באמצעות הסיפור בו משה רבנו רואה במרום את הקדוש ברוך קושר כתרים לאותיות הקופירייטר הקדום ניסה לקשר את ההלכות שרבי עקיבא חידש בשיטות הדרש החדשות שלו עם ההלכות שכביכול ניתנו למשה בסיני. למרבה הצער הסיפור גם חושף את העובדה שעד לימיו של רבי עקיבא איש לא שמע על הלכותיו החדשות ואיש גם לא נהג על פיהם.
|
מאמר זה הינו חלק מפרק בשם 'תשדירי הפרסומת של הרבנים' בו אני טוען שסיפורי האגדה הם מעין תשדירי פרסומת קדומים באמצעותם הרבנים מכרו את הנרטיב שמציב אותם בפסגת הפירמידה ומורה לנאמניהם לכבדם, להישמע להם ולדאוג לכל מחסורם. מומלץ להיכנס לנושא דרך המאמר שפותח את הפרק, 'הסוד המביש של הרבנים'.
|
|
את הסיפור המפורסם הבא מרבים לצטט כהוכחה לכוחות החיות של ההלכה המתפתחת ואם נתעלם מלשונו המחוספסת של הבורא ומההאנשה הגסה נוכל באמת להתרשם מכברת הדרך הארוכה אותה עברה ההלכה היהודית מימי משה רבנו ועד לימיו של רבי עקיבא:
אמר רב יהודה בשמו של רב: בשעה שעלה משה למרום הוא מצא את הקדוש ברוך הוא יושב וקושר כתרים לאותיות[א],
שאל משה: ריבונו של עולם, מי מעכב בעדך מלמסור את התורה בלי תגים?
ענה לו האל: מקץ כמה דורות יקום אדם אחד בשם עקיבא בן יוסף והוא עתיד לדרוש מכל תג ותג תילי תילים של הלכות.[ב]
ביקש משה: ריבונו של עולם, הראה לי את אותו אדם.
אמר לו האל: חזור לאחור.
הלך משה וישב בשורה האחרונה של התלמידים שהסתופפו לפני רבי עקיבא. הוא שמע את תלמודם אך לא הצליח להבין את דבריהם ולכן תש כוחו.
בעודם דנים באחת הסוגיות שאלו תלמידיו של רבי עקיבא את מורם: רבי מנין לך?
ענה להם רבי עקיבא: הלכה היא למשה מסיני.
נתיישבה דעתו של משה. חזר ובא לפני הקדוש ברוך הוא.
אמר משה לאל: ריבונו של עולם, יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה באמצעותי?
אמר לו האל: שתוק! כך עלה במחשבה לפני.
ביקש ממנו משה: ריבונו של עולם, הראת לי את תורתו עתה הראה לי את שכרו.
אמר לו האל: חזור לאחור.
חזר משה לאחוריו. ראה ששוקלים את בשרו של רבי עקיבא, שמת שלא כדרך הטבע, בחנות של בשר.
קבל משה בפני האל: ריבונו של עולם, זו תורה וזו שכרה?
אמר לו האל: שתוק! כך עלה במחשבה לפני.[1]
|
סיפור זה אינו נשען כמובן עם שום רגל ריאלית. בני תמותה פשוט אינם עולים למרומים ופותחים בשיחה עם אל זה או אחר שיושב שם וקושר כתרים לאותיות. זאת האמת לאמיתה והיא אינה משתנה אפילו כשמדובר בצדיק כמעט גמור כמו משה רבנו.[ג] יתר על כן, אפילו אם נכנע להזיות ונאמין שמדובר כאן בעולמות הרוחניים של מעלה, ולא בעולמות הממשיים בהם באמת ניתן לקשור כתרים לאותיות, עדיין ניוותר עם השאלה שתמיד צריכה להטריד את מנוחתנו: מניין בעל האגדה ידע, למעלה מאלף וחמש מאות שנה מאוחר יותר, מה בדיוק התרחש בשעתו בסביבתו הקרובה של האלוהים? שטיפת המח הרבנית אמנם שכנעה רבים מאיתנו להתעלם משאלות מציקות מעין אלו, להכניס את מוחם לניוטרל ולהאמין שמדובר פה באלגוריה נפלאה שמפשטת אמיתות נשגבות לדרגת הבנתם של האנשים הפשוטים אבל מסכי העשן שאבירי האמונה נוהגים לפזר על דרכינו אינם יכולים להסתיר את העובדה שאת האלגוריות הנפלאות הללו כתבו קופירייטרים עם מעט מאד גישה למקורות שמימיים והרבה מאד אינטרסים ארציים וגשמיים.
מה ניסו הקופירייטרים ללמדנו? משה רבנו המבקר בבית מדרשו של רבי עקיבא נוכח לדעת שאינו מכיר ואינו מבין את תילי ההלכות שרבי עקיבא הצליח לסחוט מכל הכתרים, התגים והקוצים שמקשטים את אותיות התורה[ד] ונפשו הנסערת נרגעת רק אחרי שהוא למד שמקור הלכותיו של רבי עקיבא באותה תורה שניתנה לו עצמו במעמד הר סיני. המסר הרבני חזק וברור: ההלכות שנדרשות מתגי המקרא, שלא לדבר על ההלכות שנלמדות ממדרש אותיות, מילים, ביטויים ופסוקים, כולן כתורה שניתנה למשה מסיני ואנו מצווים להקפיד על שמירתן בדיוק כשם שאנו מקפידים על כל שאר המצוות וההלכות שניתנו בהתגלות על ההר. במילים אחרות, פלפולי החכמים הם כדברי אלוהים חיים ומשנתם מחייבת כאילו יצאה מפיו של האל עצמו ואם דעתו של משה נחה כששמע שדרשותיו של רבי עקיבא הינם 'תורה למשה מסיני' מי אנו שננסה לערער על זכותם של החכמים לדרוש פנים חדשות בתורת הנצח ולהוסיף עליה את ההלכות, הצווים, המצוות והגזירות שנראים להם כסבירים ומועילים בתנאי הזמן והמקום?
עם זאת, ניתן להתבונן במאורעות גם מזווית קצת אחרת: דעתו של משה חלשה משום שלא הכיר את ההלכות שרבי עקיבא דרש מתגי התורה ועלינו להניח שכל ימיו הוא לא נהג על פיהן ולא כפה אותן על בני ישראל. באותו אופן לא נטעה אם נניח שאיש במהלך הדורות לא נהג על פי הלכות אלה עד שבא עקיבא בן יוסף ודרשן. הסיפור מנסה להעניק הכשר בדיעבד להלכותיו של רבי עקיבא ומרעיו אך ברור לחלוטין שהלכות אלה אינן משקפות את התורה שעברה בשרשרת המסירה אלא רק את סברותיו של רבי עקיבא: את חכמתו, את הבנתו ואת השקפת עולמו אך בשום פנים ואופן לא את המסורות שהיו בידו.
אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות', אליו תוכלו להגיע באמצעות המשבצת הכחולה הנקראת 'מדורים קבועים' שנמצאת בשמאלו של דף הבית.
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו. בנוסף, אשמח אם תצביעו בסקר שבדף הבית. אני חושב שצריך להפיץ ברבים את בשורת הספקנות ולכן אם המאמר מצא חן בעיניכם אנא שתפו אותו עם חבריכם ברשת החברתית אליה אתם משתייכים. לנוחיותכם, תמצאו בסוף המאמר כפתורי שיתוף שיקשרו אתכם באופן אוטומטי לכל רשת חברתית שרק תרצו.
|
מצייר את התגים שנכתבים מעל לאותיות בספר התורה.
וכך אני מצפין את הלכותיי בתוך הכתוב.
מספר פרשיות מחייבות אותנו לסייג את מידת צדיקותו של משה רבנו, ראה הפרק 'משה עבד האמת'
ראה המאמר 'הרבנים והדרש הפראי'
אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה למרום מצאו להקדוש ברוך הוא שיושב וקושר כתרים לאותיות. אמר לפניו: ריבונו של עולם, מי מעכב על ידך? אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות. אמר לפניו: ריבונו של עולם, הראהו לי. אמר לו: חזור לאחורך. הלך וישב בסוף שמונה שורות ולא היה יודע מה הן אומרים. תשש כחו. כיון שהגיע לדבר אחד אמרו לו תלמידיו: רבי מנין לך? אמר להם: הלכה למשה מסיני. נתיישבה דעתו. חזר ובא לפני הקדוש ברוך הוא. אמר לפניו: ריבונו של עולם, יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי? אמר לו: שתוק! כך עלה במחשבה לפני. אמר לפניו: ריבונו של עולם, הראיתני תורתו הראני שכרו. אמר לו: חזור לאחוריך. חזר לאחוריו. ראה ששוקלים בשרו במקולין. אמר לפניו: ריבונו של עולם, זו תורה וזו שכרה? אמר לו: שתוק! כך עלה במחשבה לפני.
(מנחות כט:ב)
התגובות האחרונות