Skip to content

1VSDAT

שבת, 09 פברואר 2013 11:44

צניעות (עדו)

דרג מאמר זה
(0 מדרגים)
 
כֹּה אָמַר יְהוָה, אַל-יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ, וְאַל-יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר, בִּגְבוּרָתוֹ; אַל-יִתְהַלֵּל עָשִׁיר, בְּעָשְׁרוֹ. כִּי אִם-בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל, הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי--כִּי אֲנִי יְהוָה, עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ:  כִּי-בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי, נְאֻם-יְהוָה.   – ירמיהו פרק ט
 
חזק לא?
 
ישנו גם פסוק ממשלי :  שקר החן והבל היפי אשה יראת יהוה היא תתהלל.
 
טוב, זה די מובן שהאנשים שכתבו את הפסוקים האלו הניחו  ש'חכם/גיבור/עשיר'  הוא בהכרח גבר ואילו האישה יכולה להתהלל רק ביופייה. גם לא מפתיע שהדבר שהם החשיבו יותר מכל היה עבודת האל ועבודת האל רק במובן שהם התכוונו אליו. עדיין מדובר בפסוקים שהפכו לנכס צאן ברזל בחברה שלנו (עובדה, גם חילוני כמוני מכיר אותם).
 
אלפי שנים אחרי שהפסוקים האלו נכתבו אנחנו עדיין שבים ומצטטים אותם. זאת משום שהם מכילים בתוכם אמת גדולה. הם אומרים שכל הדברים הגשמיים והארציים – כמו יופי או כסף אינם ראויים שיתרברבו בהם. אפילו גבורה צבאית או אינטליגנציה גבוהה אינן עומדות בזכות עצמן, הרי בכל סכסוך מזויין יש גיבורים משני הצדדים. בכל וויכוח יש חכמים משני צדי המתרס  שמסבירים כל אחד את העמדה ההפוכה.  מה שחשוב באמת הוא הצד הערכי של הדברים. לא עד כמה אתה גיבור אלא בעד איזו מטרה אתה נלחם. לא כמה אתה עשיר אלא לשם מה אתה צובר הון וזהו נושא רחב מני ים ולכן אתייחס לצד אחר של העניין והוא נושא ה'התהללות'.
 
למרות שאני חילוני ואינני מסכים שהמטרה הנעלה ביותר היא 'יראת יהוה' (אם כי את המושג הזה אפשר לפרש בדרכים יצירתיות) אני מסכים עם כך שבחברה שלנו סוגדים יותר מדי להצלחה גשמית.  הספורטאי, הדוגמנית והמיליונר מופיעים בכל הכותרות הראשיות בעיתונים ואילו אחות סיעודית שמחליפה חיתולים לקשישים צריכה לשבות כדי לקבל איזו תוספת עלובה במשכורת.
 
נחזור לעניין הצניעות. משום מה כשאומרים 'צניעות' בחברה שלנו – במיוחד בקשר לכפייה הדתית – מתייחסים רק לסוג אחד של צניעות. כזה שדורש מנשים לכסות את עצמן כדי לא לשלהב את יצרי הגברים. הדתיים מצדם ינפנפו בפסוק ממשלי שבראש המאמר הזה כדי להבהיר שאסור לאישה להתהלל ביופייה, לא לחשוף לעיני הגברים חלקים נרחבים מגופה כדי לגרות אותם ובכלל - להיות צנועה.
 
אם בכך הייתה מסתכמת הדרישה לצניעות, ניחא. הרי זה נושא די פתוח לפרשנות, והנורמות משתנות ממקום למקום ומזמן לזמן. אבל ה'צניעות' של החברה הדתית איננה מסתכמת בקוד לבוש מסוים.  לפי הדת היהודית אישה איננה יכולה להיות מחוקקת, שופטת או עדה במשפט.  למעשה מבחינה הלכתית מותר לאישה לעלות לתורה בבית הכנסת אבל 'זה לא נהוג' מחמת הצניעות.  
 
