|
|
מאמר זה הינו חלק מפרק בשם 'תשדירי הפרסומת של הרבנים' בו אני טוען שסיפורי האגדה הם מעין תשדירי פרסומת קדומים באמצעותם הרבנים מכרו את הנרטיב שמציב אותם בפסגת הפירמידה ומורה לנאמניהם לכבדם, להישמע להם ולדאוג לכל מחסורם. מומלץ להיכנס לנושא דרך המאמר שפותח את הפרק, 'הסוד המביש של הרבנים'.
|
|
גם את הסיפור הבא תלמידי הישיבה חייבים לבלוע, לעכל ולהטמיע וגם לאורו הם צריכים להלך:
|
אמר אביי ליבם: חלוץ לה ובכך אתה נושא אותה.
אמר לו רב פפא: האם אין אדוני סובר כרב יוחנן שדבר זה אינו מועיל כלל?
שאל אותו אביי: אם כך, כיצד הייתי צריך לומר לו?
ענה לו רב פפא: רבי יוחנן עצמו הציע לומר לו – אם תחלוץ לה היא תיתן לך מאתיים זוז.
אביי אמר זאת ליבם והיבם עשה כדברי אביי וחלץ לאישה בהנחה שהוא יקבל ממנה מאתיים זוז.
לאחר החליצה אביי אמר לגיסתו של רב פפא: שלמי לו את מאתיים הזוזים שהבטחת לו.
אמר רב פפא לאביי בשמה של גיסתו: האישה רק שיטתה ביבם והיא לא התכוונה לשלם לו מלכתחילה סכום כה גבוה ולכן אי אפשר לחייבה. זאת אנו לומדים מברייתא שדנה במקרה של אדם שברח מבית האסורים ורצה לעבור את הנהר בספינה אך בעל הספינה מסרב להזדרז בגללו. אם, במקרה זה, הבורח מבטיח לבעל הספינה דינר על מנת שימהר להעבירו הוא אינו חייב לקיים את הבטחתו והוא רשאי, לאחר שעבר את הנהר, לשלם לאדם שהעבירו רק את שכרו הרגיל. מכאן, ניתן להסיק שמותר לומר ליבם 'משטה אני בך' ולא צריך לשלם לו את הסכום המובטח.
שאל אביי את רב פפא: היכן נמצא אביך?
ענה לו רב פפא: הוא נמצא בעיר.
שאל אביי שוב: היכן אמך?
ענה לו רב פפא: בעיר.
נתן בהם אביי את עיניו ושניהם מתו.[1]
|
אביי ניסה להשיג את החליצה באמצעות שקר פשוט. הוא אמר ליבם שהוא יכול לקדש את האישה בחליצה כשלמעשה החליצה הייתה משחררת את האישה ומונעת מהיבם כל אפשרות לקדשה. איש כאביי לא היה מעז לשקר במצח נחושה אלמלא פתחה הגמרא את האופציה הזאת בפני כל מי שרוצה להשיג חליצה בדרכים של תרמית והונאה:
|
שנו החכמים: החליצה כשרה גם אם היא הושגה באמצעים לא כשרים.
שואלים: מה זאת חליצה שהושגה באמצעים לא כשרים?
ריש לקיש אומר: למשל, כשאומרים ליבם - חלוץ לה ובכך אתה נושאה לאישה.[2]
|
עם זאת, רב פפא הבחין בעובדה ששיטת ההונאה שאומצה על ידי אביי עומדת בסתירה לשיטתו של רבי יוחנן שאמר:
|
אני גורס: גם במקרה שהיבם התכוון לבצע את טכס החליצה והאישה לא התכוונה לכך וגם במקרה שהאישה היא זאת שהתכוונה והיבם לא התכוון – החליצה פסולה עד ששניהם יתכוונו לאותו הדבר. כיצד, אם כך, אומר אתה, ריש לקיש, שחליצה שהושגה כאשר שני הצדדים לא התכוונו לאותו הדבר יכולה להיות כשרה?
אלא, כך יש לומר ליבם: חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז ואז ברור ששני הצדדים התכוונו לאותו הדבר ולכן אפילו אם האישה אינה עומדת בהבטחתה החליצה היא כשרה לחלוטין.[3]
|
ולכן הוא המליץ לאביי לזנוח את ההטעיה הפסולה ולאמץ תרמית שקיבלה הכשר הלכתי מבית מדרשו של רבי יוחנן. אביי עשה כדבריו ושם מכשול בפני עיניו העיוורות של היבם שכנראה לא שחה בים הדקדוקים התלמודיים ולא ידע שאי קיום ההבטחה אינו מבטל את תוקפה של החליצה. היבם התמים הסכים, החליצה התבצעה, האישה השתחררה ורב פפא הממולח, כמצופה, מצא את הברייתא הגואלת שאפשרה לה להמיר תשלום של מאתיים זוזים במשפט המתוק 'משטה אני בך'.
סיפור נורא זה אמנם ממחיש את גדולתם של הרבנים שפלפוליהם מסוגלים לחלץ מכל מצוקה ועיניהם מסוגלות להמית כל מטרה אבל אפילו אם נניח שיש הצדקה להונאת היבם (המספר הרי כבר הכין אותנו לכך כשאמר שמדובר ביבם שלא היה ראוי לשאת את האישה) כיצד נתרץ את קטילת הוריו המסכנים של הרב פפא? האם בנים אכלו בוסר ושני האבות תקהינה? האם מותר לחכם, גדול ככל שיהיה, להרוג שני אנשים תמימים שאינם קשורים כלל לפרשה רק בכדי ללמד רב זוטר יותר קצת מוסר ודרך ארץ? המאירי ורש"י, בהתעלמות מוחלטת מהבעיה המוסרית, מנסים להסביר את כוונתו של אביי:
|
'אמר לו: אביך היכן? בעיר. אימך היכן? בעיר.' כלומר, שאתה סמוך על שולחנם ואינך צריך לטרוח בענייני פרנסה ואתה יכול להקדיש זמן ללימוד תורה ותלמודך סדור לך, לכן נתן בהם את עיניו ומתו.[4]
|
אבל אנו חייבים לשאול את עצמנו אם אנחנו באמת רוצים לסכן את הורינו המזדקנים. איש הרי אינו יכול להבטיח לנו שאם נשקיע את עצמנו בלימוד התורה לא נעלה במקרה איזה דבר חידוד שירגיז רב בכיר זה או אחר ולכן עלינו לשאול את עצמנו אם אנו יכולים לשקוד בשקט כשאנו יודעים שדברינו עלולים לגרום לרב הנרגז לתת את עיניו באבינו ובאמנו?
התלמוד אולי הקדיש הרבה דפים רבי-מלל להתעמקות בדיני ראיות ומשפט והמשנה אולי רמזה על הצורך להמעיט בגזירת עונשי מוות:
|
סַנְהֶדְרִין הַהוֹרֶגֶת אֶחָד בַּשָּׁבוּעַ נִקְרֵאת חָבְלָנִית. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אֶחָד לְשִׁבְעִים שָׁנָה. רַבִּי טַרְפוֹן וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמְרִים, אִלּוּ הָיִינוּ בְסַנְהֶדְרִין לֹא נֶהֱרַג אָדָם מֵעוֹלָם.[5]
|
אבל אף דין, אף איסור, אף מידה של צדק או רחמים אינה יכולה למנוע מגדולי ישראל לתת את עיניהם במי שרק יעלה בדעתם ולכן עצתי לכם היא: כשרבכם שואל אתכם היכן אביכם והיכן אימכם, עשו עצמכם כמתעלפים, נסו להתחמק, שנו את הנושא, בקשו סליחה, רדו על הברכיים, התפתלו בכל דרך אפשרית רק אל תספרו לו שהוריכם נמצאים בעיר. ראו הוזהרתם!
|
אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות', אליו תוכלו להגיע באמצעות המשבצת הכחולה הנקראת 'מדורים קבועים' שנמצאת בשמאלו של דף הבית.
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו. בנוסף, אשמח אם תצביעו בסקר שבדף הבית. אני חושב שצריך להפיץ ברבים את בשורת הספקנות ולכן אם המאמר מצא חן בעיניכם אנא שתפו אותו עם חבריכם ברשת החברתית אליה אתם משתייכים. לנוחיותכם, תמצאו בסוף המאמר כפתורי שיתוף שיקשרו אתכם באופן אוטומטי לכל רשת חברתית שרק תרצו.
|
בת חמוה דרב פפא נפלה לפני יבם שאין הגון לה. אתא לקמיה דאביי. אמר ליה: חלוץ לה ובכך אתה כונסה. אמר ליה רב פפא: לא סבר לה מר להא דאמר רבי יוחנן? ואלא היכי אימא ליה? אמר ליה: חלוץ לה ע"מ שתתן לך מאתים זוז. לבתר דחלץ לה אמר לה: זיל הב ליה. אמר ליה: 'משטה אני בך' עבדה ליה. מי לא תניא הרי שהיה בורח מבית האסורין והיתה מעברא לפניו ואמר ליה טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו אלמא אמר ליה 'משטה אני בך' הכא נמי 'משטה אני בך'. אמר ליה: אבוך היכא? אמר ליה: במתא. אימך היכא? אמר ליה במתא. יהיב בהו עיניה ושכיבן.
(יבמות קו:א)
תנו רבנן: חליצה מוטעית כשרה. אי זו היא חליצה מוטעית? אמר ריש לקיש: כל שאומרים לו חלוץ ובכך אתה כונסה.
(יבמות קו:א)
אני שונה: בין שנתכוון הוא ולא נתכוונה היא בין שנתכוונה היא ולא נתכוון הוא - חליצתה פסולה עד שיתכוונו שניהם כאחד, ואת אמרת חליצתה כשירה? אלא, כל שאומרים לו חלוץ לה ע"מ שתתן לך מאתים זוז.
(יבמות קו:א)
'אמר ליה: אבוך היכא? במתא. ואימך היכא? במתא' כלומר, שאתה סמוך על שולחנם ואי אתה צריך לטרוח במזונות ומתוך כך תלמודך סדור לך יהב בהו עינא ושכיבו.
(המאירי על יבמות קו:א ובניסוח דומה גם רש"י על יבמות קו:א)
משנה, מכות א:י
התגובות האחרונות