Print this page
שישי, 30 דצמבר 2011 12:54

המפגש עם 'הדוס'

דרג מאמר זה
(8 מדרגים)
באתר החרדי הנקרא בשם 'הדוס' ניתן למצוא מאמר בשם 'ביקורת המקרא – חלק ב'' שנכתב על ידי בחור שנוהג לכנות את עצמו א.א. יהדות. באמצעות המאמר הזה ניסיתי לבדוק את עומק ההבנה וחוזק הטיעונים של כל אבירי האמונה הצעירים שמקדישים את זמנם ומרצם להפצת התורה החרדית בקרב חסרי הידע שמוכנים לבלוע ולעכל את כל דבריהם. לא התפלאתי כשגיליתי שאת הטיעונים הענייניים לוחמי 'מלחמות השם' נוהגים להחליף בעלבונות, השמצות, קביעות חסרות אסמכתא ותשובות שנשלפות מהשרוול. בסופו של דיון בעל האתר נותר לא רק עם כתמים גדולים על תדמיתו אלא גם עם סתירה אחת שפתרונה חייב פגיעה בכבודם של חז"ל ורש"י, סתירה אחת שלא זזה ממקומה על אף הפגיעה בכבודו של האל וסתירה אחת שהטיפול בה נדחה לזמן לא ידוע.
 
 
לאחר שמכר הפנה את תשומת ליבי לאתר החרדי 'הדוס' החלטתי לבדוק בצורה קצת יותר עמוקה את רמת הדיון באתרים שרואים כייעודם את ההגנה על כל ה'אמיתות' התורניות ולכן בחרתי את המאמר האחרון באתר וכתבתי תגובה ארוכה אותה, לצערי, לא טרחתי לשמור. מתגובתי הארוכה הגיעו לאתר רק הכותרת ומשפט בודד וחסר כל הקשר:
 
זאת אינה הדרך לסתור את בקרת המקרא
 
הרבנים הסבירו מדוע במקום אחד כתוב שהאדמה פצתה את פיה ובלעה את קורח ואת כל אשר לו ובמקום אחר כתוב שבני קורח לא מתו.
 
 
וכהסבר לדילול העמוק של דברי הוא הוסיף:
 
מחקתי את כל התגובה שלך, היות והיא לא כללה דוגמאות קונקרטיות. היות ובסיום דבריך הואלת לכתוב טענה עניינית אחת, השארתי אותה.

עכשיו ניגש לטענה המצחיקה שלך, ונראה עד כמה הטענה הזאת היא ילדותית.
אני לא רואה שום זנב של סתירה בפסוק.

עברתי על כל הפרשה, ולא כתוב בשום מקום שהאדמה בלעה את בני קורח. כתוב שהיא בלעה את דתן ואבירם, אותם ואת בניהם, וכמו כן את קורח ו"את כל האדם אשר לקורח". מי זה כל האדם אשר לקורח? בפשטות זה הולך על העבדים והשפחות, לא על הבנים שלו. במפורש רואים בפסוק שמדבר על הבנים שהתורה כותבת "וַיֵּעָלוּ, מֵעַל מִשְׁכַּן-קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם--מִסָּבִיב; וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים, פֶּתַח אָהֳלֵיהֶם, וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם, וְטַפָּם." התורה מפרידה בכוונה בין דתן ואבירם לקורח, כשהבנים מוזכרים דווקא אצל דתן ואבירם.

תראה איזה שטויות אתה מדבר, ועם ההבלים האלה אתה הולך לנגח את התנ"ך הקדוש, לא יעזור לכם שום דבר.
 
 
תשובתי, אף היא, לא אחרה לבא:
תתבייש לך

באתר שלי, www.1vsdat.org, אני מפרסם כל תגובה במלואה, מייד עם שליחתה, בלי צנזורה, בלי לפסול על הסף דברים שלא מוצאים חן בעיני ובלי לתת ציונים כמו 'הטענה המצחיקה שלך', 'הטענה הזאת היא ילדותית' או 'איזה שטויות אתה מדבר'.

אני מבין שכמו כל החרדים אתה יודע מהי האמת האחת, היחידה והמוחלטת ואינך רואה שום סיבה להעלות את האמיתות שלך לדיון פתוח. נראה לי שאתה גם מבין שברגע שקהל קוראיך ייחשף לדעות שסותרות את האמיתות המוחלטות הללו הוא עלול להתחיל לחשוב ואז הוא עוד יגלה שמאחוריהן אין דבר זולת יומרות שווא ומתחתן אין דבר זולת כרעי תרנגולת.

ידידי הצעיר, תהינה דעותיך אשר תהינה, כשאתה פותח אתר לתגובות, ההגינות מחייבת שתפרסם את התגובות במלואן ולא תבחר את רק הקטעים שנוחים לך. אין לי הרבה ציפיות מחרדים אבל בא נראה אותך מגייס מספיק אומץ בכדי לפרסם לפחות את התגובה זאת במלואה. אני, בכל מקרה, מבטיח לפרסם באתר שלי כל מילה שתעלה כתגובה.

עדי אביר
 
 
לאור הדברים הללו 'הדוס' שינה את גישתו וכתב:
 
אני נמאס לי מהשיטות המבחילות של הכופרים הטיפשים, השיטה שלהם היא כזאת. קודם כל מכריזים שיש המון סתירות ובילבולים, וככה מפחידים ומבלבלים את האנשים, ואז משחררים איזו שטות או שניים.

תשמע חבובלה, אני מתחיב להכניס כל טיעון ענייני שתביא לפה, ולנתח אותו ללא רחמים. אם הוא מטופש, אומר שהוא מטופש, אם הוא ילדותי אומר שהוא ילדותי. את האמת אומר בקול גדול ללא מורא.
אבל -
לבוא ולהכריז הכרזות ריקות מתוכן, בלי לבסס אותם עם דוגמאות מוצקות, את זה תעשה במקום אחר, לא באתר שלי.
ובכלל -
זה מאד מרגש שאתה מטיף לי מוסר, אבל אתה במאמרים שלך מדבר על רבותנו גדולי עולם, שאתה וכל חבריך הטפשים כחגבים וננסים לעומת הקטן שבהם, בחוצפה ועזות מצח ללא גבולות. אז למה אני צריך להתייחס להוד טפשותו יותר בכבוד ממה שהוד טפשותו מתייחס לרבותנו מצוקי ארץ? למה? תן לי סיבה אחת להעדיף אותך על פניהם, חוץ מהעובדה שראית עוד כמה סרטי זימה שהם לא ראו.
 
 
לזאת השבתי:
 
ידידי,

אני מודה לך על הנכונות להכניס לאתרך את הטיעונים הענייניים שאני מעלה אבל אשמח אם תכניס לאתר גם טיעונים שבעיניך נראים לא ממש ענייניים. לך תדע, אולי אחרים דווקא כן ימצאו את ההיגיון הטבוע בהם. באתר שלי, www.1vsdat.org, יש עשרות רבות של סתירות מנותחות ומנומקות ובכולן אני מציג לא רק את הבעיה אלא גם את ההתייחסות הרבנית לסתירה ואת הנימוקים שהם מעלים בניסיון להסירה מסדר היום. את הדיון איני מסכם בקביעה נחרצת ואני מעביר לקורא את ההחלטה אם הנימוקים התורניים מצליחים לשכנע אותו אם לאו. אתה מוזמן להעלות לדיון כל אחד ממאמרי, 'לנתח אותו ללא רחמים' ואם הוא מטופש, תאמר שהוא מטופש, אם הוא ילדותי תאמר שהוא ילדותי. אני, בכל אופן, מסכים איתך - את האמת תמיד צריך לומר בקול גדול ללא מורא.

דבר אחד בכל זאת אבקש ממך: אני משער לעצמי שאני מבוגר ממך בעשרות שנים ואשמח אם לא תתייחס אלי בזלזול ולא תקרא לי בשמות דוגמת 'חבובלה'. בצעירותי למדתי בישיבה, אחר כך עשיתי תואר במתמטיקה, בהמשך שירתי כקצין בצה"ל והקמתי חברת די גדולה שנסחרת עד היום בבורסה. במקביל הרחבתי את השכלתי, התעניינתי בתחומים רבים וקראתי ולמדתי גם על הדת היהודית וגם על הרבה דתות אחרות ולכן נראה לי שאני נהנה מראיה די רחבה ובוגרת שמזכה אותי בהתייחסות קצת פחות מתנשאת ומזלזלת. צא מתוך הנחה שאני בכל זאת קצת מבין על מה אני מדבר ותתייחס לשאלות שאני מעלה בצורה רצינית ועניינית. אתה רשאי לסתור את כל טיעוני בתגובות למאמרים באתר שלי (ולהפנות את קוראיך מהאתר שלך לטיעוני הנגד שאתה מעלה). לחליפין, אני מוכן להעלות את טיעוניי שלי לאתר שלך ולהפנות את קוראי לתשובותיך. כבר זמן רב אני מחפש בר-פלוגתא רציני שיכול להתעמת עם טיעוני. עד היום רבים התייחסו לגופי ומעטים מאד לגופו של העניין ולכן אשמח אם באמת ייווצר בינינו דיאלוג פורה שיציג בצורה מכובדת את טיעוניהם של שני הצדדים.

בתודה,

עדי אביר
 
 
'הדוס' השיב בזריזותו הרגילה:
 
אתה מתלונן על כך שאתה מבוגר ממני בכמה עשרות שנים (מה שנכון) ולכן צריך להתייחס אליך קצת יותר בכבוד.
את האמת?
אתה צודק.
אבל אני רוצה לשאול אותך משהו -
האם חז"ל הקדושים לא היו "יהודים מבוגרים"?
האם החפץ חיים והחזון איש לא היו יהודים מבוגרים?
אתה יודע מה, עזוב את חז"ל והרבנים.
האם לסבא שלך ולסבא של סבא שלך לא מגיע קצת כבוד?
אז למה אתה כותב עליהם בכזה זילזול?
 
 
לדיון הצטרף בעל המאמר, א.א. יהדות, שכתב:
 
תגובה לעדי אביר
 
אם יש לך ביקורת ספציפית ועניינית על המאמר שלי, אתה מוזמן לכתוב אותה כאן, באתר שלי, או באתר שלך. בלי נדר, אתה תזכה לתגובה הולמת. אז אני ממתין.

להביא סתם כותרת של "זאת אינה הדרך לסתור את בקרת המקרא" בלי לכתוב מילה אחת עניינית, זה לא רציני.[א]

אני מבקש ממך לנסות ולשמור על תרבות דיון הולמת. למשל, בלי משפטים כמו : "אין לי הרבה ציפיות מחרדים".[ב]
 
 
לעומתו קם מגיב אחר שמדיניות הצנזורה הנהוגה באתר הוציאה גם את דבריו מהקשרם:
 
מצטרף לביקורת על המחיקות
 
כאשר כתבתי את מה שידוע לי על *******, מחקת משום לשון הרע, כי בעינך היה צדיק לפי מקורותיך, ולפי מקורותי היה רשע.

להזכירך, בכל העיתונים החרדים כאשר מזכירים שמו של בן גוריון או הרב גורן, מוסיפים שר"י[ג]. לא תמצא זאת אצל העיתונות החילונית. למרות שאני ורבים חושבים ובטוחים שהרב גורן היה צדיק וגדול בתורה לא פחות מגדולי התורה שלך, ובן גוריון עשה למען עם ישראל יותר מכל גדולי הדור שלך.

מי שמאמין לא מוחק ולא מפחד.
 
 
'הדוס' לא השאיר גם את פיני חסר מענה:
 
נכון. אני כותב את האמת. על רשעים אני כותב שר"י ועל כבודם של הצדיקים אני מגן. זו האמת וכך אכתוב.

דבר אחד ברור - מעולם, אבל מעולם, לא קרה שמישהו שלח שאלה באמונה שלא נכנסה לאתר עם תשובה מנומקת בצידה. רק חרפות וליכלוכים על התורה וגדוליה לא נכנסו. כאן זה לא שירותים ציבוריים. פה שואלים שאלות באמונה.
 
לאחר שהובטח לי שכל שאלה שתישלח באמונה תזכה לתשובה מנומקת כתבתי ל'הדוס':
 
ידידיי,

עתה נוכל לשוב לשאלה המצחיקה והילדותית ששאלתי על הסתירה בהתייחסות לבני קורח. אתה דחית מכל וכל את האפשרות שיש כאן סתירה והסברת לי ש'בפשטות זה הולך על העבדים והשפחות, לא על הבנים שלו' ואף הדגשת שאני מדבר שטויות והבלים. זה בהחלט אפשרי אבל אני בסך הכל הבאתי את דעתם של רש"י (בפירושו לבמדבר כו:יא) ורבי יהודה הנשיא (ראה סנהדרין קי:א) שחשבו שהפסוק 'וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרְכוּשׁ' דווקא כן מתייחס לבני קורח ושהם אכן נבלעו באדמה. האם גם שני אלה לוקים בחוסר ההבנה שאתה מייחס לי?

רש"י, רבי יהודה הנשיא ורבים שכמותם לא הרשו לעצמם להוציא את דבריו המפורשים של האל, 'כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח', מהקשרם ולהניח שהאל הכליל ואמר 'כָּל הָאָדָם' כשהוא התכוון רק לעבדים ולשפחות ולכן הם קבעו שבני קורח אמנם נבלעו בבטן האדמה אלא שהתבצר עמוד בשאול והם נפלו עליו ונשארו בחיים ולכן הכתוב הרשה לעצמו לומר 'וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ'. רבה בר בר חנה (שוב בסנהדרין קי:א) אף שמע את בלועי קורח, שנותרו כאמור בחיים, מקוננים על טעותם המרה.

כיצד היית רוצה להתייחס להסבר של רבי יהודה הנשיא ורש"י ולעדות של רבה בר בר חנה? האם אתה אישית מאמין שהאדמה פתחה את פיה ובלעה את בני קורח אך האל ביצר עבורם מקום בגיהינום והם נחתו עליו ולא נשרפו? האם אתה מאמין שרבה בר בר חנה שמע את קינתם כ-1500 שנים מאוחר יותר? למעשה נותרת עם שלוש אלטרנטיבות, בחר את הטובה שבהן:

 1.
רבי יהודה הנשיא, רבה בר בר חנה ורש"י פשוט טעו.

 2.
עדי אביר ושכמותו אינם מסוגלים לרדת לעומק דעתם של גדולי ישראל ולהבין את האלגוריה העמוקה שחבויה בדבריהם.
 
