Skip to content

1VSDAT

שלישי, 01 מאי 2012 13:30

רבי שמעון בר יוחאי, המערה ועץ החרוב

דרג מאמר זה
(6 מדרגים)
הסיפור המפורסם על רבי שמעון בר יוחאי ובנו, שמאימת השלטונות הרומיים נאלצו להסתתר במערה במשך שנים עשר שנים, יכול לבלבל גם את הטובים שבינינו אבל כל מי שיורד לפרטים יבין מייד שהקשר בין הסיפור לעולם האמיתי הוא מאד קלוש אם לא רק מקרי. מוסרי ההשכל שהוטבעו בסיפור מחזקים עד היום את התחושה שלרבנים יש תכונות על-אנושיות, אם לא חצי אלוהיות, ושאם לא נשמע בקולם הם עוד עלולים לתת בנו את עיניהם ולהפכנו לגל של עצמות.
 
 
 
מאמר זה הינו חלק מפרק בשם 'תשדירי הפרסומת של הרבנים' בו אני טוען שסיפורי האגדה הם מעין תשדירי פרסומת קדומים באמצעותם הרבנים מכרו את הנרטיב שמציב אותם בפסגת הפירמידה ומורה לנאמניהם לכבדם, להישמע להם ולדאוג לכל מחסורם. מומלץ להיכנס לנושא דרך המאמר שפותח את הפרק, 'הסוד המביש של הרבנים'.
 
 
 
רבי שמעון ובנו מתחבאים במערה
 
אחד מתשדירי הפרסומת המשוכללים ביותר שמצאו את דרכם אל תוך דפי התלמוד מספר את סיפורו של רבי שמעון בר יוחאי[א], מי שלפי המיתולוגיה הקבלית חיבר את ספר הזוהר:
 
פעם אחת ישבו רבי יהודה, רבי יוסי ורבי שמעון וישב לידם גם יהודה בן גרים.
 
פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיה של אומה זאת שתקנו שווקים, תקנו גשרים ותקנו מרחצאות.
 
רבי יוסי שמע ושתק.
 
הגיב רבי שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתקנו הרומאים רק לצרכי עצמם הם תיקנו: השווקים בכדי להושיב בהם זונות, המרחצאות בכדי לעדן בהן את עצמם והגשרים בכדי ליטול מכס מכל מי שעובר עליהם.
 
הלך יהודה בן גרים וחזר על דבריהם. התגלגלו הדברים עד שהגיעו לאוזני המלכות.
 
פסקו השליטים: יהודה שעילה - יתעלה ויתמנה למנהיג החכמים, יוסי ששתק - יגלה לציפורי ושמעון שגינה - ייהרג.
 
ברחו רבי שמעון ובנו והתחבאו בבית המדרש. כל יום הייתה מביאה להם אשתו של רבי שמעון לחם וקנקן מים והם אכלו ושתו.
 
כאשר התחזקה הגזרה אמר רבי שמעון לבנו, רבי אלעזר: נשים דעתן קלה עליהן ויש לחשוש שאם יצערו אותה השלטונות היא תסגיר אותנו.
 
הלכו והתחבאו במערה. התרחש נס ונברא להם חרוב ומעין מים. מידי יום השנים היו פושטים את בגדיהם ויושבים עד צווארם בחול. כל היום למדו ובזמן התפילה הם התלבשו, התכסו והתפללו. בתום התפילה הם שבו פשטו את בגדיהם כדי שלא יתבלו.
 
כך ישבו תריסר שנים במערה עד שבא אליהו, עמד על פתח המערה ואמר: מי יודיע לבן יוחאי שמת הקיסר ובטלה גזירתו?
 
יצאו רבי שמעון ורבי אלעזר מהמערה וראו אנשים חורשים וזורעים.
 
אמר רבי שמעון: אנשים אלה מניחים חיי עולם של לימוד תורה ועוסקים בחיי השעה! כל מקום שנתנו בו את עיניהם מיד היה נשרף.
 
יצאה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם.
 
חזרו וישבו במערה שנים עשר חודשים נוספים.
 
בתום שנים עשר החודשים הללו אמרו השניים: משפט רשעים בגיהינום הוא רק שנים עשר חדש ובוודאי גם חטאנו כבר כופר.
 
יצאה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם.
 
יצאו מהמערה. כל מקום שרבי אלעזר מכה היה רבי שמעון מרפא.
 
אמר רבי שמעון לבנו: בני, די לעולם שאני ואתה עוסקים בתורה כראוי.
 
בערב שבת ראו זקן אחד שרץ בין השמשות ושני צרורות הדסים בידיו.
 
שאלו אותו: לשם מה אתה נזקק להדסים הללו?
 
אמר להם: לכבוד שבת.
 
שבו להקשות: והרי די לך בצרור אחד?
 
אמר להם: אחד כנגד 'זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ'[ב] ואחד כנגד 'שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ'[ג].
 
אמר רבי שמעון לבנו: ראה כמה חביבות המצוות על ישראל.
 
נתיישבה דעתם ולא כעסו עוד על שכולם מבטלים לימוד תורה.
 
שמע רבי פנחס בן יאיר חתנו של רבי שמעון בר יוחאי ויצא לקראתו. הכניס רבי פנחס את רבי שמעון לבית המרחץ וטיפל בבשרו. ראה שהיו סדקים בעורו של רבי שמעון והחל לבכות. נשרו הדמעות מעיניו וציערו את רבי שמעון.
 
אמר רבי פנחס לרבי שמעון בר יוחאי: אוי לי שראיתיך בכך.
 
ענה לו רבי שמעון: אשריך שראיתיני כך שאם לא היית רואה אותי כך לא היית מוצא בי כל גדלות בתורה.
 
מסופר: בתחילה כשרבי שמעון בר יוחאי היה מקשה קושיה רבי פנחס היה מתרץ לו שנים עשר תירוצים. אחר כך, כשרבי פנחס בן יאיר היה מקשה קושיה, רבי שמעון בר יוחאי היה מתרץ לו עשרים וארבעה תירוצים.
 
אמר רבי שמעון: הואיל והתרחש לי נס אלך וכהכרת תודה אתקן דבר עבור אחרים, ככתוב 'וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר'[ד] ועל פסוק זה אמר רב: שלם בגופו, שלם בממונו ושלם בתורתו.
 
על כך נשאלת השאלה מה עשה יעקב אבינו?
 
התשובה נלמדת מכך שנאמר 'וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר' ולכן אנו יודעים שהוא עשה דברים של חנינה וטובה עבור העיר.
 
נשאלת שאלה נוספת: מה עשה יעקב עבור העיר?
 
רב אמר: תיקן להם מטבעות, שמואל אמר: תיקן להם שווקים ורב יוחנן אמר: תיקן להם מרחצאות. כך או כך עלינו ללמוד שמי שנעשה לו נס צריך לעשות טובה לאנשי המקום כאות תודה.
 
שאל רבי שמעון בר יוחאי את אנשי העיר: היש דבר שצריך תיקון?
 
אמרו לו: מקום מסוים יש בו ספק של טומאת מת והכוהנים מצטערים על כך שהם צריכים להקיף אותו.
 
שאל רבי שמעון: האם יש כאן אדם שיכול להעיד שבעבר הייתה נהוגה במקום זה טהרה?
 
ענה לו זקן אחד: כאן קיצץ בן זכאי תורמוסי תרומה ולפיכך המקום היה חייב להיות טהור באותה העת.
 
עשה רבי שמעון טובה לעיר ובדק את הקרקע. כל מקום בו הקרקע הייתה קשה הוא טיהר וכל מקום בו הקרקע הייתה רכה הוא ציין משום החשש שהיה קבור שם אדם מת.
 
אמר אותו הזקן בלעג: טיהר בן יוחאי בית קברות!
 
כעס רבי שמעון ואמר: הייתי מבליג על דבריך אם לא היית עימנו ואם לא היית משתתף בדיון אבל כיוון שנמנתה עימנו אתה גורם בדבריך שיאמרו כולם: אם זונות שמתחרות אחת עם השנייה בכל זאת מפרכסות זו את זו האם אין לצפות מתלמידי חכמים שישתפו פעולה אחד עם השני?
 
נתן בו רבי שמעון בר יוחאי את עיניו ומת.
 
יצא רבי שמעון לשוק, ראה את יהודה בן גרים ואמר: עדיין נמצא זה בעולם? נתן בו עיניו ועשהו גל של עצמות.[1]
 
האם מדובר באירוע אמיתי?
 
האם ייתכן שהסיפור משחזר התרחשות אמיתית? תיאורטית אין כל סיבה לפסול את האפשרות שהאירוע הזה אכן התרחש בפועל, הוא לבטח אינו פחות אמין מכל מעשיה אחרת ואם אנו מוצאים את האל בוחש מאחורי הקלעים בהרבה מסיפורי המקרא וברוב אגדות התלמוד מדוע שנמנע ממנו מלמשוך בחוטים גם בסיפור הזה? האל הוא הריבון בעולמו והוא אינו חייב לכבול את עצמו למוסכמות אנושיות או לתת לנו דין וחשבון על מעשיו. לא אנו נקבע עבורו מתי, היכן ומדוע עליו לפרוש את סוכת שלומו והוא רשאי לעשות ניסים לכל מי שרק ירצה, בכל עת שהוא מוצא לנכון ובכל סיפור אגדות ששובה את ליבו.  
 
עם זאת, המוטיב הניסי בתשדיר פרסומת יפה זה אינו יכול שלא להעלות מספר סימני שאלה. איני טוען, חלילה, שהאל אינו מסוגל לברוא באורח פלא חרוב ומעיין ליד כל מערה בה יושב אחד מצדיקיו, את זה הוא מן הסתם יכול לעשות עם יד אחת קשורה מאחורי הגב. אני רק קובע שלא ניתן להתקיים במשך שלוש עשרה שנים על מים וחרובים בלבד ומי שלא מאמין לי מוזמן לנסות זאת במשך שלוש עשרה ימים שלא לדבר על שלוש עשרה שבועות.
 
החרוב הוא פרי עשיר בסיבים ודל בכולסטרול וכל מאה גרם מבשרו מספקים 540 קלוריות, 59.3 גרם פחמימות (מתוכם 34.1 גרם סוכרים), 8.15 גרם חלבונים ו-31.3 גרם שומן (מתוכם 29 גרם שומן רווי)[ה]. למרבה הצער החרוב אינו מכיל שתי חומצות אמיניות חיוניות, טריפטופן וולין, שמחסורן עושה בגוף שמות וגורם לכל מיני תופעות בלתי רצויות. אך גם אם נתעלם מהמחסור בשני אבני הבניין החיוניים הללו[ו] עלינו עדיין להתעמת עם העובדה שאדם ממוצע צריך להכניס לגופו מידי יום כ-0.8 גרם של חלבונים עבור כל קילוגרם במשקלו. גם אם נניח שהאב ובנו היו אנשים צנומים במיוחד עדיין נאלץ להסיק שכל אחד מהם היה חייב לאכול כ-600 גרם חרובים רק בכדי לשמר את רקמות השריר, ליצור אנזימים והורמונים, לשמור על לחץ אוסמוטי וכדומה. הבעיה היא שיחד עם החלבונים הללו כל אחד מהרבנים היה דוחס לגופו גם למעלה מ-3200 קלוריות, 200 גרם סוכר ו-174 גרם של שומן רווי מה שבהכרח היה מביא מהר מאד להשמנת יתר, שיניים רקובות, התפרצות מחלת הסוכרת והסתיידות העורקים. בנוסף, הכמויות ההיסטריות של השומן הרווי היו מעלות את רמת הכולסטרול הרע, מחישות את התפתחותן של כל מיני מחלות לב ומגבירות את הסיכון לחלות בסוגים שונים ומשונים של סרטן.
 
כל זה הוא רק קדימון קצר לבעיות האמיתיות שמתעוררות אצל כל מי שמכניס לגופו אך ורק חרובים: הגוף דורש כ-750 עד 900 מיקרוגרם של ויטמין A בעוד שבשש מאות גרם חרובים ניתן למצוא רק 6 מיקרוגרם מהויטמין הזה. מחסור בויטמין A גורם לנשירת שיער, רגישות לזיהומים ויראליים, יובש והתעבות העור, דלקת בריריות מערכת העיכול, שלשולים דמיים, הפרעות עיכול, אבדן ראית לילה ולבסוף אף עיוורון, אבנים בשלפוחית השתן וכיס המרה והפרעות בתפקוד מערכת העצבים. 
 
