Skip to content

1VSDAT

שני, 21 מאי 2018 11:34

כיצד 'חידושים' הופכים לנכס צאן ברזל

דרג מאמר זה
(2 מדרגים)

את הדת שלהם הרבנים בנו שכבה אחר שכבה, רובד על רובד, כשכל דור ודור מוסיף ליהדות ציפוי נוסף של פרשנויות, סברות ו'חידושים'. את התוספות החדשות לדת היהודית הרבנים ביססו על 'תורת' קודמיהם, אותה הם קידשו והפכו ל'אמת' מוחלטת עליה ניתן להערים פרשנויות, סברות ו'חידושים' נוספים שבתורם הפכו גם הם לנכס צאן ברזל מקודש וחוזר חלילה. הרבנים הם אלופי העולם בהמצאת פרשנויות והעלאת ספקולציות אבל איש מהם לא טרח לשאול את עצמו מניין חכמי וגדולי ישראל ידעו את מה שהם חשבו שהם יודעים והאם הם התבססו על 'אמיתות' שמשה כביכול קיבל מפי הגבורה או רק על סברות שעלו במחשבותיהם ועל הדעות החדשות שהם למדו משכניהם. הגיע הזמן לבדוק אם הדת היהודית אכן משקפת את הרצונות האלוהיים או שהיא מתבססת על לא יותר מאשר אינטרסים של בני אדם שבחרו להתפרנס ממקצוע הרבנות.   

 

 

פרשנות ישנה שעדיין משרתת את צרכי הרבנים

 

 

את האמונה בזכותו הבלעדית של עם ישראל לכל שטחי ארץ ישראל הרבנים סומכים על מדרשים מסוף העת העתיקה ופרשנויות מימי הביניים, כפי שמדגים הרב יצחק הלוי מקרני שומרון[א]:

 

"כח מעשיו הגיד לעמו" איננה אמרה נבובה, כל מילה כאן מדודה. קודם כל עמו חייב להיות משוכנע בצדקת דרכו, ואז יקל עליו לשכנע גם את האחרים. יתר על-כן, הרב חרל"פ בספר "מעייני הישועה" כתב יותר מכך: "שאם אך ישראל יודעים ומכירים "כח מעשיו" של הקב"ה, כבר מסתתמות טענותיהן של אומות העולם. וכך כתב בזמנו הרב ד"ר יעקב הרצוג במאמרו "עם לבדד ישכון": "שאין פתרון פוליטי אחר מאשר זה שעולה מתוך תפישתו ההיסטורית של רש"י. זה מאוד בלתי מדיני ובלתי רציונאלי, אבל אני העוסק במדיניות כבר עשרים שנה משוכנע היום יותר מקודם שזהו המפתח!". עד כאן.

 

מפי מר מנחם בגין ז"ל נשמעה פעם ההכרזה אשר הפכה לנכס היסטורי: אנו נמצאים כאן בכח הזכות ולא בזכות הכח!

 

רבי יצחק חזה בעיני קדשו את תחושת אויבינו מבית ומחוץ, כי אנחנו אימפריאליסטיים ציוניסטים. וכנגד זה בא רש"י והבהיר, כי בעיקרון, יתכן ואויבינו צודקים: הארץ הייתה גם ברשותם בשלב מסוים במהלך ההיסטוריה, זוהי בהחלט עובדה נכונה. אך עליהם לזכור, כי הקב"ה ברא את העולם: "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ". ואם-כן, העולם כולו של הקב"ה: "לה הארץ ומלואה - תבל וישבי בה!" והוא רצה לתת את ארץ-ישראל לאשר ישר בעיניו: ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם. גם פרק כזה היה בהיסטוריה.[ב]

 

כלומר, התורה עצמה מבטיחה לעם ישראל זכויות בלעדיות על ארץ ישראל וכל המפקפקים והמלעיזים ישתכנעו בכך אם רק יקראו את פרשנותו של רש"י לפסוק הראשון בספר בראשית ויגלו שרבי יצחק עצמו, שלבטח ידע על מה שהוא מדבר, קבע שאדון העולם בחר לקחת את הארץ הזאת מתושביה ולתת אותה לבני ישראל. מכך ברור שהיהודים רשאים לנכס לעצמם אדמות עליהם נוכרים ישבו שוקטים ובוטחים כבר עשרות, מאות ואולי אפילו אלפי שנים.

 

הרבנים מסתפקים בדרשות ופרשנויות אבל אלו אינם מחייבים את מי שבוחר להקדים בדיקה לגחמה, לאמת את תקפותן של האמירות הרבניות ולהחליט בעצמו אם הסברות הרבניות נהנות מגיבוי אלוהי או שאין מאחוריהן דבר זולת משאלות לב, יומרות ואינטרסים אישיים.

 

 

המקור לאמונה הרבנית בזכותנו על כל ארץ ישראל

 

 

הפסוק שמצדיק את גזל אדמותיהם של אחרים נלקח ממזמור קיא של ספר תהילים:

 

'כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם'[ג].

 

מזמור זה נכתב על ידי משורר עלום שם שהחליט להלל את אלוהיו באמצעות עשרים ושניים ביטויים מסודרים לפי סדר האל"ף בי"ת, החל מ-'אוֹדֶה יְהֹוָה בְּכָל לֵבָב בְּסוֹד יְשָׁרִים וְעֵדָה' וכלה ב-'רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְהֹוָה שֵׂכֶל טוֹב לְכָל עֹשֵׂיהֶם תְּהִלָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד'. שני הביטויים בפסוק 'כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם' סיפקו פתרון הולם לאותיות כ"ף ולמ"ד אבל קשה להניח שרוח הקודש בחרה דווקא בפסוק זה כדי לרמוז על זכותו של האל להתעלל בכל מי שרק ירצה ולהעביר נחלות של זרים לבניו החמדניים.

 

הפסוק מנוסח בלשון עבר ולא ניתן להסיק ממנו שהאל ייתן לעמו נחלות גויים גם בעתיד. ברור גם שפסוק מזמורי, אפילו אם הוא נכתב בהשראת רוח הקודש, אינו יכול להצדיק מאורעות שמתרחשים אלפי שנים לאחר כתיבתו. בעל המזמור מציין 'כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ' בדיוק כשם שהוא מציין 'גְּדֹלִים מַעֲשֵׂי יְהֹוָה', 'הוֹד וְהָדָר פָּעֳלוֹ וְצִדְקָתוֹ',  'זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאוֹתָיו', 'טֶרֶף נָתַן לִירֵאָיו', 'יִזְכֹּר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ' וכדומה. אילו הם דברי תשבחות שגרתיים שמנסים להתאים את עצמם לאילוצי הסדר האלפא-בתי ואין לקרוא באף אחד מהם משמעויות נסתרות שרלוונטיות גם במאה העשרים ואחת. בכל מקרה, הרבנים שמנופפים בפסוקים הללו בעת שהם מנסים להצדיק את מעשיהם לבטח אינם רשאים למצוא בהם התרים לעבור על איסורים הרבה יותר משמעותיים, דוגמת 'לֹא תִרְצַח', 'לֹא תִגְנֹב', 'לֹא תַחְמֹד' וכמובן 'לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא', מצווה ממנה כל הרבנים מתעלמים בעת שהם דורשים את הפסוקים לצרכיהם וכופים עליהם לגבות את כל יומרותיהם.

 

 

הדרש של רבי יצחק והפרשנות של רש"י

 

 

פירושו של רש"י לפסוק הראשון בספר בראשית חושף את השיטה באמצעותה הרבנים הוסיפו ליהדות שכבות חדשות שמתבססות על לא יותר מאשר סברות אנושיות:

 

'בְּרֵאשִׁית' - אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ'הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם'[ד] שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל.

 

ומה טעם (מדוע האל) פתח (את תורתו במילה) בבראשית?

 

משום 'כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם' שאם יאמרו אומות העולם לישראל 'ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים', הם (בני ישראל) אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא. הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.

(רש"י על בראשית א:א)

 

רבי יצחק[ה], בנוהג דרשני ידוע, הצליב פסוק מספר בראשית - 'בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ', עם פסוק מספר תהילים - 'כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם' והחליט שתיאור הבריאה בספר בראשית מקביל לביטוי 'כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ' ולכן המשך הפסוק, 'לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם', מלמד על זכותו של בורא העולם, שהוכיח את 'כֹּחַ מַעֲשָׂיו', לנהוג כישר בעיניו ולהעניק את אדמות הנוכרים למי שרק ירצה, ובכלל זה אפילו ליהודים שהשתלטו על האדמות הללו בכח הזרוע.   

 

רש"י התייחס למדרשו של רבי יצחק כאל אמת אלוהית מוחלטת ולכן הוא לא היסס להסתמך עליו בעת שהוא פירש את הפסוק הראשון בספר בראשית. בעקבותיו הלכו גם הרמב"ן, רבנו בחיי ולא מעט פרשנים מאוחרים יותר וכך התובנה שהאל מצדיק את ההשתלטות נחלות הגויים הפכה לחלק בלתי נפרד מהדת היהודית.

מדרשו של רבי יצחק השתמר רק בילקוט שמעוני[ו], אותו החוקרים מייחסים לתחילת המאה השלוש עשרה, לפחות מאה שנה לאחר ימיו של רש"י, אף שיש להניח שמול עיניו של רש"י עמד מקור קדום שלמרבה הצער כבר אבד לנו. את מדרשו של רבי יצחק לא נמצא בתלמודים ובמדרשים הקדומים ולכן פרשני ימי הביניים, ואלו שבאו אחריהם, נאלצו להסתמך על רש"י וילקוט שמעוני ואיש מהם לא הצביע על אף מקור חז"לי שהיה מאפשר לנו להסיק באיזה רבי יצחק מדובר ועל מה הוא הסתמך כשהוא הביע את דעתו לגבי זכותנו הבלתי מעורערת לכל הנחלות בארץ ישראל.

 

 

מדרשו של רבי יצחק – מסורת או 'חידוש'?

 

 

הרבנים רוצים שנצייר לעצמנו תמונה ברורה וחד משמעית – הפסוק בתהילים נכתב ברוח הקודש, רבי יצחק דרש ממנו שהאל רשאי להעביר לבני עמו את נחלות הגויים ורש"י קיבע את האמיתה הזאת בלב המוסכמות של הדת היהודית ולכן אין כל פסול בהשתלטות על נחלות זרים. למרבה הצער, התמונה אינה כה פשוטה שכן היא מתבססת על ההנחה הסמויה שדרשתו של רבי יצחק התבססה על 'אמת' שנבעה מפי הגבורה ועברה מדור לדור בשרשרת המסירה של התורה שבעל פה. לסברה של אמורא בן המאה השלישית יש מעט מאד ערך אבל אם אותו אמורא מצטט מסורות שהגיעו אליו בשרשרת המסירה אזי לדבריו יש משקל רב ובעזרתם באמת ניתן להצדיק כל עוולה שאנחנו ממיטים על שכנינו.


אם בורא העולם אכן עומד מאחורי דרשתו של רבי יצחק כולנו צריכים להתעלם מהחוק הבינלאומי ותכתיבי המוסר ההומניסטי-ליברלי ולהבין 'שכל הארץ של הקב"ה היא. הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו'. מאידך, אם רבי יצחק לא נשען על התורה שבעל פה ודבריו אינם אלא 'חידוש' שחידש מפלפולו הרי שהאל לא בהכרח מגבה את ההשתלטות על נחלות הגויים וייתכן שהוא אף פוסל זאת מכל וכל ובכוונתו להעניש את הבריונים בעונשי כרת וייסורי הגיהינום.

את המיתוס הרבני ניתן לערער בקלות רבה באמצעות שני טיעונים שמחלישים את ההנחה שרבי יצחק הסתמך על התורה שבעל פה ומחזקים את החשד שמדרשו הוא 'חידוש' שמתבסס על תחכומו ופלפולו של החכם המתוחכם:

ראשית, עלינו לשאול מדוע אין בידינו מדרש דומה מימי התנאים. אם רבי יצחק ינק את התובנה מהתורה שבעל פה הרי שהיא הייתה אמורה להיות מוכרת גם לקודמיו והיינו צריכים למצוא את הדיה גם בתלמודים ובמדרשי התנאים. בהיעדר מקורות תנאיים למדרשו של רבי יצחק לא נוכל לפסול את האפשרות שהמדרש הזה 'חודש' על ידו ולא הגיע אליו בשרשרת המסירה.

 

שנית, את אותו הרעיון ניתן למצוא גם במדרש הקדום בראשית רבה[ז] אבל שם הדברים אינם מיוחסים לרבי יצחק אלא לרבי לוי[ח], חברו הצעיר של רבי יצחק:

 

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתח:

'כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ'.[ט]

(אם נשאל:) מה טעם גילה הקב"ה לישראל מה שנברא ביום הראשון ומה שנברא ביום השני?
(נקבל תשובה:) מפני עובדי כוכבים ומזלות שלא יהיו מונין את ישראל ואומרין להם הלא אומה של בזוזים אתם. וישראל (אז) משיבין אותן ואומרין להם: ואתם הלא בזוזה היא (הארץ) בידכם? הלא כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם? העולם ומלואו של הקב"ה כשרצה נתנה לכם וכשרצה נטלה מכם ונתנה לנו.


הה"ד (זהו שכתוב, בהמשכו של הפסוק בתהילים) 'לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם' - הגיד להם (האל לבני ישראל) את (קורות) כל הדורות (שיבואו אחריהם).


(בראשית רבה א:ב)

 

אם רבי לוי היה הראשון שגיבש את הרעיון, ורבי יצחק רק ליטש את ניסוחו, יש לנו סיבה טובה להניח שלא התורה שעברה במסירה מדור לדור היא שעמדה בבסיס דבריהם של השניים שכן רבי לוי היה דרשן ידוע שהתפרסם בחידושיו:

 

ר' זעירה מפקד לחבריי' (הורה לחבריו, תלמידיו):

עולון ושמעין קליה דרבי לוי דרש (לכו ושמעו את דרשותיו של רבי לוי) דלית איפשר דהוא מפיק פרשתיה דלא אולפן (שאי אפשר שאין בהם דבר חידוש).

 

(ירושלמי, ראש השנה יח:ב)

 

אם גם הדרשה הזאת חודשה על ידי רבי לוי אזי היא לא הייתה מוכרת לקודמיו וממילא היא לא הגיעה אליו ואל רבי יצחק בשרשרת המסירה.

המדרשים של רבי יצחק ורבי לוי מאפשרים לנו לנפח את החזה בגאווה, להרגיש שאנו נהנים מהשגחתו של 'הבורא' ולחשוב שאנו רשאים לחמוס כל פיסת אדמה נחשקת אבל כיצד נוכל להבטיח לעצמנו שדבריהם של שני הרבנים הם באמת 'נכונים' והאל אכן החליט לפתוח את תורתו במילה 'בראשית' כדי לסתום את פיות עובדי הכוכבים והמזלות
[י]? אם האל באמת לימד את משה מדוע הוא בחר לפתוח את תורתו במילה 'בראשית' והסביר לו שבאמצעות מילה זאת הוא רוצה לרמוז שיש הצדקה ללקיחת ארץ ישראל מידי הגויים ונתינתה לבני ישראל? אם כן הרי שיש בידינו אישור אלוהי שאמור לחייב את כולנו[יא]. מאידך, אם האמוראים 'חידשו' מסברתם וייחסו לאל מחשבות שמעולם לא עלו במחשבתו אזי כל אלו שגוזלים אדמות של אחרים הם לא יותר מאשר ליסטים ובוזזים שעוברים לא רק על החוק הבינלאומי אלא גם על כל תכתיבי המוסר האנושי.

 

 

סיכום

 

 

הבסיס המפוקפק והרעוע עליו מתבססים המדרשים של רבי לוי ורבי יצחק לעולם לא הפריע לרבנים להצדיק בכל תוקף סמכותם את גזל האדמות הפלסטינאיות ולהדגים לנו תוך כדי כך כיצד 'חידושים' רבניים הופכים בהדרגה לחלק מנכסי צאן הברזל של הדת היהודית. אין בידינו ציווי אלוהי מפורש שמתיר לנו לנכס לעצמנו, תמיד ובכל תנאי, את הנחלות של הגויים ולכן הרבנים האינטרסנטיים חייבים להתבסס רק על מדרשים ופרשנויות שייחסו לאל כוונות שכנראה מעולם לא עלו במחשבתו ורצונות שמעולם לא התפתחו בקרבו.  

 

אם אי פעם היה אל שמסר את תורתו למשה עבדו אזי נוכל לדעת ברמת וודאות די גבוהה מה האל הזה רצה מאבות אבותינו[יב] לפני יותר משלושת אלפים ושלוש מאות שנה (קורבנות, מנחות, מתנות כהונה, פולחני דם, תרומות וכדומה[יג]). מאידך, בהמשך רק בני אדם דרשו, פירשו ופצחו רזים, סודות וסתרי תורה וכולם הסתמכו אך ורק על הבנתם ופלפולם. אי לכך, עלינו להתייחס לדבריהם בחשדנות הראויה ולא להעדיף את מדרשיהם, אגדותיהם ופרשנויותיהם על פני החוק הבינלאומי, המוסר המערבי וההיגיון האנושי שבין אם נרצה, ובין אם לאו, מחייבים את כולנו.

 

 

טעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה? במנגנון התגובות שבהמשך תוכלו להעיר על המאמר, לחשוף את טעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם חייבים להזדהות בשמכם האמתי אבל עליכם לספק כתובת מייל תקינה. את ההשמצות אבקש לשלוח לדף התגובות הכלליות. דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר, דרגו אותו ועשו לייק לדף האתר בפייסבוק.

 

 



[א]            

הרב יצחק הלוי מכהן כרבה של המועצה המקומית קרני שומרון ובמקביל הוא משמש כראש כולל ההלכה בישיבת ההסדר בקרני שומרון.

[ב]            

המאמר 'פרשת בראשית' של הרב יצחק הלוי באתר ישיבת הסדר קרני שומרון.

מאמר דומה כתב גם הרב משה צבי נריה אבל הוא הוסר משום מה מאתרי האינטרנט של הציונות הדתית והיום ניתן למצאו רק במאמר 'זכותנו על הארץ המובטחת' באתר זה.

[ג]            

תהילים קיא:ו

[ד]            

שמות יב:ב

[ה]            

רבי יצחק סתם הוא כנראה רבי יצחק נפחא, אמורא ארץ ישראלי בן הדור השני שפעל במאה השלישית לספירת העמים והיה ידוע כבעל אגדה. ראו הערך 'רבי יצחק נפחא' בויקיפדיה.

[ו]             

ילקוט שמעוני, שמות, רמז קפ"ז וראו הערך 'ילקוט שמעוני' בויקיפדיה

[ז]             

המדרש כנראה נכתב בארץ ישראל במאה החמישית או השישית לספירת העמים, ראו הערך 'בראשית רבה' בויקיפדיה.

[ח]            

רבי לוי היה אמורא מהדור השני-שלישי, כך שתקופת פעילותו חפפה את תקופת פעילותו של רבי יצחק. ראו הערך 'רבי לוי' בויקיפדיה.

[ט]            

תהילים קיא:ו

[י]             

מי שרוצה לוותר על זכויות הגזל שהאל כביכול העניק לנאמניו יכול כמובן לטעון שהפלסטינאים אינם עובדי כוכבים ומזלות ולכן דברי הרבנים אינם חלים עליהם. עם זאת, אין שום סיבה לגלוש לפלפולים מיותרים כשפשט דבריהם של רבי יצחק, רבי לוי ורש"י מגבה בצורה מושלמת את כל היומרות של רבני הציונות הדתית.  

[יא]           

אם התובנה הזאת לא הייתה נוחה לרבנים הם כבר היו מוצאים דרכים לעקרה מכל תוכן למשל, שהרשות לנשל את הגויים מאדמותיהם ניתנה רק לתקופתה והיא איבדה את תוקפה, שהפלסטינאים אינם עובדי כוכבים ומזלות וכדומה. 

[יב]

גם אם זורם בורידינו שיעור קטן של דם עברי קדום, רובנו צאצאים של נוכרים שבדרך זו או אחרות נטמעו בעם ישראל. ראו המאמר

[יג]            

ראו המאמר 'היתרונות הכלכליים של הכהונה'

נקרא 205 פעמים
למאמר הבא ולקודם: « מועקת השכחה

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים