תורת הקבלה נמצאת היום בלב ליבה של היהדות הרבנית אבל אם נבחן את שורשיה נגלה שהקשר שלה ליהדות של חז"ל הוא לכל היותר קלוש, שטחי ושולי. בבסיס הקבלה לא עומדות האמונות של הלל הזקן, רבי עקיבא ורבי יהודה הנשיא אלא אוסף של אמונות גנוסטיות שנארזו במעטפת יהודית, קושטו בשמות של חכמים והוצמדו לפסוקים מקראיים שלבטח אינם אומרים את מה שבעלי הקבלה היו רוצים שיאמרו. האמונות הגנוסטיות יצאו מעולם הכתות של יוון ורומי והושפעו מהפילוסופיה האפלטונית, הדת הזורואסטרית, היהדות ההלניסטית, הנצרות הקדומה ומאוחר יותר גם מדעות נאו-אפלטוניות ומניכאיות. הכתות הגנוסטיות דוכאו על ידי הכנסייה הקתולית והקיסרות הביזנטית ונאלצו לרדת למחתרת. למרות דיכויו, הגנוסיס שרד במחשכים במשך מאות שנים ומעת לעת, כשהתנאים אפשרו זאת, הוא שב וצף אל מעל לפני השטח במקומות שונים ברחבי אירופה. במאה השתים עשרה האמונות הגנוסטיות קמו לתחייה בדרום צרפת ושם הן השפיעו על המקובלים ששילבו בתורתם אמונות חדשות שמתבססות על מוטיבים גנוסטים. כיום חסידים, ציונים-דתיים, חרדים ספרדים ואפילו לא מעט ליטאים מאמינים שהקבלה היא תורה אלוהית. בכך הם שבים ומוכיחים שהיהדות תמיד נוטה לאמץ דעות זרות, לגייר אותן ולהפכן לנכס צאן ברזל של הרבנים שתופסים עליהם בעלות. |
|
כמו הרוסים בעידן הקומוניסטי גם אנו יודעים שהיהודים תמיד היו הראשונים שהבינו והפנימו את האמיתות הגדולות של האל. עם זאת, עיון קצת יותר מעמיק ילמדנו שרוב האמונות של העם היהודי עוצבו על בסיס ספקולציות דתיות קדומות יותר אותן אבותינו למדו מהעמים עימם הם באו במגע. עוד נגלה שבמהלך כל ההיסטוריה אבותינו התמחו בהטמעה וגיור של אמונות זרות שהפכו תוך זמן קצר לנכס צאן ברזל של הדת היהודית. לשם דוגמה, הפילוסופיה היהודית של ימי הביניים נבנתה כולה על יסודות החשיבה הפילוסופית של ההוגים היוונים הגדולים אפלטון ואריסטו ותורת הקבלה, במידה רבה, על הרעיונות מניכאיים וגנוסטיים שהפעימו את המינות הקתרית/אלביגנזית. תופעות דומות נוכל לזהות גם בעת החדשה ואם נבדקן כראוי נגלה ששורשיה של תנועת החסידות נעוצים עמוק בתוך הפיאטיזם הלותרני, תנועה רעיונית שהפכה בהדרגה לזרם האוונגליסטי של הפרוטסטנטיות האמריקאית.
|
התגובות האחרונות