באותו אופן, 600 גרם חרובים מספקים רק את מחצית הכמות היומית המומלצת של ויטמין B1 ועם חלוף הזמן שני הרבנים היו חייבים לחלות במחלת הברי ברי שמביאה עימה פגיעה קשה במערכת העצבים, חולשה כללית, הפרעות במערכת העיכול, עייפות כרונית ופגיעה בלב. ניתן אמנם להתמודד עם המחסור בויטמין B1 על ידי אכילת כמות כפולה של חרובים אבל אם השניים היו מנסים לפתור כך את הבעיה הם היו צורכים מידי יום ביומו 6,400 קלוריות, 400 גרם סוכר ו-350 גרם שומן רווי ומגדילים לא רק את הקף המותניים אלא גם את הסיכון לחלות בסוכרת ומחלות לב.
 
לצד ויטמין B1 הגוף זקוק גם לויטמין B6 אבל גם במקרה זה אין ב-600 גרם חרובים יותר מאשר כמחצית מהמנה היומית הנדרשת ולכן, בנוסף לכל הצרות, שני הרבנים היו חייבים לסבול גם מחולשת שרירים, התכווצויות שרירים, עצבנות, הפרעות שינה, איטיות בחשיבה, פגיעה במערכת העצבים המרכזית והתקפות של דיכאון.
 
צריכת החרובים המשוערת של רבי שמעון ובנו הייתה גם מספקת להם פחות משליש הצרכים היומיים בחומצה פולית (ויטמין B9) ושוב היינו אמורים לצפות שהשניים יסבלו מאנמיה, בעיות זיכרון, בעיות שינה, אפאתיה, עייפות ופוביות למיניהן.
 
בחרובים אין אפילו רמז לויטמין B12 ומחסורו של הויטמין הזה גורם לתופעות הבאות: אנמיה ועימה חולשה כללית, סחרחורות, קוצר נשימה, דפיקות לב, ובמקרים קיצוניים אף אי ספיקת לב; תופעות נוירולוגיות ופסיכיאטריות דוגמת קהות חושים, עקצוץ בגפיים, נוירופתיה, חולשת שרירים, אובדן זיכרון, דיכאון ובעיות בשליטה בסוגרים; ניוון של רקמה בעמודות האחוריות והצדדיות של חוט השדרה; מחלות לב וכלי דם דוגמת  מחלת לב כלילית, תעוקת לב, אוטם בשריר הלב, שבץ מוחי ופגיעה בכלי דם היקפיים, היווצרות קרישי דם והיווצרות של טרשת עורקים; תופעות במערכת העיכול, תת ספיגה במעי הדק, שלשולים, כאבים בלשון, אובדן תיאבון ובנוסף, סיכוי לפתח סוגים מסוימים של סרטן.
 
לבסוף, 600 גרם של חרובים יכניסו לגוף רק 3 מתוך 90 המיליגרמים של ויטמין C להם אנו זקוקים מידי יום ביומו. מחסור בויטמין זה מביא עימו שיניים משוחררות, דימום שטחי, שבריריותכלי הדם, כושר התרפאות ירוד, בעיות במערכת החיסונית, אנמיה קלה ובסופו של דבר גם את המחלה הקטלנית 'צפדינה' (Scurvy) שעד 1753 עשתה שמות במלחים שלא אכלו פירות וירקות טריים במשך החודשים הארוכים שבילו בלב ים.
 
אם לא די בכל המכות הללו, השניים היו אמורים להתמודד גם עם העובדה שגוף שצורך 600 גרם חרובים ליום צריך גם להפריש כמות דומה, במיוחד לאור העובדה שהפרי ידוע בתרומתו לפעילות מעיים תקינה. שני הרבנים היו אמורים להפריש, אם כך, כ-1.2 קילוגרמים של צואה מידי יום, כלומר 438 קילוגרמים לשנה או כמעט 5.7 טון במהלך 13 שנות שהותם במערה, שלא לדבר על נהרות השתן שהטבע דרש מהם להפיק מידי יום ביומו. המחסור בויטמינים A ו-B12 גורם, כזכור, לחולשה, שלשולים ובעיות שליטה בסוגרים ולכן לא נטעה אם נניח שהשניים לא תמיד הצליחו להתרחק כברת דרך הולמת לפני שהם נאלצו לעצור ולעשות את צרכיהם, שלא לדבר על כך שהשאיפה לצמצם למינימום את משך ביטול התורה כפתה עליהם להעדיף את הקרבה על פני ההיגיינה. האילוצים הללו מלמדים אותנו שהרבנים ייצרו בקרבת מערתם מפגע תברואתי רציני שללא ספק משך את תשומת ליבם של כל הזבובים, היתושים ושאר מיני המעופפים של המחוז והללו לבטח שמחו לנצל את שפע המזון על מנת לפרות ולרבות ולמלא את כל הארץ.המזון המעופף אמור היה למשוך לסביבה גם את כל החיות שאוהבות לסעוד את ליבם על זבובים, יתושים ומרעיהם ועד מהרה הייתה מתפתחת באזור מערכת אקולוגית שלמה שלא הייתה תורמת מאומה לבריאותם ו/או שלוות נפשם של זוג העוסקים בתורה.
 
ניתן להעלות עוד ועוד בעיות קטנות, למשל בעיית ההתמודדות עם חיות הטרף שלבטח נמשכו לנחילי העכברושים שמן הסתם התפתחו באין מפריע במתחם בו המים והמזון נמצאים בשפע כה רב, בעיית שמירת חום הגוף בימי החורף הקרים בהם רק שכבה דקה של חול חצצה בין גופות הצדיקים לבין איתני הטבע, בעיית המבקרים הבלתי-קרואים, רועי צאן ואולי גם מחלקות של חיילים, שסקרנותם המריצה אותם לברר מה לחרוב, למעיין ולצחנה בחבל ארץ כה נידח וכדומה. עם זאת אין טעם לטרוח בחיפושים אחר צרות לא רלוונטיות שכן בסופו של דבר מתוך המערה לא זחלו החוצה, כפי שהיינו מצפים, שני שברי אדם שמנים, קרחים, עקוצים ומשלשלים שאיבדו את השליטה על סוגריהם ותאבונם והפכו לדיכאוניים, שכחנים, אפאתיים, קהי חושים, כבדי מחשבה, עצבנים, עיוורים, אנמיים, בעלי שיניים רקובות ומסויידי עורקים. למעשה, שני הצדיקים אפילו לא נפגעו בשבץ מוחי, סוכרת, תעוקת לב, אוטם שריר הלב, מחלת הברי ברי, צפדינה וטרשת עורקים וסביר להניח שהם אפילו לא סבלו מאבנים בשלפוחית השתן וכיס המרה, חולשת שרירים, התכווצויות שרירים, פגיעה במערכת העצבים המרכזית, בעיות שינה, פוביות, סחרחורות, קוצר נשימה, דפיקות לב, עקצוץ בגפיים, ניוון של רקמות בחוט השדרה, תת ספיגה במעי הדק, כאבים בלשון, כושר התרפאות ירוד ובעיות במערכת החיסונית.
 
האם ניסים כאלה באמת יכולים להתרחש? כמובן! בסיפורי אגדות שום דבר אינו חורג מגבולות הסביר ואותה השגחה עליונה שהחזירה את דורותי הביתה ונתנה מוח לדחליל הקש, לב לאיש הפח ואומץ לאריה הפחדן[ז] לבטח גם המציאה חרוב ומעין למערת המחבוא של רבי שמעון ובנו. האם נבצר מהאלוהים לברוא פרי שמכיל את כל אבות המזון? האם קשה לו לפזר סיד על ערימות הצואה שהשניים הפרישו בכל הסביבה? האם הוא לא מסוגל להרחיק מהמערה יתושים, זבובים, עכברושים, חיות טרף, רועים וחיילים? האם הוא אינו רשאי לסוכך על נאמניו ולמזג את הטמפרטורה במערתן? כמובן שהוא יכול, הוא הרי האלוהים ואלוהים יכול לעשות כל מה שעולה לו בראש. מוזר, עם זאת, שהוא מצא לנכון לכפות על שני צדיקים תריסר שנות ייסורים במערה מוכת יתושים ועכברושים במקום לשלוח אותם לנופשון באיזה מקום מוגן, נוח ובטוח, למשל, בבית מידות נאה באיסטרן פארקווי מספר 770. מדוע הוא בעצם לא שלח רוח גדולה שתישא את השניים לישיבה שנמצאת עבר לנהר הסמבטיון שם הם היו נהנים מתזונה מאוזנת ולומדים תורה בתנאים קצת יותר נוחים והיגייניים? רבי שמעון הצדיק אולי חטא כלפי השלטונות הרומיים אבל הוא לא עשו כל רע בעיני האל ולפי דעתי הגיע לו שהאל ינסה למצוא לו ולבנו מקלט קצת יותר סימפטי. מה מנע מהאל להפעיל את הניסים שלו בצורה קצת יותר אינטליגנטית? האם בידנו עדות עקיפה לקיומו של חוש הומור אלוהי? האם האל נמנע מליצור תקדים לא רצוי שהיה חייב אותו גם במקרים אחרים? האם הוא הרגיש צורך לספק לאנושות סיפור בו ניתן יהיה לשתול בבא היום את מוסרי ההשכל הרבניים? לך תדע. סיבה טובה בטח הייתה לו.
מוסרי ההשכל הרבניים שבוקעים מהסיפור
 
הסיפור הארוך והממצה לא יאבד דבר ממשמעותו אם נתמצתו לסיפור קצר וקולע שיאפשר לנו לזהותו כעוד תשדיר פרסומת די סטנדרטי:
 
רבי שמעון בר יוחאי ובנו התחבאו במערה. התרחש נס ונברא להם חרוב ומעין מים. במשך שנים עשרה שנה הם למדו כל היום עד שבא אליהו והודיע להם על מות הקיסר וביטול גזירתו.
 
יצאו השניים וראו אנשים עוסקים במלאכות חולין. רגז רבי שמעון: אנשים אלה מניחים חיי עולם של לימוד תורה ועוסקים בחיי השעה! בכל מקום שהשנים נתנו בו את עיניהם מיד היה נשרף.
 
יצאה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם! חזרו וישבו במערה שנים עשר חודשים נוספים. בתום שנים עשר החודשים הללו יצאה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם.
 
יצאו מהמערה. כל מקום שרבי אלעזר היה מכה רבי היה שמעון מרפא. אמר רבי שמעון לבנו: בני, די לעולם שאני ואתה עוסקים בתורה כראוי.
 
ראו זקן אחד שרץ בין השמשות ושני צרורות הדסים בידיו. אמר רבי שמעון לבנו: ראה כמה חביבות המצוות על ישראל. נתיישבה דעתם ולא כעסו עוד על שכולם אינם עוסקים בתורה.
 
שמע רבי פנחס בן יאיר, חתנו של רבי שמעון בר יוחאי, יצא לקראתו והכניס אותו לבית המרחץ. ראה שעורו סדוק והחל לבכות. אמר לו רבי שמעון בר יוחאי: אשריך שראיתיני כך שאם לא היית רואה אותי כך לא היית מוצא בי כל גדלות בתורה.
 
רצה רבי שמעון לעזור לאנשי העיר. אמרו לו: מקום של ספק טומאת מת מצער את הכוהנים שצריכים להקיף אותו. ציין רבי שמעון את מקומות החשודים כקברים.
 
לעג לו זקן אחד. נתן בו רבי שמעון בר יוחאי את עיניו ומת. יצא רבי שמעון לשוק, ראה את יהודה בן גרים. נתן בו עיניו ועשהו גל של עצמות.
 
מהתשדיר הזה כבר ניתן להפיק בקלות את המסרים הרבניים שלכבודם הוא הומצא מלכתחילה:
 
 1.
לצדיקים מתרחשים ניסים. למשל, נברא להם חרוב ומעין מים שלא לדבר על האספקה הניסית של חלבונים, ויטמינים ומינרלים חיוניים.
 
 2.
צדיקים, כדבר שבשגרה, לומדים תורה במשך כל היום.
 
 3.
אליהו הנביא נוהג להטריח את עצמו ולהביא לצדיקים חדשות ודיווחים.
 
 4.
כעקרון, כולם חייבים לעזוב את חיי השעה ולעסוק בלימוד התורה אבל בעיתות מצוקה ניתן להסתפק גם במספר מועט של לומדי תורה והללו משחררים את שאר האנושות להמשיך ולהתעסק בענייני פרנסה.
 
 5.
צדיק בכעסו מסוגל לשרוף כל מקום אליו הוא מכוון את עיניו. אם דרוש לכך סיוע אלוהי, המרומים ימהרו לעזור לו להצית את האש. כל מי שאינו רוצה להסתכן בחייו חייב, אם כך, למלא את הוראות הצדיקים ולנהוג על פי צוויהם.  
 
 6.
ההשגחה העליונה נותנת לצדיקים הוראות ישירות (במקרה זה באמצעות בת קול). משתמע מכך שלצדיקים יש ערוץ תקשורת ישיר עם הגבורה וממילא הם מבינים את הרצונות האלוהיים טוב יותר מכל אחד אחר.
 
