי ובאפשרותם לייחס כל סתירה לכאורה למעורבותו של העל-טבעי ולכן מה שלאחרים ייראה כאבסורדי הם יחשיבו כסביר, הגיוני ואולי אף מחוייב המציאות. נוכל אמנם לשלול את תקפותה של הלוגיקה החרדית אם נסרוק את כל העולם העל-טבעי ולא נגלה בו ולו ישות אחת שמתערבת בעולם החומר והמקרים אבל עד אז עלינו לקחת בחשבון את האפשרות שהאל ומלאכיו מתערבים בעולם הריאלי וגורמים לתופעות שנראות מאד לא הגיוניות לאלו שלא אימצו את ההנחות האקסיומטיות של החרדים.
[טו]

עדות לאופייה הרלטיביסטי של הלוגיקה מספקת לנו הלוגיקה העמומה
[טז] שמוותרת על אקסיומת 'עיקרון השלישי הנמנע'[יז], ומניחה שבין הערך 'אמת' לערך 'שקר' קיים גם הערך 'בלתי ידוע'. הלוגיקה העמומה היא שלמה, עקבית ושימושית ולכן היא מוכיחה שקיימות 'אמיתות' לגיטימיות מקבילות גם בלוגיקה וממילא אין לוגיקה מוחלטת שאינה תלויה בהגדרותיהם והנחותיהם של בני האדם.   
 
האם הדת היא באמת כל כך אבסולוטית?
 
המאמינים אולי ימהרו לקפוץ כמוצאי שלל רב על אופיים הרלטיביסטי של המדע, המתמטיקה והלוגיקה ולטעון שרק בתורתו של האל ניתן למצוא את האמת הוודאית והמוחלטת. אין להם כל סיבה למסיבה. הדת היהודית, לכל גווניה, היא פיתוח אנושי טהור שנתלה בהתגלות אלוהית שאולי התרחשה, ואולי לא, לפני למעלה משלושת אלפים ושלוש מאות שנה. באותה התגלות תיאורטית האל היה אמור להעניק לעם ישראל שתי תורות, אחת בכתב ואחת בעל פה, שמגדירות אמיתות וקני מידה אבסולוטיים. בדורות מאוחרים יותר איש כבר לא הבין מה בדיוק כתוב בתורה שבכתב ובמקרים רבים אנו מצליחים היום לפענח את האמיתות האלוהיות רק בעזרת פרשנויות אנושיות שגם הן לרוב אינן תואמות האחת את השנייה.

אם התורות האלוהיות מבטאות את האמת האבסולוטית היינו מצפים למצוא בהן אמת מוחלטת אחת. לשם דוגמה, התורה הכתובה מצווה 'עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת רָגֶל. כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה פֶּצַע תַּחַת פָּצַע חַבּוּרָה תַּחַת חַבּוּרָה.'
[יח] בעוד שהרבנים בחרו לרכך את הציווי האלוהי ולהמיר את עונשי הגוף הפרימיטיביים בכופר כספי. השאלה היא איפה נמצאת עתה האמת המוחלטת: בציווי האלוהי או בתורה שבעל שהתאימה את ההוראות הדרקוניות לנורמות קצת יותר מתקדמות[יט]? אם התורה שבעל פה היא המחייבת הרי שנוסח המקראי הוא שגוי, מטעה ומיותר ולבטח לא נוכל להתייחס אליו כאל אמת אלוהית מוחלטת. מאידך, אם נניח שהאמת האבסולוטית שוקעה בתורה שבכתב הרי שהרבנים למעשה שללו את תוקף דבריו המפורשים של האל והחליפו את ה'אמת' האלוהית ב'אמת' חדשה משלהם. כך או כך, אנו רואים שה'אמת' התורנית תלויה בבחירה אנושית ויקשה עלינו מאד לכבדה בתואר 'אבסולוטית'.

יתר על כן, בדורות מאוחרים יותר הרבנים נדהמו מהניסוחים הפרימיטיביים והפשטניים בהם האל ביטא, לכאורה, את אמיתותיו והם החלו לפרש מחדש את פשט הכתובים, להפוך את המבוכות למליצות שיר ואלגוריות, להגלות ניסוחים מעיקים לעומקים ולסודות של התורה ובאופן כללי לתרגם את המצוות האלוהיות להלכות רבניות. האמיתות האנושיות החליפו בהדרגה את האמיתות האלוהיות ורק מסומאים מושבעים, דוגמת החרדים, יכולים להמשיך לטעון שהדת שלהם מייצגת אמת אלוהית מוחלטת, מושלמת ונצחית.
 
הדת היהודית היא יותר רלטביסטית מכל התורות המדעיות, המתמטיות והלוגיות גם יחד ויעידו על כך מאות הזרמים, הפלגים והפלגונים שכל אחד מהם מחזיק באמת יחסית שמשרתת את צרכיו ובאמות מידה יחודיות שהוא פיתח לאור השקפת העולם הספציפית שלו. למעשה, אלמלא הצורך בסמכות עליונה שתכשיר את בזיזת התמימים בידי המנהיגים הדתיים ניתן היה לומר שהדת היהודית מציגה לנו מגוון עצום של 'אמיתות' שונות, ולעיתים אף סותרות, מה שהופך אותה לאחת האמונות היחסיות ביותר בנמצא.    
 
 
טעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה? במנגנון התגובות שבהמשך תוכלו להעיר על המאמר, לחשוף את טעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם חייבים להזדהות בשמכם האמיתי אבל אודה לכם אם תספקו כתובת מייל תקינה. את ההשמצות אבקש לשלוח לדף התגובות הכלליות. דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר, דרגו אותו ועשו לייק לדף האתר בפייסבוק.
 


[א]             
הרעיון האפלטוני מצא את דרכו גם לרבנים שסיפרו:

התורה אומרת: אני הייתי כלי אומנתו של הקדוש ברוך הוא. בנוהג שבעולם - מלך בשר ודם בונה פלטין (היכל), אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא מדעת אומן, והאומן אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא דיפתראות (גליונות שרטוט) ופינקסאות (דפי עבודה) יש לו לדעת היאך הוא עושה חדרים, היאך הוא עושה פשפשין (מעברים). כך היה הקדוש ברוך הוא מביט בתורה ובורא את העולם. (בראשית רבה א:א). ראו ה
מאמר 'התורה כמקור כל הידע האנושי'.
[ב]             
הפילוסופים היווניים האמינו שלכל עצם יש שני מרכיבים: חומר היולי חסר מאפיינים מחד וצורות שמעניקות לחומר את תכונותיו מאידך. ראו הפרקון 'האידיאות האפלטוניות' במאמר 'ההשפעה האריסטוטלית'.
[ג]              
הקדמונים חשבו שהכוכבים נעים סביב הארץ במעגלים מושלמים. כיוון שהדמיאורגוס הנחות אינו מסוגל לברוא גופים כה מושלמים התחייבה המסקנה שהכוכבים מוכרחים להיות אלים בזכות עצמם.
[ד]              
כדי להדגיש את התמיכה האלוהית בשלטונם האבסולוטי, רוב המלכים סידרו לעצמם הכתרה מידיו של איש הדת הבכיר ביותר שהיה מוכן לשמש בטקס. הנביא שמואל, לשם דוגמה, משח את המלכים שאול ודוד והאפיפיור את הקיסר קרל הגדול. אפילו נפוליון, שבשעתו אימץ את האידיאלים של הרפובליקה הצרפתית הראשונה, הרגיש שאת הלגיטימיות לתואר הקיסרי יכול להעניק לו רק האפיפיור פיוס השביעי.
[ה]             
ראו הערך 'הומניזם' בויקיפדיה ובמיוחד את הפרקון 'הומניזם ליברלי' שבתוך הערך
[ו]              
ראו הערך 'פלורליזם' בויקיפדיה
[ז]              
ראו הערך 'דמוקרטיה' בויקיפדיה
[ח]             
ראו למשל את מסמך 'ההצהרה לכל באי העולם בדבר זכויות האדם'. מדינת ישראל אישררה בשנת 1991 את האמנות שנגזרות מההצהרה הזאת אבל היא לא מקפידה למלא אחר הוראותיהן.
[ט]             
היינו, מועצות מחוקקות שנבחרו בצורה דמוקרטית ואמנות בינלאומיות שאושררו על ידי המועצות הללו.
[י]              
ספר אמונות ודעות, הקדמה, אות ד
[יא]            
ראו הערך 'אקסיומה' בויקיפדיה
[יב]            
תורה מדעית הופעת ללגיטימית כשמסתבר שהיא אינה סותרת את עצמה, אינה סותרת תורות מבססות אחרת ואינה סותרת את הממצאים האמפיריים. היא הופכת ליותר ויותר אמינה ככל שמתארכת התקופה בה לא נמצאות לה הפרכות והיא הופכת לרצוייה אם אין בנמצא אף תורה אחרת שניתן לגזור ממנה. אילו הן דרישות די מחמירות ולכן אין בידינו מספר רב של 'אמיתות' מקבילות וגם מספר זה הולך ומצטמצם כשמסתבר שתורה אחת היא רק מקרה פרטי של תורה אחרת. לשם משל, גם המודל הסטנדרטי של חלקיקים תת-אטומיים וגם תיאוריית המיתרים מסבירים את אותן התופעות, כל אחד מזוית ראייה שונה. יתכן שעתיד המודל הסטנדרטי יוסבר על ידי תיאורית המיתרים ולא יהיה בו כל שימוש אף שכיום הוא מציג פן שונה מזה שמוצג על ידי תיאוריית המיתרים.      
[יג]             
ניתן כמובן להסתמך על אקסיומות אחרות כדי להוכיח את נכונות הכלל שדרך כל שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד אבל אז נהיה תלויים באקסיומות הללו ונבין שאין שום דרך להוכיח את הכלל מבלי להסתמך על אילו שהן הנחות שאינן ניתנות להוכחה.
[יד]             
ראו הערך 'גיאומטריה לא-אוקלידית' בויקיפדיה
[טו]            
ראו המאמר 'האם הלוגיקה היא אמת מידה מוחלטת?'
[טז]            
ראו הערך 'לוגיקה עמומה' בויקיפדיה
[יז]             
ראו הערך 'עיקרון השלישי הנמנע' בויקיפדיה
[יח]            
שמות כא:כד-כה
[יט]            
בבא קמא פג:ב, פד"א
נקרא 2065 פעמים

פריטים קשורים לפי תג

28 תגובות