Skip to content

1VSDAT

חמישי, 27 נובמבר 2014 19:10

זכותי על ארץ ישראל

דרג מאמר זה
(0 מדרגים)
החרדים אוהבים לסלף לא רק את ההיסטוריה הקדומה של עם ישראל אלא גם את ההיסטוריה המודרנית ומבחינתם ראוי לא רק לפסול כל השג בו ניכרת טביעת ידם של הציונים אלא גם את עצם זכותם של שוללי הדת לחיות בארץ ישראל. בקטע זה אני מנסה להעמיד את הדברים על דיוקם ולהסביר מדוע זכותי להתגורר בארץ הזאת אינה נופלת מזכותם של כל אלו שמאמינים שהאל העניק את ארץ ישראל רק להם.  
 
 
הקטע הופיע במקור במאמר 'התכתבות עם רב אנטי-ציוני קיצוני'. הקטע עודכן והורחב במטרה להעניק לו משמעות יותר אוניברסלית. 
 
איני יודע אם העוינות הבלתי מתפשרת לציונות עיוורה את עיני החרדים או שהם פשוט לא טרחו ללמוד את הנושא ממקורות לא תורניים אבל רוב הידע שברשותם הוא לא רק שגוי אלא גם מוטה ומסולף. אנסה להעמיד את הדברים על דיוקם:
 
 *
בחמש מאות השנים האחרונות לפחות, ארץ ישראל לא היית שייכת ל'תושביה הערבים'. עד 1917 ארץ ישראל נשלטה על ידי התורכים העות'מאניים ואלה ניידו אוכלוסיות ברחבי האימפריה כטוב בעיניהם. במסגרת זאת הם גם ייבאו אריסים מוסלמים לעבד את האחוזות של בעלי האדמות התורכיים ואפשרו לסוחרים ובעלי מלאכה, ביניהם יהודים רבים, להתגורר בארץ ולמלא בה תפקיד כלכלי חשוב. הישוב היהודי בארץ-ישראל התפתח בהסכמתם, אף אם לא בעידודם של השלטונות העות'מאניים, מבלי כל קשר לתנ"ך, להיסטוריה היהודית או למיתוסים הרבניים.
 
 *
ב-1917 הבריטים כבשו את ארץ ישראל ובשנת 1922 הם קיבלו מחבר הלאומים מנדט לשלוט על ארץ ישראל. המנדט הזה (בתרגום חופשי שלי) אומר:
 
כיוון שמעצמות הברית העיקריות הסכימו גם שמחזיק המנדט יהיה אחראי להוצאתה לפועל של ההצהרה שניתנה בתאריך השני לנובמבר 1917 על ידי ממשלת הוד מלכותו בבריטניה, ושהתקבלה על ידי המעצמות הללו, בה הובעה נכונות להקים בפלסטינה בית לאומי ליהודים, תוך הבנה ששום צעד שיעשה לא יפגע בזכויות האזרחיות והדתיות של האוכלוסייה הלא-יהודית בפלסטינה או בזכויות והסטטוס הפוליטי של יהודים בכל ארץ אחרת.
 
כיוון שבכך ניתנת הכרה בקשר ההיסטורי של העם היהודי עם פלסטינה ולסיבות שמצדיקות את הקמתו מחדש של הבית הלאומי שלהם באותה ארץ. ...
 
להזכירכם, ב-2.11.17 ממשלת הוד מלכותו פרסמה את ההצהרה לה אנו קוראים בשם 'הצהרת בלפור'. הצהרה זאת אומרת (שוב בתרגום חופשי שלי):
 
ממשלת הוד מלכותו רואה בחיוב את הקמתו בפלשתינה של בית לאומי לעם היהודי ותעשה ככל שביכולתה לסיוע בהשגת מטרה זאת, בהבנה ברורה שלא יעשה דבר שיפגע בזכויות האזרחיות והדתיות של האוכלוסייה הלא-יהודית בפלשתינה או את הזכויות והמעמד הפוליטי של היהודים בכל מדינה אחרת.
 
בארץ ישראל קם בית לאומי לעם ישראל, הלאום שלי, ולא בית לאומי לחרדים בלבד. הבית הלאומי הוקם בהחלטת חבר הלאומים, הגורם שבאותה עת היה מוסמך להעניק מנדטים מעין אלה ולכן זכות קיומו נסמכת על החוק הבינלאומי ולא על איזו שהיא הבטחה מיתולוגית שנכתבה בספר כוהני כלשהו.
 
 *
ב-29.11.47 החליטה עצרת האומות המאוחדות, הגוף הסמכותי על פי החוק הבינלאומי, על סיום המנדט הבריטי ועל הקמת שתי מדינות עצמאיות בארץ ישראל – מדינה יהודית ומדינה ערבית. בעקבות כך הכריזה 'מנהלת העם' על הקמתה של מדינת ישראל. להכרזה זאת אנו קוראים היום בשם 'מגילת העצמאות'. היא זאת שמגדירה את אופייה של המדינה שלי ועליה אני מוכן לחתום בשתי ידיים. הפרק הראשון למגילת העצמאות קובע:
 
בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי.
 
לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקוה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית.
 
מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהאחז במולדתם העתיקה; ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים, וחלוצים, מעפילים ומגינים הפריחו נשמות, החיו שפתם העברית, בנו כפרים וערים, והקימו ישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו, שוחר שלום ומגן על עצמו, מביא ברכת הקידמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית.
 
בשנת תרנ"ז (1897) נתכנס הקונגרס הציוני לקול קריאתו של הוגה חזון המדינה היהודית תיאודור הרצל והכריז על זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו.
זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור מיום ב' בנובמבר 1917 ואושרה במנדט מטעם חבר הלאומים, אשר נתן במיוחד תוקף בין-לאומי לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לבין ארץ-ישראל ולזכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי.
 
השואה שנתחוללה על עם ישראל בזמן האחרון, בה הוכרעו לטבח מיליונים יהודים באירופה, הוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על-ידי חידוש המדינה היהודית בארץ-ישראל, אשר תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי ותעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות-זכויות בתוך משפחת העמים.
 
שארית הפליטה שניצלה מהטבח הנאצי האיום באירופה ויהודי ארצות אחרות לא חדלו להעפיל לארץ-ישראל, על אף כל קושי, מניעה וסכנה, ולא פסקו לתבוע את זכותם לחיי כבוד, חירות ועמל-ישרים במולדת עמם.
 
במלחמת העולם השניה תרם הישוב העברי בארץ את מלוא-חלקו למאבק האומות השוחרות חירות ושלום נגד כוחות הרשע הנאצי, ובדם חייליו ובמאמצו המלחמתי קנה לו את הזכות להמנות עם העמים מייסדי ברית האומות המאוחדות.
 
ב-29 בנובמבר 1947 קיבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה המחייבת הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל; העצרת תבעה מאת תושבי ארץ-ישראל לאחוז בעצמם בכל הצעדים הנדרשים מצדם הם לביצוע ההחלטה. הכרה זו של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה.
 
זו זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית.
 
לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי הישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ-ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל.
 
אם מישהו מצליח לקרוא בין השורות הכרה ביומרות ובטיעונים החרדיים הוא אינו אלא טועה. הבסיס המוסרי למדינת ישראל הוא הקשר ההיסטורי בין העם שלי לארצו ולא איזו שהיא הבטחה דמיונית שכביכול ניתנה לאבות המיתולוגיים לפני 3,700 שנה. הבסיס החוקי למדינה נשען על החלטות חבר הלאומים, מועצת האומות המאוחדות והכרתן של מרבית מדינות העולם, ובכלל זה מספר מדינות ערביות ומוסלמיות, ולא על שום הבטחה של אל שאיש אינו מסוגל להוכיח את קיומו או פסוק בספר שאיש אינו מסוגל להוכיח את מקורו.
 
 *
בעקבות הכרזת העצמאות פתחו שבעה צבאות ערביים במתקפה על המדינה החדשה. המלחמה הזאת הסתיימה בנצחונה של מדינת ישראל ובהשתלטות על שטחים שבתכנית החלוקה היו אמורים להיכלל במדינה הערבית. חלק מהאוכלוסייה שגרה בשטחים הללו ברח מיוזמתו למדינות השכנות, חלק גורש בכח ואחוז ניכר נשאר לגור בתחומי מדינת ישראל שם הוא נהנה, דה-יורה אף אם לא תמיד דה-פקטו, משוויון זכויות מלא. ההערכות הן שלמדינות ערב ברחו כ-700,000 ערבים, כ-550,000 נותרו ביהודה, שומרון ועזה וכ-150,000 נשארו בתחומי מדינת ישראל. חוץ מאשר ירדן, אף מדינה ערבית לא הסכימה להעניק לפליטים הללו אזרחות או לקלוט אותם כתושבי קבע ורובם נותרו לגור במחנות פליטים שהמדינות המארחות דואגות לשמר גם אחרי 66 שנים.
 
לעומת זאת, באותה תקופה ברחו ממדינות ערב לארץ ישראל למעלה מ-850,000 יהודים וכולם לא רק קיבלו אזרחות ישראלית מייד עם הגעתם אלא גם את כל הזכויות והתנאים הסוציאליים שהיו מנת חלקה של האוכלוסייה הקולטת. רוב הפליטים היהודים נאלצו להשאיר מאחור את כל רכושם ומדינות ערב מסרבות אפילו לדון עימם על פיצוי כלשהו.
 
 *
בהמשך, המדינות הערביות השכנות גם כפו על מדינת ישראל את מלחמת ששת הימים במהלכה המדינה כבשה את אזורי יהודה, השומרון, עזה ורמת הגולן על אוכלוסיותיהן. מלכתחילה השטחים הללו היו אמורים לשמש כלא יותר מאשר קלפי מיקוח במשא ומתן לשלום אבל שני גורמים טרפדו את כל הנסיונות להגיע לפשרה: הפונדמנטליסטים הפלסטינאים שסרבו להכיר במדינת ישראל ולשאת ולתת עימה בצורה רצינית על שלום אמיתי ובר-קיימא והפונדמנטליסטים היהודיים שראו בשטחים הכבושים חלק מארץ ישראל השלמה ולכן גם נכס נצחי שניתן להם משמיים אותו אסור בשום פנים ואופן להחזיר לאוכלוסייה שישבה שם לפני הכיבוש.
 
 *
סבא שלי הגיע ארצה בשנת 1919. הוא נלחם עם הרעב, הקור והמלריה וגזל את אדמת ארץ ישראל מהביצות, החולות, הרוחות והשממה. הוא ובני דורו, בתמיכת הציונים ברחבי העולם, הקימו ערים, כפרים, מושבות וקיבוצים, קואופרטיבים, עסקים ומפעלים שסיפקו מקומות עבודה לא רק ליהודים אלא גם לאלפי פועלים ערביים, חלקם 'עולים חדשים' שבאו לארץ ישראל כמהגרי עבודה.
 
לאחר תום מלחמת העולם השניה הישוב היהודי בארץ ישראל, משהו בין חצי מליון לשש מאות אלף נפש, הפנה את משאביו לא רק להעלאתם וקליטתם של האודים העשנים שנותרו מוכים ודואבים על אדמת אירופה אלא גם לחיסולן של כל הגלויות בארצות ערב וארצות המצוקה: 120,000 אנשים חסרי כל הוטסו מבגדד ב'מבצע עזרא ונחמיה', כ-50,000 עולים הובאו מתימן 'במבצע על כנפי נשרים', 80,000 יהודים הגיעו ממרוקו 'במבצע יכין' ועוד מאות אלפים מצאו את דרכם ארצה בסיועם הישיר או העקיף של המדינה ומוסדותיה. ניתן לעצום עינים ולא לראות את הרומנטיקה הגדולה ומפעימת הלב של המאמץ הציוני אבל לכל מי שמצליח לא להעלות דמעה כשהוא נזכר כיצד מדינת ישראל שלחה מטוסים וספינות להעלות ארצה, במבצע משה ומבצע שלמה, כ-20,000 יהודים אתיופיים באמת מגיע לבלות את זמנו בעולם הקר, המנוכר וחסר הרגשות של ההלכה היהודית.
 
 *
תוך כדי קליטת מדוכאי התפוצות ותוך כדי המאבק הבלתי פוסק בים האויבים שתמיד איים לשטפנו, 'הציונים' גם בנו פה מדינה מודרנית שמעניקה לתושביה רמת שירותים שזיכתה את ישראל להכלל ב-OECD, מועדון המדינות המפותחות ביותר. המדינה הקטנה הזאת, עם כל האתגרים עימם היא תמיד נאלצה להתמודד, מפיקה היום, יחסית למספר תושביה, יותר מחקרים מדעיים, יותר פטנטים ויותר יוזמות טכנולוגיות מכל מדינה אחרת. לישראל יש גם את אחת הכלכלות היציבות ביותר בעולם ולהערכתי מעטות הן המדינות שלא היו רוצות להתחלף עימה.
 
 *
החרדים אמנם אוהבים לפסול את מדינת ישראל אבל שנאתם אינה מונעת מהם לנצלה בכל דרך אפשרית: הם נהנים, להערכתי אפילו נהנים מאד, מתקציביה; את בטחונם האישי הם לוקחים כמובן מאליו, מבלי להעריך את תרומתם העצומה של רבבות החיילים, השוטרים, הכבאים, אנשי השב"ס ואנשי שירותי הביטחון שהמדינה מממנת ומפעילה; כשהם חולים הם מסתמכים על מערכת הבריאות של המדינה; כשהם נוסעים בכבישים וברכבות הם מברכים את ברכת הדרך ואינם מעלים אפילו בדעתם להודות למדינה שהקימה את המערך המודרני של הכבישים, התמרורים, המחלפים והמסילות שמאפשרים להם להגיע בשלום למחוז חפצם וכשהם קונים בשווקים הם, כנראה מבלי להיות מודעים לכך, מסתמכים על הבדיקות של מכון התקנים ועל כל החוקים, התקנות והסטנדרטים באמצעותם המדינה מסדירה את המסחר הקמעונאי.
 
אדרבה, בתור תרגיל, ינסה כל חרדי להרכיב לעצמו את רשימת כל השירותים שהמדינה מספקת לאזרחיה, ובכללם גם לאזרחים שכל כך אוהבים לשנוא אותה ולפסול את הלגיטימיות שלה. אל להם לשכוח להוסיף לרשימה גם את מערכת בתי המשפט, ובראשה את בית המשפט העליון, שפועל תחת עומס רב במטרה להבטיח את זכויותיהם ולמנוע מהחזקים והתקיפים לעשוק אותם ולנצל את חולשתם. 
 
 
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו על הדברים הללו באמצעות מנגנון התגובות שבתחתית הדף.
נקרא 2110 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

4 תגובות

  • קישור לתגובה ראשון, 30 נובמבר 2014 17:44 הוסף ע״י עדו

    כאן אנחנו נכנסים להגדרה של 'עם'. בדרך כלל נהוג להגדיר עם כקבוצת אנשים שיש להם שפה משותפת, טריטוריה משותפת והיסטוריה משותפת. לפי התנאים האלו היהודים אינם עם.
    מצד שני, אם יהודי מעיראק שייך לאותו 'עם' כמו יהודי פולני למה בעצם הכורדים או השיעים אינם עם?
    לעם היהודי יש זכות להגדרה עצמית? כן בהחלט. השאלה היא למי יש סמכות לקבוע שזכותו של העם היהודי להקים לעצמו מדינה ודווקא במקום כזה ולא אחר. למה בעצם לעמי אירופה (ואני מתייחס כרגע לועידת סן רמו ולהצהרת בלפור) יש זכות יותר גדולה לקבוע מה יקרה פה במזרח התיכון מאשר לאלו שחיים כאן ויהיו אלו שישאו במחיר של אותן החלטות?

  • קישור לתגובה שבת, 29 נובמבר 2014 13:16 הוסף ע״י עדי אביר

    עדו,

    סוריה הגדולה (שכוללת את לבנון), מסופוטמיה ופלשתינה (ארץ ישראל וחלקים מירדן) היו יחידות טריטוריאליות מוגדרות כבר לפני למעלה משלושת אלפים שנה ואף שבמהלך ההיסטוריה הן נכבשו שוב ושוב הן לרוב נחשבו לפרובינציות נפרדות ובעלות זיהוי ייחודי. במהלך השנים חלו בהן תמורות דתיות ובמקרים מסויימים פלשו לתוכן גורמים זרים שחלקם כבר נעלמו או נטמעו (דוגמת המונגולים, הצלבנים והסלג'וקים) וחלקם עדיין נמצאים במרחב (דוגמת הכורדים בעיראק וסוריה, הבדואים שעלו מספר המדבר והיהודים בישראל).

    בתחילת העת החדשה כל המרחב נכבש על ידי העות'מאנים ולאחר נפילתם הריבונות עברה לידי כוחות הברית שבאמצעות מנדט מחבר הלאומים חילקו את האיזור ביניהם, לרוב על בסיס הגבולות ההיסטוריים וטבעיים. החלוקה, ממנה נוצרו לימים עיראק, סוריה, לבנון, ירדן וישראל לא הייתה שרירותית ועמדה אחריה הכרה בייחודם של איזורים מסויימים, דוגמת לבנון ועבר הירדן, שנקרעו מסוריה ופלשתינה במטרה להעניק להם אוטונומיה לאומית ותרבותית. כל נסיון לאפשר לתושבים מקומיים לקבוע בעצמם את הגדרתם הלאומית היה מחיש את הקץ, מפורר את המרחב וגורר את המזרח התיכון למלחמות פנימיות כבר לפני תשעים שנה.

    ברצוני להזכיר לך שהשיעים, הסונים ובמידה מסויימת גם העלאווים, הדרוזים ועוד מספר כתות שהתפצלו מהשיעה אינם עמים אלא פלגים דתיים בתוך עמים ובעת שרטוט הגבולות המנדטוריים עדיין לא היה ברור שפילוגים פנים דתיים גוברים על הזהות הלאומית ושיש ביכולתם להביא לתוצאות ההרסניות שאנו רואים היום בסוריה ועיראק.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שבת, 29 נובמבר 2014 08:55 הוסף ע״י י. משיתא

    עדו

    ליהודים יש זכות להגדרה עצמית.
    האו"ם (ולא חבר הלאומים) אישרר חוקית זכות זו.
    העובדה שישנם מוסלמים הטובחים בכל דבר שזז לא נובעת כתוצאה מעובדות אלה.

  • קישור לתגובה שבת, 29 נובמבר 2014 08:01 הוסף ע״י עדו

    לגבי 'הבסיס החוקי' לזכותנו על ארץ ישראל.
    מי קבע שלחבר הלאומים יש זכות כלשהי לקבוע לילידי הארץ הזאת דבר וחצי דבר?
    במזרח התיכון ישנן 3 מדינות בלבד שהן 'מדינות טבעיות': מצרים, טורקיה ואיראן.
    סוריה, עיראק, ירדן ולבנון הן בסך הכול תוצר של החלטות של אדון סייקס ואדון פיקו ששירטטו קווים על המפה וסגרו עניינים ביניהם בלי לשאול את יושבי הארץ. כך יש בלבנון שיעים, סונים ודרוזים היורדים זה לחיי זה ורבים בלי הפסק. כך עיראק נקרעת לגזרים במלחמות אחים כי מלכתחילה היא הייתה שילוב של שלושה עמים: שיעים, כורדים וסונים ומסתבר שהעמים האלו לא ממש אוהבים לחיות זה עם זה. זאת גם הסיבה למלחמת האזרחים בסוריה ולכך שמלך ירדן צריך לשמור על כסאו עם צבא חזק.
    כל הסבל הזה נגרם בגלל שחבורה של אירופים החליטה עבור עמי המזרח התיכון מה שהחליטה מבלי לעשות דבר אחד פשוט - לשאול אותם לדעתם.
    אתה טוען שחבר הלאומים הוא החוק?
    אם הייתי ערבי או יהודי בפלשתינה שלפני מאה שנה הייתי אומר לאירופים תודה רבה ששיחררו אותי מעול הטורקים אבל זה לא מקנה להם זכות להחליט בשבילי איזו מדינה אני רוצה ובאילו גבולות היא תקום.

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים