Skip to content

1VSDAT

Open menu
שישי, 12 דצמבר 2014 19:33

מה בדיוק חוגגים בחנוכה? (יובל)

דרג מאמר זה
(0 מדרגים)
בימים הקצרים ביותר של השנה (בחורף בחצי הצפוני של כדור הארץ) חוגגים היהודים חג שמח במיוחד ששמו "חנוכה". בכל ערב מימי החג הזה הם מדליקים נרות במספר גדל והולך, ומברכים: "הנרות הללו אנו מדליקין על הנסים ועל התשועות ועל הנפלאות ועל המלחמות שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה על ידי כהניך הקדושים". זה החג היהודי היחיד בו מבורכים הכוהנים ומוצגים כקדושים. הכוהנים האחראים לנסים, התשועות והנפלאות הקשורים לחג הזה הם בני משפחת חשמונאי שהיו אחראים, בין היתר, לטבח נוראי בקרב העם היהודי (שערך המלך הכהן אלכסנדר ינאי), וזאת אחרי שגזלו את הכהונה הגדולה מידי משפחת צדוק. היתה לחשמונאים סיבה טובה לשמוח. הכהונה הגדולה נפלה בידיהם, והם קבעו זאת כחג לעם כולו. מדוע נחוץ היה לחשמונאים לקבוע חג של שבח והודיה לעצמם? על פי הנביא יחזקאל, המשפחה היחידה שבניה ראויים לשמש ככוהנים גדולים היא משפחת צדוק. הוראה זו מופיעה לפחות ארבע פעמים בספר יחזקאל (פרק מ', פסוק מ"ו; פרק מ"ג, פסוק י"ט; פרק מ"ד, פסוק ט"ו; פרק מ"ח, פסוק י"א). הכלל הזה, שעל פי המקרא נהג מאות שנים בתקופת הבית הראשון, נקבע כתקנה מחייבת עוד בימי שיבת ציון, ונשמר בקפידה עד תקופת כהונתם של בני שמעון הצדיק, חוניו וישוע. התערבותו של מלך סוריה אנטיוכוס אפיפנס בהלכות המקדש, ובהם מינוי לכהונה הגדולה של אחד שלא היה מגזע צדוק, הביאו להצתת מרד החשמונאים אשר במהלכו נכבש בית המקדש וטוהר מסימני דת הלניסטיים פגאניים. אך אחרי שהשתלטו החשמונאים על בית המקדש, הם לא השיבו את הכהונה הגדולה לבני צדוק אלא נטלו אותה לעצמם בלבד.
 
חנוכה, אם כך, הוא חג הגזילה, ועד היום מצייתים היהודים בעיוורון להוראות הגזלנים להדליק נרות לכבודם של "הכוהנים הקדושים" אשר באמצעותם הביא אלהים את הנס לעם היהודי. איזה נס? נס הוצאת הכהונה הגדולה מידי המשפחה הראויה היחידה והעברתה לידיה של משפחת לויים זרה מכפר רחוק. החשמונאים שלטו ביהודה עשרות רבות של שנים ושטפו את מוחם של נתיניהם. חוץ מחנוכה, אין שום חג יהודי בו מהוללים ומשובחים כוהניו הקדושים של אלהים. התופעה של מתן שבחים מפליגים למשפחה השלטת אופיינית למשטרים רודניים, שכאלה ניתן למצוא גם היום.
 
עדיין דבק בבית חשמונאי רבב הגזילה, והוא ניסה להציג עצמו כמשפחת כוהנים ראויים המתייחסים לבית צדוק. מעולם לא נמצא תיעוד מהימן המאשר זאת, ובמסגרת המאמץ לחזק את אמון העם, שולם שוחד רב. העם היה מפולג למפלגות. אחת מהן היתה מקורבת לשלטון וחבריה השתייכו למעמד הכלכלי העליון. תמורת טובות ההנאה הגלומים בקרבה לצלחת הם קיבלו להאמין ללא עוררין כי בית חשמונאי מתייחס לבית צדוק. משום כך הם זכו בכינוי המלגלג "צדוקים" בפי יריביהם ממפלגת הפרושים.
 
גם חג המולד הנוצרי אינו נקי מביקורת. מקורם המשותף של חנוכה וחג המולד הוא חג האור הפגאני שנחוג עם התחלת התארכות הימים סמוך לאחר היום הקצר ביותר בשנה. בספרי הברית החדשה מסופר כי ישוע נולד בעת שהמלך הורדוס ערך מפקד אוכלוסין בו נדרשו כל תושבי ארץ יהודה להגיע לירושלים. הזמן המתאים לעריכת מפקד שכזה הוא באחד הרגלים, היות שאז ממילא כל תושבי הארץ מגיעים לירושלים על מנת לקיים את מצוות העלייה לרגל. שני מועדי הרגלים הגדולים, פסח וסוכות, מתקיימים באביב ובסתיו ולא באמצע החורף, ומכאן סביר כי סיפור הבשורה המקורי כיוון לאחד מהם. יש המחשבים חישובים על פי פרטים מסוימים בסיפור ומצביעים בביטחון על חג סוכות, וכך יוצא כי ישוע המשיח נולד ברגל אחד ומת וקם לתחייה ברגל אחר. קונסטנטינוס, הקיסר הרומאי שחי במאה הרביעית לספירה, סגד לאל האור הפרסי מיתרא. על פי מסורת קדומה, האל הזה (כמו אלים רבים בכמה וכמה מיתולוגיות) נולד ביום ההיפוך החורפי, היום הקצר ביותר בשנה, אשר ממנו ואילך מתחילים הימים להתארך. לימים החליט קונסטנטינוס להשליט ברחבי האימפריה את הדת הנוצרית. אך הוא לא זנח לחלוטין את פולחן האל מיתרא, וכך נקבע לדורות כי ישוע נולד בחג האור. האור הינו היצירה הראשונה של אלהים והוא מופיע כבר ביום הראשון של פרשת בריאת העולם (ספר בראשית, פרק א', פסוק ד') ו"בני אור" מככבים לפחות ארבע פעמים בספרי הברית החדשה (הבשורה על פי לוקס, פרק ט"ז, פסוק ח'; הבשורה על פי יוחנן, פרק י"ב, פסוק ל"ו; האיגרת הראשונה אל התסלוניקים, פרק ה', פסוק ה'; האיגרת אל האפסיים, פרק ה', פסוק ח'), ואך טבעי הוא בעיני הפגאנים כי בנו של אלהים ייוולד בחג האור. וכמו היהודים, גם הנוצרים חוגגים את החג הלא נכון.
 
חנוכה הוא החג הארוך ביותר בין חגי היהודים. הוא נמשך שמונה ימים, ארוך אף יותר מן הרגלים פסח וסוכות (אשר רק חיבורו עם שמיני עצרת, הנחוג יום אחד אחריו, מעמיד אותו על אותו אורך). אולי הוא לא היה אמור להימשך זמן כה רב. אולם משום שהיהדות, בהשפעת ההלניזם, עברה ללוח שנה המבוסס על הירח, אבד התיאום בין החגים, ולפיכך התארך החג הזה כדי להבטיח שיכיל גם את התאריך המסוים של חג האור המקורי. ברוב השנים זה אכן פועל, וחג המולד חל בחנוכה או בסמוך לו. תליית הסיבה לאורכו המופרז של החג ב"נס פך השמן" אינה אלא אמצעי אחד מני רבים לשטיפת מוח (למשל, חשמונאים = חשמנים = ח' שמנים = שמונה ימי שמן).
 
זה ועוד, בספרי "המלך הינוקא ועוד סיפורי כוהנים":
נקרא 15355 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

1 תגובה

  • קישור לתגובה שבת, 13 דצמבר 2014 06:58 הוסף ע״י Yuval

    מתתיהו מת זמן קצר לאחר שפתח במרד. ארבעה מתוך חמשת בניו נהרגו במלחמות או נרצחו זמן לא רב אחריו. הבן הנותר, שמעון, הכריז על עצמו כנשיא (שליט עליון), כהן גדול ומפקד הצבא. מועצת העם הסכימה למינוי הזה, היות שהמלחמות טרם הסתיימו והחשמונאים התקבלו על העם כמצביאים טובים ומדינאים מוצלחים. שלטון החשמונאים נמשך למעלה ממאה שנה, שבהן מעולם לא הוצע לצאצאי צדוק לחזור אל בית המקדש בירושלים. אלה ביססו בינתיים את מעמדם במצרים, בנו מקדש חדש בעיר הליופוליס ובמשך מאות שנים שרתו שם קהילה יהודית גדולה ושליוה.
    במהלך שלטון החשמונאים ידעה הארץ מלחמות רבות. ארץ יהודה, לשעבר ארץ ישראל או ארץ כנען, אינה משופעת במשאבי טבע והיא ארץ קשה למחיה. אולם היא שוכנת על רצועה צרה בדרך המובילה בין המעצמה הצפון מזרחית סוריה והמעצמה הדרום מערבית מצרים, ומשום כך מבוקשת בידי כל הצדדים. בגלל מיקומה האומלל היא היתה מאז ומעולם זירת קרבות. כל מעצמה אוותה אותה לעצמה כאזור חיץ להגנה, בסיס להתקפה או שניהם גם יחד. תושבי הארץ נאלצו לעתים קרובות להישבע אמונים לאחד הצדדים ולסבול עונשים כבדים מן הצד השני. כזה היה המצב גם בימי החשמונאים. עיקר הישגיהם של החשמונאים בדורות שלאחר המרד נבע לא מגבורתם כי אם מן הבריתות המדיניות הרבות שכרתו והפרו לסירוגין עם שליטי המדינות השכנות תוך ניצול חולשות תכופות שנבעו מאבקים פנימיים. היה זה הגיבור מכולם, יהודה המכבי, שכרת ברית עם המעצמה העולה רומי, ברית שברבות השנים הורידה את יהודה למעמד של מושבת נציבות רומאית תוך אבדן מוחלט של עצמאותה, שעבודה למלכות הרשעה ובסופו של דבר לחורבנה.

התגובות האחרונות