 7.
הגדולה התורנית נרכשת בייסורים קשים, למשל על ידי שהות ממושכת במערה שגורמת לגוף להיסדק.
 
 8.
רק צדיקים וגדולים בתורה מסוגלים לבצע משימות חשובות דוגמת ציון קברים (אף שבפועל רבי שמעון עשה מה שכל הדיוט מצוי היה יכול לעשות בדיוק באותה מידה).
 
 9.
כל מי שלועג לרבנים ראוי לעונש מוות ושום דבר אינו מונע מהצדיק לבצע בעצמו את גזר הדין.
 
10.
מי שפוגע ברבנים, אפילו בתום לב, צריך למות והצדיק, כתמיד, יכול לדאוג לכך בכוחות עצמו.
 
תפקידו של האל
 
כמקובל באגדה התלמודית, גם הפעם מוסרי ההשכל לא היו יכולים להירכש ללא פגיעה משמעותית בכבודו של האל. הגערה האלוהית ברבי שמעון ובנו לאחר שהללו החלו להשמיד את העולם אמנם מרחיקה מהאל את אשמת השותפות הישירה במסע ההצתות וההרג אך עדיין אין בכך בכדי לזכותו ממעורבות עקיפה בפשע. אנו אמנם יכולים לטעון שהתפלשות בחול ודיאטת חרובים דיים להעניק לתלמידי חכמים כוחות על-טבעיים אך יהיה סביר יותר להניח שכוחות ההרס הינם מעין מתנה שאב הרחמים מעניק לנבחריו. האל, כך נראה, חנן את רבי שמעון מבלי להתעמק יתר על המידה בשימוש שהצדיק הזעפן עלול לעשות בכוחות המופלאים שניתנו לו. לא נוכל, אם כן, שלא להפנות כלפיו אצבע מאשימה אם בסופו של דבר יסתבר שרבי שמעון השתמש בכוחות האלוהיים הללו לשריפת העולם, הריגת זקנים והפיכת אויביו לגלי עצמות. אם מעורבות ישירה בפשע אין כאן הרי שמאשמת הרשלנות הפושעת האל לעולם לא יוכל להימלט.
 
 
אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות', אליו תוכלו להגיע באמצעות המשבצת הירוקה הנקראת 'הפניות' שנמצאת בשמאלו של דף הבית.
 
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו. בנוסף, אשמח אם תצביעו בסקר שבדף הבית. אני חושב שצריך להפיץ ברבים את בשורת הספקנות ולכן אם המאמר מצא חן בעיניכם אנא שתפו אותו עם חבריכם ברשת החברתית אליה אתם משתייכים. לנוחיותכם, תמצאו בסוף המאמר כפתורי שיתוף שיקשרו אתכם באופן אוטומטי לכל רשת חברתית שרק תרצו.
 
 


[א]             
ראה הערך 'רבי שמעון בר יוחאי' בויקיפדיה
[ב]             
שמות כ:ח
[ג]             
דברים ה:יב
[ד]             
בראשית לג:יח
[ה]             
ראה טבלת הערכים התזונתיים של החרוב
[ו]             
תיאורית הרב ובנו יכלו להעשיר את תפריטם בחומצות האמינו החסרות בעזרת החיות הקטנות שלבטח התרוצצו בסביבתם אבל כאן אנו כבר נכנסים לשאלות של כשרות ולא הייתי רוצה לגרור את הדיון לכיוונים לא חיוניים.
[ז]             
ראה הערך 'הרפתקאות אליס בארץ הפלאות' בויקיפדיה


[1]          
דיתבי רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ויתיב יהודה בן גרים גבייהו. פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות. רבי יוסי שתק נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן תקנו שווקין להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן עצמן, גשרים ליטול מהן מכס. הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם ונשמעו למלכות. אמרו: יהודה שעילה יתעלה. יוסי ששתק יגלה לציפורי. שמעון שגינה יהרג.
אזל הוא ובריה טשו בי מדרשא. כל יומא הוה מייתי להו דביתהו ריפתא וכוזא דמיא וכרכי. כי תקיף גזירתא, אמר ליה לבריה: נשים דעתן קלה עליהן, דילמא מצערי לה ומגליא לן. אזלו טשו במערתא. איתרחיש ניסא איברי להו חרובא ועינא דמיא. והוו משלחי מנייהו והוו יתבי עד צוארייהו בחלא. כולי יומא גרסי בעידן צלויי לבשו מיכסו ומצלו. והדר משלחי מנייהו כי היכי דלא ליבלו. איתבו תריסר שני במערתא. אתא אליהו וקם אפיתחא דמערתא, אמר: מאן לודעיה לבר יוחי דמית קיסר ובטיל גזירתיה? נפקו, חזו אינשי דקא כרבי וזרעי. אמר מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה! כל מקום שנותנין עיניהן - מיד נשרף. יצתה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם! הדור אזול. איתיבו תריסר ירחי שתא, אמרי: משפט רשעים בגיהנם - שנים עשר חדש. יצתה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם! נפקו, כל היכא דהוה מחי רבי אלעזר - הוה מסי רבי שמעון. אמר לו: בני די לעולם אני ואתה. בהדי פניא דמעלי שבתא חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא, ורהיט בין השמשות. אמרו ליה הני למה לך? אמר להו: לכבוד שבת.  ותיסגי לך בחד? חד כנגד 'זָכוֹר' וחד כנגד 'שָׁמוֹר'. אמר ליה לבריה: חזי כמה חביבין מצות על ישראל! יתיב דעתייהו. שמע רבי פנחס בן יאיר חתניה ונפק לאפיה, עייליה לבי בניה הוה קא אריך ליה לבישריה, חזי דהוה ביה פילי בגופיה, הוה קא בכי, וקא נתרו דמעת עיניה וקמצוחא ליה. אמר לו: אוי לי שראיתיך בכך! אמר לו: אשריך שראיתני בכך, שאילמלא לא ראיתני בכך - לא מצאת בי כך. דמעיקרא כי הוה מקשי רבי שמעון בן יוחי קושיא - הוה מפרק ליה רבי פנחס בן יאיר תריסר פירוקי, לסוף כי הוה מקשי רבי פנחס בן יאיר קושיא - הוה מפרק ליה רבי שמעון בן יוחי עשרין וארבעה פירוקי.
אמר: הואיל ואיתרחיש ניסא - איזיל אתקין מילתא, דכתיב 'ויבא יעקב שלם' ואמר רב: שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו. 'ויחן את פני העיר' אמר רב: מטבע תיקן להם, ושמואל אמר: שווקים תיקן להם, ורבי יוחנן אמר: מרחצאות תיקן להם. אמר: איכא מילתא דבעי לתקוני? אמרו ליה: איכא דוכתא דאית ביה ספק טומאה, ואית להו צערא לכהנים לאקופי. אמר: איכא איניש דידע דאיתחזק הכא טהרה? אמר ליה ההוא סבא: כאן קיצץ בן זכאי תורמסי תרומה. עבד איהו נמי הכי. כל היכא דהוה קשי טהריה וכל היכא דהוה רפי – צייניה. אמר ההוא סבא: טיהר בן יוחי בית הקברות! אמר לו: אילמלי לא היית עמנו, ואפילו היית עמנו ולא נמנית עמנו - יפה אתה אומר. עכשיו שהיית עמנו ונמנית עמנו, יאמרו זונות מפרכסות זו את זו, תלמידי חכמים לא כל שכן? יהב ביה עיניה, ונח נפשיה. נפק לשוקא, חזייה ליהודה בן גרים, אמר: עדיין יש לזה בעולם? נתן בו עיניו ועשהו גל של עצמות.
(שבת לג:ב)
נקרא 13220 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

40 תגובות

  • קישור לתגובה ראשון, 02 פברואר 2014 15:58 הוסף ע״י עדו

    לעומת זאת לא ברור לי בכלל מה צריך לעשות כדי להיקרא 'רב'.
    אני יכול להכריז על עצמי מחר כרב מקובל ועילוי קדוש ואם אהיה כריזמטי מספיק ואאסוף סביבי מאמינים זה גם יעבוד לי. אם אענוד דרגות קצין שלא מגיעות לי אגיע לכלא צבאי, אם אכתוב שאני בעל תואר שאין לי אני עלול לעמוד לדין על הונאה אבל רב?
    כפי שציין פה עדי באתר ה'רב' אמנון יצחק לא הוסמך לרבנות מעולם ועדיין כולם קוראים לו רב.

  • קישור לתגובה חמישי, 30 ינואר 2014 20:05 הוסף ע״י עדי אביר

    ידידי המישהו,

    ליחוס שלי אכן אין שום משמעות וציינתי אותו רק כדי שהמגיב שלמה ידע על מי הוא מתנשא ואת מי הוא מכנה בתואר 'כבודו הצעיר'. עם זאת, אני גם לא מתבייש בהשכלתי, בדרגתי הצבאית, בהשגיי בעולם העשייה ובשמי. לעומת זאת, החרדים שמגיבים באתר, לרוב בצורה מתנשאת ויהירה, משום מה מקפידים לא לחשוף את השכלתם, דרגתם הצבאית, עבודתם, שמם או כל פרט אחר שעלול לזהות אותם.

    במה אתה מתבייש אדון מישהו? מדוע אתה בוחר להגיב כטרול אנונימי ואינך מוכן להזדהות אפילו בשמך האמיתי? האם אתה מתבייש בדעותיך?

    דרך אגב, צה"ל אינו מקדם קצינים בזכות קשרים, אישיים או פוליטיים ואני רק מניח שגם אתה הייתי לומד זאת לו רק היית משרת בצבא ההגנה לישראל. אני גם לא יודע למה הורגלת בפלג שלך אבל האוניברסיטה העברית אינה מוכרת תארים במתמטיקה.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה חמישי, 30 ינואר 2014 15:43 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

    מישהו:
    שלושה קשישים משוחחים בבית אבות.
    אחד אומר: אני הייתי פעם מישהו! הייתי מנהל בנק!
    השני אומר: גם אני הייתי פעם מישהו! הייתי חוקר בכיר באוניברסיטה.
    השלישי אומר: אני מישהו היום! תמיד כשאומרים "מישהו צריך להוריד את הזבל" מתכוונים אלי.

    אז לא מפתיע שחתמת בשם "מישהו" אבל אני ממליץ לך לשפוך את הזבל שהצטבר בנשמתך במקום אחר.

  • קישור לתגובה חמישי, 30 ינואר 2014 14:20 הוסף ע״י מישהו

    מדוע כבודו חושב שהתארים שלו מרשימים מישהו.

    בעל תואר במתמטיקה - אולי קנית אותו

    רס"ן - אולי קודמת בזכות קשרים או פוליטיקה

    הייחוס שלך לא עושה רושם

  • קישור לתגובה רביעי, 29 ינואר 2014 15:50 הוסף ע״י עדו

    לי יש שאלה אחרת: אם נניח שסיפורי התורה הם לא אמת עובדתית אלא משלים, במה שונה היהדות ממחזה של שייקספיר או מאגדה של האחים גרים?
    אסור לאכול חזיר? מי אמר שהחזיר שבמקרא הוא החזיר של ימינו?
    מעמד הר סיני? אולי מדובר רק במטאפורה למצבו התודעתי של העם ולא באירוע שהתרחש באמת?
    אז אם כך אני, שנוסע בשבת דתי לגמרי. עובדה, בחנוכה האחרון הדלקתי נרות בשביל הילדים. מה יש? אתם מכירים דתי שמקיים את כל המצוות?

  • קישור לתגובה רביעי, 29 ינואר 2014 10:11 הוסף ע״י עדי אביר

    שלמה,

    אני בן 63, בוגר ישיבה, בעל תואר במתמטיקה, לשעבר רס"ן בצהל, לשעבר גם מקים ובעלים של חברה בורסאית. האם הייחוס הזה מספיק כדי שלא תתנשא מעלי?

    כשאתה תתבגר אולי אתה תבין שכל סיפורי המעשיות הללו הם לא יותר מאשר סיפורי מעשיות. הם מעולם לא התרחשו במציאות הריאלית וכל מטרתם היא לשווק את הנרטיב הרבנית לתמימים שמוכנים לבלוע כל לוקש, ראה:

    http://www.1vsdat.org/index.php?option=com_k2&view=item&id=335:%D7%A2%D7%93%D7%99-%D7%90%D7%91%D7%99%D7%A8-%D7%91%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%90%D7%AA%D7%A8&Itemid=120

    העובדה שרבנים מאוחרים יותר הצליחו לדחוס לסיפורים הפשטניים הללו עומקים חדשים אינה מעלה ואינה מורידה. אני אצליח למצוא משמעויות נסתרות גם בספרי בישול ובמדריכים של מיקרוסופט ואין ספק שמי שיתאמץ יצליח לאתר משמעויות גם באגדות חז"ל ההזויות ביותר.

    לסיום: אלוהים אינו מדבר אלי כי הוא אינו קיים ואם הוא בכל זאת קיים הוא אינו מתעניין בגרגרי אבק כמוני כמוך.

    אם נדמה לך שאלוהים מדבר אליך אולי כדאי שתפנה לטיפול אצל בעל מקצוע מוסמך?

    אם תחליט לוותר על התחושה שרק אתה מכיר את האמת ואם תרצה לדון עם 'כבודי הצעיר' בצורה רצינית ולא מתנשאת, אשמח לפתח איתך את השאלה אם הסיפורים המתוארים באגדות חז"ל התרחשו בפועל או שהם הינם לא יותר מאשר יצירות ספרותיות שנועדו להמחיש ולהעצים את המסרים השיווקיים של גילדת הרבנים. בינתיים אשמח אם תביע דעה לא מתנשאת, לא מגמדת ולא תוקפנית על שאר המאמרים בפרק זה.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה רביעי, 29 ינואר 2014 03:41 הוסף ע״י שלמה

    לצערי, ישנם שני סוגים של כופרים, שבירת כלים וחלל פנוי, כפילוסוף צעיר - הייתי בשניהם, וכנראה שגם כבודו הצעיר משתמש בכפירה מהסוג הרדוד והמתנגח בכדי ללבות את אש תאוותיו עד לשמים..

    רבי שמעון בר יוחאי הוא העכבור - כן עכבור עם ו' כמו "חנן בן עכבור" - כנגד היסוד - הבורח אל המערה - מפני הרומאים - החתול - עיין פרק שירה, יעב"ץ, רמח"ל - אדיר במרום -
    כדי לחשוב שהסיפור הזה בא לומר לך את מה שכתוב.. אתה צריך להיות ברמה של ילד - תתבגר קצת, אין עוד מלבדו - כל מה שאתה רואה וכל מה שאתה שומע זה אלוקים שמדבר אליך..

  • קישור לתגובה שני, 13 אוגוסט 2012 15:34 הוסף ע״י אביחי

    אפשר לחיות המון זמן עם חרובים.
    יתכן שרשב"י היה לו חלב מהעיזים שמצא ומזהנ= חי משקה אבל גם תינוקות חיים רק מחלב.
    הוא חי מחרובים כאוכל ושתיה גם מים וחלב.

  • קישור לתגובה שני, 18 יוני 2012 15:36 הוסף ע״י עדי אביר

    אביחי,

    גם אני עייפתי הפעם. בא נפסיק עד לדיון חסר הטעם הבא.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שני, 18 יוני 2012 15:13 הוסף ע״י אביחי

    קיבלתי כוח ב"ה.

    אשר לא שמעו הכוונה שלא שמעו לקול הספר ולא שלא שמעו על קיומו. רד"ק שם. תפנה לפסוק שקשה לך ותשאל או שתראה בדעת מקרא.

    יהודי וגוי לא מתחתנים. לדוגמא אתה רוצה שהיהודי יתגרה מהגוי שמחלל שבת וגם יחלל ויעתיק ויתגרה. פשוט לא מתאים.

  • קישור לתגובה שני, 18 יוני 2012 15:07 הוסף ע״י אביחי

    אמר רבי שמואל בר נחמני, אמר רבי יונתן: כל האומר שדוד חטא, אינו אלא טועה, שנאמר (שמואל-א יח, יד) "ויהי דוד משכיל לכל דרכיו, וה' עמו". אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו? אלא מה אני מקיים, (שמואל-ב יב, ט) "מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע"?—שביקש לעשות ולא עשה". (שבת נו, א)
    אלמלא היתה בדבר תועלת, לא היה הכתוב מעלה עליהם שחטאו. התועלת היא בשני כיוונים. ראשית, ללמד שאפילו עוון קל אצל גדולי האומה נחשב כאילו הוא עוון חמור. הקב"ה מדקדק עם צדיקיו כחוט השערה. ושנית, ללמד שגדולי האומה אכן מסוגלים לחטוא, ובגדול. לבל יסמכו על עצמם בדבר עבירה, ולא אחרים עליהם. לדעת הנחת חז"ל זו, דוד המלך "בקש לעשות" אף על פי שלא עשה, ודי בכך כדי שהכתוב יכריז עליו כאילו עשה.

    1) דוד לא חטא בשכיבת אשת איש --- אוריה נתן לבת שבע גט על תנאי לפני שיצא למלחמה, שאם ימות במלחמה אז הגט יהיה גט למפרע משעת נתינת הגט. דוד קידש את בת שבע בביאה ("האשה נקנית בשלוש דרכים בכסף בשטר ובביאה").

    2) דוד לא חטא ברצח אוריה --- אוריה היה מורד במלכות כי הוא לא ירד לביתו בציווי המלך ודינו היה מוות ולכן הרג אותו.

  • קישור לתגובה שני, 18 יוני 2012 15:02 הוסף ע״י אביחי

    תדע שאני לא בקי בדת ולכן כל הטעויות אני עפר ואפר זה כתבי הקודש זה דברים עמוקים אני לא מבין מה כתוב כאן...
    הכל מהאינטרנט העתק הדבק.
    אז אם אין לי תשובה מספקת זה בגלל בורותי המוחלטת ולא בגלל הדת.
    לדעתי עניתי לך על הכל.
    את עידו אני מכיר מאתר אחר. יצא לנו כבר להתווכח הרבה על נושא שפן ולכן קיצרתי מחוסר אנרגיה. כבר עייפתי מנושא זה.

  • קישור לתגובה שני, 18 יוני 2012 14:55 הוסף ע״י אביחי

    בסך הכל לא קיימו את הפסח בטהרה אבל קיימו המצוות. עיין בפירוש דעת מקרא ותבין.

    למה אתה מאמין למסמכים? מה ההבדל ביניהם למגילת העצמאות, אפשר לומר ששניהם זיוף?
    זה עבר במסורת במדינות האחרות גם אצלנו עברה המסורת בכל העולם.

    שים לב שלא כתוב בפסוק שניתנה תורה חדשה שונה מהקודמת כמו שטוענים הנוצרים, אלא על אותה התורה שעם ישראל קיבל, תיכרת ברית חדשה, שההבדל בינה לקודמת תהיה שאת הקודמת הפרנו בחטאינו ואת זו לא נפר. אך התורה היא אותה תורה, ועם ישראל הוא אותו עם ישראל, ואין שום בסיס להבלים של הנוצרים השונים ולהטפות שלהם.

    לא אכנס לזוהר שאיני מבין בו.
    אבל תזכור את ההוכחות הקודמותעם התספורת והשאר זה חותך.

  • קישור לתגובה שני, 18 יוני 2012 14:02 הוסף ע״י עדי אביר

    אביחי,

    אני לא כל כך בטוח שאתה מוסמך לקבוע במה עדו בקי ובמה לא. אני מוכן להריד את הכובע בפני הבקיאות שלך בספרות הרבנית ונראה ליע שלא אני ולא עדו מסוגלים להגיע לקרסוליך אבל קשה לי לאתר את ההבנה שמתחבאת מאחורי כל הציטטות שאתה מביא ואת היכולת לראות את התמונה מבעד לעצים.

    זה שיש איזו פרשנות רבנית שמצליחה להרחיק ממך את הספק הברור שמתעורר למקרא הפסוקים אינו אומר שזאת בהכרח האמת לאמיתה ושכל מי שאינו מוכן לבלוע את התירוץ הוא בהכרח פחות בקי ממך.

    עדו ניסה לפקוח את עיניך לעובדה שמתחת לאמונה היוקדת במסירה האמינה מאב לבנו עומדים פסוקים מקראיים שמלמדים בבירור שאף אחד בימי יואשעהו לא היה מודע לקיומו של ספר דברים ושאיש בימי עזרא לא הכיר את החוקים שהוקראו להם מעל הבימה. האם יש לרבנים הסבר למבוכה הזאת? כמובן שכן! אתה עצמך הרי קובע: 'העם לא קיים את המצוות באופן מושלם אבל כן קיימו ובטח שהכירו גם אם לא קיימו.' השאלה היחידה שנותרה היא מניין אתה יודע ש'בטח שהכירו גם אם לא קיימו'. האם יש לך הוכחות לכך (לא עוד סיסמא רבנית בבקשה)? אתה נורא מאמין שכל הדברים שלמדת מפי רבניך הם אמת לאמיתה וכל מי שאינו מאמץ אותם הוא חסר בקיאות, אם לא בור מושלם. אני רואה את התמונה בדיוק להיפך: מאחורי התירוצים הרבניים לא עומד דבר זולת ניחושים והמצאות וכל מי שמקבל אותם בעיניים עצומות מרחיק את עצמו מהידע האמיתי ומשקע את עצמו בבערות מושלמת. אתה מבין, זה הכל עניין של השקפה.

    את שאנו יודעים על מלחמת העצמאות של ארה"ב אנו שואבים מרבבות מסמכים (גם באמריקה, גם באנגליה וגם כל המדינות שעקבו אחר המתרחש) ולכן אין לנו כל צורך במסורת שעוברת בעל פה שמטבעה תמיד מסלפת, משמיטה, מקשטת, מרחיבה ומייפה. לעומת זאת, יש בידינו מעט מאד עדויות מהימנות מיד ראשונה מתקופת התנ"ך והתלמוד ואת עיקר הידע אנו שואבים ממקורות מאד מוטים שנכתבו על ידי אנשים אינטרסנטיים שניצלו את הבמות היחידות שעמדו לרשותם בכדי להפיץ את המסרים שתאמו לשיטתם.

    זה נכון לגבי הברית החדשה ונכון שבעתיים לגבי התנ"ך, התלמוד והמדרשים למיניהם. כולם סובלים מאותה מחלה ולא ניתן לקבוע מי מהם יותר 'נכון' ומי מייצג אמת יותר 'אלוהית' ומוחלטת. אתה טוען שהמיתוס הרבני של המסירה מדור לדור (אותה תקף עדו באמצעות הכתובים עצמם) מבטא את האמת המוחלטת בעוד שהנוצרים קבעו שאפילו אם המסירה היא אמינה לחלוטין אין לכך שום משמעות כיוון שהאל עצמו למעשה ביטל את בריתו הישנה והחליפה בברית חדשה, בדיוק כפי שניבא ירמיהו כשאמר: 'הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהֹוָה וְכָרַתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה. לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם יְהֹוָה.'

    האם אני מאמין שלברית החדשה יש תוקף אלוהי. כמובן שלא. אני מאמין שאין בכלל אל שנוהג לכרות בריתות, אבל כל מי שמאמין בהבל מסוג אחד אינו יכול לפסול כעל הסף הבל מסוג אחר. לנרטיב הנוצרי יש מעט מאד עגינה במציאות ובהיסטוריה אבל גם לנרטיב הכוהני והרבני אין שום סימוכים ממשיים. אם אתה מאמין בכל ארון הספרים היהודי אינך יכול לפסול את אמונתו של מי שבחר להאמין בסט אחר של ספרים והדברים שכתובים בספרים שלך לבטח אינם יכולים לשמש כעדויות שסותרות ושוללות את הדברים שכתובים בספרים שלו.

    לבסוף, הפסוק שציטטת 'אלו נתמנו לשמח העולם, כשהנשמה נתוספת מערב שבת לערב שבת והיא יוצאת, כשהיא יוצאת יוצאים אלו עמה, ומעבירים מישראל כל עצבות וכל יגיעה וכל מרירות הנפש וכל רוגז שבעולם, ואלו הם משמחי העולם.' מוכיח שהזוהר נהג להשתמש בארמית מרושלת של אנשי ימי הביניים שמעולם לא למדו ארמית של ממש ולכן בהרבה מקרים אין לדבריו כל משמעות נראית לעיין. מה לשיטתך רוצה הכתוב לומר? שהנשמה מתווספת ממוצאי שבת ועד ערב שבת ובשבת היא יוצאת מהגוף? שיציאת הנשמה מהגוף גורמת ליציאת אלו שנתמנו לשמח את העולם וכשאלה יוצאים הם מעבירים מישראל כל עצבות וכל יגיעה וכל מרירות הנפש וכל רוגז שבעולם? נראה לך שיש איזה שהוא קשר הגיוני בין המילים והרעיונות? על זה אתה רוצה לבסס הטאענה שלך?

    בברכה,

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שני, 18 יוני 2012 12:48 הוסף ע״י עדו

    הנה שוב הוא מתחיל...
    החילוני הממוצע נתקל בטיעון הזה לא מעט כשהוא פוגש דתיים "מה כבר אתה מבין בהלכה? תלמד כמה שנים ואז נדבר", ובכן, היות והתורה נכתבה בעברית,יש לכל מי שקורא אותה הבנה לפי שכלו וידיעותיו בשפה בין אם הוא דתי או לא.
    מי שקרא את פרשת דוד ובת שבע מבין היטב שדוד חטא ואשם במות אוריה. מי שקרא את ההתפתלות המגוחכת של חז"ל שנועדה לזכות את דוד - אינו יודע שום דבר נוסף על מה שכתוב בתורה אלא רק יכול להעריך את מידת ההונאה העצמית של חז"ל יותר טוב , זה הכל.
    אם בספר מלכים כתוב על שפן הסופר שמצא ספר תורה שאיש לא ידע מה כתוב בו הרי שההתגלות "בפני מיליונים" , כולה תלויה באמיתות הדברים שכתובים בספר בדיוק כפי שדבריו של ישו תלויים באמיתות דבריו של ישו(כן, זה טיעון מעגלי). אם עזרא ונחמיה ציוו על העם לגרש את הנשים הנוכריות ןהאנשים צייתו הרי ש:
    א. הם לא ידעו שדבר כל כך בסיסי הוא אסור ו
    ב. הם האמינו שהתורה היא דבר האל אחרת לא היו מצייתים.
    אבל תמשיך לשכנע את עצמך דיש הבדל בינך ובין מוסלמי,נוצרי או הינדי

  • קישור לתגובה שני, 18 יוני 2012 10:50 הוסף ע״י אביחי

    הקטע הוא שלתורה של ישו אין עדות שניתנה אפילו. לתורה שלנו יש עדות לנתינתה מפי הגבורה ובאופן ניסי שעל זו העדות.

  • קישור לתגובה שני, 18 יוני 2012 10:16 הוסף ע״י אביחי

    הניסים שישו ביצע אז הוא לא נתן תורה איתם ואצלנו ניתנה התורה במעמד ניסי. כלומר התורה מאמינה בניסים "לא תחיה מכשפה" אבל השם לא היה נותן לו לעשות נס לתת תורה. כי אצלךנו היו ניסים יותר גדולים ועם התורה.

    תכלס אני מצפה ממך לא לכתוב בנושאים שאינך בקי בהם כמו מה שאמרת לגבי שבכו. הם בכו כי הספר היה גלול על נבואת זעם. העם לא קיים את המצוות באופן מושלם אבל כן קיימו ובטח שהכירו גם אם לא קיימו.

  • קישור לתגובה שני, 18 יוני 2012 10:10 הוסף ע״י אביחי

    הנה הוכחה מוחצת:
    זוהר
    אלו נתמנו לשמח העולם, כשהנשמה נתוספת מערב שבת לערב שבת והיא יוצאת, כשהיא יוצאת יוצאים אלו עמה, ומעבירים מישראל כל עצבות וכל יגיעה וכל מרירות הנפש וכל רוגז שבעולם, ואלו הם משמחי העולם. (פקודי תש)

  • קישור לתגובה שני, 18 יוני 2012 10:05 הוסף ע״י עדו

    א. ישו ביצע כמה ניסים בנוכחות אלפי אנשים. (לא הוא לא ביצע שום נס, זה רק כתוב ככה)
    ב. במלכים ב פרק כ"ב יש את התשובה לגבי העדות שעברה מאב לבנו במהלך הדורות. כלומר התורה עצמה מפריכה את ההוכחה הניצחת לכך ש"כל העם ראה" ואם זה לא מספיק אז ישנו סיפור עזרא ונחמיה שקראו את הצורה מול כל העם והאנשים החלו לבכות ולזעוק כשגילו כמה סטו מדרך התורה במהלך הגלות

  • קישור לתגובה שני, 18 יוני 2012 10:04 הוסף ע״י אביחי

    עדי,
    בעצמאות אמריקה אתה מאמין? זה היה לפני מאות שנים ואתה מאמין במאה אחוז. הנה מסורת שמאמינים לה. אז סומכים על המסורת.

  • קישור לתגובה שני, 18 יוני 2012 10:02 הוסף ע״י אביחי

    הנה הוכחה סופית:

    "אמר רבי אלעזר בן עזריה:
    מי שיש לו מנה - יקח ללפסו ליטרא ירק,
    עשרה מנה - יקח ללפסו ליטרא דגים,
    חמשים מנה - יקח ללפסו ליטרא בשר,
    מאה מנה - ישפתו לו קדרה בכל יום.
    ואינך אימת? מערב שבת לערב שבת.
    אמר רב: צריכין אנו לחוש לדברי זקן".

    חולין פד ע"א


    פירש רש"י:
    "ואינך אימת - אלו האחרים שאמרו – ליטרא דגים, וליטרא בשר, אימת יאכלוה אם לא בכל יום?".

    וחלק עליו המהרש"א בחידושי אגדות וכתב:
    "והוא דחוק דלא יהיה קאי נמי אליטרא ירק שאמר, דאי לאו בכל יום מה יאכל?
    ולולי פירושו נראה לפרש דאכולהו קאי, בין אמי שיש לו מנה, ובין אמי שיש לו י' מנין, ובין אמי שיש לו נ' מנה דלא יאכל רק ליטרא בשר, הני כולהו לאימת יאכלו בשר בריוח? וקאמר מע"ש לע"ש וק"ל".
    והוסיף על דבריו בעיון יעקב: "כי כל מזונותיו של אדם קצובין לו, חוץ מהוצאת שבתות וי"ט [ביצה דף טז ע"א]".
    לפירוש זה כל דברי רבי אלעזר בן עזריה העוסקים ברמת החיים לפי העושר עוסקים רק בימות החול, ואילו לכבוד שבת יאכלו כולם גם בשר, ובריוח, כי ה' ישלים להם את כל הוצאותיהם.

  • קישור לתגובה שני, 18 יוני 2012 09:34 הוסף ע״י אביחי

    שכח מדוגמא האחרונה אבל הוכחתי שלא מסתפרים בשבת. גם לדעתך איך רבי חנינא עינג את השבת?

  • קישור לתגובה שני, 18 יוני 2012 09:28 הוסף ע״י אביחי

    אסור להסתפר בשבת ולכן זה לא כולל שבת.

    כנראה הכוונה בכתבי הקודש מערב שבת לערב שבת לא כולל הערב שבת.

    הוכחה:

    הוה רגילא דביתהו למיחמא תנורא כל מעלי דשבתא ושדייא אקטרתא, משום כיסופא,

    הוה לה הך שיבבתא בישתא.

    אמרה: מכדי, ידענא דלית להו ולא מידי, מאי כולי האי?

    אזלא וטרפא אבבא,

    איכספא ועיילא לאינדרונא,

    איתעביד לה נסא דחזיא לתנורא מלא לחמא, ואגנא מלא לישא.

    אמרה לה: פלניתא, פלניתא! אייתי מסא, דקא חריך לחמיך.

    אמרה לה: אף אנא להכי עיילי.

    תנא: אף היא להביא מרדה נכנסה, מפני שמלומדת בנסים.

    (תרגום חופשי: כל ערב שבת הייתה אשתו של רבי חנינא בן דוסא מסיקה את התנור והטילה בו אוד עשן. הייתה לה שכנה רעה אמרה: "הרי יודעת אני שאין להם ולא כלום, אלך ואראה כל כך מהו"

    הלכה וטפחה על הדלת. נתביישה ונכנסה לחדר. נעשה לה נס ומצאה השכנה את התנור מלא ככרות והערבה מלאה. אמרה לה "פלונית, פלונית הביאי מרדה, שפיתך נתחרכה"

  • קישור לתגובה שני, 18 יוני 2012 09:19 הוסף ע״י אביחי

    עידו,
    אני מאמין למסורת שישו אמר שקיבל גילוי אלוקי. אבל אף אחד לא אמר שקיבל באמת אלא רק הוא ולא היו לו עדים. התורה ניתנה במעמד מיליונים ושלהם לא. הסמכות בתורה ניתנה לעם היהודי ורבניו ולא לגוים הנוצרים.

  • קישור לתגובה ראשון, 17 יוני 2012 20:11 הוסף ע״י עדי אביר

    אביחי,

    מדהים אותי שכל כך הרבה ידענות הולכת עם כל כך מעט חשיבה ביקורתית. לפני שאתה שופך את כל המקורות שלך עצור שאל את עצמך 'מניין החברה האלה יודעים את מה שהם אומרים?' אם התשובה שלך היא שהדברים עברו במסורת מאב לבנו אז שכנע את עצמך שזאת שטות, ולו רק בשל העובדה שבשום מקום בעולם, מחוץ להזיות החרדיות, אין מסורות בנות מאות או אלפי שנים שעוברות מדור לדור בעל פה. לשם משל, ספר לי מסורת אחת שקיבלת מאביך על ימי נפוליון ואם אינך מסוגל לעשות זאת לגבי אירועים חובקי עולם שהתרחשו לפני 200 שנה מדוע אתה חושב שהמהרש"א נהנה ממסורות שוליות שהיו אמורות להתגלגל בעל פה במשך 1500 שנה?

    אם בעם ישראל באמת הילכו המסורות שלבסוף הגיעו למהרש"א מדוע אין אנו מוצאים להם זכר בפירושים קדומים יותר, רש"י, המאירי, הרא"ש, נרי"ף וכדומה? האם כל הפרשנים הללו ניסוי להסתיר את האמת? אנא, עשה לעצמך טובה ופתח את ליבך גם להיגיון ולא רק לאמונה העיוורת ברבנים.

    אני גם לא יודע מה אתה מנסה להוכיח בתגובה שדנה בביטוי 'מערב שבת עד ערב שבת'. הנושא באמת אינו כה עמוק כפי שאתה מנסה להציג אותו ולא דרושה מידה כזאת גדושה של למדנות ופלפול בכדי להבינו. משמעות הביטוי היא 'כל השבוע' ולכן רבי חנינא אכל קב חרובים אחד במשך כל השבוע, ללא קשר לכמות היומית שהוא הקצה לעצמו ולשאלה אם הוא כן או לא אכל בשבת.כך גם לגבי כל הדוגמאות שהבאת: מהמשפט 'מלך מסתפר בכל יום, כהן גדול מערב שבת לערב שבת' יש להבין שהכהן הגדול מסתפר פעם בשבוע. 'עונה של תלמידי חכמים אימת? אמר רב יהודה אמר שמואל: מערב שבת לערב שבת' משמעו שתלמידי החכמים המסכנים צריכים להסתפק בפעם אחת בשבוע וכך הלאה.

    בברכה,

    עדי אביר

  • קישור לתגובה ראשון, 17 יוני 2012 18:43 הוסף ע״י עדו

    אביחי .לגבי הפסוק 'אין מה לא להאמין למסורת רבנים' , אני חייב לשאול, למה המילה 'לא' נמצאת שם? כלומר למה להאמין למסורת רבנים יותר מאשר למסורת הנוצרית שגם היא עברה מדור לדור וסיפרה על ישו ונפלאותיו או למסורת המוסלמית או כל מסורת אחרת?
    תהיה לרגע - אם אתה מסוגל - אוביקטיבי לגמרי ותנסה להסביר לעצמך למה להאמין דווקא בדת היהודית ולא כל דת אחרת. אם תהיה ישר אתה חייב להודות שרוב היהודים המאמינים הינם כאלו שקיבלו חינוך יהודי מהוריהם בדיוק כמו רוב המוסלמים האדוקים, הנוצרים או ההינדים.
    קצת מוזר לא? הרי אם היהדות כל כך משכנעת (וברור שאותך היא משכנעת) הייתי מצפה שבאופן קבוע, אנשים חושבים שהשתכנעו מנימוקי הדת היהודית יתגיירו בהמוניהם ואחת היא אם מדובר ביפאנים או שוודים.
    הנה תחום אחד שבו זה אכן קורה - המדע. כשיש תגלית מדעית חשובה, מיד יש סביבה וויכוחים ודיונים אבל בסופו של דבר כל הפיזיקאים מכל הלאומים מסכימים על נכונותה של תורת היחסות של איינשטיין, כל המתימטיקאים מסכימים על משפט פיתגורס וכן הלאה.
    אז לא, אין לי שום סיבה להאמין למורשת הרבנים יותר ממה שאאמין לדברי הכנסייה הנוצרית. נו, הולכים למיסה ?

  • קישור לתגובה ראשון, 17 יוני 2012 12:12 הוסף ע״י אביחי

    מה שהמהרש"א אומר והשאר זה במסורת מאב לבן עד אותה תקופה שבה זה התרחש. מה שראית שאכל תמרים כנ"ל ואין מה לא להאמין למסורת לרבנים.

    בת קול נשמעת לא כמו בן אדם ואפשר לזהותה.

  • קישור לתגובה ראשון, 17 יוני 2012 12:05 הוסף ע״י אביחי

    במסכתות תענית דף יז ע"א; וסנהדרין דף כב ע"ב: "מלך מסתפר בכל יום, כהן גדול מערב שבת לערב שבת".
    במסכת נזיר דף ה ע"א: "ר' יוסי אומר: מגלח מערב שבת לערב שבת, שכן מצינו בבני מלכים שמגלחים מערב שבת לערב שבת".
    והרי לא יתכן להסתפר ולהתגלח בשבת.
    ובמסכת כתובות דף סב ע"ב; והסיפא גם במסכת בבא קמא דף פב ע"א:
    "עונה של תלמידי חכמים אימת? אמר רב יהודה אמר שמואל: מערב שבת לערב שבת.
    (תהלים א') אשר פריו יתן בעתו - אמר רב יהודה, ואיתימא רב הונא, ואיתימא רב נחמן: זה המשמש מטתו מערב שבת לערב שבת".
    והכוונה לליל שבת, כמשמע בירושלמי מסכת כתובות פרק ה הלכה ז:
    "אילין תלמידי חכמים... רב אמר אוכלת עמו מלילי שבת ללילי שבת בלשון נקייה".
    פירוש מערב שבת לערב שבת במקומות אלו הוא דוקא בליל שבת – בשבת עצמה!

    אלא שגם התספורת הגילוח והבישול שהוזכרו בערב שבת עניינם דוקא לכבוד השבת, והנותר מאכילת השבת יוותר לשאר השבוע. ומיושבת תמיהת המהרש"א על רש"י, שאכן כוונת רש"י גם לליטרא ירק, ההכנה בערב שבת, ורק אם יהיו ימים שלא יוותר מהירק יאכל פיתו במלח בלבד.

  • קישור לתגובה ראשון, 17 יוני 2012 11:23 הוסף ע״י עדי אביר

    אביחי ידידי,

    בא נדייק: רב יהודה מצטט את רב שאמר 'בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת כל העולם כולו נזונין בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת' (ברכות יז:ב). רב, מראשוני האמוראים, פעל במחצית הראשונה של המאה השלישית לספירת העמים, כמאה וחמישים שנה לאחר ימיו של רבי חנינא בן דוסא, בן הדור הראשון לתנאים. במהלך השנים הללו תנאי ארץ ישראל ניפחו, קישטו ושכללו כל מסורת אפשרית והתאימו את כל המסורות העתיקות, אם היו כאלה, לצרכים הרבניים כך שהיום אין כבר שום אפשרות לדעת מה נעוץ במציאות ומה נולד בדמיונם היוצר של הרבנים.

    סיפור זה, לשם דוגמה, מעלה מייד מספר תמיהות: אנחנו לא ממש יודעים היכן נמצא הר חורב, האם רב ידע היכן בדיוק ממוקם ההר האבוד? איש אינו מעלה על דעתו שרב תקני היה מסכים לחנות ליד איזה הר במדבר סיני מספיק זמן בכדי לקבוע שבת הקול אמנם יוצאת מידי יום ביומו, אז מי הוא זה ששמע את בת הקול ורץ לספר לחברי הגילדה, בדואי שוחר טוב? סוחר ערבי? על סמך מה קבע רב שמדובר בבת קול ולא באיזה תימהוני אכול טירוף שאהב לשמוע את קולו מהדהד בין הצוקים? זכור, המרחק בין חנינא בן דוסא לרב הוא הרבה יותר ארוך מהמרחק בינך לבין מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השנייה ומלחמת העצמאות. האם אתה מכיר סיפורים קטנים ופיקנטיים מהימים הטובים הללו? להיכן נעלמה הספקנות המינימאלית שצריכה לדחוק בך לפקפק בנכונותו של הסיפור ולהסיק שכשם שרבי שמעון בר יוחאי ובנו לא היו מסוגלים לשרוד על חרובים בלבד גם חנינא בן דוסא לא היה יכול הסתפק 'בקב חרובין מערב שבת לערב שבת'.

    דרך אגב, 'מערב שבת לערב שבת' כולל גם את השבת. אל תאשים אותי, האשם את השפה העברית ואת הלוגיקה הפשוטה. כשאתה אומר מערב יום רביעי עד ערב יום רביעי אתה כולל במניין גם את יום רביעי ומי שרוצה להוציא יום מהמניין, נגיד את יום שבת, צריך לומר 'ממוצאי שבת עד ערב שבת' ולא כפי שנאמר בפועל.

    אני מאד אוהב כשמסבירים לי שאין להבין ביטויים כמו 'נתן בו את עיניו' כפשוטם ויש להעדיף פירוש אחר, את זה של המהרש"א למשל. המהרש"א, בן דורו של שקספיר, פעל לפני ארבע מאות שנה לערך והאמן לי שלא היה לו שום ידע מיוחס על אירועים שאירעו לפחות אלף וחמש מאות שנים קודם לכן. אף רב לפניו לא העלה את הפרשנויות המבריקות שלו ולכן אפילו אתה חייב להודות שמדובר בהמצאות חדשות, המכונות בעגה הרבנית בשם 'סברא' ואין להם דבר עם איזה שהיא מסורת, אפילו לא עם אלו שעברו בעל פה. הרבנים תמיד ניסו להעניק מעטה של הגינות להבל התלמודי ולכן הם עטפו אותו בכל מיני הסברים ופרשנויות חסרי כל ביסוס. הרבנים שלך רוצים שתאמץ את כל התירוצים הללו בלי שום מחשבה נוספת אבל בחור נבון כמוך תמיד צריך להיעצר לפני כל תירוץ חמוד ולשאול את עצמו 'מניין הם יודעים את זה?', במקרה שלנו, מניין המהרש"א והרמב"ן עם הגימטריות חסרות המשמעות שלו ידעו שאת הסיפור התלמודי אין להבין כפשוטו? כשתדע לענות על השאלות הללו אסכים להניח שאתה מאמץ דעות מתוך הבנה ולא מתוך אמונה עיוורת.


    בברכה,

    עדי אביר

  • קישור לתגובה ראשון, 17 יוני 2012 07:27 הוסף ע״י אביחי

    כתוב בגמרא שחנינא בני די לו בקב חרובים מערב שבת לערב שבת ולמה לא אמרו תמיד? אלא ולמה אמרו לערב שבת? זה בלי השבת.

    גם אם הוא לא אכל את כל אבות המזון אז נשארים בחיים.

    בקשר לגל של עצמות זה לא כפשוטו כדברי המהרש"א ברכות נח. במקרה שם פירש אלא קיללו בזה שיעשה גל של עצמות ועניינו י"ל שנעשה עצמות כאילו כבר מת ונרקב הבשר שכבר היה ראוי למות וע"ד שרשעים בחייהם קרוים מתים.

    אם מישהו מת אז סימן שאלוקים רצה שהוא ימות.

    אותם אלו שלקו ונתרפאו אז הגיע להם ללקות ואח"כ להתרפות.

    רמב"ן: ועוד אמרו רבותינו... והראות מכח הה"א, כמו שאני עתיד לכתוב, על כן יש לומר כי משם בא כח של עין הרע, וכן עי"ן ר"ע בגימטריא ד' מאות. ומצאתי בתשובת שאלה של גאון כי עין הרע רובו נמצא בתלמידי חכמים ואינו ברצונם, וזהו שאמרו כל מקום שנתנו חכמים עיניהם מיד נשרף, ועוד אמרו כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני, ועין רע זה של תלמיד חכם רובו נמצא בשביל חלישת הדעת, שהחכמה פוגעת באיש ההוא שמצער אותו ומחליש דעתו ומפסיק מן החכמה שהוא עוסק בה ומחשב אותה בלבו... (האמונה והבטחון פרק יב, וראה שם עוד)

    קבל את ההסבר המדהים הזה:
    רבינו יונה: רבי יהושע אומר עין הרע, פירושו מי שאינו שמח בחלקו ועויין את חברו העשיר ממנו מתי יעשיר עושר גדול כמוהו, והוא גורם רע לעצמו ולחברו, כאשר אמרו חכמי הטבע, החומד מכל אשר לרעהו אויר עולה מן המחשבה ההיא ושורף את הדברים שעויין בהם בעינו הרע, גם קרבו ישרף אחר שמתאוה לדברים שאין יכולת להיות מצוי בידו, והמחשבה ההיא מקלקלת גופו כי יתקצר רוחו ומוציאתו מן העולם. וזהו עין הרע שאמר ר' יהושע, וראיה לזה הפירוש על שאמר בכאן עין הרע בלשון זכר, שזהו העויין ברע, ולמעלה אמר עין רעה, שפירשנוה על מדה הכילות. (אבות ב טו)

  • קישור לתגובה שבת, 16 יוני 2012 18:51 הוסף ע״י עדי אביר

    אביחי ידידי,

    אני מבין שמבחינתך אין כל אפשרות שהסיפור הומצא כתשדיר פרסומת רבני שנים רבות לאחר ימיו של שמעון ושבינו לבין האירועים שהתרחשו במציאות אין יותר מאשר קשר קלוש או מקרי. האם יצאת, ולו פעם אחת, מההנחה שלא כל מה שכתוב במקורות חייב להיות אמת מוחלטת ושפה ושם הצליחו להתגנב פנימה סיפורים שנופחו וקושטו במטרה ללמד אותנו פן כלשהו של התורה הרבנית? מדוע כשנח לך אתה ממהר להגדיר את האמירות המביכות בתור משלים, אלגוריות ודברים שנאמרו 'בלשון בני אדם' ובפעמים אחרות אתה מוכן להלחם אפילו על פרטים חסרי כל שחר שכל אדם חושב חייב לפסול על הסף?

    בא נתייחס להערותיך. אתה קובע שבכל ערב שבת היה להם תמרים במערה. מניין אתה למד על כך? המקור התלמודי הרי מספר רק על חרובים והוא אינו מזכיר תמרים אפילו ברמז. בקהלת רבה אמנם נאמר על האב ובנו 'והוון אכלין חרובין ותמרים' אבל האם אינך חושב שאתה פוגע בכבוד עורכי התלמוד כשאתה רומז שהם התרשלו ולא הציגו תמונה מלאה ושלמה. איני שוחה בכל הספרות הקבלית והחסידית ולכן ייתכן מאד שקישוט מעין זה מצא את דרכו לספר הזוהר או לספר ימי ביניימי אחר שנכתב למעלה מאלף שנה לאחר ימיו של רבי שמעון בר יוחאי אבל אל תכעס עלי אם אחליט להתעלם ממנו. בכל מקרה, התמרים אינם משנים את התמונה וגם הם אינם מספקים את אבות המזון החסרים.

    כיוון שאתה מחויב להנחה שכל אגדות התלמוד מתארות אך ורק את האירועים שהתרחשו בפועל, ואף אחד מהם לא הומצא על ידי קופירייטרים שרק רצו להפיץ את המסרים הרבניים, אתה חייב להגן על כל הפרטים המוזרים שנשתלו בסיפורים. למשל, שזקן בשר ודם מסוגל לשרוף עצמים מוחשיים רק באמצעות 'נתינת עיניים'. להערכתי, אפילו הרבי הנערץ שלך לא היה מסוגל לזרות אנרגיות כה גבוהות ואם לא הוא אז לבטח גם לא אף בן תמותה אחר. גם כל ההתפתלויות של רבניך חייבות להדליק אצלך נורה אדומה. האם אתה באמת מאמין ש'האלה שמתו אלוהים תכנן להמיתם מראש בגלל עוונותיהם'? כיצד אתה, או כל אחד אחר, יודע מה בדיוק תכנן האלוהים ולמה? האם מישהו שאל אותו מה היו כוונותיו באותה העת? האם יש בניכם קוראי מחשבות? האמן לי ידידי, כל מי שמעז לטעון טענה בנוסח 'אלוהים תכנן להמיתם מראש בגלל עוונותיהם' הוא לא רק מאחז עיניים אלא גם חוטא שמחטיא את האחרים, מה עוד שהשאלה 'להחריב עולמי יצאתם?' מחייבת אותנו להניח שהאל לא באמת ידע לשם מה הם יצאו מהמערה וממילא לא נוכל להניח שהוא זה שעמד מאחורי השריפות והקטל. את חפותו לכאורה של האל ניתן להסיק גם מהדברים הבאים: 'כל היכא דהוה מחי רבי אלעזר - הוה מסי רבי שמעון' (כל מקום שרבי אלעזר היה מכה רבי היה שמעון מרפא). אם האל באמת תכנן להמית אנשים בגלל עוונותיהם מדוע הוא אפשר לרבי אלעזר לרפא אותם?

    מה שאני מנסה לומר לך הוא שאין בעולם מספיק תירוצים לכסות על כל הסתירות והקושיות שמתעוררות מסיפור קצר זה בלבד, שלא לדבר על כל שאר האגדות שהרבנים שתלו במקורותינו. חבל שאתה, ובחורים אינטליגנטים כמוך, החלטתם לעצום את עיניכם, לגרש ממחשבותיכם את הספק ולהתבצר מאחורי חומות אמונה שמחייבות אתכם לאמץ תירוצים חסרי כל בסיס או הגיון ולדבוק בדעות שאיש מלבדכם כבר אינו מוכן לעכל.

    בברכה,

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שישי, 15 יוני 2012 16:14 הוסף ע״י אביחי

    אלוקים ידע אבל מראש שהם ימיתו אז למה הוציאם? האלה שמתו אלוקים תיכנן להמיתם מראש בגלל עוונותם ולכן הוציאם. אבל הוא לא רצה שימיתו עוד אנשים.

  • קישור לתגובה שישי, 15 יוני 2012 14:34 הוסף ע״י אביחי

    קראתי שהם לא התכוונו לשרוף דבר. הם פשוט "נתנו עיניהם" ומיד נשרף הכל.
    השם ראה שזה מסכן את האנשים ואמר להם שאין טעם שישרפו האנשים ולכן שיחזרו למערה. השם לא האשימם בזה אלא אמר מה אתם תהיו בחוץ ואנשים ישרפו? אלא חיזרו למערה.

  • קישור לתגובה שישי, 15 יוני 2012 14:17 הוסף ע״י אביחי

    בכל ערב שבת היה להם תמרים במערה ואפשר להתקיים מחרובים תקופה ארוכה וזה הספיק להם עד שבת.

  • קישור לתגובה ראשון, 06 מאי 2012 08:32 הוסף ע״י עדי אביר

    ידידי חוקר עדי,

    ראשית הרשה לי להביע את הערכתי שבחרת לציין את שמי בכינוי שבחרת לעצמך. לכבוד הוא לי.

    קשה מאד להגיע להבנה כשכל אחד מהצדדים מתבסס על השקפת עולם וטרמינולוגיות שונות ולכן אבקשך, ולו רק לרגע קט, לראות את העולם דרך המשקפיים שלי ולאמץ את שני התכתיבים לאורם אני מנתח כל בעיה שמונחת לפתחי:

    1. כל מושג חייב להיות מוגדר בצורה מדויקת כך שכל אחד יוכל להבין בדיוק במה מדובר.

    2. כל האמירות חייבות להתבסס רק על עובדות בדוקות או על מחקרים אקדמאים שעברו את ביקורתם של מומחים אחרים בתחום ונמצאו אמינים.

    משתמע מכך שאני מטיל ספק בכל אמירה, יהיה מקורה אשר יהא, שאין מאחוריה עדויות תומכות או לפחות קונסנזוס רחב של חוקרים מהאקדמיה ולכן אני נוטה לפסול על הסף כל טענה שמסתמכת רק על אמונה, מסורת, דעה רווחת וכדומה ובמיוחד עם קיימים ממצאים עובדתיים שסותרים את הטענה הזאת.

    עתה למכתבך:

    אתה טוען 'התורה היא המפתח להתקרב לבורא, ובתוכה יש רבדים ורבדים של הבנה'. לא כאן המקום להיכנס להגדרה מדויקת של המושג 'בורא', למרות שאני משוכנע שההגדרה שלך למושג שונה בתכלית השינוי מההגדרה שלי אבל בהחלט יש מקום לשאול את השאלות הבאות:

    1. מניין אתה יודע שיש 'בורא' שניתן להתקרב אליו?
    2. מניין אתה יודע שהתורה היא המפתח להתקרב לבורא?
    3. מניין אתה יודע שבתוך התורה יש רבדים ורבדים של הבנה?

    אני בטוח שאת הדברים הללו למדת מהרבנים שלך, או קראת בספר רבני כלשהו, אבל מניין הרבנים שלך, או מחבר הספר, יודעים את הדברים הללו? לא קשה לי לשער שבסופו של דבר תאלץ להתרפק על האמונה במסירה הרציפה מאב לבנו, החל מימי ההתגלות בסיני, אך אז ארצה לדעת מניין אתה יודע שבאמת הייתה התגלות כזאת וכל הסיפור לא הומצא על ידי רבנים שרצו לעגן את תורתם החדשה בסיפורים העתיקים.

    על זה כבר ענית במכתבך השני כששאלת 'איזו ראייה אתה מצפה ממני, הספרות היהודית מלפני 2000 שנה לא טובה, אתה לא יודע איך לבחון את מכלול הטקסטים עם הספרות החיצונית, למשל מיוסיפוס??'. זאת שאלה טובה שמחייבת תשובה רצינית: לטקסטים רבניים שנכתבו על ידי הרבנים במטרה לשרת את הנרטיב הרבני יש מעט מאד ערך אובייקטיבי ויהיה לי קשה מאד לקבל את האמור בהם כפשוטו (ראה למשל את המאמר הזה ואת שאר המאמרים בפרק בהם אני מנסה להוכיח שסיפורי האגדה לא התרחשו בפועל והם הומצאו על ידי קופירייטרים רבניים במטרה להפיץ מוסרי השכל שקידמו את האג'נדה הרבנית). יוצא מכך שארון הספרים היהודי, לפחות לגבי דידי, אינו מסוגל להוכיח אף אמירה שיוצאת מתוך ארון הספרים היהודי עצמו וממילא איני מוכן לאמץ אף אמירה תורנית שאין לה אימות חיצוני. אם את דבריך אתה מאמת רק באמצעות הכתבים היהודיים, עתיקים ככל שיהיו, אני אהיה חייב להתייחס אליהם כאל אמירות של הגמונים ואפיפיורים שמתבססים רק על הברית החדשה או אמירות של מולות ואייטולות שמתבססים רק על הקוראן.

    דברים שנכתבו על ידי יוסיפוס כבר נמצאים בקטגוריה אחרת לגמרי. אמנם, גם הוא כתב מתוך אינטרסים אישיים וגם הוא הקפיד להתאים את ההיסטוריה לראיית עולמו אבל כיוון שבמקרה זה לא מדובר בספרים קדושים ניתן לנתק את כתביו של יוסיפוס מהמישור האמוני ולנתחם בצורה אובייקטיבית. לאור זאת, אם תפנה אותי לפסקאות בספריו שתומכות בשיטתך אשמח להתייחס אליהן ברצינות. עם זאת, עליך להיות מוכן להתעמת עם קטעים אחרים שיוצגו לך מאותם הספרים ועם הדעות המחקריות על כתביו של ההיסטוריון הזה.

    אשוב עתה למכתבך הראשון ולאחר שתשיב לי על שלושת השאלות ששאלתי לעייל
    ארצה לדעת מניין אתה יודע שיש רק אמת אחת, שלפני הספירה (הנוצרית?) היו כמה דרכים להתקרב לבורא ולעבוד את הבורא, שחל פיחות בדורות, שבעבר העולם נעשה תאוותני יותר, שצריך לדעת את הדרך הנכונה להתקרב לבורא, וכדומה? למעשה, עוד לפני כן ארצה שתגדיר עבורי מה זאת 'אמת' ומי קובע מתי משהו הוא בחזקת 'אמת' ומתי לא. אשמח גם לדעת כיצד ניתן להגדיר 'ירידה בדורות', או יותר נכון, כיצד אתה תגדיר 'ירידה בדורות' כשכל מדד שרק תעלה על דעתך יראה לך שהדורות רק הולכים ומשתבחים. באותה הזדמנות לא יזיק אם גם תסביר לי כיצד בודקים אם הדרך בה מתקרבים לבורא היא 'נכונה' אם לאו.

    בקיצור, כל האמירות הללו מסתמכות על הגדרות מאד נזילות ועל אמונות מאד מוטות. אם אתה מאמין בכל הדברים שהרבנים מפזרים לחלל העולם אז לא יקשה עליך לקבל גם את ההצהרות הללו. אם, לעומת זאת, אינך משוכנע שכל פנינה רבנית מבטאת אך ורק את האמת המוחלטת אזי תאלץ לשוב ולשאול מניין הרבנים יודעים כל כך הרבה דברים ולמה גם אתה חייב להניח שבסיס הדברים הללו יש יותר מאשר מיתוסים שאנשי דת אלו או אחרים המציאו לתועלת עצמם.

    בנוסף לסיסמאות רבניות אמרת גם כמה דברים שנופלים בתחומו של המחקר ההיסטורי וניתן לבדקן בצורה קצת יותר עניינית, למשל, שהאיסיים עבדו אל האל בלי לייחס למצוות את החשיבות המגיעה להם ושהאיסיים התנהגו כמו נביאים שרצו לקבל נבואה. המקורות להשקפות העולם של האיסיים משתקפות במספר פסוקים ביוסיפוס ואולי, אם מגילות ים המלח אכן נכתבו על ידי האיסיים, גם במקצת המגילות הללו. האם תוכל להפנות אותי למקור שיאשש את שתי הטענות שהעלת?

    בקטגוריה זאת נופלות גם הטענות שהיאסיים הם החסידים הראשונים שהוזכרו במשנה ושהיאסיים למדו וידעו קבלה. אם הייתי יודע מיהם היאסיים ומה אתה מגדיר בתור 'חסידים' או 'קבלה' הייתי מסוגל להתייחס לנושא אבל כיוון שמולם לא שמעתי על ה'יאסיים', וגם בדיקה במקורות לא העלתה את זכרם, וכיוון שאיני יכול אפילו לנחש מי בתקופת המשנה נחשב בעיניך כחסיד או כבעל קבלה, אני מוכרח להתייחס לדברים הללו כעוד מצבור של משפטים חסרי כל תוכן ממשי.

    לפני שאגע בטענה שהעלת לגבי משה רבנו ברצוני לדון מעט בהתרסה שלך: 'ברגע שאתה מבקש ממני ראיות לרוחניות אני מבקש ממך תסביר לי איך אתה מגדיר את השכל/המחשבה, הוא לא מוחשי! וכן השאלה בעניין הנפש, מה גורם לחיים? "ותביא לי ראיות לדבריך"'. בדברים אלו, ידידי, התפרצת לתוך עולם הפילוסופיה. אם תלמד פילוסופיה תגלה שהאנושות מתחבטת בשאלות אלו כבר לפחות אלפיים וחמש מאות שנים במהלכן היא בנתה לא מעט תיאוריות מרתקות. אם הנושא באמת מעניין אותך צלול קצת למימי הפילוסופיה שם תמצא גם הגדרות הרבה יותר מדויקות, גם תורות הרבה יותר משמעותיות ובסופו של דבר גם פתרונות הרבה יותר מספקים מכל אלו שתלמד בישיבות של הרבנים.

    עתה לטענה שמשה רבנו 'לא צרך אוכל 3 פעמים ובמשך 40 יום כל פעם'. אני לא יודע מדוע אתה קובע שמדובר בשלוש פעמים ולא רק בפעמיים אבל לזה אין הרבה חשיבות. השאלה היא מנין אתה יודע שמשה ואלוהיו לא סעדו את ליבם מידי ערב בערבו. משה רבנו אמנם אמר 'וָאֵשֵׁב בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לא אָכַלְתִּי וּמַיִם לא שָׁתִיתִי' (דברים ט:ט) אבל משה גם אמר 'כּה אָמַר יְהוָה אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרבוֹ' (שמות לב:כז) כאשר כמה פסוקים קודם לכן כבר למדנו 'וַיִּנָּחֶם יְהוָה עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ' (שמות לב:יד). במילים אחרות, אם משה לא דיבר אמת בעת שהוא שם מילים בפיו של אלוהיו מי כף לידנו יתקע שהוא לא שיקר כשאמר 'לֶחֶם לא אָכַלְתִּי וּמַיִם לא שָׁתִיתִי'.

    את זה אני כמובן אומר על דרך ההלצה. האמת היא שאני לא מאמין שאדם בשם משה אי פעם קיבל תורה מפי הגבורה. למעשה אני לא מאמין שבני ישראל יצאו ממצרים, שהים נבקע בפניהם או שאיזו שהיא גבורה אי פעם התגלתה אל מול עיניהם. מבחינתי מדובר במיתוסים שהומצאו על ידי הכוהנים ושירתו את צרכיהם. כיוון שמשה מעולם לא עלה על הר סיני הוא גם לא היה צריך לצום במשך ארבעים יום וארבעים לילה וממילא הוא אינו יכול להסביר את המיתוס של רבי שמעון בר יוחאי ועץ החרוב. לא ניתן להוכיח מיתוס אחד ממיתוס אחר. כשאשתכנע שהאירועים שמוזכרים בתורה התרחשו בפועל, ולא מדובר בסיפורים מאוחרים שהומצאו על ידי בעלי עניין אינטרסנטיים דוגמת הכוהנים, אז אשמח להודות שגם לסיפורו של רבי שמעון בר יוחאי יכול להיות איזה שהוא בסיס במציאות. עד אז הרשה לי לפסול את כל המיתוסים כולם – גם אלו שמופיעים בסיפורי האגדה וגם אלו שמופיעים בסיפורי המקרא.

    בברכה,

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שבת, 05 מאי 2012 18:47 הוסף ע״י חוקר עדי

    איזו ראייה אתה מצפה ממני, הספרות היהודית מלפני 2000 שנה לא טובה, אתה לא יודע איך לבחון את מכלול הטקסטים עם הספרות החיצונית, למשל מיוסיפוס?? אני הבאתי לך עובדות עם הסבר הגיוני(יותר מהמקובל אצל החרדים). היכנס לראש שלהם, אף הם דיברו חשבו והתנהגו בצורה אחרת. הספרות של הנביאים התקבל אצל "כל" היהודים ללא ביקורת!! ברגע שאתה מבקש ממני ראיות לרוחוניות אני מבקש ממך תסביר לי איך אתה מגדיר את השכל/המחשבה, הוא לא מוחשי! וכן השאלה בענין הנפש, מה גורם לחיים? "ותביא לי ראיות לדבריך."

  • קישור לתגובה שבת, 05 מאי 2012 05:34 הוסף ע״י א. מינצקובסקי

    חוקר בראשית/עדי

    תוכל לעזור לי? יש לי שאלה קטנה. אתה יודע אולי איך זה שבכל פעם שאני שואל חרדי אם יש לו איזשהי הוכחה אובייקטיבית לקביעות המופרכות שהוא משמיע על מה שקרה לפני אלפי שנים ועל איך שהעולם פועל - התשובה שלו היא תמיד "קראתי וחקרתי, ויש בזה היגיון" או "בדקתי לעומק ובאופן אמיתי את כל הצדדים" או התשובה הכי תמוהה: "יש בידי הוכחות שכליות". אבל בדל של ראייה הם לא מצליחים להראות.

    יש לך מושג למה זה?

  • קישור לתגובה שישי, 04 מאי 2012 13:12 הוסף ע״י חוקר עדי

    התורה היא המפתח להתקרב לבורא, ובתוכה יש רבדים ורבדים של הבנה. עבודת המקדש היה עבודה גשמית מעשית, אבל לא כל אדם מישראל שירת במקדש ככה שלכל יהודי, היה צורת שירות והתקרבות לבורא, שונה. האיסיים עבדו את ה' בלי לייחס למצוות את החישיבות המגיע להם. עוד דבר, האיסיים למשל התנהגו כמו נביאים שרצו לקבל נבואה.
    ואגב לא שמעתי את כל זה מרב(סליחה שאני מאכזב אותך, אני יודע לחשוב מחוץ לקופסה, תודה), פשוט קראתי וחקרתי, ויש בזה היגיון כי איך יכול להיות שנוצרו כמה דרכים לעבוד את ה הרי אמת יש רק אחת!? אלא התשובה היא שבתקופה לפני הספירה(מאז בריאת העולם) היו כמה דרכים להתקרב ולעבוד את הבורא. וכשחל ירידת הדורות והעולם נהיה תאותני יותר(תרבות יון..) מנהיגי הדור היו חייבים לקבוע דרך אחת כדי שהיהדות לא תסתקן בהכחדה.

    אני במקומך הייתי חוקר מהי גישת היהדות לפני יציאת מצריים(איך אדם עבד את ה' איך האבות) הכל חותר לעניין של התקרבות לבורא, וצריכים לדעת את הדרך הנכונה.

    מה שאמרתי לך שגם אם ספר הזוהר חובר בכתב במאה ה13 יש לו מקור ביהדות, התכוונתי ליאסיים (שהם החסידים הראשונים המוזכרים במשנה) שלמדו וידעו קבלה ואין לטענה שלי שום קשר לרבי שמעון.

    הקבלה היום, מיועדת(אם כן) רק ליחידי סגולה.

    לא התייחסת להערה שלי לגבי משה

  • קישור לתגובה שישי, 04 מאי 2012 12:28 הוסף ע״י עדי אביר

    ידידי חוקר בראשית,

    אני מעריך את כל מי שפותר לי את מבוכותיי הקשות אבל נראה לי שהפתרון יהיה הרבה יותר מספק אם הטפתך הייתה מגובה בהוכחות ולא רק בהשערות חסרות בסיס והצהרות חסרות שחר.

    לפני שאתחיל לדון בבסיס הצהרותיך הייתי מבקש ממך להגדיר עבורי את המושג 'לעבוד את הבורא בצורה רוחנית'. האם מקריבי הקורבנות הגדולים דוגמת משה, אהרון, שמואל, דוד, שלמה וכל שאר המלכים הצדיקים, הנביאים היוקדי העיניים וכוהני המקדש הירושלמי עבדו אל ה'בורא' בצורה גשמית או בצורה רוחנית? איך נהגו הכוהנים הגדולים (שמעולם לא חטאו באיסיות או בפרושיות) לעבוד את ה'בורא'? האם התעסקותם בדם פרים וחלב מריעים הרחיקה אותם מהרוחניות הצרופה? האם הקורבנות הגשמיים הפריעו לבורא לרדת ביום הכיפורים לקודש הקודשים ולשהות שם במחיצתם של הקצבים שזה עתה טבחו את הבהמות המסכנות שאת ניחוח בשרם הצלוי הוא כה אוהב? המושג 'רוחניות' הוא מאד נזיל וניתן לבנות עליו תילים של תיאוריות אבל אני הייתי מרגיש הרבה יותר נח אם היה בידי קריטריון מובהק שהיה מאפשר לי להגדיר מתי מישהו עובד את ה'בורא' בצורה רוחנית ומתי הוא עושה זאת בצורה גשמית.האם תוכל להציע לי קריטריון כזה?

    עתה עזור לי עם הקושיות הבאות:

    1. כיצד אתה יודע שהקב"ה 'הטביע בעולמנו מציאות, שניתן להשיג אותו ולהתעלות מעל חוקי הטבע (זמן, מקום, חוקים פיסיקלים) על ידי התנזרות וידיעת סודות הקבלה'. אני בטוח שרבניך לימדו אותך את האמת העמוקה הזאת אבל האם אתה מסוגל להוכיח ולו אחת מהאמירות הללו? האם ראית כבר מישהו שהתעלה מעל חוקי הטבע על ידי התנזרות וידיעת חוקי הקבלה? האם אותו מישהו יהיה מוכן לעבור סדרה של בדיקות פשוטות במעבדה אובייקטיבית זו או אחרת? האם אחד הרבנים שלך מוכן להראות לי כיצד הוא מתעלה מעל לזמן, מקום וחוקים פיזיקאליים כשאני מכה בפטיש על בהונו?

    2. האם תוכל להפנות אותי למומחה שיאמת את הקביעה שהאיסיים שאפו להשיג את האלוהים ולהתחבר לעולמות הרוחניים העליונים? לי נראה שהם לא היו יודעים לזהות עולמות עליונים רוחניים אפילו אם הם היו נופלים על אחד מהם. האיסיים נהגו אמנם להקפיד על כל דיני הטהרה הכוהניים, כנראה במטרה להבטיח את כשירותם לכהונה כשהכת שלהם תשוב ותתפוס את מקומה בבית המקדש שנכבש על ידי הקליקה החשמונאית) אבל לא הייתי ממהר לייחס להם את המחשבות הפילוסופיות שהתפתחו מאות שנים מאוחר יותר. ה'רוחניות' היא המצאה מאוחרת וחלילה לנו לטפול אותה בצורה רטרואקטיבית על אנשים חפים מפשע.

    3. איך תוכיח את טענתך 'לא קשה כלל מרבי שמעון, מכיוון שהוא התנזר מכל צרכי העולם והתעסק ברוחניות נטו, הוא נהיה מעל חוקי הטבע'? האם איזה מר"ן, אדמו"ר או ראש ישיבה צדיק במיוחד ורוחני לגמרי מוכן להוכיח לנו שעל ידי התנזרות מכל צרכי העולם והתעסקות ברוחניות נטו הוא יתעלה מעל לכל חוקי הטבע? האם אחד מהם מוכן להתנדב לשהות חודש בחדר סגור כשעימו רק קנקני מים, שקי חרובים, נחילי זבובים ויתושים והרבה חול? האם לדעתך הוא יזדקק לשירותים עם ניאגרה?

    4. אני מבין שאתה מוסמך להגדיר מהו התהליך הנכון לגילוי והבנת סודות העולם שמאפשרים לרבנים צדיקים לכתוב ספרי זוהר. האם רשב"י היה היחיד שעבר תהליכים מעיו אלו? האם גם רבנים צדיקים אחרים כתבו ספרים בארמית משובשת שהכילו מילים בספרדית עתיקה והתייחסויות לדעות ימי ביניימיות?

    5. אני שמח שאתה חושב ש'הקבלה לא הומצאה במאה ה13, כי שמענו עליה כבר מתקופת הבית השני, כמו שהסברתי לעיל'. כעת רק תזכיר לי היכן שמעת עליה כבר בתקופת הבית השני? האם מהמיתוס של רבי שמעון בר יוחאי והמערה אתה מסיק שמישהו הכיר את הקבלה כבר בתקופת הבית השני? האגדה מספרת שרבי שמעון ובנו למדו תורה. כיצד אתה מבין מכך שהם ישבו וחיברו את ספר הזוהר?

    ידידי, ראה כיצד הם לימדו אותך לחשוב: הרבנים שיכנעו אותך לקבל כפשוטו תשדיר פרסומת שאיזה קופירייטר מוכשר שתל במקורותינו במטרה להפיץ את הנרטיב הרבני ולקדם את סדר היום של הגילדה. מהמיתוס הזה אתה בונה תילי תילים של השערות על 'רוחניותו' של רבי שמעון בר יוחאי (שמעולם לא היסס לתת עיניים במתנגדיו ולהפכם לגלים של עצמות). לאחר שהחלטת שרבי שמעון סבל מרוחניות עצומה אין לך כל סיבה שלא להניח שהוא אחראי לספר שנכתב אלף שנים מאוחר יותר ואם הספר הזה באמת מיוחס לרשב"י אזי ברור ששמעה של הקבלה יצא למרחקים כבר בימי בית שני.

    עתה אבקש ממך לרדת, ולו לרגע, לעולם האמיתי בו הרוחניות היא רק פוזה ואין בריה שאינה נשמעת לאילוצי הזמן, המקום והחוקיות הפיזיקאלית. בעולם האמיתי אתה צריך להכניס לגופך את כל אבות המזון ולצידם כמות מספקת של ויטמינים ומינראלים חיוניים שאם לא כן תמצא את עצמך, למרות רוחניותך האינסופית, מוקף בכל מיני צרות ותחלואים. כשאתה תוכיח לי שה'רוחניות' מאפשרת לאדם לא דמיוני ולא מיתולוגי לשרוד שלוש עשרה שנים על חרובים בלבד אני אהיה מוכן להשתכנע בכל מה שאתה רוצה, אפילו בכך שרבי שמעון בר יוחאי כתב במאה השנייה את ספר הזוהר שיצא מקולמוסו של רבי משה דליאון במאה השלוש עשרה.

    בברכה,

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שישי, 04 מאי 2012 09:23 הוסף ע״י חוקר בראשית

    מר עדי,

    תן לי לפתור לך את מבוכתך הקשה. אקדים בשאלה, למה הלכת כ"כ רחוק לרבי שמעון? היית שואל כבר ממשה רבינו. משה רבינו לא צרך אוכל 3 פעמים ובמשך 40 יום כל פעם. ועכשיו לשאלתך, ביהדות יש כמה גישות לעבוד את הבורא, א. בצורה רוחנית, ב. בצורה שמשלבת בין רוחניות לגשמיות, ג. בצורה גשמית לחלוטין(אלו בעצם שלשת הזרמים שהיו בתקופת הבית השני, אסיים, פרושים, צידוקים) הקב"ה הטביע בעולמנו מציאות, שניתן להשיג אותו ולהתעלות מעל חוקי הטבע( זמן, מקום, חוקים פיסיקלים) על ידי התנזרות וידיעת סודות הקבלה. הזרם בכת היהודית שקראו לה האסיים, התנהגו בפרישות ובבידול מכל צריכה אנושית והתבודדו במקומות שקטים, וכל זה למה? כדי שיוכלו להשיג את האלוקים ולהתחבר לעולמות הרוחניים העליונים. נמצאנו למידים שהאסיים לא המציאו תורה חדשה!! ולעומת זאת "הפרושים" ראו שבדרך הזאת(התנזרות) היהדות היתה נכחדת ולכן קבעו לדורות שהדרך הנכונה לעבוד את הבורא תהיה על ידי שילוב בין רוחניות וגשמיות. על פי הנ"ל לא קשה כלל מרבי שמעון, מכיוון שהוא התנזר מכל צרכי העולם והתעסק ברוחניות נטו, הוא נהיה מעל חוקי הטבע.

    רציתי להעיר, לפי כל הנ"ל ניתן להבין למה ייחסו את ספר הקבלה לרבי שמעון, כי בעצם הוא עבר את התהליך הנכון בכדי שהוא יכל לגלות ולהבין את סודות העולם. ואף שיש שיגידו שהספר חובר במאה ה13, אין כאן קושיא כי הקבלה לא הומצאה במאה ה13, כי שמענו עליה כבר מתקופת הבית השני, כמו שהסברתי לעיל.

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים