שעת ערב מאוחרת. רק ערוץ ישראלי אחד משדר וכל הטלביזיות של השכנים משדרות בפעם השלישית את אבניבי אובוהבב אובותבך של יזהר כהן, אות כי הוא זה שזכה הערב במקום הראשון בתחרות האירוביזיון. באותה עת לא היה לי מכשיר טלביזיה. אילו היה לי, הייתי מן הסתם בוהה בו. הייתי אז בעיצומה של בניית מודל האמור להראות את כל הפיסיקה כתולדה של חלקיק אחד. כבר הגדרתי מאסה ואנרגיה, גרביטציה והתמדה, פרוטונים, ניטרונים ואלקטרונים, ובאותו יום עסקתי באופטיקה גיאומטרית. השאלה על הפרק היתה מדוע קרן אור נעה בקו ישר. ההנחה שלי היתה כי קרן האור אינה נעה בקו ישר כי אם במסלול היפרבולואידי שנקבע על ידי שני מוקדי אור. להלכה היפרבולה היא קו עקום אך למעשה העקמימות שלה היא רק בקרבת המוקדים; ככל שקו ההיפרבולה מתרחק מן המוקדים הוא מתקרב יותר ויותר אל הקו הישר המהווה את האסימפטוטה של ההיפרבולה. את ההנחה הזו קבעתי באותו בוקר. כעת, בערב, חישבתי ומצאתי כי זה מסביר גם שתי תכונות גיאומטריות ידועות של האור. אור הפוגע במשטח ישר מלוטש חוזר ממנו באותה זווית בה פגע, ואור העובר מתווך אחד לאחר נשבר בזווית השונה מזווית הפגיעה. שתי אלה נובעות מן התכונות הגיאומטריות של ההיפרבולה. כשסיכמתי את החישובים והתברר לי למעלה מכל ספק כי הם נכונים, התנגן אבניבי אובוהבב אובותבך בפעם השלישית. אהבתי להשתעשע במחשבה שבאותו רגע חוגג כל העם היושב בציון את התגלית שלי, אך החשיבות של יזהר כהן ושירו היא מתן תיארוך מדויק לרגע התגלית – קרוב לחצות, 22 באפריל 1978.

המחשה בסדר גודל קוסמי