Skip to content

1VSDAT

Open menu
שישי, 25 אוקטובר 2013 16:51

חוק אביר השישי

דרג מאמר זה
(7 מדרגים)
 
 
 חוק אביר השישי
 
 
 
                          מסורות שעוברות בעל פה משתנות מעצמן במהלך הזמן.
 
 
 
הגדרות
 
מסורות שעוברות בעל פה:
אוסף של אמירות שעוברות מאדם לאדם בעל פה. כשהאמירות הללו עולות על הכתב הן מתקבעות ומפסיקות להיות מסורת שעוברת בעל פה.
 
רקע
 
במשחק הילדים 'טלפון שבור' קשה מאד להעביר בשלמותו אפילו משפט אחד והדבר קשה שבעתיים כשמנסים להעביר אוסף אמירות כלשהו מדור אחד למישנהו. אנשים, מטבעם, אוהבים לקשט סיפורים במעללי גבורה, השגים עצומים ומוסרי השכל מחכימים ולהפוך אירועים שגרתיים למאורעות היסטוריים הרי גורל. רבים נוטים לפאר את הגיבורים החביבים עליהם ולהמעיט בערכן של הדמויות שהתחבבו על מתנגדיהם ובהיעדר מקורות כתובים שמקבעים את המסורת, כל מוסר מרשה לעצמו לשלב בסיפוריו את סגנונו האישי ולשפר אותם כיד הדמיון הטובה עליו.  

היוונים שחזרו מהקרבות שככל הנראה התרחשו מתי שהו מול חומות העיר טרויה לבטח סיפרו סיפורים על גיבורים דוגמת אגממנון, מנלאוס, אודיסאוס, איאס, דיאומידס ואכילס אבל איש מהם לא העלה על דעתו שבבא היום האירועים ההיסטוריים יולידו סיפורי מופת בהם האלים עוזרים לגיבורים החביבים עליהם ובני תמותה זוכים לחסינות מפגיעה בכל מקום חוץ מעקבם. באותו אופן, החוקרים מאמינים שמנהיג קלטו-רומאי מקומי אכן לחם נגד הפולשים הסקסונים בסוף המאה החמישית ותחילת המאה השישית לספירת העמים, ויש אומרים שהוא אף הצליח לנצח את אחד הגדודים של הצבא הפולש, אבל אף אחד מבני תקופתו לא העלה בדמיונותיו הפרועים ביותר שמהגרעין הקטן הזה יצמחו המלך ארתור, אבירי השולחן העגול, המכשפים, הקוסמות והדרמות הגדולות מהחיים שיביאו בעקבותיהם מספר עצום של אגדות עם, שירות, ספרים, אופרות, סרטים ומחזות זמר ששובים את דמיונם של הבריות עד עצם ימינו אנו.

יש להניח שגם הישראלים הקדומים קישטו, הרחיבו ושיפרו גרעיני אמת היסטורית עד שלבסוף הם מצאו את עצמם עם אוסף שלם של אגדות עם עמוסות בניסים, התערבויות על-טבעיות והתגלויות אלוהיות חוזרות ונשנות. סיפורי המופת הללו שימשו, בסופו של דבר, לתשתית עליה הודבקו הציוויים, התובנות ומוסרי ההשכל שהכוהנים רצו לכפות על ההמונים וכך נותרו עם תורה קדושה שגם לאחר אלפיים וחמש מאות שנה עדיין ממשיכה להעיק עלינו. לתוך התורה הזאת הרבנים הבריגו בבא היום שני מיתוסים נוספים:    
 
1.
מיתוס 'אימות מעמד מתן תורה' הטוען ששש מאות אלף אבות היו עדים להתגלות על ההר וכולם העידו בפני בניהם על נכונותו של הסיפור והללו העידו על כך בפני בניהם וכך הלאה עד עצם ימינו אנו. מיתוס זה מחייב אותנו להאמין שכיוון שהורים אינם נוהגים לשקר לבניהם הרי שמסורת מתן התורה על הר סיני היא נכונה ומאומתת.
 
2.
מיתוס 'שרשרת מסירת התורה שבעל פה' לפיו האל מסר את כל התורה שבעל פה למשה שמסרה ליהושע שמסרה לזקנים שמסרוה לנביאים שמסרוה לאנשי הכנסת הגדולה שמסרוה לרבנים שהקפידו להעביר את התורה בעל פה בשלמותה עד שהיא עלתה על הכתב והפכה למשנה ומאוחר יותר לשתי הגמרות, הירושלמי והבבלי.
 
חוק אביר השישי קובע שמסורות משתנות מאליהן במהלך הזמן ולכן לא יכול להיות כל ממש בטענה שבמהלך אלפי שנים אבות העידו בפני בניהם על מעמד הר סיני ובטענה שתורה סבוכה ועמוסה בפרטי פרטים עברה בצורה מהימנה ומדוייקת ממוסר אחד לשני במשך לא פחות מאשר אלף וארבע מאות שנה.
 
כללי המשחק
 
1.
אמונה אינה הופכת אמירה לעובדה מוכחת.
 
2.
סמכות רבנית, מפוארת ככל שתהיה, אינה מסוגלת להפוך אמירה מפורשת לעובדה היסטורית.
 
3.
את חוק אביר השישי ניתן לסתור באמצעות דוגמאות למסורות שנמסרו בעל פה לאורך פרקי זמן ניכרים ללא כל שינוי, השמטה, הוספה, קישוט או שיפור. כיוון שלהערכתי לא ניתן להפריך את חוק אביר השישי באמצעות דוגמאות מההיסטוריה היהודית טוב יעשו המאותגרים אם ייפנו למסורות שהתפתחו בתרבויות אחרות דוגמת המצרית, המסופוטמית, ההינדית, הדרום אמריקאית וכדומה.   
 
4.
אין לסתור את חוק אביר השישי על סמך עקרונות כלליים אלא רק באמצעות דוגמאה ספציפית למסורת שלא השתנתה כלל במשך לפחות מאה שנים של מסירה בעל פה.
 
 
 
מאמר זה הינו חלק מפרק בשם חוקי אביר בו אני מציע מספר חוקים כלליים שמכניסים סדר בבליל ההכרזות, ההלכות, הסיפורים, התורות, השמועות וההזיות אותם אנו מכנים בשם 'הדת היהודית'.

אנו מניח שרוב הקוראים רואים את היהדות אחרת ממני ולכן אשמח לקרוא את תגובותיהם של כל המבקרים שחושבים שהם מסוגלים להפריך את החוקים הללו באמצעות ציטוטים שנלקחו מאחד או יותר מהטקסטים שמרכיבים את ארון הספרים היהודי. אודה למגיבים אם הם יציינו את הספר, הפרק והעמוד ממנו נלקח כל ציטוט.
 
 
נקרא 6285 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

5 תגובות

  • קישור לתגובה ראשון, 01 פברואר 2026 10:34 הוסף ע״י שי

    עדי,

    א. על הטענה: “אין לך ידיעה ממסורת בעל־פה, כי הכול כבר נכתב”

    אין זו טענה ממין העניין. אין צורך שהטוען יהיה עצמו שותף למסורת בת מאות שנים כדי להצביע על קיומה של תופעה היסטורית. כך אין אדם צריך להיות עד למלחמות יוון כדי לדעת שאירעו, אלא די לו בעדויות עקיפות, במסמכים ובמחקר השוואתי.

    הטענה שהמסורות “קובעו” רק משעה שנכתבו, מתעלמת מן העובדה שכתיבתן המאוחרת עצמה מעידה על קיומן הקודם במסירה שבעל־פה. עצם קיומו של טקסט קדום, שהמסורת מייחסת אותו למסירה אוראלית מוקדמת, הוא ראיה לכך שהייתה מסורת קודם לכתיבה. השאלה אינה אם הייתה מסורת שבעל־פה, אלא אם היא בהכרח משתנה שינוי מהותי. ועל כך נסובה המחלוקת.

    ב. הבלבול בין ריבוי גרסאות לבין שינוי מהותי

    ממה שהובא מדוגמת הנצרות ותולדות הבשורות אין ראיה לטענה הכללית, אלא לכל היותר לכך שבמערכת שלא התקיימו בה מנגנוני שימור קפדניים – אכן נוצרו גרסאות שונות.

    אך מכאן אין נובע שכל מסורת בעל־פה משתנה בהכרח, אלא רק שמסורת שאין לה משטר של שינון, פיקוח וסטנדרטיזציה – נוטה להשתנות. זהו חילוק יסודי בין מקרה למקרה, ואין ללמוד ממערכת אחת על כל מערכות המסירה כולן.

    ג. על דרישת “אבן הבוחן הכתובה”

    נטען כי כדי להוכיח שמסורת בעל־פה נשמרה יש צורך בטקסט קדום להשוואה. ואולם דרישה זו סותרת את עצמה: אם אין מסורת כתובה, לא ניתן לעולם להוכיח יציבות מסורת אוראלית; ואם יש מסורת כתובה, ייאמר שמכאן ואילך אין זו מסורת בעל־פה. נמצא שהתנאי שנקבע מפריך כל אפשרות להפרכה, ואינו תנאי מדעי אלא כלל רטורי.

    בנוסף, עצם העובדה שטקסטים וודיים נכתבו רק בשלב מאוחר יחסית, בשעה שמסורת השינון מתוארת על ידי המקורות ההודיים כקדומה בהרבה, מוכיחה שהייתה מערכת מסירה אוראלית לפני הקיבוע בכתב. אם המסירה הזו הייתה משתנה בהכרח שינוי מהותי, לא היה מקום לדבר על נוסח “מקורי” כלל.

    ד. על מסורת הוודות בפרט

    אמת הוא שכתבי היד שבידינו מאוחרים יחסית, אך זה נכון גם לכתבי יד של מקרא ושל ספרות יוונית ורומית. אין בכך ראיה שלא התקיימה מסורת קודמת, אלא רק שהחומר הפיזי שבידינו מאוחר.

    והעיקר: מסורת הוודות נבדלת ממסורות סיפוריות בכך שהשתמשה בשיטות שינון ייחודיות (חלוקת הפסוקים, סדרי קריאה שונים, ביקורת קבוצתית). שיטות אלו אינן נועדו ליופי הספרותי אלא למניעת סטייה. מכאן ראיה ברורה נגד הכלל הגורף: יש מסורות שנבנו מראש באופן שמטרתן שימור ולא פיתוח.

    ה. הטעות הלוגית שביסוד “חוק אביר השישי”

    “מסורות משתנות” היא טענה הסתברותית.
    “מסורות משתנות בהכרח” היא טענה אוניברסלית.

    כדי לקיים טענה אוניברסלית יש להוכיח שכל המקרים ללא יוצא מן הכלל מתנהגים כך. די בדוגמה עקרונית אחת למסורת שנשמרה באמצעות מנגנוני שימור כדי להפריך כלל כזה.

    לפיכך, גם אם נודה שבמסורות רבות אכן חלו שינויים – אין בכך כדי להעמיד חוק כללי שאין לו יוצאים מן הכלל.

    ו. מסקנה

    אין הכרח לטעון שמסורת מסוימת אכן נמסרה בשלמותה כדי לדחות את “חוק אביר השישי”. די להראות שטענת היסוד שלו – שמסירה בעל־פה בהכרח גורמת לשינוי מהותי – אינה נכונה ככלל.

    הדיון הראוי איננו:
    “האם מסורת בעל־פה אפשרית”
    אלא:
    “באיזה מקרה התקיימו מנגנוני שימור, ובאיזה לא”.

    ומכאן, ש“חוק אביר השישי” בנוסחו המוחלט אינו חוק אלא השערה רחבה, שאינה עומדת במבחן לוגי ואמפירי.

    שי

  • קישור לתגובה חמישי, 29 ינואר 2026 10:28 הוסף ע״י עדי אביר

    שי,

    אתה טוען ש'מסורות טקסטואליות־פולחניות, המועברות במסגרות לימוד וטקס קבוע, תחת משמעת קפדנית, ביקורת הדדית ושיטות שינון מיוחדות' אינן משתנות בצורה מהותית. כיצד אתה יודע זאת? האם השתתפת בלימודים וטקסים שעברו רק בעל פה במשך כמה מאות שנים? האם נמסרה לך אי פעם מסורת שעברה מדור לדור רק בעל פה? כמובן שלא. כל המסורות שאתה מכיר עלו על הכתב כבר לפני אלפי שנים ואם אתה חושב שבידך מסורת שהגיעה אליך בעל פה אז אתה משלה את עצמך. ישו הנוצרי לא כתב דבר והמסורות לגביו ולגבי תורתו עברו רק מפה לאוזן במשך כמה עשרות שנים בלבד, עד לכתיבתן של הבשורות והאגרות הראשונות אבל אז הסתבר שקיימות כבר מספר גרסאות שונות של ה'מסורת'. כך גם לגבי ה'תורה שבעל פה' שלפני העלתה על הכתב פיתחה לא מעט גרסאות שונות שעוררו הרבה מאד מחלוקות לגבי מהותה של ה'גרסה' הנכונה.

    אשמח אם תוכיח לי שכוהנים הינדיים היום מדקלמים את הוודות בשינויים מזעריים בלבד מנוסחם העתיק. לשם כך עליך לאחוז בידיך טקסט עתיק שישמש כאבן בוחן אבל אם קיימים טקסטים כתובים אזי, כמו ביהדות, המסורות כבר קובעו והן תישמרנה גם אם הנסיבות מחייבות אותן לעבור מדור לדור בעיקר בעל פה. בפועל מסתבר שהוודות עלו לראשונה על הכתב לא הרבה אחרי 500 לפנה"ס, וכתבי‑היד העתיקים ביותר של ריג‑וודה שבידינו מתוארכים בערך למאה ה‑11 או ה-12 לספירה.

    אני מניח שניתן להוכיח שהוודות לא השתנו באלף השנים האחרונות אבל איש אינו מסול לקבוע שהמסורות הללו היו מוכרות גם להינדים שחיו לפני אלפיים שנה. ניתן אולי להוכיח ששפתן הארכאית של הוודות ואופן הגייתם השתמר באמצעות טכניקות שינון מורכבות אבל הנוסחים של הוודות קובעו בכתב כבר לפני 2,500 שנה ואין שום סיבה שהם ישתנו מאז.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שני, 26 ינואר 2026 15:00 הוסף ע״י שי

    הטענה המרכזית המוצגת היא כי “מסורות שעוברות בעל־פה משתנות מעצמן במהלך הזמן”, ומכאן מסיקים שאין כל אפשרות למסירה מדויקת של מסורת במשך דורות רבים. עוד נקבע כלל, כי רק דוגמה למסורת שלא השתנתה כלל במשך מאה שנה לפחות תוכל להפריך טענה זו.

    א. הבחנה עקרונית בין סוגי מסורות

    ראשית, יש להבחין הבחנה יסודית בין שני סוגי מסורות:

    מסורות עממיות־ספרותיות (אגדות, סיפורי גבורה, פולקלור), אשר מטבען פתוחות לקישוט, הרחבה ודמיון.

    מסורות טקסטואליות־פולחניות, המועברות במסגרות לימוד וטקס קבוע, תחת משמעת קפדנית, ביקורת הדדית ושיטות שינון מיוחדות.

    הכללת שני סוגי המסורות תחת קטגוריה אחת – “מסורת שבעל־פה” – היא הכללה שאינה מוצדקת מתודולוגית.

    ב. הפרכת הכלל המוחלט באמצעות דוגמה מתרבות אחרת

    על פי כללי המשחק שהוצבו, ניתן להפריך את החוק באמצעות דוגמה ממסורת שאינה יהודית. דוגמה מובהקת לכך היא מסורת שינון הוודות בהודו.

    הוודות הועברו במשך דורות רבים בעל־פה באמצעות שיטות שינון מורכבות:
    – פירוק הפסוקים למילים בודדות וחיבורן מחדש,
    – חזרה במספר סדרים שונים,
    – בקרה קבוצתית בין תלמידים,
    – איסור חמור על שינוי נוסח.

    מסורת זו מוכרת במחקר המודרני כאחת הדוגמאות לשימור מדויק ביותר של טקסטים עתיקים במסירה שבעל־פה. אף ארגון אונסק״ו הכיר ב“מסורת שירת הוודות” כמורשת תרבותית עולמית, וציין במפורש את שיטות השימור המדויקות שלה.

    מכאן עולה, בניגוד לנטען, כי אין אמת בכלל המוחלט ש“מסורת בעל־פה משתנה מעצמה בהכרח”, אלא הדבר תלוי במנגנוני השימור והבקרה.

    ג. בעיה לוגית בניסוח “החוק”

    הטענה מנוסחת בלשון גורפת: “מסורות משתנות מעצמן”. זוהי טענת הכרח (necessity). די בדוגמה אחת של מסורת שנשמרה ללא שינוי מהותי כדי למוטט טענה כזו.

    יתר על כן, הדרישה ל“אפס שינוי מוחלט” אינה מדד היסטורי סביר. גם במסורות הכתובות ביותר קיימות וריאציות זעירות בהגייה או בכתיב, ואין בכך כדי להגדיר את המסורת כ“משתנה” במובנה המהותי.

    ד. השלכה על טענות בדבר מסירה מדור לדור

    אין בדברים אלו הוכחה לנכונות מסורת כלשהי, אך יש בהם סתירה לטענה העקרונית כי מסירה בעל־פה אינה אפשרית כלל. לכל היותר ניתן לומר:

    שמסורות שאין להן מנגנוני שימור מסודרים – אכן נוטות להשתנות;
    אך מסורות שיש להן שיטות שינון, בקרה וסטנדרטיזציה – יכולות להישמר לאורך דורות רבים ברמת דיוק גבוהה.

    ה. סיכום

    הטענה כי “מסורת שבעל־פה משתנה בהכרח” אינה נכונה כטענה כללית.

    מסורת הוודות מהווה דוגמה מתרבות אחרת למסירה בעל־פה הנשמרת בדיוק רב לאורך זמן רב.

    ממילא “חוק אביר השישי” בנוסחו המוחלט אינו עומד במבחן לוגי ואמפירי.

    הדיון האמיתי צריך לעסוק לא בעצם האפשרות למסירה בעל־פה, אלא בשאלה ההיסטורית האם במקרה מסוים התקיימו מנגנוני שימור כאלו אם לאו.

  • קישור לתגובה שלישי, 17 יוני 2014 00:33 הוסף ע״י עדי אביר

    יהודה,

    הסרטון אינו 'הוכחה'. אין בו דבר זולת מופע סטנדאפ. כבר ניתחתי את הסרטון בהרחבה במאמר 'סיבוב נוסף על מיתוס ההתגלות והמסירה' ושם תוכל לקרוא מדוע הדת היהודית נשענת אך ורק על סיפורי מעשיות.

    http://www.1vsdat.org/index.php?option=com_k2&view=item&id=900:%D7%A1%D7%99%D7%91%D7%95%D7%91-%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%A3-%D7%A2%D7%9C-%D7%9E%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%A1-%D7%94%D7%94%D7%AA%D7%92%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%94%D7%9E%D7%A1%D7%99%D7%A8%D7%94&Itemid=201

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שלישי, 17 יוני 2014 00:10 הוסף ע״י יהודה

    מציע לך לצפות בוידאו הבא , אם תתעמק תבין שהחוקים שלך מופרכים.

    https://www.youtube.com/watch?v=X3sSl7A8jqA

    ניתוח מדעי של סיפור קבלת התורה בסיני האם אמת או שקר. שווה צפיה

התגובות האחרונות