Skip to content

1VSDAT

רביעי, 04 מאי 2016 10:32

פוסטים בקומפיין '#תובעים_ליבה' בפייסבוק

דרג מאמר זה
(1 מדרג)
לקט זה מביא את עדויותיהם של צעירים שנטשו את עולמה הקר והעקר של הדת והעדיפו ללמוד, לשרת, לעבוד, לתרום לציבור ולמצות את כישוריהם ויכולותיהם. בעדויות שהתפרסמו בפייסבוק, הצעירים מתארים את האתגרים עימם הם נאלצו להתמודד כשלרשותם לא עומד דבר זולת השכלה תורנית חסרת כל תועלת.   
 
עמותת 'יוצאים לשינוי' פועלת להבטחת זכויות ליוצאים בשאלה מהחברה החרדית, באמצעות פעילות מול קובעי מדיניות, פיתוח תוכניות והעלאת הנושא למודעות הציבורית.העמותה שמה דגש על סיוע ישיר של המדינה ומוסדות ציבור ליוצאים בשאלה, על מנת להקנות להם כלים, שיאפשרו להם להתקיים בכוחות עצמם. העמותה יצאה בקומפיין פייסבוק בשם '#‏תובעים_ליבה' במסגרתו חרדים לשעבר חושפים את קשיי ההתמודדות שנכפו עליהם בגלל המחסור בלימודי ליבה.

למרות שהכותבים לא ניסוי להסתיר את זהותם, החלטתי ללא לפרסם של שמות המשפחה שלהם כדי להקשות על איתורם באמצעות מנועי חיפוש. את השמות המלאים ניתן למצוא בפייסבוק.
 
אשמח לתת במה לכל יוצא/ת בשאלה שרוצה להוסיף את עדותו/ה בנושא לימודי הליבה או לתאר את תהליך היציאה בשאלה והקשיים שמתלווים אליו. אנא שלחו לי את עדותכם לכתובת דוא"ל This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it..

להלן העדויות:  
 
David C.
היי קוראים לי דוד כ., גדלתי בחיידרים וישיבות חרדיות עד גיל 19 ורכשתי השכלה תורנית חרדית.

הבעיה שלי; אני בור ועם הארץ בתחומי הליבה בחינוך, תחומים שבלעדיהם אני משול לאיש ממדינות העולם שלישי שאינו יודע קרוא וכתוב, אך אני כרגע לומד ומשלים את כל החסר לי בתחום במאמץ רב.

למדתי במסגרות רבות כדי להשלים השכלה, מכינה קדם אקדמית/מכינה קדם הנדסאית/בגרויות/פסיכומטרי ומה לא, ביצעתי כמה אבחונים במכונים השונים, בהתבטאות מילולית קיבלתי תמיד מעל הממוצע כי עברית היתה שפת אימי ואנשים טובים מהפייסבוק גערו בי שוב שהפוסטים שלי לא מובנים.

אבל שוב ושוב מתברר כי מה שמונע ממני להכנס לאקדמיה הוא מה שהחסירו ממני בילדותי, אנגלית ומתמטיקה, הכלים הכי בסיסיים שאדם בחברה המערבית זקוק להם כדי להכנס בשערי האקדמיה/העבודה/תרבות וכל דבר שהוא קשור לחיים המתקדמים שהעם הנבחר גאה להשתייך אליו באחוזים גבוהים.

בעולם המערבי המתקדם שמדינת ישראל כה גאה להשתייך אליו אני משול לאדם שאיננו יודע קרוא וכתוב, במציאות הזאת שיכולה להתקיים רק כאן, ישנם עשרות אלפי ילדים שנגזר עליהם לחיות עם זה ויותר חמור מכך גם לנסות להתפרנס מכך עם עול של ילדים על העובר ושב.

כמוהם לפעמים שנאתי את הלימודים ושכחתי מזה לשבת בכיתה עד קורס חובשים בבהד 10, כמוהם ישבתי וחרשתי את הוויות אביי ורבא תוך כדי שאני בטוח שכמו שסיפרו לנו בתורה נמצאים כל החוכמות. כי אם ייתכן מציאות אחרת, למה בגין וב"ג בזמנו וכל הדה לע שמעאטס מטעם מדינת ישראל מאפשרים את קיומינו בשכר במשך עשרות שנים?!

שלא ישקרו לכם, מדינת ישראל היתה ממש גאה לתת לי 4M עם כוונת מדויקת והכשרה צבאית יקרה ואפילו הייתי חתום על שני מזרקי מורפיום בכיס ורובה צלפים אחד, ואפילו! כנסת ישראל קיבלה 18 מנדטים מהעם סביב הנושא הזה של גיוס חרדים לצבא!
אבל לתת לי כלים לייצר (אוליי) את אותה כוונת או להתפרנס בכבוד וללכת להשכיל באקדמיה? מה פתאום?! לך תהיה מאבטח או מנקה מדרגות!

אם המדינה יודעת לשלם הון על מחבלים שלמדו תואר בכלא, לשלם הון על רבנים שמלגלגים על אחיהם היהודים בארץ ובתפוצות, אז שתדע גם לפצות את מי שבגללה איננו יכול ללמד את ילדיו a b c

ולתפארת מדינת ישראל!
תודה על ההקשבה
על החתום
אחד שבסך הכל לא רצה להיות רב
 
אבישלום פ. ש.
 
שמי אבישלום, בן 25
 
למדתי במוסדות חינוך חרדיים,
שם לימדו אותי אמנם המון ידע על מורשת ישראל, תלמוד וחסידות; ידע שאני מוקיר ומעריך עד היום; אך מאידך מנעו ממני לימודי ליב"ה בסיסיים, כמו אנגלית, דקדוק, וכל יחידות הבגרות.
 
אני משורר, אך עד היום טועה בין שלוש לשלושה ובין שדיים רכים או רכות.
אני מאהב, אך מתקשה לפלרטט עם שיקצעס יפות שאינן דוברות את לשון הקודש.
אני חולם לעשות קולנוע, אבל צריך תמיד להוריד גם תרגום לסרטים, שזה ממש מבאס.
איכשהו למדתי בישיבה בשווייץ אז רכשתי קצת אנגלית בסיסית וביחד עם היידיש שלי למדתי גם קצת גרמנית, ולמזלי גם בחרתי בתחום האמנות כך שמתמטיקה או פיזיקה פחות נחוצים לי בחיים; אבל אלפי חברים וחברות כמוני מתקשים ונדרשים להשלים בעמל ויזע רב לימודי בסיס שנעשקו מהם ללא עוול בכפם.
 
הגיע הזמן, שבמדינת ישראל במאה ה-21 בשנת 2016 יינתנו לימודי ליב"ה לכל ילד באשר הוא.
 
אבישלום פ. ש.
 
אַתֶּם צוֹדְקִים
חַבְרֵי כְּנֶסֶת יִשְׂרָעאֵל
בִּשְּׁבִיל מָה צָרִיךְ לִמּוּדֵי לִיבָּ"ה אִם אֶפְשָׁר לִהְיוֹת סַרְסוּר בְּבוּלְגַרְיָה אוֹ שַׂר בְּרִיאוּת עִילֵג שֶׁמְּסַמֵּם נְעָרִים בְּכַּדּוּרִים בִּגְלַל אוֹנָנוּת; וְעֲדַיִן לִנְהוֹג בְּאַאוּדִי עַל חֶשְׁבּוֹן הַמְּדִינָה
(לְמִי אִכְפַּת מִכַּמָּה יְלָדִים שֶׁנִּדְרְסוּ בְּדִיל חָשׁוּךְ
בֵּין מֶמְשֶׁלֶת יִשְׂרָאֵל לְכַּמָּה עַסְזְקָנִים)
וְהִנֵה דַעַת תּוֹרָא וְעַבוֹדָה (בָּעֵינָיִם)
בִּשְּׁבִיל מָה צָרִיךְ טוֹהַר בְּתַּרְבּוּת מֵהָאוּנִיבֶרְסִיטָה
הַקָּתוֹלִית בְּפָרִיז, אִם אֶפְשָׁר לִהְיוֹת רַב סְטֶנְדְאַפִּיסְט
שֶׁמַּרְצֶה עַל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וְהַבְּלִינְצֶ'עס בְּמִּסְעָדָה
פָּשׁוּט תִּתְבַּגְּרוּ וּקְחוּ אַחַרָאיוּת
וְתִּהְיוּ לֵיצָרַבָּנִים
יוּעֲנַק פְּרַס פּוּלִיצֶר עַכְשָׁיו
לַעִיתּוֹנָאִי הַעִבְרִי הַמִצְטָיֵן -
"
נְשׁוֹת הַטַאלִיבָּן אֵינָן 'חֲרֵדִיּוֹת' וְנֹעַר גְּבָעוֹת אֵינָם
'
מִתְנַחֲלִים' - אֲבָל יוֹצְאִים בִּשְׁאֵלָה הֵם 'מִעוּט שֶׁתּוֹבֵעַ
אֶת הַמְּדִינָה עַל זְכֻיּוֹת הַיֶּתֶר שֶׁקִּבֵּל "לְבַקָּשָׁתוֹ"
(לְבַקָּשָׁתוֹ; בְּדִיּוּק כְּמוֹ בַּחוּרָה נְאֶנְסֶת שֶׁ'רָצְתָה אֶת זֶה)'
כִּי רַק לְעָרוּץ מוֹרֶשֶׁתמְרוֹשֶׁשֶׁת מַגִּיעַ תַּקְצִיב
וְלֹא חֲלִילָה לְפּוֹרְקֵי עֹל
וְגַם לָהֶם יֵשׁ דֵעָה
בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה מַגְנִיבִים לְאַלְלָה וְרַבֵּינוּ
בִּשְּׁבִיל מָה לִלְמֹד לִיבָּ"ה אִם יוֹם אֶחָד תַּעֲשֶׂה טְרִיפּ
וּתְגַלֶּה אֶת הַ'אוֹר' שֶׁיֵּהָפֵך לְמַכַּת חֹשֶׁךְ לִילָדֶיךָ הָאֲבוּדִים
שֶׁלֹּא יִתְקַבְּלוּ לַמּוֹסָדוֹת כְּדֵי לִשְׁמֹר עַל פַּךְ הַשֶּׁמֶן
הַטָּהוֹר וְתּוֹאַר הַמַּחֲנֶה הַקָּדוֹשׁ
תִּהְיֶה יוֹתֵר דוֹס מִדוֹס אֲבָל תֵּחָשֵׁב כִּשְׁוַוארְצֶע חַיֶה סוּג זַיִן
לַמְרוֹת שֶׁשָּׂרַפְתְּ אֶת כָּל הַסְּפָרִים וְהַתְּמוּנוֹת
מֵהַיָּמִים הַטּוֹבִים בַּתִּיכוֹן
וְאַתֶּם חֲרֵדִים צְבוּעִים בְּפֵייסְבּוּק
עֲבַרְתֶּם אֶת הַאִינְקְוֶוזִצְיָה וְאֶת הִיטְלֶר וְאֶת מֶנְדֶלְסוֹן
אֲבָל אַתֶּם פֹּה בַּמְּדִינָה בִּזְכוּת אוֹתָם שַׁייגֶעצִים מַשְׂכִּילִים
שֶׁבָּנוּ אֶת הַמְּדִינָה וְלֹא בִּזְכוּת הָרַבִּי שֶׁלָּכֶם שֶׁבָּרַח מֵאוֹשְׁוִויץ
בְּעוֹד חֲסִידָיו הוֹפְכִים לְמַנְגָל קָדוֹשׁ לְאֱלֹהִים
(בֵּיי גָאט אִיז נַאכְט אוּן דֶער רַבִּי לַאכְט)
וְכַּמּוּבָן יְפֵי הַנֶּפֶשׁ עִם הָעִבְרִית הַתִּקְנִית
שֶׁקִּבְּלוּ שְׁבַע מֵאוֹת בַּפְּסִיכוֹמֶטְרִי וּנֶּאֱבָקִים לְמַעַן
יְלָדִים מִסְכֵּנִים שֶׁהוֹרֵיהֶם הִסְתַּנְנוּ מִעֵבֶר לַגְבוּל אֲבָל
צוֹעֲקִים לַיְּלָדִים שְׁהִסְתַּנְנוּ לְבַד: לְכוּ תִּתְבְּעוּ אֶת הַהוֹרִים שֶׁלָכֶם
לְכוּ תִּתְבְּעוּ אֶת הַהוֹרִים -
כִּי הַמְּדִינָה
לֹא יוֹדַעַת לְאֶכוֹף אֶת
חוֹק חִינוּךְ-הַחוֹבָה לְכָל יֶלֶד
הִיא רַק יוֹדַעַת לַחֲטוֹף יְלָדִים מִמַעֲבָּרוֹת
כְּשֶׁזֶה תּוֹאֵם אֶת הָאִינְטֵרֶס הַצִ(יוֹ)נִי-לְאוּמִי.
 
Pinni G.
 
עד גיל 13 למדתי בתלמוד תורה בירושלים. אני לא חושב שלמדנו יותר מחילוק בסיסי במתמתיקה. לא למדתי הסטוריה (חוץ מהסטוריה יהודית בגרסה החרדית). לא למדתי מדעים: לא מדעי החברה, לא מדעי הרוח, לא מדעים מדויקים, לא מדעי הטבע. כלום. לא למדתי בלשנות או שפות (נושאים שמאד מעניינים אותי). "לימודי חול" היו רק שעה אחת ביום, וזה כלל חשבון בסיסי כנ"ל ודקדוק והבעה בסיסית בעברית. זהו. מגיל 13 והלאה גם זה לא היה לי בישיבה קטנה ובישיבה גדולה.
 
אני זוכר את הפעם הראשונה שהייתי במעבדה בביולוגיה במכללה כאן בניו יורק. אני השתגעתי מהתלהבות שאני יכול לראות חיידקים *זזים* במיקרוסקופ, וחברי הכיתה שלי לא הבינו מה ההתרגשות הזאת: כולם למדו ביולוגיה בסיסית בתיכון.
 
לפני כמה שנים סיימתי תואר ראשון בבלשנות (התמחות משנית במדעי המדינה) במכללת ברוקלין שהיא חלק מ"אוניברסיטת העיר ניו יורק" למעשה, לימוד מסובסד על ידי מדינת ועיריית ניו יורק.
 
היום אני כבר בשנתי השנייה (מתוך שלוש) ללימודי משפטים כתואר שני. כן, אני כל הזמן סוגר פערים בהצלחה יחסית טובה, אבל זה מצב של "בדיעבד" - לא לכתחילה.
 
עד היום אני לא מבין מה קרה לצו החז"לי "חייב אדם ללמד את בנו אומנות" בעיקר כשמדובר בקהילה מאד מחמירה בכל המצוות האחרות.

אבל אני לא חושב שהם היו מצליחים לשרוד בלעדי המימון מהמדינה "הציונית" - ממש צביעות.
 
יהודה ר.
 
היי אני יהודה ר.
 
גם אני גדלתי בת״ת וישיבות חרדיות גם אני כמו רבים התגייסתי לשירות קרבי בצהל גם אני כמו רבים יצאתי לקורס קצינים גם אני כמו רבים רוצה לתרום למדינה
 
אחד הדברים שמעסיקים אותי כל הזמן זה-איך אני אמור להשלים בגרויות?

הפער גדול, האם אני מפספס את השנים הטובות ביותר שלי ולא לומד עכשיו רק כדי שכשאשתחרר אולי המדינה תסכים ללמד אותי את מה שהייתה חייבת?
 
בצהל יש מסלול של שילוב חרדים - דבר מבורך מאוד - שנתיים שרות ושנה שלישית השלמת בגרויות זכאים אליה רק חרדים בפועל, חזרת בשאלה? אינך זכאי (אפלייה על רקע דתי בצורה מחפירה(
אז איך??
איך המדינה מפילה את אחריותה על ההורים שלנו?
הם חינכו אותנו בהתאם לאמונתם שזוהי זכותם, אבל המדינה מחויבת לתת לכל ילד במדינה הזאת אפשרות שווה!!!
איפה יש פה שוויון הזדמנויות??
 
לפני שיצאתי לקורס קצינים הייתי מפקד בטרום טירונות של חטיבת גבעתי
בגיבוש לגדסר הייתי במרפאה כדי לקלוט חיילים שנפלו מהגיבוש
אחד החיילים לכד את מבטי הוא התעקש עם החובשת שהעלתה אותו מהשטח שהוא יכול להמשיך וניסה- לשווא לשכנע את הרופא שיחתום לו שהוא כשיר להמשיך בגיבוש
לבסוף כמובן לא עזרו לו תחנוניו - הוא התמוטט במסע ולפיכך לא יכל להמשיך.

לפני שבוע פגשתי אותו – לגמרי במקרה, במקרה גם זהיתי אותו, מסתבר הוא עכשיו בטירונות בגדוד שקד ואיך לא חייל בודד חריג-חרדי לשעבר גם הוא, למד בפונוביץ׳ וחזר בשאלה בגיל 22 והתגייס
כמובן שסיפור הבגרויות עלה ואיך אמר לי בחצי ייאוש ״אוליי אחרי הצבא יתנו לי איזה מלגה ואשלים, מקסימום אנסה ללמוד לבד.....״
יש עוד אלף ואחד סיפורים כאלה
 
איך במדינה מתוקנת במאה העשרים ואחת בן אדם נלחם על השכלה בסיסית?
אני מרגיש לא בנוח לדבר על זה בכלל.
אם בחני הכניסה לאוניברסיטה העיברית יבחנו אותי על ״שור שנגח״ או על ״המביא גט ממדינת הים״ לא תהיה לי בעיה להתקבל אבל אם יבחנו אנגלית בסיסית או על מתמטיקה אז אני כנראה יאלץ להשאר בבית...
רוצים ללמוד
 
Shmulik S.
 
לפני כמה שנים התחלתי לימודים לתואר ראשון במדעי המחשב במכון לב, אבל אני לא כותב את הפוסט על עצמי, אלא על אלה שלא יכתבו.
 
שבעים בחורים חרדים התחילו את המכינה ללימודי ההנדסה, אני חסכתי את המכינה כי אבא שלי היה מספיק אמיץ לשלוח אותי לתיכון, למרות שאין ספור אברכים הרגישו צורך לדפוק אצלנו בדלת ולהגיד שזה לא מתאים לצביון השכונה שהוא שולח ילדים לישיבה תיכונית.
מתוך השבעים רק עשרים צלחו את המכינה, הרוב נפלו בפיזיקה של חמש יחידות, תכלס, אני בשלוש שנים בתיכון לא הצלחתי לעשות חמש והסתפקתי בשלוש ומהם ציפו לעשות אתזה בכמה חודשים ממשוואה בנעלם אחד לחישוב דיפרנציאלי של תאוצה, את שנה א התחילו עשרים בשנה ב נשארו שמונה, השאר נשרו או נתקעו אי שם בהשלמת קורסים של שנה א.
אז יופי, אפשר להגיד ששמונה בחורים שיצאו מישיבות ולא למדו ליב''ה הצליחו לסיים תואר ראשון במדעי המחשב, ושבגרות זה מיותר ואפשר להשלים ציק צק במכינה
כל הכבוד לחינוך החרדי.
 
אבל יש סיפור שלא מספרים,

א' מצב הצבירה של החומר בראש, לא אשקר שכמה שבועות אחרי שסיימתי קורס בחשבון אינפיניטסימלי, כבר לא היה לי מושג מה ההגדרה של גבול בנקודה, ואחרי בדידה אני כבר לא באמת זוכר את משפט ההכלה וההדחה, אבל זה לא משנה, עושים את הקורס עוברים וממשיכים הלאה, לא באמת משתמשים בזה בעבודה, אבל גם אם יום אחד אזדקק לזה לפחות אדע במה מדובר,
אין סיכוי שאדם יגרוס כמויות של חומר ומישהו יצפה שעוד יזכור אתזה, זכרון לטווח רחוק זה משהו שדורש התעסקות ממושכת, כמה בן אדם זוכר מכמה פרקים בבבא בתרא בסדר שלישי לעומת הארבע דפים הראשונים שטחן בסדר א.
הבעיה אצל החברה מהמכינה היתה שחומר שישב אצלי בדם בגלל שמונה שנים של בית ספר וארבע שנות תיכון, ישב אצלם בצורה מעורפלת, אין סיכוי לדרג מטריצה אם פעולות חשבון בסיסיות הם לא בדם, רוב הכיתה נכשלה במועד הראשון של ליניארית וזה עוד חברה דתיים לאומיים שלמדו בתיכון, לחרדים מהמכינה זה פשוט היה טבח.
 
ב' החברה מהמכינה שכן סיימו את התואר, מדובר בחברה מבריקים, מסלתה ושמנה של עולם הישיבות, הבודדים האלו שתמיד מדברים עם הרויששיבה אחרי השיעור כללי, היחיד שבאמת יורד לסוף דבריו. חברה מבריקים שהצליחו להדהים מרצים בשיעור על ניתוח אלגוריתמים. אבל זה פיקציה, זה לא מראה כלום על המוכנות של בחורי ישיבה, אלה בחורים שאם היו גדלים בחינוך אחר היו מסיימים דוקטורט בגיל עשרים ומשהו בטכניון ומקבלים מימון מחקרי לכל החיים, אז מי ישמע הם לקחו את הכשרון המטורף שלהם והצליחו לסיים איתו תואר במכללה נגד כל הסיכויים. זה כמו שכל בחור ישיבה שמתחיל ללמוד משפטים באונו חושב שהוא הוינרוט הבא. אז זהו שוינרוט יש בינתיים רק אחד, ואם חרדי צריך להיות וינרוט בשביל להצליח זה עצוב.
 
אני מתאר לעצמי שהרבה לא יקראו עד לפה,
וגם מי שכן יתעצבן ויגיד שאני מגזים אבל
סף הכניסה פשוט גבוה מידי, אני הייתי בחור ממוצע בתיכון, לא עשיתי חמש פיזיקה, לא הבנתי מה רצו ממני בשלוש כימיה, ובמתמטיקה הסתפקתי בארבע יחידות, אבל התקבלתי ללימודי מדעי המחשב והתמודדתי עם התואר די בסדר, אבל לבחורים שבאו בלי בגרות פשוט לא היה סיכוי, ומי שכן הצליח זה נטו כי הוא פשוט מבריק.
אני כותב אתזה בשביל אנשים יותר מוכשרים ממני שיכלו היום לעבוד בהרצליה ולפרנס את המשפחה בכבוד, אבל מסתפקים בעבודות זמניות, כי גפני לא רצה שידעו
 
Reut B.
 
אני מכירה את אישי האהוב כבר... 15 שנה כמעט.
מגיל 14 אנחנו יחד.
הכרתי אותו כבחור ישיבה חרדי.
הוא למד בישיבה טובה, אחת הנחשבות.
בגיל 18, אחרי שהוא הוריד את החליפה והכיפה השחורה והחליף אותם בג'ינס וכיפה סרוגה, הוא החליט שהוא מתגייס לצה"ל. במסגרת העתודה להנדסת אלקטרוניקה.
אבל הייתה בעיה, קטנטונת - העתודה דורשת תעודת בגרות והידע שלו בקושי הספיק למבחן של כיתה ו'.
למה?
אני אספר לכם למה.
כי בישיבה הנחשבת הזו שהוא למד בה, ובכל הישיבות האחרות, לא מלמדים לבגרויות. בכיתה ח הם מפסיקים ללמוד חשבון, אנגלית עברית.
הוא הגיע כל יום לעתודה וביקש להצטרף. דפק להם על הדלת שוב ושוב. אבל הם אפילו לא הסתכלו לכיוון שלו. עד שאחת המזכירות ריחמה עליו והכניסה אותו למשרד של מנהל העתודה.
הוא אמר לו, שהוא צריך ללמוד לבד לבגרויות ויעשה אותן במסגרת העתודה. אם הוא יצליח - הוא יתקבל לעתודה.
אז הוא קרע את התחת והצליח לעבור את המשוכה הזו, סיים את העתודה עם תואר ראשון, היה חייל מצטיין וסיים את שירות הקבע שלו ממש לפני 9 חודשים (אחרי 6 שנים קשות) ואני הכי גאה בו בעולם. בטח כשאני מסתכלת לאן הוא הגיע עם הידע הכל כך מצומצם שהיה לו.
אבל לא כולם מצליחים. חלק רואים דלת סגורה ומוותרים או מנסים ולא מצליחים.
החוסר בלימודי הליבה בחברה החרדית הוא בעיה אמיתית. בעיה שמונעת מיוצאים רבים להשתלב בחברה בצורה שוויונית.

האיש שלי לא אוהב להתלונן, והוא בחיים לא יגיד שקשה לו, אז אני קמה וזועקת בשביל כל אלו שעדיין קשה להם, שעדיין נתקלים בדלתות סגורות, כי כשהם היו קטנים ולא יכלו לבחור בעצמם - שמו אותם בעל כורחם בדרך שלא נותנת להם עתיד.
 
Yossi D.
 
ליפני 11 שנים התחלתי ללמוד לבגרויות, ליפני 10 שנים התחלתי ללמוד ABC, שנה לאחר מכן התחלתי לימודים לתואר ראשון באוניברסיטה העברית. ליפני כשלוש שנים סיימתי תואר שני בהצטיינות והתחלתי בלימודים לדוקטורט וכבר שנתיים אני מקבל דוקטורט עמית בתוכנית הופמן למצויינות אקדמית וחברתית. נשמע כמו סיפור מוצלח מאוד, רגיל, כזה שרואים בכל מוסד יוקרתי, אבל לא, התחלתי ללמוד לבגרות בגיל 23, התחלתי ללמוד ABC בגיל 24, זאת בגלל שלמדתי במוסדות חרדיים עד גיל 18, וכאשר עזבתי כמובן שנדרשתי על ידי המדינה להתגייס לשירות מלא כמו כל אלו שאינם חרדים, שם קיבלתי תפקיד חסר משמעות בגלל שהקב"א והדפ"ר שלי לא מספיק טובים בשל היותי בוגר החינוך החרדי. ולמרות זאת, ובניגוד למרבית מי שהיה איתי באותה הסביבה כיום אני דוקטורנט באוניברסיטה העברית אבל עם פחות מ-10 שנים של אנגלית ומתמטיקה.

אין לי תלונות, השתלבתי בחברה בצורה טובה, מצבי מעולה, ואני מתכוון להמשיך בכך. אני אוהב ללמוד וכנראה גם טוב בזה, כך שהצלחתי בניגוד לסיכויים ובניגוד לאמונה ולציפיות של רבים, אבל צריך להבין שהויתורים שנדרשתי להם כדי להגיע לכך רבים, ויתרתי על טיול לאחר צבא כדי להצליח לממן שנות לימודים כל ארוכות שלא לדבר על הזמן שצריך ללמוד, ויתרתי על מגורים במקומות נוחים יותר, על משרות עם שכר טוב יותר או נוח יותר, על שעות שינה רבות, עד היום עלי להקיע כסף רב בלימודי אנגלית, בשיפור השפה ובעריכה ברמה בסיסת ביחס לסובבים אותי.

הויתורים האלו אולי היו מובנים מאליהם עבורי, אבל הם אינם מובנים מאליהם עבור אף אחד, ואסור להם שיהיו תנאי ללימודים, להצלחה ולהשתלבות בחברה עבור מי שאינו מסוגל או מעוניין באורח חיים סגפני זה. הפער הזה לא רק שפוגע בבוגרי החינוך החרדי שאינם חרדים אלא פוגע גם בחברה הכללית המשוועת לידים עובדות, לעוד כוח אדם מקצועי, מגוון, בעל יכולות למידה ורצון ללמוד ולעבוד.

