לשורות הרבנים הקטלניים שלא היססו לגייס לצרכיהם שקרים שהוכשרו על ידי פלפול רבני ניתן לצרף גם את רבי שילא, כוכבו של הסיפור הבא:
|
רבי שילא פקד להכות אדם אחד שבעל אישה נוכריה. הלך אותו האיש והלשין למלך.
אמר המלשין: יש אדם אחד בין היהודים שדן דין בלי רשות מהמלך.
שלחו אל רבי שילא שליח להביאו לבית דינו של המלך.
כשבא רבי שילא אמרו לו שליחי המלך: מפני מה הלקת את אותו אדם?
אמר להם רבי שילא: הלקתי אותו משום שבא על אתון.
אמרו השליחים לרבי שילא: יש לך עדים?
אמר להם רבי שילא: כן.
בא אליהו, נראה לאנשי המלך כאדם והעיד.
אמרו השליחים לרבי שילא: אם כך הבועל הוא בן מוות.
אמר להם רבי שילא: מיום שגלינו מארצנו אין לנו רשות להרוג, עשו בו מה שאתם רוצים.
עד שהם עיינו בדינו פתח רבי שילא ואמר בשבח האל שהצילו מסכנה 'לְךָ יְהֹוָה הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ לְךָ יְהֹוָה הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ'[א].
אמרו לו שליחי מלך: מה אמרת?
אמר להם רבי שילא: כך אמרתי - ברוך האל שנתן מלכות בארץ כעין מלכות השמיים ונתן לכם שלטון ואהבת משפט.
אמרו נציגי המלך: חביבה עליו תפארת המלכות כל כך!
נתנו לו אלה, כסמל שלטון ואמרו לו: יש לך רשות לשמש כדיין.
כאשר יצא רבי שילא אמר לו אותו האיש: האם האל עושה ניסים לשקר?
אמר לו רבי שילא: רשע! וכי לא נקראו הגויים חמורים, שנאמר 'וַתַּעְגְּבָה עַל פִּלַגְשֵׁיהֶם אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם וְזִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם'[ב]?
ראה רבי שילא שבועל הנוכריה עומד ללכת ולהלשין לנציגי המלך על שקראם חמורים.
אמר רבי שילא: זה רודף הוא והתורה אמרה 'אם בא להרגך השכם להרגו'.
הכהו רבי שילא באלה והרגו.[1]
|
טוב עשה רבי שילא כשגזר בליבו, ללא משפט וללא עדים, מוות מיידי על בועל הנוכריה הבוגדני. אם הוא היה מעמיד את האיש למשפט איזה עורך דין ערמומי עוד היה מצליח לשכנע את השופטים שניתן לשרת את הצדק גם ללא הוצאתו להורג של המלשין, דבר שהיה מאלץ את רבי שילא לאלתר תירוצים שיניחו את דעת השלטונות שלבטח היו מאד רוצים לדעת מדוע הוא משווה אותם לחמורים ומדוע הוא הלקה את בועל הנוכריה מלכתחילה.
רבי שילא הכשיר את רצח בועל הנוכריה כשאמר 'זה רודף הוא והתורה אמרה אם בא להרגך השכם להרגו'[2]. התורה, כמצופה, אינה מוכנה לשתף פעולה והיא מסתפקת בפסוק האומר:
|
אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת אֵין לוֹ דָּמִים.[ג]
|
אותו הרבנים מפרשים כהיתר להריגת אדם שמאיים על חייך. שופטים הגונים, לעומת זאת, לא היו יכולים להתעלם מהפסוק העוקב בספר שמות, שאומר:
|
אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ.[ד]
|
וייתכן שהם היו מעלים בדעתם שניתן להרוג בבטחה רק רודפים שפועלים במחשכים ולא מלשינים שמודיעים מראש, כאילו לאורה של השמש, על כוונתם לפנות למערכת המשפט האזרחית. למען האמת, השלטונות לבטח לא היו נותנים את ברכתם לקטילתו החפוזה של בועל הנוכריה ולכן סביר להניח שרבי שילא הצליח להתחמק מעונשה של מלכות רק משום שהוא היה זה שהרג את המלשין במחשכים, הרחק מעיניהם של סקרנים שעוד היו יכולים להוציא את דיבתו רעה. אם כך הוא הדבר הרי שהוא עצמו התנהג כגנב שבא במחתרת ולמלשין הפוטנציאלי הייתה סיבה טובה ומוצדקת להשכים ולהרגו.
רבי שילא היה רב גדול וחשוב ועורכי התלמוד הצדיקו כמעט באופן אינסטינקטיבי את פשעיו המחפירים אבל לי לפחות נראה שאפילו הרבנים הגדולים ביותר אינם יכולים לפלפל לעצמם התרים מיוחדים וגם הם, ככל שאר בני האדם, אינם רשאים לשמש בעת ובעונה אחת גם כתובעים, גם כעדים, גם כשופטים וגם כמוציאים להורג. עליהם לזכור שרב שילא חב את חייו להגינותו של בועל הנוכריה שלא נתפס לאיזה פסוק חמוד שבפרשנות המתאימה התירה לו להרוג את הרב המתנשא שהעמיד את עצמו מעל לחוק ונטל לידיו סמכויות שהסנהדרין הגדולה נטתה להפעיל רק אחת לשבעים שנה.
לאחר שגילינו שרבי שילא אינו נוטה לדקדק במצוות 'לֹא תִרְצַח' לא נותר לנו אלא להשתכנע שגם האיסור 'לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר'[ה] לא ממש הרשים אותו. עדותו בפני השלטונות הייתה רצופה בשקרים, שבמקרה הטוב גובו על ידי לא יותר מאשר משחקי לשון ואקרובאטיקה דרשנית שמתעלמת לחלוטין ממשמעותם הפשוטה של הפסוקים, שהרי כשהנביא יחזקאל מדבר על 'וַתַּעְגְּבָה עַל פִּלַגְשֵׁיהֶם אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם וְזִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם'[ו] הוא לא התכוון לומר שהגויים הם חמורים אלא:
|
'אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם' - על אשר אבר התשמיש שלהם גדול כשל חמור וזרמת הזרע שלהם מרובה כזרם שפיכת זרע הסוסים.[3]
|
בכל מקרה, הפסוק מדבר על זכרים בעלי איבר תשמיש גדול ולא על נקבות תמימות ולכן לתירוץ 'הלקתי אותו משום שבא על אתון' אין שום רגליים והוא למעשה אינו יותר מאשר שקר טהור.
שקר טהור לא פחות ניתן למצוא בעדותו של אליהו הנביא שכנראה נשלח מהמרומים רק בכדי לחלץ את רבי שילא מהתסבוכת שהוא רקח לעצמו. המאמינים יראו בכך חיזוק נוסף להשגחה הפרטית שנחלצת להגנתם של כל שומרי האמונים אבל מי שאמור לעמוד מאחורי הכלל היפה של האמורא שמואל, 'דינא דמלכותא דינא'[4], אינו יכול בעת ובעונה אחת גם לזלזל בכל דיני המלכות ולשלוח את שליחו הדור הפנים להתחזות לאדם ישר ולשקר במצח נחושה במשפטו של רבי שילא.
|
אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות', אליו תוכלו להגיע באמצעות המשבצת הכחולה הנקראת 'מדורים קבועים' שנמצאת בשמאלו של דף הבית.
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו. בנוסף, אשמח אם תצביעו בסקר שבדף הבית. אני חושב שצריך להפיץ ברבים את בשורת הספקנות ולכן אם המאמר מצא חן בעיניכם אנא שתפו אותו עם חבריכם ברשת החברתית אליה אתם משתייכים. לנוחיותכם, תמצאו בסוף המאמר כפתורי שיתוף שיקשרו אתכם באופן אוטומטי לכל רשת חברתית שרק תרצו.
|
רבי שילא נגדיה לההוא גברא דבעל מצרית. אזל אכל ביה קורצי בי מלכא. אמר: איכא חד גברא ביהודאי דקא דיין דינא בלא הרמנא דמלכא. שדר עליה פריסתקא. כי אתא אמרי ליה: מה טעמא נגדתיה להאי? אמר להו: דבא על חמרתא. אמרי ליה: אית לך סהדי? אמר להו: אין. אתא אליהו אדמי ליה כאיניש ואסהיד. אמרי ליה: אי הכי בר קטלא הוא. אמר להו: אנן מיומא דגלינן מארעין לית לן רשותא למקטל. אתון מאי דבעיתון עבידו ביה. עד דמעייני ביה בדינא פתח רבי שילא ואמר: 'לְךָ יְהֹוָה הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ לְךָ יְהֹוָה הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ'. אמרי ליה: מאי קאמרת? אמר להו: הכי קאמינא - בריך רחמנא דיהיב מלכותא בארעא כעין מלכותא דרקיעא ויהב לכו שולטנא ורחמי דינא. אמרו ליה: חביבא עליה יקרא דמלכותא כולי האי! יהבי ליה קולפא. אמרו ליה: דון דינא. כי הוה נפיק אמר ליה ההוא גברא: עביד רחמנא ניסא לשקרי הכי? אמר ליה: רשע, לאו חמרי איקרו דכתיב 'וַתַּעְגְּבָה עַל פִּלַגְשֵׁיהֶם אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם וְזִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם'? חזייה דקאזיל למימרא להו דקרינהו חמרי אמר: האי רודף הוא והתורה אמרה 'אם בא להרגך השכם להרגו' מחייה בקולפא וקטליה.
(ברכות נח:א)
את הביטוי 'אם בא להרגך השכם להרגו' ניתן למצוא כאן, בברכות נח:א, וכן בברכות סב:ב, יומא פה:ב, סנהדרין עב:א, במדבר רבה טו:טז ובמדבר רבה כא:ד
מצודות דוד על יחזקאל כג:כ