תמונת העולם המסורתית, אותה נכנה מעתה בשם 'קוסמולוגית שלושת הקומות', משתקפת היטב בכל מקום בו התנ"ך בוחר להתייחס, במישרין או בעקיפין, לשמיים ולארץ ולכל מה שנמצא מתחת לארץ ומעל לרקיע השמיים.
את היקום התלת-שכבתי ניתן לזהות כבר בפרק הראשון של ספר בראשית שם העולם תואר כמוצף כולו במים, מקרקעיתו ועד תקרתו. בתוך המים הללו הסתתרה לה גם הארץ, שהרי בראשית האלוהים ברא לא רק את השמיים אלא גם את הארץ. ביום השני לבריאה האל החליט לחשוף את הארץ וזאת הוא עשה בשני שלבים: בתחילה,
|
וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ.[א]
|
ואז,
|
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי כֵן.[ב]
|
שתי הפעולות הללו הרחיקו את המים מעל פני הארץ וקיבעו סופית את מבנהו של היקום. מאותה עת והילך, למעט תקופה קצרה בת מספר חודשים, העולם תמיד שמר על ההפרדה המוחלטת בין שלושת חלקיו – הימים והתהומות אליהם נוקזו המים שמתחת לרקיע, הארץ שנחשפה אחרי מנוסת המים והרקיע הקשיח שסכך על הארץ ושמר עליה מהמים העליונים שתמיד איימו לשטפה. בתוך המים התחתונים שחו התנינים הגדולים וכל נפש חיה הרומשת אשר שרצו המים למיניהם, על הארץ החלו לצמוח דשא עשב מזריע זרע ועץ פרי עושה פרי למינו ובינות לעשבים ולעצים החלו לשוטט חיית הארץ למינה והבהמה למינה וכל רמש האדמה למינהו ועימם גם האדם שנברא בצלמו וכדמותו של האל. בין החיות שאכלסו את השכבה האמצעית יש למנות גם את העופות שריחפו בין הארץ לבין השמיים. הם יכלו אמנם להגביה טוס אבל נסיקתם נחסמה על ידי הרקיע הקשיח ולא נותר להם אלא לעופף 'עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם'[ג], כלומר בסמוך אליו אך לא מעליו.
ספר תהילים מרחיב את סיפור הבריאה ומתאר את כיסויים של מי התהומות ואת מנוסתם של המים העומדים על ההרים למקוואות שיוחדו להם:
|
תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ עַל הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם. מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן מִן קוֹל רַעַמְךָ יֵחָפֵזוּן. יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם. גְּבוּל שַׂמְתָּ בַּל יַעֲבֹרוּן בַּל יְשֻׁבוּן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ.[ד]
|
המים המתוחמים והמכוסים הוכנעו ואיומם הוסר, לפחות עד לדורו של נח כשהאל ניחם על הטעות שעשה בעת שברא את האדם והחליט למחות את הכישלון הצורב מעל פני האדמה. האל המאוכזב, בניסיון להחזיר את המצב לקדמותו ואולי גם לטשטש מעט את העקבות, פתח בהליכים הדרושים לביטול ההפרדה בין שלושת קומות ולהצפת היקום כולו במי הבראשית שנכלאו מעל לרקיע ומתחת לארץ. כך:
|
בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ.[ה]
|
ההגנות הישנות הוסרו, המים הכלואים שוחררו ושלושת הקומות הוצפו והפכו לאקוואריום אחד גדול. ארבעים יום כיסו המים את הארץ עד שיהוה נזכר בנח ובחיות שעימו והחליט לשחזר את היקום התלת-קומתי. אז:
|
וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם. וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ הָלוֹךְ וָשׁוֹב וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם מִקְצֵה חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם.[ו]
|
הארץ שבה ונחשפה, היקום חזר למתכונתו הטרום-מבולית ומשפחת הצדיק יכלה לצאת מהתיבה ולקומם מחדש את הגזע האנושי.
המבנה התלת-קומתי של היקום היה מוכר היטב גם לבעלי המזמורים: מזמור קלה מפרט את שלושת אזורי הפעילות של האל:
|
כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ יְהֹוָה עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ בַּיַּמִּים וְכָל תְּהֹמוֹת.[ז]
|
האל פועל בשמיים, כלומר מעל לרקיע הקשיח, ביבשה ובימים שנפערו בה ובכל התהומות, בדיוק כפי שהיינו מצפים ממי שרשאי לפעול בכל קומותיו של היקום התחום בגבולותיו. במזמור אחר המלך דוד אינו יודע היכן ניתן להסתתר מהאל שהשגחתו פרוסה על כל שלושת הקומות:
|
אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ. אֶשָּׂא כַנְפֵי שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם. גַּם שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ.[ח]
|
בדומה, אנו מוצאים את שלושת המחלקות בתיאור העצמים שצריכים להלל את יהוה - מהללי השמיים:
|
הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֶת יְהֹוָה מִן הַשָּׁמַיִם הַלְלוּהוּ בַּמְּרוֹמִים. הַלְלוּהוּ כָל מַלְאָכָיו הַלְלוּהוּ כָּל צְבָאָו. הַלְלוּהוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ הַלְלוּהוּ כָּל כּוֹכְבֵי אוֹר. הַלְלוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם וְהַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמָיִם.[ט]
|
מהללי המעמקים:
|
הַלְלוּ אֶת יְהֹוָה מִן הָאָרֶץ תַּנִּינִים וְכָל תְּהֹמוֹת.[י]
|
ומהללי הארץ:
|
אֵשׁ וּבָרָד שֶׁלֶג וְקִיטוֹר רוּחַ סְעָרָה עֹשָׂה דְבָרוֹ. הֶהָרִים וְכָל גְּבָעוֹת עֵץ פְּרִי וְכָל אֲרָזִים. הַחַיָּה וְכָל בְּהֵמָה רֶמֶשׂ וְצִפּוֹר כָּנָף. מַלְכֵי אֶרֶץ וְכָל לְאֻמִּים שָׂרִים וְכָל שֹׁפְטֵי אָרֶץ. בַּחוּרִים וְגַם בְּתוּלוֹת זְקֵנִים עִם נְעָרִים.[יא]
|
המבנה התלת-שכבתי מזדקר גם מתוך נאומו של צופר הנעמתי בו הוא מתייחס לכל היקום כולו:
|
הַחֵקֶר אֱלוֹהּ תִּמְצָא אִם עַד תַּכְלִית שַׁדַּי תִּמְצָא. גָּבְהֵי שָׁמַיִם מַה תִּפְעָל עֲמֻקָּה מִשְּׁאוֹל מַה תֵּדָע. אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם.[יב]
|
ואולם, את ביטויו הברור ביותר מקבל העולם דמוי התיבה דווקא בנאום התוכחה בו האל מנסה להמחיש לאיוב את אפסותו ואת חוסר הבנתו באשר לצורתו האמיתית של היקום[יג]:
|
(א)
|
וַיַּעַן יְהֹוָה אֶת אִיּוֹב מִנ הַסְּעָרָה וַיֹּאמַר.[יד]
|
|
|
---
|
|
(ד)
|
אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי אָרֶץ הַגֵּד אִם יָדַעְתָּ בִינָה.
|
|
(ה)
|
מִי שָׂם מְמַדֶּיהָ כִּי תֵדָע אוֹ מִי נָטָה עָלֶיהָ קָּו.[טו]
|
|
(ו)
|
עַל מָה אֲדָנֶיהָ הָטְבָּעוּ אוֹ מִי יָרָה אֶבֶן פִּנָּתָהּ.
|
|
|
---
|
|
(ח)
|
וַיָּסֶךְ בִּדְלָתַיִם יָם בְּגִיחוֹ מֵרֶחֶם יֵצֵא.[טז]
|
|
(ט)
|
בְּשׂוּמִי עָנָן לְבֻשׁוֹ וַעֲרָפֶל חֲתֻלָּתו.[יז]
|
|
(י)
|
וָאֶשְׁבֹּר עָלָיו חֻקִּי וָאָשִׂים בְּרִיחַ וּדְלָתָיִם.[יח]
|
|
(יא)
|
וָאֹמַר עַד פֹּה תָבוֹא וְלֹא תֹסִיף וּפֹא יָשִׁית בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ.[יט]
|
|
(יב)
|
הֲמִיָּמֶיךָ צִוִּיתָ בֹּקֶר יִדַּעְתָּהַ שַּׁחַר מְקֹמוֹ.[כ]
|
|
(יג)
|
לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּנָּה.[כא]
|
|
|
---
|
|
(טז)
|
הֲבָאתָ עַד נִבְכֵי יָם וּבְחֵקֶר תְּהוֹם הִתְהַלָּכְתָּ.
|
|
(יז)
|
הֲנִגְלוּ לְךָ שַׁעֲרֵי מָוֶת וְשַׁעֲרֵי צַלְמָוֶת תִּרְאֶה.
|
|
(יח)
|
הִתְבֹּנַנְתָּ עַד רַחֲבֵי אָרֶץ הַגֵּד אִם יָדַעְתָּ כֻלָּהּ.
|
|
(יט)
|
אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ יִשְׁכָּן אוֹר וְחשֶׁךְ אֵי זֶה מְקֹמוֹ.
|
|
(כ)
|
כִּי תִקָּחֶנּוּ אֶל גְּבוּלוֹ וְכִי תָבִין נְתִיבוֹת בֵּיתוֹ.[כב]
|
|
|
---
|
|
(כב)
|
הֲבָאתָ אֶל אֹצְרוֹת שָׁלֶג וְאוֹצְרוֹת בָּרָד תִּרְאֶה.[כג]
|
|
(כג)
|
אֲשֶׁר חָשַׂכְתִּי לְעֶת צָר לְיוֹם קְרָב וּמִלְחָמָה.[כד]
|
|
(כד)
|
אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ יֵחָלֶק אוֹר יָפֵץ קָדִים עֲלֵי אָרֶץ.[כה]
|
איוב אינו מסוגל לראות למרחקים ובהיותו רק בן אנוש הוא אינו מסוגל להבין את סודות היקום המוכרים רק לבורא השמיים והארץ. מגבלותיו האנושיות של איוב זוכות ללגלוג אלוהי שכן איוב לא היה נוכח בעת שהאל קיבע את גבולות הארץ ואת חופי הים ובעת שהוא ירה את אבן פינתה של הארץ והטביע את אדניה. איוב האפסי גם אינו מסוגל לצוות על השחר לאחוז בקצווי הארץ ולנער ממנה את הרשעים או להתהלך בעומקי התהומות ולראות את שערי השאול. הוא, האסקופה הנדרסת, גם אינו יודע היכן נפסק האור ומתחיל החושך, מהו נתיבה של החמה והיכן האל שומר את השלגים והברדים שישמשו אותו בימי קרב ומלחמה. האל, כך יש להניח, דווקא כן יודע את התשובות לכל השאלות הללו ובעזרת הרמזים שהוא שתל בספריו הקדושים גם אנו יכולים לצאת למסע תגליות שיחשוף בפנינו כיצד נראה עולמו של יהוה, או לפחות, איך הבורא חשב שעולמו צריך להראות.
|
טעיתי? עיוותי? השמטתי? סילפתי? שכחתי? הולכתי שולל? לא הבנתי? לא הצגתי תמונה מלאה? בתחתית הדף תוכלו להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות', אליו תוכלו להגיע באמצעות המשבצת הכחולה הנקראת 'מדורים קבועים' שנמצאת בשמאלו של דף הבית.
|
בראשית א:ז
בראשית א:ט
בראשית א:כ
תהילים קד:ו-ט, 'יַעֲלו הָרִים' – המים הנסוגים יעלו על ההרים, 'גְּבוּל שַׂמְתָּ' – למים
בראשית ז:יא
בראשית ח:ב-ג
תהילים קלה:ו
תהילים קלט:ח-י
תהילים קמח:א-ד
תהילים קמח:ז
תהילים קמח:ח-יב
איוב יא:ז-ט. 'הַחֵקֶר' - שעור גודלו. 'תַּכְלִית' - קצה וסוף. 'מַה תִּפְעָל' - כיצד תפעל על מנת להגיע לגבהי שמיים. 'אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ' - של תכלית שדי
איוב לח:א-כד
'מִנ' = 'מִן'
'מְמַדֶּיהָ' = מידותיה, 'קָּו' = קו גבול
'וַיָּסֶךְ בִּדְלָתַיִם יָם בְּגִיחוֹ מֵרֶחֶם יֵצֵא' - האל שם לים מחיצה שמונעת ממנו להתפרץ ממחבואו ולהחריב את העולם
'בְּשׂוּמִי עָנָן לְבֻשׁוֹ' – כשהלבשתי את הים בענן, 'חֲתֻלָּתו' - החיתול שלו
'עָלָיו' - על הים, 'חֻקִּי' = גבולי
'וּפֹא' – 'ופה', 'יָשִׁית' - יושם גבול
'יִדַּעְתָּהַ שַּׁחַר' = 'ידעת השחר', 'מְקֹמוֹ' – הראת לו את מקומו
'לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ' - האם אי פעם הורית לשחר לאחוז בכנפות הארץ
איזו דרך לוקחת אל גבולו של האור ותחילתו של החושך והאם אתה מכיר את הדרכים שמובילות אל ביתו של האור
'הֲבָאתָ אֶל' – הבאת אל המקום בו שמורים
'חָשַׂכְתִּי' - גנזתי
'אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ' - מהו הנתיב בו, 'יֵחָלֶק אוֹר' - רש"י: יפציע אור החמה, 'קָדִים' - רש"י: שמש המזרח