המאמר הבא נכתב והופץ על ידי נחמיה שטרסלר:
כל מילה שכתב נחמיה היא כול כך נכונה. באם 3 המפלגות (יש עתיד, המחנה הציוני, ומרץ) לא התפרקו ויקימו מפלגה אחת עם מנהיג שיוכל להוציא אותנו מהממשל הדתי קיצוני ימני קיצוני, חרדי קיצוני ומשיחי סופנו כפי שכתב בדיוק נחמיה
וכאן אני מאשים רק את 3 המפלגות שלא מוכנות לוותר על האגו לטובת מדינה יהודית דמוקרטית וחופשית
סוף הבית השלישי - מאמר של נחמיה שטרסלר
עקרונית כל הכתוב נכון אבל לחום אודות כנסת חילונית אין שום סיכוי להתקיים. הדתיים לסיגיהם מהוים כשישית מכלל המצביעים
ובפוליטיקה רב מפלגתית כמו שלנו אין סיכוי להקים או לבסס ממשלה בלעדיהם. עם עלית מספרם באוכלוסיה כוחם הפוליטי ילך ויעלה.
את האשמה למצב הקים אני מטיל על המפלגולת החילוניות שלא מוכנות להקים קואליציה על בסיס חילוניות ואפילו מפלגה כמו מפלגת העבודה ( המחנה הציוני ) שכמעט אין בין בוחריהם אנשים דתיים ( בודאי אף לא חרדי אחד ) נכנעו תמיד לחרדים ומכרו את בוחריהם החילונים. במערכת מוסרית ירודה כל כך של המפלגות אין סיכוי למדינה חילונית. למעשה המפלגות החילוניות מתחרות בינהן על מי ימצא יותר חן בעיני הדתיים.
עקרונית אני מסכים עם כל מילה שלך (נחמיה שטרסלר) אודות המאבק בין חילונים לחרדים אבל באותו רצף אני חושב שאתה שוגה בחלומות באספמיה ולהלן אבהיר את דעתי. ישנן שלוש צורות מאבק בין קבוצות אנשים גדולות הצורה הראשונה היא מאבק מזוין כאשר צד אחד מנסה להשמיד פיסית את הצד השני. הצורה השניה היא מאבק דמוגרפי כאשר צד אחד מנסה לגבור על הצד השני באמצעות התרבות ביולוגית והשגת רוב בעל משקל מכריע והצורה השלישית של מאבק (קיימת רק במין האנושי) היא מאבק על דעתו של האדם. לחרדים יש יתרון ברור במאבק הדמוגרפי (ההתרבות כאידיאולוגיה ) ויש להם הישגים לא קטנים במאבק על דעתם של אנשים (ההחזרה בתשובה). מצויידים בשני אלה ובמרחב פעולה של חברה דמוקרטית שמקדשת את הרוב (קול ההמון כקול שדי) אינני רואה מקום לאופטימיות כשמדובר במאבק קיומי בין חילונים לחרדים.