Skip to content

1VSDAT

תנך
שישי, 20 אוגוסט 2010 13:17

מותו של משה

את התיאור הבא ראוי להביא במלואו על אף אורכו הרב שכן אין שני לו בהמחשת קסמו המיוחד של הסיפור הדרשני. למקרא הסיפור יקשה לנו להבין מהיכן שאב הרמב"ם את אמונתו בהבנתם הנשגבת של הדורות הראשונים שהרי רק מעטים יוכלו להעלות בדמיונם תיאורים יותר מאנישים מאלה המתוארים כאן: האל קופץ, נשבע, מכריז, קורא בבהלה, מתווכח, מטפל בקבורה, יורד משמי שמיים עליונים, מנשק, נוטל נשמה בנשיקת פה ולבסוף אפילו בוכה:
 
פורסם ב האל המתגלה
שני, 16 אוגוסט 2010 21:23

ההתגלות על הר סיני

כותבי התנ"ך מעולם לא העלו על דעתם שיהוה אינו גוף ואין לו דמות גוף ולטעמם גם האל שלהם, בדומה לשאר אלי קדם, נהג לכבד את הבריות בנוכחותו האימננטית ולזרוק את מלא כובד משקלו מאחורי מדיניות המיסוי של כוהניו. גם חכמי התלמוד לא היו מוכנים לוותר על האל המוחשי והגשמי שאוהב לשתף עימם פעולה ולתרום את עצמו להצדקת צוויהם ולהמחשת גדולתם. לשוא נחפש במקורותינו את האל חסר הגוף והצורה שמסתפק בחשיבה על עצמו. האל הרבני תמיד ינסה להדמות לחברי הגילדה ותמיד ישתדל לחקות את הלכותיהם ומנהגיהם.
 
 
פורסם ב האל המתגלה
שבת, 14 אוגוסט 2010 16:42

ההתגלויות למשה

ההתגלויות לאבות אינן אלא קדימון קצר להתוועדויות התכופות והממושכות שהאל נהג לקיים עם עבדו משה. להתגלויות הללו חשיבות עליונה שכן רק הן מוכיחות שמשה באמת היה נביא יהוה ולא סתם עוד איזה זקן הזוי שקולות אלוהיים מהדהדים בראשו. בכל מקרה, גם בעלי המקראות וגם רבני עידן התלמוד מעולם לא ניסו לרמוז שמשה לא ראה את פניו, כפותיו ואחוריו של בורא השמיים והארץ ולא קיבל הוראות וציוויים ישירות ממנו.
 
 
פורסם ב האל המתגלה
שבת, 14 אוגוסט 2010 16:02

האל המטייל

אל חסר גוף, צורה וממשות אינו יכול לנוע מאתר אחד לשני או למצוא את עצמו במקום מוגדר ולו רק בשל העובדה שיחד עם מוחשיותו הוא איבד גם את האיכות, הנספח, המקום, הזמן, הקנין, הקימה וכו'[א], בלעדיהם לא ניתן לנוע או לשהות. מפליא, אם כן, שהתנ"ך והכתבים הרבניים מעולם לא חסכו בתיאורי מסעותיו, דילוגיו וביקוריו של האל חסר המנוח ומכולם מצטיירת דמות ממשית ומוחשית שנעה בטבעיות ממקום אחד למשנהו.  
 
 
שבת, 14 אוגוסט 2010 15:51

הבריאה בצלם

האל, על אפם ועל חמתם של חכמי ימי הביניים, החליט לברוא את בני האדם בדמות ובצלם שלא אמורים להיות לו. את הטעות המעציבה הרבנים המאוחרים ניסוי אמנם לתקן בעזרת הכלים הפילוסופיים שעמדו לרשותם אבל חכמי התלמוד, כרגיל, התייצבו לצידו של האל וסרבו בתוקף לשתף פעולה עם כל התירוצים וההדחקות.
 
 
שלישי, 03 אוגוסט 2010 21:07

סטיות תיאולוגיות

חכמי התלמוד דרשו מפסוקי התנ"ך את רבבות המצוות וההלכות שהם המיטו על עם ישראל ושומרי האמונים למדו לקדש את ההוראות הרבניות ולא לסטות מהן ימינה או שמלאה. מוזר, אם כן, לגלות שדווקא דמויות המופת התנכיות, והאל בראשן, לא תמיד הקפידו על קלות כחמורות ובמקרים לא מעטים הם פעלו בסתירה מוחלטת לתכתיבי המקרא.
שלישי, 03 אוגוסט 2010 14:12

אישים מופתיים

עיניים שעדיין לא סֻמאו על ידי מסכי העשן שהרבנים אוהבים לפזר סביב כל סיפור מביך אינן יכולות שלא להבחין בחולשותיהם ומגרעותיהם של רבים מגיבורי התנ"ך. לחכמי ישראל, לעומת זאת, היה חשוב לרומם את הדמויות הללו לדרגה של רבנים מופתיים ולכן הם התאמצו להכשירם ולתרץ את כל עוולותיהם. ילדי ישראל מתחנכים לאורם של משה, דוד ושלמה ולכן חשוב שנכיר גם את מגרעותיהם של האישים הללו ונראה כיצד חכמי ישראל ניסו למרקם, לייפותם ולהפכם לאידיאלים רבניים.

שני, 02 אוגוסט 2010 20:57

הלכות במחלוקת

האל רוצה שנקיים את מצוותיו והלכותיו ולכן יהודי מאמין שרוצה לגרום לאלוהיו אושר חייב להקפיד על קלות כחמורות ולמלא אחר כל הדקדוקים שנלמדו מכל הקוצים והתגים שבתורה. חבל רק שהאל שהשית עלינו את כל המצוות הללו לא ממש הקפיד על ניסוחיו והותיר לעם ישראל להתמודד בעצמו עם ההוראות הסותרות והמנוגדות שהוא הצליח לשתול בתורתו הקדושה.

שני, 02 אוגוסט 2010 20:54

בעיות גיל

לתנ"ך סברות שונות באשר לגיל עליתם למלכות של מלכים אלו או אחרים ולפרשנים הסברים טובים לכל אי ההתאמות. לאל אין ברירה אלא לאמץ באהבה את כל הלהג שהוטל על פתחו שאם לא כן עוד ימצאו כאלו שיעלו על דעתם שלפחות חלק מהתנ"ך הקדוש לא נכתב בהשראתו או על דעתו.

שני, 02 אוגוסט 2010 20:51

מספרים מבלבלים

האם אנשים שכותבים בהשראתו של האל יכולים לשתול בשני סיפורים זהים ערכים מספריים שונים לחלוטין? מסתבר שכן. האם פרשני המקרא יכולים לתרץ את הפערים הניכרים שבין המספרים הסותרים? כמובן שכן! אין מחסום שיכול למנוע מהפרשן למצא את ההסבר שיניח את דעתם של שומרי האמונים, במיוחד אם בינו לבין התירוץ הגואל ניצבים רק תכתיבי ההיגיון.

עמוד 5 מתוך 7