דוגמה נוספת לבלבול שמות נמצא בשני הפסוקים שבחרו להתייחס לאביו של זרובבל, זה שקובע שזרובבל היה בנו של שאלתיאל וזה שגורס שזרובבל היה בנו של פדיה ונכדו של שאלתיאל:
|
בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר יְהֹוָה בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא אֶל זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל ...[א]
|
וּבְנֵי יְכָנְיָה אַסִּר שְׁאַלְתִּיאֵל בְּנוֹ. וּמַלְכִּירָם וּפְדָיָה וְשֶׁנְאַצַּר יְקַמְיָה הוֹשָׁמָע וּנְדַבְיָה. וּבְנֵי פְדָיָה זְרֻבָּבֶל וְשִׁמְעִי וּבֶן זְרֻבָּבֶל מְשֻׁלָּם וַחֲנַנְיָה וּשְׁלֹמִית אֲחוֹתָם.[ב]
|
גם במקרה זה לא נרויח דבר אם נצביע על העובדה שזרובבל אינו יכול להיות גם בנו של שאלתיאל וגם בנו של פדיה. מהר מאד יסבירו לנו שבני בנים הם כבנים ולכן ניתן לקרא לזרובבל 'בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל' אף שלמעשה הוא היה רק נכדו[1].
אם טיעון זה לא ישכנענו נוכל להחליפו בהסברו של האבן עזרא שהתעלם מהמילה 'בְּנוֹ' בשושלת היוחסין המתוארת בספר דברי הימים וקרא: 'וּבְנֵי יְכָנְיָה: אַסִּר, שְׁאַלְתִּיאֵל (בְּנו), וּמַלְכִּירָם, וּפְדָיָה, וְשֶׁנְאַצַּר, יְקַמְיָה, הוֹשָׁמָע וּנְדַבְיָה'. קריאה זאת מבליטה את העובדה ששאלתיאל ופדיה היו שני אחים ולא אב ובנו ומכאן קצרה הדרך להניח ששאלתיאל גידל את זרובבל לאחר מותו של אביו הטבעי, פדיה. כתוצאה מכך ספר חגי בוחר שלא לייחס אותו לפדיה, אביו הביולוגי, אלא לשאלתיאל, הדוד שגידל אותו.[2]
המלבי"ם מצא דרך לשכלל גם את פרשנותו המספקת של האבן עזרא ולשיטתו שאלתיאל מת בלא בנים ואחיו פדיה יבם את אשתו ולכן זרובבל נקרא בשם 'בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל' על שמו של המת שפעולת היבום הקימה לו זרע.[3]