אלו שמספרים שניתן לבחור אחרת בחברה החרדית, משקרים, אלו שמספרים שנית וקל להשלים את הפערים, שישיבות מלמדות ללמוד, גם הוא לא מדייק בלשון המעטה, בפועל, ישנה אליטה צרה יחסית כמו בכל חברה שלא משנה מה יהיו הנסיבות תצליח להשתלב בכל מקום, אבל אל תשכחו את הרוב המעוניין להשלים ואינו מוכן להקרבות וחיים סגפניים, האם הם אינם ראויים ללימודים, להשכלה, לתעסוקה להשתלבות בחברה ולהפוך לאנשים תורמים וייצרניים.
 
Aryeh L.
 
בגיל 24 הבנתי לראשונה את משפט פיתגורס, המשפט המעצבן הזה שרובכם למדתם ביסודי ואז למדתם עוד כמה דברים, נבחנתם עליהם ואז שכחתם. אז אני במשך יותר משנתיים, אחרי הצבא, למדתי מה זה משוואה, מה זה חזקה ומה זה נעלם.
 
בזמן שחברים מהצבא העלו תמונות מדרום אמריקה, אני שיננתי נוסחאות של סינוסים, בזמן שהם חזרו מהטיול והתחילו את התואר, אני עדיין גזרתי פונקציות של כיתה י'.
 
לא, אני לא מטומטם, אבל למדתי ב'חיידר', בית ספר לבנים חרדים שלא נתן לנו כלים לחיים בעולם המודרני. לימדו אותנו גמרא ומשניות, אבל לא לימדו אותנו איך לחשב 17 אחוזים. לימדו אותנו הלכות, אבל לא לימדו אותנו את השפה הנפוצה בעולם.
 
אני לא מתבכיין, עברתי דרך מפרכת ומופלאה. אבל על כל אחד שמצליח לגרד את הבגרויות, הפסיכומטרי ואולי גם את התואר, יש הרבה שלא עומדים בלחץ. את הפוסטים שלהם כנראה פחות תקראו, הם לא יודו שהם לא מסוגלים בגיל 25 לצלוח את את האתגר של שלוש יחידות במתמטיקה. ואת האמת, מישהו יכול להאשים אותם?
 
מתמטיקה ואנגלית זה לא רק 'ידע' ש'תמיד אפשר להשלים', אלו כלים בסיסיים לעולם בימינו, אלו יכולות נדרשות שצריך לרכוש אותן בגיל צעיר. תראו כמה קשה למבוגר ללמוד לרכוב על אופניים, ואילו מי שלמד לרכוב כילד, גם אם לא רכב שנים - עולה על אופניים ורוכב בטבעיות.
אני מאשים את המדינה. מדינת ישראל שידעה למצוא אותי ברגע שעזבתי את הישיבה ולגייס אותי לצבא. מדינת ישראל שיודעת לדרוש ממני מיסים. מדינת ישראל שידעה לחוקק את חוק לימוד חובה ולא סמכה על ההורים שישלחו מרצונם הטוב את ילדיהם לבית הספר.
 
המדינה הפקירה אותי. המדינה נתנה למוסדות מהסוג שלמדתי בו לפרוח ולשגשג תוך כדי העלמת עין עבור צרכים פוליטיים. המדינה ממשיכה לעשות את זה לאלפי ילדים שגדלים בירושלים, בני ברק ומודיעין עילית. רוב הילדים האלו לא יוכלו לעבוד בחיים בשום עבודה מודרנית, הם לא יוכלו אף פעם לבחור מקצוע נורמלי.
 
המצב הזה חייב להפסיק.
 
Moshe S.
 
שמעו סיפור:
 
בגיל 24, חודש לפני השחרור מהצבא, התחלתי ללמוד מתמטיקה בסיסית כהכנה לפסיכומטרי. ביום הראשון נאלצתי לבקש עזרה מחברים, כדי לברר אם התוצאה של חלוקת מספר שלילי במספר שלילי היא מספר חיובי או שלילי. חצי שנה לפני כן, כשבמסגרת תפקידי נדרשתי לבנות טבלת אקסל שתחשב זוויות של מטרות ביחס לסוללה מתוך המיקומים שלהן, חברים שלי הזינו לתוכה את הנוסחאות הטריגונומטריות, כי מעולם לא פגשתי את המילה סינוס.
למקרה שתהיתם, אני לא מפגר, אין לי ליקויי למידה ומעולם לא זלזלתי בלימודים. ההסבר לקטע הזה מאד פשוט - בשנות בית הספר למדתי במוסדות חרדים, בהם לא פגשתי מילה באנגלית או מדעים ורמת המתמטיקה הגיעה לשברים פשוטים בקושי.
 
יחסית לשאר בוגרי מערכת החינוך החרדית, אני בר מזל. ההורים שלי לא זרקו אותי מהבית כשבחרתי לעזוב את הישיבה, אמא שלי אמריקאית אז היה לי בסיס באנגלית וכנראה שאני מוכשר בהרבה מהממוצע בתחום הריאלי. למרות כל היתרונות ולמרות שלא בזבזתי דקה אחרי הצבא בטיולים, סיימתי את התואר הראשון רק בגיל 29.

בהרבה מובנים מצבי מעולה. אני בוגר תואר ראשון תלת חוגי בפיזיקה, מתמטיקה ומדעי המחשב מהאוניברסיטה העברית בהצטיינות, עובד כמפתח אלגוריתמים בחברת היי טק יוקרתית ולומד כיום לתואר שני במדעי המחשב באוניברסיטה העברית. אבל לפני שאתם נאנחים בהקלה ומספרים לעצמכם שכנראה השד לא כל כך נורא וחוץ מכמה שנים לא הפסדתי כלום, יש לי עוד סיפור קטן. תקופה קצרה אחרי שאחי הגיע ללמוד ב-MIT, הוא סיפר לי קצת על המתרגלים שלו - צעירים מבריקים בתחילת שנות ה-20 שכבר מצויים במהלך הדוקטורט שלהם, כשהמנחים שלהם הם גדולי החוקרים החיים כיום. ברגע של כנות הוא אמר לי משהו כמו "אני מסתכל עליהם ורואה אותך, אילו רק היית נולד לחברה נורמלית".
 
אז אל תתנו לאף אחד לספר לכם שקל להשלים את הפערים. ברור ש*ניתן* להשלים אותם וחלק מהאנשים אפילו עושים את זה בהצלחה רבה, אבל אל תשכחו לרגע את הרוב הדומם שלא מסוגל לחולל את הקסם ואת ההפסד של כלל החברה מהפגיעה בהזדמנות של המוכשרים ביותר למצות את יכולותיהם.
 
Tammar T.
 
בסערה סביב הסטת המדינה את מוקד הדיון אל הורי חוזרים בשאלה, הרשו לי לשתף רגע:
שמי תמר, בוגרת החינוך החרדי על מוסדותיו המפוארים, יסודי וסמינר (תיכון). כשיצאתי בשאלה, הגעתי לאקדמיה - וגיליתי את החור העצום בהשכלתי ברמות הבסיסיות ביותר של אנגלית, מתמטיקה, ידע עולם, אוריינטציה, פרגמטיקה ובכלל.

הייתי ילדה קטנה ואבודה, שלא רצתה להתחתן בשידוך בגיל 20 ולהביא ילדים, אלא ללמוד ולהתפתח. הבעיה היא שלא היו לי כלים, לא היו לי הורים תומכים, מעולם לא עשיתי צבא, כי את הפטור נתנו לי בלי לשאול לדעתי בגיל 16 (ככה באוטומט) ואף מילגה לא ששה לקראתי כמישהי שרוצה להיות חילונית, כמו כולכם, ללמוד ולהתפתח.

בזכות אנשים טובים שפגשתי בדרך, עשיתי דרך מייגעת להשלמת בגרויות, התקבלתי לתואר ראשון וסיימתי בהצלחה מרובה כקלינאית תקשורת. נדרשו ממני אנרגיות בריבוע, כי בזמן שחבריי לספסל הלימודים למדו, התרוצצתי בטירוף בין 3 עבודות כדי לממן את השכלתי.
הייתי בבתי ספר שמילא לי את הראש בדינים לא רלוונטיים, בחוקים, בסיפורי תנ"ך ובכל דבר אפשרי מלבד השכלה. כך, בשנים הקריטיות, ספגתי הרבה סיפורים ומעט מאד ידע.

אנחנו במאה ה-21. זו בורות לטעון שבאותה מידה חילוני שיחזור בתשובה יתבע את המדינה על שלא למד תורה. הקץ להיתממות! ברור לכולם שאי אפשר להשתלב בצורה ראויה בעולם בלי ידע מינימלי ראוי. מזמינה אתכם לעיין בתכניות הלימוד החרדיות ופניכם תתכרכמנה.
אז כן, במאה ה-21 המדינה היא זו שאחראית שתהיה לי השכלה מינימלית כדי שאשתלב בחברה, ולא ההורים שלי שמונעים מהחלטות רבניות כוללניות והכל בחסות המדינה והחוק.
מה אני רוצה? לא כסף. אני רוצה נקודת פתיחה שווה לאחרים. שהמדינה תכיר בבורות שהיא זו שאפשרה לי לגדול לתוכה ותאפשר לי הזדמנות שווה לרכוש השכלה, כמו לאחרים. לא טיפ טיפה יותר.
 
Daniel M.
 
אם תצעקו דניאל ברחוב סביר להניח שאסתובב
אני בן 27
נולדתי לבית חרדי-חסידי, למדתי במוסדות חרדים עד גיל שמונה עשרה.
כשאני אומר למדתי אני מתכוון להמון תורה ולימודי ׳קודש׳ בדגש על גמרא ועל פרשנים כאלה או אחרים ופחות דגש על תנ״ך מטעמי ׳צניעות׳ שמישהו החליט לקחת רחוק מדי.
לא אנגלית, לא מתמטיקה, לא גאוגרפיה ודקדוק, הס מלהזכיר אמנות.
כשהוריי שלחו אותי ללמוד אנגלית באופן פרטי התלמוד תורה בו למדתי איים לזרוק אותי אם העניין לא ייפסק לאלתר.
את הכל השלמתי לבד, בכוחות עצמי, בזמני החופשי.
לאחרונה המדינה השיבה לתביעה של יוצאים בשאלה בנוגע ללימודי הליבה והחליטה לתבוע - לא פחות, את הורי הילדים על זה שלא שלחו אותם לבית ספר ׳רגיל׳.
האבסורד הוא שאם הוריי היו חילונים והיו מחליטים לא לשלוח אותי לבית ספר הם כנראה היו רואים כלא מבפנים. חוק חינוך חובה וכאלה.
פה לא.
פה אתה לומד עם הפרדה בין בנים לבנות, הפרדה גזענית בין מזרחים ואשכנזים, חסידים לליטאים, אתה לומד ונחשף אך ורק לתכנים שהקהילה מחליטה שתיחשף וכן הלאה. וכל זה במימון אותה מדינה שתבעה את הוריי.

נכון, תמיד ניתן להשלים פערים. נכון, אם אתה מוכשר ויפה וחכם ועם כיס עמוק תמיד תוכל להצליח, נכון, גם ההורים קצת אשמים. נכון, גם הבתי ספר שם בחוץ לא באמת מכינים אותך באופן מלא לחיים שבחוץ.
א ב ל
אנשים כמוני חייבים להחזיק דירה מגיל צעיר, לממן את עצמם, לשרוד, לגלות את העולם בחוץ, להשלים פערים, לשלם ארנונה וחשמל, וכן, גם לחיות בזמן שנותר.
תנסה לדחוף שם בגרויות ותואר של ארבע שנים ונראה כמה מהר תהיה הומלס.
אני בסדר, מצאתי את דרכי ועוד אמשיך לתור אחריה, יש לי דירה יפה וחברים טובים ולא הייתי מתחלף עם חיים של אף אחד אחר.
אבל יש שם עוד ים עצום של ילדים, אחיינים שלי, בני משפחה, אנשים שחשובים לי ושאינני רוצה שיעברו את אותה דרך חתחתים שאני עברתי.
בשנים האחרונות קמות קהילות מוחלשות ודורשות בצדק את שמגיע להן. קהילת הגייז, אתיופים, מהגרים, וכן הלאה.
נראה לי שהגיע הזמן שלנו.
 
Akiva W.
 
היי,

אני עקיבא, בן 31, לא קיבלתי תעודת בגרות ובעצם כמעט שום נייר שמוכיח שאי פעם למדתי משהו בחיים למרות שעד גיל 20 למדתי במוסדות חרדיים מ7 בבוקר עד 11 בלילה.
אבל אני לא מתבכיין ולא תובע אף אחד, כשראיתי שהחיים בבני ברק לא מתאימים לי פשוט קמתי והלכתי לחפש לעצמי עתיד טוב יותר, בכוחות עצמי, ללא עזרה מאף ארגון או אדם. למדתי לבד אנגלית (כן, כי למרות שגדלתי בארה"ב לא באמת למדנו את זה אף פעם, שעה ביום שכולל כל לימודי החול לא נחשב, וגם זה רק עד גיל 13) ואח"כ למדתי גרמנית (ואני עדיין לומד בעצם).
 
כיום, כעבור שנה וחצי סיימתי כבר חצי הדרך לתואר הראשון ובעוד סמסטר ומשהו אסיים כנראה, אעשה ככל שביכלותי שלפחות ילדיי יסיימו מתישהו עם תעודת בגרות ויוכלו לרכוש השכלה בצורה נורמאלית. לא אכתוב על זה יותר פוסטים (בל"נ, אי"ה וכו') ולא אתעסק בזה יותר, כי אני מוכן להמר שאלו שמתעסקים בעבר ומתחרבשים בבכיינות במקום להתמקד בעתיד, יהיו בערך באותו המקום כשנפגש בעוד עשור.
 
למרות שהתובעים אולי עושים שירות טוב לציבור בעתיד, לעולם לא אקח חלק בזה, אני לא מוכן להקריב את עצמי על מזבח "הקדוש מעונה" כמו שלעולם לא אתגייס לשום צבא בעולם. ידעתי שעזיבת החממה עלולה להיות קשה ומפרכת אך כאדם בוגר שלוקח אחריות על חייו ומעשיו אני נחוש להמשיך להצליח גם אם זה קשה והדרך ארוכה.
 
Batziyon Z.
 
קוראים לי בת ציון, בת 26 מירושלים.

למדתי במוסדות לימוד חרדים, כן כן אלה שטוענים שהחינוך אצלם, אלה שאומרים שבמערכת החינוך החילוני ״אין חינוך יש ידע״ לדברי הרב בלוי. אלה שלא מקבלים את ״בני עדות המזרח״ אלה שסילקו אותי משמונה מסגרות לימוד בתשע שנות לימוד מסיבות מונפצות כאלה ואחרות במקום לבוא ולהגיד את האמת, האמת הכואבת, הגזענית, את בת לבעלי תשובה, מרוקאים, חסידי ברסלב, יש לך אח חילוני, ואת לא מספיק טובה ללמוד עם גזע הארי בעלי הדם הכחול, לא הייתי סוג ב׳, הייתי סוג ז׳.

הבעיה היא שחוץ מזה שלימדו אותי שאני נחותה, לימדו אותי שמקצועות ליבה זה לא חשוב, כל כבודה בת מלך פנימה, אישה עושה רצון בעלה, אז למה אני צריכה אנגלית ומתמטיקה? שלא לדבר על אזרחות, ופיזיקה וכימיה וכ״ו. את צריכה ללמוד הלכות נידה והפרשת חלה, מקסימום תפירה או מקצוע שישמש אותך לילדייך. אז הרב בלוי ושאר העסקנים החרדים שדואגים לשמר את המערכת כמערכת של מערכת חינוך נכשלת וכאילו הייתם מערכת חינוך פרטית ולא במימון המדינה, יש לי סוד אליכם, אני עכשיו בגיל 26 מסיימת השלמה של פאקינג תעודת בגרות הכי בסיסית שלא פותחת לי דלתות ליותר מידי, הוצאתי המון כסף, השקעתי שנתיים כדי להיות במקום שהייתי אמורה להיות בו לו מדינת ישראל ומשרד החינוך היו אוכפים את החוק של ״חוק חינוך חובה״ ודואגים שלכל ילד בישראל יהיה ידע בסיסי על מנת שיוכל להמשיך ללמוד/ לעבוד ולהתפתח!
 
Gavriel A.
 
היי, גבריאל א.
 
בדיוק סיימתי את התואר הראשון בכימיה.
עזבו לרגע את הבחירה הגרועה ואת זה שהזמינו אותי לפנג'ויה ובואו נדבר על השנים שקדמו לזה. ממערכת החינוך החרדית יצאתי כשאני יודע לחבר שברים ואיך אומרים כן ולא באנגלית.
מבלי לזלזל בחשיבות הכשרות של הביצה שנולדה ביום טוב או בזאת ששיחקו בה בשבת, את כל החומר שנדרש על מנת להשלים פערים מול העולם הייתי צריך לללמוד באופן פרטי וזה לקח הרבה שנים ועלה המון כסף.
 
מדינת ישראל מאפשרת למגזר שלם לחנך את ילדיו בצורה שמסלילה אותם לבורות גשמית. התארגנה לאחרונה תביעה של בוגרי החינוך החרדי הדורשים שהמדינה תיקח אחריות לחידלון ותחל לדרוש שכל ילד יקבל הזדמנות שווה בלי קשר לכמה חזק יצעקו העסקנים החרדים הניזונים מבורות ועוני.
 
הגיע הזמן לעשות סוף לחרפה הזו.
 
David S.
 
היי, אני דודי וגם אני לא למדתי ליב"ה.

למדתי כל שנות נערותי במוסדות תורניים וחוץ מלימודי תורה לא למדתי מקצוע אחר.
תמיד חשבתי שכשאגדל אלמד פיתוח תוכנה אך החלום היה לא ריאלי כי ללמוד הנדסת תוכנה ללא ידע מוקדם במתמטיקה ואנגלית הוא כמעט בלתי אפשרי.
בסופו של דבר התחלתי את לימודי באוניברסיטה הפתוחה, מפני שזה המקום היחיד שניתן ללמוד בו ללא שום ידע מוקדם.
אחרי שנה וחצי של לימודים נשרתי מהסיבה הכי מעצבנת בעולם, לא הצלחתי להבין איך לעזאזל מחברים וקטורים בפיזיקה ולמה עקומה של מחצית חיים לא מסתדרת עם משוואה נורמלית.
למזלי, באותו השבוע שהחלטתי לפרוש מהפתוחה מצאתי דף מקומט על רצפת אוטובוס שבישר על מכינה של האוניברסיטה העברית למקצועות הרפואה ובאותו רגע החלטתי שאני יהיה רופא. (אמיתי)!
השנה של המכינה הייתה המאתגרת בחיי, ואחרי שבכיתי בשיעורי פיזיקה ושברתי את שיני בשיעורי אנגלית הצלחתי לסיים את המכינה בציון סביר. וזה לא סוף הסיפור כי בסוף המכינה מחכה הסיוט הבא הלא הוא: הפסיכומטרי.
אך ליבי נשאר עם אלו שהתחילו יחד איתי את לימודי המכינה. התקוות הגדולות והחלומות על עתידם נמוגו עם הקושי הלימודי הסיזיפי והמכביד. עד שבסוף השנה נותרנו 7 מתוך כתה של 30 סטודנטים.
אני סיימתי את המכינה ואפילו בהצטיינות אך עד היום אני חושב על אלו שלא הצליחו להשלים את לימודי הליב"ה במסגרת רצחנית זו, וכן, שלא תחשבו אחרת, להשלים לימודי ליב"ה תוך שנה זה עובד רק לחמש אחוזים מהאוכלוסיה. (מוזמנים לברר במכינות האוניברסיטאיות).
כיום אני סטודנט לרפואת שיניים ומקווה לראות אתכם יום אחד אצלי במרפאה
זה היה הפוסט הארוך ביותר שכתבתי בחיי ומוקדש כולו לאלו שנלחמים על הדור הבא
 
שי ר.
 
היי קוראים לי שי וגם אני קיבלתי השכלה תורנית במוסדות חינוך חרדיים, למדתי בעיקר גמרא, וסוגיות מרתקות כמו שור שנוגח פרה, או כמה הגובה של הסוכה.
מה לא למדתי? אנגלית ומתמטיקה, אנגלית ומתמטיקה הוחלט במגזר החרדי שזה דבר מיותר, למה? מה יעשה הילד כשיגדל? התשובה של המגזר החרדי היא "יהיה תלמיד חכם אין לו צורך בזה, הוא צריך רק תורה."

תאמינו לי יש בזה צורך.

לאחר השחרור במאמצים רבים ובעלות כספית גבוהה הצלחתי להשלים תעודת בגרות מלאה, ואולי שנה הבאה בגיל שבו מרבית חבריי יסיימו את התואר שלהם אני אתחיל את שלי.
כמוני יש עוד אלפי ילדים, מעטים זוכים להשלים את לימודייהם לאחמ"כ, רובם נידונים מראש לדרך חיים מסויימת שגם אם הם מאוד רוצים להתנתק ממנה אין להם את הכלים ואת היכולת,

המדינה לא רואה בזה בעיה, אני ועוד קבוצה של יוצאים חושבים שמגיע לכולם הזדמנות שווה.
 
Israel F.
 
היי,
זוכרים אותי?
קוראים לי ישראל, אני יוצא בשאלה ורובכם כבר יודעים את זה.
מה שאתם לא יודעים זה שכשיצאתי מבני ברק בגיל שבע עשרה הבנתי מהר מאד שמה שלמדתי כל חיי לא רלוונטי בכלל למאה הנוכחית.
במשך שנים כמו בבית ספר אמיתי שיננתי טקסטים שונים, עסקתי בדיונים ארוכים האזנתי להרצאות משמימות במחקר מקיף ובכתיבת מסקנות ותיאוריות משלי.
למדתי תחום עתיק ורחב מאד שעוסק ב...כלום בעצם.
לא הכרתי חומר שרובכם למדתם בביה"ס היסודי.
לא דיברתי אנגלית, וגם העברית שלי לא הייתה שמישה.
מתמטיקה היתה בשבילי מקסימום שברים עשרוניים ואחוזים.
את כל החומר הזה נגזר עלי לגמוע בזמן קצר מאד, תוך עבודת כפיים קשה מאד בתקופות של עוני ומלחמות קיום.
רק עכשיו, הרבה מאד שנים אחרי זה אני מוצא את עצמי בנקודת התחלה הוגנת במירוץ החיים הזה.
וכן, אפשר להשלים פערים, ואם אתה ממש כשרוני וחדור מוטיבציה אתה יכול לעשות את זה אפילו כש"רק" רבע חיים מאחוריך, אני לא הצלחתי.
 
דורות של ילדים גדלים לחיי בורות ועוני בלי שום אפשרות בחירה(!!), המדינה שאמונה על חינוך החובה בוחרת לממן את מוסדות החינוך החרדיים, אך לא משנה את הדרישות מהם.
אירוני שאותה המדינה שמשקיעה סכומי עתק בגיוס חרדים ובשילובם בשוק העבודה, לא התייחסה מעולם לסוגיית היוצאים בשאלה, ולא מסייעת לנו להשלים את הפערים העצומים שבעצם כפתה עלינו.
 
זבולון ר.
 
בגיל 22 נחשפתי לראשונה למשוואה, אני זוכר את הרגע שהמורה רשם על הלוח טקסט כלשהו באנגלית (X Y וזה), לא היה לי ברור מה לשפה המעצבנת הזאת ולמתמטיקה, התסכול גבר כשיצאתי לשירותים וחזרתי ללוח מלא באנגלית מחוברת, לימים הטקסט הנ"ל התברר כלוג, אבל באותו הרגע משהו בביטחון העצמי שלי (חברוענ'רס - נישתי) נשבר, הבנתי שלא הבנתי כלום לראשונה בחיי.
 
הסמסטר אני מסיים את התואר הראשון באוניברסיטה הפתוחה בהצטיינות, ויש שיאמרו שלי אין זכות להתלונן, אותם אנשים ינפנפו בי ושכמותי ויוכיחו את טענתם על כך שניתן להדביק את הפער בקלות, וכי לימודי הגמרא בישיבה מחדדים את מוחנו ועושים את מה שחמש יחידות במתמטיקה ואנגלית לא עושים, אז זהו שלא, אז סיימתי תואר ראשון אך מה הלאה, אני כנראה לא אהיה דוקטור בגלל שאני לא יודע לכתוב מילה באנגלית, עם כל האהבה שלי למתמטיקה תמיד אתקל פתאום בחור שחור שלא למדתי, העברית שלי כמו שאתם רואים:)
 
לקראת סיום התואר התחלתי להתנדב בארגון בליבה חומה ונחשפתי להיקף התופעה ואחוזי הנשירה הגבוהים (50-60%) של סטודנטים חרדים מהאקדמיה, אין ספק שנתונים אלה מנפצים את האשליה שבחור חרדי ממוצע יכול לדלג על המשוכה הגבוהה הזאת.
לא מספיק להשפיע מבפנים.
 
Eli N.
 
-ישיבה לצורך עליה-
 
בגיל 18.5 עזבתי את הישיבה.
אותה ישיבה בה הייתי שוקד על לימודי בשקיקה עצומה. יום אחרי יום, שעה אחרי שעה, גמרא ומשנה, מוסר והלכה. סדרי לימוד רצופים מ9 בבוקר עד 11 בלילה.
 
נכנסתי לחדרו של ראש הישיבה. הוא הרים את עיניו מספרו והביט בי, מבטו היה עצוב, ודמעה סוררת גלשה על זקנו. ניגשתי אליו, ובפעם האחרונה לחצתי את ידו. לחיצה של אנשים היודעים שלעולם לא יפגשו עוד.
השבועות הבאים עברו עליי בעיקר בשוטטות ולמידה על העולם החילוני שאז היה כחידה בעיני. שמתי לב שגם בין החילונים לא כולם מתלבשים אותו הדבר, ושאינו דומה ג'ינס הנלבש ע"י נערה מבצלאל, לג'ינס הנלבש ע"י נערה מהיציע המזרחי.
 
החודשים הבאים עברו עליי בדיכדוך רב.
הבנתי שלאחר 18.5 שנים ללא בנות כלל - יהיה עליי מאד קשה למצוא זיווג ללילה, שלא לדבר על אהבה.
גיליתי שלמרות ידיעתי המופלגת בגמרא ובפוסקים, אין לי שמץ של מושג מה הם שברים מדומים וכיצד פותרים תרגילי ריש.
גיליתי שידיעת השפה הארמית היא דבר נפלא, במיוחד אם אתה גר באזורים מסויימים בעירק ובסוריה, אך שפה יפה עשירה ואקזוטית ככל שתהיה - אינה ערובה לכך שתוכל לצפות בתפוז המכני ללא תרגום.
בהמשך התגייסתי, ובמקביל גיליתי את הפייסבוק. הכרתי מאות אנשים מעניינים ובמקביל הרחבתי את אופקי בקריאת ספרים, שירה, וצפייה ביצירות מופת של הקולנוע העולמי.
כיום אני מתגורר בדירה שכורה ומרווחת, עובד למחייתי בחנות אלכוהול, ובין לבין עובד כסומלייה בחברת יין.

לא למדתי ליב"ה, אין לי יחידות באף מקצוע, תעודתי היחידה היא תעודת ברמן, ואת האנגלית הבינונית שלי למדתי בעיקר מסדרות ומסרטים.
עשרות אלפי ילדים חרדים בישראל. אך רק העקשנים ביותר יצליחו לקבוע בעצמם את עתידם, גורלם של השאר כבר נחרץ לחיי הסתפקות - פת במלח וקולה במשורה.
לימודי ליב"ה בחיידרים חרדים? תשכחו מזה. הם מלוכדים, צייתנים, וחזקים ממכם מנטלית.
קרוב למאה חרדים לשעבר אני מכיר, חלקם השלימו לימודים, ועשו תארים. וחלקם פנו לאלטרנטיבות אחרות ופחות מקובלות.

השורה התחתונה והעצובה שאף אחד לא יעזור להם, והכל תלוי בהם. יש מחיר לעזיבה של קבוצה.
אצלי, את הידע התורני החליף הידע האלכהולי, את התפילות החליפו סדרות, ואת שירי השבת החליפו הטכנו והטראנס.
--
בגיל 18.5 עזבתי את הישיבה.
אבל לפעמים בלילה, כשהמחשבות אינם מרפות, אני צועד לשם, למקום ההוא במאה שערים, מזמין צלחת גדולה של צ'ולנט חם ומהביל, מקנח בקולה וסיגריה ורק אז אני מבין.
שאולי בעצם, לא עזבתי מעולם.
 
Ayana Lekach
 
חברתי יעל ביקשה שאפרסם את סיפורה כחלק מהקמפיין #‏תובעים_ליבה, הנהו לפניכם:
זה סיפור הצלחה מר מאוד.

גדלתי בבני-ברק. את התואר הראשון בפיזיקה ומתמטיקה התחלתי בגיל 25 בתוכנית "עלית" באוניברסיטה אירופאית. הייתי מוקפת בבני 17 שקטפו מדליות באולימפיאדות פיזיקה בינלאומיות כבר בהיותם בבית הספר היסודי, ואילו אני מעולם לא שמעתי על חוקי ניוטון לפני הקורס הראשון באוניברסיטה.

אנשים שזכו לחינוך בסיסי לא יוכלו לדמיין את עוצמת הקושי שבהיחשפות לידע בגיל מאוחר. לא מדובר רק בידיעת מושגים ספציפיים, מדובר ביכולת לעבור תהליך למידה ובהרגלים לעבד מידע שאינו טריוויאלי, משהו שילדים בבית ספר רגיל עושים בגיל חד-ספרתי נמוך ואני מעולם לא נדרשתי לעשות במשך 22 שנותיי כחרדית. לעתים נדמה שמצב הבנים והגברים החרדים חמור יותר ממצב הבנות והנשים, משום שהן לומדות קצת יותר נושאים לא-תורניים. אבל האמת היא שבתור ילדה, נערה, ואישה חרדית מעולם לא היתה לי גישה לאתגר קוגנטיבי משום סוג, וגם לא נצרכתי לפתח הרגלי השקעה בסיסית בלמידה בדומה לבחורי הישיבות. גם אם תוכן הלימוד התורני עצמו לא מספק יתרון אקדמי כלל, הרי שאורח החיים כן עשוי לעזור בפיתוח מתודה מנטלית לעיבוד ידע, מה שנשים חרדיות אף פעם לא נדרשות לעשות ואף מנועות בכורח.

היום זה נראה אבסורדי לחשוב שאהבתי פיזיקה עוד לפני שידעתי בעצם מהי פיזיקה. מגיל צעיר מאוד כל מה שרציתי היה ללמוד את הטבע והיקום, אבל במקום ליבה למדתי דיני צניעות והתחתנתי בשידוך והפכתי להיות מורה בסמינר בית יעקב, עד שהתגרשתי מבעלי וממשפחתי ומהקהילה החרדית.

אני לא יודעת להסביר איך שרדתי את התואר הראשון. לאוניברסיטה התקבלתי דרך ועדת חריגים שהשתכנעה בדרך-לא-דרך שהמוטיבציה שלי תחפה על היעדר תעודת הבגרות וחוסר ההשכלה האלמנטרית. כמו המקבילה החילונית של רבי עקיבא, שהחל על פי האגדה ללמוד קרוא וכתוב בגיל 40 והפך לתנא, ישבתי בכיתה עם סטודנטים צעירים שכבר צברו שנים רבות מאוד של ידע וכישורים והצלחות. ההבדל הוא שרמת הקושי של קרוא וכתוב ותורת התנאים לא מתקרבת לרמת הקושי של פיזיקה ומתמטיקה באוניברסיטה, כך שאפילו על פי האגדה היה לרבי עקיבא הרבה יותר קל. מתוך בורות מוחלטת האמנתי שאין לי את הכישורים המספקים בכדי להתקרב לתחום העניין שלי רק משום שמעולם לא נדרשתי לכישורים כאלה בצעירותי. הסטודנטים סביבי ידעו שהם מצויינים בפיזיקה ובמתמטיקה והיו להם רשימות הישגים יוצאי דופן להוכיח זאת, ואני ניסיתי להבין מה זו בכלל תאוצה ואיך אפשר בכלל לתאר תופעות פיזיקליות על ידי מתמטיקה. ישבתי ביחד איתם בכיתה ולמדתי משוואות דיפרנציאליות חלקיות ומכניקה קוונטית ואיך למצוא אוכל בפחים כדי לא לגווע ברעב והצלחתי לשרוד איכשהו. זה קצת מצחיק, גרוטסקי אפילו, כי היום אני מעבירה לסטודנטים שיעורי תגבור בחומר אוניברסיטאי אבל עדיין אין לי את הידע של תלמידי תיכון.

אז כן, על פניו זה נשמע כמו הצלחה מסחררת: עכשיו בגיל 28, בסוף השנה השלישית לתואר הראשון, אני עובדת עם דוקטורנטים על פרוייקט מחקר וכותבת תזה עם ראש המחלקה לפיזיקה תיאורטית (שאפילו לא יודע שהתחלתי מאפס מוחלט רק לפני זמן כה מועט) וכבר יש מאמר מתמטי בדרך לארכיב פרה-פרינט והתקבלתי לתואר שני באוניברסיטת אוקספורד, אבל האמת היא שזה בעיקר סיפור של כאב והתמודדות בלתי אפשרית. ולמרות שאני יצאתי מזה בחיים – בשן ועין אמנם, אבל בחיים הרי שאם חרדית לשעבר אחרת שחושבת לרכוש השכלה מדעית דומה היתה שואלת לעצתי, לא הייתי יכולה לעודד אותה שזה אפשרי.

אני תומכת בחבריי האמיצים שהגישו את תביעת הליבה, כי אני מאמינה בחינוך חובה לכולם. אני יודעת שאם היתה לי גישה ללימודי ליבה מספקים בגיל צעיר, הייתי יכולה להגיע כלכך הרבה יותר רחוק וכלכך הרבה יותר מוקדם ועם כלכך הרבה פחות דם ויזע ודמעות. מצבי אמנם טוב מהרבה יוצאים בשאלה אחרים, אך כשאני מסתכלת על המקום שלי היום ועל הדוקטורנטים סביבי שהתחילו תואר ראשון בגיל 12 רק כי ניתנה להם ההזדמנות ורק כי הם נולדו למקום הנכון, אני לא יכולה שלא להתמלא בתחושת החמצה עמוקה וקשה מנשוא. פערים כאלה לא ניתן להשלים. הילדות והילדים בבני-ברק לא פחות מוכשרות ומוכשרים מהאוכלוסיה הכללית, ואסור להטיל בהם מום. נכון, רובם לא יצאו בעתיד מכתלי בית המדרש, וזה בסדר, אבל בלי חינוך חובה לעולם לא תהיה להם האפשרות לצאת, גם אם ירצו מאד להגיע למה שהם מסוגלים וראויים לו. דווקא בתור מי שרצתה מאוד ואיכשהו הצליחה, אני יכולה להעיד עד כמה המום החינוכי הזה, חוקי בחסות המדינה, הוא מכשול כמעט בלתי עביר. הקלישאות של "מי שבאמת יכול ורוצה, מצליח" תקפות רק בחברה אוטופית ומתוקנת, לא במציאות.
 
Mirel M.
 
רוצה לספר לכם מה זה להשלים פערים, כשמעולם לא לימדו אותך.

לפני כשלוש שנים כשעזבתי את העולם החרידי התחלתי את תהליך להשלמת לימודי ליבה. לימודים שלא רכשתי בילדותי, מכוון שהורי בחרו לשלוח אותי לחינוך החרידי. והמדינה שכחה שחוק חינוך חובה כוללת גגם אותנו.

התקשרתי למכינה קדם אקדמאית של האוניברסיטה העברית. אבל כששמעו שהעברית שלי לא משהו (גדלתי וחונכתי בקהילה הדוברת רק אידיש ועד גיל מאוחר לא דיברתי בככל עברית) אנגלית אין לי אפילו a b c. ומתמתיקה אני יודעת 4 פעולות חשבון ראשונות. לא הסכימו אפילו לקבוע לי פגישת יעוץ, בטענה שאני נמצאת הרבה מתחת לרמת המכינה. לא התייאשתי. התקשרתי שוב ושוב...קבעו לי פגישה. עשו לי מבחן באנגלית מתמתיקה ועברית, קיבלתי 20. המנהלת אמרה שאני לא מתאימה. אבל הסכימה לתת לי צאנס. למשך שלוש סמסטרים למדתי קשה. ישבתי בכתה ולא הבנתי כלום...בהתחלה הוצאתי ציונים נמוכים מאד. אבל לא וויתרתי. למדתי. השקעתי. הזעתי. בכיתי. צחקתי. והצלחתי.... ואז הגיע פסיכומטרי. כמה זעה..כמה שעות...ופעם אחר פעם הוצאתי ציונים נמוכים מידי בשביל להתקבל ללימודי תואר שרציתי. הייתי זקוקה לועדת חריגים. והציון במכינה עמד לזכותי והתקבלתי. התחלתי לימודי תואר לסיעוד (אחיות) בהדסה עין כרם דרך האוניברסיטה העברית.

מה ששכחתי לספר לכם זה שיחד עם מרוץ להשלמת פערים. אני גם עובדת קשה כדאי לפרנס אותי ואת בתי.

ותוך כדאי גם נאבקתי בבתי משפט כדאי לקבל משמורת על הילדה המדהימה שלי. ולוודא שהיא תקבל השכלה ראויה הכוללת לימודי ליבה...מסתבר שבמדינה דמוקרטית כמו ישראל, זה לא כזה דבר פשוט...

נמצאת עדיין באמצע שנה ראשונה של התואר. אני חושבת שאני בחורה די חכמה ומסוגלת להגיע רחוק באקדמיה. אך מתקשה מאד להוציא פתור באנגלית. נכשלת מבחו אחרי מבחן. הכישורים שלי בתפירה, בישולים וצאיניה ראנה. לא ממש עוזרים לי בכמויות החומר בכימיה וביולוגיה, מושגים שלא הכרתי בכלל. הידע שלי בהלכות לא ממש עוזרת לי להדביק את הפער.. ואני לומדת ,אני לא עצלנית ויודעת ואוהבת ללמוד קשה. אבל אני נכשלת פעם אחר פעם. ולא הברדיטשעווער ולא הישמח משה עומדים לצידי, כשאני לא מספיקה לסיים חצי מהמבחן. כי אני עדיין מתקשה בעברית. באנגלית ובמתמתיקה.
 
אני לא אדם מתלונן. אני לוקחת אחריות מלאה על הבחירה שלי והשלכותיה..אני גם יודעת שלא משנה כמה אצטרך לעבוד קשה אצליח להשלים את הפער...אני לא מתייאשת ולא מוותרת אף פעם. אבל לא יודעת אם האוניברסיטה לא תתיאש ממני. ואני בכלל חולמת גם על לעשות דוקטוראט.
 
אז כשמדברים איתכם על זה שזה לא כזה נורא. ושזה אפשרי. ומי שרוצה יכול. וכשהמדינה מתנערת ולא מוכנה לקחת אחריות. או לפחות לנסות לעזור לאלה שבחרו אחרת. ומנסים בכל הכוח להשלים פערים....אז תדעו לכם שזה לא כזה פשוט.....
 
Eli S.
 
בגיל 17 כשהגעתי ללשכת הגיוס והמאבחנת ביקשה ממני לפתור 8=X2+3, בהיתי בה בעיני עגל. זה לא מאוד מפתיע בהתחשב בהחלטתה של מדינת ישראל לתמוך ולממן את החיידר החרדי בו למדתי, בו היקף לימודי החשבון עלוב ומסתיים בכיתה ח' ברמה המקבילה לכיתה ג' (?) בלימוד שברים. את אותיות ה-ABC הס מלהזכיר, שכן אותיות גסות הן.
 
מאז עשיתי כברת דרך - השלמתי את לימודי המתמטיקה לבגרות, למדתי אנגלית מאפס, למדתי הנדסת חשמל בטכניון, עבדתי בחברות הייטק כמו IBM ומיקרוסופט, וכיום אני לומד לתואר שני בהנדסת חשמל באוניברסיטת תל אביב. אך הסטטיסטיקה מוכיחה שרוב בוגרי החינוך החרדי המנסים להשלים השכלה לא מצליחים, הגיוני כשהם מתחילים את ריצת המרתון עשר ק"מ לפני קו הזינוק.
 
עמותת Out for Change - יוצאים לשינוי תבעה את המדינה בתביעה שמטרתה להביא לכך שהמדינה תכיר באחריותה לעוול שנגרם לי ולמאות אלפים כמוני ולכך שהמדינה תואיל לסייע ליוצאים בשאלה ברכישת השכלה ותעסוקה לפחות כפי שהיא מסייעת לחרדים בתוכניות השונות. תגובתה הנבזית והפחדנית של הפרקליטות היתה תביעת הורי היוצאים. אני אישית אכן מאמין שאחריותם של ההורים לא מוטלת בספק, אך מגוחכת הטלת האשמה בהורים מצד המדינה כאשר היא עצמה מממנת את בתי הספר האלו.
 
Nethanel R.
 
אני נתנאל,
גדלתי בחינוך חרדי למהדרין בלב בני ברק.
למדתי המון גמרא, קצת משנה ועוד יותר קצת תנ״ך. (נוו ״ליטוואק״, מה לעשות?!)
בגיל 17 החלפתי את הכיפה השחורה בסרוגה והתגייסתי ב18 לנח״ל החרדי.
כמובן שלא למדתי בחיידר מעולם אנגלית, מתמטיקה ומדעים.
את הבגרות באנגלית עשיתי בצורה אקסטרנית, לאחר שלמדתי בעיקר מסרטים וספרי לימוד.
בצבא נתנו לי אופציה להשלים בגרויות, אך מכיוון שהייתי בוגר קורס פיקודי נאלצתי לחתום ויתור על חלק מזמן הלימודים שבא על חשבון הפז״מ.
האופציה הייתה להשלים בגרויות בירושלים באזרחות או לוותר.
ויתרתי.
(מה שלא היה חכם במיוחד)
כל שאר האופציות להשלים לימודים על חשבון מילגה כלשהי ירדו מהפרק כשהורדתי את הכיפה.
כשחשבתי על תואר באמנות.
האופציות היו...
לא.
לא היו בעצם אופציות.
אז למדתי לימודי תעודה
ומהאינטרנט.
(עדיין לומד).
למה אני מספר לכם את זה?!
בימים אלו מתגבשת תביעה של היוצאים בשאלה שתובעים את לימודי הליבה במערכת החינוך החרדית,
ולו כדי לאפשר כניסה קלה יותר לעולם הגדול.
אני כנראה כבר לא אהיה אקדמאי.
התחלתי לבסס לי קריירה ואני מאוד טוב במה שאני עושה.
אני משתף את סיפורי כדי לעזור לילדים אחרים.
לתת להם כניסה קלה יותר לחיים האמיתיים.
 
Yakov V.
 
גם אני מצטרף לקמפיין #‏תובעים_ליבה.
קוראים לי קובי וגם אני למדתי במערכת החינוך החרדי. אולי לא לכולכם ברור מה זה אומר. לימודים ללא ליב"ה, הם לימודים ללא אנגלית וללא מתמטיקה, ללא כל ידע כללי בסיסי, שכל ילד בישראל מקבל כמובן מאליו.

בגיל 25 הבנתי שחיי לא יוכלו להצטמצם ללימודי קודש בלבד, החלטתי להגשים את הצמא החבוי בתוכי, את יצר הסקרנות המפעפע. החלטתי ללכת על האתגר הגבוה ביותר- לימודי רפואה.

ואז התחיל האתגר הגדול, שלא ידעתי במה הוא כרוך קודם לכן.

מצאתי את עצמי מבקש ממוכר בחנות הספרים הקרובה לביתי, את "הספר של הבגרויות". לאחר הבהרה קצרה מהמוכר, יצאתי בבושת פנים מהחנות והתחלתי להבין את גובה ההר שאני עומד למרגלותיו.

בגיל 25 התחלתי בלשנן את ה ABC, את סדר פעולות החשבון, הסטוריה, ספרות, תנ"ך, אזרחות ובכלל, ללמוד לכתוב פסקה תקנית.

נלחמתי, כן ממש נלחמתי לא להתייאש ולהמשיך להשלים את הפערים הבלתי אפשריים האלו.
השלמת הבגרויות והפסיכומטרי עלו לי כ- 40,000 ₪, אותם נאלצתי לשלם מכיסי הפרטי למורים פרטיים וליואל גבע.

כיום, אני סטודנט לרפואה בשנה ב', באוניברסיטת תל אביב, ואני מרגיש בר מזל בזה שהצלחתי להגשים את החלום. אני כואב על אלו שיכלו להיות הטובים ביותר ולא ניתנה להם האפשרות להגשים את עצמם, כי המלחמה הזו היתה קשה מדי עבורם.

אני מאמין בשילובם של חרדים בתעסוקה, באקדמיה, ובפקולטות הנחשקות ביותר, לטובת כל הצדדים. אנחנו רק צריכים לתת לאלו שרוצים, את הכלים לכך.
 
Moshe K.
 
המדינה מעבירה את התביעה שיש לי על מערכת החינוך שחונכתי להורי, ההורים שלי למדו באותה מערכת חינוך עם אותם חסכים לימודיים ואותם שטיפות מוח שהמדינה אפשרה להורים שלהם לשלוח אותם.

המקצועות שלמדנו ביסודי הם, פרשת שבוע, גמרא, שעתיים בשבוע חשבון (הרמה הכי גבוה שהגענו אליה זה תרגילי חילוק), שעתיים בשבוע דיקדוק ולשון והיו עוד כמה שעות שלמדנו הלכה, התפללנו ושרנו שירי שבת.

כפי שקל להבין לא שום דבר שתורם לי כיום.

ההורים שלי לא אשמים, כפי שאמרתי הם למדו באותם מוסדות ואין שום סיבה מבחינתם שאלמד דברים שיעזרו לי לעבודה או לחיים שאינם תורניים כי הם ייעדו אותי להיות אברך כולל או רב.

אומנם לא הצטרפתי לתביעה שהוגשה אבל התגובה של המדינה פשוט מקוממת אותי.
 
Naomi J.
שמי נעמי,
יוצאת בשאלה, גרה בירושלים.
22 שנה חונכתי כחרדית
למדתי ביסודי בית יעקב, תיכון בית יעקב וסמינר בית יעקב: חול וקודש, דקדוק ואנגלית. שברתי שיניים והייתי ערה לילות שלמים כדי לשנן יוצאי דופן, מאמרים, ולשבור את הראש על בעיות מתמטיות. קבלתי תעודת סאלד מלאה, ותואר אקוויבלנטי בחינוך.
הייתי נערה מסוג א, אבל אזרחית מסוג ב'
כבת חרדית, רציתי להצטיין ולהצליח.

כבת ישראל צנועה טובה ומחונכת, לא הכרתי, לא ידעתי, עשיתי מה שלמדו אותי, לא היתה לי בחירה ולא נתנו לי את הזכות הבסיסית של כל אדם והיא: לחיות את העולם, לחוות אותו, ללמוד אותו, לשמוע על תרבות ומילים, וחרות ועבדות, וספרי היסטוריה לא מצונזרים.
22
שנה שבהם השקעתי מאמץ בלימודים, הקפדתי להקשיב בשיעורים, להצביע, ללבוש תלבושת, להצטיין ולקבל מעל 90
היעוד של בת חרדית הוא ברור, ללמוד על מנת להיות מורה טובה ואחר כך אשה טובה, ואמא טובה.

לי היה חלומות אחרים, והחברה המקובעת בה האישה משמשת כאמצעי לא עשתה לי טוב, ובגיל 22 החלטתי לעשות שינוי, להחליף את החיים, להחליף חברות, להחליף עבודה, בגדים, תרבות, דפוס חשיבה ועוד---
בתמימותי חשבתי שלפחות יש לי תואר בחינוך ואוכל להתחיל תואר ראשון בהתמחות אחרת, לעריכת דין, או אפילו פסיכולוגיה.
אך הוא לא זכה להכרה.

ברגע שהצגתי את התעודות שלי, התברר שתעודת סאלד אינה בעלת ערך השווה לתעודת בגרות בלימודים 'אמתיים' והתואר האקוויבלנטי שיש לי (שעליו הוצאתי 16,000 בשנה תכפילו בשלוש שנים!) לא נחשב לתואר 'אמיתי'.
למדתי סתם
שננתי סתם
חייתי סתם
החיים שהיו לי לא זכאים להכרה בעולם האמיתי!
ולמדינה שבה גדלתי היתה אפשרות למנוע ממני את המפח נפש הזה, למדינה שבה אני חלק, אזרחית גאה, משלמת מיסים, מצביעה, לא זורקת לכלוך ברחוב-
במדינה זו בגיל 23 אני בעלת מוגבלות.
לא קבלתי אפשרות כאזרחית רגילה, במדינה זו זכיתי להכרה בזכויות כאזרח סוג ב.
לא זכיתי לשרת, לא זכיתי לעשות צבא,
לא זכיתי לחוות את החיים שהייתי אמורה
22 שנה של הוויה הלכו לפח!
 
כיוצאת, ובשם יוצאים רבים אחרים, הצריכים לשנות הכל, לחיות את החיים מחדש בגיל +20, גיל בו אנו אמורים כבר לעמוד על הרגליים. אנחנו צריכים להתחיל לחיות כבני עשרה מינוס, לעשות בגרויות, ללמוד על נושאים שלא הכרנו, לשמוע על פילוסופים שנמחקו בעט שחור, ללמוד על דתות אחרות, ולראות שהעולם הוא גדוש ומלא ומאתגר ויפה.
כי החיים שהיו לנו, עם החוויות, החברות, הלימודים, המבחנים, הלילות שלא ישנו.
המבחנים שהצטיינו, השיעורים שבלטנו, התעודות הצטיינות שקבלנו- לא זוכים להכרה ממשלתית, מממשלה שהיא עצמה מנעה ממני את הזכות הבסיסית להשכלה.
מדינה הדוגלת בבחירה, הדורשת מכל אזרח 18 שנות לימוד- אבל לא עומדת על כך שכל אזרח שרוצה תהיה אפשרות לבחור ולקבל השכלה ראויה.
אלא מעדיפה ללכת ראש בראש דווקא עם כל אלה שלא מעוניינים בעזרה.
מוציאה משאבים על נסיון להכניס פילים לתוך חנות חרסינה.
זאת לא בחירה, זה לא שיוויון זכויות, זה לא מתן הזדמנויות, זה לא 2016
ובמקום להתעסק בהאשמה של החברה החרדית או בהורים שלי, או סבא וסבתא רבה, אני מצפה מהמדינה שלי, שתפנה את כל המשאבים שנותרו ולא תבזבז את זה על תקיעת ראש בחול, ואצבע מאשימה כלפי כל העולם החרדי, כי אנחנו מחפשים פתרון, ולא מלחמה שלא תוביל לשום מקום.
ופתרון יבוא ממדינה שמאמינה בעתיד טוב יותר, מאמינה בערך של החינוך, של הלימוד,
 
מאמינה בלתת יד.
מאמינה בנו.
עזרו לנו לבחור
תודה רבה, נעמי
 
שי כ.

גיל 25
עד גיל 20 למדתי בישיבה
בגיל 21 עשיתי את צעדי לאט ובטוח לעבר החברה החילונית הזרה לי מכל.
בחיידר בכיתה ו׳ כשסיימנו ללמוד 4 פעולות חשבון, התחלנו ללמוד אך ורק לימודי קודש.
יש לי ידע מטורף בסוגיות בגמרא ובהלכה
ובתור בעל קורא (ובוחן בעלי קוראים בישיבה) יש פרשות שלמות שאני יודע עם טעמי המקרא והדיקדוקים.
עד היום אני מצטט בע״פ פסוקים סוגיות הלכות או ציטוטים של חז״ל על בוריים.
ומה זה עוזר לי בחיים?
האם זה נותן ערך מוסף לבוס שלי בעבודה?
האם יש תוספת שכר ל״בעל תואר״ בלימוד התלמוד?
אולי מעולם לא אמרתי את זה בפה מלא
אבל אני שורד בקושי רב.
למזלי יש לי את גוגל
דרכו השלמתי המון ידע כללי
אבל עדיין יש לי חורים ענקיים בהשכלה.
חורים אמרתי?
בורות! בורות עמוקים של ידע שאני צמא להשלים היום בגיל 25
להשלים בגרויות בגיל 25 זה מאוחר, אבל עדיף מאוחר מלעולם לא.
להשלים אמרתי?
שוב טעות.
-להתחיל מהיחידה הראשונה!!
אין לי כלום ביד
בעצם המדינה מתחייבת לדאוג לכל ילד להשכלה בסיסית (ליבה).
ולא משנה מה הרקע שלו או המגזר או הרקע הכלכלי.
חוץ ממני!
המדינה שכחה אותי
אות אחת באנגלית לא לימדו אותי
למה?
כי ההורים שלי חרדים
והם שלחו אותי ללמוד לפי ראות עיניהם.
הרבה חרדים לשעבר כבר השלימו בגרויות או אפילו סימו תואר
אבל אני היום בגיל 25 מבין שאין לי סיכוי לשרוד את זה,
בגלל שלא עשיתי צבא אין לי את רוב המילגה.
שכירות, מחיה, שכר לימוד.
אם לא המדינה שהיתה אמורה לדאוג לי בגיל הרך, תדאג לי היום. לנצח אשאר בור!
-אני רוצה להשלים בגרויות בגלל שאני מרגיש אידיוט כשאנשים מדברים על סטטיסטיקה, או אנגלית, או גאוגרפיה, או היסטוריה
בעצם בהמון תחומים.
תעזרו לי בבקשה
 
Shlomo S.
 
שמי שלמה.
 
גם אני אוהב מדע, ומחשיב אותו לגורם משמעותי מאוד בחיי. גם אני לא למדתי בילדותי לימודי ליב"ה משמעותיים, וחצי יובל חלף עד שזכיתי להעביר אגפים במשוואה הראשונה שלי. גם אני הגיתי לא מעט לילות בשאלה מה היה קורה אילו, והאם כל זה מוצדק.
 
אני לא יודע מה דעתי על תביעת הליב"ה, איני בקי בחוק חינוך החובה, ומה דינה של מדינה שאינה אוכפת את חוקיה. אם כי אני חושב שזהו רעיון יפה להעלאת המודעות הציבורית. אני גם לא חושב שמשהו ישתנה בעתיד מבחינה חוקית, כי אי אפשר לשלול מהורים את הזכות לחנך את ילדיהם לפי השקפתם. מעבר לכך, אני לא בטוח שמי שמתחיל ללמוד בגיל עשרים ושלוש כמו בן אדם, במוסדות איכותיים, בצורה יסודית ובלי קיצורי דרך, ירגיש בהכרח את חסרונה של כיתה יא (למעשה אני חושב שה'נזק' העיקרי הוא אי החשיפה לעולם הידע הזה, אבל מי שנחשף ורק ממתין עד גיל מסויים כדי להתחיל, זה לא סוף העולם). אבל אני רוצה לדבר על נקודה אחרת.
 
אני רוצה לדבר על הורים חרדים רבים שלדעתם לימודי חול הם דווקא דבר חיובי. ויש כאלו, האמינו לי שיש כאלו, ואפילו די הרבה. חלקם רק בעד לימודי אנגלית, חלקם גם בעד לימודים אחרים. לפעמים הם בעצמם בחרו ללמוד מקצוע אחרי החתונה, חלקם חוזרים בתשובה שלמדו בעצמם בבית הספר ואינם רואים בזה פסול. אבל כשמגיע הזמן לשלוח את הילד לתלמוד תורה הקהילתי אין תפריט לימודים שאפשר לבחור ממנו, אז אומרים "מה אפשר לעשות" ושולחים למה שיש. במו אוזני שמעתי מהורים, שאחרי שראו את הקשיים של ילדיהם ללמוד מקצוע אחרי החתונה, אמרו לעצמם "מה עשיתי להם, הרי אני מלכתחילה הייתי בכלל בעד לימודי מקצוע". אז מילא מי שמאמין באמת ובתמים שחשיפה לרעיונות או ידע מסוימים תזיק לילדיו, הרי שזכותו (ויש שיאמרו אף חובתו) למנוע מהם את הנזק. אבל למנוע מהם ידע שאתם חושבים שהוא טוב, רק בגלל קהילתיות, רק כי אי אפשר להפריד בין מקצועות, זה כבר קצת לא יפה.
 
ובאמת שאין צורך לקשר כל דבר לכפירה וליציאה בשאלה. אין שום כפירה מובנית בשפה האנגלית, ומתמטיקה בעירומה אינה צריכה להוות סתירה כלשהי ליהדות (למעשה גם עם תחומי מדע אחרים אפשר להסתדר, אבל זה כבר עניין לפוסט אחר).
 
בת א.
 
רציתי שתדעו שגם אני חלק מקמפיין עמותת יוצאים לשינוי.
כפול שניים.
למדתי בבית יעקב אנגלית ומתמטיקה ברמה נמוכה. עשיתי מכינה לגילאי 30+ כדי לחסוך את השלמת הבגרויות. עד היום אני מתקשה באנגלית וחווה פערי ידע במקצועות נוספים.
יונתן שלי סיים כיתה ד בבית ספר חרדי בלי לדעת abc, היו במערכת שיעורי אנגלית, אבל התייחסו אליהם כהמלצה בלבד.
כעת הוא בכיתה ה, בבית ספר ממ"ד, ואחרי שנה של שיעורים פרטיים ועזרה מהמורה בכיתה, חגגנו בערב פסח את הציון 98!! במיצ"ב הפנימי.
שאף אחד לא יספר לכם שלהשלים ליבה בגיל מבוגר דומה ללימודים סדירים מגיל צעיר.
 
חנוך ו.
 
גדלתי כילד ונער חרדי , עיקר עיסוקיי היו לרצות את אלוהים , גדלתי כילד מאושר, לא נחסר ממני דבר, היו לי צעצועים והשתלמויות לרוב, כנראה שאפילו יותר מחבריי, היו לי פינוקים שלא היה להרבה מאלו שגדלו איתי, לאדם חרדי שכל רצונו הוא לרצות את בוראו זה יותר ממושלם , הייתי מהבחורים שיושבים ולומדים (עד ישיבה גדולה .....) הייתי מלא בידע כרימון ממסכתות בע״פ עד לספרי הלכה רבים בהצטיינות.

התחלתי את יציאתי לעולם הגדול לפני שלוש שנים לערך, לא שונה מאף אחד למדתי בעצמי איך לקנות ליבה של בחורה , למדתי איך להכיר, איך להתלבש (עדין לא משהו) ועוד אלף ואחד דברים שלא היו קיימים בעולמי היחסית מצומצם. עד לכאן אין תלונות.

לפני שנתים פלוס נכנסתי לאקדמיה, לפני שנתיים גיליתי מהו חוסר, מה נדרש מאדם שגדל כמוני בשביל ללכת לאקדמיה, כמה מאמץ מבוזבז ומיותר יכולתי לחסוך מעצמי אילו הייתי מכיר שברים ויודע להביט במספרים כאדם רגיל מין השורה, או יודע לגמגם, לכתוב, לקרוא אנגלית בסיסית, כמה טיפות זיעה היו נחסכות ממני אילו הייתי קונה את הידע בילדות, אז כן, השלמתי בגרות, אני כבר בשנה ב׳ עמוק בתוך למודי הנדסה, עמוק באקדמיה, אך החוסר עדיין קיים, החוסר בלמודי ליב״ה כילד עדיין מורגשים, אין בי שום תלונה או כעס על הורי, להפך! יש בי הערכה עצומה שתמכו ועדיין תומכים בלימודיי, יש בי בסה״כ רצון קטנטן, אולי זה חלום ..... שכל אחד שעבר כברת דרך כמוני יצליח להשתלב באקדמיה בקלות, יקבל את כל התמיכה הרואיה לו, לפחות להשלמת בגרויות בכל מקום אשר יחפוץ ליבו, לכל אחד ואחת מגיע להשתלב באקדמיה עם חברה שמתאימה וראויה לו, כן כן, חברה טובה באקדמיה = חצי דרך להצלחה.

אני לא חושב שאקדמיה היא פתרון לכלל הבעיות, היא גם לא הדרך להצלחה, גם למודי א׳ ב׳ הם לא הפתרון לאושר , תחילתו של דרך? בהחלט כן!
 
Neomi S.-D.
 
הי, אני נעמי. למדתי בתיכון חרדי,עשיתי מבחני סולד ובזבזתי את השנים הכי רעננות ללמידה.
למרות שהייתי תלמידה מצוינת ואוהבת מתמטיקה.. והלוואי ויכולתי לטרוף 5 יחידות ואם אפשר אז 10:)
 
בגיל 24 רציתי ללמוד. רציתי להתקדם. ואז הבנתי שחתיכת הנייר הזו שקוראים לה- תעודת סולד לא שווה כלום. ושום מוסד לימודים לא יקבל אותך. מצאתי את עצמי חייבת להפסיק לעבוד ולהתחיל לשבת ללמוד מחדש הכל...
התסכול היה גדול.
בכיס ובנשמה.
 
Avigayil H.-K.
 
עמותת 'יוצאים לשינוי' יצאה עם קמפיין #‏תובעים_ליבה.
כל סיפור אישי שמתפרסם עצוב לי יותר ומכעיס יותר מקודמו.
כל סיפור אישי מזכיר לי את הגמרא בקידושין "רבי יהודה אומר, כל שאינו מלמד את בנו אומנות, מלמדו ליסטות".
מדובר בעוד גמרא מאוסף הגמרות שהדור החרדי הנוכחי לא מתייחס אליה ברצינות.
יש ציטוטים מן הגמרא והכתובים שזוכים לכבוד מלכים וליחס של עיקרי הדת, אך יש כאלה לצערנו, שהם כאסקופה הנדרסת וכאילו לא רלוונטיים להיום משום מה.
 
ראיתי שכמה חרדים אמיצים הצטרפו לקמפיין עם סיפור אישי משלהם.
הסיפורים האישיים החרדיים שקראתי עד עתה הם רק של חרדים נורא נורא מוכשרים, שצלחו את האקדמיה, ואפילו בהצטיינות.
את הנושרים החרדים מהאקדמיה (שהם הרוב), אלו שלא הצליחו לצאת מהפלונטר הזה של חוסר השכלה, לא תקראו כנראה.
הם מתביישים בנשירה שלהם. לא נעים להם לדבר עליה.

אמנם קל יותר לחרדי להשתלב בשוק התעסוקה מאשר ליוצא בשאלה, הוא מקבל מלגות, מכינה, ואת כל התמיכה שאפשר, אך עדיין, זה קשה מידי. יעידו על כך אחוזי הנשירה הגבוהים.
ועוד לא דיברנו על אנגלית...
ולא, אל תגידו לי עכשיו שזה לא בעיה. לכו תתחילו ללמוד סינית בגיל 30. נראה אתכם.
וכל זה, איך קשור אלי?
מהכיוון ההפוך דווקא, ברוך השם.
אני עצמי למדתי ליב''ה, אני אישה, ולבנות מותר הרבה דברים שלבנים אסור.
אבל מה, גם אחים שלי, וגם האיש שלי, למדו ליב''ה. הם עשו בגרויות בישיבה תיכונית חרדית לפני שהמשיכו לישיבה גדולה כמו כל השאר.
ההורים התעקשו על זה, גם שלי, גם שלו.
עם זאת, רובם המכריע של הבנים שלהם יצאו אברכים שרק לומדים תורה.
הם לא הפסידו כלום, רק הרוויחו.
 
הסיפורים הללו שמתפרסמים גורמים לי להעריך פתאום מאוד מה שיש לי ולאיש שלי ביד.
כמה טוב לנו שגדלנו להורים שדאגו לנו עד הסוף, שראו את הנולד, שאיפשרו.
אחי החרדים, תנו לי בבקשה סיבה אחת למה אתם לא מאפשרים לילדים שלכם מה שההורים שלי איפשרו לאחים שלי.
יש אופציות היום, ואם הן רחוקות פיזית, שווה לעבור דירה בשבילן, לא?
מי שאכפת לו באמת מהילד שלו, בטוח מעוניין לתת לו אפשרויות בחירה בחיים מעבר להישארות באוהלה של תורה. (זה לא מתאים לכולם, אתם בטח יודעים...)
מי שאכפת לו באמת, שייתן לימודי חול. שייתן כלים לחיים.
על הליב''ה שלי אין לי מה לתבוע, גם לא על של משפחתי הקרובה, אז לא נותר לי כעת אלא לסיים את האפייה לחגשבת.
 
Nick W.
 
אני בטוח שכבר קראתן את אחד הפוסטים האלו ולכן אני לא אלאה אתכן בדברים אבל אני כן יגיד שהלהתחיל את החיים בלי ליב''ה בגיל עשרים ומשהו זה לא קל בכלל, אני לא צריך רחמים, אני כן צריך שהשבעשרה אחיינים שלי (לעת עתה) יעמדו מול מציאות יפה יותר בגילי
 
Debi P.

בבתי הספר שלמדתי למדו בעיקר תנך והלכות ומעט מאוד מידע רלונטי לחיים נורמלים, מבחינתם אני אמורה לחיות את כל חיי בבית כך שלימודים זה מיותר.
מאז ומתמיד מתמטיקה ופיזיקה סקרנו אותי, אבל מעולם לא היתה לי גישה. למעט כמה ספרים ישנים שהיו מוחבאים בארון למעלה אצל ההורים ולקח ימים להבין כל משוואה לבד, זה היה קשה.

אולי התחלתי להשלים את הלימודים בגיל צעיר יחסית משאר היוצאים לבד מספרים שלא מיועדים ללמוד עצמי. זה היה איטי לא ברור אבל הייתי עקשנית.

אני תמיד אזכור את המבט של המרצה בקורס אינפי כשהבין שאין לי מושג מזה סינוס או נגזרת.

השנתיים הראשונות בלימודי התואר היו הקשות בחיי. יחד עם לשרוד, ללמוד חברה חדשה, הייתי צריכה להשלים חומר שכל ילד זכאי ללמוד בגלאי בית ספר.

נכון הצלחתי לסיים תואר אבל זה היה בקשיים לא פרפורציונלים. כשזה גורם לי לשקול פעמים אם אני רוצה להמשיך... כשאין לי ספק שאם היתה לי היכולת ללמוד מגיל צעיר היתי מגיעה הרבה הרבה יותר רחוק.

וזה כשאני אוהבת ללמוד ולומדת מהר. ועדין יש לי חסרים בידע לעומת אנשים שלמדו ליבה.
מה אם כל בוגרי בתי הספר האלו? אלו שללמוד לא התחביב הראשון שלהם איך הם יוכלו לעמוד בזה? איזה סיכוי יש להם להשתלב?

זה די נדיר שאני כותבת על עצמי אבל גם אני חלק מקמפין
#
תובעים_ליבה
כי כל ילד זכאי לקבל כלים בסיסים לחיים.
 
יוצאים לשינוי
 
***חשוב מאוד***

עברו מספר ימים מאז שתגובת המדינה לתביעת הליבה שלנו התפוצצה ברעש גדול. אמנם רוב הציבור מבין את הטענות שלנו אך עבור אלו שלא ממש מסכימים איתנו ושאלו שאלות (מצויינות), להלן התשובות שלנו לכולם.

מוזמנים להוסיף שאלות במידה וחסר לכם מידע או תשובה.
הינכם מוזמנים לשתול קישור שמפנה לפוסט הזה בכל פעם ששואלים שאלות על התביעה.
חג שמח, יחד ננצח!
 
1. למה אתם תובעים את המדינה, תתבעו את ההורים?

במדינת ישראל קיים חוק חנוך חובה, המגדיר את תוכנית הלימודים לה זכאי כל ילד. תוכנית הלימודים כוללת חומר רב שאינו מופיע בתוכנית הלימודים של המוסדות החרדים (בעיקר של הבנים), בג"צ פסק כבר בשנת 2004 שקיום המוסדות הללו היה מנוגד לחוק והמדינה הודתה בכך. ההורים שלחו את הילדים לבית ספר שהמדינה אישרה ותקצבה, לכן לא ניתן לתבוע אותם על כך, האשם היחיד הוא המדינה שאישרה מוסדות בניגוד לחוק שהיא עצמה חוקקה.
 
2. אז אתם רוצים לקבוע להורים איך לחנך את הילדים?

דבר ראשון, זה לא מה שאנחנו רוצים, זה מה שהמדינה קבעה. מדינת ישראל חתומה על האמנה לזכויות הילד, המבהירה שהזכות של ההורה לחנך את ילדו בהתאם להשקפת עולמו אינה גוברת על הזכות של הילד לקבל הזדמנות למצות את יכולותיו ולהתקיים בכבוד.
מעבר לכך, המדינה יכלה לאפשר להורים למנוע מהילדים השכלה מספקת, אך לחסוך את התקציב שהיא מעניקה למוסדות החינוך בכדי לספק לתלמידים תנאים מיטביים להשלמת הפערים במידה ויבחרו בכך. אלא שאפילו את הדרישה הבסיסית הזו היא מסרבת למלא במקרה של היוצאים בשאלה.
 
3. המדינה לא אמורה לפתור לך את כל הבעיות.

מעבר לעובדה שאם מדובר בבעיות שהיא גרמה להן, היא בהחלט אמורה גם לפתור אותן, יש פה גם אינטרס ברור שלה. מחקרים שנערכו מלמדים שההשקעה של המדינה בתקצוב מסלולי השלמת השכלה לחרדים, מחזירה את עצמה בתמורה למשק בתוך שנים ספורות. באמצעות השקעת כמה עשרות או מאות אלפי שקלים בתלמיד (בתלות בפערים ובהיקף ההשכלה שהוא רוצה לרכוש), היא מקבלת אזרח שעובר ממצב בו הוא שורד בקושי עם שכר מינימום והיקף המיסים שהוא משלם אפסי, לעובד בשכר הממוצע של המשק שמקיים את עצמו בכבוד ותורם בחזרה לכלל החברה.
 
4. אתם סתם סחטנים שרוצים לקבל שוב כסף מהמדינה.

עמותת יוצאים לשינוי שיזמה ומובילה את התביעה הבהירה מן הרגע הראשון, שמטרת התביעה אינה הפיצוי לקבוצת התובעים, אלא השגת התחייבות מהמדינה לספק מסלולי השלמת פערים לכל בוגרי החינוך החרדי. עו"ד שלמה לקר המייצג את התובעים אף הבהיר בפגישה עם נציגת הפרקליטות, שבמידה והמדינה תפתח תוכניות כאלה נסכים למשוך את התביעה, אך המדינה בחרה להמשיך להיאבק על זכותה לפגוע ביוצאים בשאלה.
 
5. אתם סתם בכיינים שמעדיפים להתלונן במקום לתפוס את עצמכם בידיים.

אנחנו מזמינים אתכם להציץ בקמפיין #‏תובעים_ליבה שהזנקנו רק אתמול וכבר צבר עשרות משתתפים, ואלפי תגובות, כדי להתרשם מהסיפורים של הפרצופים שמאחורי הנתונים. תמצאו שם אנשים שבאמצע שנות העשרים פגשו לראשונה בחייהם את הABC- והיום הם דוקטורנטים מצטיינים, כאלה שנאלצו לעבוד בשלש עבודות במקביל כדי לחסוך כסף ללימודים במכינה וכאלה ששנים אחרי שיצאו עדיין לא הצליחו להשלים את הפערים. מה שלא תמצאו זה אנשים שעסוקים בבכיינות במקום בניסיון לשפר את מצבם. דווקא אותם אנשים שנלחמים בשביל כל הישג יודעים להגיד יותר טוב מכולם, מה הם הפסידו בגלל ההזנחה של המדינה.
 
6. אתם לא היחידים שיש להם פערים, גם ילדים בפריפריה לא עשו בגרות, לא בכל עבודה פותרים משוואות ממעלה שניה

אנשים מתקשים להבין על אלו פערים מדובר ועד כמה הם פוגעים בהזדמנות של אנשים להתקיים בכבוד. גם ילד שגדל בשכונת מצוקה ונשר מבית הספר בכיתה י' יודע המון דברים שילד חרדי לא למד. אם הוא יפתח מכשיר וימצא בו כפתור עליו כתוב start הוא ידע מה זה אומר, אם כתובת האי מייל שלו תורכב מאותיות לועזיות הוא יצליח לזהות אותה ואם הוא ירצה להשלים בגרויות הוא לפחות יכיר את המושג נעלם במשוואה. את כל הדברים האלה אין לילד חרדי וגם לא ליוצא בשאלה. לא לחינם שיעור התעסוקה ורמת השכר הממוצעת של בוגרי החינוך החרדי דומה לזו של בעלי 0-4 שנות לימוד.
 
7. מה הבעיה? אפשר להשלים את הלימודים בקלות.

אז זהו שלא. ממש לא. אחוז הנשירה של גברים חרדים ממסלולי השלמת הפערים נע סביב ה-50%, למרות שהם זוכים לתמיכה מסיבית של המדינה, הנמכת רף הדרישות והתאמה של התוכניות. במכינות של המוסדות הרציניים השיעור מגיע אף לשבעים ושמונים אחוזים. נשירה זו אינה תוצאה של קשיים כלכליים, כיוון שבקרב הנשים החרדיות שיעור הנשירה דומה לזה של החילונים – כעשרה אחוזים, זו תוצאה של פערי הידע והרגלי הלמידה העצומים של תלמידי החינוך החרדי לבנים.
 
8. אז עכשיו המדינה תשלם עליכם שוב? הרצחת וגם ירשת?

אין דבר יותר מעוות מהאשמת היוצאים בשאלה בחולאי החברה החרדית. מדובר באנשים שנולדו לחברה בעייתית, מצאו בעצמם את הכוח והאומץ לעזוב אותה וכעת מנסים להשתלב בחברה הכללית. אין דבר יותר מתועב מאדם שזכה להיוולד בחברה בריאה ומאשים את מי שנולד בחברה בעייתית *ויצא ממנה* בבעיות של החברה ממנה יצא.
 
9. אבל מאיפה יהיה כסף לממן אתכם?

זה כל היופי. לא צריך עוד כסף, הוא כבר קיים!
כיום מדינת ישראל משקיעה כחצי מיליארד ש"ח בשנה במסגרות השלמת פערים לחרדים, מסגרות שכמעט כולן סגורות בפני היוצאים בשאלה, כיוון שקבלת הסיוע מותנית בקיום אורח חיים חרדי. המסלולים האלה עולים למדינה הון, כיוון שהם מחייבים הקמת מבנים ותשתיות מיוחדות כדי לספק הפרדה בין גברים לנשים, בין חרדים לציבור הכללי וכן הלאה. רק חלק קטן מכלל התקציב מופנה למטרה הישירה של השלמת הפערים עצמם.

כל מה שעמותת יוצאים לשינוי דורשת בשם התובעים ושאר היוצאים בשאלה, הוא שהמדינה תספק את אותו הסיוע ל*כל* בוגרי החינוך החרדי, בין אם הם מבקשים ללמוד במסלולים נפרדים ובין אם הם רוצים להשתלב בחברה הישראלית.
 
עדיין יש לכם ספק אם התביעה מוצדקת?
 
Esti P.
 
ברשת התורנית החרדית לא לומדים כלום 'כישורי התפירה לא תורמים בכימיה'': מחאת הרשת נגד החינוך החרדי.

"
קוראים לי קובי וגם אני למדתי במערכת החינוך החרדי. אולי לא לכולכם ברור מה זה אומר. לימודים ללא ליבה הם לימודים ללא אנגלית וללא מתמטיקה, ללא כל ידע כללי בסיסי שכל ילד בישראל מקבל כמובן מאליו. בגיל 25 הבנתי שחיי לא יוכלו להצטמצם ללימודי קודש בלבד, החלטתי להרוות את הצמא החבוי בתוכי, את יצר הסקרנות המפעפע. החלטתי ללכת על האתגר הגבוה ביותר - לימודי רפואה. ואז התחיל האתגר הגדול, שלא ידעתי במה הוא כרוך קודם לכן –" כך כתב אתמול (חמישי) בעמוד הפייסבוק שלו קובי ו., שהצטרף לקמפיין #‏תובעים_ליבה ברשת החברתית.
הקמפיין שבו משתתף וגה הושק לפני שלושה ימים על ידי עמותת "יוצאים לשינוי", שמטרתה הבטחת זכויות היוצאים בשאלה. "במסגרת הקמפיין נודה לכם אם תפרסמו פוסט שבו תספרו בכמה מילים על הדרך שלכם להשלמת ההשכלה בין אם הוצאתם דוקטורט, בין אם אתם עדיין במהלך הבגרות ובין אם כבר המשכתם הלאה בחייכם כשאתם מדלגים על לימודים. אנחנו בטוחים שמהלך כזה יסייע להחדיר לתודעה הציבורית את חשיבותה של ההשכלה בגיל צעיר", נכתב בעמוד הפייסבוק של העמותה.
 
מדובר בהבעת תמיכה בתביעה שהגישו לפני חצי שנה 52 יוצאים בשאלה לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד המדינה, בטענה שנפגעו מכך שהיא אפשרה למוסדות לא ללמד אותם, למשל, מתמטיקה ואנגלית. "המדינה כיבדה ומכבדת את זכותם של ההורים והילדים לבחור ולקבל חינוך התואם את דרך אמונתם ואת השקפת עולמם", נכתב בכתב ההגנה. אם תביעתם תתקבל על ידי בית המשפט, הפרקליטות עשויה להשיב בתביעה משלה ולתבוע עשרות הורים ומוסדות לימוד חרדיים על כך שלא לימדו מקצועות ליבה.
 
קובי תיאר את הדרך שבה נפגע מכך שלא זכה ללימודי ליבה בילדותו. "מצאתי את עצמי מבקש ממוכר בחנות הספרים הקרובה לביתי, את 'הספר של הבגרויות'. לאחר הבהרה קצרה מהמוכר, יצאתי בבושת פנים מהחנות והתחלתי להבין את גובה ההר שלמרגלותיו אני עומד. בגיל 25 התחלתי בשינון ה-ABC, סדר פעולות החשבון, היסטוריה, ספרות, תנ"ך, אזרחות ובכלל, ללמוד לכתוב פסקה תקינה. נלחמתי, כן ממש נלחמתי לא להתייאש ולהמשיך להשלים את הפערים הבלתי אפשריים האלו. השלמת הבגרויות והפסיכומטרי עלו לי כ-40 אלף שקלים, שאותם נאלצתי לשלם מכיסי הפרטי למורים פרטיים וליואל גבע", פירט בפוסט שזכה לעשרות שיתופים.
 
ואולם, סוף הסיפור שלו משמח וכנראה שונה מסיפורם של רבים אחרים שמנסים להשלים את החוסר משנות ילדותם בחינוך החרדי. "כיום, אני סטודנט לרפואה בשנה ב' באוניברסיטת תל אביב, ואני מרגיש בר מזל משום שהצלחתי להגשים את החלום. אני כואב על אלו שיכלו להיות הטובים ביותר ולא ניתנה להם האפשרות להגשים את עצמם, כי המלחמה הזו הייתה קשה מדי עבורם", סיכם. קובי, שלא ויתר על אורח חייו הדתי, הוסיף: "אני מאמין בשילובם של חרדים בתעסוקה, באקדמיה, ובפקולטות הנחשקות ביותר, לטובת כל הצדדים. אנחנו רק צריכים לתת לאלו שרוצים, את הכלים לכך".
 
בניגוד לקובי, שהצליח לצמצם את הפער ולהשלים את הנושאים שהחסיר ממנו החינוך החרדי, רוב משתתפי הקמפיין האחרים סיפרו על מסלול קשה יותר, שעדיין נמשך. "נכון, הצלחתי לסיים תואר, אבל זה היה בקשיים לא פרופורציונליים, שגרמו לי לשקול מחדש פעמים רבות אם אני רוצה להמשיך. אין לי ספק שאם הייתה לי את היכולת ללמוד מגיל צעיר הייתי מגיעה הרבה הרבה יותר רחוק", כתבה דבי פ.
 
היא הוסיפה תהיה לגבי תלמידים חרוצים פחות ממנה. "אני אוהבת ללמוד ולומדת מהר, ועדיין יש לי פערים בידע לעומת אנשים שלמדו ליבה. מה אם כל בוגרי בתי הספר האלו? אלו שללמוד לא התחביב הראשון שלהם. איך הם יוכלו לעמוד בזה? איזה סיכוי יש להם להשתלב?".
 
רבים ממשתתפי הקמפיין "תובעים ליבה" הם צעירים שעזבו את הדת. בנוסף לקשיים שהם חווים בעולם המקצועי, עליהם להתמודד גם עם קשיי ההסתגלות לחברה החילונית ועם החוטים שעדיין מקשרים אותם לחייהם הקודמים. מירל מ. פרסמה פוסט בנושא: "יחד עם המרוץ להשלמת פערים אני גם עובדת קשה כדאי לפרנס אותי ואת בתי, ותוך כדי גם נאבקתי בבתי משפט כדאי לקבל משמורת על הילדה המדהימה שלי ולוודא שהיא תקבל השכלה ראויה הכוללת לימודי ליבה. מסתבר שבמדינה דמוקרטית כמו ישראל, זה לא כזה דבר פשוט".
מירל נמצאת האמצע השנה הראשונה ללימודי הסיעוד שאליהם התאמצה להתקבל, ומעידה כי היא "מתקשה מאוד להוציא פטור באנגלית, ונכשלת מבחן אחרי מבחן". היא הוסיפה כי היא "עדיין מתקשה בעברית, באנגלית ובמתמטיקה", וסיפרה כי בסביבה שבה גדלה דיברו בעיקר יידיש. לטענתה, ההשכלה שכן רכשה במסגרת החינוך החרדי, לא מסייעת לה בחיים החדשים שבחרה לעצמה. "הכישורים שלי בתפירה, בבישול וב'צאינה וראינה' (ספר תורני ביידיש לנשות ישראל) לא ממש עוזרים לי עם כמויות החומר בכימיה וביולוגיה. הידע שלי בהלכות לא ממש עוזר לי להדביק את הפערים.
 
 
טעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה? במנגנון התגובות שבהמשך תוכלו להעיר על המאמר, לחשוף את טעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם חייבים להזדהות בשמכם האמיתי אבל אודה לכם אם תספקו כתובת מייל תקינה. את ההשמצות אבקש לשלוח לדף התגובות הכלליות. דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר, דרגו אותו ועשו לייק לדף האתר בפייסבוק.
נקרא 1614 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים