בפתיחת הסרט 'אגורא'[א] אנו מוצאים את המדענית והפילוסופית היפאטיה[ב] מלמדת קבוצה של צעירים משכילים באחד מהאולמות של האקדמיה ששכנה בסראפיאום, מתחם מקדשו של האל סראפיס בעיר אלכסנדריה. במקדש זה שכן גם אגף של הספרייה הגדולה ובו אלפי כתבי יד נדירים ששימרו את הידע שהעולם ההלניסטי יצר ואגר במהלך שמונה מאות שנים של פריחה תרבותית ומדעית. בשנת 391, שבעים ושמונה שנים לאחר שהקיסרים הרומיים הכירו בנצרות כדת לגיטימית ושישים ושש שנים לאחר שהקיסר קונסטנטינוס הראשון[ג] ישב בראש הכנס הכלל-נוצרי הראשון בניקיאה, הנוצרים של אלכסנדריה החלו להרגיש שכוחם ההולך וגובר כבר מאפשר להם להתנכל לפאגאנים ולהצר את צעדיהם. הפאנאטים הנוצרים החלו להתגרות באבות העיר ובעקבות כך התושבים הוותיקים החליטו לתקוף אותם ולגרום להם להפסיק את התנכלויותיהם. המתקפה הזאת התסיסה את ההמונים שהמיסיונריות הנוצרית הצליחה לקרב לדת החדשה והללו התקבצו מכל עבר והתנפלו על הפאגאנים ההמומים שעד לאותו רגע כלל לא ידעו שהם כבר הפכו למיעוט בעירם. הפאגאנים המובסים נסו אל תוך מתחם הסראפיאום והתבצרו בו עד לבואו של שליח מטעם הקיסר הרומי שבישר להם שהם זכו למחילת הקיסר אך זאת רק אם יפנו מייד את מתחם הסראפיאום ויפקירו אותו לידי הנוצרים. היפאטיה וחבריה עוד הספיקו לקחת עימם כמה גווילים יקרי מציאות לפני שההמון המוסת שבר את שערי המתחם, ניתץ את פסלי האלים ושרף את אלפי כתבי היד שנותרו מאחור.
לא ארך הזמן והנוצרים החלו להתנכל גם לקהילה היהודית העתיקה של העיר, קהילה שהוציאה מתוכה אנשי רוח רבים ובראשם פילון האלכסנדרוני ששלוש מאות וחמישים שנה לפני ימיה של היפאטיה דחק את החספוס התנ"כי לתחומם של המשל והאלגוריה והקביל את תורת משה לפילוסופיה של אפלטון ואריסטו.[ד] גם כאן סדרה של התגרויות גרמה לתגובת נגד ששימשה אמתלא לטביחת היהודים ולגירושם מהעיר. הבאים בתור היו הנוצרים המתונים, אלו שבצוק העיתים זנחו את אמונותיהם הישנות ואימצו את הדת השלטת. לאחר שקריל, הבישוף הכריזמטי של אלכסנדריה, נשא דרשה בה הוא גינה את היפאטיה כמכשפה ודרש להדירה מהמרחב הציבורי, הם נדרשו לרדת על ברכיהם ולהרכין את ראשם בפני הספר הקדוש, ובלית ברירה, גם בפני מי שהחזיק בו. מספר נזירים שנכחו באירוע הבינו מדבריו של קריל שהיפאטיה, הפילוסופית הגדולה שדבקה באמת שלה ולא הסכימה לאמץ אמונות שהוכתבו לה בכח, מכתימה את טהרתה של העיר ופוגעת בקדשיה של הדת ובלא הרבה אומר הם תפסו אותה בעת שיצאה לרחוב, גררו אותה לסראפיאום, עכשיו כבר כנסיה נוצרית, הפשיטוה מבגדיה ורצחו אותה.
את תפקידי הפגאנים המשכילים והמתורבתים, הבמאי הפקיד בידיהם של שחקנים בהירי עור בעוד שאת הנוצרים הפונדמנטליסטים גילמו בסרט שחקנים בעלי חזות ים תיכונית מובהקת (ובכללם גם מספר שחקנים ישראלים). לא קשה לזהות את שני המחנות הסטריאוטיפים שהבמאי הצליח לצייר: לבנים משכילים ותרבותיים מחד וכהי עור בורים ופאנאטיים מאידך. לא קשה גם להבין את מוסר ההשכל שהוא ניסה להנחיל לנו: הערבים הברבריים והפרימיטיביים מסכנים את תרבותם הליברלית-הומניסטית-מדעית של האירופאים ואם הללו לא יתעשתו הם עוד ימצאו את עצמם כורעים ברך בפני הקוראן ובפני יוקדי המבט שיחזיקו בו. אירופה נשטפת עתה בגלים של מהגרים מוסלמים ואם ההגירה לא תיפסק האסלאם יתחזק, ידאג להציב בשלטון פוליטיקאים אוהדים וחסרי חוט שידרה ויכפה עליהם להעניק לו עוד ועוד הטבות שבתורן יעודדו את השכבות היותר נחשלות להתאסלם ולהצטרף למחנה המנצח. פרובוקציות של המוסלמים, ובכללם פגיעות בחייהם וברכושם של מתנגדים עיקשים במיוחד, יגררו את הנוצרים לעימותים כושלים ובהמשך גם להסתגרות בשכונות מבוצרות אותן הן ינטשו רק לאחר שיחליטו להגר או לקבל עליהם את עול האסלאם.
האם העתיד השחור שאמֶנאָבר מנבא לאירופה נשמע כה דמיוני? האם אצלנו לעולם לא יתממש תרחש שכזה? סביר מאד להניח שערביי ישראל לא יקומו עלינו לסכננו והם יברחו מהתנכלויות היהודים הרבה לפני שאנחנו נברח מהתנכלויותיהם. הבעיה שלנו אינה נעוצה בפונדמנטליזם המוסלמי אלא באלו שיותר ויותר מנסים להידמות לנוצרים הקנאים של אלכסנדריה הקדומה. אלו שיודעים להפוך את נבערי הדעת לחיילים ממושמעים שממהרים להתגייס בהמוניהם לכל הפגנה שתאפשר להם לשחרר את תסכוליהם בצעקות, אבנים ומדורות; אלו שמצליחים לחדור לכל זרועות הממשל ולשתק אותו; אלו שבעבר תקפו את מתנגדיהם בגידופים, היום באבנים ומחר בנשק חם; אלו שאינם מוכנים לקבל שום מרות זולת זאת של מנהיגים הרוחניים; אלו שמתעלקים על עטיני המדינה ומתעצמים בזכות תקציביה ואלו שבסופו של דבר יכפו עלינו לכפוף ברך בפני ספריהם ולסור למרותם של רבניהם.
|
טעיתי? עיוותי? השמטתי? סילפתי? שכחתי? הולכתי שולל? לא הבנתי? לא הצגתי תמונה מלאה? בתחתית הדף תוכלו להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו למדור המתאים בפורומים או לדף הנקרא 'תגובות כלליות', אליו תוכלו להגיע באמצעות המשבצת הכחולה הנקראת 'מדורים קבועים' שבדף הבית.
|
התגובות האחרונות