Skip to content

1VSDAT

שישי, 06 אוגוסט 2010 11:51

תפארת יוון באהלי שם

דרג מאמר זה
(4 מדרגים)
הסלידה מתורת יוון החלה להתמתן לאחר שהרומאים גמרו להכחיד את האלמנטים היותר קיצוניים בעם היהודי והחלו לבסס את המוסדות המקומיים סביב הנשיאים המתונים מבית הלל, ובעיקר סביב החשוב שבהם, רבי יהודה הנשיא שהצליח לרכך את יחס השלטון מחד ואת התוקפנות היהודית מאידך. הפשרנות של הנשיאים לבית הלל הנמיכה את חומות החשדנות ואפשרה לרעיונות המודרניים שנישבו בעריה ההלניסטיות של הארץ לחדור להיכליה העתיקים של היהדות.
 
בתקופה זאת חכמי ארץ ישראל החלו לעבור תהליך דומה לזה שעבר על יהודי אלכסנדריה מאתיים שנה קודם לכן ורבים מהם גילו להפתעתם שכתבי הקודש מכילים את כל הרמזים הדרושים להטמעתן של הרעיונות הפילוסופיים בתוך היהדות הרבנית. הפרשנות החדשה של הפסוקים הישנים אפשרה לחכמים לא רק לעגל את היקום ולהציב את הארץ במרכזו אלא גם להגדיל את מספר הרקיעים לתקן הפילוסופי ולהרחיב את העולם למימדים שחושבו על ידי תוכני אלכסנדריה.
 
כבר במשנה אנו מוצאים הכרת מה באופיו הכדורי של היקום:
 
ככל הצלמים אסורים מפני שעובדים אותם לפחות פעם אחת בשנה – דברי רבי מאיר. החכמים אומרים: הצלם אסור רק כשיש בידו מקל או ציפור או כדור. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אסורים כל הצלמים שמחזיקים דבר כלשהו בידם.[1]
 
והתלמוד הירושלמי מבהיר מדוע חל איסור על צלמים שמחזיקים בידם כדור:
 
חכמים אומרים: צלמים אינם אסורים להוציא צלם שיש בידו מקל או ציפור או כדור. ... צלם שבידו כדור אסור משום שהוא מרמז שהעולם עשוי ככדור והאלוהות המחזיקה את העולם בידה.[2]
 
דיון זה מלמד שהעולם הכדורי לא היה זר לחכמינו ושהקוסמולוגיה הגיאוצנטרית החלה להסתנן אט אט גם למבצריה של הקוסמולוגיה התנ"כית. עם זאת, המעבר לראית העולם הגיאוצנטרית לא היה מיידי וחכמי ישראל המשיכו להתחבט בבעיה עוד שנים רבות וארוכות.
בראיה שטחית קיים דמיון מסוים בין קוסמולוגית שלושת הקומות המיתולוגית לקוסמולוגיה הגיאוצנטרית של הפילוסופים היווניים. התנ"ך מתייחס בבירור לרקיע קשיח הנקרא 'שָּׁמָיִם'[א] ומרמז על רקיע נוסף הנקרא 'שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם'[ב] והקוסמולוגיה האריסטוטלית מתבססת על תשעה כדורי בדולח קשיחים שמקיפים את הארץ המרכזית. קשיחותם של הרקיעים וכדורי הבדולח הקלה על מלאכתם של אלו שרצו לקרב בין שתי ראיות העולם ורבים מהם הגיעו למסקנה שמעבר לשני הרקיעים המוכרים חייבים להמצא במקרא רמזים לקיומם של רקיעים נוספים שיקרבו את היהודים לדרישות האריסטוטליות. מאלה בלט לטובה ריש לקיש שהצליח לסחוט מהפסוקים עוד חמישה או ששה רקיעים חדשים:
 
אמר רבי יהודה: יש רק שני רקיעים ולומדים זאת מהפסוק 'הֵן לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם'[ג]. ריש לקיש אמר: מספר הרקיעים הוא שבעה ואלו הם – וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות.[3]
 
רבי יהודה, מורו השמרן של רבי יהודה הנשיא, מסתפק בשני הרקיעים המסורתיים בעוד שריש לקיש, תלמיד תלמידו של רבי יהודה הנשיא, מאלץ את הפסוקים להניב עוד רקיעים קשיחים ועל ידי כך להתקרב למספר כדורי הבדולח של הפילוסופים. כך, בעזרת להטטנות פרשנית, הרקיעים נמצאו שקולים לכדורים והיהדות השלימה מהלך נוסף לעבר המודרנה האריסטוטלית. עתה גם התחוור לעיני כל שתורתנו הקדושה תמיד קיפלה בחובה את כל הידע המדעי המהימן ביותר והמודרני ביותר ושרבותינו, בזכות תורתם, הגיעו בדיוק לאותן האמיתות המוחלטות שחכמי האומות הסיקו בעזרת הגיונם.
 
כפי שראינו, התנאים הקדומים רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע בן חנניה נחלקו אם העולם השטוח נראה כמו פרוזדור או כמו אוהל אבל שניהם כאחד הסכימו שהשמש נכנסת אל מתחת לכיפת הרקיע במזרח, מטיילת בצידו הפנימי של הרקיע במהלך היום, יוצאת אל מחוץ לרקיע לעת ערב ועוקפת את כיפת הרקיע, מעליה או מצידה, במהלך הלילה.
 
גישה זאת נוגדת לחלוטין את הראיה האריסטוטלית שמחייבת את השמש המשובצת בכדור הבדולח הרביעי להקיף את הארץ הכדורית ולבלות את שעות החשיכה מצידו האחר של כדור הארץ. הבדלי הגישות כפו על תלמידי תלמידיהם של רבי יהושע ורבי אליעזר דיון מחודש בסוגיה אך כיאה לתקופה, תוך התחשבות בתיאוריות המדעיות שכבר ריחפו בחללה של ארץ ישראל:
נאמר 'וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ'[ד] ונשאלת השאלה: כיצד גלגל חמה ולבנה חוזרים מצד מערב לצד מזרח לאחר שהם נעלמים מן העין? נחלקו בדבר רבי יהודה בר אלעאי והחכמים. החכמים אמרו: השמש והירח מהלכים מתחת לארץ עד שהם שבים למזרח. רבי יהודה בר אלעאי אמר: השמש והירח מהלכים מעל לכיפת הרקיע הקשיח עד שהם שבים למזרח. אמר רבי יוחנן: נראה לי שנכונים דבריו של רבי יהודה בר אלעאי שאמר שהשמש והירח מהלכים מעל לכיפת הרקיע הקשיח שכן בימות החמה אנו מוצאים שכל העולם כולו רותח והמעיינות צוננים, דבר שלא היה אפשרי אם השמש היתה מהלכת מתחת לארץ ומחממת את המעיינות. מאידך, דבריהם של רבנן שאמרו שהשמש והירח מהלכים מתחת לארץ גם הם נראים לי נכונים שכן אנו מוצאים בימות הגשמים שכל העולם כולו צונן והמעיינות פושרים. אמר רבי שמעון בן יוחאי: אל לנו לומר מדעתנו היכן השמש והירח מהלכים שהרי אין אנו יודעים אם הם פורחים באויר שמתחת לרקיע או שהם משפשפים ונוגעים ברקיע או שהם מהלכים בתוך גלגל מיוחד. הדבר קשה מאד ואי אפשר לבריות להבינו.[4]
 
רבי יהודה בר עילאי, התנא השמרן שלחם את מלחמתם של שני הרקיעים כנגד המודרניסט ריש לקיש שוב אינו מסכים לותר על העמדות המסורתיות ולגבי דידו בכדי להגיע חזרה למקומה שבמזרח השמש חייבת להלך במהלך הלילה מעל לרקיע הקשיח.
 
לרבנים, לעומתו, אין עכבות דומות והם ששים לאמץ את שיטתם של חכמי אומות העולם האריסטוטליים שראו בעיני רוחם את השמש והירח מנצלים את שעות הלילה להקפת הארץ. רבי יוחנן המבולבל אינו מסוגל לפסוק לטובת עמדה זו או אחרת שכן לשתי הגישות חיזוקים אמפיריים משכנעים ונראה שלא נותר לו אלא לאמץ את גישתו של רבי שמעון בר יוחאי ששלל מראש את יכולתם של הבריות לרדת לסוף דעתו של הבורא, שהרי אנו, החגבים, לעולם לא נוכל לדעת אם השמש מהלכת באויר החופשי שמתחת לכיפת הרקיע, אם היא נעה במסילות מיוחדות שנחרצו עבורה בתוך הרקיע או שמא, כדעת חכמי האומות, היא משובצת באופן קבוע בגלגל ענק שנושא אותה עימו בעת שהוא סובב סביב הארץ.
 
הנושא שב ועלה בדיון תלמודי נוסף אלא שבשלב זה הוא כבר נטש את האסמכתאות המקראיות ולבש צביון של מחלוקת בין שתי גישות שונות – גישתם המסורתית של חכמי ישראל וגישתם הגיאוצנטרית של חכמי אומות העולם. באופן לא ממש מפתיע, רבי יהודה הנשיא, אבי הפתיחות לרעיונות ההלניסטיים, פוסק לטובת הצד שהביא את החיזוקים המדעיים המשכנעים ביותר, היינו לצידם של הדוגלים בקוסמולוגיה הגיאוצנטרית:
 
חכמי ישראל אומרים: ביום חמה מהלכת מתחת לרקיע ובלילה מעל הרקיע וחכמי אומות העולם אומרים ביום חמה מהלכת מתחת הרקיע ובלילה מתחת לקרקע. אמר רבי יהודה הנשיא: נראים לי דבריהם יותר מדברינו שכן ביום מעינות צוננים ובלילה רותחים.[5]
 
הניסוח הרבני של עמדת חכמי אומות העולם, הדוגלים בגישה הגיאוצנטרית, אינו מקפיד על הפרטים הפחות מהותיים ונראה שהתלמוד העדיף שלא להזכיר את העובדה שחכמי אומות העולם האמינו בשמש שנוטה להקיף ארץ כדורית במסלולים מעגליים ולא במסלולים המפותלים המתבקשים מהאמונה בארץ שטוחה. עם זאת, קשה שלא להעריך את רבי יהודה הנשיא שבחר להתעלם ממדרשים שהסתמכו על פסוקים המפורשים ולהעדיף את קול ההגיון, אפילו כשקול זה בקע מגרונם של חכמי יוון שעד אותה עת היוו מטרה נוחה לחיציהם השנונים של מוריו וחבריו.
המאבק בין קוסמולוגית שלושת הקומות לקוסמולוגיה הגיאוצנטרית שב ועולה במלא עוזו גם בדיון בו רבי יהודה הנשיא מחליט לתמוך בגישה המסורתית בעוד רב אחא בר יעקב, שחי ופעל כשלושה דורות אחריו, תורם את משקלו דווקא לטובת הגישה ההגיונית:
 
תנו רבנן: חכמי ישראל אומרים הרקיע קבוע במקומו והכוכבים מהלכים על פניו וחכמי אומות העולם אומרים הכוכבים משובצים בכדורים ואלה מסתובבים ונושאים עימם את הכוכבים. אמר רבי יהודה הנשיא: יש סתירה לדבריהם של חכמי האומות בכך שמעולם לא מצאנו את מזל עגלה בדרום ואת מזל עקרב בצפון, כפי שהיינו מצפים למצא אם הכדור כולו היה מסתובב סביב הארץ בצורה אחידה וסימטרית. השיב לו רב אחא בר יעקב: אולי, הכוכבים בגלגל קבועים בתבנית של המוט המרכזי ברחיים או ציר דלת, ששניהם נעים מעט בשעה שהרחיים והדלת נעים בקשת רחבה.[6]
 
ניתן להניח שחכמי ישראל הסיקו מפסוקים דוגמת 'עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ וְיִתְמְהוּ מִגַּעֲרָתו'[ה]ֹ ו-'מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ עִם סִיסְרָא'[ו] שהרקיע ניצב איתן על עמודי השמיים והכוכבים הם שנעים במסילות שעל פניו ואולם רב אחא בר יעקב, בן הדור השלישי לאמוראי בבל, מחליט שלא להסתייע באסמכתאות המקראיות ועל כן הוא תוקף את ממצאיו של רבי יהודה הנשיא רק בעזרת אנלוגיות לוגיות. התפרצות נדירה זו של חשיבה מדעית חושפת בפנינו לא רק את השפעותיה של התורה הגיאוצנטרית אלא את טביעת רגלה של הפילוסופיה היוונית כולה ובדיעבד נוכל לברך על התעשתותם המהירה של רבני ישראל שסרבו להעביר את הודאויות התורניות במסננת הלוגיקה ונצמדו לתורתו של בורא העולם שכאמור מקפלת בחובה את כל האמיתות הנסתרות מעיין והרחוקות מהשגת השכל. 
 
פלישה נוספת של הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית ניתן למצא גם בסיפורו של רבה בר בר חנה:
 
אמר לי הערבי שהוביל אותי במדבר: בוא ואראה לך היכן נושקים הארץ והרקיע זה בזה. כשהגיעו למקום רצה רבה בר בר חנה להתפלל ולכן הוא הניח את הסל שלו באחד החלונות שברקיע. כשגמר להתפלל הוא חיפש את הסל אך לא מצא אותו. אמר רבה לערבי: יש כאן גנבים. אמר לו הערבי: הסל נעלם כי שמת אותו באחד החלונות שבגלגל הרקיע והגלגל הזה מסתובב. המתן עד למחר וכשגלגל הרקיע ישלים את סיבובו תוכל לשוב ולמצא את סלך.[7]
 
סיפור זה ממחיש היטב את הבלבול שאחז בחכמי ישראל שכן לצידן של הרקיע הקשיח וחלונותיו, תבניות רבניות במיטב המסורת של מחשבת ישראל, אנו מוצאים גם את הדיה של חכמת יוון שכן הרקיע של רבה בר בר חנה אינו מקפיד להשאר במקומו ובהתאמה מלאה לדרישות הפילוסופים הוא בוחר לנוע סביב הארץ ולהשלים את סיבובו במחזור של עשרים וארבע שעות.
 
 


[א]        בראשית א:ו-ח
[ב]        דברים י:יד, מלכים א ח:כז, תהילים קמח:ד, נחמיה ט:ו, דברי הימים ב' ב:ה, ו:יח
[ג]         דברים י:יד
[ד]         בראשית א:יז
[ה]        איוב כו:יא
[ו]         שופטים ה:כ


[1]       
כָּל הַצְּלָמִים אֲסוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן נֶעֱבָדִין פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה - דִבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. חֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא כָל שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ מַקֵּל אוֹ צִפּוֹר כַדּוּר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כָּל שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ כָּל דָּבָר.
(משנה, עבודה זרה ג:א)
[2]       
וחכמים אומרים: אינו אסור, אלא כל שיש בידו מקל או ציפור או כדור. ... כדור –שהעולם עשוי ככדור.
(ירושלמי עבודה זרה יח:ב)
[3]       
אמר רבי יהודה: שני רקיעים הן שנאמר 'הֵן לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם'. ריש לקיש אמר: שבעה ואלו הן – וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות.
(חגיגה יב:ב)
[4]       
'וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם'. כיצד גלגל חמה ולבנה שוקעים ברקיע? רבי יהודה בר אלעאי ורבנן. רבנן אמרין: מאחורי הכיפה ולמטה ורבי יהודה בר אלעאי אמר: מאחורי הכיפה ולמעלה. אמר רבי יוחנן: נראין דברי רבי יהודה בר אלעאי דהוא אמר מאחורי הכיפה ולמעלה: בימות החמה שכל העולם כולו רותח ומעיינות צוננין ומלהון דרבנן דאמרינן מאחורי הכיפה ולמטה בימות הגשמים שכל העולם כולו צונן ומעיינות פושרין.
אמר רבי שמעון בן יוחאי: אין אנו יודעין אם פורחין הן באויר ואם שפין ברקיע ואם מהלכין הן כדרכן. הדבר קשה מאד ואי אפשר לבריות לעמוד עליו.
(בראשית רבה ו:ח)
[5]       
חכמי ישראל אומרים: ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למעלה מן הרקיע וחכמי אומות העולם אומרים ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למטה מן הקרקע. אמר רבי: ונראין דבריהן מדברינו שביום מעינות צוננין ובלילה רותחין.
(פסחים צד:ב)
[6]          
תנו רבנן: חכמי ישראל אומרים גלגל קבוע ומזלות חוזרין וחכמי אומות העולם אומרים גלגל חוזר ומזלות קבועין. אמר רבי תשובה לדבריהם: מעולם לא מצינו עגלה בדרום ועקרב בצפון. מתקיף לה רב אחא בר יעקב: ודילמא כבוצינא דריחיא אי נמי כצינורא דדשא.
(פסחים צד:ב)
[7]       
אמר לי: תא אחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי. שקלתא לסילתאי אתנחתא בכוותא דרקיעא. אדמצלינא בעיתיה ולא אשכחיתה. אמינא ליה: איכא גנבי הכא. אמר לי: האי גלגלא דרקיעא הוא דהדר. נטר עד למחר הכא ומשכחת לה.
(בבא בתרא עד:א)
נקרא 10398 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

5 תגובות

  • קישור לתגובה שלישי, 01 אוקטובר 2013 13:27 הוסף ע״י עדי אביר

    איתיאל,

    במקרה זה אני בהחלט מוכן לאמץ את השגותיך ולהניח שהענקתי לפסוקים פרשנות רחבה בעד שניתן להבינם גם בעזרת פרשנות יותר מצומצמת.

    תודה,

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שלישי, 01 אוקטובר 2013 12:26 הוסף ע״י איתיאל סופר

    האמת היא שלא ראיתי את התאריך על המאמר, עברתי לפי הערכים בכותרת.

  • קישור לתגובה שלישי, 01 אוקטובר 2013 12:24 הוסף ע״י איתיאל סופר

    עדי.

    באשר לריש לקיש, נסכים לא להסכים. אני סבור שלא מדובר בהשפעה, (אם כי יש צורך להגדיר את כמות ההשפעה, מן הסתם הלך הרוח מסביב ודאי תרם לאי אלו השקפות קוסמולוגיות במובן היצירתי, אבל לא במובן שהוא אכן התקבל).

    השקפותיו של ריש לקיש אכן אומצו על ידי הרמב"ם ורבנו בחיי (כפי שציינת באחד ממאמרך כאן). אולם זה לא משליך על ריש לקיש עצמו. (עד כה עושה רושם שניתוחו של הרמב"ם לסוגיות קוסמולוגיות תלמודיות לא עומד במבחן הפשט).

    בקשר לרמב"ן והמודל האריסטוטלי, האם המודל דיבר על כדור שרובו מים ויש בו מספר יבשות? או שיש יבשה אחת למעלה ומסביבה רק מים? (מהרמב"ן זה נראה אפילו שהוא הבין שיש מים מחוץ לכדור והכדור עצמו כולו יבשה והוא שקוע במים. כך משתמע מהמילים "ורובה משוקעת".

    בקשר לירושלמי, תקן אותי אם אני טועה, לא מצאתי את המילים "והאלוהות המחזיקה את העולם בידה" אלא רק לפי שהעולם עגול ככדור,

    גם בבלי זה מובא (ע"ז)

    "כדור שתופש את עצמו - תחת כל העולם כולו ככדור"

    אבל לדעתי זה לא כך. הגמרא בבבלי שם מדברת על כך שאסור ליצור צורת כדור, כי זה עבודה זרה. וההסבר לעבודה זרה, שתופס עצמו תחת כל העולם ככדור.
    הגמרא עצמה (בבבלי) לא מסבירה מה הכוונה שתופס את עצמו תחת כל העולם ככדור. (ואולי הכוונה לשמש או ירח, אבל זה לא משנה).

    המקור לפרשנות זו הוא.... תוס' במקום וגם הירושלמי שהבאת. "לפי שהעולם עגול כדאיתא בירושלמי..... ומי אוקיינוס מסביב לו כקערה".
    די ברור (לפי תוספות, שהרי תפיסתו במקומות אחרים ברורה), שלא מדובר בתלת מימד אלא בעיגול שטוח שנמצא במרכז האוקיינוס.

    גם אם נתבונן רק בירושלמי ונומר שאכן מדובר על העולם, אז אפשר לומר שיש בכך סמל מסויים שהוא שליט בעולם, שהרי גם העולם הוא עגול (ושטוח), עדיין יש מקום מספיק יצירתי לפרשנויות אחרות.

    בכבוד רב
    איתיאל סופר

  • קישור לתגובה שלישי, 01 אוקטובר 2013 11:49 הוסף ע״י עדי אביר

    איתיאל,

    תודה לך על תגובתך המאד רצינית.אני לא חושב שרבני ישראל אי פעם אמצו את המודל האריסטוטלי-תלמאי במלואו וכלשונו והמאמץ שלהם היה להחליק את ההבדלים הבולטים בין התפיסה ה'מודרנית' לתפיסה התורנית. מאמצים דומים נעשים גם היום וגם במקרים הללו אין הקפדה מוחלטת על הניסוחים המדוייקים של הפסוקים. ברור לחלוטין שהרקיעים של ריש לקיש אינם דומים לרקיעים האריסטוטליים אבל לפחות מספרם היה פחות או יותר דומה. כך, מבלי להיכנס לפרטים, נקבעה הקבלה בין תורת יוון לתורת ישראל וההקבלה הזאת אפשרה לרבנו בחיי (בפירושו לבראשית א:ב) לטעון 'לדעת רבותינו חכמי האמת הם שבעה, והוא שדרשו במסכת חגיגה פרק אין דורשין: אמר רבי יהודה שני רקיעים הם שנאמר הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים, ריש לקיש אמר שבעה ואלו הן, וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות, ולדעת חכמי המחקר והם הפילוסופים הם תשעה, ואלו הן גלגל המקיף, שני לו גלגל המזלות, ואחריו שבעה גלגלים של שבעה כוכבי לכת שהם שצ"ם חנכ"ל, ואחר תשעה גלגלים אלה ארבעה יסודות שהסידור שלהן אש רוח מים עפר'. אני לפחות מבין מכך שבימי הביניים הרבנים כבר השוו את הרקיעים לגלגלים ונתלו בדבריו של ריש לקיש בכדי לטעון שגם להם יש לפחות שבעה שבעה גלגלים.

    אני לא חושב שריש לקיש, כמו כל שאר הרבנים, גזר את התובנה שלו מהפסוקים. להערכתי הכיוון הוא הפוך. הרבנים קודם כל הביאו את התובנה עצמה, אותה הם לרוב שאלו מהמודרנה, ורק אחר כך הם החלו לחפש את הפסוקים שיעגנו את התובנה החדשה בתורת ישראל. הגלגלים האריסטוטליים, אם כן, קדמו לדרש של ריש לקיש והוא לא הגה את הרעיון בנפרד מהדעות שהילכו בקרב משכילי ארץ ישראל בתחילת המאה השלישית.

    הרמב"ן כתב בפירושו לבראשית א:ט: 'יקוו המים מתחת השמים היה התהום שהוא מים ועפר כעין המים העכורים, וגזר על המים שיקוו במקום אחד מסובב כל הפאות, וגזר על העפר שיעלה עד שיראה על המים וייבש, ותהיה יבשה שטוחה ראויה לישוב, וכן כתוב לרוקע הארץ על המים או שמא שתהיה כדורית מקצתה מגולה ורובה משוקעת אשר ידמו היונים במופתיהם הנראים או המפתים.' הוא מתייחס כאן לשתי הגישות באשר לצורתה של הארץ: הגישה התורנית שגורסת שהארץ היא שטוחה ונחה על המים כמו 'רִקֻּעֵי פַחִים צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ' (במדבר יז:ג) וגישת הפילוסופיה היוונית שאומרת שהארץ היא עגולה ומכוסה ברובה במים.

    אני מקבל את הניתוח שלך לירושלמי, עבודה זרה מב:ג, אבל כיצד היית מסביר את הקטע שהבאתי במאמר (המאד ישן, עלי לציין) 'חכמים אומרים: צלמים אינם אסורים להוציא צלם שיש בידו מקל או ציפור או כדור. ... צלם שבידו כדור אסור משום שהוא מרמז שהעולם עשוי ככדור והאלוהות המחזיקה את העולם בידה.'?

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שלישי, 01 אוקטובר 2013 09:07 הוסף ע״י איתיאל סופר

    מסופקני אם מטרת ריש לקיש הייתה להתקרב למודל האריסטוטלי. אם זו הייתה כוונתו הרי שהוא עשה עבודה בעייתית בתיאורו לרקיע השני.

    "רקיע שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות קבועין שנאמר ויתן אותם אלחים ברקיע חשמים".

    בכלל כל תיאור הרקיעים שם "מחמיץ" כל תפיסה או מודל שאפשר להעלות על הדעת

    "שחקים שבו רחיים עומדות וטוחנות מן לצדיקים"

    "זבול שבו ירושלים ובית המקדש ומזבח בנוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן"

    או זה:

    "מכון שבו אוצרות שלג ואוצרות ברד ועליית טללים רעים ועליית אגלים m והדרה של סופה [וסערה] ומערה של קיטור"

    דווקא עושה רושם שהוא אכן למד זאת מן הפסוקים. (כמובן בשילוב נסיונות הבנותיו לתופעות פיזיקליות בעולם).

    בקשר לירושלמי.

    כאן מופיעה תפיסה נוספת של הירושלמי.

    (בירושלמי מסכת עבודה זרה פרק ג דף מב עמוד ג:) "א"ר יונה אלכסנדרוס מקדון כד בעא מיסק לעיל והוה סלק וסלק סלק עד שראה את העולם ככדור ואת הים כקערה".

    ניתן להבין זאת בשתי אופנים:

    1. מדובר בעיגול שטוח (למרות שכתוב כדור הכוונה לעיגול שבו ולא לתלת מימד). ולכן האוקיינוס מסביב כסערה, כמו המודל התנכ"י.

    2. באמת מדובר בכדור תלת מימדי, ששקוע בתוך המים, כמו הבנת הרמב"ן.

    "או שמא שתהיה כדורית, מקצתה מגולה ורובה משוקעת, אשר ידמו היונים במופתיהם הנראים או המפתים".
    תקן אותי אם אני טועה, אבל גם הרמב"ן כאן לא צמוד למודל האריסטוטלי.

    התוספות ודאי הבינו כמו ההסבר הראשון. שהרי הם סברו שהכדור שטוח ויש לו סוף(ד"ה מה למעלה מה למטה). ולמרות זאת הביאו את הירושלמי הנ"ל כהסבר למשנה "לפי שהעולם עגול כדאיתא בירושלמי.... וים אוקיינוס סביב לו כקערה".

    בכל מקרה הראיה מהירושלמי, לא מספיק תקיפה.

    בברכה
    איתיאל סופר.

חמש מאות המאמרים הנקראים ביותר