Skip to content

1VSDAT

שני, 02 אוגוסט 2010 13:28

גיבורי דוד ובני ערפה

דרג מאמר זה
(7 מדרגים)
בין הסתירות שאינן תורמות את עצמן לנפנוף קל ניצבות גם הסתירות בין הפסוקים השונים שמתארים את הריגתם של בניה המפלצתיים של הרפה. למרות כל המאמצים, אף אחד מהפרשנים ששלחו את ידם בנושא לא הצליח להצביע בודאות על הגיבור הישראלי שבאמת הרג את גלית הפלשתי.
 
 
עד עתה דנו בסתירות שאינן מאתגרות את הרבנים יתר על המידה ואולם לא את כל המבוכות התנ"כיות ניתן להוריד מסדר היום בקלות כה רבה. לצד הסתירות הקלות קיימות גם סתירות שמחייבות את הרבנים לרמוס לא רק את כל תכתיביו של השכל הישר אלא גם שרידי כבודו של האל שכביכול שתל אותם בתורתו המושלמת. לשם משל, האם היה זה דוד שהרג את גלית בעמק האלה או שמא אלחנן בן יערי אורגים הרגו בגוב ואולי אלחנן לא הרג את גלית אלא רק את אחיו? הפסוקים שוב מסרבים להגיע לעמק השווה:
 
וַיֶּחֱזַק דָּוִד מִן הַפְּלִשְׁתִּי בַּקֶּלַע וּבָאֶבֶן וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַיְמִיתֵהוּ וְחֶרֶב אֵין בְּיַד דָּוִד.[א]
וַתְּהִי עוֹד הַמִּלְחָמָה בְּגוֹב עִם פְּלִשְׁתִּים וַיַּךְ אֶלְחָנָן בֶּן יַעְרֵי אֹרְגִים בֵּית הַלַּחְמִי אֵת גָּלְיָת הַגִּתִּי וְעֵץ חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים.[ב]
וַתְּהִי עוֹד מִלְחָמָה אֶת פְּלִשְׁתִּים וַיַּךְ אֶלְחָנָן בֶּן יָעִור אֶת לַחְמִי אֲחִי גָּלְיָת הַגִּתִּי וְעֵץ חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים.[ג]
 
הבעיה מסתבכת שבעתים כשמוסיפים למרקחת גם את מניין בניה של הרפה/הרפא בספרים שמואל ודברי הימים. בשני הספרים הללו ניתן למצא לא רק את שמות הבנים המפלצתיים אלא גם את שמות הגיבורים הישראלים שהרגו אותם ומסתבר שהדמיון בין שתי הרשימות הוא ניכר אך לא מושלם. נתבונן תחילה ברשימת בני הרפה בספר שמואל ב' פרק כא פסוקים טז-כב:
 
       הבן המפלצתי
    הגיבור שהרגו
סף
סיבכי החושי
איש מדון בכל ששת האצבעות
יהונתן בן שמעי אחי דוד
ישבי שמשקל קינו שלוש מאות נחושת
אבישי בן צרויה
גלית הגתי שעצ חניתו כמנור אורגים
אלחנן בן יערי אורגים
 
ספר דברי הימים אינו מזכיר כלל את הקרב בין דוד לגלית וממילא גם לא את העובדה שדוד הרג את גלית. כתוצאה מכך רשימת בני הרפא וגיבורי ישראל שהרגו אותם בספר דברי הימים א', פרק כ פסוקים ד-ח נראית כדלקמן:
 
       הבן המפלצתי
    הגיבור שהרגו
סיפי
סבכי החושתי
איש מידה בעל ששת האצבעות
יהונתן בן שמעא אחי דוד
לחמי אחי גלית הגתי
אלחנן בן יעיר
גלית הגתי, אחיו של לחמי
          ?
 
אם נצרף את כל האזכורים הללו, תוך איחוד השמות הדומים, ונוסיף למרקחת את דוד בן ישי, נקבל את התמונה הבאה:
 
       הבן המפלצתי
    הגיבור שהרגו
סף/סיפי
סבכי/סיבכי החושתי
איש מדון/מידה בעל ששת האצבעות
יהונתן בן שמעי/שמעא
לחמי אחי גלית הגתי
אלחנן בן יעיר
גלית הגתי
דוד בן ישי או אלחנן בן יערי אורגים
ישבי שמשקל קינו שלוש מאות משקל נחושת
אבישי בן צרויה
 
שני המקורות מעניקים להרפה/הרפא רק ארבעה בנים ולכן עלינו למצא זוג שמות נרדפים בעזרתם ניתן יהיה לאחד שני בנים מפלצתיים ולצמצם את הרשימה לארבעה אויבים בלבד. ברור שלא ניתן להצמיד שני אחים שמופיעים באותה רשימה ולכן, אם נרצה שלא לחרוג ממכסת ארבעת הבנים, נהיה חייבים להניח שלחמי וישבי הם שמות נרדפים לאותו אדם, כלומר, שארבעת בניה של הרפה/הרפא הם: סף/ספי, איש מדון/מידה, לחמי/ישבי וגלית.
 
גם בזאת לא נגמרו כל הבעיות והסתירות מזדקרות מייד לעיין: את ארבעת האחים הרגו ששה גיבורים ישראלים שונים אבל כל אחד מהישראלים הרג רק אויב אחד. שני גיבורים, דוד בן ישי ואלחנן בן יערי, הרגו את גלית ושני גיבורים, אלחנן בן יעיר ואבישי בן צרויה, הרגו את לחמי/ישבי. ולבסוף, אם אלחנן בן יעיר הוא בעצם אלחנן בן יערי אזי יש לייחס לו לא רק את הריגתו של גלית אלא גם את קטילתו של לחמי/ישבי אחיו של גלית.
 
הפרשנים, בקקופוניה מושלמת, ניסו להתעמת עם המוקשים שרוח הקודש זרעה בפסוקים ופרשנויותיהם חלוקות זו על זו בצורה שאינה ניתנת לגישור: רש"י קובע שאלחנן בן יערי הוא שמו הנרדף של דוד בן ישי ולכן אין כל סתירה בין הפסוקים האומרים שדוד הרג את גלית לפסוקים האומרים שאלחנן הרג את גלית.[1]
 
הרד"ק, לעומתו, לא מצא טעם להצמיד את דוד לאלחנן ולכן הוא בחר להתעלל במילה 'אֵת' בפסוק 'וַיַּךְ אֶלְחָנָן בֶּן יַעְרֵי אֹרְגִים בֵּית הַלַּחְמִי אֵת גָּלְיָת הַגִּתִּי' ולפרשה במשמעות של 'את מי שהיה עם', כלומר, אלחנן הרג את מי שהיה עם גלית וכיוון שסביר להניח שעם גלית היה אחיו הרי שאלחנן הרג רק את לחמי אחי גלית בעוד שאת גלית עצמו הרג אך ורק דוד.[2]
 
רש"י, במקום אחר, מנסה גישה חדשה וקובע שגלית הגתי אינו גלית הפלשתי ולכן ניתן להרגע ולהניח שדוד הרג את גלית הפלשתי בעוד שאלחנן, שלצורך זה כבר אינו חייב להיות דוד עצמו אלא רק אחד מגיבוריו, הרג את גלית הגתי.[3] גם כאן הרד"ק אינו מוכן לשתף פעולה ולדעתו גלית הפלשתי הוא אכן גלית הגתי ודוד היה זה שהרגו בעוד שאלחנן, כאמור לעייל, הרג רק את אחיו.[4]
 
כל הפרשנויות הללו אינן מצליחות להסיר את הבעיות מסדר היום שהרי אם, כדברי רש"י, אלחנן הוא שמו הנרדף של דוד אזי אלחנן אינו יכול להיות שמו הנרדף של אבישי בן צרויה שהיה אחיינו של דוד ומייד מתעוררת סתירה בין הפסוק שקובע כי אבישי בן צרויה הרג את ישבי/לחמי לבין הפסוק שקובע שאת הלוחם הפלשתי הזה הרג דווקא אלחנן בן יערי. מאידך, אם צודק הרד"ק ואלחנן בן יערי/יעיר אינו דוד בן ישי אזי בהכרח חייבים לזהותו עם אבישי בן צרויה אבל אז יסתבר שאלחנן/אבישי הרג את ישבי ולפסוק 'וַתְּהִי עוֹד הַמִּלְחָמָה בְּגוֹב עִם פְּלִשְׁתִּים וַיַּךְ אֶלְחָנָן בֶּן יַעְרֵי אֹרְגִים בֵּית הַלַּחְמִי אֵת גָּלְיָת הַגִּתִּי וְעֵץ חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים' אין למעשה כל ביסוס במציאות שכן את גלית כזכור הרג דוד בן ישי.
 
מסתבר שאין שום פרשנות, נועזת ככל שתהא, שתצליח להתעמת בו זמנית עם כל הסתירות שמצאו את דרכן לכתבינו הקדושים וסתירות אלה צריכות לעמוד לגורלן עד שיבוא אליהו התשבי ויתרצן.
 


[א]       
שמואל א' יז:נ
[ב]       
שמואל ב' כא:יט
[ג]        
דברי הימים א' כ:ה, 'יָעִור' - קרי: 'יָעִיר'


[1]       
רש"י על שמואל ב' כא:יט
[2]       
רד"ק על שמואל ב' כא:יט
[3]       
רש"י על דברי הימים א' כ:ה
[4]       
רד"ק על דברי הימים א' כ:ה
נקרא 9090 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

9 תגובות

  • קישור לתגובה ראשון, 10 יולי 2016 10:51 הוסף ע״י עדי אביר ויצחק א.

    יצחק א.כתב:

    אלחנן בן יעיר הרג את לחמי שהיה אח של גלית הפלישתי, כנראה שהיה דומה לו מאוד (אולי אחיו התאום), ולכן הפסוק בדברי הימים מזכיר דוקא עליו שהוא אחי גלית הגיתי (היינו הפלישתי), אין פלא אפוא שלאחר מיתת גלית הצמידו ללחמי אחיו את השם גלית כי הוא היה גלית השני, אך הפסוק בדברי הימים כתב את השם האמיתי "לחמי"
    בשמואל ב כתוב "ויך אלחנן בן יערי אורגים בית הלחמי את גלית הגיתי", די ברור שאין שם כזה "יערי אורגים" וזה רק כינוי שהצמידו לו על דרך השנינות ע"ש שהרג את לחמי, כי הוא היה נקרא אלחנן בן יעיר מבית לחם, וע"ש שהוא הרג את לחמי שבידו היה עץ כמנור אורגים, רמזו זאת בשמו, במקום "בן יעיר" "בן יערי אורגים" כלו' עצי אורגים, וקראו לו בית הלחמי כי באמת היה מבית לחם וזה מרמז שהרג את לחמי, ואח"כ כתב "את גלית הגיתי", ומי לא יודע שדוד כבר הרג מזמן את גלית, אלא שזה היה אחיו ממלא מקומו והיה מכונה גלית, ושמו האמיתי היה לחמי וזה כבר נרמז בפסוק, כך ששני הפסוקים משלימים זה את זה.

    -----------------------------------------

    תשובתי:

    נראה לי שהסברת היטב מדוע אלחנן בן יעיר הרג את לחמי אחי גלית אבל את הקישור הזה גם אני עשיתי. הטענה שלי הייתה שלערפה/הרפה היו רק ארבעה בנים ולמרות זאת אם נצרף יחד את כל הפסוקים נגלה שהמקראות מונים חמישה בנים שונים: סף/ספי, איש מדון/מידה בעל ששת האצבעות, לחמי אחי גלית, גלית, ישבי שמשקל קינו שלוש מאות משקל נחושת. את חמשת הבנים המפלצתיים הללו הרגו חמישה גיבורים שונים: סבכי החושתי, יהונתן בן שמעי/שמעא, אלחנן בן יעיר, דוד בן ישי ואבישי בן צרויה. אני לא הצלחתי לצמצם את רשימת חמשת הבנים המפלצתיים לארבעה. האם אתה מסוגל להכניס קצת סדר לבלגן?

  • קישור לתגובה ראשון, 02 דצמבר 2012 03:44 הוסף ע״י עלמה

    לא היה כאן שום ניסיון להסיט דיון וגם אין התפלספות. אינני מזדהה עם ערכי העולם התנכי. הגבתי מכוון שמדבריך ניתן היה להבין כאילו קיימת זהות בתפיסת הערכים והמוסר בכלל, ובמיוחד בין אנשי העולם העתיק והציבור בעולם המערבי של ימינו. ציטוט שלך: "מיילא אם באמת היה מדובר בעם מוסרי יותר מאחרים או באל שמייצג ערכים טובים יותר משל אלים אחרים".
    יתכן ואת מהרהרת לראשונה בדברים מוכרים לך, ושמעולם לא העמקת בהם.יתכן ואת פוגשת בטקסט המקראי לראשונה בחייך. אם כך, אני יכולה להבין את עוצמת הזעזוע.

  • קישור לתגובה ראשון, 02 דצמבר 2012 02:00 הוסף ע״י אחת שלא יודעת

    עלמה, אפשר לנסות להסיט כל דיון על דברים מחרידים, בהצעה להתפלספות על מוסר אבסולוטי/רליטביזם וכו'.

    אבל עובדה אחת ידועה לכל - אף אישה בישראל של היום לא חושבת שלמכור את ביתה זה מוסרי, שלחתןילדה עם מבוגר זה מוסרי, ש"לקחת" נשים וילדות זה מוסרי, שלאנוס בנות שנתיים זה מוסרי.
    אף אחת גם לא חושבת שזה מוסרי למנוע מאישה השכלה, רכוש, מסירת עדות וכו'..

    גם לא הדתיות, אלא שהן מתרצות לעצמן תירוצים.
    והטקסטים הנחשבים "מקודשים", נהנים מהגנה אינסופית, בלי קשר למהותם, הקשרם והשלכותיהם במציאות אחרת או על נפש רגישה במציאות של היום.

  • קישור לתגובה ראשון, 02 דצמבר 2012 01:48 הוסף ע״י אחת שלא יודעת

    הבנתי, אבל זו אחת הבעית העיקריות.

    מדוע אני צריכה להתפעל מכך שבזכות מאן דהוא או מאן דהיא/זיווג מסויים, יצאה שושלת יהודה?
    הרי כולנו צאצאי אנסים ורשעים למיניהם...ובכל זאת פה ושם יש אנשים טובים. אך האם זה מצדיק עבר מלא זוועות?

    איני חושבת כי שושלת זו תרמה במשהו מיוחד לאנושות, בכל מקרה. רק גאווה מוזרה ועדרית לאיזה שבט או "עם".


    דווקא העובדה שאלה המסרים - נחלה כזו, שושלת כזו..או בקיצור עטיפה במקום מהות כלשהי. זה כ"כ לא מובן.
    גם אם נניח שבימים עברו, אנשים היו צריכים ללקק לשושלת מסויימת או להתחתן עם מישהו מסויים, כדי לשרוד.

    ודווקא (2) העובדה שזה לא נחשב לאחד הסיפורים הגרועים והמבחילים, אלא שייך לקטגוריית הסיפורים התמימים ואולי אף הרומנטיים (??), מעוררת זעם.
    תמיד אפשר למצוא סיפורים גרועים יותר, אך הם אינם מטהרים את האטימות. איכשהו תמיד המסר השולט הוא ע"ח פגיעה בחלש, בחסר ישע ובכל מי שאין לו קול באותה תקופה.

    לעולם לא אבין זאת, אבל תודה.

  • קישור לתגובה שבת, 01 דצמבר 2012 20:49 הוסף ע״י עדי אביר

    אחת שלא יודעת,

    אני חושב שהגעת למסקנה הנכונה, היינו שסיפורי התנ"ך הם מגמתיים וכל מטרתם היא לפאר את הגופים האינטרסנטיים שעומדים מאחוריהם. עם זאת, דווקא מגילת רות אינה הנוראה שבספרי התנ"ך. בסופו של דבר הדמות הגברית הראשית במגילה הוא בועז, ישראלי עשיר ובעל נכסים, שמתוך רגש של חובה מתחתן עם אשה מואביה, בת לעם שבני ישראל תמיד החשיבו כבזוי ונקלה. דומה הדבר לאיש הייטק ישראלי שיתחתן עם פליטה פלסטינאית נמוכה, שמנמונת ובורה רק מתוך רגש של חובה. אני מניח שגם את תמצאי את עצמך מעריכה את האנושיות שלו וזאת בדיוק הייתה כוונת המחבר.

    הדעה הרווחת היא שהספר נכתב בימי שיבת ציון כתגובה לצו של עזרא שהורה לבני ישראל לגרש מעליהם את הנשים הנוכריות (ראי ספר עזרא פרקים ט' ו-י'). מגילת רות מציגה את הנוכריה כאשה שעזבה את ארצה ומולדתה ובחרה לעזור לחמתה המזדקנת ואת בועז, הגבר שגאל אותה, כאדם בעל עקרונות שלא בחר בדרכו של הגואל הראשון ונשא אותה לאשה למרות מוצאה העלוב. הסיפור מציג את הצד השני של המטבע ומראה שבניגוד לעמדתו של עזרא גם אלו שנשאו נשים נכריות עשו את הישר בעיני האל שהרי בסופו של דבר מזיווג זה יצאה שושלת מלכי יהודה.

    בימינו כבר קשה להבחין בנואנסים ואנו פוסלים את כל התרבות הזאת, על יחסה לאשה, לזר ולאחר, אבל חבל להיטפל דווקא לספר היחיד שמפגין ניצוצות של אנושיות ואינו מתמכר לקנאות שמאפיינת ספר כמו 'עזרא'.

    בברכה,

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שבת, 01 דצמבר 2012 20:34 הוסף ע״י עלמה

    מהו דבר "מוסרי יותר" ומה הם "ערכים טובים" ? הביטויים האלה מקבלים פרשנות שונה אצל יחידים השונים זה מזה, בתרבויות שונות ובתקופות שונות.

  • קישור לתגובה שבת, 01 דצמבר 2012 20:02 הוסף ע״י אחת שלא יודעת

    תודה על ההסבר.

    אני לא יכולה שלא להביע את תחושתי הזוועתית מהמסרים והערכים של כל הסיפורים האלה. כל מהותם לכתוב למי יש אל/אבא הכי חזק ולאיזה עם הכי כדאי להשתייך ומי הכי צדיק ואיך מי שלא הולך לפי אותו אל, נהנה מייסורים כבדים, גם אם זה לא אשמתו ולא היתה לו כל דרך לדעת שזה סופו אם לא ילך לפי האל ה"נכון". מיילא אם באמת היה מדובר בעם מוסרי יותר מאחרים או באל שמייצג ערכים טובים יותר משל אלים אחרים. אני לא מצליחה להבין את האובססיה הזו וכעת אחרי שקראתי על מגילת רות, אני מבולבלת במיוחד:




    המושגים כ"כ מפחידים. סכ"ה נישואים "לשם שמיים", במקום לחשוב על אינטרסים אנושיים/נשיים ועוד עם זקן בן 80. איזו אומללות.

    ותוך כדי הגועל נפש הזה, לעטוף זאת בטיעונים אינסופיים על כך שנעשתה פה מצווה טהורה ודווקא זו שהעדיפה חיים קשים ועברה מעבודת אלים לעבודת אל אחד היא הצדיקה הטהורה? (כמובן בלי לדעת על הרקע האמיתי לבחירתה, שכן ככל הידוע לנו, לא היתה יכולה להיות אז בחירה אמיתית, אלא רק חוסר ברירה)
    אבל הדגש, אוי הדגש - כאילו לעבוד אל בשם יהוה, טוב יותר מלעבוד אל בשם אחר.


    דווקא את האישה האומללה והמסכנה שפעלה מתוך תמימות..להפוך למודל?
    הבכי שלה היה טהור כי רצתה להצטרף "לשבט הנכון"? כל נישואיה כדי להקים זרע למישהו? כלומר האישה הטובה היא זו שלא עושה דבר למען עצמה וצריכה להגיד תודה שאיזה קשיש גואל אותה ממשהו. ומה איתה באמת? הרי אין כזה דבר באמת "לשם שמיים". תמיד יש אינטרס או חוסר ברירה. איזה מין יחסים אלו יהיו אם בכלל, כאשר באמת מניעם הוא השמיים? האם השמיים מעוניינים בזוג שלא אוהב אחד את השני ובאישה החיה עם גבר שהיא נגעלת ממנו..ועוד זקן? למי בכלל יוצא מזה משהו, מלבד חיים דוחים?

    איזה מן סיפור זה? כולו מלא בערכים של קניה ומכירת אישה, או הקמת זרע למישהו..או ראיה במוצא מסויים נחות, כאילו עושים לו טובה..."למרות שאת ממוצא אתיופי"...וכו'.

    בקיצור וכי בא לי לחזור על עצמי - מישהי צריכה להתרפס בפני אנשים "נבחרים" ועוד עושים לה טובה ש"גואלים אותה מרווקותה" כאילו איזה דבר נוראי זה...והכל לשם שמיים, לעבוד ערכים מחוץ לה - להתחתן עם זקן כדי להקים זרע לאיזה קרוב משפחה שלו. והוא עוד עושה לה טובה ואומר "טוב אם ההוא לא יסכים אשא אותך באותו יום" וואוו כמה רומנטיקה. אם לא ההוא אז ההוא ואם לא זה אז אני הזקן.
    ועוד צריך לשכנע את הנמענים הספקנים ר"ל שמניעיה טהורים להצטרף לאל "הנכון" ולעם ה"מובחר", אז הנה להם - הרי היא אפילו יותר צנועה מבנות ישראל החסודות.
    ובמה זכתה לעזאזל? - לראות את נינה במלוכה? מי אמר שזכתה בכך למשהו?
    במה עוד זכתה? לראות את בניה הורגים את בני אחותה? מי אמר שזו זכיה?


    אני בורה גדולה בדברים האלה, אז מבקשת סליחה אם זה נשמע תמים/ילדותי.


    אבל פשוט...גועל נפש בכל דף ודף בספרי התנ"ך.

  • קישור לתגובה שבת, 01 דצמבר 2012 18:54 הוסף ע״י עדי אביר

    אחת שלא יודעת,

    אני מזדהה עם טענתך אבל את מדברת על נוהג עתיק שהיה מקובל בכל החברות הפטריארכליות. מסתבר שהאל, כתמיד, פשוט התאים את עצמו לדעות החשוכות של בני התקופה בה נכתבו ספריו.

    באשר לבני הרפא/הרפה הסיפור הוא קצת יותר מסובך. הפרשנים אוהבים לייחס את האוייבים המפלצתיים לערפה, כלתה של נעמי המוזכרת במגילת רות, אבל לי נראה שספר שמואל נכתב שנים רבות קודם למגילת רות ולכן ייתכנו ארבע אפשרויות:

    1. אין כל קשר בין ערפה להרפה/הרפא.

    2. 'ערפה' של מגילת רות קיבלה את שמה בהשאלה לאחור מהרפה של ספר שמואל כיוון שהמחבר של מגילת רות רצה להראות שדמויות פסולות, דוגמת ערפה שדחתה את ההזדמנות להצטרף לעם ישראל, חייבות בהכרח להוליד בנים מפלצתיים.

    3. עורך מאוחר יותר שינה את שם הדמות של המגילה כדי שתתאים לשם הדמות בספר שמואל עליה כבר היה ידוע שהיא הביאה לעולם ילדים מפלצתיים. בהקשר זה יש לציין שאין שום סיבה להסיק ש'הרפה' הייתה אשה ולא גבר. ייתכן שבמקור היה מדובר בגבר והפרשנים, לצרכי ההקבלה עם מגילת רות, הפכו את הדמות לאשה.

    4. האפשרות המועדפת עלי: 'הרפה' הייתה מלכתחילה דמות מיתולוגית, דוגמת המפלצת בעלת השם הדומה Harpy או Harpie של המיתולוגיה היוונית, ששמעה הגיע לארץ ישראל יחד עם הפלישתים. מפלצת בעלת ראש וגוף של אשה וכנפיים וטלפיים של ציפור היא בהחלט אם ראויה לאוייבים המפלצתיים שקמו לעם ישראל וטוב עשו גיבורי דוד כשהרגו אותם אחד אחד. לימים נכתבה מגילת רות ומחברה שילב בסיפורו דמות בשם ערפה שהפנתה עורף לחמותה ולעם אליו היא הייתה יכולה להשתייך אם היא רק הייתה נאמנה ומסורה, כמו גיסתה רות. פרשנים מאוחרים יותר לא יכלו שלא לבזות את זכרה של ערפה ולכן הם זיהו אותה עם הרפה וייחסו לה את הלוחמים המפלצתיים שזכו לגמולם הנאות מידיהם של גיבורי דוד.

    בברכה,

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שבת, 01 דצמבר 2012 17:46 הוסף ע״י אחת שלא יודעת

    נדהמת אני תמיד לראות כיצד המקרא מציין שמות גברים (ונשים, אבל הן מיעוט בלתי נשמע ובלתי ראוי למחשבה או רגש עוד אז)כבני גברים ולא כבני נשים, או שושלת גברית ארוכה שבה גבר מוליד גבר מוליד גבר שמוליד גבר (לידת בתולין?), כאילו אין אמא כלל או שהיא נזרקת הצידה בחוסר חשיבות למרות היותה הסובלת מכל הלידות, ההריונות, המיתות...וגם היחס המזעזע והמדיר.

    בכל מקרה, איך זה שפה מוזכרים בנים כ"בניה של הרפא"? האם יתכן שכשבנים מוזכרים כבניה של אישה ולא בניו של גבר, הכותבים מעוניינים ליצור אנטגוניזם כלפיהם? או להראות שהם חלשים או לעצב השקפה הנוגדת מנהג של שיוך (טבעי) של הילדים לאם?
    לא מספיק שבכל המקרים כמעט, מזכירים רק את האבות, הגברים וכו', אלא מוסיפים חטא על פשע וכשכותבים על בניה של אם מסויימת, מתכוונים ללעוג או להכפיש או להכות בהם ?

    נ.ב : ויש לציין שלפעמים היום, שמות המשפחה של נשים הם אף נוראיים יותר מבחינה סמבולית, כי הם אפילו לא "בת משה" או "בת אחאב" אלא כבר "בן אחאב", כלומר "יעל בן אברהם" ואף "יעל אברמוביץ'(ביץ'=בן) בן משה בר-אל ברוורמן (איש) שווילי (בן)". זה כ"כ מטורלל ופוגעני לדעתי, במקום לאמץ שם משפחה אחד נשי וזהו.