אם להיות הוגנים גם בחברה החילונית יש הרבה מאד מקצועות שנחשבים 'גבריים' ויש 'נשיים'. ישנם מקומות בהם ההפרדה בין גברים לנשים היא הגיונית.  בספורט למשל , יש הבדלים מהותיים בין גברים לנשים, חוץ מאברי רבייה שונים גברים גם חזקים ומהירים יותר מנשים ולכן הגיוני שיחלקו את תחרויות הריצה ל200 מטר גברים ו200 מטר נשים (ומצד שני התעמלות אומנותית ושחייה צורנית הן מקצועות נשיים).   אבל גם בדברים פחות מובהקים עדיין ישנם הבדלים. בחברה שלנו כשאומרים 'גננת' מתכוונים לאישה שמטפלת בילדים קטנים אבל 'גנן' הוא מי שתפקידו לעבוד בגינה. נדיר מאד לראות גבר שעובד בגן ילדים ועד לא מזמן לא היו בכלל מתדלקות בתחנות דלק למרות שאם חושבים על זה מתדלק לא נדרש למאמץ פיזי מיוחד . אבל הדברים משתנים לאיטם, חוץ מהמתדלקות שהחלו להופיע בתחנות הדלק אני מכיר גם אישה שעובדת בגינות למחייתה, יש היום טייסות קרב (כולל אחת שהיא דתייה) ולוחמות ביחידת קרקל ובוודאי שיש שופטות ומחוקקות ובבתי המשפט החילוניים עדויות של נשים מתקבלות כמו אלו של הגברים. 
 
לסיכום בחברה החילונית מחלחלת הנורמה שכל עוד אין הבדל פיזיולוגי שמהותי לביצוע התפקיד אין בעצם סיבה להפריד בין נשים לגברים. לא צריך כוח פיזי כדי להיות מנהל בכיר, לא צריך איבר מין גברי כדי להיות שופט בבית משפט.
 
החברה החילונית לומדת להיות צנועה. הדתית עדיין נשארה בלתי צנועה והגיע הזמן שתלמד צניעות מהי.
 
הנה תמונה של שני בני שבטים מפפואה (הקש כאן)
 
כפי שאפשר לראות הם לובשים איזה כיסוי מוזר על אברי המין שלהם כך שזכרותם נראית למרחוק. אנחנו יכולים להעמיד פנים סובלניות ולומר שכל תרבות והערכים שלה ומי אנחנו שנשפוט אבל בשורה התחתונה זה ברור שבחברה שלנו לבוש כזה היה נחשב בלתי צנוע. לא רק במאה שערים, גם בחופי תל אביב לבוש כזה היה נחשב לחוסר הצניעות בהתגלמותו. גבר בחברה המודרנית לא אמור להאדיר ולהדגיש כך את איבר מינו.
 
אבל אנחנו עושים את זה כל הזמן. בכל פעם שבו אנחנו מפלים נשים לרעה מסיבה שאיננה עניינית אנחנו בעצם אומרים 'אין לך איבר כזה בין הרגליים ולכן את פחות טובה'.  כך למשל סירב הרב עובדיה יוסף להרשות לתלמידיו ללמוד תורה מפי נחמה ליבוביץ' המלומדת (שהייתה זקנה למדי באותו זמן ). למה?  מה ההבדל בין נחמה ליבוביץ' לאחיה המפורסם ישעיהו ? היות ולא מדובר במלאכה הדורשת מאמץ פיזי ניכר אז נותר רק הבדל אחד שהופך את נחמה ליבוביץ' לבלתי ראויה ללמד תורה. וההבדל הזה לא נמצא בין האוזניים דווקא.
 
אדם לא יכול להעיד על עצמו שהוא צנוע. ברגע שאמר את זה הוא כבר לא כל כך צנוע בהגדרה. אני יכול להעיד על עצמי שמעולם לא עשיתי דברים מהותיים בלי ידיעתה והסכמתה של אשתי. מעולם לא חשבתי שמתחת לכבודי להחליף חיתול לתינוק או עשות כלים אם כי גיהוץ וספונג'ה הם יותר התחום שלה כי היא בעלת חוש אסתטי חזק משלי (אישה או לא? :-) ). יש לנו חשבון בנק משותף ואני לא מסתיר ממנה נכסים או פעולות כלכליות. אנחנו גם לא זוג יוצא דופן, רוב האנשים מסביבנו מתנהלים כך. גם אם נניח שאני המפרנס ואשתי עקרת הבית זה די ברור שאם ישבתי יום שלם מול מסך של מחשב התאמצתי פיזית פחות מאשר אשתי שניקתה את הבית.
 
מעולם לא חשבתי שהאיבר שבין רגלי עושה אותי טוב יותר ממחצית המין האנושי שאין לה איבר כזה ומי שחושב כך איננו צנוע. הוא יכול לבוז לנשים החילוניות שהולכות חשופות, לדבר גבוהה גבוהה על צניעות וערכים אבל בסופו של דבר מדובר בהיפוכה הגמור של הצניעות. האיבר הגברי הופך להיות כרטיס הכניסה למועדון היוקרתי, באותה מידה כבר אפשר לשים עליו מין כיסוי כפי שעושים ילידי פפואה שבתמונה, לפחות הם לא צבועים בעניין.
 
עדו
נקרא 267 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים