Print this page
שלישי, 19 יולי 2016 12:29

אבן שביקש עוג מלך הבשן לזרוק על ישראל

דרג מאמר זה
(2 מדרגים)
בסיפור נפלא זה משה רבנו הצדיק מצליח להרוג את עוג מלך הבשן הענק והרשע ולהוכיח שנביאים וצדיקים, שמייצגים את הרבנים, מסוגלים להתגבר על כל הרשעים שמאיימים להשמידנו וראוי לנו להסתתר בצלם ולעשות כדבריהם.
 
 
 
מאמר זה הינו חלק מפרק בשם 'תשדירי הפרסומת של הרבנים' בו אני טוען שסיפורי האגדה הם מעין תשדירי פרסומת קדומים באמצעותם הרבנים מכרו את הנרטיב שמציב אותם בפסגת הפירמידה ומורה לנאמניהם לכבדם, להישמע להם ולדאוג לכל מחסורם. מומלץ להיכנס לנושא דרך המאמר שפותח את הפרק, 'הסוד המביש של הרבנים'.
 
 
כך מספר לנו התלמוד, השופר העיקרי של התעמולה הרבנית:
 
על האבן שעוג מלך הבשן ביקש לזרוק על ישראל אין מקרא כתוב ולומדים עליה מהמסורת. כך הוא הסיפור:
 
אמר עוג מלך הבשן לעצמו: מה אורכו של מחנה בני ישראל? - שלוש פרסות. אם כך, אלך ואעקור הר שרוחבו שלוש פרסות ואשליך אותו עליהם ואהרוג את כולם.
 
הלך, עקר הר שרוחבו שלוש פרסות ושם אותו על ראשו.
הביא הקדוש ברוך הוא חגבים ונקבו את ההר ונפל ההר על צווארו של עוג. רצה עוג לשלפו מעל לראשו ונמשכו שיניו לצד זה ולצד זה ולא יכול לשלפו ועל זה נאמר 'שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ'[א].
 
ריש לקיש דרש פסוק זה: מהו שכתוב 'שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ'? אל תקרא 'שִׁבַּרְתָּ' אלא 'שרבבת'.
 
סוף המעשה: מה היה גובהו של משה? עשר אמות. לקח משה גרזן שאורכו עשר אמות וקפץ עשר אמות והכה את עוד מלך הבשן בקרסולו והרגו.[1]
 
אורכם המדוייק של האמה והפרסה נמצא, כמצופה, בליבה של מחלוקת חכמים אבל לא נטעה אם נניח שאורך האמה נע בין 45 סנטימטרים (כשיטת הרא"ח נאה) לבין 57.6 סנטימטר (כשיטת החזון איש) [ב] כך שמשה לבטח לא היה נמוך מארבעה וחצי מטר, גובה מכובד למדי אך עדיין בגדר הסבירות כשמדובר בצדיק גדול שמייצג בסיפור זה את הרבנים ענקי הרוח. גם לגבי אורכה של הפרסה הרבנים אינם מצליחים להגיע לעמק השווה ובעוד הרמב"ם מוכן להסתפק ב-3.648 ק"מ,  הרא"ח נאה מניח שמדובר ב-3.84 ק"מ, והחזון איש קובע שפחות מ-4.608 ק"מ לא נשמע לו הגיוני.[ג] משתמע מכך שעוג מלך הבשן הרים מעל לראשו הר ברוחב שמתקרב, אם לא עולה, על אחד עשרה קילומטרים והדעת נותנת שהוא עצמו חייב היה ליהנות מגובה של לפחות כמה מאות מטרים אם לא קילומטר או שניים.

הסיפור, אם כך, מתאר צדיק קשיש גבוה במיוחד שמנתר ארבע וחצי מטר לגובה, כשבידיו גרזן באורך ארבע וחצי מטר, והורג ענק אימתני ורשע שנושא מעל ראשו הר במשקל של מאות אלפי טונות וכל זאת רק כדי להמחיש את גדולת אלו שהתעמולה הרבנית אוהבת להמשיל למלכים, כוהנים גדולים ואפילו נביאים מסוגו של משה, למשל:  
 
*
ולא כל הנביאים בלבד קבלו מסיני נבואתן אלא אף החכמים העומדים בכל דור ודור, כל אחד ואחד קבל את שלו מסיני.[2]
 
*
חכם קודם למלך ישראל. מת חכם אין לנו כיוצא בו מלך ישראל שמת - כל ישראל ראויים למלכות.[3]
 
*
כהן קודם ללוי, לוי לישראל, ישראל לממזר וממזר לנתין ונתין לגר וגר לעבד משוחרר. אימתי? בזמן שכולם שוים, אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ - ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ.[4]
 
כרגיל, המסרים הסמויים אינם עוצרים במחסום שההיגיון מציב בפניהם שכן המאמינים התרגלו זה מכבר שכל דברי החכמים הם משלים, אלגוריות ושכיות חמדה ואם לא - לא נורא, במקראות הרי ניתן למצוא תיאורים עוד יותר אבסורדיים. בסופו של דבר, ההורגים את עצמם באוהלה של תורה יפנימו את המסר ויבינו שאין שיעור לגדולת הרבנים ואף תלמיד חכם לא יתעכב לבדוק אילו הזיות באמת עומדות בבסיס אמונתו.   
 
 
טעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה? במנגנון התגובות שבהמשך תוכלו להעיר על המאמר, לחשוף את טעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם חייבים להזדהות בשמכם האמיתי אבל אודה לכם אם תספקו כתובת מייל תקינה. את ההשמצות אבקש לשלוח לדף התגובות הכלליות. דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר, דרגו אותו ועשו לייק לדף האתר בפייסבוק.
 
 
 


[א]             
תהילים ג:ח
[ב]             
ראו חיים פ. בניש, 'מדות ושיעורי תורה', הוצאת 'כתר התורה' ראדומסק, בני ברק, התש"ס, עמ' ק
[ג]              
ראו חיים פ. בניש, 'מדות ושיעורי תורה', הוצאת 'כתר התורה' ראדומסק, בני ברק, התש"ס, עמ' קיג


[1]          
אבן שבקש עוג מלך הבשן לזרוק על ישראל - גמרא גמירי לה. אמר: מחנה ישראל כמה הוי, תלתא פרסי? איזיל ואיעקר טורא בר תלתא פרסי ואישדי עלייהו ואיקטלינהו. אזל עקר טורא בר תלתא פרסי ואייתי על רישיה. ואייתי קודשא בריך הוא עליה קמצי ונקבוה. ונחית בצואריה הוה בעי למשלפה משכי שיניה להאי גיסא ולהאי גיסא ולא מצי למשלפה. והיינו דכתיב 'שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ' וכדרבי שמעון בן לקיש דאמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב 'שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ'? אל תקרי שִׁבַּרְתָּ אלא שרבבת. משה כמה הוה? עשר אמות. שקיל נרגא בר עשר אמין שוור עשר אמין ומחייה בקרסוליה וקטליה.
(ברכות נד:ב)
[2]          
שמות רבה כח:ו
[3]          
במדבר רבה ו:א
[4]          
(משנה, הוריות ג:ח)
 
נקרא 1821 פעמים

פריטים קשורים לפי תג

2 תגובות