Print this page
שלישי, 23 יולי 2013 12:36

עולמו הכדורי של הרב זמיר כהן

דרג מאמר זה
(9 מדרגים)
בספרו 'המהפך – המדע מגלה את האמת בתנ"ך' הרב זמיר כהן מנסה לשכנע אותנו שארון הספרים היהודי הכיל מאז ומתמיד את כל הידע שהמדע המודרני הצליח לחשוף רק לאחרונה. בכדי להוכיח את טענותיו זמיר כהן מתאר את ממצאי המדע המודרני וכנגדם הוא מביא פסוקים תנכיים או קטעים מהספרות הרבנית שכביכול רמזו על אותן התובנות מאות, אם לא אלפי, שנים לפני שהמדענים סוף סוף פקחו את עיניהם וגילו את מה שרבנינו ידעו מאז ומתמיד. הרב כהן מונה בספרו עשרים חוקרים ואישים שסייעו לו בבירור המידע המדעי ואכן, התיאורים המדעיים שבספרו הם בהחלט נכונים ואמינים. בכל הנוגע לצד התורני של הדברים, לעומת זאת, הרב כהן כנראה החליט לוותר על עזרתם של רבנים מעמיקים ממנו והסתמך אך ורק על יכולותיו האישיות ולכן הספר מוצף בשגיאות וסילופים שמצביעים הן על דלות הידע והן על רדידות ההבנה מהם סובל המחזיר בתשובה בכל הנוגע לסתרי הדת היהודית.
 
 
האמונות ה'שגויות' של העמים הקדמוניים מול האמונות הנכונות של עם ישראל
 
את המאמר 'כח הכבידה וצורתו הכדורית של העולם' המחב"ת (המחזיר בתשובה) הרב זמיר כהן פותח בעיוות הבא:
 
 
כידוע, העמים הקדמונים היו סבורים שהעולם הוא משטח רחב הניצב על זנבות שלושה לוייתני ענק. והיו שהאמינו שהארץ מוחזקת על ארבעה פילים אדירי מימדים העומדים על גבי צב ענק השט באוקיאנוס אינסופי. כך או כך, לכולם היה ברור שרעידות האדמה נגרמות כתוצאה מתזוזה כל שהיא של מחזיקי העולם... תיאוריית המשערים שהעולם כדורי נחשבה בלתי סבירה ובלתי הגיונית לחלוטין.
 
זמיר כהן מנצל את הפיסקה הקטנה הזאת בכדי להפיץ שלושה מסכי עשן רבניים שמנסים להסתיר את העובדה שבכל הנוגע לחשיבה בלתי-סבירה ובלתי-הגיונית אין אף עם קדמון שהצליח להתעלות לרמה של חכמינו זכרונם לברכה. את טיעוניו ראוי לבדוק אחד לאחד:
 
 
האם העולם ניצב על זנבות שלושה לווייתני ענק?
 
העולם ניצב על זנבות שלושה לווייתנים ענקיים? כמובן לא! שטות וקישקוש! רק אוילים מושבעים מסוגלים לחשוב שהעולם ניצב על זנבם של שלושה לויתנים כשכול בן תורה יודע שהוא ניצב על סנפירו של לוויתן אחד בלבד?
 
מדרש כונן מסביר את האמת בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים:
 
יום חמישי נטל הקדוש ברוך הוא אור ומים וברא מהם לויתן וכל דגי הים ותלה כל העולם כולו על סנפיריו של לויתן ...[1]
 
ובהמשך הוא מרחיב את הנושא ומוסיף לתמונה פרטים חיוניים נוספים:
 
אורכו של העולם מהלך חמש מאות שנה ורחבו מהלך חמש מאות שנה ועוביו מהלך חמש מאות שנה והוא עגול (כדיסק) וים הגדול הנקרא אוקיינוס מקיף אותו.
 
הים הגדול עומד על סנפיריו של לוויתן והלוויתן שרוי בתוך המים התחתונים ונראה בהם כמו דג קטן שבתוך הים.[2]
 
סוד הלויתן שנושא את העולם כולו על סנפירו היה ידוע גם לבעל ילקוט ראובני:
ביום ב' נטל הקב"ה אור ומים וברא מהם לויתן ואשתו וכל דגי הים ותלה כל העולם על סנפיריו של לויתן.[3]
 
לבעל פרקי דרבי אליעזר:
 
בחמישי השריץ מן המים לויתן ונחש בריח ומדורו במים התחתונים ובין סנפיריותיו הבריח התיכון של ארץ עומד וכל התנינים הגדולים שבים מזונות של לויתן ובכל יום ויום הוא פותח את פיו והתנין הגדול שבא יומו פורח ונוס ונכנס לתוך פיו של לויתן ...[4]
 
ולאחראי על סדר רבה דבראשית:
 
אורכו של עולם מהלך 500 שנה ורחבו של עולם 500 שנה ועביו 500 שנה, ויש אומרים עגול הוא. וים חוזר לעולם כמין כפה. וים הגדול וכל העולם כולו עומד על עמוד אחד וצדיק שמו שנאמר 'וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם'[א]. ואותו עמוד וכל העולם כולו עומד על סנפיר אחד של לויתן ולויתן שוכן בתוך המים התחתונים כדג קטן בתוך המים ... [5]
 
המקורות הללו לא הסתפקו בחשיפת סודותיו של הלוויתן והם הרחיבו בנפלאות הבריאה ובתיאורי העולם שלחלקם עוד נשוב בהמשך.
 
 
מה גורם לרעידות אדמה?
 
תוך כדי זלזול באמונות האוויליות של הגויים, המחזיר בתשובה קובע 'לכולם היה ברור שרעידות האדמה נגרמות כתוצאה מתזוזה כל שהיא של מחזיקי העולם'. איך הגויים יכולים להיות כל כך טפשים ובורים? האמת כולה הרי נמצאת כבר במסכת ברכות:  
 
המשנה אומרת: 'עַל הַזִּיקִין, וְעַל הַזְּוָעוֹת, וְעַל הַבְּרָקִים, וְעַל הָרְעָמִים, וְעַל הָרוּחוֹת, אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁכֹּחוֹ מָלֵא עוֹלָם'[ב].
 
שואלים: מהן אותן 'זְּוָעוֹת' עליהן יש לברך כך?
 
אמר רבי קטינא: מדובר ברעידת אדמה.
 
מסופר: רב קטינא היה הולך בדרך וכשהגיע לפתחו של בעל אוב נשמעה רעידת אדמה.
 
שאל רב קטינא את בעל האוב: האם אתה יודע רעש אדמה מהו?
 
הרים בעל האוב את קולו ואמר: קטינא, קטינא מדוע אתה חושב שאיני יודע שהרעש מתרחש בשעה שהקדוש ברוך הוא נזכר בבניו השרויים בצער בין אומות העולם ומוריד שתי דמעות לים הגדול וקולן נשמע מסוף העולם ועד סופו?
 
אמר רבי קטינא: בעל האוב כוזב הוא ודבריו כוזבים כי אם הסיבה היא כדבריו אזי רעידת האדמה הייתה צריכה להיות כפולה - כנגד שתי הדמעות.
 
מעירים: דברי רבי קטינא אינם נכונים והאמת היא שרעש האדמה הוא באמת כפול אך רבי קטינא לא הודה בדברי בעל האוב כדי שהבריות לא ינהו אחריו.
 
רבי קטינא מסר הסבר אחר: רעידת האדמה מתרחשת כאשר האל סופק את כפיו וזאת אנו למדים מהפסוק 'וְגַם אֲנִי אַכֶּה כַפִּי אֶל כַּפִּי וַהֲנִחֹתִי חֲמָתִי'[ג].
 
רבי נתן אמר: רעידת האדמה מתרחשת כאשר האל נאנח אנחה וזאת אנו לומדים מהפסוק 'וַהֲנִחוֹתִי חֲמָתִי בָּם וְהִנֶּחָמְתִּי'[ד].
 
רבנן אמרו: רעידת האדמה מתרחשת כאשר האל בועט ברקיע וזאת אנו לומדים מהפסוק 'הֵידָד כְּדֹרְכִים יַעֲנֶה אֶל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ'[ה].
 
רב אחא בר יעקב אמר: רעידת האדמה מתרחשת כאשר האל דוחק את רגליו תחת כסא הכבוד וזאת אנו לומדים מהפסוק 'כֹּה אָמַר יְהֹוָה הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי'[ו].[6]
 
קל לראות את האיוולת בדבריהם של אלו שחושבים שלרעידות אדמה אחראיות תזוזות של מחזיקי העולם. הסברות הרבניות הן בהחלט הרבה יותר הגיוניות ולו רק משום שרעידת אדמה באמת מזכירה ספיקת כפיים שמימית, אנחה נשגבת, בעיטה אלוהית ברקיע הקשיח או נסיון לדחוק את הרגלים הקדושות אל מתחת לכסא הכבוד.
 
 
מתי התחילו להאמין שהעולם נראה ככדור?
 
זמיר כהן, בנסיונו להדגים את עליונות הדת היהודית, מייחס לעמים הקדמונים את האמונה שהעולם הוא שטוח וקובע 'תיאוריית המשערים שהעולם כדורי נחשבה בלתי סבירה ובלתי הגיונית לחלוטין'. האמת היא כמובן שונה לחלוטין: משכילי יוון התחילו להבין שהעולם הוא כדורי כבר במאה החמישית לפני ספירת העמים, כשבע מאות שנה לפני שהתנאים סוף סוף זנחו את האמונה המסורתית בעולם השטוח וחדלו לחשוב שתיאוריית המשערים שהעולם הוא כדורי היא בלתי סבירה ובלתי הגיונית לחלוטין.
 
 
 
העולם הכדורי של היוונים
 
כמצופה, אך בניגוד למסופר בתעמולה הרבנית, היהודים התחילו להבין שהעולם אינו שטוח רק לאחר שרומאים סללו את הדרך למדע היווני בכלל ולתורתו של התוכן תלמי בפרט. חכמי ישראל גילו שלארץ יש צורה כדורית רק לקראת סוף המאה השנייה לספירה, מאות שנים לאחר שפיתגורס, שחי בימי גלות בבל ושיבת ציון, ופרמנידס, בן דורו של עזרא הסופר, כבר רמזו על האפשרות הזאת. אריסטו, שפעל בימי הכנסת הגדולה, הסביר בפרוטרוט מדוע העלמותן ההדרגתית של ספינות מעבר לקו האופק מחייבת אותנו להניח שהעולם הוא עגול ולא שטוח ועשרות שנים לפני פרוץ מרד החשמונאים ארטוסתנס מקירנה אפילו הצליח לחשב את הקפו של כדור הארץ ולהגיע לתוצאה שקטנה רק ב-15% מההקף המוכר לנו היום. בן דורו, קרטס ממלוס, עיצב עבורינו את הגלובוס הראשון ופליניוס הזקן, במאה הראשונה לספירת העמים, כבר התייחס לכדוריותה של הארץ כאל עובדה ברורה וידועה לכל. התוכן תלמי, שחי בימיו של רבי עקיבא, אפילו בנה מודל קוסמולוגי שלם שהפך את צורתם הכדורית של הארץ, והיקום כולו, לנכס צאן ברזל של הכנסייה הקתולית וממילא גם של כל משכילי ימי הביניים.
 
 
 
העולם השטוח של התנ"ך, התלמוד והמדרשים
 
בניגוד להוגים היווניים, התנ"ך מתייחס לעולם השטוח כאל עובדה המובנת מאליה והוא מרבה לדבר ולרמוז על קצות הארץ וכנפות הארץ ועל האפשרות לראות את כל הארץ, מקצה עד קצה, תופעות להן אין שום זכות קיום בארץ כדורית. למשל:
 
הִתְבֹּנַנְתָּ עַד רַחֲבֵי אָרֶץ הַגֵּד אִם יָדַעְתָּ כֻלָּהּ.[ז]
 
וְחֶזְוֵי רֵאשִׁי עַל מִשְׁכְּבִי חָזֵה הֲוֵית וַאֲלוּ אִילָן בְּגוֹא אַרְעָא וְרוּמֵהּ שַׂגִּיא. רְבָה אִילָנָא וּתְקִף וְרוּמֵהּ יִמְטֵא לִשְׁמַיָּא וַחֲזוֹתֵהּ לְסוֹף כָּל אַרְעָא.[ח]
 
הֲלוֹא יָדַעְתָּ אִם לֹא שָׁמַעְתָּ אֱלֹהֵי עוֹלָם יְהֹוָה בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ.[ט]
 
כִּי הוּא לִקְצוֹת הָאָרֶץ יַבִּיט תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִרְאֶה.[י]
 
תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִשְׁרֵהוּ וְאוֹרו עַל כַּנְפוֹת הָאָרֶץ.[יא]
 
כִּרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אֶת פְּשָׁעֵינוּ.[יב]
 
וכדומה[יג].
 
גם חכמי התלמוד שפעלו לפני שתורתו של התוכן תלמי התפשטה ברבים הניחו כמובן מאליו שהעולם חייב להיות שטוח. למשל:
 
רבי אליעזר אומר: שלש משמרות יש בלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי שנאמר 'יְהֹוָה מִמָּרוֹם יִשְׁאָג וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ'[יד].[7]
 
וזאת כשצריך היה להיות ברור לכולם שאל תקני יכול להסתפק בשלוש שאגות ליליות רק כאשר העולם הוא שטוח לחלוטין. עולם קצת יותר עגלגל כבר אינו נהנה מלילה אחיד והאשמורות הרבות באזורי הזמן השונים היו מחייבות כל מי שאינו רואה עצמו מוגבל לפיסת קרקע קטנה בקצהו המערבי של הסהר הפורה, לפעור את פיו לאורך כל שעות היממה ולשאוג שוב ושוב מספר רב של פעמים.
 
אלכסנדר מוקדון עצמו לא התבייש ללמוד מזקני הנגב שיעור בתורת הארץ השטוחה:
 
עשרה דברים שאל אלכסנדר מוקדון את זקני נגב ואחד מהם הוא: מה גדול יותר, המרחק שבין השמים לארץ או המרחק ממזרח למערב?
אמרו לו זקני הנגב: ממזרח למערב רחוק יותר והראיה לכך היא שכאשר השמש במזרח כולם יכולים להסתכל בה וכאשר השמש במערב כולם יכולים להסתכל בה אבל כאשר השמש עומדת באמצע הרקיע אין הבריות מסוגלות להסתכל בה ולכן ברור שהמרחק לרום הרקיע קרוב יותר מהמרחק לפאתי מזרח או פאתי מערב.
 
החכמים אומרים: שני המרחקים זהים שנאמר 'כִּי כִגְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל הָאָרֶץ'[טו] וכן נאמר 'כִּרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָבּ'[טז] ואם אחד המרחקים היה גדול יותר בעל המזמור היה אמור לציין בשני הפסוקים את המרחק הגדול יותר. כיוון שלא עשה כך עלינו להסיק ששני המרחקים חייבים להיות זהים.
 
