2 תגובות

• קישור לתגובה שני, 28 יולי 2025 18:11 הוסף ע״י עדי אביר

  שי,
  
  אין לי את המשאבים הדרושים לניהול וויכוחים תיאורטיים.
  דנתי בנושא דת ומדע בפרק בשם זה.
  אם יש לך פסוק שמפריך את הטיעון שלי אנא הצג אותו ואתייחס אליו בפרוטרוט.
  
  עדי אביר
• קישור לתגובה שני, 28 יולי 2025 11:56 הוסף ע״י שי

  סתירה לחוק אביר השני: למה המדע אינו תמיד נושא מטען אמת גבוה יותר מהתורה
  
  מבוא
  "חוק אביר השני" טוען כי "לכל אמירה מדעית יש מטען אמת גבוה מזה של האמירה התורנית שסותרת אותה". זהו ניסוח חד וברור של עמדה המעדיפה את המדע על פני התורה, במקומות של סתירה. החוק מגדיר את המושגים "מטען אמת", "אמירה מדעית", ו"אמירה תורנית", תוך שהוא קובע ש:
  
  אמונה, פרשנות אלגורית או סמכות רבנית אינן מוסיפות למטען האמת של אמירה תורנית.
  
  רק ראיות מדעיות שמוכרות על ידי קונצנזוס שאינו דתי נחשבות כבעלות משקל.
  
  עם זאת, טיעון זה, על אף שהוא נראה שיטתי ומדויק, נושא בתוכו כמה כשלים פילוסופיים, לוגיים ומתודולוגיים חמורים. מאמר זה מציג סתירה מקיפה לחוק אביר השני.
  
  1. אמת מדעית אינה מוחלטת
  למרות הרושם הציבורי, המדע אינו טוען לחשיפת "האמת המוחלטת" אלא לבניית מודלים שמתאימים למציאות בצורה הטובה ביותר בתנאים ובידע הקיימים. תורת ניוטון הייתה אמת מדעית במשך מאות שנים – עד שתורת היחסות ותורת הקוונטים הציעו מודלים אחרים, מדויקים יותר.
  
  המשמעות: גם אמירה מדעית שנמצאת בקונצנזוס אינה בהכרח בעלת "מטען אמת מקסימלי" – היא רק הפתרון הזמני הטוב ביותר.
  
  אם כך, כל ניסיון לקבוע היררכיה נצחית בין אמירה מדעית לאמירה תורנית נכשל ביסודו – משום שגם האמירה המדעית נושאת אופי זמני ומתפתח.
  
  2. גם לתורה יש טענות שהתקיימו במציאות
  החוק קובע שרבנים "מעולם לא גילו ידע שלא היה ידוע בזמנם". זו טענה היסטורית מרחיקת לכת, שקשה להוכיח. ולהיפך – אפשר להביא דוגמאות שמערערות אותה:
  
  ברית מילה ביום השמיני: כיום ידוע שביום זה הקרישה אצל תינוק מגיעה לשיאה (רמות ויטמין K ופרותרומבין). כיצד ידעו זאת חז"ל?
  
  הימנעות מאכילת חזיר: עם השנים נתגלו בעיות רפואיות רבות הקשורות בצריכת בשר חזיר. גם כאן עולה שאלה של תבונה עתיקה שאינה מוסברת רק באמצעות ידע בן הזמן.
  
  גם אם לא נקבל שמדובר בידיעה מדעית פורמלית, אי אפשר לטעון שכל האמירות התורניות בהכרח נחותות בכל מקרה של סתירה.
  
  3. כשל קטגוריאלי: אמת מדעית ≠ אמת תורנית
  אמירות תורניות רבות אינן מתיימרות לתאר מציאות פיזיקלית אלא להביע רעיונות מוסריים, ערכיים, פסיכולוגיים, או רוחניים. למשל:
  
  "ואהבת לרעך כמוך"
  
  "טוב מעט לצדיק מהמון רשעים רבים"
  
  אמירות אלה אינן ניתנות להפרכה אמפירית, אבל נושאות משקל קיומי עצום. כל ניסיון להשוות אותן לאמירה מדעית כמו "מסה שווה לכוח חלקי תאוצה" הוא חסר מובן – מדובר בעולמות שונים של שיח.
  
  החוק כופה על התורה להישפט לפי אמות המידה של המדע – ובכך נופל בכשל קטגוריאלי. זו אינה השוואה לגיטימית.
  
  4. גם המדע תלוי במוסדות וסמכויות
  החוק דוחה טענות שמבוססות על סמכות רבנית, בטענה שסמכות אינה שווה ערך לאמת. אבל הוא מקבל ללא סייג את "הקונצנזוס המדעי" – שגם הוא מבוסס על מוסדות, תקציבים, תכתיבים, פוליטיקה פנימית, ולחצים פרסומיים.
  
  מדענים, כמו רבנים, פועלים בתוך מערכת היררכית שמושפעת לעיתים גם מאופנות אינטלקטואליות, ולא רק מראיות.
  
  כלומר, המדע עצמו אינו פטור מהשפעות סמכותיות – ולכן גם הצד המדעי אינו יכול להישפט כ"טהור" יותר בהכרח.
  
  5. דחיית האלגוריה – לא הגיונית ולא עקבית
  החוק דורש שכל פרשנות תורנית תיתרגם לאמירה חד-משמעית שאפשר לבדוק. אך זו דרישה לא סבירה:
  
  שירה, דימויים, סמליות – הם חלק בלתי נפרד מהשפה האנושית, ובמיוחד מן השפה הדתית והמקראית.
  
  גם במדע נעזרים בדימויים לא מדויקים כדי להעביר רעיונות מורכבים: "היקום מתפשט", "מרחב-זמן עקום", "המפץ הגדול".
  
  אלגוריה אינה תירוץ – היא צורת חשיבה לגיטימית. דחייתה כהתחמקות היא אי-הבנה של אופי השיח התורני.
  
  סיכום
  "חוק אביר השני" מציג עיקרון נחרץ, אך מבוסס על הנחות שגויות:
  
  הוא מניח שהמדע תמיד מדויק יותר – מבלי להביא בחשבון את הזמניות והסתירות הפנימיות במדע עצמו.
  
  הוא כופה קריטריונים מדעיים על טקסטים דתיים מבלי להכיר באופיים השונה.
  
  הוא מתעלם מכך שגם לתורה יש לעיתים תרומות לתובנות שהמדע מגיע אליהן בדיעבד.
  
  הוא פוסל את הסמכות הרבנית אך מקבל בלי ערעור את סמכות הממסד המדעי.
  
  לכן, החוק אינו עומד בביקורת פילוסופית, לוגית או אמפירית, ואינו יכול להיחשב כאמת כללית או אוניברסלית. לכל היותר – הוא השקפת עולם מסוימת, אך לא "חוק".