Skip to content

1VSDAT

שלישי, 19 אוקטובר 2010 11:12

הסיפור ורקעו

דרג מאמר זה
(2 מדרגים)

השיטה הרבנית מאופיינת על ידי ניכוסה המונופוליסטי של ה'אמת' והפקעתה מכל שאר האנושות, השתלטות על האל והפיכתו למכשיר להשגת יעדי הגילדה, הסתרת הזלזול באל מאחורי מסך של תשבחות נבובות, הצרת חופש פעולתו של האל, הכפפתו למועצת מנהלים סמכותית והפיכתו למודל חיקוי נשלט וממושמע. במקביל הרבנים עשו שימוש ציני בפסוקים תמימים שמלכתחילה יועדו לצרכי התעמולה הכוהנית ולא לצרכי שטיפת המח הרבנית וניצלו פסוקים אלה לביסוס עליונותם החברתית ורווחתם הכלכלית. המאפיינים הללו נחשפים באמצעות מספר רב של מדרשים וסיפורים שמדגימים וממחישים פן זה או אחר של מסע הפרסום ויחסי הציבור של הרבנים ואולם, לצד כל אלה קיים סיפור אחד שמצליח לשלב את כל המאפיינים השונים לתמונה אחת, שלמה, מלאה ומספקת. סיפור זה ממחיש לא רק את היוהרה הרבנית, את זלזולם בבורא העולם ואת תחושת העליונות שליוותה אותם לכל אשר יפנו אלא גם את יכולתם הוירטואוזית לעוות כל פסוק שוחר טוב ולהתלות בכל עדות מפוקפקת בחתירתם המתמדת לשלטון ושררה - זהו הסיפור על המחלוקת שהתעוררה ביבנה בנוגע לתנורו של עכנאי.

 

 

כך מסופר במסכת בבא מציעא הסיפור על המחלוקת ותוצאותיה:

 

באותו היום השיב רבי אליעזר (לחכמים) כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו (ממנו).

אמר להם: אם הלכה כמותי - חרוב זה יוכיח.

נעקר חרוב ממקומו מאה אמה ואמרי לה (ויש אומרים) ארבע מאות אמה.

אמרו לו (החכמים): אין מביאין ראיה מן החרוב.

חזר ואמר להם (רבי אליעזר): אם הלכה כמותי - אמת המים יוכיחו.

חזרו אמת המים לאחוריהם.

אמרו לו (החכמים): אין מביאין ראיה מאמת המים.

חזר ואמר להם (רבי אליעזר): אם הלכה כמותי - כותלי בית המדרש יוכיחו.

הטו (נטו) כותלי בית המדרש ליפול.

גער בהם רבי יהושע אמר להם: אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה, אתם מה טיבכם?

לא נפלו (כתלי בית המדרש) מפני כבודו של רבי יהושע ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר ועדיין (הם) מטין ועומדין (נוטים ובכל זאת עומדים).

חזר (רבי אליעזר) ואמר להם: אם הלכה כמותי - מן השמים יוכיחו!

יצאתה (יצאה) בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום.

עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: 'לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא'[א].

 

 

(שואלים:) מאי (מה מובן) לא בשמים היא?

אמר רבי ירמיה: שכבר ניתנה תורה מהר סיני אין אנו משגיחין בבת קול שכבר כתבת בהר סיני בתורה 'אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת'[ב].

 

(זמן רב לאחר מכן) אשכחיה (פגש) רבי נתן לאליהו.

אמר ליה (לו, רבי נתן לאליהו): מאי עביד (עשה) קודשא בריך הוא בההיא שעתא (באותה שעה)?

אמר ליה (אליהו): קא חייך ואמר: נצחוני בני נצחוני בני.

 

אמרו: אותו היום הביאו כל טהרות שטיהר רבי אליעזר ושרפום באש ונמנו (הצביעו) עליו וברכוהו (ונידו אותו).

ואמרו (החכמים): מי ילך ויודיעו?

אמר להם רבי עקיבא: אני אלך שמא ילך אדם שאינו הגון ויודיעו ונמצא מחריב את כל העולם כולו. מה עשה רבי עקיבא? לבש שחורים ונתעטף שחורים וישב לפניו ברחוק ארבע אמות.

אמר לו רבי אליעזר: עקיבא מה יום מיומים?

אמר לו: רבי, כמדומה לי שחבירים בדילים (מתרחקים) ממך.

אף הוא (רבי אליעזר) קרע בגדיו וחלץ מנעליו ונשמט וישב על גבי קרקע. זלגו עיניו דמעות. לקה העולם שליש בזיתים ושליש בחטים ושליש בשעורים ויש אומרים אף בצק שבידי אשה טפח.

 

תנא (שנה החכם): (חרון) אף גדול היה באותו היום שבכל מקום שנתן בו עיניו רבי אליעזר נשרף. ואף רבן גמליאל היה בא בספינה עמד עליו נחשול לטבעו.

אמר (רבן גמליאל): כמדומה לי שאין זה אלא בשביל (בגלל) רבי אליעזר בן הורקנוס.

עמד (רבן גמליאל) על רגליו ואמר: רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי אלא לכבודך שלא ירבו מחלוקות בישראל.

נח הים מזעפו.

 

אימא שלום, דביתהו (אשתו של) דרבי אליעזר אחתיה (אחותו של) דרבן גמליאל הואי (הייתה). מההוא (מאותו) מעשה ואילך לא הוה שבקה ליה (הניחה לו) לרבי אליעזר למיפל על אפיה (ליפול על פניו, בתפילת תחנון). ההוא יומא ריש ירחא הוה (אותו יום ראש חודש היה) ואיחלף (אהתחלף) לה בין (חודש) מלא לחסר (ולכן היא חשבה שלא מתפללים תחנון בותו יום בעוד שלמעשה מותר היה להתפלל תפילה זאת). איכא דאמרי (אחרים אומרים) אתא עניא וקאי אבבא אפיקא ליה ריפתא (בא עני לפתח הבית והיא הוציאה לו פת לחם). אשכחתיה (מצאה, את רבי אליעזר) דנפל על אנפיה (שנפל על פניו).

אמרה ליה: קום, קטלית (הרגת) לאחי.

אדהכי נפק שיפורא מבית רבן גמליאל דשכיב (בינתיים יצא שופר מבית רבן גמליאל לבשר שמת).

אמר לה (רבי אליעזר): מנא (איך) ידעת?

אמרה ליה (לו, אמא שלום לרבי אליעזר): כך מקובלני מבית אבי אבא - כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה (כלומר, מתקבלת תפילתו של אדם שציערו אותו).[ג]

 

תנורו של עכנאי לא דמה לכל שאר תנורי ארץ ישראל. היה זה תנור מיטלטל ששירת את צרכיהם של נוודים ותושבים ארעיים שנאלצו להעתיק את מקום מגוריהם לעיתים קרובות ומזומנות. התנור היה מורכב ממספר רצועות חרס קלות שנקראו במקורותינו בשם 'חוליות'. בעת הצורך הציבו את החוליות הללו אחת על רעותה, הוסיפו שכבת חול בין כל שתי רצועות וטייחו את המבנה כולו בטיח. החול הבטיח איטום מושלם והטיח כלא את החום ומנע ממנו מלברוח החוצה[ד].

 

החכמים רצו כמובן לדעת אם תנור מעין זה מסוגל לקבל טומאה. רבי אליעזר גרס שכל כלי מקבל טומאה בהתאם למצבו הנוכחי וכיוון שבתנורו של עכנאי שכבות החול החוצצות פגמו בשלמותו של הכלי הרי שהתנור אינו מסוגל לקבל טומאה. החכמים, לעומתו, גרסו שהכוונה להמשיך ולהשתמש בתנור לאחר הרכבתו מלמדת על שלמותו של הכלי וככלי שלם התנור בהחלט מסוגל לקבל טומאה. נו אז מה? על זה הולכים לרב? הרי כל בר דעת יכול להבין שמחלוקת שולית מעין זאת אינה מצדיקה את מאבק האיתנים ואבדן הגורלות, במיוחד לאור העובדה שבעת התלקחותה של המחלוקת הסוגיה כולה כבר איבדה מזמן את כל משמעותה המעשית.

 

רבי אליעזר והחכמים בחרו לדון בהלכות התנור כשבית המקדש כבר עמד בחורבנו, כוהניו כבר התפזרו לכל עבר ודיני הטומאה והטהרה כבר איבדו את כל חשיבותם. זאת עלינו לדעת - לטומאה ולטוהרה, בניגוד לכשרות, יש משמעות רק במסגרת פולחנית וההקפדה על טוהרת הכוהנים לא באה אלא להבטיח שהמשרתים בקודש יתיצבו לפני האל כשהם זכים וטהורים. לאחר החורבן, כשפסקה עבודת הקורבנות, לטהרתם של הכוהנים כבר לא היתה שום משמעות מעשית והבריות חדלו להקפיד על דיני הטומאה והטהרה. הרמב"ם מטיב להסביר את הבעיה:

 

כל הכתוב בתורה ובדברי קבלה מהלכות הטומאות והטהרות אינו אלא לענין מקדש וקדשיו ותרומות ומעשר שני בלבד. שהרי הזהיר את הטמאין מליכנס למקדש או לאכול קודש או תרומה ומעשר בטומאה, אבל החולין אין בהן איסור כלל אלא מותר לאכול חולין טמאין ולשתות משקין טמאים הרי נאמר בתורה 'וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל' מכלל שהחולין מותרין שאינו מדבר אלא בבשר קדשים.[ה]

 

כשם ששוליותה של המחלוקת אינה מרמזת על חשיבותו של האירוע כך גם מקום שיבוצו של הסיפור אינו מצביע על מרכזיותו. סיפור תנורו של עכנאי שולב בדיון מייגע למדי בסוגית האונאה ונראה שבהקשר זה הוא בא רק כדי להוכיח את מסקנתה של אימא שלום שכל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה. עם זאת, רק ערל עיניים יכול שלא להבחין בפוטש השלטוני של רבן גמליאל ובניצניה של המהפכה שתוך זמן קצר ביותר תעביר את כל סמכויות החקיקה, השפיטה והענישה מידיו הגמלוניות של האל לידיהם הבטוחות והמנוסות של הרבנים.

 

 

טעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה? במנגנון התגובות שבהמשך תוכלו להעיר על המאמר, לחשוף את טעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם חייבים להזדהות בשמכם האמיתי אבל עליכם לספק כתובת מייל תקינה. את ההשמצות אבקש לשלוח לדף התגובות הכלליות. דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר, דרגו אותו ועשו לייק לדף האתר בפייסבוק.

 



[א]             

דברים ל:יב

[ב]             

שמות כג:ב

[ג]              

בבא מציעא נט:ב

[ד]              

משנה כלים ה:י

[ה]             

הרמב"ם, יד החזקה, הלכות טומאת אוכלין פרק טז

נקרא 10339 פעמים
למאמר הבא ולקודם: רבי אליעזר בן הורקנוס »

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

3 תגובות

  • קישור לתגובה ראשון, 06 ינואר 2013 22:30 הוסף ע״י עדי אביר

    צבי,

    אני מוכן להכנס איתך לדיון רציני בתפקידה של התורה במהלך אלפיים שנות הגלות אבל איני מבין למה ההיסטוריה היהודית אמורה לכפות עלי לאמץ היום דברים שלדעתי נכתבו בשעתו על ידי בני אדם אינטרסנטים שהמציאו לצרכיהם איזו שהיא אלוהות שכביכול בראה תוך ששה ימים, לפני פחות מששת אלפים שנה, עולם שנראה כבן שלוש עשרה וחצי מיליארד שנה וכביכול קבעה את הארץ במרכז היקום כך שהשמש הירח וכל כוכבי הלכת והשבת יוכלו לחוג סביבה.

    אני, כדבריך, 'מגחיך את התורה' כי אני חושב שהאמונה העיוורת במקורה האלוהי של התורה היא אכן מגוחכת. אני רואה בתנ"ך יצירת מופת של העם היהודי וככזאת אין לי כל סיבה לגמד אותה, בדיוק כשם שאין לי כל סיבה לגמד ולהגחיך יצירות מופת אחרות דוגמת, סיפורי גילגמש, האיליאדה, האודיסאה, שירת הנבלונגים או מותו של המלך ארתור. מאידך, כל מי שייטען שהיצירות הללו נכתבו בהשראה אלוהית, ולכן הן טומנות בחובן את האמת האחת, היחידה והמוחלטת, ייראה בעיני כשוטה, אם לא שרלטן, ואני אעשה כל שביכולתי על מנת לחשוף את כל האלמנטים הסותרים, המושאלים והדמיוניים שמצאו את דרכם ליצירה. בכך אנסה להוכיח לאחד ולכולם שכל יצירה אנושית, נשגבת ככל שתהייה, אינה יכולה להכיל אמיתות מוחלטות ונצחיות אלא רק דעות שמתאימות לתנאי הזמן והמקום. מכאן נגזר שניתן 'לדרוש' אמיתות חדשות מטקסטים ישנים רק כאשר כופים על הניסוחים הישנים את הפרשנות המאד סובייקטיבית של הפרשן, בדיוק כפי שכל הרבנים, איש לשיטתו, אכן עושים היום. בקיצור, אם אתה מבקש ממני להעריץ את התנ"ך כיצירה אנושית נפלאה אעשה זאת בחפץ לב. אם אתה מבקש ממני להודות בנכונות האמור בו איני יכול שלא לדחות את דבריך ולהוכיח לך את טעויותיך.

    באשר לנכונותי להבין וללמוד, ובכן הרבה כבר הודיעו לי שכל מטרתי היא להתנגח ולכן 'אין טעם בכלל לענות ולהגיב'. זה כנראה התירוץ החביב על כל מי שאינו מוכן להתעמת עם הבעיות האמיתיות שאני מעלה. אנא, הראה לי שאתה קרוץ מחומרים אחרים. הפשל את שרווליך והתייחס ברצינות לטיעונים ולא למי שמעלה אותם. אני אשמח להודות בטעויותיי אם אתה, בניגוד לכל אבירי האמונה האחרים, תצליח לסתור את דבריי באמצעות המקורות הראשוניים והמחקר המודרני. האם אתה מוכן להרים את הכפפה ולדון במהותה של הדת היהודית מבלי למצוא מפלט בסיסמאות רבניות ומבלי להניח שרק אתם יודעים את האחת האחת, היחידה והמוחלטת?


    בברכה,

    עדי אביר

  • קישור לתגובה ראשון, 06 ינואר 2013 21:29 הוסף ע״י עדו

    "התורה שבזכותה חיו אבותיך בגלות 2000 שנה ובלעדיה כנראה לא היית במקום שאתה נמצא היום."
    נכון מאד. בגלל האמונה בדת היהודית(לא בהכרח 'התורה') חיינו בגולה אלפיים שנה כי הרי אסור למרוד בגויים, לדחוק את הקץ ולעלות בחומה.
    אלמלא אותה תורה היינו חיים במדינה משלנו כבר מאות שנים.
    אנחנו במקום שבו אנחנו כיום - מדינה קטנה, מוקפת אויבים עם צרות אין ספור (כולל כאלו שנובעות מהתחזקות המחנה הדתי) בדיוק בגלל שאבותינו בשם התורה החזיקו אותנו כל השנים האלו בגולה עד שבאו החילונים ושמו לזה סוף.
    ולגבי 'לא עלה בידם', אם היו רק מליון יהודים בתקופת בית שני (והיו הרבה יותר) הייתה היהדות צריכה למנות כמאה מליון איש עכשיו. בפועל יש כ14 מליון וההתבוללות נמשכת בעוז. המקום האחד בו נעצרה ההתבוללות היא כאן, במדינה שהקימו חילונים שמאסו בדת היהודית. הנקודה היא שישנם כשני מליארד נוצרים ומעל מיליארד מוסלמים. אז אולי הדת היהודית לא נכחדה לגמרי אבל קשה לומר שמדובר בסיפור הצלחה. כבר היינו קרובים להכחדה לפני כשבעים שנה והסיבה לכך שזה לא קרה היא שאנגלים, אמריקאים ורוסים אחזו בנשק ולחמו בנאצים. אם זה היה תלוי ברבנים שלך כבר מזמן לא היינו פה.

  • קישור לתגובה ראשון, 06 ינואר 2013 21:06 הוסף ע״י צבי

    אחח חבל שאדם משכיל כמוך לא מפנה את האנרגיות שלו לדברים יותר יעילים.

    רבים וטובים ממך כבר ניסו לנצח את היהדות ולא עלה בידם. (מצרים, רומאים, יוונים, פרסים, ספרדים, גרמנים, תורכים, בריטים ועכשיו גם הערבים מכל כיוון אפשרי).

    להיפך ככל אשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ.

    אם היית באמת רוצה להבין וללמוד אפשר היה לענות לך אבל כל מטרתך היא לסתור ולהגחיך את התורה שבזכותה חיו אבותיך בגלות 2000 שנה ובלעדיה כנראה לא היית במקום שאתה נמצא היום. לכן אין טעם בכלל לענות ולהגיב.

    מה שכן באמת אני רואה שאתה עושה פה עבודה יסודית וטובה ולכן אני חושב שאולי באמת אם היית משקיע את מרצך במחקרים רפואיים אולי כבר הייתה לנו תרופה לסרטן. מי יודע.

חמש מאות המאמרים הנקראים ביותר