להשלמת הסיפור נציין שרבן גמליאל לא הסתפק בהשפלתו של רבי אליעזר וידוע לנו שהוא טרח לגמד גם את רבי יהושע: פעם אחת בצוותו עליו להתייצב לפניו במקלו ובמעותיו ביום בו לפי חישובו של רבי יהושע חל יום הכיפורים ופעם אחרת בעת שזלזל בכבודו וציווה עליו לעמוד על רגליו במהלך כל זמן הדרשה[1]. רבן גמליאל היה גם נוהג להכריז 'כל תלמיד שאין תוכו כברו לא יכנס לבית המדרש'[2]ולא אחת הוא הטיל את מוראו על תלמידי החכמים והעלה בהם את החשש שדבריהם עלולים לעורר את כעסו ולגרום לו לסלקם מהישיבה. באותו אופן הוא גם אסר על תלמידיו לשאול שאלות שמטרתן לנגח את השקפתו[3]. התנהגותו המתנשאת של הנשיא כנראה חרתה לחכמים וכשהגדיש את הסאה הם הדיחו אותו לתקופה קצרה מתפקידו והעמידו במקומו את רבי אלעזר בן עזריה[4]. גם רבי יהושע הנעלב לא נשאר חייב ולאחר מותו של רבן גמליאל הוא מיהר לבטל את כל הלכותיו: 'לאחר פטירתו של רבן שמעון בן גמליאל נכנס רבי יהושע והפר את דבריו'[5]. נראה שמצפונו של רבי יהושע, חברו הוותיק של רבי אליעזר בן הורקנוס ומי שיצק יחד עימו מים על ידיו של רבן יוחנן בן זכאי, לעולם לא פסק מלייסרו ולאחר מותו של רבי אליעזר הוא עשה כל שביכולתו להשיב לתנא הנבגד את כבודו האבוד. מספרת הגמרא:
|
'כל ימיו של רבי אליעזר היו עושים כרבי יהושע. לאחר פטירתו של רבי אליעזר החזיר רבי יהושע את ההלכה ליושנה וחזרו לנהוג כשיטתו של רבי אליעזר'.[6]
|
מוסר הכליות של רבי יהושע מתפרץ גם מבעד לסיפור הבא:
|
אמר רבי יהושע: מתבייש אני מדבריכם בית שמאי ...
נטפל אליו אחד מתלמידי בית שמאי ואמר לו: אגיד לך מה טעמם של בית שמאי.
אמר לו רבי יהושע: אמור.
הסביר לו התלמיד את כוונתם של בית שמאי ואמר לו: זהו טעמו של בית שמאי.
מיד הלך רבי יהושע והשתטח על קברי רבני בית שמאי.
אמר רבי יהושע: חטאתי לכם עצמות בית שמאי. אם כך אתם מצליחים לבאר דברים סתומים ובלתי מובנים דברים מפורשים - על אחת כמה וכמה![7]
|
כל עוד היה רבן גמליאל בחיים היו החכמים מנועים מלהתקרב לרבי אליעזר הגדול ואולם לאחר מותו של רבן גמליאל ולאור מחלתו של רבי אליעזר הם שבו לבקר את הרב המנודה. התלמוד מדווח על הדברים שאמרו בשבחו ליד מיטת חוליו ומבעד לניסוחים הטקסיים ולהתחכמויותיו המיותרות של רבי עקיבא קשה שלא לחוש בהערצה שהרבנים חשו כלפי גדול מורי ההלכה של הדור:
|
כשחלה רבי אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו.
אמר להם רבי אליעזר: רואה אני שהאל כועס על העולם ומשום כך אני סובל ייסורים.
התחילו החכמים בוכים ורבי עקיבא החל לצחוק.
שאלו אותו החכמים: מדוע אתה צוחק?
השיב להם רבי עקיבא בשאלה: מדוע אתם בוכים?
אמרו לו החכמים: איך אפשר שלא לבכות כשספר תורה שרוי בצער?
אמר רבי עקיבא לחכמים: בדיוק מהטעם הזה אני צוחק. כל עוד ראיתי שהיין של רבי אליעזר אינו מחמיץ והפשתן שלו אינו לוקה במחלה והשמן שלו אינו מבאיש והדבש שלו אינו מתקלקל אמרתי לעצמי שרבי אליעזר חס ושלום קיבל בעולם הזה את השכר שמגיע לו לקבל בעולם הבא. עכשיו שאני רואה את רבי אליעזר שרוי בצער אני שמח שודאי מובטח לו שיקבל את שכרו בעולם הבא.[8]
|
הערצה דומה מבצבצת ועולה גם מבעד לסיפור שמלכתחילה נועד להבליט את חריפותו של רבי עקיבא אל מול חכמתם היותר קונבנציונלית של חבריו:
|
כשחלה רבי אליעזר נכנסו ארבעה זקנים לבקרו - רבי טרפון, רבי יהושע, רבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא.
פתח רבי טרפון ואמר: טוב אתה לישראל מטיפה של גשמים שטיפה של גשמים מועילה בעולם הזה ורבי מועיל בעולם הזה ובעולם הבא.
רבי יהושע אמר: טוב אתה לישראל יותר מגלגל חמה שגלגל חמה מועיל בעולם הזה ורבי מועיל בעולם הזה ובעולם הבא.
אמר רבי אלעזר בן עזריה: טוב אתה לישראל יותר מאב ואם שאב ואם מועילים בעולם הזה ורבי מועיל בעולם הזה ובעולם הבא.
לבסוף אמר רבי עקיבא: חביבים הייסורים.
לאחר שרבי אליעזר ביקש הסבר מפורט יותר רבי עקיבא הבהיר שהוא למד על חביבותם של הייסורים מסיפורו של מנשה מלך יהודה שחזר למוטב רק לאחר שסבל ייסורים קשים בשביו של מלך אשור.[9]
|
לבסוף, עם כל שיש בליבנו כלפי אלה שהעדיפו להיכנע למרותו של הנשיא, לא נוכל שלא להתאבל יחד עימם בשעה שלמדו על אבדנם הגדול:
|
לאחר שיצאה נשמתו של רבי אליעזר כשהמילה 'טהור' על שפתיו עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: הותר הנידוי שהוטל על רבי אליעזר.
למוצאי שבת פגש אותו רבי עקיבא בעת שהלך מקיסריה ללוד להשתתף בלווייתו של רבי אליעזר.
היה רבי עקיבא מכה בבשרו עד שדמו שתת לארץ.
פתח עליו רבי עקיבא בדברי הספד בשורת האבלים שעמדה לצידי המיטה ואמר: אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, הרבה שאלות יש לי ואין לי מי שיוכל לפתרן.[10]
|
חזרתו בתשובה של רבי יהושע ואבלם הכנה של התלמידים שבגדו מצביעים כאלף עדים על העוול העצום שנגרם לרב הישיש שהעדיף את כבודה של התורה על כבודו של בית הנשיא. רבניה הכנועים של יבנה אולי הצליחו לסתום את פיו ולנדותו אבל איש לעולם לא יצליח להשתיק את קול האמת או להסיט ממקומה את האצבע המאשימה. רבי אליעזר עבר לשכון בעולם שכולו טוב כבר לפני כמעט אלפיים שנה אבל מורשתו תמשיך ללוותנו כל עוד יהלכו בקרבנו אנשי רוח אמיצים שיסרבו לכוף את גוום לתכתיבי השררה ולהתאים את עצמם לשיגיונות השועים והנגידים.
|
אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות', אליו תוכלו להגיע באמצעות המשבצת הירוקה הנקראת 'הפניות' שנמצאת בשמאלו של דף הבית.
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו. בנוסף, אשמח אם תצביעו בסקר שבדף הבית. אני חושב שצריך להפיץ ברבים את בשורת הספקנות ולכן אם המאמר מצא חן בעיניכם אנא שתפו אותו עם חבריכם ברשת החברתית אליה אתם משתייכים. לנוחיותכם, תמצאו בסוף המאמר כפתורי שיתוף שיקשרו אתכם באופן אוטומטי לכל רשת חברתית שרק תרצו.
|
ברכות כז:ב
ברכות כח:א
ספרי פרשת דברים פיסקא טז
ברכות כז:ב
עירובין מא:א - בתלמוד חל שיבוש והארוע מיוחס לרבן שמעון בן גמליאל אך מההקשר ברור שהכוונה היא לרבן גמליאל.
כל ימיו של רבי אליעזר היו עושין כרבי יהושע. לאחר פטירתו של רבי אליעזר החזיר רבי יהושע את הדבר ליושנו.
(נדה ז:ב)
אמר רבי יהושע: בושני מדבריכם בית שמאי ... (והתלמוד מביא סיבה טובה לבושתו של רבי יהושע מדברי בית שמאי). נטפל לו תלמיד אחד מתלמידי בית שמאי, אמר לו: אומר לך טעמן של בית שמאי. אמר לו: אמור. אמר לו: ... (כאן נמסר הסבר מפורט לטעמו של בית שמאי) ... וזהו טעמן של בית שמאי. מיד הלך רבי יהושע ונשתטח על קברי בית שמאי. אמר: נעניתי לכם עצמות בית שמאי ומה סתומות שלכם כך מפורשות - על אחת כמה וכמה!
(חגיגה כב:ב)
כשחלה רבי אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו. אמר להן: חמה עזה יש בעולם. התחילו הן בוכין ורבי עקיבא משחק. אמרו לו: למה אתה משחק? אמר להן: וכי מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: אפשר ספר תורה שרוי בצער ולא נבכה? אמר להן: לכך אני משחק. כל זמן שאני רואה רבי שאין יינו מחמיץ ואין פשתנו לוקה ואין שמנו מבאיש ואין דובשנו מדביש אמרתי שמא חס ושלום קיבל רבי עולמו ועכשיו שאני רואה רבי בצער אני שמח.
(סנהדרין קא:א)
כשחלה רבי אליעזר נכנסו ארבעה זקנים לבקרו - רבי טרפון ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא. נענה רבי טרפון ואמר: טוב אתה לישראל מטיפה של גשמים שטיפה של גשמים בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא. נענה רבי יהושע ואמר: טוב אתה לישראל יותר מגלגל חמה שגלגל חמה בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא. נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר: טוב אתה לישראל יותר מאב ואם שאב ואם בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא. נענה רבי עקיבא ואמר: חביבין יסורין (ולאחר שרבי אליעזר ביקש הסבר מפורט יותר, רבי עקיבא הבהיר שהוא למד על חביבותם של היסורים מסיפורו של מנשה מלך יהודה שחזר למוטב רק לאחר שסבל יסורים קשים בשביו של מלך אשור).
(סנהדרין קא:א)
עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: הותר הנדר הותר הנדר. למוצאי שבת פגע בו רבי עקיבא מן קיסרי ללוד. היה מכה בבשרו עד שדמו שותת לארץ. פתח עליו בשורה ואמר: אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להרצותן.
(סנהדרין סח:א)