Skip to content

1VSDAT

שני, 01 ספטמבר 2014 12:54

התכתבות בעקבות בקשה לקבלת מידע מהרבנות הראשית

דרג מאמר זה
(0 מדרגים)
חוק חופש מידע אמור לחשוף בפני הציבור, בהסתייגויות מסויימות, את רוב החומר שעומד לרשות הרשויות. על סמך חוק זה פניתי לרבנות הראשית וביקשתי לקבל את רשימת הרבנים שעמדו בבחינות ההסמכה של הרבנות הראשית. למרבה פליאתי, הרבנות הראשית נעמדה על רגליה האחוריות וסרבה בתוקף לספק לי את המידע המבוקש, תחילה בעילה משפטית ובהמשך בטענה שעלות הפקת המידע גבוהה מידי. ההתכתבות שניהלנו, בה השתלבה בשלב מסויים גם עורכת דין של התנועה לחופש המידע, מתועדת להלן:
 
 
בקשת המידע מהרבנות הראשית מתאריך 27.4.14:
 
                 הנדון: בקשה לקבלת מידע על פי חוק חופש המידע
 
1.
אני פונה אליך בבקשה לקבלת מידע על פי חוק חופש המידע.
 
2.
בתאריך 4.11.12 פניתי לעורך דין ירון קטן, מי שבאותה עת היה האחראי על ביצוע חוק חופש המידע ברבנות הראשית, וביקשתי את רשימת כל הרבנים שעברו את בחינות ההסמכה של המוסד. בתשובתו מתאריך 4.12.12 עו"ד קטן כתב: 'המידע אותו הנך מבקש אינו נמצא במאגר מסודר ברבנות הראשית, ובימים אלו עובדת מחלקת בחינות והסמכה ברבנות הראשית בישראל לשם הטמעת הנתונים למאגרים כדי לאפשר פרסומם'.
 
3.
אבקש לשאול:
 
 
א.
האם מלאכת ההטמעה הושלמה וכבר קיים מאגר אינטרנטי באמצעותו ניתן לבדוק מי עבר בהצלחה את בחינות הרבנות הראשית?
 
ב.
האם המאגר שלם כך שאם שמו של אדם אינו מופיע בו ניתן להסיק שהוא לא עבר בהצלחה את בחינות הרבנות הראשית?
 
 
ג.
אם אין מאגר המפרט את כל הגורמים שעברו את בחינות הרבנות הראשית אבקש לשאול אם הגורמים הבאים עברו את הבחינות הללו:

הרב אמנון יצחק ראש ארגון 'שופר'.
הרב זמיר כהן מעמותת הידברות.
הרב יוסף חיים גינזבורג, ראש ישיבת תומכי תמימים ברמת אביב.
 
4.
אני מתחיב לשלם את אגרות בקשת המידע הקבועות בחוק. אנא הנחה אותי כיצד עלי לשלם את האגרות הללו.
 
תשובתו של האחראי על המידע ברבנות הראשית הייתה:
 
 
בתגובתי למכתב זה כתבתי:
 
                     הנדון: בקשה לקבלת מידע על פי חוק חופש המידע
                                             (סימוכין 10414)
 
1.
אני מודה לך על תשובתך מהיום אך לצערי איני יכול לקבלה.
 
2.
סעיף 9 לחוק חופש המידע, תשנ"ח-1998 מונה את המקרים בהם לרשות הציבורית אסור למסור מידע או אין חובה למסור מידע. מבין כל המקרים היחיד שיכול אולי להיות רלוונטי לעניינינו הוא תת סעיף (א)(3) האומר:
 
'מידע שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות, כמשמעותה בחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן – חוק הגנת הפרטיות), אלא אם כן הגילוי מותר על פי דין;'

סעיף 2 של חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981, מגדיר מהי פגיעה בפרטיות וההגדרה היחידה שרלוונטית כאן היא הגדרה מספר 11:

'פרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד.' 
 
3.
הכשרתו של פלוני אינה נוגעת 'לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד' והמידע לגביה אינו מוגן על ידי חוק הגנת פרטיות. לפיכך, אין לרבנות הראשית כל עילה להימנע מפרסום רשימת הרבנים שהוסמכו על ידה. להזכירך, הרבנות הראשית היא גוף ממלכתי שחייב לנהוג על פי חוקי מדינה, ובכלל זה חוק חופש המידע.    
 
4.
כל המוסדות האקדמאיים מפרסמים את רשימות מקבלי התארים שלהם, לרוב גם בעיתונות, והמידע הזה זמין לכל דורש. גם אתם מפרסמים את רשימת הרבנים שקיבלו הסמכה כרבני ערים וכו' ואיני רואה הבדל בין הרשימה הזאת לרשימה שאני מבקש.
 
5.
 
בכל מקרה, העובדה שאדם אינו מופיע ברשימה זו או אחרת אינה מלמדת דבר על הכשרתו המקצועית ולפיכך דבר אינו מונע ממך להשיב לי תשובה שלילית על השאלה 'האם פלוני הוסמך לרבנות על ידי הרבנות הראשית'. בשלב זה לא אעמוד על זכותי לקבל גם תשובות חיוביות ולכן אם נראה לך שתשובה חיובית עלולה להסגיר מידע חסוי באפשרותך להימנע מלהשיב על השאלה לגבי כל רב שאכן קיבל הסמכה מהרבנות הראשית.
 
6.
אבקשך להשיב לי בנפרד על שלוש שאלות שונות:
 
 
א.
האם הרב אמנון יצחק, ראש ארגון 'שופר', הוסמך לרבנות על ידי הרבנות הראשית.
 
 
ב.
האם רב זמיר כהן מעמותת הידברות הוסמך לרבנות על ידי הרבנות הראשית.
 
 
ג.
האם הרב יוסף חיים גינזבורג, ראש ישיבת תומכי תמימים ברמת אביב, הוסמך לרבנות על ידי הרבנות הראשית.
 
 
אם האדם לא הוסמך על ידי הרבנות, החוק מחייב אותך להשיב לי תשובה האומרת 'פלוני לא הוסמך לרבנות על ידי הרבנות הראשית'. אם האדם כן הוסמך לרבנות על ידי הרבנות הראשית תוכל, אם תרצה לנקוט בפרשנות מצמצמת שלהערכתי לא תעמוד במבחן משפטי, לסרב להשיב על אותה שאלה בהסתמך על חוק צנעת הפרט.
 

7.
כיוון שאני מבקש לפצל את שאלתי לשלוש שאלות שונות אני מתחיב לשלם אגרת בקשת מידע נפרדת עבור כל תשובה שקובעת שפלוני לא הוסמך לרבנות על ידי הרבנות הראשית. שאלות עליהן תסרב להשיב אינן חייבות בתשלום אגרה. התחייבותי, אם כן מוגבלת לשלוש אגרות בסכום מקסימלי של 60 ש"ח.

אנא הנחה אותי כיצד עלי לשלם את האגרות הללו.
 
ב-5.6.14 ערבתי בפרשה את התנועה לחופש המידע ובמהלך ההתכתבות עם עורכת הדין רחלי אדרי מהתנועה כתבתי לה:
 
הרבנות הראשית מסמיכה רבנים מטעם המדינה ועל חשבונה ואני איני רשאי לדעת מי קיבל הסמכה ומי לאו? הרבה אנשים מציגים את עצמם כ'רב' ואני מאמין שזכותי לדעת מי מהם מוכר כרב על ידי הרבנות הראשית ומי לא. כשפניתי לבקש את כל רשימת המוסמכים נאמר לי שהקלדת החומר לא הושלמה ולכן ביקשתי מידע רק לגבי שלושה אנשים ספציפיים.

כיצד, לדעתך, ניתן להוציא מהרבנות הראשית את רשימת הגורמים שקיבלו מהם הסמכה לכהן כרב? האם להגיש בקשה לקבל את כל הרשימה על גבי מדיה מגנטית? האם סרובם יהווה עילה לפנייה לבית המשפט? משרד הבריאות מפרסם את רשימת הרופאים המורשים ולשכת עורכי הדין את רשימת עורכי הדין המורשים. האם הרבנות אינה חייבת על פי חוק לפרסם את רשימת הרבנים המורשים?
 
בתגובתה מתאריך 11.6.14 שעה עורכת הדין אדרי כתבה:
 
ישנו הבדל בין קבלת הרבנים המורשים, שזה לטעמי סביר ולגיטימי לבקש לבין קבלת מידע אודות מי שלא עמד בהצלחה במבחן.
 
אני סבורה, שבמידה ותגיש בקשת מידע אודות אותו מאגר אתה רשאי לקבלו וכמובן שהמאגר צריך להיות פתוח לעיון הציבור.
 
התירוץ אותו העלו, באשר להזנת המידע אינו מתקבל, שישלחו מה שיש. האם כבר הגשת בקשת מידע או שהדבר נעשה באמצעות פניות הציבור?
 
בהמשך למכתב זה שלחתי לרבנות הראשית בקשה חדשה לקבלת מידע והעתק מבקשתי שלחתי גם לעורכת הדין אדרי מהתנועה חופש המידע:
 
                   הנדון: בקשה לקבלת מידע על פי חוק חופש המידע
1.
אני פונה אליך שנית בבקשה לקבלת מידע על פי חוק חופש המידע.
2.
חוק חופש המידע התשנ"ח – 1998, מגדיר 'מידע' בתור 'כל מידע המצוי ברשות ציבורית, והוא כתוב, מוקלט, מוסרט, מצולם או ממוחשב' וקובע ש'לכל אזרח ישראלי או תושב הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית בהתאם להוראות חוק זה'.
 
3.
על סמך הוראות חוק זה אני מבקש לקבל את רשימת הרבנים שעמדו בבחינות ההסמכה של הרבנות הראשית אם עדיין לא השלמתם את העלאת כל החומר למאגרים אבקש לקבל את החומר שכבר הועלה. את המידע אני מבקש לקבל על גבי מדיה מגנטית שניתנת לעיבוד בתוכנת אקסל או תוכנה דומה.
 
4.
אין במידע הזה משום פגיעה בצנעת הפרט וחובה עליכם להעמידו לרשות הציבור.
 
5.
במידה שתסרבו להעמיד לרשותי את המידע המבוקש אאלץ לבקש את התערבותו של בית המשפט.
 
6.
אני מצרף למכתב שיישלח בדואר רשום המחאה על סך 22.50 ₪ לכיסוי עלות אגרת בקשת המידע (20 ₪) ועלות המדיה המגנטית (2.5 ש"ח).
 
תשובתו הלאקונית של מר מאור הייתה:
 
תשובתי הקודמת מותאמת גם לבקשה החדשה.
 
כתוצאה מכך עורכת הדין רחלי אדרי שלחה למר מאור את המכתב הבא:
 
אני מודה לך על תשובתך ועל שבחרת להוסיף את התנועה לחופש המידע בהעתק.
 
אציין כי עדי אביר (מבקש הבקשה) פנה אלינו עובר לפנייתו אליך ואנו סבורים כי אין במידע המבוקש כל פגיעה בפרטיות.
 
בהנחה שקיים מאגר מידע או מידע כזה המכיל את רשימת הרבנים שהוסמכו על-ידי הרבנות הראשית לישראל נכון שיהיה פתוח לעיון הציבור. כמו כול בעל רישיון אחר, הציבור זכאי לדעת האם האדם ממנו בחר לבקש שירות הוסמך כדין ע"י הגורמים המוסמכים לכך, דוגמת מאגרים אחרים עורכי הדין המוסמכים, מאגר הרופאים המוסמכים, רואי החשבון ועוד. 
 
אציין שבעבר הגישה התנועה לרבנות הראשית לישראל בקשת מידע, בה קיבלה את רשימת המוהלים המוסמכים ורשימת המוהלים שהתרשלו. אשמח לקבל הבהרה מה ההבדל בין המידע שנמסר לבין המידע המבוקש כעת.
 
מחכה לתשובתך בהקדם,
 
אני מצידי החלטתי להפעיל לחץ מתון וכתבתי:
 
כיוון שאינך מוכן לספק לי את המידע שמגיע לי על פי החוק לא נותר לי אלא לתבוע את זכויותיי בבית המשפט ואני מתנצל מראש על הפרסומת השלילית והעלויות הכספיות שעלולות להיגרם לרבנות הראשית.
 
בשלב זה מר מאור ענה בצורה יותר מפורטת למכתבה של עורכת הדין אדרי:
 
בקשות לפי חוק חופש המידע לעיון בתעודות הסמכה לרבנות הן הסוג התדיר ביותר של בקשות חופש המידע המופנות לרבנות הראשית. המדיניות שנקבעה, בשיתוף יועמ"ש הרה"ר והיחידה לחופש המידע במשרד המשפטים, היא זו שהופיעה במכתב שנמסר לכם בהעתק לתשובתי לאביר.
 
בסע' 7 לחוק הגנת הפרטיות, בהגדרה "מידע" נכללת בין השאר "הכשרתו המקצועית" של אדם.
 
עמדתנו היא כי כושר רבנות הניתן על ידי הרבנות הראשית דומה יותר לתואר אקדמי מאשר לרישיון לעסוק במקצוע. רישיונות הניתנים על ידי הרבנות הראשית לגבי נותני שירות לציבור הרחב – מוהלים ורבנים עורכי חופות – זמינים לעיון באתר האינטרנט של הרבנות הראשית.
 
הקביעה שסמיכה לרבנות דומה להכשרה מקצועית ולא לרישיון לעסוק במקצוע נשענת על שלושה אדנים:
 
* מהותו של כושר זה, מבחינת הרבנות הראשית, הוא תנאי סף להעסקה בתפקידים רבניים ממלכתיים, כל הסמכה לפי עניינה ורמתה.
 
* התואר "רב" איננו תואר מוגן. אדם המציג עצמו כרב ועוסק בתחומי העיסוק של רב, מבלי שהוסמך לכך על ידי הרבנות הראשית, אינו עובר עבירה פלילית.
 
* בנוסף, ידוע כי ישנה הקבלה בין סמיכות לרבנות לבין תארים אקדמיים, לעניין קביעת תנאי סף ודרגות בתפקידים שאינם רבניים בשירות המדינה.
 
לאור זאת, עמדתנו היא כי הסמכה לרבנות היא הכשרה מקצועית, ומידע זה חוסה תחת חוק הגנת הפרטיות. לפיכך, עמדתנו היא כי מסירת מידע זה אסורה לפי סע' 9(א)(3) לחוק חופש המידע.
 
לכלל זה שלושה חריגים:
 
א.      כאשר בקשה מתייחסת ספציפית לאדם המכהן בתפקיד רבני ממלכתי
 
ב.      כאשר בקשה מתייחסת ספציפית לאדם המציג מועמדות לתפקיד רבני ממלכתי
 
ג.       כאשר המבקש מציג עניין מיוחד שיש לו במידע, הבקשה נבחנת לפי העניין.
 
כדי לתת מענה מפורט לבקשתך אדגיש: כאשר רשות ממשלתית נותנת רשיון לעסוק במקצוע, בדרך כלל נלווה לכך איסור לעסוק במקצוע ללא אותה הסמכה.
 
תחום המוהלים הוא חריג לכלל זה, במובן זה שאין איסור לעבוד כמוהל ללא הסמכה מהרבנות הראשית. אלא שלהסמכה מהרבנות הראשית יש ערך מוסף משמעותי מבחינת הציבור: הוועדה הבין-משרדית לפיקוח על המוהלים מנהלת מעקב מקצועי צמוד אחרי עבודתם של כל המוהלים המוסמכים. מוהל מוסמך מזומן על ידי הוועדה לפגישות ריענון תקופתיות, נדרש לחדש את רשיונו מעת לעת ובעיקר – כל תקלה בעבודתו נדונה בוועדה ומתועדת.
 
אין לכך הקבלה בתחום הסמיכה לרבנות. מועצת הרבנות הראשית לישראל אינה מנהלת מעקב צמוד אחרי תפקודם של רבנים מוסמכים, בטח לא רבנים מוסמכים שאינם מועסקים במערכת. אמנם קיימת אפשרות למועצה לשלול הסמכה לרב, אולם מעשה זה הוא השלב האחרון בהליך משמעתי, שלא בהכרח נוגע לתפקודו המקצועי של הרב. יצויין כי הליך זה ננקט עד עתה פעמיים בלבד ב-90 שנות קיומה של הרבנות הראשית לישראל. עובדה זו מחזקת גם היא את הטענה שסמיכה רבנית דומה יותר להשכלה אקדמית מאשר לרישיון מקצועי: כשם שלא ניתן לשלול מאדם תואר אקדמי, כך כמעט ולא ניתן לשלול סמיכה רבנית.
 
אני מקווה שהנקודה הובהרה. אם לא, אשמח להסביר שוב.
 
בעוד שהאיום הלא מסווה שלי זכה לתשובה הבאה:
 
אנו עושים כמיטב יכולתנו לפעול על פי חוק ועל פי עיקרון השקיפות. לצד חובתנו לפי חוק חופש המידע, אנו גם מחויבים להגן על הפרטיות של ציבור המוסמכים לרבנות.
 
זכותך לחלוק על שיקול דעתנו וזכותך לפנות לערכאות עקב כך.
 
לאור הצעתה של עורך הדין אדרי פניתי שוב לממונה על המידע ברבנות הראשית:
 
לפני שאחליט על המשך צעדיי אבקש לראות את חוות הדעת המשפטית עליה אתה מסתמך.
 
אודה לך אם תוכל לשלחה אלי.
 
על כך ענה לי מר מאור:
 
ההתייעצות ביני לבין יועמ"ש הרבנות הראשית נעשתה בעל-פה. את השיקולים השונים פירטתי במכתב ששלחתי ביום חמישי לרחל מהתנועה לחופש המידע, וגם אתה היית מכותב אליו.
 
בינתיים עורכת הדין אדרי כתבה למר מאור מכתב נוסף:
 
ראשית אתה צודק שהכשרה מקצועית מוגדרת כ"מידע" בחוק הגנת הפרטיות. אך לעניין זה, תשובתי היא כי אין משמעות הדבר שזהו מידע שאין לגלותו לפי סעיף 9(א)(3). הסייג הזה בחוק מונע גילוי מידע "שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות". פגיעה בפרטיות מוגדרת בחוק הגנת הפרטיות, סעיף 2 לחוק ולא בסעיף 7 המצוטט על-ידך. (המתייחס רק לנושא של ניהול מאגרי מידע).
 
כידוע בחוק הגנת הפרטיות אין הגדרה למה היא "פגיעה בפרטיות" ועל כן לא ניתן לקבוע שמסירת מידע על הכשרה מקצועית, היא פגיעה בפרטיות.
 
נאסר למסור מידע על "ענייניו הפרטיים של אדם", וקיים  ויכוח בפסיקה מהו "ענייניו הפרטיים". אך הויכוח לא הוכרע.
 
נראה לי די ברור שבמקרה של הסמכה מקצועית על-ידי המדינה, גם אם היא דומה לתואר אקדמאי (הבנתי שהדעות בנושא זה חלוקות גם כן), אין זה עניין פרטי.
 
סעיף 7 כאמור מתייחס בכלל רק להגדרות הרלוונטיות לנושא ניהול מאגרי מידע, וכל שנובע ממנו הוא שאין למסור מידע על הכשרה מקצועית הנמצא במאגר מידע "אלא למטרה שלשמה הוקם המאגר". מניחה כי מטרת המאגר עליו אתם שוקדים היא לשם  אבחנה בין מי שהוא רב מוסמך ומי שאינו כזה, וזו הבחנה שראוי שתהיה גם בידי הציבור (בשונה למשל ממטרה של הפצת חומר שיווקים לרבנים, נגיד).
 
לאחר שחלפו עשרה ימים ולא קיבלתי התייחסות למכתבה של עו"ד אדרי פניתי למר מאור וביקשתי את תגובתו. כתוצאה מכך קיבלתי את המכתב הבא:
 
דבריה של רחל אדרי הם פרשנות למצב החוקי, שנכתבו כתגובה לפרשנות שנתתי אני להוראות החוק, בעצה אחת עם יועמ"ש הרבנות הראשית לישראל. אני מכבד את עו"ד אדרי ואת דעתה, ובה בעת עומד מאחורי הפרשנות שהצענו אנו לחוק ומפעיל את שיקול דעתי על סמך פרשנות זו.
 
במנותק מסוגיית הפרטיות, ומבלי לפגוע מעמידתנו מאחורי טענה זו, יובהר כי גם אם טענה זו תידחה על ידי ערכאה שיפוטית, ייתכן שיהיה צורך לדחות את בקשתך המקורית בשל כלליותה, מהטעם שמענה לה מצריך הקצאת משאבים בלתי סבירה. מצבן הנוכחי של המערכות המחזיקות את המידע בדבר הסמכת רבנים הוא בחלקו ארכיונים של נייר מודפס הפזורים במקומות שונים בארץ, ובחלקו ממוחשב במערכות שונות המתאפיינות ברמות נגישות וכריית מידע שונות. מערכת מורכבת זו מאפשרת, במקרה הצורך, איתור תיק של אדם מסויים על מנת לברר את מצבו. אולם עיבוד המידע באופן מבוקש כמסודר על ידך הוא, כאמור, מאמץ בלתי סביר.
 
לכך הגבתי:
 
אני מציע שנלך שלב אחר שלב. תחילה אנסה לבסס את זכאותי לקבל את המידע המבוקש ואחר כך אדון איתך לגבי המשאבים הדרושים להפקתו.

האם לאור מכתבה של עורכת הדין אדרי אתם עדיין חפצים להעמיד את סרובכם לספק מידע להכרעה משפטית?
 
אבקש לציין שאני נחוש לקבל את המידע ואני בטוח שהחוק מחייבכם לספקו לי. אי לכך, אם תמשיכו לדבוק בפרשנותכם אאלץ לפנות לבית המשפט כדי שיקבע איזו משתי הפרשנויות עולה בקנה אחד עם דרישות החוק.

להזכירך, הגשת תביעה לבית המשפט גוררת הוצאות גבוהות אותן אדרוש מכם גם אם הנושא לא יגיע לדיון. אבקשך, אם כן, לשקול שנית אם ברצונך לערב את הרבנות הראשית בהליך משפטי, שלבטח יעורר עניין  ציבורי ושככל הנראה יסתיים לא רק בצו עשה אלא גם בתשלום הוצאות.
 
מר זיו שמח לשתף עימי פעולה:
 
אני מפנה אותך לסע' 17 לחוק חופש המידע המתאר את הליך העתירה נגד החלטתי בבקשתך. למען הסדר הטוב והדיוק אני מבקש להדגיש כי העילות לסירובי למסור את המידע נשענות על סעיפים –
 
9(א)(3) – פגיעה פרטיות; וכן
 
8(1) – הקצאת משאבים בלתי סבירה.
 
בהצלחה.
 
לי אישית קצת קשה הבין מדוע הרבנות הראשית מתעקשת להסתיר את שמות הרבנים שהוסמכו על ידה. האם היא חוששת לנזקים שייגרמו לשמם הטוב של המוסמכים? האם הסמכה לרבנות היא, לדעתם, מקור לבושה? בכל מקרה, הרבנות הראשית לא מונתה על ידי האל וגם היא, עד כמה שזה נשמע מוזר, חייבת לפעול על פי חוקי מדינת ישראל ולכן, אף שאולי אוכל לשרוד גם בלי המידע הזה, בכוונתי לתמיד במאמציי להשיגו. רשימת הרבנים המוסמכים שייכת לכולנו וכל אחד ואחד מאיתנו רשאי לדעת מי מבין כל הרבנים שמציפים את המדינה הוסמך על ידי הרבנות הראשית ומי חב את כבודו להסמכה שקיבל מגורמים עלומים שאיש אינו יודע אם הם עצמם זכו אי פעם להסמכה של ממש.

אין בכוונתי להשקיע את הסכומים הדרושים לליבון הפרשה בבית המשפט ולכן אודה לכל מי שיכול לחשוב על גישה אלטרנטיבית שמסוגלת לאלץ את הרבנות הראשית לחשוף את סודותיה. בתמורה אני מתחייב לפרסם את הרשימה המלאה ברגע שהיא תגיע לידיי.
 
 
אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות'.
 
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו. בנוסף, אשמח אם תצביעו בסקר שבדף הבית. אני חושב שצריך להפיץ ברבים את בשורת הספקנות ולכן אם המאמר מצא חן בעיניכם אנא שתפו אותו עם חבריכם ברשת החברתית אליה אתם משתייכים. לנוחיותכם, תמצאו בסוף המאמר כפתורי שיתוף שיקשרו אתכם באופן אוטומטי לכל רשת חברתית שרק תרצו.
נקרא 2919 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

9 תגובות

  • קישור לתגובה חמישי, 01 ספטמבר 2016 01:54 הוסף ע״י חסיד

    בס"ד

    שלום רב,
    הסיבה העיקרית שחייבים לבדוק ע"י הסרת החיסיון היא ההלכה! שכאשר זוג הרוצה להינשא ע"י רב לפי הסכמה משותפת מחוייב לבדוק, אם הרב הוא בעל תעודת רב ומוכר בהסמכתו ע"י רבנים אמיתיים בדורנו זה מהחשש העיקרי שמסדר הקידושין יהי' כשר!! ובזאת אסור להכשיל!!! אחרת יש כאן ספק של קידושין בכלל, לכן חייבים לבדוק. היות ומדובר כאן על רבנים שהם אהודים בקרב ציבורם, הרי הרגישות היא גדולה, ויש לוודא את כשרותם של הרבנים

  • קישור לתגובה רביעי, 27 אפריל 2016 05:24 הוסף ע״י סגן שומרי הסף

    בשונה מתואר עו''ד או דוקטור לא קיים לדעתי חוק האוסר על אנשים להתגדר בתואר רב .
    גם אני מסתייג מההתנהלות אך אין בה כדי לפגום בהתנהלותם .
    גם רופא מחו''ל מוכיח כיום את הסמכתו ועל פיה מכהן בתפקידו בארץ,ובאותה מידה התרשמות חלופית של רבנים מהידע התורני של אדם עשויה להוות חלופה נאה לשם הענקת תואר רב.
    עם כל זה יש להסתייג מהעדר מערכת פנימית של בקרה או קריטוריונים ברורים יותר ,בפרט כשתואר זה מאפשר גמולי השתלמות במקומות עבודה רבים.(אני עצמי נבחנתי למעלה מתשעה מבחני רבנות)

  • קישור לתגובה שלישי, 02 ספטמבר 2014 09:28 הוסף ע״י עדי אביר

    איל,

    לא ברור מי העניק לאמנון יצחק הסמכה לרבנות ובש"ס אפילו טוענים שאיש מהם אינו אחראי למחדל הזה. למרות זאת, אמנון יצחק מתהדר בתואר 'רב' ובחסותו הוא ממיט את הבורות והדלות על צעירים תמימים שחושבים שכל מזוקן שלובש שמלה ונקרא 'רב' באמת יכול לדבר בשם הגבורה ולהבטיח רפואה וחיים ארוכים מחד ומוות חטוף מאידך.

    הסדרת השימוש בתואר 'רב' ימנע את ניצולו לרעה על ידי שרלטנים ויגן על זכויותיהם של רבנים לגטימיים ולכן איני מבין מה, זולת היוהרה, מונע מתלמידי חכמים לעבור את בחינות ההסמכה הנדרשות.

    רופאים שלמדו בחו"ל יזכו להכרה בארץ רק לאחר שיעמדו בבחינות ויוסמכו על ידי הרשויות שהופקדו על כך. כך צריך להיות הנוהל גם לגבי הרבנים. שילמדו היכן שהם רוצים אבל את התואר 'רב' הם יקבלו רק לאחר שיעמדו בבחינות הסמכה מתאימות וירשמו בפנקס הרבנים. לא אכעס אם בתקופת המעבר יעניקו את התואר לגדולי תורה מוכרים אבל מרגע מסויים והילך צריך לחייב כל מי שרוצה לשאת את התואר 'רב' לעבור בחינות הסמכה, וזאת ללא קשר לזכות האבות ולתדמית שהוא הצליח לייצר לעצמו.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שלישי, 02 ספטמבר 2014 09:12 הוסף ע״י אייל

    אוסיף שגם בהשכלה גבוהה ישנם הרבה ד"ר, רופאים וכו' שקיבלו את הכשרתם בחו"ל והחליטו להכיר להם בזה בארץ...וככה רוב הרבנים לדעתי

    אגב, למיטב ידיעתי גם הרב יצחק יוסף הרב הראשי לישראל הספרדי (שעומד בראש מוסד הרבנות הממלכתית) לא הוסמך בבחינות של הרבנות הראשית, אלא הוסמך על ידי הרבנים הרב שלמה גורן, הרב משאש ועל ידי אביו.
    את הכושר לרבנות עיר קיבל על סמך ועדה שקבעה שהוא גדול בתורה.

  • קישור לתגובה שלישי, 02 ספטמבר 2014 08:51 הוסף ע״י א. מינצקובסקי

    אייל צודק. את הפיקוח והחסמים על מתן התואר "דוקטור" העמידו אלה שנעזרים בדוקטורים ומקשיבים להם. תן לאלה שזקוקים לרבנים לקבוע עבור עצמם את מנגנון הפיקוח.

  • קישור לתגובה שני, 01 ספטמבר 2014 21:19 הוסף ע״י אייל

    לסיכום עדי,
    אם רצונך לברר האם אדם כלשהו מוסמך כרב עליך לברר האם הוסמך לרבנות מתישהו (ולאו דוקא על ידי הרבנות הראשית), ואם כן על ידי מי ובאיזה דרגה.

  • קישור לתגובה שני, 01 ספטמבר 2014 21:13 הוסף ע״י אייל

    עדי,

    תבדיל בין אדם שלא הוסמך כלל כרב ונושא בציבור תואר זה לשם כבוד, לבין אדם שהוסמך לרב.

    קיים ביהדות מושג של "סמיכה" לרבנות המוענק על סמך בחינות בהלכה וניתן על ידי רב אחר מפורסם או על ידי בית דין.
    רוב ככל הרבנים ופוסקי ההלכה בארץ ובעולם קיבלו את הסמכתם הרבנית על ידי רב מפורסם אחר ולאו דוקא מהרבנות הראשית לישראל שקיימת כ80 שנה בלבד.
    רבנים רבים הוסמכו על ידי הרב עובדיה יוסף לדוגמה.
    שר החינוך הרב שי פירון הוסמך לרבנות על ידי הרב מרדכי אליהו.


    וכי הרב עובדיה יוסף הוסמך לרבנות ברבנות הראשית?
    הגאון מוילנא? החפץ חיים? האדמו"ר מחב"ד?
    כל גדולי הרבנים לא קיבלו את הסמכתם מהרבנות.
    יתירה מזאת - גם הרבנות הראשית עצמה מכירה בהרבה מקרים בבחינות שנעשו על ידי רב מוכר אחר.
    הרי ישנם רבני ערים ושכונות המכהנים בתפקידים רשמיים ברבנות והתקבלו על סמך הכרה בהסמכה חיצונית, ולא בחינות של הרבנות.
    הרב זמיר כהן למיטב ידיעתי התקבל לתפקיד רב שכונה ועל כן או שעבר בחינות של הרבנות או שהוסמך על ידי רב שהוכר על ידי הרבנות.

  • קישור לתגובה שני, 01 ספטמבר 2014 20:31 הוסף ע״י עדי אביר

    איל,

    אם הנושא כל כך טריויאלי מדוע הרבנות הראשית מתעקשת להסתירו מהציבור?

    אני מסכים איתך לחלוטין שתחום הרבנות פרוץ לחלוטין וכל זב חותם, תסלח לי, יכול להעניק לעצמו את התואר 'רב', ואולי אפילו 'מקובל', ולבקש תמיכה ממשלתית ב'ישיבה' או עמותה שבראשה הוא העמיד את עצמו. התוצאה היא הצפה של שרלטנים שממיטים את הבורות והדלות על כל אלו שאינם מסוגלים לזהות את הזיוף והתרמית.

    אישית ממש לא אכפת לי מי מכנה את עצמו בתואר 'רב'. אדרבה, שיתרבו הללו כמה שיותר וימשיכו להוזיל את הדת היהודית שממילא כבר רתמה את עצמה לשירותם של יזמים חסרי כל ידע ומצפון. אבל ברגע שהתואר הזה מתחיל להעניק הטבות כספיות דוגמת, תשלום עבור שירותים רבניים, תרומות, תמיכות ממשלתיות וכדומה על המדינה להכנס לתמונה ולפקח על כשרות העסקאות, בדיוק כשם שהיא אמורה לפקח על הגינות המסחר בהרבה תחומים אחרים.

    יתכבד כל מי שרוצה להחשב כ'רב' וישאר בתוך הקהילה שהסמיכה אותו אבל ברגע שהוא יוצא לעולם הרחב עליו לוודא שבידיו הסמכה רשמית והשתמש בתואר רב. איני מתעקש על הסמכה מהרבנות הראשית דווקא אבל כשם שרק מוסדות שהוכרו על ידי המל"ג רשאים להעניק תארים אקדמאים כך יש לוודא שרק מוסדות מוכרים יוכלו להעניק את התואר 'רב' וגם זאת רק לאחר שהמועמד עמד בדרישות שהוכתבו על ידי הרשות האחראית. חב"ד, לשם משל, מעניקה את התואר 'רב' לכל גבר נשוי בחסידות, ללא קשר לידע התורני שעומד לרשותו. אחרים פשוט מעניקים את התואר לעצמם ופותחים עסקים משגשגים בתחום ההחזרה בתשובה, זיווג זיווגים, גירוש דיבוקים ומה לא.

    ברור לי שרבנים רבים לא ייתקשו לעבור את בחינות ההסמכה ואיני מבין מדוע הם מסרבים לעשות זאת. לעומתם, אלפי 'רבנים' אחרים לבטח לא יצליחו לענות אפילו על שאלה אחת בטופס הבחינה ואותם יש להרחיק מהתמימים ולהחזיר לעיסוקים מהם הם באו.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שני, 01 ספטמבר 2014 13:42 הוסף ע״י אייל

    עדי,
    משמע שאתה יוצא מתוך נקודת הנחה שיש משקל חשוב ומרכזי דוקא לרבנים המוסמכים על ידי בחינות הרבנות הראשית, והיא היא הגורם היותר מוסמך להסמיך רבנים, ולא כן.
    נראה לי שרוב מוחלט של הרבנים לא הוסמכו ברבנות הראשית, אלא על ידי בתי דין ורבנים מפורסמים אחרים.
    הרבנות היא מוסד ממלכתי חדש יחסית, ואינה מהווה בעולם החרדי מקור בעל סמכות דתית יתירה.

    רוב ככל גדולי הרבנים ינקו את הכשרתם והסמכתם לא משם.
    יתירה מזאת, אפילו רבני ערים והרבנים הראשיים לישראל לא בטוח שכולם עברו בחינות של הרבנות דוקא, אלא באו עם הסמכה חיצונית או גדלות בתורה שהוכרה על ידי הרבנות.

    כך שגם אם נניח שהרבנים שציינת לא עברו בחינות של הרבנות אין זה גורע כלום מסמכותם הרבנית

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים