|
לרבנים יש רשימה ארוכה של דברים שהם לא רוצים שאנחנו נקרא, נראה ונשמע: ספרי פילוסופיה, מדע, היסטוריה ושירה, ספרות יפה, עיתונים לא תורניים, תמונות, פסלים, אופרות, הצגות, סרטים, רדיו לא פיראטי ותוכניות טלויזיה לא מורשות. למעשה, הם רוצים שאנחנו נחיה בגטו תרבותי, מנותקים מחיי הרוח של העולם הרחב, כי הם יודעים שברגע שנחשף לאמת, ליופי ולעומקים שגאוני הרוח של האנושות שיקעו ביצירותיהם עינינו יפקחו ואנו נלמד להבדיל בין טוב ורע. הם מפחדים - ובצדק. כל ספר מחקרי, כל נובלה, כל סיפור קצר, כל פואמה, כל יצירת אומנות, כל סרט, כל מחזה וכל מופע אופראי חושפים פן נוסף של העולם האמיתי, השונה כל כך מעולמם של הרבנים, ומקרינים יופי טהור מבעד למחשכי האמונה בה הם מנסים לכסות את כולנו.
הרבנים רוצים ששפוטיהם יעבירו את זמנם בשינון נוסחאות שוטפות-מח שיטמיעו בהם את ההערצה למנהיגיהם המזוקנים ולהלכות שעוזרות למנהיגים הללו לבצר את סמכויותיהם, מעמדם ורווחתם הכלכלית. לשם כך הרבנים מנתקים את המאמינים התמימים מהעולם הגדול, מקיפים אותם בחומות של איסורים ומכסים אותם בתילי תילים של דקויות הלכתיות חסרות פשר, תוכן וחשיבות, דרכם אף אמת חיצונית כבר לא תצליח לחדור ולהאיר את הדרך החוצה. האל הנשגב אולי הפיח כשרון והשראה ברבבות החוקרים, הסופרים, המשוררים, המחזאים, הציירים, הפסלים והקומפוזיטורים שפתחו בפני האנושות את שערי הידע, החכמה, התבונה, האמת והיופי וחשפו בפני האדם את עומקיה ונפתוליה של נשמתו אבל ה'קדוש ברוך הוא', עושה דברם של הרבנים, בחר להתעלם ממתת האל, להסתיר מפני עבדקניו את האמת והיופי ולאסור עליהם כל מגע עם גאון הרוח של העולם החיצוני.
אנשים שפויים אינם יכולים לקרא ספר של דוסטויבסקי, לראות מחזה של שקספיר או לשמוע אופרה של מוצרט ולאחר מכן לחזור לדוש בהוויות אביי ורבא או לגמוע בעיני עגל דרשות מגמתיות שמלמדות, דרך משל, שאם מצא אדם שתי אבידות, האחת של אביו והשנייה של רבו, והוא אינו יכול לטפל בשתי האבידות, אבידת רבו קודמת, לפי שאביו מביאו לחיי העולם הזה ורבו מביאו לחיי העולם הבא.[1] אף אחד אינו מסכים לצנוח מהפסגות חזרה למי המדמנה ורוב האנשים גם יסרבו לחזור לכלאם לאחר שמילאו את אפם בניחוחות החופש. הרבנים מבינים זאת היטב ולכן הם לעולם לא ישחררו את הרצועות ולא יתירו לכלואים לטעום את טעמה המשכר של התרבות. מבחינתם של הרבנים, בספרות, שירה, אמנות ומוזיקה טמונות סכנות גדולות יותר מאשר בחשיש, הרואין ואופיום והם יודעים שכל מי שיתמכר כבר לא יסכים לחזור לעולם בו תמונות ופסלים הם בחזקת טומאה וקול באשה בחזקת ערווה.
אתגר לי עבורכם ידידי החרדים: בואו עימי לראות אופרה אחת בלבד. ממה יש לכם לחשוש? אתם יכולים להיות סמוכים ובטוחים שהעלילה תהיה מטופשת וילדותית, שאת תפקיד המאהבת היפה והצעירה תשיר זמרת שמנה ומזדקנת, שהטנור לעולם לא יצליח לחקות את קולו של חזן טוב, שהתפאורה תשמש כלא יותר מאשר עזר לדמיון ושהמוזיקה אפילו לא תזכיר את נגינתם הנפלאה של הכליזמרים. בואו, שבו שעתיים שלוש ותוכלו לספר לחברים שלכם שניסיתם גם את התורה וגם את התרבות ואין מה להשוות בין השניים.[א] אתם יודעים מה, בעצם אינכם צריכים לראות אופרה שלמה ותוכלו להסתפק בקטע אחד בלבד. הקדישו רק עשר דקות לצפיה בעבדים העבריים ששרים על געגועיהם לציון השדודה באופרה נבוקו של ורדי ומייד לאחר מכן תוכלו לחזור לתלמודכם. הוגן, לא? מה כבר יכול להיות מסוכן במקהלה ששרה:
|
|
עופי מחשבתי על כנפים של זהב
נוחי על המורדות ועל הגבעות
שם רך וענוג,
לאויר מולדתנו ניחוח של בשמים.
ברכי בשלום את גדות הירדן
ואת הצריחים ההרוסים של ציון
אה, ארצי כה יפה ואבודה
אה, זכרון כה אהוב וגורלי.
נבל הזהב של הנביאים,
מדוע את דוממת, תלויה על עצי ערבה
הציתי מחדש את זכרונותינו
ונגני שוב על ימים שחלפו.
בזכרך את גורל ירושלים
השמיעי את קול הקינה
או יעניק לך האל הרמונית קולות
שיתנו לנו כח לשאת בסבלנו.[ב]
זה בכלל לא נשמע מאיים, נכון? למעשה, כל עוד לא מלבישים על המילים את המוזיקה הנפלאה של ורדי אין לכם ממה לחשוש. אבל מזגו את השניים ותנו את השיר למקהלה טובה ואז הקישו כאן ותראו מה קורה. לא במקרה נהוג להשמיע את הקטע בשנית כשמחיאות הכפיים קצת נחלשות - את השירה הנשגבת הזאת איש אינו מוכן לשמוע רק פעם אחת. ורדי, כמובן, לא חשב רק על ציון השדודה ומול עיניו עמדה גם ארצו השבויה והמפוצלת ובשירת העבדים העבריים הוא ביטא את כמיהת בני עמו לחופש ולחרות. כשריקארדו מוטי, המנצח הדגול, הזכיר זאת לשומעים וביקש מהם להביע את תמיכתם בתרבות האיטלקית כל הקהל נעמד על רגליו, הצטרף לשירת המקהלה והותיר למזכרת סרטון מרגש ובלתי נשכח.
אם עיניכם עדיין יבשות אתם יכולים לחזור לפלפולים העקרים ולשנן שוב את דיניה של ביצה שנולדה בשבת או את הלכות המביא גט ממדינת הים. מגיע לכם. אם תרצו להמשיך ולזלזל בגויים חסרי הנשמה תוכלו גם להזכר בגאוה במקורות שלנו. האם מהזדים נלמד ערגה מהי כשיש לנו את המזמור הנפלא הבא?:
|
|
עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן.
עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ.
כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן.
אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר יְהֹוָה עַל אַדְמַת נֵכָר.
אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָםִ תִּשְׁכַּח יְמִינִי.
תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי.[ג]
|
|
הגויים האלה, עם כל הכבוד, הרי העתיקו מאיתנו את הרעיונות, את הדימויים ואפילו את הרגש אז למה שנתפעל מהם כשאפשר להתרפק על מסורת אבותינו? מה רע בתרבות שלנו? מדוע עלינו תמיד לחשוב שהדשא של השכן ירוק יותר?
לא יודע. אולי זה בגלל המוזיקה הנפלאה או אולי זה בגלל שורדי הצליח איכשהו לותר על יהוה ולהתעלם משלושת הפסוקים האחרונים של המזמור התנ"כי:
|
|
זְכֹר יְהֹוָה לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ.
בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתָּ לָנוּ.
אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע.[ד]
|
|
טעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה? במנגנון התגובות שבהמשך תוכלו להעיר על המאמר, לחשוף את טעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם חייבים להזדהות בשמכם האמיתי אבל אודה לכם אם תספקו כתובת מייל תקינה. את ההשמצות אבקש לשלוח לדף התגובות הכלליות. דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר, דרגו אותו ועשו לייק לדף האתר בפייסבוק.
|
 |
הבדיחה המפורסמת מספרת על תלמיד ישיבה שאמר לחברו: כתוב בתלמוד 'האוכל מצה בערב פסח כבא על ארוסתו בבית חמיו', ובכן, ניסיתי את שניהם ואין מה להשוות. (הציטטה מהתלמוד הירושלמי, פסחים סח:ב)
את התרגום חסר ההשראה כתבתי אני. אפרים דרור (טרוכה) תרגם את השיר בצורה הרבה יותר מקצועית ולאין ערוך יותר נפלאה ומרגשת. השיר בוצע על ידי מקהלת הקיבוץ המאוחד לצלילי המוזיקה של ורדי וניתן לשמעו באתר 'רדיו זמרשת'. להלן תרגומו של אפרים דרור (טרוכה).
אֶבְרוֹתֶיךָ הָרֵם, שַׂרְעַפֵּנוּ,
טוּסָה נָא לִגְבוּלָהּ שֶׁל אַרְצֵנוּ,
אֶל הָרֶיהָ וְאֶל עֲמָקֶיהָ,
וּמְסֹר נָא שָׁלוֹם לַמְּכוֹרָה,
טוּסָה נָא לִגְבוּלָהּ שֶׁל אַרְצֵנוּ,
אֶל הָרֶיהָ וְאֶל עֲמָקֶיהָ,
וּמְסֹר נָא שָׁלוֹם לַמְּכוֹרָה,
לַיַּרְדֵּן עַל פְּלָגָיו שָׁם נוֹבֵעַ,
לַצְּרִיחִים שֶׁל צִיּוֹן הַמְּנֻצַּחַת,
לָךְ, מוֹלֶדֶת, בְּרָכָה מִשְׁתַּלַּחַת
מִבָּנַיִךְ, יוֹשְׁבֵי בַּשִּׁבְיָה.
לַצְּרִיחִים שֶׁל צִיּוֹן הַמְּנֻצַּחַת,
לָךְ, מוֹלֶדֶת, בְּרָכָה מִשְׁתַּלַּחַת
מִבָּנַיִךְ, יוֹשְׁבֵי בַּשִּׁבְיָה.
כִּנּוֹרוֹת בִּדְמָמָה פֹּה תָּלִינוּ,
אֵין עוֹד כֹּחַ-הַזֶּמֶר בְּפִינוּ,
לֹא נוּכַל עוֹד הַפְצִיחַ שְׂפָתַיִם
כָּל עוֹד אָנוּ יוֹשְׁבִים בַּנֵּכָר.
מַעְיָנֵנוּ אַךְ בִּירוּשָׁלַיִם
וּבַלֵּב אַךְ קִינַת הִי וָנֹהַּ,
עַד אֵלַיִךְ, צִיּוֹן, שׁוּב נָבוֹאָה
וּמִזְמוֹר אָז כְּקֶדֶם יוּשַׁר.
וּבַלֵּב אַךְ קִינַת הִי וָנֹהַּ,
עַד אֵלַיִךְ, צִיּוֹן, שׁוּב נָבוֹאָה
וּמִזְמוֹר אָז כְּקֶדֶם יוּשַׁר.
בתרגום טוב לאנגלית השיר יראה כך:
|
Fly, thoughts, on wings of gold;
go settle upon the slopes and the hills, where, soft and mild, the sweet air of our native land smells fragrant! Greet the banks of the Jordan
and Zion's toppled towers. Oh, my country so lovely and lost! Oh, memory so dear and despairing! Golden harp of the prophetic seers,
why do you hang mute upon the willow? Rekindle our heart's memories and speak of times gone by!
Mindful of the fate of Jerusalem,
either sound a song of sad lamentation, or else let the Lord give us the strength to bear our sufferings!
|
תהילים קלז א-ו
תהילים קלז ז-ט
התגובות האחרונות