 3.
לבלועי קורח באמת התבצר עמוד בשאול והם המשיכו לשבת עליו לפחות עוד 1,500 שנה ולהתאבל על טעותם.

הייתי שמח לשמוע את דעתך העניינית, הפעם בלי 'מחמאות' מהן עלול להשתמע שאתה מזלזל ומלגלג לא רק עלי אלא גם על רבנים גדולים דוגמת רבי, רבה בר בר חנה ורש"י.

בתודה,

עדי אביר
 
 
לזאת השיב 'הדוס':
 
קודם כל, אני מוחה על הזיגזג שלך. ממש כמו מראיין ותיק בגלי צה"ל, אתה עושה פניה חדה ברגע שהעניינים מתחילים להסתבך, ועובר לנושא אחר, או חוזר לנושא הקודם.

אבל מילא, שיהיה.
לגבי השאלה עם בני קורח - אם הולכים עם פשוטו של מקרא, אין שום סתירה בין הפסוקים. שום סתירה, אפילו לא קצה של זנב של סתירה, ולכן ברור שחז"ל לא באו לתרץ שום סתירה. חז"ל באו לומר את מה שהם ידעו בקבלה והמסורה שהייתה בידם.

אתה לא רוצה להאמין? אל תאמין, בעיה שלך. אבל אל תספר על סתירות שלא קיימות. אם אתה כופר בדברי חז"ל, ואתה ניגש לפסוקים מתוך ראייה של פשוטו של מקרה, אתה לא רואה בפסוקים שום בעיה.
 
 
בשלב זה פיני העלה הסבר משלו:
 
הבהרה מדוע קרח ובניו נבלעו חיים ולא מתו
 
קרח ומשפחתו היו מנושאי הארון, תפקיד מסוכן מאד, שכל טעות קטנה גורמת למותם. לכן נאמר למשה "זאת עשו להם וחיו ולא ימותו", לכן משה היה חייב לדאוג לשלומם, לכן פתחה הארץ פיה ובלעה אותם חיים, כדי שמשה לא יואשם שגרם למותם.
 
 
את הדיון היה צריך להחזיר למסלולו ולכן כתבתי:
 
אני בהחלט מנסה להיות רציני וענייני
 
ידידי א.א. יהדות,

אני כתבתי ביקורת ספציפית ועניינית כבר בתגובתי הראשונה. אבל בעל האתר (האם זה אתה?) בחר לצנזר אותה. אדרבה, פרסמו עתה את תגובתי הראשונה ונראה כולנו אם אמרתי סתם 'זאת אינה הדרך לסתור את בקרת המקרא' או הסברתי למה מבחינה לוגית אין משמעות למאמר שתוקף ספר בלתי מוגדר שאיש אינו מכיר ואיש אינו יודע מתי הוא נכתב. בתגובתי הצעתי לכותב המאמר להתייחס לבקרת המקרא המודרנית ולספרים שנכתבו בשנים האחרונות ונראה לי שזאת תגובה עניינית לחלוטין וראוי היה לפרסמה כלשונה.

עדי אביר
 
 
תגובת 'הדוס':
 
אני אומר לך בדיוק, אבל בדיוק מה כתבת בהודעה שנמחקה.
כתבת שיש המון סתירות בתוך התנ"ך, ושהרבנים ניסו בכל הדורות למצוא תירוצים לסתירות הללו.
בסוף, הואלת בטובך להביא דוגמא אחת בלבד. אז אני מחקתי את ההצהרות היומרניות שלך על "הרבה סתירות" שלא כללו שום ביסוס, ובחרתי להביא רק את הדוגמא העניינית, אחת במספר, והראתי קבל עם ועדה שהיא שטוחה כמו צלחת מעופפת.

אני מזמין אותך להעלות לפה את כל מאות אלפי וטריליוני הסתירות שמצאת בתנ"ך הקדוש, ואני אשתדל בל"נ[ד] לטפל בהם כמיטב ניסיוני הדל בתחום זה. אני מתחייב - דוגמא אחת לא תצונזר!!!

אתם מאד מאד חזקים בתעמולה, בלעשות רוח וקולות וברקים, אבל כשיורדים לפרטים הקטנים שמה כל ה"קושיות הגדולות" נעלמות כלא היו.
אז אני מוכן לדון אתך רק על הפרטים עצמם, בלי קולות ובלי ברקים.
 
 
החלטתי להמשיך לעשות רוח, קולות וברקים וכתבתי:
 
האם אנו רשאים להתעלם מרבי יהודה הנשיא ורש"י?
 
ידידי הדוס,

איני יודע על איזה זיגזג אתה מדבר ואילו עניינים החלו להסתבך. אני לא נוהג לברוח מדיון, אפילו אם למישהו נראה שאני מסתבך. האם אתה מתכוון לדיון על 'יהודים מבוגרים' כמו הסבא שלי, בו אתה פתחת? ובכן, 'חז"ל הקדושים' בהחלט היו אנשים מבוגרים לפני אלפיים שנה. אפלטון ואריסטו היו אנשים מבוגרים חמש מאות שנה לפניהם. למה להם לא מגיע קצת כבוד? האם לרבבות המדענים ואנשי הרוח המבוגרים שאתם פוסלים בזלזול מתנשא לא מגיע קצת כבוד? אבל בא נעזוב את כולם ונתרכז בסבא שלי. כל החרדים אוהבים לנכס לעצמם את הסבא שלי כי לדעתם כל עם ישראל תמיד דמה להם ולכן הם רשאים לדבר בשמו. לא כך הדבר. עם ישראל הוציא משורותיו אנשים שתרמו תרומה מכרעת לאנושות ולתרבות האנושית וככל הידוע לי מיעוט מיעוטם היו חרדים. בעם ישראל תמיד היו גם אנשים, כמו הסבא שלי והסבא שלו, שהאמינו בקדמה ובהשכלה ופתחו את עצמם לעולם במקום להסתגר בין החומות שהרבנים בנו סביב קהילותיהם. אני בן למורשתם של פילון האלכסנדרוני, הרס"ג והרמב"ם (שבין אם תודו בכך ובין אם לאו ניסו להטמיע בעם ישראל את הפילוסופיה היוונית של אפלטון ואריסטו), שד"ל, שפינוזה, איינשטיין ושבעים ושלושה חתני פרס הנובל היהודיים בינם, אם אני זוכר נכון, ניתן למצוא רק שני חרדים.

עתה, נסה אתה להשתחרר מהסיסמאות ולהתייחס ישירות לסוגיה שאני העלתי: יש רק שתי אפשרויות – או שבני קורח נפלו למעבה האדמה או שהם לא נפלו. אין שום אפשרות אחרת. מסתבר שאתה (ועמך גם רבי יוסף בכור שור, אם אני זוכר נכון) חושבים שבני קורח לא נפלו לתהום בעוד שרבי יהודה הנשיא, רבה בר בר חנה ורש"י חושבים שהם כן נפלו. זאת אינה תורת סוד (אדרבה, מה לרש"י ולתורת הסוד?) אלא ניסיון פשוט להבין את המציאות הריאלית שמסתתרת מאחורי פשט הפסוקים.

לאחר שרבי ורש"י קראו את הפסוקים, והניחו שהאל לבטח לא התנסח ברשלנות, הם קבעו שההסבר היחיד למה שנראה כסתירה הוא שעמוד התבצר לבני קורח בשאול, בלם את נפילתם והותירם בחיים. הם לא טענו בשום מקום שאין שום סתירה בין הפסוקים ודבריהם הם למעשה ניסיון להסביר את הסתירה הנראית לעיין. השאלה שהפניתי אליך היא אם ההסבר שלהם מתקבל על דעתך. האם אתה מאמין שהתבצר לבני קורח עמוד בשאול? האם אתה חושב שהשאול נמצא מתחת לאדמה?

הבעיה אינה יכולה להיפתר בנוסחה 'אתה לא רוצה להאמין? אל תאמין, בעיה שלך.' בא נגיד שאני כן רוצה להאמין אבל כשאני מברר במה עלי להאמין אני מגלה שאני צריך להאמין שבעת שהאדמה פתחה את פיה בכדי לבלוע את בני קורח האל ביצר עבורם עמוד בשאול. בזה, מה נעשה, אני לא מוכן להאמין. ההיגיון שלי פשוט לא מרשה לי. האם לדעתך עלי לוותר על ההיגיון ולאמץ באופן עיוור את דבריהם של רבי יהודה הנשיא ורש"י או שמא לא את דבריהם עלי לקבל אלא את דבריו של 'הדוס' שקובע, בהתעלמות מוחלטת מדברי הגדולים, ש'אין שום סתירה בין הפסוקים. שום סתירה, אפילו לא קצה של זנב של סתירה'. אף שבכך הוא למעשה קובע שהאל אינו מסוגל להתנסח בצורה ברורה ומובנת שהרי אין כל סיבה שלא לכתוב 'וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת עבדיו ושפחותיו של קֹרַח וְאֵת כָּל הָרְכוּשׁ', אף שניסוח זה מעלה את השאלה מה היה חטאם של העבדים והשפחות שהם נענשו על חטא בו לא היה להם שום חלק.

בברכה,

עדי אביר
 
 
'הדוס' המשיך להגיב בצורה סמכותית ונחרצת:
 
 א.
אם לא סבא שלך, אז סבא שלו. את הרמב"ם האמן לי שאני מכיר יותר ממך. הרמב"ם היה יותר חרדי מכל החרדים שקיימים כיום. הרמב"ם מספר על אחד מגדולי החכמים שלא ראה מעולם את צורת אשתו!!! ממש פתיחות ופלורליזם בהתגלמותו...
 
 ב.
אני רק שואל אותך, לשיטתך שאני צריך לכבד אנשים מבוגרים גם אם הם חושבים אחרת ממני, מדוע אינך עקבי גם ביחס לחז"ל. אני באופן אישי אינני מתייחס בכבוד לרשעים. זה איסור חמור מאד לכבד רשעים.[ה]
 
 ג.
התרומה של עם ישראל לעולם זה לא איינשטיין ושפינוזה. העולם בלעדיהם לא היה נראה שונה בהרבה (חוץ מנגסקי והירושימה). עם ישראל תרם את התנ"ך. בלעדיו, כל אומות העולם היו עדיין ממשיכים לטפס על עצים ולהקריב חתולים לזאוס.

 ד.
אני חוזר על מה שכתבתי שנית. חז"ל הקדושים אמרו את מה שאמרו, לא בגלל שזה מה שנשקף מהפסוקים. להיפך, קריאה פשוטה של הפסוקים מעלה את המסקנה שבני קורח לא נפלו כלל לתוך האדמה, ואין שום סתירה כלל וכלל. אלא מה, שלחז"ל הייתה מסורת משלהם שאמרה משהו אחר שאין לו הכרח מהפסוקים. בתקופת התנ"ך היו הרבה מאד אירועים ניסיים שלא הוזכרו בתנ"ך, ולחז"ל היו את המקורות שלהם. אני לא רואה הבדל בין הניסים שכן מוזכרים בתנ"ך לאלו שאינם מוזכרים בתנ"ך אלא בחז"ל. למה הנס הזה יותר הגיוני מהנס השני? חז"ל אמרו מה שאמרו, אתה לא רוצה אל תקבל, אבל הטיעון שלך שחז"ל אמרו את זה כדי ליישב את הפסוקים אינו נכון. הפסוקים מסודרים היטב, כמו תמיד.
 
 
אף ש'הדוס' התנסח בטון סמכותי ונחרץ, לדבריו אין שום חיזוק במקורות ולכן לא הרפתי מהנקודה ואף הוספתי לקלחת סתירה חדשה:
 
אני עדיין לא מבין + בעיה חדשה
 
מצטער. למרות הסבריך אני עדיין לא מבין מה אתה אומר. במדבר קרה אירוע - האל פער את פי האדמה ואנשים נפלו פנימה. נשאלת השאלה: האם בני קורח היו בין הנופלים או לא. זאת שאלה עובדתית ואין לה שום קשר לתורת הסוד. התשובה יכולה להיות רק 'כן' או 'לא'. אני מבין שאתה קבעת שהתשובה היא 'לא'. מה לדעתך אומרים רבי ורש"י? רש"י מדבר על העמוד שהתבצר בשאול בפירושו לבמדבר כו:יא, האם נראה לך שהוא מתכוון לנס שונה לגמרי?

אני מוכן ללמוד ממך תורה אבל קשה לי לקבל התייחסויות חסרות אסמכתא לעומקים ותורות סוד כשהתלמוד ורש"י אומרים את אשר הם אומרים בצורה ברורה וחד-משמעית. לא נראה לי שכל דבר תמוהה ניתן להסיר מסדר היום על ידי שליחתו לעמקי התורה וסודותיה. הטקסט התלמודי אומר:

'וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ'. תנא משום רבינו: אמרו - מקום נתבצר להם בגיהינום וישבו עליו ואמרו שירה. (סנהדרין קי:א).

לי, ולכל מי שמכיר את הקונבנציות התלמודיות, זה נראה פשוט וברור: חז"ל נתקלו בסתירה והתנא בשמו של רבי יהודה הנשיא פותר את הסתירה הזאת בכך שמקום התבצר להם בגיהינום וכו'. רש"י מרחיב על הבעיה ומוכיח שוב שמדובר על מה שקרה בפועל באותו היום:

'וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ' - הם היו בעצה תחלה. ובשעת המחלוקת הרהרו תשובה בלבם לפיכך נתבצר להם מקום גבוה בגיהינום וישבו שם. (רש"י על במדבר כו:יא)

את דבריו כבר קשה להוציא מהקשרם. בני קורח לא מתו כי הם עשו תשובה בליבם ולכן האל ביצר להם עמוד שהצילם ממוות. בכל מקרה, ברור שגם הוא וגם רבי יהודה הנשיא האמינו שבני קורח נפלו לגיהינום והם, בניגוד אליך, לא קבעו שאין שום סתירה כבר בפשט הפסוקים.

כל התרגיל הזה בא רק על מנת להוכיח שבקרת המקרא אינה כה פשטנית, כפי שאתם מנסים להציג אותה. חז"ל הבינו שבתורה נזרעו הרבה מאד סתירות והם התאמצו למצוא הסברים שיחליקו את כולם ואנו, אם נבין את דבריהם ולא נסלקם במחי יד, עומדים עתה בפני דילמה לא פשוטה: לאמץ את הסבריהם של חז"ל שרובם, כמו במקרה זה, גולשים מעבר לגבולות ההיגיון או להפנים את העובדה שהתורה לא נכתבה על ידי אל מושלם שלעולם אינו טועה אלא על ידי בני תמותה שמרבים לטעות, להתבלבל ולסתור את עצמם.

בא נתקדם הלאה: במקום אחד כתוב:
 
'וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ' (בראשית לה:טז).
 
ובמקום אחר כתוב:
 
'בְּנֵי לֵאָה בְּכוֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשׂכָר וּזְבֻלוּן. בְּנֵי רָחֵל יוֹסֵף וּבִנְיָמִן. וּבְנֵי בִלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל דָּן וְנַפְתָּלִי. וּבְנֵי זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה גָּד וְאָשֵׁר אֵלֶּה בְּנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ בְּפַדַּן אֲרָם' (בראשית לה:כג-כו).
 
היכן , אם כך נולד בנימין, בדרך אפרתה או בפדן ארם?

עצה ידידותית: למד את דברי הפרשנים לפני שאתה מייחס את התשובה לטיפשותי ואי הבנתי. הם נדרשו לאקרובאטיקה פרשנית לא פשוטה בכדי ליישב את הסתירה הברורה הזאת. אחרי שתלמד את הנושא אמור לי אם דבריהם מצליחים לעבור את סף ההיגיון שלך ומה אתה חושב על הסוגיה הזאת.

עדי
 
 
ה'דוס', נחרץ כתמיד, לא היסס להרים גם את הכפפה החדשה:
 
 א.
האם בני קורח נפלו לאדמה? התשובה - כן.
 
 ב.
מי אמר? תשובה - חז"ל, והם בלבד. אין שום מקור מהפסוקים.
 
 ג.
האם חז"ל באו לענות על סתירה בפסוקים? לא. הם באו לומר משהו שהם ידעו, בלי שום קשר לפסוקים. (יש לי כיון אחר מהיכן חז"ל הוציאו את הדברים, אבל בלי קשר ל"סתירה" שאתה המצאת.(

 ד.
אני חושב ששלוש פעמים לחזור על אותו הסבר זה כבר מספיק[ו], אני מקוה שבזה סיימנו את הענין.

 ה.
לגבי השאלה עם בני יעקב, התשובה מאד מאד מאד מאד מאד פשוטה.
הרמב"ם כותב ש"התורה על הרוב תדבר". זה כלל פשוט והגיוני, שגם כותבים אנושיים משתמשים בו, ובצדק. הנה לדוגמא בתגובה שלך אתה כותב שבקורת המקרא איננה כה פשטנית, האם אתה מתכוין לכל מבקרי המקרא ללא יוצא מן הכלל, על כל הגיגיהם שכתבו? בודאי שלא. אתה מדבר באופן כללי. זה בדיוק מה שהתורה עושה במקומות רבים. אין כותב בעולם שלא משתמש עם הכלל הזה, ואף אחד לא תוקף אותו על כך.

רק ביחס לתורה הקדושה, בנו מסלפי המקרא השוטים מערכת יחודית של בקורתיות לא הגיונית, עד כדי כך שאין לי ספק ששום טקסט בעולם לא היה עומד בפני כזו בקורת. כל ספר שהיית מעביר תחת הבקורת של מבקרי המקרא היה הופך לספר שנכתב על ידי כמה מקורות, וכולי וכולי, כמיטב הזיותיהם של חוקרי המקרא המשועממים.
 
 
בשלב זה, לפי הערכתי, 'הדוס' התחיל להרגיש שהוא לא עומד על קרקע יציבה לגמרי ונראה שזאת הסיבה להשתלחות שהופיע לפתע באתרו:
 
הערה חשובה
 
אני רוצה להבהיר דבר חשוב -
כשאני אומר שאין סתירות, בודאי שאינני מתכוין לומר שאין שום סתירות לכאורה, בעיות וקושיות. בודאי שלא. התורה היא עמוקה מני ים, ויש הרבה מקום להתעמק ולדון. התורה איננה סתם ספר של בשר ודם, שטחי ורדוד, התורה היא הספר העמוק ביותר בעולם. זהו ספר שצריכים לשבת על כל מילה שבעה נקיים. גם הגמרא הקדושה שואלת שאלות ועונה תשובות, אבל זה סוג אחר של שאלות, שאלות אמיתיות ולא סתם בילבולי סרק של חוקרים גוים, שמוחם הטמא מעבירות וחטאים אינו יכול להבין שורה אחת בגמרא.
 
 
כאן החליטה בחורה בשם רעות שגם לה יש מה לתרום לדיון:
 
לעדי אביר
 
אתה יודע?! קצת מצחיק אותי לראות את הויכוח הזה. ואני אסביר לך למה.
אני מבינה שאתה מנהל איזשהו אתר וזה נשמע מעניין. אני בחרתי להיות מחוברת עם אינטרנט חסום ביותר מסיבות שבטח מובנות אפילו לך. לכן אין לי אפשרות להיכנס לאתר שלך.

בוא תמקד את הדיון.
אני מבינה שיש לך קושי עם סצנות מסוימות בתורה שלדעתך סותרות את עצמם. אתה צריך להבין שהשכל המוגבל שלנו היום אינו יכול להיכנס לעומק הענינים שכתובים בתורה. התורה היא ספר מיוחד מאד שכתוב בצורה מיוחדת, למשל מי שמכיר את המושג של "פרדס" פשט, רמז, דרש, סוד. יודע שלקחת סוגיה בתורה ולהעמיק איתה עד הסוף - זה פשוט מדהים ברמה מפחידה! התורה עצמה כתובה באופן כזה שלכל צירוף אותיות יש משמעות ולכל גימטריה יש משמעות, כל הדברים שקרו ושיקרו בעתיד מרומזים בתורה באופן שמי שמבין יכול לגלות. ויש גם היום בודדים שמבינים. דברים מדהימים שמלמדים אותנו שהתורה לא מביאה אף אות או מילה לחינם.

קח את הדוגמא שלפני תקופה גילו שהעולם עגול. אתה יודע כמה שזה מצחיק את מי שצולל לעומקי התורה? רשב"י גילה זאת בספרו "הזוהר" כבר בשנת 140 לספירתם מתוך התעמקות והבנה בדברי התורה הקדושה.

איך אתה מסביר את זה שבכל דת יש כללים אחרים ומצוות אחרות- אך בכל העולם! (כן, גם האתאיסטים) השבוע מתחלק ל-7 ימים בדיוק?? בדיוק כפי שברא האלוקים את העולם ב-7 ימים? ממה זה התחיל? למה לא משנה דת מסוימת שהשבוע יכיל 6 או 10 ימים?

קח את הדוגמא של הדגים. מידי שנה מתגלים זנים חדשים של דגים. התורה כתבה שלכל דג אשר יש לו קשקשים יש לו גם סנפירים, באמירה מוחלטת! האם התגלה דג אחד מאז שיש לו קשקש ללא סנפיר? אפילו אם תיקח דג ותחליא אותו במעבדה בכדי שיסתור את דברי התורה תיווכח שזה לא מצליח (דברתי עם אדם שניסה את זה). איך יכולה תורה שלא ניתנה מבורא העולם להחליט החלטה שרירותית כזו בזמן שבעולם עוד חשבו שהעולם עומד על 5 פילים?

איך יכולה תורה לא אמיתית לתת עוד ועוד דוגמאות כאלו בלי חת? בתקופות כ"כ קדומות? חייב להיות שהתורה ניתנה אך ורק מבורא עולם. בתורה אין סתירות! לנו עם הבעיה הרוחנית העמוקה שלנו יש בעיה וקושי להבין דברי תורה בפשטות עמוקה.

אם אתה זקוק להוכחות שהתורה אמת אני יכולה לתת לך אלף.

אם אתה מאמין שהתורה אמת רק חושב שחכמינו סילפו אותה- תחשוב רק על זה שבתקופת קום המדינה עם בואם של המוני עולים מכל הארצות בעולם. כל קבוצת יהודים הביאה איתה ספר תורה. שום שינוי לא חל במשך השנים הארוכות הללו שהיו בגולה! כל הספרים נמצאו זהים לחלוטין כולל אות קטנה פה, טעם אחר שם. וזה בלי פייסבוק שיכל לרכז את כל החכמים דאז. וגם בלי ס.מ.סים או מיילים. התורה עברה בדיוק מושלם! מדור לדור. מה שמוכיח לך שאף אחד לא נגע בה לשינוי.

גדולי ישראל כתבו את דבריהם בהשראת רוח הקודש, אם תיכנס פעם לעומק סיגיה תיווכח לדעת שאין מצב להגיע לעומקים כאלו ולתובנות כאלו ללא רוח הקודש.
אם אתה מאמין שהתורה אמת וניתנה לנו מאלוקים והבעיה שלך על עובדות שכתובות בתורה- תבין לבד שבספר כ"כ עמוק עם דברים כה גדולים שרמוזים בו ומחקרים מדעיים מוחלטים על כל נושא שתבחר קימים גם דברים שאתה לא מבין, עם כל הכבוד הראוי לך (באמת).
 
 
התעלמתי בשלב זה מהשידור החוזר של תשדירי הפרסומת השגרתיים והמשכתי בשלי:
 
הדברים לעולם אינם כה פשוטים כפי שהם נראים
 
ידידי הדוס,

אני מבין מדוע אתה רוצה לסיים את הדיון בבני קורח אבל אותי לימדו בישיבה שאין לזנוח נושא עד לבירורו הסופי, במיוחד לאור העובדה שבכל אחד משלושת הפעמים שדנו בסוגיה זאת אתה עדכנת את תשובתך ולבסוף הותרת אותי עם סיכום שלהערכתי כבר נמצא מעבר לגבול הכפירה. האם אתה באמת טוען שעל פי התנ"ך בני קורח לא נפלו לשאול אבל על פי רבי יהודה הנשיא ורש"י בני קורח דווקא כן נפלו לבטן האדמה? הייתכן? האם נראה לך שהרבנים הללו החליטו להתעלם מהמובן הפשוט של הפסוק ולאמץ במקומו מסורת נסתרת? האם הם לא ידעו 'שאין מקרא יוצא מידי פשוטו' (שבת סג:א, יבמות יא:ב, יבמות כד:א)? צר לי, אני לא מוכן לזלזל כך בדברי התורה. אם, כפי שאתה שב וטוען כבר בפעם השלישית, האל עצמו באמת קבע שבני קורח לא נפלו לשאול אז כל מי שטוען אחרת הוא בחזקת כופר וצריך להוקיעו. אפילו רבי יהודה הנשיא ורש"י, גדולים ככל שיהיו, אינם רשאים להתעלם מדברי תורה ברורים ולאמץ במקומם מסורת עלומה שאין לה כל זכר במקראות.

בכל אופן, אני אבין אם תחליט לא להסביר לי את טעותי בפעם הרביעית אבל יהיה לי קשה לקבל את פסיקתך סמכותית אם לא תמצה את הדיון עד תומו ולא תביא אסמכתאות להוכחת טיעוניך.

באשר לסתירה בנוגע למקום הולדתו של בנימין: לצערי לא הצלחתי למצוא את המקום בו הרמב"ם כותב "התורה על הרוב תדבר" ואשמח אם תפנה אותי למקור כך שאוכל לבדוק בעצמי מה הייתה כוונתו של הרמב"ם. הרי לא יעלה על הדעת שהוא חשב שהאל הוא מחבר מרושל שמכליל מין שבאינו מינו. לך נראה, אולי אפילו בעקבות הרמב"ם, שבנימין שנולד בדרך אפרתה נכלל ברשימת בני יעקב שנולדו בפדן ארם כיוון ש"התורה על הרוב תדבר" אך מניין אתה, או הרמב"ם, יודעים שניתן להחיל את הכלל הזה על דברי התנ"ך? בתנ"ך עצמו אין שום כלל כזה ולמיטב ידיעתי גם חז"ל מעולם לא הזעיקו אותו לעזרתם. נניח לרגע שהכלל הזה באמת שריר וקיים, מניין לך שמותר להחילו גם על רשימת בני יעקב שנולדו בפדן ארם? האם הרמב"ם טוען זאת במפורש? האם הכלל תקף גם במקרים אחרים? האם עלינו לחשוד בכל רשימה תנ"כית מחשש שחלק מפרטיה הוכללו ברשימה רק משום ש"התורה על הרוב תדבר"? לשם משל, רשימת 'בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה' בבראשית מו' כוללת אמנם את שמו של יששכר אבל מניין לך שהוא באמת ירד מצרימה? אולי שמו נכלל ברשימה כיוון ש"התורה על הרוב תדבר"? אנחנו פוסעים על קרח דק מאד ומי שמעלה טיעון מעין זה צריך להיזהר מהאפשרות שיהיו כאלה שינצלו אותו לרעה ויטענו שאין צורך לקיים מצווה זאת או אחרת כיוון שהיא נכללה יחד עם שאר המצוות רק בגלל ש"התורה על הרוב תדבר"?

בכל מקרה, ידידי, כשדנים בתנ"ך אף תשובה אינה 'מאד מאד מאד מאד מאד פשוטה' ולעולם לא תצליח לנפנף את הבעיות בקלילות כה רבה. כל פתרון שאתה מציג מחייב אותך לבדוק אם תשובתך אינה סותרת את דבריהם של גדולים אחרים ואם היא אינה מעלה ספקות ותהיות חדשים ומביכים אף יותר. לשם משל, אתה כותב:

'הנה לדוגמא בתגובה שלך אתה כותב שבקורת המקרא איננה כה פשטנית, האם אתה מתכון לכל מבקרי המקרא ללא יוצא מן הכלל, על כל הגיגיהם שכתבו? בודאי שלא. אתה מדבר באופן כללי. זה בדיוק מה שהתורה עושה במקומות רבים. אין כותב בעולם שלא משתמש עם הכלל הזה, ואף אחד לא תוקף אותו על כך. זה כלל פשוט והגיוני, שגם כותבים אנושיים משתמשים בו, ובצדק.'

אני מוכן להסכים אתך, ללא כל ויכוח, שאני מתנסח בצורה מרושלת ומפוזרת, למה לא? בסופו של דבר אני רק בן אדם ומותר לי לטעות, להתבלבל, להכליל מין שבאינו מינו ולעשות מעצמי צחוק בכל דרך שתעלה על דעתי. קוראי, אם רק יבחינו בטעויות ובבלבולים, רשאים לקבוע שאני לא יודע על מה אני מדבר, לפסול את כל דברי ולהשליך את כתבי לפח האשפה. האם אתה משווה את האל אלי? האם גם לו מותר להתנסח בצורה מבולבלת וסותרת? כל מילה, כל אות ואפילו כל ציץ ותג בדברי האל הם קודשי קודשים והחכמים הרשו לעצמם לדרוש מהם רבבות דינים והלכות ואתה טוען שנותן התורה, כמו כל כותב אחר בעולם, מרשה לעצמו להתנסח באופן כללי וכנראה גם מרושל? האם לא משתמע מכך שיש הלכות רבניות שמסתמכות רק על הכללות לא זהירות?

עדי אביר
 
 
'הדוס' ניסה לענות לי בצורה עניינית:
 
 א.
אני אמרתי כזה דבר? שחז"ל אמרו חלילה דבר לא נכון? זה לא מה שאמרתי. אני רק אמרתי שחז"ל אמרו משהו שאין לו שום הכרח מהפסוקים, זה הכל. חלק גדול מדברי חז"ל זה דברים שאנחנו לא היינו מעלים על דעתנו לפרש כך את הפסוקים, וחז"ל ידעו קצת יותר מאתנו, זה הכל. אני לא רואה פה שום כפירה, ולא שום דבר חדש מעבר למה שכתבתי מן הרגע הראשון, דברים פשוטים וברורים, נעדרי כל תחכום מינימלי.

אני לא אומר שבפסוקים כתוב הפוך מחז"ל, אלא שבפסוקים אין סיבה לומר כדברי חז"ל. ההבנה הפשוטה של הפסוקים היא שהם לא נפלו כלל, אלא שאפשר להכניס לפסוקים את ההסבר של חז"ל, שהוא האמת כמובן.

 ב.
לגבי הרמב"ם - גם אני לא בדיוק זוכר את המקור, נדמה לי שזה נמצא בחלק האחרון של המורה נבוכים אי שם בספר הגדול הזה.

 ג.
הכלל הוא תמיד "דיברה תורה כלשון בני אדם". הגמרא הקדושה אומרת "דברו הכתובים בלשון הבאי, שנאמר ערים גדולות ובצורות בשמים". לשון הבאי זה לשון גוזמא והפלגה. כשכתוב ערים גדולות ובצורות בשמים אין הכוונה שהערים נמצאות בשמים, אלא דרך גוזמא. גם כאן היית יכול לגלגל עינים ולשאול איך יתכן שבתורה הקדושה כתוב דבר לא נכון. על זה נאמר "אל תהי צדיק הרבה". על ידי הצדיקות הרבה, שלא מוכנים לקבל את הכללים מהסוג הזה, מגיעים בסוף לכפירה.
 
 ד.
לגבי השאלה מתי אפשר לומר שהתורה דברה על הרוב ומתי לא, זה תלוי כל פעם לפי הענין. גם כשאתה קורא עיתון אתה עושה הבחנה אוטומטית, יש מקומות שאתה בטוח ללא ספק שהכותב אינו מתכוין בדיוק למשמעות המילולית המדויקת של דבריו, אלא מדבר בהכללה, ויש עניינים שאתה מבין שכאן זה בדיוק. במה זה תלוי? בהרבה דברים. אי אפשר לפרט. בעיתון אתה לא דורש כללים ברורים, אלא סומך על האינטואיציה הבריאה של הקוראים.

 ה.
אני רוצה להדגיש - כשאתה עושה הכללות אתה לא עושה צחוק מעצמך, ואין כאן שום חולשה אנושית, אלא זו הצורה שבני אדם כותבים ומדברים. אם היית רוצה לכתוב כל דבר בצורה המדוייקת ביותר, כמו מסמך משפטי, היית צריך להפוך כל מילה שלך למסמך של עשרה עמודים.

 ו.
דבר אחד אתה צודק - שום דבר בתנ"ך אינו "מאד מאד פשוט". קיבלתי.
 
 
להפתעתי קיבלתי פתאום מ'הדוס' מכתב באימייל:
 
שלחתי לך מייל קודם, אני לא יודע אם המייל הגיע אליך.
 
קודם כל אני מתנצל על ההידרדרות של הדיון לאן שהגיע, אבל כשאתה כותב לאדם חרדי דברים כאלו על התורה ועל חז"ל, קשה מאד לצפות לתגובה מתונה.
 
לגבי האתר שלך, כל הטענות שלך על הציבור החרדי תלויות רק בשאלה אחת - התורה אמת או שקר חלילה. אם התורה אמת, אז אסור לגייס בחורי ישיבות, ואנחנו עם המצוות שאנחנו מקיימים מגינים עליך יותר מכל הטנקים והמטוסים, ואברך אחד שממית עצמו באוהלה של תורה שווה יותר מכל המטוסים, טנקים, חברות, בורסה, אקדמיה, תקשורת, הכל הכל הכל.
 
אבל -
 
אם חלילה התורה איננה אמת, הרי שכל הטענות שלך נכונות עד האחרונה שבהם. החרדים הם קומץ פנאטים חשוכים, מבלי זמן ושורפי ממון, שלא תורמים כלום לא לאנושות ולא למדינה.
 
זו השאלה, וזו בלבד. כל היתר - קלישאות.
 
 
עניתי על מכתבו במייל חוזר:
 
ידידי,
 
אני לא חושב שהשאלה היחידה היא אם התורה היא שקר או אמת. התורה יכולה להיות אמת לאמיתה ובכל זאת אסור לחרדים לעשות דין לעצמם תחת חסותה של פרשנות מאד קיצונית שפותחה רק במהלך מאות השנים האחרונות. התורה, כפי שכבר סיכמנו, היא עמוקה מיני ים ורבת פנים וכל אחד יכול למצוא בה את הרצוי לו. במקורותינו תמצא הרבה דוגמאות, למשל רבי עקיבא ששלח את תלמידיו להלחם במרד בר כוכבא, שהיו מאפשרים לרבני הזרם שלך לפסוק גם אחרת. לראיה, הציונות הדתית אינה פוסלת את השירות הצבאי והיא מצאה בכתובים לא מעט סימוכין לגישתה. לתורה אין 'דעת' אלא 'שבעים פנים' ולכן מה שמכתיב את המדיניות של פלג דתי זה או אחר הוא לא 'דעת התורה' אלא האסטרטגיה בה הנהגת הפלג מחליטה לנקוט. יש כאלה שבחרו להתמודד עם המודרנה ולראות כיצד ניתן להישאר יהודי שומר תורה ומצוות בתוך העולם המודרני ויש כאלה שבחרו להתבדל מהעולם המודרני, להסתגר מאחורי חומות, לברוח מכל תרומה ממשית לחברה בה הם חיים ולדרוש זכויות היתר מתבססות אך ורק על הפרשנות שהם מעניקים לכתבים שניתן בקלות רבה לפרש גם אחרת.
 
העולם המודרני מאיים על ראשי היהדות החרדית. הם מבינים שהם יאבדו את כל כוחם והשפעתם ברגע שהקהילה שלהם תיחשף למדע המודרני, לפילוסופיות הדומיננטיות, לעושר התרבותי של המערב, למחקר האוניברסיטאי וכדומה, ולכן הם עושים כל שביכולתם על מנת להרחיק את צאן מרעיתם מפיתויי הקדמה ומסכנותיה. לשם כך הם משמיצים את המודרנה ומציירים אותה כביב שופכין של זימה וסמים, תוקפים ומגמדים כל מי שמביע דעות שונות משלהם, מונעים מקהלם גישה לאינטרנט, לעיתונות לא חרדית, לטלוויזיה, לספרות חול, להשכלה חילונית וכדומה ומשכנעים את נאמניהם שרק בידם הופקדה האמת האלוהית האחת, היחידה והמוחלטת.
 
אין אני ממליץ לכל ידידי החרדים לזנוח את דתם ואמונתם. אדרבה, אם שם הם מוצאים את שלוות נפשם ואת ייעודם שימשיכו להאמין בלב שלם. אני כן ממליץ להם לזנוח את תחושת העליונות ששבתה את ליבם ולהבין שגם לאחרים יש אמונות, גם להם יש זכויות, גם להם יש ספרים ופרשנויות שמגבים את אורח חייהם וגם בהם ובזכויותיהם צריך להתחשב. תחושת העליונות של החרדים תגרום, בסופו של דבר, לתגובת נגד חריפה ביותר. אנשים כמוני יתקפו את עיקרי דתם וידחקו אותם למגננה בה לא תמיד תצא ידם על העליונה. השלטון, חרף הלחצים של המפלגות החרדיות, יבין שיש לרסן את היומרות של הרבנים ויתחיל לאכוף חוקים שאוסרים, לשם משל, להדיר נשים מהמרחב הציבורי, לנצל לרעה את מנגנון מתן הפטור משירות צבאי, לגבות כספים בגין תלמידי ישיבה פיקטיביים וכדומה. חמור אף מזאת, לציבור השפוי ימאס והוא ילחץ על נבחריו לנקוט במדיניות של ריסון החרדים שעלולה לכלול, בין השאר, גם צמצום דרסטי של ההטבות הייחודיות מהן הם מתפרנסים.
 
אתה ידידי נמצא בעמדת מפתח. אתה יכול להמשיך ולחזק בקוראיך את תחושת עליונותם ואת האמונה שהאמת האחת, היחידה והמוחלטת הופקדה רק בידיהם ואתה יכול, לחליפין, לעודד את המתינות והפתיחות ולהכשיר לבבות לכיבוד דעותיהם, זכויותיהם ואמונותיהם של אנשים שאינם חושבים כמוך וכמותם. אני, כל עוד תסכים, אמשיך לאתגר את אמונותיך ואמונותיהם בתקווה שהספק הקטן שאצליח לטעת בכם ישכנע אתכם שהאמת היא הרבה יותר מורכבת מכפי שנדמה לכם ויש בה מקום גם לאמיתות של אחרים.
 
בברכה,
 
עדי אביר
 
 
את ההתכתבות המעניינת הזאת קטעה תגובתו של יואב:
 
למר עדי אביר
 
)הנה, כתבתי 'מר', כי אתה מבוגר ומכובד).

אתה טוען שהדוס משנה את טיעוניו בכל פעם, אבל זה לא מה שאני קורא.

התחלתך בטיעון שיש הרבה סתירות במקרא. לראייה הבאת דוגמא אחת - של בני קורח. מעתה הדיון צריך להיות על האם יש פה סתירה, שכן זו היתה הטענה שלך.

אני קורא שפעמיים הדוס כתב לך שהסיבה למה שחז"ל כתבו *אינה* שיש סתירה לכאורה בכתוב, ושאחרי כל אחת מהפעמים האלה, התעלמת מכך והמשכת כאילו הסיבה היא סתירה כלשהיא.

אחרי הפעם השלישית, זה נקלט, ושינית את טיעונך.

אני חושב שאם תקרא בעיון את התשובות, תקדיש קצת זמן לבאמת להבין אותן, ואז תענה תשובה עניינית, תחסוך לכל הקוראים הרבה מלל מיותר.
 
 
כיוון שעדיין הייתי חייב תשובה לרעות החלטתי שהגיע הזמן להגיב למכתבה:
 
רעות,

זה תמיד מרגש אותי מחדש לקרוא את אותו סיפור כיסוי רבני שקראתי כבר עשרות פעמים בעבר. אם היה מותר לך לשוטט באתר שלי היית רואה כמה חרדים שוחרי טוב כבר ניסו להסביר לי בדיוק את אותם הדברים שאת מוצאת כה עמוקים ונכונים. כיוון שאין בכוונתי לחזור על עצמי שוב ושוב אני ממליץ לך לבקר באיזה שהוא אינטרנט קפה ולגלוש לאתר www.1vsdat.org שם תוכלי לקרוא את התשובות שניתנו לכל קודמייך.

עם זאת, אני מוכן לקחת משפט אחד שלך ולהפכו לאבן בוחן. את כותבת 'רשב"י גילה זאת בספרו "הזוהר" כבר בשנת 140 לספירתם מתוך התעמקות והבנה בדברי התורה הקדושה.' אם זה נכון אז אני מבטיח להשתכנע בכל שאר דבריך, ללבוש מדים שחורים ולהתחיל להדיר נשים. אנא הוכיחי לי שרשב"י כתב את ספר הזוהר בשנת 140 לספירתם ותזכי להחזיר בתשובה אפיקורוס גדול. מאידך, הייתי מאד שמח אם היית מהרהרת שוב בכל האמיתות הקדושות שלך במקרה ויסתבר לך שאף שהזוהר מרבה לייחס את עצמו לרשב"י אין שום תיעוד לקשר נוסף בין השניים וזאת בניגוד לעדויות רבות שקושרות את ספר הזוהר למאה השלוש עשרה ולדעות הגנוסטיות והדואליסטיות שהמינים האלביגנזים הביאו באותה תקופה לדרום מערב צרפת.

בברכה,

עדי אביר
 
 
מסתבר שהדוס כבר כתב מאמר על רשב"י והזוהר והוא הגיב לתשובה ששלחתי לרעות:
 
תקרא פה –http://thedos.co.il/Article.aspx?Article=116
 
 
לאחר התשובה לרעות הגיע הזמן להשיב גם ליואב
 
הבעיה נעוצה בחשיבה ההגיונית שלי. עימכם הסליחה.
 
יואב,

דבר אחד ברור: אתה ואני קוראים את אותם הטכסטים וכל אחד מבין דבר אחר. אני הנחתי שקיימות רק שתי אפשרויות - (א) הבנים נבלעו ו-(ב) הבנים לא נבלעו - ושאלתי מה לדעת הדוס אומרת התורה ומה אומרים הרבנים. איכשהו, אולי בטעות, הבנתי שהדוס חושב שהתורה אומרת (ב) והרבנים אומרים (א). יכול מאד להיות שהמחשבה הלוגית בה קוללתי מונעת ממני לרדת לעומקים הדרושים אבל נראה לי שאין כל תועלת בעוד כמה סיבובי הבהרות והדיון צריך להישאר היכן שהוא עד שיבוא התשבי ויתרצו.

 
בשלב זה 'הדוס' נבהל מהטון המתון שהחל להשתלט על הדיון והוא כתב:
 
אני פשוט בשוק מוחלט ממה שקורה פה. אני מציע לכל גולש משכיל לקרוא את ההתכתבות מתחילה ועד סוף, ולראות את הדבר המחריד שקורה פה. אני דן אותך לכף זכות שאתה פשוט לא קראת מה שכתבתי, או קראת בריפרוף בלבד. כנראה שפרימיטיבי חשוך כמוני אינו ראוי ליותר מזה.

מה שהכי מזעזע, שלפי קטעי הביוגרפיה ששחררת פה, אתה אמור להיות אדם משכיל ומוכשר, שעשה כמה דברים בחייו. עד היום חשבתי שהכופרים שגולשים פה באתר ומפגינים אפס חשיבה לוגית הם סתם דפוקים, אבל לראות אדם כמוך מדבר ככה, זה כבר חידוש גדול.

זה רק מחזק אצלי את המסקנה שהכפירה נובעת בסך הכל מרוח טומאה נוראה ששורה על האדם שטינף את נפשו בעוונות וחטאים רבו מספור. אינני כותב את השורה האחרונה מנקודת מבטו של ילד חרדי טהור שלא טעם טעם חטא, אלא מנקודת מבטו של אדם שקרא כמעט כל סוג של חומר כפרני שנמצא בהישג יד, וכתב מאות מאמרים בנושאי כפירה ואמונה.
 
 
הדברים הבוטים קצת קוממו ואתי, בייחוד לאור הנימה הפייסנית של מכתבו הקודם ולכן כתבתי לו במייל:
 
ידידי,
 
האם התגובה שכתבת מופנית אלי? האם שבת להתגולל עלי?
 
עדי
 
 
תשובתו של 'הדוס', שוב במייל, לא בוששה לבא:
 
אני באמת לא מבין מה קורה. אתה פשוט לא מתייחס למה שאני עונה לך, כאילו אני מדבר לקירות.
תראה, ישנם שני אנשים בשם נח גוטמן. נח גוטמן אחד זה ההוא מהאתר. הגוטמן הזה לא יכול לוותר, ועל כל טענה של אפיקורסות הוא חייב להגיב בתקיפות, כדי לא להפוך את האתר שלו למוקד להפצת כפירה. אינני רוצה להיות חס וחלילה נמנה בקטגוריה הנוראה של מחטיאי הרבים, שעליהם אמרו חז"ל מה שאמרו.
 
חוץ מזה יש אדם פרטי בשם נח גוטמן, שהוא אדם נחמד ולא תוקפני בכלל. אם אתה רוצה לנהל איתי דיון באוירה חיובית, אז אפשר לדון במייל. אם אתה פגוע מדברים שכתבתי באתר, אני מוכן להוריד לגמרי את כל ההתכתבות. כבר היו בעבר אנשים שנפגעו מדברים שכתבתי והורדתי את כל התכתובות, אבל להשאיר דברי כפירה בלי תגובה חזקה אני לא יכול.
 
לגבי הציבור החרדי, אם התיזה שלך נכונה, שהשכלה כללית ומבט לעולם החיצון יכולים למוטט את המבנה החברתי של הציבור החרדי, אז אם כך חבל על המאמץ שלך, כי בכל מקרה המבנה הזה הולך להתמוטט, כי כיום כמעט בכל בית חרדי יש גישה לאינטרנט, עם גישה פתוחה לאתרי מידע כמו ויקיפדיה וחדשות. בנוסף, חלק גדול מהנשים החרדיות עובדות במקומות חילוניים, ושם הם פוגשות יום יום את ה"אור הגדול" שנמצא בעולם החיצון, כמו אישתי ורוב אחיותי. גם הגברים במשפחתי בחלקם עובדים במקומות חילוניים. יש לי אח שהוא מנהל עבודה גדול בחברת בניה חילונית. האם הוא הפסיק להיות חרדי? מה פתאום.
 
'העולם המודרני מאיים על ראשי היהדות החרדית. הם מבינים שהם יאבדו את כל כוחם והשפעתם ברגע שהקהילה שלהם תיחשף למדע המודרני, לפילוסופיות הדומיננטיות, לעושר התרבותי של המערב, למחקר האוניברסיטאי וכדומה, ולכן הם עושים כל שביכולתם על מנת להרחיק את צאן מרעיתם מפיתויי הקדמה ומסכנותיה. לשם כך הם משמיצים את המודרנה ומציירים אותה כביב שופכין של זימה וסמים, תוקפים ומגמדים כל מי שמביע דעות שונות משלהם, מונעים מקהלם גישה לאינטרנט, לעיתונות לא חרדית, לטלוויזיה, לספרות חול, להשכלה חילונית וכדומה ומשכנעים את נאמניהם שרק בידם הופקדה האמת האלוהית האחת, היחידה והמוחלטת.'
אז אני רוצה לספר לך משהו עלי.
 
אני, כפי שאתה יכול לראות באתר, חובב מדע כללי מושבע. למרות שרשמית אני חסר השכלה פורמלית לחלוטין, ללא תעודת בגרות, בכל זאת קראתי בימי חיי כמות עצומה של חומר מדעי בטווח רחב של נושאים. בביולוגיה, פיזיקה, היסטוריה, אנתרפולוגיה, ופילוסופיה. אתה יכול להעמיד אותי למבחן מול סטודנטים בגילי, ולראות איפה אני נמצא. אני מכיר היטב את תחומי האבולוציה ובקורת המקרא. המשיכה הזאת אצלי היא כמעט משיכה חולנית. אני מסוגל לשבת שעות בספריות ולקרוא.
 
כשאני הייתי ילד מתבגר, הידיעות הללו הפכו אותי לכופר לתקופה מסויימת. היה ברור לי שכאשר אגדל אעזוב לחלוטין את הדת המיושנת והארכאית הזאת, ואצא לעולם הגדול. ואולם, דווקא המשך הקריאה המדעית שלי החזירה אותי בסופו של דבר אל חיק האמונה, ביתר שאת. עד היום אינני שוכח את אותו יום גורלי שבו קראתי מאמר כל שהוא על מנגנון הארס בשיני הנחשים, ואז נפל בראשי האסימון הגדול, שמנגנון כל כך מורכב ומשוכלל אינו יכול להיוצר בשלבים איטיים. משם המשכתי לחפור ולחפור את כל נושאי האמונה. עברתי על כמויות עצומות של חומר, כשכל אותם שנים עדין לא הייתי בטוח בצדקת דרכי. רק כאשר הגיע לעולם הכלי ששמו אינטרנט, ודרכו יכולתי להגיע למידע רב שלא יכולת לרכוש בדרכים הרגילות, או אז המחקר האישי שלי על משמעות העולם הביא אותי סוף סוף אל הידיעה הברורה והאיתנה.
 
אינני חושב שהעולם החיצוני מהוה סכנה לציבור החרדי. רק דבר אחד מהוה סכנה אמיתית - תרבות הזימה שהשתלטה על העולם כולו. הנושא הזה הפך בשנים האחרונות לנושא המרכזי שמעסיק את החילוני הפשוט ברחוב, וזו אכן סכנה גדולה.
בענין אחד אני בהחלט מסכים איתך - הציבור החרדי חייב לעבור רפורמות מסוימות, כי בעוד שמונים שנה אנו עומדים בפני משימה לא פשוטה בכלל - ניהול ענייני המדינה. אי אפשר לנהל מדינה באותם שיטות שבהם מנהלים קבוצת מיעוט בעמדת מיגננה אינסופית.
 
 
יואב השיב אותנו לדיון הראשי:
 
סיכום בעניין בני קורח
 
(סיכום של הקורא את הדיון מהצד, יתקנו אותי הצדדים אם והיכן שהבנתי לא נכון).

הועלו שתי טענות:
הראשונה - שיש סתירה בין הכתוב במקרא לבין עצמו.
השניה - שיש סתירה בין דברי חז"ל לבין הכתוב במקרא.

אם נחלק את הנושא לשתי שאלות: האם נפלו או לא, והאם חיו או לא, הרי שהמצב הוא כדלקמן:
במקרא: לא כתוב שנפלו (אך גם לא כתוב שלא נפלו) + כתוב שחיו.
עפ"י חז"ל: כתוב שנפלו + כתוב שחיו.

אין סתירה - לא כאן ולא כאן.

אני מרשה לעצמי להניח שאם זו הדוגמא שנבחרה ע"י מי שבא להוכיח סתירות, היא אמורה להיות אחת הדוגמאות החזקות.
 
 
כיוון שאפסו המילים באמצעותן אוכל להסביר את הסתירה בבלועי נח החלטתי שהגיע הזמן להתקדם ולכן כתבתי:
 
הבה נתקדם
 
ידידי הדוס,

אני מציע לסיים את הדיון בבלועי קורח ולהשאיר לקוראים להחליט מה הפירוש שמתקבל על דעתם. אתייחס, אם כן, לסעיפים האחרים בתשובתך:

(ג)
הגמרא אמנם מזכירה כלל האומר 'דברה תורה כלשון בני אדם' אך כנגד אלו שאימצו את הכלל עמדו חכמים, ובראשם רבי עקיבא, שפסלו את הכלל הזה מכל וכל וקבעו שלכל מילה, לכל אות ולכל תג ותג יש משמעות שראוי לדרשה. אין לי ספק שגם אתה מתייחס לזרם שמקדש כל מילה, אות, תו וזיז בתורה והתירוץ 'דברה תורה כלשון בני אדם' משמש אותך רק בכדי לסתור טיעונים של אפיקורסים והוא לעולם לא יעלה בדיונים הלכתיים של ממש.
 
בכל מקרה, הגמרא מחילה את הכלל 'דברה תורה כלשון בני אדם' על עשרה צירופי מילים בלבד: 'רָאֹה תִרְאֶה', 'אִישׁ אִישׁ', 'וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ', 'לִנְדֹּר נֶדֶר', 'וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה', 'הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק', 'גָּנֹב יִגָּנֵב', 'הִכָּרֵת תִּכָּרֵת', 'יָצֹא יֵצֵא' ו-'הִמּוֹל יִמּוֹל' ורק בתקופות מאוחרות יותר קפצו על הכלל היפה כאמצעי לסתימת פיותיהם של מוצאי סתירות כמוני. חכמי התלמוד לא העלו על דעתו שבעת מצוק ניתן יהיה להרחיב את הכלל לכל שאר פסוקי התורה והייתי רוצה שתראה לי היכן בגמרא החכמים משתמשים בכלל הזה שלא בהקשר לעשרת כפלי המילים הללו.
 

גם את המושג 'לשון הבאי' אסור לנו להרחיב. החכמים (חולין צ:ב, תמיד כט:א) קבעו שיש פסוק אחד בתורה ופסוק אחד בנביאים שהם בבחינת לשון הבאי, היינו גוזמה, וברור שהם חשבו ששאר פסוקי התנ"ך הם אמת פשוטה שאין בה לא קישוט מיותר ולא גוזמא.

בכל מקרה, נראה לי שהדרך היחידה להחליק את הסתירה בקשר למקום היוולדו של בנימין היא על ידי הפיכתו של האל לדובר כלשון בני אדם, לחובב מושבע של דברי הבאי או למחבר מרושל שמכליל את היוצא מן הכלל יחד עם הכלל.

(ד)
אתה מסביר: 'מתי אפשר לומר שהתורה דברה על הרוב ומתי לא, זה תלוי כל פעם לפי הענין. גם כשאתה קורא עיתון אתה עושה הבחנה אוטומטית, יש מקומות שאתה בטוח ללא ספק שהכותב אינו מתכוין בדיוק למשמעות המילולית המדויקת של דבריו, אלא מדבר בהכללה, ויש עניינים שאתה מבין שכאן זה בדיוק.' למי אתה, 'הדוס', מכוון במונח 'אתה'? לי? אם לי מותר לקבוע, לפי העניין, מתי הכתוב מתכוון למשמעות המילולית ומתי הוא מדבר בהכללה אז אני קובע חד-משמעית שבמקרה של בני יעקב הפסוקים המונים את בני יעקב שנולדו בפדן-ארם הם ענייניים לחלוטין. ברור, אם כן, שאתה לא מתכוון אלי אלא לגדולי עולם שרשאים לפרש כל פסוק כראות עיניהם. כשהמשמעות המילולית מתאימה לצרכיהם הם ימהרו לפרש את הפסוק לחומרה וכשהמשמעות המכלילה מתאימה להם יותר הם ימהרו לראות בפסוק את ההכללה.

בתגובה קודמת שאלתי כיצד אתה יודע שיששכר באמת ירד מצרימה אף ששמו הוזכר ברשימת היורדים בבראשית פרק מו. האם יש הבדל בין רשימת היורדים מצרימה לרשימת הנולדים בפדן-ארם? מדוע במקום אחד אתה קובע שמדובר בהכללה ובמקום שני שמדובר ברשימת מדויקת? אני לא מסוגל לבצע 'הבחנה אוטומטית', אתה חושב שאתה כן מסוגל?

(ה)
אתה כותב: 'כשאתה עושה הכללות אתה לא עושה צחוק מעצמך, ואין כאן שום חולשה אנושית, אלא זו הצורה שבני אדם כותבים ומדברים'. אני מסכים איתך לחלוטין ולכן כשאני רואה כתיבה בסגנון זה בתנ"ך אני מייד מסיק שאת הדברים כתבו בני אנוש ולא האל שאמור להיות מושלם ועל-אנושי. לי מותר להתנסח בהכללות, אפילו אם אין בהן כל חולשה אנושית, לו - אסור.

 
בא נעבור לבעיה הבאה:

(1)
כתוב: 'וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת.' (שמות יב:מ)
 
(2)
כתוב: 'וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה' (בראשית טו:יג)

(3)
אנו יודעים שקהת בן לוי מת בגיל 133, בנו עמרם בגיל 137 ובנו, משה רבנו, מת בגיל 120 לאחר 40 שנות נדודים במדבר. הפירוט הזה מחייב אותנו להקצות לישיבה במצרים לכל היותר 1.5+133+137+80 = 351.5 שנים (בהנחה שקהת נולד יום לפני הכניסה למצרים, עמרם תשעה חודשים אחרי מותו של קהת ומשה תשעה חודשים אחרי מותו של עמרם)

איך אתה מתאם את כל המספרים הללו?

הפעם אני ממליץ שלא תכריז מייד 'התשובה מאד מאד מאד מאד פשוטה'. למד את הנושא ובדוק אם יש באמתחתך תשובה שתשמור גם על כבודה של התורה, גם על כבודו של האל וגם על כבודו של רש"י.
 
 
תגובתו של הדוס הייתה:
 א.
אני לא רואה סתירה בין שיטת הדרוש לשיטת הפשט. אלו שני רובדים שונים בתורה, ולכל אחד יש את המישור שלו. כל אחד שפותח את התנ"ך רואה מיד שהתנ"ך נכתב בלשון בני אדם, לפי כל כללי המליצה והתחביר שישמעו לאוזן האנושית בנועם ובמתיקות. הרמח"ל כתב ספר שלם שבו הוא מנתח את התנ"ך בצורה ספרותית. מצד שני, יש בתורה רובד נוסף שעומד בפני עצמו, שזה הרובד של הדרש. אין שום חפיפה בין הדברים.
 
 ב.
הגמרא מביאה את הפסוק האחד רק בתורה דוגמא לכך שהתורה משתמשת בגוזמאות כדי לתאר דברים. ברור שהגמרא לא מתכוונת לומר שזהו הפסוק היחיד. בתור אדם שלמד קצת גמרא אתה בטח יודע שחז"ל תמיד מדברים בקיצור, ורעיונות שיכולים למלא ספרים שלמים כתובים במשפט אחד. חז"ל בדרך כלל אינם מכבירים בדוגמאות.
 
 ג.
כשאני אומר "אתה" אני לא מתכוין אליך, אלא למה שנקרא בשפה המשפטית "מבחן האדם הסביר".
 
 ד.
התורה כתובה בלשון בני אדם, בצורה שבה בני אדם כותבים ומדברים, כמובן ברמה הגבוהה ביותר של כתיבה אנושית. אם התורה הייתה נכתבת בשפה של מלאכים, לא היית מבין מילה אחת ממנה.
 
 ה.
לגבי בני ישראל במצרים, זו אכן קושיא טובה, ואני צריך לכתוב מאמר מקיף בנושא. אני מקוה בימים הקרובים.
 
 
כיוון שבהצתה מאוחרת הבנתי שאני מנהל דיון עם אדם שיש לו פרצוף ציבורי ופרצוף פרטי החלטתי להעביר את שאר המסרים באמצעות תגובות ליואב:
 
יואב,

זה בסדר. הבנת לא נכון. איני מתכוון לתקן אותך כי כבר אמרתי את הכל. שב עם דף נייר ועיפרון. כתוב לפניך את כל הפסוקים הרלוונטיים ובדוק מה כל אחד אמר ואז תגבש לעצמך איזו דעה שרק תרצה. להתראות.

עדי אביר
 
 
הרעיון התאים מאד ל'הדוס':
 
טוב, נראה שהדיון מוצא, נעמוד בזה. אני מציע שהצופה הישר ישפוט בעצמו.
 
 
אבל ליואב נראה שעמדתו עדיין לא זכתה להכרה המיוחלת:
 
לעדי
 
אני מבין מדוע אתה רוצה לסיים את הדיון בבני קורח אבל חשבתי שאותך לימדו בישיבה שאין לזנוח נושא עד לבירורו הסופי.

בכוונה כתבתי את הדברים בצורה קצרה, מאורגנת ולוגית, ללא פלפולים מיותרים, על-מנת שיהיה לך קל לתקן היכן שצריך.

לא כתבתי הרבה. אם אין לך ממה לברוח, בוודאי יקל עליך לציין את הנקודה/נקודות בסיכום שאינך מסכים איתה/איתן.

נסה להיות נקודתי, לוגי וענייני כמוני, ללא פלפולים וסופרלטיבים.
 
 
גם רעות עדיין הרגישה שהיא לא גמרה לטפטף את סיסמאותיה:
 
לעדי אביר
 
אני לא מתכוונת להחזיר אותך בתשובה ח"ו! פשוט משום שהנשמה שלך כבר כ"כ מקולקלת שלא נראה לי שיש לך תקנה.

רק תסביר לי- למה אתה חושב שספר הזוהר לא נכתב ע"י רשב"י? ומדוע אתה חושב שלא נכתב במאה ה-2 לספירה? (הוא אכן יצא לאור מאוחר יותר.(

אתה צריך אנשי מקצוע, לא אותי.

אתם הכופרים- אין בעיה להפריך את טענותיכם במחי יד, הבעיה היחידה היא להוציא מכם את היצר הרע. אתם חברים טובים מידי, יותר מידי שנים - זו הבעיה.
אתה מסוגל להיות כנה ואמיתי לגמרי ולענות לי על השאלה הבאה?

האם כאשר יוכיחו לך שכל שאלותיך מסודרות בתשובות סדורות, ומשה אמת ותורתו אמת תהיה מסוגל לחיות חיי תורה כמו שצריך? להיפרד מכל תאוותיך לנצח?

התשובה הכנה ביותר- היא שאתה קרוב לודאי מתחלחל רק לשמע ההדמיה.

אתה כבר נשמע אדם לא צעיר - כשאתה תשב בעוד כמה שנים במרפסת ותספור מכוניות משעמום, ותחכה ליום הזה שכולם יודעים שלא ידלג גם עליהם, הנשמה שלך, מסתבר, תלחש לך אמיתויות אחרות.

עולם השקר יהיה כבר מאחוריך, שם אין מקום לזקנים טרחנים.. והתאוות גם הם כבר שוקטות בשלב זה של החיים. אולי עוד 30 שנה (זה לא כ"כ הרבה זמן, בתקווה שנגיע..) נוכל לדבר גם אל הנשמה שלך.

בינתיים תהנה מהבילויים. זה ממש מקסים שיש לך לפחות את ההנאה הרוחנית של הויכוח על אמיתות התורה. כנראה יש לך נשמה גבוהה, אם הנשמה שלך זקוקה לאמיתות בכלל. כי רבים כמותך מסתפקים רק בבילויים, אתה לפחות מנסה להצדיק את הדרך המעוותת שלך.
 
 
לי נראה שלאחר כל כך הרבה מאמצים בכל זאת כדאי להשאיר את הקוראים עם התחושה שמאחורי כל מסכי העשן וההסברים חסרי האסמכתאות בכל זאת מסתתרת סתירה אמיתית ולכן כתבתי:
יואב,

בפעם האחרונה, בא ניקח את זה שלב אחרי שלב:

(1)
כתוב 'וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרְכוּש (במדבר טז:לב)

(2)
כתוב 'וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ' (במדבר כו:יא)

(3)
נשאלת השאלה: כשנאמר 'וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח' האם הכוונה היא גם לבניו?

3)

אם התשובה היא 'כן' אז יש סתירה בין הפסוקים.

(3
אם התשובה היא לא אזי בני קורח לא נבלעו באדמה ואין סתירה בין שני הפסוקים.

הדוס מאמץ את אפשרות (3)ב וגורס שבני קורח לא נפלו לשאול.

(4)
בתלמוד כתוב:
נאמר 'וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ'. שנה חכם את דברי רבי יהודה הקדוש שאמר: אומרים שמקום מסוים נתחזק ונבדל לבני קורח בגיהינום וישבו עליו בני קורח ואמרו שירה. (סנהדרין קי:א)

(5)
רש"י מסביר:
'וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ' - הם היו בעצה תחלה. ובשעת המחלוקת הרהרו תשובה בלבם לפיכך נתבצר להם מקום גבוה בגיהנם וישבו שם.
(רש"י על במדבר כו:יא)

(6)
משתמע מכך שרבי יהודה הנשיא ורש"י האמינו שבני קורח נפלו לבטן האדמה בעת שהיא פתחה את פיה.

(7)
הדוס קובע:
אלא מה, שלחז"ל הייתה מסורת משלהם שאמרה משהו אחר שאין לו הכרח מהפסוקים. בתקופת התנ"ך היו הרבה מאד אירועים ניסיים שלא הוזכרו בתנ"ך, ולחז"ל היו את המקורות שלהם. אני לא רואה הבדל בין הניסים שכן מוזכרים בתנ"ך לאלו שאינם מוזכרים בתנ"ך אלא בחז"ל. למה הנס הזה יותר הגיוני מהנס השני? חז"ל אמרו מה שאמרו, אתה לא רוצה אל תקבל, אבל הטיעון שלך שחז"ל אמרו את זה כדי ליישב את הפסוקים אינו נכון. הפסוקים מסודרים היטב, כמו תמיד.

(8)
ניסוח לא ברור זה מעלה שוב שתי אפשרויות:

(8
רבי יהודה הנשיא ורש"י מדברים על אותו האירוע שתואר בספר במדבר: במקרה זה יש סתירה ברורה בין סעיף 3.ב (שבני קורח לא נבלעו באדמה) לבין סעיף 6.

(8
רבי יהודה הנשיא ורש"י מדברים על אירוע שונה לחלוטין, כלומר הפסוק 'וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ' אינו קשור כלל לפתיחת פי הארץ ולבליעת כל האדם אשר לקורח.

כאן עולות כמה שאלות חדשות:

(8)ב.1
האם ייתכן שהיה אירוע נוסף בו האדמה פתחה את פיה ובלעה את בני קורח?

(8)ב.2
רש"י אומר שהעמוד התבצר לבני קורח משום שעשו תשובה בעת המחלוקת. האם מדובר במחלוקת קורח ועדתו או מחלוקת שונה לחלוטין?

(8)ב.3
מדוע התורה טרחה לספר לנו, ללא כל סיבה נראית לעיין, שבני קורח לא מתו כאשר אף אחד לא היה צריך בכלל להעלות על דעתו שהם כן מתו (שהרי בסעיף 3.ב כבר ראינו שהניסוח 'את כל האדם אשר לקורח' אמור לשלול את האפשרות שבניו של קורח נבלעו בבטן האדמה)?
 
(8)ב.4
מדוע רבי יהודה הנשיא ורש"י החליטו להתייחס לנס בלתי מוכר מבלי לספק לנו כל חומר רקע שיסביר באילו נסיבות האדמה נאלצה לשוב ולפעור את פיה.

(9)
לאור הספק שמעלות השאלות (8)ב.1 עד (8)ב.4 עלינו להניח שמאד לא סביר שמדובר בשני אירועים שונים ולכן הפסוק 'וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ' מתייחס לאותו אירוע אליו מתייחס הפסוק 'וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרְכוּשׁ'. כיוון שכך ניתן לפסול את פרשנות (8)ב לדבריו של הדוס ונותרנו רק עם פרשנות 8(א). לכן יש סתירה בין סעיף (3)ב לבין סעיף (6).
 
ליותר ברור מזה אני כבר לא מסוגל.

עדי
 
 
הניסוח המסודר, אף אם ההיתולי במקצת, לא שכנע אף אחד ו'הדוס' מיהר להשיב:

עדי,
 
גם אני אינני מסוגל ליותר ממה שכתבתי, דברים פשוטים וברורים.
בני קורח אכן נבלעו באדמה, כפי שלימדונו רבותנו, וזו המשמעות של הפסוק.
אלא מה, שזהו חידוש של חז"ל, שאין לו שום הכרח בפסוקים. אילו התבוננו בפסוקים עצמם על דרך הפשט לא היינו רואים בהם כל סתירה, אלא היינו מסבירים שבני קורח לא נבלעו כלל. באו חז"ל ולימדונו שכוונת הפסוקים איננה כפי שנראה במבט שטחי, אלא משהו אחר. נמצא שחז"ל לא באו ליישב שום סתירה, אלא באו לומר עובדה שהייתה ידועה להם.
 
 
נאמן להחלטתי לא להגיב ישירות לדברי 'הדוס' התוקפני פניתי שוב ליואב:
 
יואב, הסבר לי אתה את כוונת הדוס
 
יואב,

לאחר שקראת את דברי ואת תגובתו של הדוס נסה להסביר לי, במילותיך אתה, מה הוא רוצה לומר. אנא נסח את דבריו בצורה הלוגית והשיטתית שמקובלת על שנינו.

עדי אביר
 
 
יואב שמח להכניס קצת סדר בבלגן:
 
לעדי
 
בשמחה:

הכשל הלוגי שלך הוא בסעיפים (3)ב ו- (8)א.
בסעיף (3)ב, כתבת שאם כל האדם אשר לקורח הם העבדים, אזי זה אומר שהבנים לא נבלעו. זה לא נכון - זה אומר שלא נכתב אם הבנים נבלעו או לא. לצורך הבהרת הנקודה הזאת בסיכום שלי, כתבתי במפורש שגם לא רשום שהם לא נפלו. הם פשוט לא מוזכרים בהקשר הזה.

בסעיף (8)א כתבת שיש סתירה בין הקביעה של חז"ל שבני קורח נבלעו לבין זה שלא רשום בתורה שהם נבלעו.

אם אני לא אומר שום דבר לגבי הצבע של מכונית מסויימת, ואתה אומר שהצבע שלה הוא אדום, לא יכולה להיות בינינו סתירה.

לגבי השאלה אם מדובר באותו מאורע, מסתבר (בכוונה של "סביר יותר", כמו שהדוס נוהג להשתמש במילה הזאת) שכן, אבל זה לא רלוונטי לעניין הסתירה.

אהבתי את הרעיון למספר את הסעיפים. מזכיר קצת את "אתיקה" של שפינוזה. אחרי שכתבתי את הסיכום שלי הצטערתי שלא עשיתי זאת בעצמי, ונוחמתי בכך שהוא קצר מספיק בשביל להשתמש במספרי שורות או ציטוטים.
חיפוש באתר
 
 
טוב. למרות רצוני שלא לשתף פעולה עם ניסוחיו המגמדים של 'הדוס' לא יכולתי לאפשר לו לגלות פנים שלא כהלכה, להטעות כך את האחרים ולהסתכן בעונשים המוטלים על כל מי שמגיע למדור השלישי בגיהינום ולכן כתבתי:
 
דוס ויואב,
 
מתוך המאמץ להחליק את הסתירה גלשתם לכפירה חמורה:
 
1.
אתם אומרים שעל פי פשט הפסוק ניתן להסיק שבני קורח לא נבלעו כלל.
 
2.
חז"ל אומרים שבני קורח נבלעו.
 
3.
אם כך, חז"ל הוציאו מקרא מידי פשוטו. זה אסור וחז"ל לא היו עושים זאת.
 
4.
מתחייב שפשוטו של מקרא הוא שבני קורח כן נבלעו.
 
5.
אם בני קורח כן נבלעו אז פשטו של הפסוק 'בני קורח לא מתו' מהווה סתירה.
 
6.
בכדי להסביר את הסתירה חז"ל המציאו את הסיפור האבסורדי של העמוד שהתבצר בשאול.
 
יתר על כן,
 
1.
אתם טוענים שהמקרא למעשה אינו מתייחס לשאלת נפילתם לשאול של בני קורח.
 
2.
זאת אומרת שהפסוק 'ובני קורח לא מתו' אינו מתייחס כלל לנפילה לשאול.
 
3.
בפועל בני קורח נפלו לשאול.
 
4.
זאת אומרת שפשט המקרא מטעה את הקורא התמים ואת האמת ניתן להבין רק על ידי הוצאת המקרא מידי פשוטו.
 
ידידי, אתם מוציאים מקרא מידי פשוטו ומייחסים לאל ניסוחים סתומים שמבלבלים את הבריות. אנא התייעצו מהר עם רב מוסמך שבאמת מבין את הבעיה והוא כבר יאסור עליכם להמשיך ולהטעות את הציבור. זכרו, על פי הזוהר הקדוש (מדרש רות הנסתר) כל 'המגלה פנים בתורה שלא כהלכה' עתיד להגיע למדור השלישי בגיהינום ולא הייתי רוצה לראות שם את ידידי. אנא עשו תשובה בלבכם, זנחו את טעותכם והפסיקו להטעות את התמימים שחושבים שאתם יודעים על מה אתם מדברים.
 
דרך אגב, אני כנראה אמור להגיע לרוב המדורים אחרים בגיהינום אבל זה בסדר כי אני לא מאמין שבגיהינום יש מדורים ולמעשה, אני לא מאמין שבכלל יש גיהינום.
 
עדי
 
 
'הדוס' מצא לנכון להגיב גם על הדברים הללו, הפעם בטון מאד מינורי:
 
חז"ל לא הוציאו את המקרא מידי פשוטו, שכן בכתוב לא משמע שהם נבלעו וגם לא
כתוב שהם לא נבלעו.
 
 
יואב, למרות העל, החליט לצאת מנצח:
 
לעדי
 
בשביל להחליק סתירה צריך שתהיה סתירה.
כמו-כן, לי אין כל אינטרס להראות שיש או שאין סתירה. אני מסתכל על הדברים כפי שהם, בעיניים לוגיות, ואומר מה אני רואה.

"לא כתוב שנבלעו" הוא בעל משמעות שונה לחלוטין מאשר "כתוב שלא נבלעו", למרות שאתה מנסה בכל כוחך לבלבל בין השניים.

אני לא יודע לאילו קוראים אתה רגיל, אבל אותי לא תצליח לבלבל בזה.
אם לא כתוב שנבלעו, האמירה של חז"ל שהם נבלעו *אינה* הוצאת המקרא מידי פשוטו, שכן אין כאן סתירה.

גם האמירה שלך שהפסוק שאומר שהם חיו לא מתייחס לאירוע הבליעה לא מבוססתעל כלום. הרי גם אם כתוב שהם לא מתו באירוע הבליעה, המשמעות היחידה היאשהם לא מתו באירוע. זה לא אומר שהם לא נבלעו. וגם לא שכן נבלעו.
לבסוף, אתה טוען שהוספת מידע שלא ניתן להבינו מהתורה מהווה "הוצאת המקרא מידי פשוטו". ברגע זה ייתרת את כל התורה שבע"פ. רעות נתנה פה דוגמא לכך שחז"ל כתבו שכל דג שיש לו קשקשים יש לו גםסנפירים. זה לא כתוב בתורה. האם זה מהווה הוצאת המקרא מידי פשוטו? בוודאישלא.

אם אתה מפנה אותי לרב מוסמך, הרי שעלי להפנות אותך לסטודנט שנה א' באוניברסיטה שילמד אותך לוגיקה בסיסית.
 
 
טוב. עתה כבר לא נורתה כל ברירה ונאלצתי להשתמש בנשק יום הדין:
 
יואב,
 
אני כבר רציתי לתת לדוס לומר את המילה האחרונה אבל אתה הרגשת שאינך יכול להתאפק והחלטת לפתוח את הנושא בשנית. בסדר. אלא שהפעם אני לא מתכוון לשוב ולהביא עדויות מהכתובים, אותם כנראה איני יכול להסביר לאנשים בעלי לוגיקה בריאה כשלך ולכן אקרא לעדות סמכות תורנית שעל ידיעותיה אין עוררין – את 'הדוס' בכבודו ובעצמו.
 
בא נראה מה אמר הדוס (בניקוי ההשמצות וההשפלות):
 
1)
עברתי על כל הפרשה, ולא כתוב בשום מקום שהאדמה בלעה את בני קורח. כתוב שהיא בלעה את דתן ואבירם, אותם ואת בניהם, וכמו כן את קורח ו"את כל האדם אשר לקורח". מי זה כל האדם אשר לקורח? בפשטות זה הולך על העבדים והשפחות, לא על הבנים שלו. במפורש רואים בפסוק שמדבר על הבנים שהתורה כותבת "וַיֵּעָלוּ, מֵעַל מִשְׁכַּן-קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם--מִסָּבִיב; וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים, פֶּתַח אָהֳלֵיהֶם, וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם, וְטַפָּם". התורה מפרידה בכוונה בין דתן ואבירם לקורח, כשהבנים מוזכרים דווקא אצל דתן ואבירם.
 
אפילו עם הארץ שכמותי מבין מהדברים הללו שמפשט המקרא משתמע שהבנים לא ירדו לבטן האדמה.
 
2)
לגבי השאלה עם בני קורח - אם הולכים עם פשוטו של מקרא, אין שום סתירה בין הפסוקים. שום סתירה, אפילו לא קצה של זנב של סתירה, ולכן ברור שחז"ל לא באו לתרץ שום סתירה. חז"ל באו לומר את מה שהם ידעו בקבלה והמסורה שהייתה בידם.
 
אין סתירה בין הפסוקים וכיוון שפסוק אחד אומר 'ובני קורח לא מתו' הרי שפשוטו של מקרא אומר שהבנים לא נפלו לתהום.
 
3)
אני חוזר על מה שכתבתי שנית. חז"ל הקדושים אמרו את מה שאמרו, לא בגללשזה מה שנשקף מהפסוקים. להיפך, קריאה פשוטה של הפסוקים מעלה את המסקנה שבני קורח לא נפלו כלל לתוך האדמה, ואין שום סתירה כלל וכלל. אלא מה, שלחז"ל הייתה מסורת משלהם שאמרה משהו אחר שאין לו הכרח מהפסוקים. בתקופת התנ"ך היו הרבה מאד אירועים ניסיים שלא הוזכרו בתנ"ך, ולחז"ל היו את המקורות שלהם. אני לא רואה הבדל בין הניסים שכן מוזכרים בתנ"ך לאלו שאינם מוזכרים בתנ"ך אלא בחז"ל. למה הנס הזה יותר הגיוני מהנס השני? חז"ל אמרו מה שאמרו, אתה לא רוצה אל תקבל, אבל הטיעון שלך שחז"ל אמרו את זה כדי ליישב את הפסוקים אינו נכון. הפסוקים מסודרים היטב, כמו תמיד.
 
שוב פשטו של המקרא מלמד שבני קורח לא נפלו כלל אל תוך האדמה.
 
4)
א. האם בני קורח נפלו לאדמה? התשובה – כן.
ב. מי אמר? תשובה - חז"ל, והם בלבד. אין שום מקור מהפסוקים.
ג. האם חז"ל באו לענות על סתירה בפסוקים? לא. הם באו לומר משהו שהם ידעו, בלי שום קשר לפסוקים. (יש לי כיון אחר מהיכן חז"ל הוציאו את הדברים, אבל בלי קשר ל"סתירה" שאתה המצאת).
 
פשטו של מקרא, כזכור, אומר שבני קורח לא נפלו לשאול. חז"ל, לשיטת 'הדוס', הוציאו דברים מכדי פשטם ואמרו שבני קורח כן נפלו לשאול. האם לא הבנתי משהו?
 
5)
א. אני אמרתי כזה דבר? שחז"ל אמרו חלילה דבר לא נכון?
זה לא מה שאמרתי. אני רק אמרתי שחז"ל אמרו משהו שאין לו שום הכרח מהפסוקים, זה הכל. חלק גדול מדברי חז"ל זה דברים שאנחנו לא היינו מעלים על דעתנו לפרש כך את הפסוקים, וחז"ל ידעו קצת יותר מאתנו, זה הכל. אני לא רואהפה שום כפירה, ולא שום דבר חדש מעבר למה שכתבתי מן הרגע הראשון, דבריםפשוטים וברורים, נעדרי כל תחכום מינימלי.
 
מה זאת אומרת 'שאין לו שום הכרח מהפסוקים'? לפסוקים יש משמעות פשוטה או שאין להם משמעות פשוטה? האם הפסוקים הם נטולי משמעות לחלוטין, סתם מילים שהופרחו באוויר? כמובן שלא, הרי הדוס כבר קבע שפשט הפסוקים קובע שהבנים לא נפלו לבטן האדמה.
 
6)
דברי הדוס: אני לא אומר שבפסוקים כתוב הפוך מחז"ל, אלא שבפסוקים אין סיבה לומר כדברי חז"ל. ההבנה הפשוטה של הפסוקים היא שהם לא נפלו כלל, אלא שאפשר להכניס לפסוקים את ההסבר של חז"ל, שהוא האמת כמובן.
 
שוב אנו לומדים על 'ההבנה הפשוטה' האם אין זה מושג נרדף ל'פשוטו של מקרא'?
 
7)
דברי הדוס: בני קורח אכן נבלעו באדמה, כפי שלימדונו רבותנו, וזו המשמעות של הפסוק. אלא מה, שזהו חידוש של חז"ל, שאין לו שום הכרח בפסוקים. אילו התבוננו בפסוקים עצמם על דרך הפשט לא היינו רואים בהם כל סתירה, אלא היינו מסבירים שבני קורח לא נבלעו כלל. באו חז"ל ולימדונו שכוונת הפסוקים איננה כפי שנראה במבט שטחי, אלא משהו אחר. נמצא שחז"ל לא באו ליישב שום סתירה, אלא באו לומר עובדה שהייתה ידועה להם.
 
כמה פעמים עוד צריך להגיד שעל דרך הפשט 'בני קורח לא נבלעו כלל' בעוד שלשיטתו של הדוס רבותינו 'חידשו' שהם כן נפלו לתהום. זה פשוט ניסוח עדין שמסתיר את העובדה שלדעתו של הדוס רבותינו הוציאו דברים מידי פשוטם. אם זה נכון הרי שהם עברו על הכלל 'אין דברים יוצאים מידי פשוטם'.
 
8)
תגובת הדוס: חז"ל לא הוציאו את המקרא מידי פשוטו, שכן בכתוב לא משמע שהם נבלעו וגם לא כתוב שהם לא נבלעו.
 
נו, תחליטו כבר, פשט הכתוב מלמד שהבנים נבלעו או לא נבלעו? קודם כבר החלטנו שפשט הכתובים מלמד שהבנים לא נבלעו ופתאום הוא לא מלמד שום דבר? האם אינכם מבינים שאתם בצרה באשר תפנו? אם אין סתירה בתורה אז הרבנים היו חייבים להוציא דבר מידי פשוטו ואם הם לא הוציאו דבר מידי פשוטו אז יש בתורה סתירה שהם היו חייבים להחליק באמצעות ה'נס' הפנטסטי של העמוד שהתבצר לבנים בשאול.
 
האם עתה מישהו מוכן להסביר לי שוב על 'רוח הטומאה הנוראה ששורה על אדם שטינף את נפשו בעוונות וחטאים רבים מספור' ועל הצורך לפנות לסטודנט שנה א' באוניברסיטה על מנת שילמד אותי לוגיקה בסיסית? ועם בלוגיקה בסיסית עוסקים אנו, ידידי יואב, עלי לומר לך בצער שדבריך על ייתור התורה שבעל פה אינם ממש דוגמה ללוגיקה רצופה. התורה שבעל פה ממלאת 'חורים' בתורה שבכתב ומרחיבה את דברי התורה שבכתב אך היא אינה רשאית להחליף את משמעותם הפשוטה של הפסוקים במשמעות אחרת ובמיוחד לא אם המשמעות האחרת סותרת את המשמעות הפשוטה. לחכמים גם מותר לדרוש מהפסוקים כל שעולה על דעתם אבל גם לכל מה שהם דורשים באחת משיטות הדרש אסור לסתור את המשמעות הפשוטה. בקיצור, אם הדוס צודק כשהוא שב ואומר שהמשמעות הפשוטה היא שבני קורח לא נפלו לתהום אז הוא מקטרג על רבותינו שהם הוציאו דברים מידי פשטם. זאת אינה לוגיקה של שנה א'. זאת יהדות בסיסית שכדאי שתלמדו לפני שאתם מחלקים ציונים לבני שיח שאת דבריהם אינכם רוצים, או אינכם מסוגלים להבין.
 
עדי אביר
 
 
בשלב זה 'הדוס' כבר נזהר מאד שלא לעורר שדים נוספים מרבצם והוא כתב:
 
טוב, את הדיון המעגלי הזה היה אפשר לסיים מזמן, עכשיו זה סופי.
 
 
גם הפעם החלטתי לתת ל'הדוס' את המילה האחרונה אבל יואב, משום מה, לא הסכים לתת לשדים לרבוץ בשקט על משכבם והוא שב ודרש ממני להתאים את עצמי ללוגיקה שלו ולפסיקות הסמכותיות שהוא כבר נתן:
 
כתבת: "התורה שבעל פה ממלאת 'חורים' בתורה שבכתב ומרחיבה את דברי התורהשבכתב אך היא אינה רשאית להחליף את משמעותם הפשוטה של הפסוקים במשמעות אחרתובמיוחד לא אם המשמעות האחרת סותרת את המשמעות הפשוטה. לחכמים גם מותרלדרוש מהפסוקים כל שעולה על דעתם אבל גם לכל מה שהם דורשים באחת משיטותהדרש אסור לסתור את המשמעות הפשוטה".

הראיתי שאין סתירה (ראה בסיכום, ובתגובתי הקודמת).

אחרי שהראיתי שאין סתירה, אם אתה רוצה להמשיך ולטעון שמה שחז"ל כתבו מהווה הוצאת המקרא מידי פשוטו, יש לך שתי אפשרויות לעשות כן:
 
1. לסתור את טענתי ולהראות שיש סתירה.
2. לטעון שגם ללא סתירה לוגית הדברים מהווים הוצאת המקרא מידי פשוטו.

את אפשרות 2 סתרתי בתגובתי האחרונה.
 
את אפשרות 1 לא ניצלת (אני מניח שמהסיבה הפשוטה שאין לך איך לעשות זאת). לכן פשוט התעלמת מכך שהראיתי שאין סתירה וחזרת לטעון שמה שחז"ל כתבו מהווה הוצאת המקרא מידי פשוטו.

בסופרלטיבים אתה חזק.
בלוגיקה פחות.
 
 
גם א. א. יהדות החליט לשוב ולהתעלם משמונה קביעות קודמות של 'הדוס' ולהיתפס רק להתפתלות האחרונה שכנראה נראתה לו כמתאימה לצרכיו:
 
תגובה לעדי
 
אני אצטט את הדוס כמה שורות מעליך:

"תגובת הדוס: חז"ל לא הוציאו את המקרא מידי פשוטו, שכן בכתוב לא משמע שהם נבלעו וגם לא כתוב שהם לא נבלעו".

ובסיפא של דבריך אתה כותב:
"אם הדוס צודק כשהוא שב ואומר שהמשמעות הפשוטה היא שבני קורח לא נפלו לתהום אז הוא מקטרג על רבותינו שהם הוציאו דברים מידי פשטם".

שוב, כפי שניתן לראות בברור, "הדוס" לא כתב שבפשט עצמו כתוב שבני קורחלא נפלו (או כן נפלו). ולכן, אי אפשר לומר שחז"ל דרסו את הפשט.

נסה משהו אחר . . .
 
 
כאן באמת אזלו כוחותיי ובמקום לנסות משהו אחר החלטתי להביא את הדיון לידיעתם של אנשים שעדיין מסוגלים לחשוב בכוחות עצמם. אבל תגובה נוספת, הפעם של 'עובר אורח', באתר הדוס חייבה אותי לעכב במעט את הסיכום:
 
לדוס - שאלה
 
קראתי בעניין את כל הדיון, ופחות או יותר הבנתי את טענות הצדדים. רק בדבר אחד אני לא בטוח:

האם אתה מאמין שבני קורח תלויים, או נתלו פעם, מאיזה עמוד שמזדקרמהגהינום? האם אתה מאמין שהאדמה נפתחה והם נפלו לתוכה, ואז נתקעו על עמודשאלוהים שם שם? ושמישהו פעם הלך במדבר ושמע אותם צועקים מתוך האדמה?

ושאלת המשך: האם אתה מאמין שהם נמצאים על אותו עמוד עד עצם היום הזה?

תודה,
 
ע"א
 
 
'הדוס', כדרכו, מיהר להשיב ולהדגים בשנית שהצורך בעקיבות הוא ממנו והלאה:
 
ברוך הבא עובר אורח.
אתה מסיט את הדיון לכיון החשוב ביותר.
התשובה לשאלתך - לא, אינני חושב שהגיהנום הוא מקום גשמי שנמצא בבטןהאדמה, ואינני סבור שלכך התכוונו חז"ל. הרי ברור לכל בר דעת שרק הנשמהנידונת בגיהנום ולא הגוף שמוטל בקבר, ולכן ברור שלא מדובר במקום גשמי.
רוב דברי חז"ל בחלק האגדה הם משל אליגוריים בלבד, שנועדו להעביר רעונותכאלו ואחרים. השימוש באליגוריות היה נפוץ מאד כבר בתנ"ך. על שלמה המלךמסופר שאמר שלושת אלפים משל, וחז"ל כותבים על ספר איוב ש"לא היה ולא נבראאלא משל היה".
 
'הדוס' מודה 'האם בני קורח נפלו לאדמה? התשובה - כן.' אבל התורה כתבה 'וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ'. כיצד לפשר את המחלוקת בין התורה ל'הדוס'? רבי יהודה הנשיא החליט להחליק את הסתירה על ידי העמוד שהתבצר בשאול. 'הדוס' החליט שזאת רק אלגוריה. כיצד, אם כן, מסביר 'הדוס' את העובדה שאחרי הנפפילה לבני האדמה בני קורח הצליחו לא למות?
 
 
סיכום הדיון
 
נראה לי שבביקור שלי באתר החרדי 'הדוס' הצלחתי להעלות על פני השטח רבות מחולשותיה של המערכת החרדית, עליהן גם הידידים הטובים שרכשתי באתר צריכים לתת את הדעת:
 
1.
המשוטט באתר 'הדוס' עלול לחשוב שהאתרים חרדיים מצליחים לשמור על כבודה ואמינותה של הדת היהודית רק בעזרת השמצות, נאצות, הערות מגמדות, וצנזורה, או כמו שמסביר 'הדוס', מר נח גוטמן: 'הגוטמן הזה לא יכול לוותר, ועל כל טענה של אפיקורסות הוא חייב להגיב בתקיפות, כדי לא להפוך את האתר שלו למוקד להפצת כפירה.' עם זאת, אין להבין מטענותיי נגד אתר 'הדוס' שאני משליך מהמיעוט על המגזר כולו ובכדי שלא אחטא בהכללות שאינן במקומן אסייג את דברי ואומר שגסות הרוח אינה נחלתם של כל האתרים החרדיים אלא רק של אלה המנוהלים על ידי צעירים חצופים, בעלי אגו גדול וידע מוגבל, שנטלו לעצמם את הזכות לייצג את היהדות, לגדף כל מי שאינו חושב בדיוק כמוהם ולגמד כל דעה שאינה עולה בקנה אחד עם דעתם, אפילו אם דעה זאת נהנית מתמיכתם של פסוקי התנ"ך, הקטעים התלמודיים והשכל הישר.
 
2.
בעל אתר 'הדוס', וכאן בהחלט ניתן להניח שדבר נכון גם לכותבים באתרים אחרים, נוטה להאמין שדי בניסוח סמכותי בכדי להעלים כשלים לוגיים. יתר על כן, לאחר שהכותב החרדי כבר פסק את דברו הוא אינו מבין מדוע הצד השני 'פשוט לא מתייחס למה שאני עונה לך, כאילו אני מדבר לקירות.' כיוון ש'אמת' יש רק אחת וכיוון שברור ל'הדוס' שרק הוא מייצג של אותה 'אמת' אחת, יחידה ומוחלטת אך טבעי הוא שכל ברי-פלוגתו טועים ועליהם להבין את טעותם, לקבל את סמכותו, להפסיק להתנהג כמו קירות ולרדת מהדיון שמבחינתו כבר הפך לעקר.
 
3.
למר 'הדוס', ומי יודע אולי גם לשאר הבעלים והכותבים באתרים חרדיים, יש שני פרצופים: פרצוף ציבורי יוקד, קוצף ושוצף מחד ופרצוף פרטי נחמד, לא תוקפני ואולי אפילו נעים וסימפאטי מאידך. השאלה היחידה היא אם הפרצוף הפרטי באמת מאמין בכל הדברים שאומר הפרצוף הציבורי או שבקרביו של הפרצוף הפרטי מבעבעות ספיקות אותן הפרצוף הציבורי ממהר להדחיק מליבו ולהרחיק ממחשבותיו.
4.
הסמכותיות ש'הדוס' העניק לעצמו אוסרת עליו לוותר אפילו על קצה קצהו של כל אחד מטיעוניו חסרי השחר והוא נאלץ להתעלם מכל ההבנות ההגיוניות ודברי התורה המפורשים ולהמשיך לטעון את אותן טענות שכבר הופרכו והוכחו כשגויות ובלא מעט מקרים גם אבסורדיות. תיאורטית הוא היה יכול לאמץ את דבריו המאוחרים יותר 'בודאי שאינני מתכוין לומר שאין שום סתירות לכאורה', לטעון שבעניין בליעת בני קורח יש 'סתירה לכאורה' ולהתפאר בגדולתם של חכמינו שהצליחו לחשוף את האמת שמסתתרת מאחורי אותה אי הבנה אבל כיוון שהוא כבר נקט בגישה אחרת, אותה הוא כנראה המציא באותו הרגע ממש, הוא לא הרשה לעצמו להודות בטעותו ולחזור לתירוץ המקובל וגאוותו כפתה עליו להמשיך ולהגן על עמדה שמעולם לא זכתה לגיבויים של גדולי התורה מחד וסתם אנשים חושבים מאידך.
 
5.
אף שדבריו של 'הדוס' אינם אמורים לשכנע אף אדם שקצת מתמצא בתורת ישראל, הוא בכל זאת הצליח להחדיר את הפנים החדשות שהוא גילה בתורה למאמינים תמימים דוגמת יואב וא.א. יהדות שנחלצו לעזרתו ותמכו בכל חידושיו. משתמע מכך שלא רק לרבנים מותר לאלץ את תורת ישראל להתפרש בדרך הרצויה להם אלא גם לחובבנים מותר לכפות על התורה להתאים את עצמה לפרשנויותיהם המקריות וקהל מעריציהם יאמץ את דבריהם כאילו הם תורה מסיני ויגבה בכל כוחו את כל חוסר הבנתם.
 
6.
 
תכתובת זאת מדגימה בצורה ברורה ביותר את ההבדל בין החשיבה הדתית, ובמיוחד החרדית, לבין חשיבה ההגיונית שאומצה, פחות או יותר, על ידי אלו שאינם מוכנים להסתמך על סמכויות שאינן ניתנות לערעור. בעוד שהחושב החופשי ניגש לכל נושא בגישה ספקנית ומשתכנע על סמך עובדות והסברים לוגיים, המאמין יוצא מתוך הנחה שהוא כבר מחזיק באמת האחת היחידה והמוחלטת וכל שנותר לו זה רק לדחות את טיעוני הכופרים ולהחליק את הסתירות שהם מעלים, או כפי שמנסח זאת 'הדוס', 'הגוטמן הזה לא יכול לוותר, ועל כל טענה של אפיקורסות הוא חייב להגיב בתקיפות, כדי לא להפוך את האתר שלו למוקד להפצת כפירה.' מסתבר ש'הגוטמן הזה', וכל שאר אבירי האמונה, עוסקים בהדברת האפיקורסות ומניעת הפצת הכפירה ואיש מהם אינו מנסה לרדת לעומק הדברים ולחשוף את האמת שמסתתרת מתחת לכל התירוצים, ההטעיות ומסכי העשן שהרבנים לדורותיהם העמיסו עליה.
 
אני מקווה שכשמר גוטמן יתבגר הוא יבין שאתרו אינו מאדיר שם שמים אלא בדיוק להיפך, בצעקותיו המיותרות, הבנתו המוגבלת וסיסמאותיו הבלתי מבוססות הוא מוזיל את היהדות ושם אותה ללעג ולקלס. אין לי ספק שהוא היה נוהג בחכמה לו היה מבקש מאחד מרבניו ולהגיה את האתר ולנקות ממנו את כל הניסוחים שעשויים להטעות את הרבים, ובמיוחד את אותם תמימים שקוראים את מאמריו באשליה שהוא מבין על מה הוא מדבר. אם מר גוטמן באמת מאמין בתורת משה עליו לשקול את האפשרות ש'דעת התורה' מחייבת לסגור לאלתר אתר שבעליו אינו מבין מה משמעות 'הוצאת מקרא מכדי פשוטו', אינו מזהה מתי הוא 'מגלה פנים חדשות בתורה' ואינו יודע מתי כדאי להימנע מהשוואת האל לבן אדם שמתנסח ברשלנות, משתמש בהכללות ומרבה ב'לשון הבאי'.
 
ידידיי, 'הדוס', יואב וא.א. יהדות, עוד לא מאוחר. עשו תשובה בליבכם, הישמרו לנפשותיכם והרפו מכפירתכם. אני מזכיר לכם מה אומר ספר הזוהר הקדוש:
 
המדור השלישי, הוא נקרא דומה. ושם נדונים כל אותן גסי הרוח, המתגאים בלבם בהלכה לפני העם, שלא לשם שמים. והמספרים לשון הרע. והמגיס לבו בהוראה. והדן את חברו לכף חובה. .... והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה. .... והמתלוצץ על חברו, ועל הזקן ששכח תלמודו. ... כל אלה נדונין שם, וכל כיוצא בהם.[1]
 
פשפשו היטב במעשיכם, קראו שוב את מה שכתבתם, התייעצו ברבנים והחליטו אם אתם באמת רוצים להיצלות במשך חודשים רבים וארוכים על אחת המדורות שבוערות במדור השלישי של הגיהינום. אם בכל זאת תתעקשו לדבוק בטעויותיכם, חשבו בשנית על הסתירה בפסוקים הדנים בבליעת בני קורח, מצאו תירוץ טוב יותר לסתירה בנוגע למקום לידתו של בנימין והתייחסו, בצורה הגיונית ומכובדת, לסתירה השלישית שהעלתי. אם לאחר שתגמרו להתמודד עם שלושת הסתירות הללו תרצו שאפסיק להטרידכם בסתירות נוספות –אכבד את רצונכם. אם לאו אמשיך להוכיח לכם שהתנ"ך שורץ בטעויות, סתירות ובלבולים אותן, אני מבטיח לכם, לא תוכלו לדחות בקש ולא תצליחו לכסות במסכי עשן.  
 
אתם, כמובן, רשאים להגיב למאמר זה. כל תגובה שתכתבו תתפרסם באופן מיידי, ללא כל צנזורה וללא כל השמטה. אנא נצלו את הבמה שאני מעמיד לרשותכם בכדי להפיץ את דעותיכם לקהל רחב יותר.
 
את סוף הפרשה ניתן לקרוא במאמר 'מדוע ברח 'הדוס''.
 
אם טעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי העיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות', אליו תוכלו להגיע באמצעות המשבצת הכחולה הנקראת 'מדורים קבועים' שנמצאת בשמאלו של דף הבית.
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו. אשמח אם גם תצביעו בסקר שבעמוד הבית.
 


[א]             
כיצד אוכל לגבות את הכותרת בטיעונים ענייניים אם בעל האתר מוחק כל מה שלא נראה לו?
[ב]             
זאת כמובן פגיעה גסה ב'תרבות דיון הולמת' בעוד שנאצות 'הדוס' הן ככל הנראה התגובה המתאימה לכופרים כמוני.
[ג]             
ראשי התיבות שר"י מציינים 'שם רשעים ירקב'.
[ד]             
הקיצור בל"נ מציין 'בלי נדר'
[ה]             
כהערת אגב, במידה מסוימת אני מסכים עם 'הדוס' ולכן קשה לי מאד לכבד את כל אותם גדולי ישראל שבמהלך כל הדורות הרעילו את נפשם של תמימי עמינו והפכו את חלקם ליורקים, מקללים זורקי אבנים ששונאים את כל מי שאינו חושב כמוהם.
[ו]             
מצלצל הפעמונים, באגוניה 'צייד הסנארק' (The Hunting of the Snark) של לואיס קארול קבע כלל: 'מה שאני אומר שלוש פעמים הוא נכון' (What I tell you three times is true). נראה ש'הדוס' אימץ את הכלל היפה גם בלי לקרוא שורה אחת מהיצירה הגדולה הזאת.


[1]          
זוהר חדש עט:ב
נקרא 6238 פעמים

פריטים קשורים לפי תג

46 תגובות