Skip to content

1VSDAT

Displaying items by tag: תנך
שלישי, 19 אוקטובר 2010 15:24

בני האלוהים

לפרשני ימי הביניים לא הייתה כל בעיה עם 'בְנֵי הָאֱלֹהִים' שמצאו את דרכם לספרי התנ"ך וברור היה להם שמאחורי המונח 'אֱלֹהִים' לא מסתתרים אלים של ממש אלא רק אנשים סמכותיים או שרים של מעלה או שופטים ארציים או קדושים אנושיים או שת או אדם וחווה או מאריכי ימים או מלאכים או כל ישות אחרת שיכולה לטשטש את מבוכה שנגרמה בעקבות ניסוחיהם הלא זהירים של בעלי המקראות.
 
 
שלישי, 19 אוקטובר 2010 15:16

אלוהים אחרים

התנ"ך מתייחס בכבוד רב לאלוהים האחרים ששלטו על עמי הסביבה ואת חיצי הזעם הוא מפנה רק נגד אביזרי הפולחן של האלים הללו: פסלים, מסעות וכדומה. נראה שהאל שלנו לא כל כך רצה להתעסק עם האלים האחרים והוא הסתפק במלחמת חורמה בסממני הפולחן הזר שצצו מעת לעת בממלכה הפרטית שלו, במיוחד אם הם יכלו לסכן את המונופול של כוהניו.  
 
 
שלישי, 19 אוקטובר 2010 15:14

כיצד נגדיר מונותאיזם?

אנחנו אוהבים לתאר את עצמנו כראשוני המונותיאיסטים אבל עיון קצת יותר מעמיק ילמדנו שלא תמיד היה האל היהודי, בגלגוליו השונים, הסמכות הבלעדית ששלטה ברמה ובמקביל אליו ניתן היה למצוא בשטח גם דמויות אלוהיות נוספות שפעלו בסמכותו או יצאו במרי גלוי נגדו. 
 
 
שבת, 21 אוגוסט 2010 17:42

ידו של האל

הפרשנים הגדולים ייחסו את הניסוחים המאנישים ללשונם הציורית של כותבי התנ"ך וראו בהם לא יותר מאשר מטפורות, משלים או מליצות פיוטיות. להוכחת טענותיהם הם הביאו מספר דוגמאות מייצגות והניחו שקוראיהם יבינו מעצמם שניתן למצא הסבר משכנע לכל ההתבטאויות המביכות שמצאו את דרכן לספר הספרים. אנו לא ניתפס להכללות ונבדוק בעצמנו אם בכל מקרה ומקרה באמת ניתן להלביש על הלשון התנ"כית את מליצות השיר שיגאלו את הפסוק מפירושו הפשוט או שגלימת המשל ומטפורה אינה מסוגלת לכסות את כל הניסוחים וגם היא משאירה את האל במלא גשמיותו ומוחשיותו.
 
 
שישי, 20 אוגוסט 2010 10:17

מותו של משה

את התיאור הבא ראוי להביא במלואו על אף אורכו הרב שכן אין שני לו בהמחשת קסמו המיוחד של הסיפור הדרשני. למקרא הסיפור יקשה לנו להבין מהיכן שאב הרמב"ם את אמונתו בהבנתם הנשגבת של הדורות הראשונים שהרי רק מעטים יוכלו להעלות בדמיונם תיאורים יותר מאנישים מאלה המתוארים כאן: האל קופץ, נשבע, מכריז, קורא בבהלה, מתווכח, מטפל בקבורה, יורד משמי שמיים עליונים, מנשק, נוטל נשמה בנשיקת פה ולבסוף אפילו בוכה:
 
פורסם ב האל המתגלה
שני, 16 אוגוסט 2010 18:23

ההתגלות על הר סיני

כותבי התנ"ך מעולם לא העלו על דעתם שיהוה אינו גוף ואין לו דמות גוף ולטעמם גם האל שלהם, בדומה לשאר אלי קדם, נהג לכבד את הבריות בנוכחותו האימננטית ולזרוק את מלא כובד משקלו מאחורי מדיניות המיסוי של כוהניו. גם חכמי התלמוד לא היו מוכנים לוותר על האל המוחשי והגשמי שאוהב לשתף עימם פעולה ולתרום את עצמו להצדקת צוויהם ולהמחשת גדולתם. לשוא נחפש במקורותינו את האל חסר הגוף והצורה שמסתפק בחשיבה על עצמו. האל הרבני תמיד ינסה להדמות לחברי הגילדה ותמיד ישתדל לחקות את הלכותיהם ומנהגיהם.
 
 
פורסם ב האל המתגלה
שבת, 14 אוגוסט 2010 13:42

ההתגלויות למשה

ההתגלויות לאבות אינן אלא קדימון קצר להתוועדויות התכופות והממושכות שהאל נהג לקיים עם עבדו משה. להתגלויות הללו חשיבות עליונה שכן רק הן מוכיחות שמשה באמת היה נביא יהוה ולא סתם עוד איזה זקן הזוי שקולות אלוהיים מהדהדים בראשו. בכל מקרה, גם בעלי המקראות וגם רבני עידן התלמוד מעולם לא ניסו לרמוז שמשה לא ראה את פניו, כפותיו ואחוריו של בורא השמיים והארץ ולא קיבל הוראות וציוויים ישירות ממנו.
 
 
פורסם ב האל המתגלה
שבת, 14 אוגוסט 2010 13:02

האל המטייל

אל חסר גוף, צורה וממשות אינו יכול לנוע מאתר אחד לשני או למצוא את עצמו במקום מוגדר ולו רק בשל העובדה שיחד עם מוחשיותו הוא איבד גם את האיכות, הנספח, המקום, הזמן, הקנין, הקימה וכו'[א], בלעדיהם לא ניתן לנוע או לשהות. מפליא, אם כן, שהתנ"ך והכתבים הרבניים מעולם לא חסכו בתיאורי מסעותיו, דילוגיו וביקוריו של האל חסר המנוח ומכולם מצטיירת דמות ממשית ומוחשית שנעה בטבעיות ממקום אחד למשנהו.  
 
 
שבת, 14 אוגוסט 2010 12:51

הבריאה בצלם

האל, על אפם ועל חמתם של חכמי ימי הביניים, החליט לברוא את בני האדם בדמות ובצלם שלא אמורים להיות לו. את הטעות המעציבה הרבנים המאוחרים ניסוי אמנם לתקן בעזרת הכלים הפילוסופיים שעמדו לרשותם אבל חכמי התלמוד, כרגיל, התייצבו לצידו של האל וסרבו בתוקף לשתף פעולה עם כל התירוצים וההדחקות.
 
 
שלישי, 03 אוגוסט 2010 18:07

שיני הבנים תקהינה

האל שאמר 'לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ' הוא גם האל שהמית את תינוקו של דוד כעונש על חטא אביו, העלים עיין מהריגתם הזדונית של שבעה טוענים פוטנציאליים לכתר והעניש את עבדו בהריגתם של שבעים אלף נפשות חפות מפשע. 
 
 
עמוד 5 מתוך 11