שואלים: בכל זאת, מה הטעם שלא ניתן להסתכל בחמה כשהיא באמצע הרקיע? משיבים: כאשר היא עומדת ממש מעל האדם דבר אינו מכסה אותה בעוד שכאשר היא במזרח או במערב ההרים והגבעות מסוככים בפני קרני השמש.[8]
 
גם במדרשים המאוחרים יותר אנו שבים ופוגשים את הארץ השטוחה. לשם דוגמה, מדרש תהילים, שאינו נחשב לקדום במיוחד, מוצא דרך לעגן בפסוק הולם ארץ שדומה לאנייה ששטה על פני המים:
 
הארץ רקועה על התהומות. כמו שאנייה שצפה בלב ים כך הארץ רקועה על המים שנאמר 'לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם'[יז].[9]
 
בפרקי דרבי אליעזר, יצירה שנכתבה עמוק בתוך התקופה הערבית, אנו כבר מוצאים קטע שמתאר את צורתו הכללית של היקום:
קרסי השמים אחוזים במי האוקיינוס. מימי אוקיאנוס נמצאים בין קצות השמים ובין קצות הארץ וקצות הרקיע פרוסים על מימי האוקיאנוס שנאמר 'הַמְקָרֶה בַמַּיִם עַלִיּוֹתָיו'[יח].
 
צידו הקעור של הרקיע עולה כמו קערה שדומה לאוהל, קצותיה למטה ותוכה למעלה, ובני אדם יושבים בתוכה. רגליהם עומדים על הארץ וכל גופם בתוך האוהל. כך הם השמים - קצותיהם למטה ותוכם למעלה וכל הבריות יושבים תחתיהם כאוהל שנאמר 'וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת'[יט].[10]
 
קטע זה יזכה להרחבות, שיפורים וקישוטים ובסופו של דבר גרסה מנופחת שלו תגיע גם לספר הזוהר, שם היא תמתין בסבלנות עד שהמחב"ת זמיר כהן ישלוף אותה, יוציאה מהקשרה וינסה להדגים באמצעותה שהאמת האחת והיחידה הייתה מאז ומעולם נחלתם הבלעדית של הרבנים.
 
הדוגמאות הללו מוכיחות לנו שרבים מרבני ישראל המשיכו לראות בארץ מעין משטח גדול שצף או נרקע על פני האוקיאנוס והאפשרות שלארץ יש צורה כדורית מעולם לא עלתה על דעתם, לפחות עד שבאו חכמי אומות העולם ופקחו את עיניהם.
 
 
מתי הבינו היהודים שלעולם יש צורה כדורית?
 
לרב זמיר כהן אין שום ספק שהיהודים הכירו את צורתו הכדורית של העולם כבר לפני אלפיים שנה, והוא כותב:
 
 
והנה בזוהר אשר נכתב לפני כ-2,000 שנה נכתבו הדברים הבאים, כאשר הזוהר אומר שהדברים מצוטטים מספר אשר נכתב עוד קודם לכן (!) על ידי הרב המנונא סבא.
 
למרבה הצער היהודים, תמיד נאמנים לדבר אלוהיהם, המשיכו לדבוק עוד שנים ארוכות בארץ השטוחה וברקיע הקשיח של ספר בראשית. במאמר בשם 'תפארת יוון באהלי שם' תיארתי את נקודת המפנה, שהתרחשה לקראת סוף תקופת התנאים, בה הרבנים נכנעו להיגיון של הפילוסופיה היוונית, זנחו את קוסמולוגית שלושת הקומות המסורתית והחלו לפרש מחדש את מקורותיהם ולהוציא מהם, הפלא ופלא, עולם שנראה בדיוק כמו העולם הגיאוצנטרי של ההוגים היווניים. רק לאחר שהרעיון שקע והוטמע, מתי שהוא בתחילת המאה השלישית לספירת העמים, הרבנים הארץ ישראלים יישרו קו עם הפילוסופיה היוונית והחלו לחשוב במונחים של הקוסמולוגיה ה'מדעית' והמודרנית של היוונים. בבבל התהליך התארך הרבה יותר ושם הרבנים וויתרו על הקוסמולוגיה המסורתית רק במאה השמינית, לאחר שהעברים הביאו למחוזותיהם את בשורת הפילוסופיה היוונית.
 
אחיזת העיניים של הרב זמיר כהן
זמיר כהן רוצה שנאמין שאם ספר הזוהר מצטט את ספרו הדמיוני של הרב 'המנונא סבא' הדמיוני, בו כביכול נאמר:
 
כי כל הישוב מתגלגל בעיגול ככדור, אלו שלמטה, ואלו שלמעלה, וכל אלו הבריות משונות במראיהן על פי השינוי שבאויר שיש בכל מקום ומקום ועומדים בקיומם כשאר בני האדם.

ועל כן יש מקום בישוב שבעת שמאיר לאלו הוא חושך לאלו, שלאלו יום ולאלו לילה. ויש מקום בישוב שכולו יום ולא נמצא בו לילה רק בשעה אחת קטנה וזה שאמר בספרי הראשונים ובספרו של אדם הראשון כך הוא. כי כך כתוב 'אוֹדְךָ עַל כִּי נוֹרָאוֹת נִפְלֵיתִי נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ'
[כ], וכתוב 'מה רבו מעשיך ה''[כא] ועל כן הכל טוב ולא למחלקי גבולין כי הוא סוד עמוק שבתורה.[11]
 
אזי באמת ניתן להסיק את המסקנות אליהן הוא ממהר לקפוץ:
 
א.
שהעולם בצורת כדור; ולא כהבנת האנושות אז שהעולם שטוח.
 
ב.
כדור הארץ אינו עומד במקומו בקביעות אלא מתגלגל ומסתובב סביב צירו.
 
ג.
לא רק בחציו העליון של הכדור מתגוררים בני אדם, אלא גם בחציו התחתון.
 
ד.
גם בני האדם שבמחצית הכדור התחתון עומדים (כלומר, רגליהם דורכות על אדמת הכדור) כשאר בני האדם שבמחצית העליונה. כח הכבידה (נזכיר שניוטון אשר גילה את כח הכבידה חי לפני כ-300 שנה בלבד!)[כב]
 
ה.
כאשר בחלק זה של העולם שורר יום – בחלקו האחר שורר לילה, ולהיפך.
 
ו.
ויש מקום שמואר זמן רב, והלילה קצר ביותר (ואכן התברר כי עקב הזוויות השונות של סיבוב כדור הרץ, אזורים מסויימים בקוטב הצפוני צוארים ברצף במשך רוב חודשי השנה וחשוכים לזמן קצר.
 
הדברים הללו בהחלט מסוגלים לשכנע כל מי שמאד רוצה להשתכנע אבל, כתמיד, יש בהם הרבה יותר אחיזת עיניים מאשר אמת עובדתית:
 
 
ספר הזוהר ורב המנונא סבא
 
החרדים אוהבים לייחס ספר שנכתב בארמית קלוקלת מהולה במילים שנלקחו מהספרדית העתיקה לתנא רבי שמעון בר יוחאי שחי במאה השנייה לספירת העמים אבל כל חוקר רציני ימהר לקבוע שספר הזוהר נכתב למעלה מאלף שנים לאחר מותו של התנא דובר העברית על ידי רב ימי-ביניימי בשם רבי משה די לאון, הרמד"ל. הרמד"ל ליהק בספר הזוהר מספר רב של דמויות, ביניהן גם את רב המנונא סבא שכביכול כתב ספר שלדברי זמיר כהן מוכיח שחכמינו זכרונם לברכה הכירו את צורתו האמתית של העולם לפני יותר מאלפיים שנה. דמות בשם המנונא סבא אמנם מופיעה גם בתלמוד אבל המנונא סבא התלמודי נמנה עם אמוראי בבל מהדור השני והשלישי ולכן ספרו, אם אכן הוא באמת כתב איזה שהוא ספר, לא יכול היה להיות מוכר לתנא שחי כמאה שנה לפניו. כיוון שרבי שמעון בר יוחאי לא באמת הסתמך על ספר שנכתב לאחר מותו לא נותר לנו אלא להסיק שרב המנונא סבא שולב בספר הזוהר על ידי מחבר מאוחר שלא היה בקיא בקורותיהם של התנאים והאמוראים. גם שני הרבנים האחרים שנקראו בשם 'המנונא' אינם יכולים להציל את המצב כיוון ששניהם היו אמוראים שפעלו בבבל שנים רבות לאחר ימיו של רבי שמעון בר יוחאי וגם הם, מן הסתם, לא כתבו ספר שיכול להוכיח את קדמות האמונה בעולם הכדורי.
 
 
מה באמת אומר ספר הזוהר?
 
איני יודע אם זמיר כהן מנסה ליצור מצג שוא או שהוא באמת אינו מבין את המקורות עליהם הוא מסתמך אבל הקטע מספר הזוהר, שהוא טרח להוציא מהקשרו המקורי, אינו מוכיח שהיהדות הבינה את המציאות הריאלית מאות בשנים לפני המדע אלא בדיוק להיפך, שהיהודים היו עדיין שרויים בחשכת בורותם גם בשלהי המאה השלוש עשרה, יותר מאלף ומאה שנה לאחר שהתוכן תלמי כבר הציג את הארץ ככדור עגול שלמרכזו נמשכים כל העצמים הכבדים. יתר על כן, ניתוחו של הרב כהן גם מוכיח שהרבנים אינם בוחלים בשום אמצעי בדרכם להפיל בפח יהודים תמימים שאינם מסוגלים להבין בעצמם את דברי ספר הזוהר וממילא גם לא לזהות את השקרים הסמכותיים שהמחזירים בתשובה מטיחים בהם.
 
האיור הבא[כג] מתאר, פחות או יותר, את תמונת עולמם של מקובלי ספרד במאות השלוש עשרה, הארבע עשרה והחמש עשרה. התרשים עוצב על פי התיאור המפרט של מדרש כונן אבל להערכתי הוא מתאר, בשינויים קלים, את העולם שעמד גם מול עיניו של בעל ספר הזוהר.בעזרת התרשים הזה נוכל גם להבין את התרמית הנפלאה של המחב"ת הבלתי נלאה ולגלות שהרבנים תמיד מפרשים את מקורותיהם בדרך שנוחה להם תוך שהם מתעלמים לחלוטין מכל הקטעים המציקים, סותרים ומביכים שעלולים לפגום בהתפעמות הרוח ובחדוות ההחזרה בתשובה.
 
 
כשהאיור הזה מול עינינו לא נותר לנו אלא להשיב להקשרו המקורי את הקטע שהמחב"ת בחר לחשוף בפנינו ואז נוכל להבין מה ספר הזוהר באמת אומר:
 
רבי יהודה פתח: 'וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם'[כד] וגו'. בוא וראה: בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את העולם ברא שבעה רקיעים למעלה, ברא שבע ארצות למטה, שבעה ימים (מלשון 'ים'), שבעה נהרות, שבעה ימים (מלשון 'יום'), שבעה שבועות, שבע שנים, שבע פעמים, שבעת אלפי שנה שהעולם עומד בהם והקדוש ברוך הוא נמצא בשביעי של כל.

שבעה רקיעים הם למעלה, ובכל אחד ואחד כוכבים ומזלות ושמשים המשמשים בכל רקיע ורקיע. ובכל הרקיעים מאלו, יש מרכבות אלו על אלו, לקבל עליהם עול מלכות אדונם. ובכל הרקיעים יש מרכבות ושמשים משונים (שונים) זה מזה, אלו על אלו, מהם בשש כנפים ומהם בארבע כנפים, מהם בארבעה פנים, מהם בשני פנים, ומהם בפנים אחד. מהם אש לוהט, מהם מים, מהם רוח, זה שנאמר 'עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט'
[כה].

וכל הרקיעים הם אלו על אלו כקליפות בצלים המלבישים אלו על אלו, אלו למטה ואלו למעלה. וכל רקיע ורקיע הולך ורועש מפחד אדונם, על פיו נוסעים, ועל פיו עומדים, ולמעלה מכולם הוא הקדוש ברוך הוא שנושא הכל בכוחו וגבורתו. וכעין זה שבע ארצות למטה וכולם בישוב. רק שאלו עליונים ואלו תחתונים וארץ ישראל היא למעלה מכולם וירושלים היא העליונה בכל הישוב.

וחברינו יושבי דרום ראו בספרי הראשונים ובספרו של אדם, שכך מחלק כל אלו הארצות, אשר כולם נמצאים למטה כמו אלו הרקיעים שלמעלה, דהיינו אלו על אלו ואלו על אלו ובין כל ארץ וארץ יש רקיע המחלק בין זו לזו
[כו], ועל כן כל הארצות מפורשות בשמות, וביניהן גן עדן וגיהנום, ויש ביניהן בריות משונות אלו מאלו, כעין של מעלה, שמהם בשני פנים, ומהם בארבעה פנים ומהם באחד. ומראה של אלו אינה כמראה של אלו.

ואם תאמר הרי כל בני האדם יצאו מאדם, וכי ירד האדם הראשון לכל אלו ארצות והוליד בנים? וכמה נשים היו לו? אלא האדם לא נמצא רק בעולם הזה העליון מכולם הנקרא תבל
[כז], כמו שאמרנו, שכתוב 'וַיְצַו לְתֵבֵל אַרְצוֹ'[כח] ותבל זאת נאחזת ברקיע שלמעלה, זה שנאמר 'וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק'[כט], בצדק ודאי. משום זה בניו של אדם נמצאים בארץ עליונה, הזו שנקראת תבל, והם עליונים על כולם כעין של מעלה.

מה הטעם שהוא (האדם) כעין שלמעלה. כמו שלמעלה מכל הרקיעים יש רקיע עליון ועליו נמצא כסאו של הקב"ה, כמו שנאמר 'כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה'[ל], אף כאן בתבל הזה נמצא המלך של כולם, ומי הוא? הוא האדם מה שלא נמצא בכל התחתונים.

ואלו התחתונים מניין באו? מן האדים של הארץ ומסיוע הרקיע שלמעלה יוצאות בריות משונות אלו מאלו, מהם בלבושים, מהם בקליפות, כמו התולעים הנמצאים בארץ, מהם בקליפות אדומות, שחורות, לבנות, ומהם מכל הצבעים, כך כל הבריות הן כעין זה ואינן נמצאות בחיים רק עשר שנים.

ובספרו של רב המנונא סבא מפרש יותר: כי כל הישוב מתגלגל בעיגול ככדור, אלו שלמטה, ואלו שלמעלה, וכל אלו הבריות משונות במראיהן על פי השינוי שבאויר שיש בכל מקום ומקום ועומדים בקיומם כשאר בני האדם.

ועל כן יש מקום בישוב שבעת שמאיר לאלו הוא חושך לאלו, שלאלו יום ולאלו לילה. ויש מקום בישוב שכולו יום ולא נמצא בו לילה רק בשעה אחת קטנה וזה שאמר בספרי הראשונים ובספרו של אדם הראשון כך הוא. כי כך כתוב 'אוֹדְךָ עַל כִּי נוֹרָאוֹת נִפְלֵיתִי נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ'
[לא], וכתוב 'מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְהֹוָה'[לב] ועל כן הכל טוב ולא למחלקי התחומים כי הוא סוד עמוק שבתורה.[12]
 
כל מי שעיניו בראשו יבין מייד שבמקום הארץ הכדורית שזמיר כהן מנסה למכור לנו, ספר הזוהר מתאר עולם דמיוני שדומה לסנדוויץ' ענק בן 14 שכבות – שבע שכבות בעלות אופי 'ארצי' ושבע שכבות בעלות אופי 'רקיעי'. בתמונת עולם זאת ראוי לדון ביתר הרחבה.  
 
 
תמונת העולם של ספר הזוהר
 
שבע הוא המספר הטיפולוגי החביב על הרבנים ולכן כל הפנטזיות שלהם באות בכפולות של שבע: שבעה ימים (מלשון 'ים'), שבעה נהרות, שבעה ימים (מלשון 'יום'), שבעה שבועות, שבע שנים, שבע פעמים, שבעת אלפי השנה בהם העולם יעמוד, שבעה רקיעים, שבע ארצות וכדומה[לג]. שבעת הרקיעים לא רק מוכיחים את הטענה שהאל חושב בשביעיות אלא שהם מסתדרים טוב גם עם הדעה התורנית שהתפתחה לאחר שהתורה הגיאוצנטרית החלה לקנן בחוגים הרבניים:
 
אמר רבי יהודה: יש רק שני רקיעים ולומדים זאת מהפסוק 'הֵן לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם'[לד]. ריש לקיש אמר: מספר הרקיעים הוא שבעה ואלו הם – וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות.[13]
 
לניסוחה הברור ביותר זכתה התורה הגיאוצנטרית בפרק השלישי של ספר המדע של הרמב"ם אבל שבעת הארצות שנדחסו תחת הרקיעים הללו הם המצאה רבנית מאוחרת שלא הייתה מוכרת לרמב"ם ואפילו לא לחכמי התלמוד והמדרשים. למעשה, האבן עזרא התייחס לשבעת הארצות כאל שבעה חלוקות של הארץ שלנו:
 
מה יעשו בארץ והנה ראיות גמורות לאנשי שיקול הדעת. שאין שם רק ארץ אחת. ודרש שבע ארצות. הוא שהיישוב נחלק על שבעה. ובית המקדש היה באמצע היישוב כי רחוק הוא מאמצע הארץ.[14]
 
ורבנו בחיי, בעצמו מבין לא קטן בתורת הקבלה, עדיין התייחס לארצות הללו כאל שבעת אזורי האקלים השונים שניתן למצוא בארץ המוכרת לכולנו.
 
ביאור שבעה ארצות העולם הזה שהוא נחלק לשבע אקלימים, וכאילו אמרו נוחל העולם הזה ומסתלק מן העולם הבא.[15]
בקבלה הקדומה, אולי בעקבות אמונה מזרחית שמצאה את דרכה ליהדות ואולי לאור הצורך להסביר פסוקים שמכילים שמות נרדפים לאֶרֶץ או שמות של מקומות מיתולוגיים רחוקים מעין, דוגמת: אֲדָמָה, אַרְקָא, גֵּיא, נְשִׁיָּה, צִיָּה, תֵּבֵל, חָלֶד, חָרְבָה, רֵאשִׁית ושָׂדֶה, התחילו להקביל לשבעת הרקיעים התלמודיים שבעה גופי יבשה הנקראים 'ארצות'. המקובלים החליטו שסודות המקרא יובהרו בצורה הטובה ביותר אם שבעת הארצות יהפכו לשבעה שכבות הנחות זו על גבי זו והדים ראשונים לכך אנו מוצאים כבר בספר הקבלה הראשון, ספר הבהיר:
 
תשיעי מאי הוי? אמר לו: תשיעי ועשירי הם יחד זה כנגד זה, והאחד גבוה מחברו ת"ק שנה, והם כעין שני אופנים, האחד נוטה לצד צפון והאחד נוטה לצד מערב והולכין עד הארץ התחתונה, ומאי תחתונה, אחרונה שבשבע ארצות למטה, וסוף שכינתו של הקדוש ברוך הוא תחת רגליו שנאמר ...[16]
 
רעיון חמוד זה הפך את העולם למעין סנדוויץ' ענקי הבנוי משבע שכבות ארציות ומשבעת הרקיעים התלמודיים. את התיאור המקיף והמפורט ביותר של הסנדוויץ' הענק אנו מוצאים במדרש כונן ובעזרתו נוכל להבין את התמונה הקוסמולוגית שספר הזוהר מנסה לצייר:
 
אורכו של העולם מהלך חמש מאות שנה ורחבו מהלך חמש מאות שנה ועוביו מהלך חמש מאות שנה והוא עגול[לה] וים הגדול הנקרא אוקיינוס מקיף אותו.
הים הגדול עומד על סנפיריו של לוויתן והלוויתן שרוי בתוך המים התחתונים ונראה בהם כמו דג קטן שבתוך הים.
המים התחתונים עומדים על שפת מימי האוקיינוס ולעומתו הם נראים כמעין קטן שעל שפת הים. מי האוקיינוס עומדים על שפת מימי בראשית ולעומתם הם נראים כמעין קטן שעל שפת הים.
מימי בראשית עומדים על שפת המים הבוכים ולעומתם הם נראים כמעין קטן שעל שפת הים.
המים הבוכים תלויים ועומדים על ארץ התחתונה.
הארץ התחתונה רקוע על המים שנאמר 'לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִםֹ'[לו].
המים עומדים על חשמל. 
החשמל עומד על הרי ברד.
הרי הברד עומדים על אוצרות שלג.
אוצרות השלג עומדים על אוצרות של מים ואש.
אוצרות מים והאש עומדים על התהום.
 
שואלים: לֶמה דומה שרו של התהום?
משיבים: לשלושה ראשי שור.
 
שר התהום עומד בין התהום העליון לתהום התחתון והוא אומר לתהום העליון: החשך מימיך, ולתהום התחתון הוא אומר: הביע מימיך שנאמר 'תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא'[לז].
התהום עומד על תוהו.
התוהו דומה לקו ירוק שמקיף את העולם כולו כחוט והוא נמצא בתווך בין קצות השמים לקצות השמים ומשם יוצא החושך.
התוהו עומד על בוהו.
הבוהו הן אבנים מפולמות משוקעות בתהום ומהן יוצאים מים שנאמר 'וְנָטָה עָלֶיהָ קַו תֹהוּ וְאַבְנֵי בֹהוּ'[לח].
בוהו עומד על ים.
ים עומד על מים מתוקים.
מים מתוקים עומדים על ההרים.
ההרים עומדים על רוח.
 
הרוח נישאת בכנפי הסערה.
הסערה תלויה וקשורה בשפת ארץ התחתונה והארץ התחתונה קשורה בסערה.
הסערה תלויה וקשורה בכיפת אדמה והאדמה תלויה בסערה.
הסערה תלויה וקשורה בכיפת חרבה והחרבה תלויה בסערה.
הסערה תלויה וקשורה בכיפת יבשה והיבשה תלויה בסערה.
הסערה תלויה וקשורה בכיפת ארקא וארקא תלויה וקשורה בסערה.
הסערה תלויה וקשורה בכיפת תבל ותבל תלויה בסערה.
הסערה תלויה וקשורה בכיפת חלד.
 
גופי היבשה הללו אינם נחים זה על גבי זה אלא שהם נתונים ככיפה בתוך כיפה.
כיפות שבעת הרקיעים אחוזות בקרסים ככיפת קערה שהיא כפויה על גבי שולחן.
חלד הוא ישוב עולם וחלד תלויה בסערה וקשורה בכיפת וילון.
וילון תלויה בסערה וקשורה בכיפת רקיע.
רקיע אחוז בקרסי תבל.
רקיע תלוי בסערה וקשור בכיפת שחקים.
שחקים אחוזים בקרסי ארקא.
שחקים תלויים בסערה וקשורים בכיפת זבול.
זבול אחוז בקרסי יבשה.
זבול תלוי וקשור בסערה בכיפת מעון.
מעון אחוז בקרסי חרבה.
חרבה תלויה בסערה וקשורה בכיפת מכון.
מכון אחוז בקרסי אדמה.
מכון תלוי בסערה וקשור בערבות.
ערבות אחוזה בקרסי ארץ התחתונה.
 
ערבות תלויה בזרוע של הקדוש ברוך הוא שנאמר 'וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם'[לט].
שאל שמואל: למה משמשות שתי הזרועות הללו?
התשובה היא: בימינו האל נושא את העליונים ובשמאלו הוא נושא את התחתונים לכך נאמר 'וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם'.[17]
 
אם נוסיף לאיור את הסערות שמפרידות בין שכבותיו של היקום הקבלי נבין לא רק את התיאור במדרש כונן אלא גם את משמעותו של הקטע שזמיר כהן שלף במומחיות כה רבה מספר הזוהר ונזהה את התרמית באמצעותה זמיר כהן וחבריו מנסים לשכנע את התמימים שהספרים שלם מכילים את כל האמיתות המדעיות שהאנושות החלה לגלות אך לאחרונה.
 
סיכום
 
לכולנו ידוע שעל ידי הוצאת כמה שורות מהקשרן ניתן להוכיח כל דבר הבל שרק מאתגר את הרצון אבל הבעיה מסתבכת והופכת לבלתי אפשרית כשבודקים את הטקסט ומגלים שהתמונה המלאה פוגעת אנושות במאמציו של בעל הכוונות הטובות. המחזירים בתשובה למיניהן תמיד מצליחים למצוא מספר פסוקים שניתן לעוות לצרכיהם ומעלימים את כל ההבל שסביבו מחשש שהמלל המיותר יציג תמונה שונה לחלוטין. במקרה זה מדובר באיזה שהוא עיוות רבני שנולד בימי הביניים שלמרות כל מאמציו של זמיר כהן אינו יכול להיקשר כלל לקוסמולוגיה המוכרת לנו כיום.
 
עתה על כל מתחזק ומחזקת לשאול את זמיר כהן, או כל רב אחר שמצייר מצגות שוא בעזרת העיוותים הזמיריים, כיצד הוא מפרש את הקטע כולו, ולא רק את המשפט הבודד שהוצא ממנו בקפידה כה רבה. באותה הזדמנות יש לשאול את המחב"תים מדוע זמיר כהן בעצם אינו מנסה להציג את התמונה כולה? האם הוא מתבייש בהבלי הזוהר? האם הוא חושש שהקטע המלא יגרום לקורבן להבין שהרבנים יוצרים לעצמם תמונות עולם בעזרת עיוותים של טקסטים לא באמצעות תצפיות וניתוחים מדעיים ולכן כל קביעותיהם הם תמיד, אבל תמיד, שגויות?

 
מאמרים וסרטונים נוספים שדנים בסוגיה
 
סרטון קסום של נו באמת:
 
 
המאמר 'שבע ארצות בזוהר' באתר דעת אמת
 
 
אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות'.
 
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו. בנוסף, אשמח אם תצביעו בסקר שבדף הבית. אני חושב שצריך להפיץ ברבים את בשורת הספקנות ולכן אם המאמר מצא חן בעיניכם אנא שתפו אותו עם חבריכם ברשת החברתית אליה אתם משתייכים. לנוחיותכם, תמצאו בסוף המאמר כפתורי שיתוף שיקשרו אתכם באופן אוטומטי לכל רשת חברתית שרק תרצו.
 


[א]             
משלי י:כה
[ב]             
משנה ברכות ט:ב
[ג]        
יחזקאל כא:כב
[ד]        
יחזקאל ה:יג
[ה]        
ירמיה כה:ל
[ו]        
ישעיה סו:א
[ז]        
איוב לח:יח
[ח]        
דניאל ד:ז-ח - ומראות ראשי על משכבי, רואה הייתי והנה אילן בתוך האדמה וגבהו רב. האילן גדל ועצום וגבהו יגיע לשמיים ומראהו עד לקצה כל הארץ.
[ט]             
(ישעיה מ:כח)
[י]              
איוב כח:כד, 'הוּא' - האל
[יא]            
איוב לז:ג, 'וְאוֹרו' - של הברק מגיע
[יב]            
תהילים קג:יב. המזרח והמערב, כך מסתבר, הן נקודות ציון גיאוגרפיות והמרחק ביניהן שקול למרחק מהארץ השטוחה ועד לרקיע הקשיח המכונה 'שמים'.
[יג]             
'לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּנָּה' (איוב לח:יג)
'הִתְבֹּנַנְתָּ עַד רַחֲבֵי אָרֶץ הַגֵּד אִם יָדַעְתָּ כֻלָּהּ' (איוב לח:יח)
'יִשָּׂא יְהֹוָה עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ' (דברים כח:מט)
'תְּהִלָּתוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ' (ישעיה מב:י)
'הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ' (ישעיה מג:ו)
'חֶרֶב לַיהֹוָה אֹכְלָה מִקְצֵה אֶרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ' (ירמיה יב:יב)
'מַשְׁבִּית מִלְחָמוֹת עַד קְצֵה הָאָרֶץ' (תהילים מו:י)
'בָּאִים מֵאֶרֶץ מֶרְחָק מִקְצֵה הַשָּׁמָיִם יְהֹוָה וּכְלֵי זַעְמוֹ לְחַבֵּל כָּל הָאָרֶץ' (ישעיה יג:ה). 'קְצֵה הַשָּׁמָיִם' הוא המקום בו הרקיע הקשיח נושק לארץ השטוחה.
[יד]       
ירמיה כה:ל
[טו]            
תהילים קנ:יא
[טז]       
תהילים קנ:יב
[יז]       
תהילים קלו:ו
[יח]       
תהילים קד:ג
[יט]            
ישעיה מ:כב
[כ]              
תהילים קלט:יד
[כא]            
תהילים קד:כד
[כב]            
הניסוח משובש כבר במקור
[כג]             
תודתי נתונה למאייר, מר אמיתי סנדי.
[כד]            
בראשית א:ו
[כה]            
תהילים קד:ד
[כו]             
יכול להיות שבעל ספר הזוהר ראה בדמיונו את הרקיעים מקיפים את הארץ הקשורה בהם ויכול להיות שהוא ראה מעין סערה דמוית רקיע שמפרידה בין כל ארץ וארץ. אני העדפתי להתעלם מהמשפט הזה ולהציג את העולם הקבלי על פי תיאורו של מדרש כונן המובא בהמשך.  
[כז]             
בתרשים הצמדתי לארץ העליונה את השם 'חלד' כמתחייב מהתיאור של מדרש כונן.
[כח]            
בעל ספר הזוהר התכוון לפסוק 'מְשַׂחֶקֶת בְּתֵבֵל אַרְצוֹ' (משלי ח:לא)
[כט]            
תהילים ט:ט
[ל]              
יחזקאל א:כו
[לא]            
תהילים קלט:יד
[לב]            
תהילים קד:כד
[לג]             
הרא"ש בפירושו לבראשית א:ט מונה הרבה סטים דמיוניים של שבעה פריטים: שבע פעמים כתוב כי טוב', שבעה ימי השבוע, שבעה כוכבים, שבעה רקיעים, שבע ארצות, שבעה ימים, שבעה הרים סביבות ארץ ישראל, שבעה נהרות סביבות הכסא, שבעה קולות, שבעה פעמים גוזרים ברקיע הדבר קודם שיעשה בארץ, שבעה ימים טובים בשנה, שבעה שמות שיש ליצר הרע, שבעה מזבחות שערך בלעם, שבע שמיטות היובל, שבעה שבועות בהם סופרים את העומר, שבעה קולות במזמור 'הבו',  שבע בהמות טהורות בין באי תיבת נח.
 
החזקוני, על ויקרא ד:ו מצליח לשפר גם את הרשימה הממצה הזאת: 'שבע פעמים - כמה עניני הקב"ה הולכים בשביעיות שצ"ם חנכ"ל (שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נוגה, כוכב, לבנה), שבעה ימים, שבעה רקיעים, שבעה ארצות, שבעה מדברות, שביעי בימים ובחדשים, ובשנים, ובשמיטות, ויובלים, ובעולמים, שבע נרות, שבע מזבחות דבלעם, שבעה כבשי עולה, ועוד הרבה.'
 
 
[לד]       
דברים י:יד
[לה]            
כדיסק ולא ככדור, כלומר העולם הוא עגול
[לו]             
תהילים קלו:ו
[לז]             
תהילים מב:ח
[לח]            
ישעיה לד:יא
[לט]            
דברים לג:כז


[1]          
מדרש כונן, פרק שישי, נלקח מילקוט הרועים הגדול. ניתן למצוא גם באוצר המדרשים של אייזנשטיין עמוד 254. 
[2]          
אורכו של עולם ת"ק שנה ורחבו ת"ק שנה ועוביו ת"ק שנה והוא עגול וים הגדול הנקרא אוקיינוס מקיף אותו. והים הגדול עומד על סניפיריו של לויתן והלויתן שרוי בתוך המים התחתונים ואינו דומה בהן אלא כדג קטן שבתוך הים.
(מדרש כונן, פרק שנים עשרה, נלקח מילקוט הרועים הגדול. ניתן למצוא גם באוצר המדרשים של אייזנשטיין עמוד 257).
[3]          
ילקוט ראובני על התורה - פרשת בראשית
[4]          
פרקי דרבי אליעזר, פרק ח
[5]          
אורכו של עולם מהלך ת"ק שנה ורחבו של עולם ת"ק שנה ועביו ת"ק שנה ויש אומרים עגול הוא וים חוזר לעולם כמין כפה וים הגדול וכל העולם כולו עומד על עמוד אחד וצדיק שמו שנאמר 'וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם' ואותו עמוד וכל העולם כולו עומד על סנפיר אחד של לויתן ולויתן שוכן בתוך המים התחתונים כדג קטן בתוך המים ...
(סדר רבה דבראשית, אות יז,  ספר בתי מדרשות מאת הרב שלמה אהרון ורטהימר ז"ל, כרך ראשון עמוד כז, הוצאת כתב וספר התש"מ.)
[6]        
'עַל הַזִּיקִין, וְעַל הַזְּוָעוֹת, וְעַל הַבְּרָקִים, וְעַל הָרְעָמִים, וְעַל הָרוּחוֹת, אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁכֹּחוֹ מָלֵא עוֹלָם'. מאי 'זְּוָעוֹת'? אמר רבי קטינא: גוהא. רב קטינא הוה קאזיל באורחא כי מטא אפתחא דבי אובא טמיא גנח גוהא. אמר: מי ידע אובא טמיא האי גוהא מהו? רמא ליה קלא: קטינא קטינא אמאי לא ידענא בשעה שהקדוש ברוך הוא זוכר את בניו ששרויים בצער בין אומות העולם מוריד שתי דמעות לים הגדול וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו והיינו גוהא. אמר רבי קטינא: אובא טמיא כדיב הוא ומיליה כדיבין אי הכי גוהא גוהא מיבעי ליה. ולא היא. גוהא גוהא עביד והאי דלא אודי ליה כי היכי דלא ליטעי כולי עלמא אבתריה. ורב קטינא דידיה אמר: סופק כפיו שנאמר 'וְגַם אֲנִי אַכֶּה כַפִּי אֶל כַּפִּי וַהֲנִחֹתִי חֲמָתִי', רבי נתן אומר: אנחה מתאנח שנאמר 'וַהֲנִחוֹתִי חֲמָתִי בָּם וְהִנֶּחָמְתִּי' ורבנן אמרי: בועט ברקיע שנאמר 'הֵידָד כְּדֹרְכִים יַעֲנֶה אֶל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ', רב אחא בר יעקב אמר: דוחק את רגליו תחת כסא הכבוד שנאמר 'כֹּה אָמַר יְהֹוָה הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי'.
(ברכות נט:א)
[7]             
רבי אליעזר אומר: שלש משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי שנאמר 'יְהֹוָה מִמָּרוֹם יִשְׁאָג וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ'.
(ברכות ג:א)
[8]             
עשרה דברים שאל אלכסנדרוס מוקדון את זקני נגב. אמר להן: מן השמים לארץ רחוק או ממזרח למערב. אמרו לו: ממזרח למערב. תדע, שהרי חמה במזרח - הכל מסתכלין בה, חמה במערב - הכל מסתכלין בה, חמה באמצע רקיע - אין הכל מסתכלין בה. וחכמים אומרים: זה וזה כאחד שוין שנאמר 'כִּי כִגְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל הָאָרֶץ', 'כִּרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב' ואי חד מינייהו נפיש נכתוב תרווייהו כי ההוא דנפיש ואלא חמה באמצע רקיע. מאי טעמא אין הכל מסתכלין בה? משום דקאי להדיא ולא כסי ליה מידי.
(תמיד לב:א)
 
אנו רואים שהחכמים אינם מטילים ספק בעובדה שהשמש עוזבת בבוקר את פאתי המזרח, מטפסת במעלה כיפת הרקיע, מגיעה בצהרים לרום השמיים ומבלה את שארית היום בהחלקה מתונה לפאתי המערב. אין גם כל ספק בכך שהשמש, כבר עם זריחתה, שולחת את קרניה על פני כל הארץ השטוחה ורק ההרים והגבעות הם שמסוככים בעדה ומונעים ממנה מללהט את הבריות.
[9]             
ועד שלא נקוו המים נבראו התהומות, ואלו הן התהומות אלו שתחת לארץ, שהארץ על התהומות היא נרקעת כאניה שהיא צפה בלב ים, כך הארץ מרוקעת על המים, שנאמר 'לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם'.
(מדרש תהילים, מזמור צג)
[10]            
קורקוס השמים במי אוקינוס הם אחוזים שמימי אוקיאנוס עומדין בין קצות השמים ובין קצות הארץ וקצות השמים על מימי אוקיאנוס הן פרוסין שנאמר 'הַמְקָרֶה בַמַּיִם עַלִיּוֹתָיו'. תוכן של שמים כקופתא הוא עולה למעלה כאוהל. כקופתא שהיא פרוסה כאוהל וקצותה למטה ותוכה למעלה ובני אדם יושבין בתוכה רגליהן עומדין בארץ וכלם בתוך האוהל, כך הן השמים - קצתן למטה ותוכן למעלה וכל הבריות יושבים תחתיהן כאוהל שנאמר 'וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת'.
(פרקי דרבי אליעזר פרק ג)
[11]         
ספר הזוהר, חלק ג, דף י:א, בתרגום 'הסולם' של הרב יהודה אשלג
[12]         
רבי יהודה פתח, 'וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם' וגו', תא חזי, בשעתא דברא קודשא בריך הוא עלמא, ברא שבעה רקיעין לעילא, ברא שבעה ארצות לתתא, שבעה ימים, שבעה נהרות, שבעה יומין, שבעה שבועות, שבעה שנים, שבעה פעמים, שבעה אלפי שנין דהוי עלמא, קודשא בריך הוא בשביעאה דכלא. שבעה שחקים לעילא, ובכל חד וחד כוכבים ומזלות ושמשים דמשמשין בכל רקיעא ורקיעא, ובכלהו מאלין, רתיכין אלין על אלין, לקבלא עלייהו עול מלכותא דמאריהון. ובכלהו רקיעין אית רתיכין ושמשין משניין דא מן דא אלין על אלין, מנהון בשית גדפין, ומנהון בארבע גדפין, מנהון בארבע פנים, ומנהון בתרין פנים, ומנהון בחד, מנהון אשא דלהיט, מנהון מייא, מנהון רוחא, הדא הוא דכתיב 'עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט'. וכלהו רקיעין אלין על אלין כגלדי בצלים, אלין לתתא ואלין לעילא, וכל רקיעא ורקיעא אזלא ורעשא מאימתא דמאריהון, על פומיה נטלין ועל פומיה קיימין, ועילא מכלהו קודשא בריך הוא, דנטיל כלא בחיליה ותוקפיה. דאלין עלאין ואלין תתאין, וארץ ישראל עלאה מכלא וירושלם עלאה מכל ישובא. וחברנא יתבי דרומא, חמו בספרי קדמאי, ובספרא דאדם, דהכי מחלק כל אינון ארצות, דכלהו משתכחי לתתא, כגוונא דאינון רקיעין דלעילא, אלין על אלין, ואלין על אלין, ובין כל ארעא וארעא רקיע דמפריש בין דא לדא, ועל דא כלהו ארצות פרישן בשמהן, ובינייהו גן עדן וגיהנם, ואית בינייהו בריין משניין אלין מן אלין, כגוונא דלעילא, מנהון בתרין אנפין, ומנהון בארבע ומנהון בחד, וחיזו דאלין לאו כאלין. ואי תימא, הא כל בני עלמא מאדם נפקו, (לאו הכי דלא), וכי נחית אדם הראשון לכלהו ארצות ואוליד בנין, וכמה נשין הוו ליה, אלא אדם לא אשתכח אלא בהאי עלמא עלאה מכלהו דאקרי תבל כדאמרינן, דכתיב 'מְשַׂחֶקֶת בְּתֵבֵל אַרְצוֹ', והאי תבל אחידא ברקיע דלעילא, ואתאחידא בשמא עלאה, הדא הוא דכתיב 'וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק', בצדק ודאי, בגין כך בנוי דאדם אשתכחו בהאי ארעא עלאה דאקרי תבל, ואינון עלאין על כלא, כגוונא דלעילא. מאי טעמא, כמה דלעילא לכלהו רקיעים אית רקיע עלאה מכלהו, ולעילא אשתכח כסא דקב"ה, כמה דאת אמר 'כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה', אוף הכא בהאי תבל אשתכח מלכא דכלא, ומאן איהו, אדם, מה דלא אשתכח בכלהו תתאין. ואינון תתאין מאן אתו, אלא מקסטורא דארעא, וסיועא דרקיעא דלעילא, נפקין בריין משניין אלין מן אלין, מנהון בלבושין מנהון בקליפין, כאלין תולעין דמשתכחי בארעא, מנהון בקליפין סומקין אוכמין חיורין, ומנהון מכל גוונין, כך כל בריין כגוונא דא, ולא אשתכחו בקיומא בר עשר שנין או יתיר. ובספרא דרב המנונא סבא פריש יתיר, דהא כל ישובא מתגלגלא בעיגולא ככדור, אלין לתתא ואלין לעילא, וכל אינון בריין משניין בחזווייהו, משינויא דאוירא, כפום כל אתר ואתר, וקיימין בקיומייהו כשאר בני נשא. ועל דא אית אתר בישובא, כד נהיר לאלין חשיך לאלין, לאלין יממא ולאלין ליליא, ואית אתר דכוליה יממא, ולא אשתכח ביה ליליא בר בשעתא חדא זעירא. והאי דאמר בספרי קדמאי ובספרא דאדם הראשון הכי הוא, דהכי כתיב 'אוֹדְךָ עַל כִּי נוֹרָאוֹת נִפְלֵיתִי נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ', וכתיב 'מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְהֹוָה', ועל דא כלא שפיר, ורזא דא אתמסר למאריהון דחכמתא, ולא למפלגי תחומין, בגין דאיהו רזא עמיקא דאורייתא.
(זוהר, ויקרא ט:ב)
[13]            
אמר רבי יהודה: שני רקיעים הן שנאמר 'הֵן לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם'. ריש לקיש אמר: שבעה ואלו הן – וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות.
(חגיגה יב:ב)
[14]         
אבן עזרא על בראשית א:ב
[15]         
רבנו בחיי על ויקרא ט:א, וראה פרושו לדברים ח:ז
[16]         
ספר הבהיר אות קסט
[17]         
אורכו של עולם ת"ק שנה ורחבו ת"ק שנה ועוביו ת"ק שנה והוא עגול וים הגדול הנקרא אוקיינוס מקיף אותו. והים הגדול עומד על סניפיריו של לויתן והלויתן שרוי בתוך המים התחתונים ואינו דומה בהן אלא כדג קטן שבתוך הים. ומים תחתונים עומדים על שפת מימי אוקיינוס ואינן דומים בהן אלא כמעין קטן שעל שפת הים, כן מים התחתונים כנגד מי אוקיינוס. ומי אוקיינוס עומדים על שפת מימי בראשית, ודומים מימי אוקיינוס כנגדם כמעין קטן שעל שפת הים, ומימי בראשית עומדים בשפת הבוכים ודומים כנגדם כמעין קטן שעל שפת הים. ומים הבוכים תלוים ועומדים על ארץ התחתונה, וארץ התחתונה רקוע על המים שנאמר 'לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִםֹ' ומים עומדים על חשמל, וחשמל עומד על הרי ברד, והרי ברד על אוצרות שלג ואוצרות שלג על אוצרות של מים ואש, ואוצרות מים ואש על התהום. ושר של תהום למה דומה? לשלושה ראשי שור ועומד בין תהום העליון לתהום התחתון, ואומר לתהום העליון: החשך מימיך, לתהום התחתון: הביע מימיך. שנאמר 'תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא'. ותהום עומד על תוהו, ותוהו דומה לקו ירוק ומקיף את העולם כולו כחוט ומתווך בין קצות השמים לקצות השמים ומשם חושך יוצא, ותוהו על בוהו – אלו אבנים מפולמות שהן משוקעות בתהום ומהן מים יוצאין שנאמר 'וְנָטָה עָלֶיהָ קַו תֹהוּ וְאַבְנֵי בֹהוּ', ובוהו עומד על ים, וים עומד על מים מתוקים, ומים מתוקים על ההרים, והרים על רוח, ורוח על כנפי סערה, וסערה תלויה וקשורה בשפת ארץ התחתונה, וארץ התחתונה בסערה, וסערה תלויה וקשורה בכיפת אדמה, ואדמה תלויה בסערה, וסערה תלויה וקשורה בכיפת חרבה, חרבה תלויה בסערה, וסערה תלויה וקשורה בכיפת יבשה, יבשה תלויה בסערה, וסערה תלויה וקשורה בכיפת ארקא, ארקא תלויה וקשורה בסערה, וסערה תלויה וקשורה בכיפת תבל, תבל תלויה בסערה, וסערה תלויה וקשורה בכיפת חלד, ולא זו על גבי זו אלא ככיפה בתוך כיפה. וכיפת ז' רקיעים אחוזים בקורקסיהו ככיפת קערה שהיא כפויה על גבי שולחן. חלד הוא ישוב עולם וחלד תלויה בסערה וקשורה בכיפת וילון, ווילון תלויה בסערה וקשורה בכיפת רקיע, ורקיע וקורקסיהו אחוזים בקורקסי תבל, רקיע תלויה בסערה וקשורה בכיפת שחקים, וקורקסי שחקים אחוזים בקורקסי ארקא, ושחקים תלויה בסערה וקשורה בכיפת זבול, וקורקסי זבול אחוזים בקורקסי יבשה. זבול תלויה וקשורה בסערה בכיפת מעון וקורסקי מעון אחוזים בקורקסי חרבה. חרבה תלויה בסערה וקשורה בכיפת מכון וקורקסי מכון אחוזים בקורקסי אדמה. מכון תלויה בסערה וקשורה בערבות, וקורקסי ערבות אחוזים בקורקסי ארץ התחתונה. ערבות תלויה בזרוע של הקדוש ברוך הוא שנאמר וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם. אמר שמואל: ב' זרועות הללו למה? אחת בימינו סובל העליונים ובשמאלו סובל התחתונים לכך נאמר 'וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם'.
(מדרש כונן, מופיע באוצר המדרשים של אייזנשטיין, עמוד 257 ובילקוט הרועים הגדול בהוצאת נזר שרגא, פרק שנים עשרה)
נקרא 18954 פעמים

פריטים קשורים לפי תג

145 תגובות