Skip to content

1VSDAT

שלישי, 16 אפריל 2013 19:37

ניתוח החוברת 'אבולוציה: תורת ההתפתחות'

דרג מאמר זה
(14 מדרגים)
כשהתבקשתי לחוות את דעתי על חוברת בשם 'אבולוציה: תורת ההתפתחות', שנכתבה על סמך שיעור שניתן על ידי הרב גיורא רדלר, מיהרתי לקפוץ על המציאה שכן אין כחוברת זאת להדגים את השיטה בה הציבור הציוני-דתי מנסה לגשר על התהום שפעורה בין הדת למדע. בניגוד לחרדים, אנשי הציונות הדתית נהנים מהשכלה רחבה ולכן קשה להם לדבוק בדעה שהעולם נברא תוך שבוע אחד לפני פחות מששת אלפים שנה. כתוצאה מכך הם נאלצים להתעלם ממספר רב של פסוקים מקראיים ומאמרי חז"ל ולהרחיק את הפשט למישורים רוחניים, לפנימיות התורה, לסודות התורה או לעומקי התורה. הרב רדלר מאמין שהוא הצליח להוכיח שאין כל סתירה בין תורת האבולוציה לתורת ישראל אבל להערכתי הוא הצליח רק להראות עד כמה גדולה היא הבעיה עמה אנשי הציונות הדתית נאלצים להתמודד ועד כמה דלים הם הכלים שעומדים לרשותם.  
 
 
 
סקירה קצרה של החוברת
 
הקדמה: היחס שבין תורה למדע
 
נקודת המוצא של הרב רדלר[א] היא 'לא רק שאין – ולא יכולה להיות – סתירה בין תורת האבולוציה (או שום תורה מדעית אחרת) לבין התורה אלא שהטענה כי לא יכול להיות שהעולם התפתח בדרך אבולוציונית היא כפירה מוחלטת'[ב]. מכאן הוא ממשיך ומונה את ארבעת השיטות באמצעותן אנשי הדת מתמודדים עם הסתירות שבין התורה למדע:
 
א.
התייחסות לדברי חז"ל כאל אמת מוחלטת וייחוס כל הסתירות לטעויות של המדע.
 
ב.
תליית הסתירות ב'השתנות הטבעיים', היינו, שהמציאות עצמה השתנתה ולמדע המודרני אין כל אפשרות לחקור את המציאות ששררה בעבר.
 
ג.
הוצאת האמירות המדעיות של חז"ל ממכלול האמירות שזכו לקבל תוקף הלכתי, בהנחה שחז"ל נסמכו על הידע המדעי של תקופתם ולא על ידע מיוחס שהגיע אליהם בשרשרת במסירה.
 
ד.
אליגוריזציה של דברי חז"ל שמרחיקה את אמירותיהם ה'מדעיות' מהמציאות הפיזית למציאות הרוחנית.
 
הרב רדלר פוסל את שתי הגישות הראשונות וקובע 'שתי השיטות האחרונות משלימות זו את זו, כלומר לעיתים חז"ל משתמשים בידע המדעי בן תקופתם, לעיתים הם עוטפים קביעות רוחניות בלבוש מדעי, ולפעמים שני הדברים נכונים באותו המאמר עצמו. זאת שיטת רוב חכמי ישראל'. כשמדובר בתורת האבולוציה ושאלת גילו של העולם הוא סובר 'שהשיטה הכללית של רוב חכמי ישראל היא שהעולם לא נברא לפני כששת אלפים שנים, שהאדם הראשון לא נפל מן השמיים בתוך קובייה וששת ימי בראשית הם לא שש יממות רגילות ופשוטות.' (עמ' ז)
 
פרק ראשון: מתי נברא העולם: מה המאובנים מספרים לנו?
 
לאחר ההקדמה הזאת הרב רדלר נפנה לדון בשאלה 'מתי נברא העולם'. ולאחר שהוא קובע:
 
 
כיוון שהיום והלילה הן תופעות הנובעות מסיבוב כדור הארץ על צירו ביחס לשמש – אין משמעות למושג יום ולילה (או ערב ובוקר) לפני שנבראה השמש, וכיוון שהשמש נבראה רק ביום הרביעי, מה משמעות המושג יום? זוהי בדיוק הקושיה של רש"י וזו הכוונה בכך שמי שחושב שהעולם נברא בימים זהים לאלו שלנו לא מבין בתורה'. (עמ' ט)
 
יותר מכך,
 
כל חכמי ישראל הגדולים מתקופת הראשונים ידעו את העובדה הזאת וכתבו עליה ברמזים מרמזים שונים, לעיתים אף בצורה גלויה יותר: העולם לא קיים ששת אלפים שנים בלבד, אלא הרבה יותר מכך. (עמ' י)
 
להוכחת הדברים הללו הרב רדלר מביא ציטוטים ארוכים מכתביו של רבי ישראל ליפשיץ[ג], מהם הוא מסיק 'סוף סוף גילה המדע שכל מה שמסרו לנו המקובלים הוא ודאי ונכון' (עמ' יג). גם רבי יהודה הלוי[ד], כך הרב רדלר, אימץ את האפשרות ש'הקב"ה בונה עולמות ומחריבן, בונה עולמות ומחריבן'[1] ולכן הוא ציין בספר הכוזרי 'שאין שום בעיה עם הטענה שהעולם התקיים שנים רבות לפני העולם הראשון ונח'[2]. באותו מקום החבר גם מסביר לכוזרי: 'חלילה לאל מהיות דבר התורה סותר עדות דבר הנראה עין בעין או דבר שהוכח במופת שכלי' ומכך מסיק הרב רדלר (לאחר 900 שנות התפתחות מדעית ופילוסופית), 'מעצם הגדרתה, התורה לא יכולה לסתור את השכל' (עמ' טו) וזאת כיוון ש'התורה היא היא השכל, כלומר, התורה כוללת את הכל וממילא גם את השכל' (עמ' טז).
 
פרק שני: הבריאה ההדרגתית.
 
בפרק השני הרב רדלר מנסה להוכיח שהתפתחות אבולוציונית הדרגתית, כמפורט בתורתו של דרווין, אינה עומדת בסתירה למסורת היהודית ולהוכחת טענתו הוא מביא את דבריהם של המלב"ים ושל רבי יהודה הלוי שמוכיחים שרק 'אנשים שלא מבינים דבר וחצי דבר ברוחניות ובאמונה' יכולים להבין את דברי התורה והחכמים בצורה חומרית ומוגשמת כשבפועל קיים הבדל בין:
 
 
הגישה הגשמית והפשטנית הנובעת מחוסר ידע, המתעקשת להבין את בריאת האדם כמשחק בבוץ, לבין הגישה של ריה"ל המייצג את חכמי ישראל בדור הראשונים, עבורם פשוט וברור ש'נַעֲשֶׂה אָדָם' פירושו 'אני הוא שהדרגתי את היצירה והעליתיה לפי סדר חכמה מן היסודות אל המחצבים, מאלה אל הצמחים, ומאלה אל בעלי החיים אשר במים[ה].
 
מכך מסיק הרב רדלר:
 
 
ריה"ל, כמו כל חכמי ישראל, כפי שנראה בהמשך במקורות נוספים, מנסה ללמדנו שמעשה ה' הוא הוא המציאות. היחס הנכון למושג האלוהי הוא ההבנה שבתורה לעולם לא מדובר על ה' לכשעצמו, אלא על האופן בו ה' מופיע אלינו דרך המציאות. ממילא, כשהתורה כותבת על 'נַעֲשֶׂה אָדָם' היא אינה מתארת ארגז חול קסום שניתן ללוש ממנו בן אדם, אלא על האופן בו רצון ה' מופיע במציאות – וזו עשיית האדם.
 
הוא שב ומצהיר על כוונתו:
 
 
מטרתנו היא להראות כאן כי הטענה שתורת האבולוציה סותרת את התורה או היהדות, ושלא יכול להיות שהעולם התפתח בדרך אבולוציונית אינה רק בגדר טעות, אלא כפירה בהקב"ה. מעבר לכך, נראה גם כי הטענה ההפוכה – שתורת האבולוציה מפריכה את קיומו של אלוהים (או לכל הפחות מייתרת את קיומו) ושלעולם אין מתכנן ואין כיוון – היא שגויה לגמרי.
 
פרק שלישי: כך לא כתוב בתורה.
 
בפרק השלישי הרב רדלר מביא מספר מקורות שמוכיחים, לטענתו, שבתורה לא כתוב מה שאנחנו חושבים שאכן כתוב בה.
 
1.
הספר הקבלי 'לשם שבו ואחלמה' ממנו הוא מסיק:
 
 
ששת ימי בראשית מתארים מציאות אחרת לחלוטין, שונה לגמרי מן המציאות המוכרת לנו - וממילא למושגי הזמן בסיפור הבריאה את המשמעות שאנו מעניקים להם. אי אפשר למנות במעשה בראשית ימים כלל, אלא במובן הרוחני של המושג היום. (עמ' כג)
 
2.
 
ספר 'מורה נבוכים של הרמב"ם שמלמד, לדעתו:
 
 
הרמב"ם העביר ביקורת חריפה על אותם מחכמי ישראל שהושפעו מגישת אריסטו השגויה, וכתב שטעותם נבעה מכך שהם הבינו את ספר בראשית כפשטו. הם פרשו את המושגים 'יום אחד', 'יום שני' במשמעותם השטחית - יממות בנות 24 שעות, הזהות בכל לאלו שלנו. ניתן לראות בברור מדברי הרמב"ם כי אדם, ואפילו כזה הנחשב לתלמיד חכם, המתייחס לששת ימי בראשית כאל ימים כפשוטם אינו מבין כלל את פרשת בראשית. (עמ' כד)
 
3.
 
אגרות הראי"ה של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, בהן נאמר:
 
 
ועל דבר מנין שנות היצירה ביחש להחשבונות הגיאולוגיים בזמנינו, כך היא הלכה רווחת, שהיו כבר תקופות רבות קודם למנין תקופתנו הוא מפורסם בכל המקובלים הקדמונים, ובמדרש רבה 'שהיה בונה עולמות ומחריבן', ובזוהר פרשת ויקרא שהיו כמה מיני אנשים חוץ מאדם שנאמר בתורה, אלא ששם צריך להשכיל יפה את המליצות העמוקות, הצריכות ביאור רחב מאד מאד. (עמ' כד)
 
 
דברים אלו מוכיחים לרב רדלר 'שהעולם לא התחיל להתקיים פיזית רק לפני ששת אלפים שנים'.
 
4.
פרושו של רש"י לפסוק הראשון בספר בראשית ממנו הרב רדלר לוקח את התובנות הבאות:
 
 
לאחר מכן נותן רש"י דוגמאות לאופנים פנימיים בהם צריך להבין את המילים 'בראשית ברא'. ממשיך רש"י ואומר כי 'ולא בא המקרא להורות סדר הבריאה'. כלל לא נכתב כאן סדר התרחשות הבריאה, מה נברא קודם ומה נברא אחר כך, אלא באה התורה לומר ששורש בריאת העולם הוא בהופעת שמים וארץ, כשני עקרונות רוחניים העומדים ביסוד המציאות.
...
קודם כל סיפור הבריאה עוסק בעניינים עמוקים ונסתרים בפנימיות התורה ולא ניתן להבין פסוקים אלו כפשוטם. מעבר לכך, גם אם אדם ירצה לפרש את הפסוקים כפשטם, על כורחו הוא יאלץ להבין שאין שום קשר לסדר הבריאה. התורה לא באה לתאר כרונולוגית (ובוודאי שלא פיזיקלית) את סדר בריאת העולם. זה פשוט לא הנושא של פרשת בראשית. (עמ' כה-כו)
 
על סמך המקורות הללו הרב רדלר כבר יכול לסכם סיכום ביניים:
 
 
עד כה הראנו כי העולם לא קיים, במובן הפשטני של המילה, רק ששת אלפים שנים, וכי ששת ימי המעשה אינם יממות של עשרים וארבע שעות. הדגמנו וראינו מכמה וכמה מקורות, כי לפי דברי המקובלים הקדמונים ולפי גדולי ישראל מביני התורה לאורך הדורות, התקיימו עולמות לפני העולם הזה, והיו אנשים שקדמו לאדם הראשון. עולמנו נברא בנקודת זמן כלשהי לפני ששת אלפים שנים, כאשר את משמעות המושג 'נברא' ואת מושגי הזמן הקשורים בו יש להבין לעומק. (עמ' כו)
 
פרק רביעי: בראשית ברא: אז מה כן כתוב בתורה?
 
בפרק זה הרב רדלר שב ומצטט את 'דרוש אור החיים' וקובע שהתורה אינה עוסקת בשלבים הטכניים של הבריאה ושהיא 'באה ללמד אותנו רק את הדברים בעלי הערך, החשובים באמת.' גם הרב קוק, כך מסתבר, גורס ש'אכן התורה מדלגת על פרטים טכניים ומתמקדת רק בעיקרון הכללי החשוב אותו היא רוצה ללמדנו.' הרב קוק לומד זאת מההקבלה בין הניסוחים המקוצרים 'ויצר ה'' או 'ויעש ה'' לביטוי 'אז יבנה שלמה' ממנה הוא מסיק: 
 
כך גם בבריאת העולם כאשר כתוב שאלוהים 'עשה' או 'ברא', אין הכוונה לכך שאלוהים לש בבוץ תבניות של חיות, תלה בשמים על מסמרים כוכבים או נשף רוח בפיו ויצר חיים. המשמעות היא שאלוהים הוא הוא מקור העשייה הזאת, בדיוק כפי ששלמה המלך הוא המקור, הגורם, הכוח המניע, הסיבה לבנית בית המקדש – למרות שהוא לא זה שבנה אותו בפועל בשתי ידיו. (עמ' כט)
 
מכאן הרב רדלר פונה להתעמק במדרש עליו הוא למעשה מבסס את כל פרשנותו. הרב רדלר אינו מצטט את המדרש עצמו אך נראה לי שחשוב להעמידו לעיני הקורא כדי שיהיה ברור לכולם שהטיעון של הרב רדלר מתבסס בעיקרו על האות 'ו' בביטוי 'וַיְהִי עֶרֶב' ועל המילה 'כָּל' בפסוק 'וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד':
 
אמר רבי יהודה בר סימון: לא כתוב כאן 'יהי ערב' בלשון עתיד אלא 'וַיְהִי עֶרֶב' בלשון עבר מכאן אתה למד שהיה סדר זמנים קודם לכן.
 
אמר רב אבהו: הכתוב מלמד שאלוהים היה בורא עולמות ומחריבן עד שברא את אלו. כשברא את אלו הוא אמר: אלו הן להנאתי ולקורת רוחי והקודמים להם לא היו להנאתי ולקורת רוחי.
 
אמר רב פנחס: רבי אבהו דרש כך משום הפסוק 'וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד' והמילה 'כָּל' מלמדת שרק לאחר שהאל ראה את 'כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה', כלומר הן את העולמות הקודמים והן את העולם והעולם שזה עתה נברא, הוא היה יכול לקבוע אלו הן להנאתי ולקורת רוחי והקודמים להם לא היו להנאתי ולקורת רוחי:[3]
 
בכדי שנוכל להבין את משמעות המדרש הרב רדלר מסביר תחילה את המושג 'עולם' ולשיטתו לא מדובר במקום גיאוגרפי אלא בסדר חוקים מסוים שמכתיב את האופן בו אנו חיים. כיוון שכך, הביטוי 'בורא עולמות ומחריבן' מציין 'שהעולם מתעלה דרך התקדמות של סדרי חוקים', כלומר, דברי המדרש 'שהיה בורא עולמות ומחריבן' מציינים את 'תהליך התפתחות המציאות ... שנגמר שלב התפתחותי של המציאות, ומתחיל שלב חדש, בוגר יותר.'
 
המסקנה כאילו מתבקשת מאליה:
 
 
לפיכך, ברור שכשאומרים שהעולם נברא לפני חמשת אלפים שבע מאות ומשהו שנים, הכוונה לכך שסדר החוקים בו אנו חיים היום, כלומר ההצגה שלנו, התחילה לפני חמשת אלפים שבע מאות ומשהו שנים. ... איך זה קרה בפועל אנחנו פשוט לא יודעים. יכול להיות שהיה הומו-ספיאנס מסוים, שאצלו החלה להתנוצץ נשמה, נטייה מוסרית, והוא זה שנקרא אדם ראשון. מנגד, יכול להיות שבכלל לא היה מישהו קונקרטי שקראו לו אדם הראשון. מפרשיות בראשית ונח הן סתרי תורה ואי אפשר להבין את סיפור הבריאה כפשוטו, כפירוט של יצירה על פי סדר זמנים כרונולוגי. התורה והיהדות לא מדברות על ההשתלשלות הטכנית החל מיצירת המציאות הפיזית ועד לבריאת העולם שלנו, משום שזה לא מעניינן. התורה מדברת על העיקר והעיקר הוא שהופיע עולם חדש. (עמ' לא-לב)
 
פרק חמישי: התנגדות והגשמה.
בפרק זה הרב רדלר פותח בשאלה:
 
 
מדוע לדתיים כה רבים ישנה הנטייה האינסטינקטיבית לטעון כי לא ייתכן שהאדם התפתח מהקוף, או כי העולם והחיים התפתחו בצורה הדרגתית לאורך מיליארדי שנים? (עמ' לג)
 
השאלה הזאת, כך הרב, היא טעות שנובעת 'כמו רבות מהטעויות ומהשאלות באמונה, מהגשמה של מושג האלוהים.' בעינינו האנושיות יש הבדל גדול בין בריאה שאורכת שש שעות ובריאה שמתפתחת על פני ששה מיליון שנים אבל מנקודת מבטו האינסופית של האל 'אין שום הבדל, בין שני פרקי זמן סופיים, שלוש שעות ושישה מיליוני שנים הם אותו הדבר'. 'הקב"ה בוודאי כולל גם את הטבע,' טוען הרב רדלר,
 
 
ואין שום הבדל מבחינתו אם הבריק ברק משמים ויצר אדם או שהאנושות התפתחה בצורה אבולוציונית. שתי הדרכים הן מעשה ה' באותה המידה בדיוק. (עמ' לג)
 
פרק שישי: אבולוציה ומוסר: צוואר הג'ירף ורוחניות.
 
כאן הרב רדלר הולך צעד אחד קדימה וקובע: 'האבולוציה עצמה היא ראיה לקיומם של צדדים רוחניים במציאות' (עמ' לה). להוכחת טענתו הוא מצטט מספר 'תפארת ישראל' של המהר"ל ומסכם:
 
 
המהר"ל מציג בפנינו כלל חשוב 'כל פעולה היא מתייחסת אל הפועל'. כל דבר בעולמנו, רוחני או גשמי, מופיע במציאות על ידי פעולותיו ולא בעצמותו. את הדבר כשלעצמו - דהיינו את עצמותם האובייקטיבית של עצמים בעולמנו - איננו יכולים לעולם להכיר. הדרך היחידה בה אנו מבינים או מכירים עצמים היא אך ורק דרך הפעילות שלהם, דהיינו דרך ההופעה הסובייקטיבית. אין לנו גישה אל האידיאה שמאחורי העצם, אלא רק להופעות שלו כפי שהן פועלות עלינו. אין בעולם עצמים אובייקטיביים שלא פועלים. כיוון שאז הם למעשה לא קיימים. הקיום מוגדר על ידי הפעולה. (עמ' לה)
 
ולמי שעדיין לא הבין:
 
 
האוזניים שלנו, לדוגמה, מוגדרות על פי מה שהן פועלות במציאות: הן מהוות חלק ממערכת השמע האנושית, ... לולא תפקיד השמיעה (ושיווי המשקל) לא הייתה קיימת אוזן כלל. פעולת השמיעה היא שמגדירה את האוזן כעצם – וכן להפך: עצם קיום האוזן מעיד על קיום פעולת השמיעה. ... אין אוזניים בלי פעולת השמיעה, אין עיניים בלי פעולת הראיה ואין מוח בלי פעולת החשיבה. (עמ' לו)
 
כיוון שלאדם, אליבא דמהר"ל והרב רדלר, 'יש נפש שכלית אלוהית' אזי חייבות בהכרח להיות פעולות שמתייחסות אך ורק לאותה נפש שכלית אלוהית ולכן 'בהכרח השכל הזה נותן מענה לצורך מסוים שאף איבר או תכונה אחרת לא יכולים לספק' (עמ' לט). הנפש השכלית האלוהית אינה רק עוד פתרון אבולוציוני שנותן לאדם יתרון תחרותי שמגדיל את סיכוייו לשרוד (למשל, 'למוסר האנושי אין שום הסבר אבולוציוני' (עמ' מ)) ולכן אנו חייבים להסיק שישנו 'גורם כלשהו שעודד את התפתחות השכל האנושי המיוחד, בעל הנטיות האסתטיות המדעיות, האידיאולוגיות והמוסריות.' (עמ' מב), או במילים אחרות,
 
 
קיומו של המוסר מעיד על כך שהמציאות אינה בנויה רק מפיזיקה, מכימיה ומביולוגיה, אלא שיש בה גם מישורים רוחניים פנימיים. (עמ' מב)
 
מכך לא נוכל שלא להסיק:
 
 
שלא רק שאין סתירה בין תורת האבולוציה (או כל תורה מדעית שהיא) לבין היהדות, אלא שהאבולוציה עצמה, ובשיאה התפתחות האדם המוסרי, מעידה על כך שיש בעולמנו יותר מאשר פיזיקה פשוטה אלא גם נשמה. (עמ' מג)
 
נספח: קצת מדע.
 
בנספח הרב רדלר דן בתורת האבולוציה עצמה ועלי להודות שאני מוכן לקבל את כל דבריו. המדע שלו הוא בהחלט אמין ועד כמה שאני מסוגל לשפוט גם די מדויק.
 
הערות כלליות
1.
רוחניות, פנימיות התורה, סודות התורה ועומק התורה
 
המילון שלי מגדיר את המושג 'רוחני' באופן הבא:
 
 
של חיי הרוח, השייך לרוח, עיוני, מופשט, בניגוד אל 'חומרי' או 'גשמי'.
 
 את זה אני עוד מסוגל להבין. 'אהבה רוחנית' אינה דומה במהותה ל'אהבה גופנית' ו'מנהיג רוחני' הוא לא בדיוק פוליטיקאי מהליכוד, או מה שקרוב יותר לעניינינו, פוליטיקאי מהבית היהודי. מאידך, אין לי שום מושג מה יכולה להיות כוונתו של הרב רדלר כשהוא כותב:
 
 
דברי חז"ל - וגם חלק מסיפורי התורה הנוגעים לעניין – אינם באים לתאר מציאות פיזית או אמיתות מדעיות, אלא מתייחסים לצד הרוחני של המציאות.
 
מהו בדיוק 'הצד הרוחני של המציאות'? האם ניתן להגדיר את המושג הזה באופן חד ערכי או שכל אחד רשאי לצקת לתוכו את התוכן שמתאים לטיעוניו?
 
במקום אחר הרב רדלר נתפס למשפט בפירושו של רש"י לפסוק הראשון בספר בראשית[ו], 'על כרחך לא לימד המקרא בסדר המוקדמים והמאוחרים כלום' ותוך התעלמות מראיית העולם הפשטנית והלא מדעית של רש"י, שבאותה נשימה ממש טען 'הא למדת שקדמו המים לארץ, ועוד שהשמים מאש ומים נבראו', הוא קובע:
 
 
כלל לא נכתב כאן סדר התרחשות הבריאה, מה נברא קודם ומה נברא אחר כך, אלא באה התורה לומר ששורש בריאת העולם בהופעת שמים וארץ, כשני עקרונות רוחניים העומדים ביסוד המציאות.
 
יש לדבריו של רש"י הסבר הרבה פחות רוחני והרבה יותר פשטני וחסר תחכום, ולהערכתי הוא בסך הכל כיוון לוויכוח הבא:
 
תנו רבנן:
בית שמאי אומרים שמים נבראו תחלה ואחר כך נבראת הארץ שנאמר 'בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ'[ז].
ובית הלל אומרים ארץ נבראת תחלה ואחר כך שמים שנאמר 'בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם'[ח].
 
אמר להם בית הלל לבית שמאי: לדבריכם אדם בונה עלייה ואחר כך בונה בית? שנאמר 'הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָו וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ'[ט]
אמרו להם בית שמאי לבית הלל: לדבריכם אדם עושה שרפרף ואחר כך עושה כסא? שנאמר 'כֹּה אָמַר יְהֹוָה הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי'[י].
וחכמים אומרים: זה וזה כאחת נבראו שנאמר 'אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו'[יא].
 
שואלים: איך מתייחסים בית הלל ובית שמאי למילה 'יַחְדָּו' שמלמדת שהשמים והארץ אינם נפרדים זה מזה? ובכל מקרה, הפסוקים בהם כל צד מעגן את טענתו סותרים האחד את השני.
אמר ריש לקיש: כשנבראו - ברא שמים ואחר כך ברא הארץ וכשנטה - נטה הארץ ואחר כך נטה שמים.[4]
 
הרב רדלר מנסה להיתלות באילן הגבוה של רש"י אבל האם הלוגיקה הפשטנית באמצעותה רש"י מנתח את הפסוק המקראי אכן מצדיקה את הפיכת סיפור הבריאה למעין אלגוריה עמוקה בה השמים והארץ הם כבר 'שני עקרונות רוחניים' שהפלא ופלא, מגבים לחלוטין דווקא את התיאוריה של הרב רדלר?
 
במציאות המוכרת לנו יש חלקיקים וכוחות ותמהני אילו עקרונות רוחניים הרב רדלר חושב עומדים ביסודם של אלה. האם הוא מנסה לרמוז ש'העקרונות הרוחניים' הם אלו שהשרו סדר על עולם החומר הרי שכוונתו לחוקי הטבע והללו לא הביאו לשום 'הופעת שמים וארץ' אלא להופעתו, לפני כשלוש עשרה וחצי מיליארד שנה, של יקום ובו סקסטיליוני שמשות שסביב אחד מהם נעה ארץ קטנטנה שנוצרה כתשעה מיליארד שנים מאוחר יותר. מאידך, אם הרב רדלר התכוון לעקרונות אחרים שעומדים 'ביסוד המציאות' אזי רצוי שיסביר, בצורה קצת יותר מפורטת ומדויקת, את השימוש שהוא עושה במונח 'רוחני' ואל לו להסתפק בהכשרה שקוראיו קיבלו במוסדות תורניים אלו או אחרים, שגם רבניהם-מוריהם כנראה מעולם לא טרחו להגדיר את המושג 'רוחני' בצורה משביעת רצון. עולם התורה פשוט למד לא לפשפש בקרביו של המושג 'רוחניות' ולהניח שאותה 'רוחניות' באמת מסוגלת להסביר כל מיני התבטאויות שעל פניהן נראות היום פשטניות, פרימיטיביות וחסרי כל משמעות.
 
המושג הסתמי והריק מתוכן 'רוחניות' אינו היחיד שמסייע לרבנים לכסות על ערוות קודמיהם ולצקת תוכן מודרני לניסוחים הנושנים ולצדו ניתן למצוא מונחים מפוקפקים אחרים דוגמת 'פנימיות התורה', 'סודות התורה' ו'עומק התורה'. אף לא אחד מהמושגים הללו נהנה ממשמעות ברורה ומוגדרת היטב אבל חסרון זה אינו מפריע להם להעמיד את עצמם לרשותם של הרבנים שייצקו לתוכם את המשמעויות הרצויות להם. אני יודע מה ניתן לחפש 'בפנימיות' או 'בעומק' של מגירת הגרביים שלי וכשאני שולח את ידי לתוכה אני לרוב מוצא בה בדיוק את מה שציפיתי למצוא. גם הפרשן התורני תמיד מוצא ב'עומק התורה ובפנימיותה' בדיוק מה שהוא ציפה למצוא אלא כיוון שמדובר בעניינים 'רוחניים' הוא לעולם לא יטרח לפרט ולהסביר מה בדיוק נמצא באותם העומקים הפנימיים. גם הרב רדלר אינו נמנע מלנצל את פנימיות התורה ומעמקיה:
 
 
במילים שלנו: קודם כל סיפור הבריאה עוסק בעניינים עמוקים ונסתרים בפנימיות התורה, ולא ניתן להבין פסוקים אלו כפשוטם.
 
כמצופה, הרב רדלר דחס לפנימיות התורה את המסרים שהוא קיווה למצוא בה אבל את הבנתו ל'פנימיות התורה' הוא מצליח לסמוך רק באמצעות עיוות דבריהם של הראשונים וקריאה מונחה של אפולוגטיקה מאוחרת, שנכתבה כשכבר היה ברור לכל שאין כל קשר בין פשט התורה ודברי חז"ל לבין המציאות הריאלית.   
 
2.
המתודה של הרב רדלר
 
למדע יש מתודה פשוטה מאד: הוא מגדיר היטב את כל המושגים בהם הוא משתמש, מפרט את האקסיומות עליהן הוא בונה, מנסח תיאוריות שמסתמכות על האקסיומות הנבחרות ומעמת את התיאוריות הללו עם הנתונים האמפיריים בתקווה שלא יימצא ולו נתון אחד שסותר את התיאוריה. כל סתירה, אפילו הקטנה שבקטנות, עם תיאוריות אחרות שכבר זכו למידת מה של אמינות או עם ממצאי הטבע עצמו, גורמת לפסילתה המידית של התיאוריה החדשה ומאלצת את המדענים לשוב לשולחן עבודתם, לבדוק בשנית את האקסיומות שלהם ולחפש תיאוריה חדשה שתתיישב טוב יותר גם עם התיאוריות הקיימות וגם עם הממצאים האמפיריים.
 
הרב רדלר, לעומת זאת, נוקט בשיטה שונה לחלוטין: הוא מתחיל על ידי סימון המטרה, היינו שאין ולא יכולה להיות סתירה בין התורה למדע, אותה הוא יוכיח על אפם ועל חמתם של פסוקי המקרא, אמירות חז"ל ודברי חכמי ימי הביניים. בשלב הבא הוא מאמץ מספר קביעות אקסיומטיות שאינן מקובלות על שאר הזרמים ביהדות ואז, בעזרת ביטויים וחלקי פסקאות שהוצאו מהקשרם הוא מגיע בדיוק למסקנה אותה הוא סימן מראש.
 
אקסיומות
 
כמו המדע, גם העולם התורני אימץ מספר אקסיומות אותן יש לקבל 'באמונה שלמה', ללא כל צורך בהוכחה עובדתית. בין האקסיומות הללו ניתן למנות את שלוש עשרה העיקרים של הרמב"ם, ובכללם את שלושת האקסיומות הבאות:
*
נְּבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיְתָה אֲמִתִּית. וְשֶׁהוּא הָיָה אָב לַנְּבִיאִים. לַקּוֹדְמִים לְפָנָיו וְלַבָּאִים אַחֲרָיו.
 
*
כָּל הַתּוֹרָה הַמְּצוּיָה עַתָּה בְיָדֵינוּ הִיא הַנְּתוּנָה לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם.
 
*
הַתּוֹרָה לֹא תְהֵא מֻחְלֶפֶת וְלֹא תְהֵא תוֹרָה אַחֶרֶת מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ.
 
בתוך האקסיומות הללו כבר מסתתרת האמונה בנכונותה של התורה שבעל פה אבל אם אנו מאמצים את האמונה במקורה האלוהי של התורה שבעל פה נהייה חייבים לאמץ עוד כמה הנחות יסוד אקסיומטיות, דוגמת:
 
*
אין מקרא יוצא מידי פשוטו.
 
*
הרבנים רשאים לגזור את התורה שבעל פה מהתורה שבכתב בכל שיטות הדרש שהם אימצו לעצמם.
 
*
 
ניתן לפרש את המקרא גם על דרך הדרש, הרמז והסוד.
*
כל דברי חז"ל הם בהכרח נכונים ובכל מקרה של מחלוקת יש להחיל את הכלל 'אלו ואלו דברי אלוהים חיים'.
 
וכדומה.
 
לעומת זאת, מהכתוב בחוברת ניתן להסיק שהרב רדלר מרשה לעצמו להתעלם מחלק מהאקסיומות המקובלות ולנצל לצרכיו שורה של הנחות אקסיומטיות שונות לחלוטין, דוגמת:
 
*
אין - ולא יכולה להיות - סתירה בין תורת האבולוציה (או שום תורה מדעית אחרת) לבין התורה. (עמ' ד)
*
דברי חז"ל, וגם חלק מסיפורי התורה הנוגעים לעניין, אינם באים לתאר מציאות פיזית או אמיתות מדעיות, אלא מתייחסים לצד הרוחני של המציאות. (עמ' ה)
 
*
יש הבנה רחבה ועמוקה יותר של המושג תורה. התורה היא היא השכל. (עמ' טז)
 
*
התורה מצווה במפורש רק דברים שלא היינו יכולים להסיק לבד בשכלנו. (עמ' טז)
 
*
סיפור הבריאה עוסק בעניינים עמוקים ונסתרים בפנימיות התורה. (עמ' כו)
 
*
 
 
התורה לא באה לתאר כרונולוגית (ובוודאי לא פיזיקלית) את סדר בריאת העולם. זה פשוט לא הנושא של פרשת בראשית. (עמ' כו)
*
התורה נכתבה מנקודת מבט אינסופית ולכן מבחינתה אין שום הבדל בין שני פרקי זמן סופיים, שלוש שעות ושישה מיליוני שנים הם אותו הדבר. (עמ' לג)
 
*
למוסר האנושי אין שום הסבר אבולוציוני. (עמ' מ)
 
לפחות חלק מההצהרות הללו אינן מקובלות על חלק גדול משומרי האמונים אבל עובדה זאת אינה מפריעה לרב רדלר להתייחס אליהן כאל אמיתות מובנות מאליהן, כלומר כאקסיומות, שעל גבן הוא רשאי לבנות את התיאוריות שלו. אקסיומות שאינן מקובלות על רוב המאמינים אינן יכולות להניב תובנות אוניברסליות ולכן כל הניסוחים הסמכותיים של הרב רדלר יכולים לשאת משמעות רק עבור אלו שמאמצים את הגרסה שלו ליהדות והן תהיינה חסרות כל ערך למי שחושב שיש סתירה בלתי ניתנת לגישור בין ההוראות הדתיות לבין תובנות תורת האבולוציה, שחז"ל דווקא כן ניסו לתאר מציאות פיזית ואמיתות מדעיות, שסיפור הבריאה נכתב במטרה למעט בערכם של הסיפורים המיתולוגיים שדנו בבריאת העולם מחד ולהעלות את חשיבותה של מצוות השבת מאידך[יב], שהתורה בהחלט מנסה לתאר כרונולוגית ופיזיקלית את סדר בריאת העולם ושהתורה נכתבה מנקודת מבט סופית וקונקרטית.
 
מושגים
 
הרב רדלר אינו טורח להגדיר את מרבית מושגיו, ובכלל זה, כפי שראינו, גם את המושגים המעורפלים 'פנימיות', רוחניות' ו'עומקים', וכשהוא כבר מגדיר איזה שהוא מושג הוא מתעלם מהשימוש המקראי והתלמודי שלו ומעניק למושג את ההגדרה הרצויה לו. לשם משל, הרב רדלר מגדיר את המושג 'עולם' כ'סדר חוקים מוגדר' או כ'סדר חוקים מסוים בו אנו חיים' (עמ' ל), הגדרה שלא רק מבטלת את משמעותו הפשוטה של תואר הכבוד 'ריבונו של עולם' ושל ביטויים דוגמת 'אויר העולם', 'אומות העולם', 'סוף העולם' ו'מסוף העולם ועד סופו', אלא שהיא אף מרחיקה מכל הקשר הגיוני מהתבטאויות רבניות דוגמת:
 
*
יכול ישאל אדם קודם שנברא העולם תלמוד לומר 'לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ.[יג]'[5]
 
*
תהו קו ירוק שמקיף את כל העולם כולו.[6]
 
*
בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את העולם היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי עד שגער בו הקדוש ברוך הוא והעמידו.[7]
 
*
הכי קאמר וכאור בוקר בעולם הזה כעין זריחת שמש לצדיקים לעולם הבא.[8]
 
*
תא שמע מצרים היא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה ומצרים אחד מששים בכוש וכוש אחד מששים בעולם ועולם אחד מששים בגן וגן אחד מששים בעדן ועדן אחד מששים בגיהנם נמצא כל העולם כולו ככיסוי קדירה לגיהנם.[9]
 
*
תניא רבי נתן אומר בימות החמה חמה מהלכת בגובה של רקיע לפיכך כל העולם כולו רותח ומעינות צוננין בימות הגשמים חמה מהלכת בשיפולי רקיע לפיכך כל העולם כולו צונן ומעינות רותחין.[10]
 
אני חושב שניתן להניח בסבירות גבוהה ביותר שחכמי התלמוד הבינו את המושג 'עולם' כפשוטו ואיש מהם לא העלה על דעתו שמדובר ב'סדר חוקים מסוים בו אנו חיים'. זאת המצאה טהורה של זרם שהחליט לא לפסול את המדע המודרני על הסף וכיוון שכך הוא נאלץ לעוות מושגים פשוטים כך שיישאו מובנים שמתאימים לשיטתו.
 
בחירת האסמכתאות
 
תיאוריות מדעיות חייבות להסביר את כל הממצאים האמפיריים שבידי המדענים, ללא שום יוצא מהכלל, וכך גם אני נוהג לעשות במאמרים שאני מפרסם. לפני תחילת הכתיבה אני מנסה לאתר את כל הפסוקים המקראיים ואת כל הקטעים התלמודים והמדרשיים ששופכים אור על הנושא וכיוון שלעיתים מדובר בכמות גדולה של ממצאים אני בוחר מתוכם את הרלוונטיים ביותר מחד ואת אלו שלכאורה סותרים את דבריי מאידך.
 
הבה נראה אילו מקורות תורניים הרב רדלר מביא כתמיכה בדבריו: למרות שפה ושם הוא מביא גם אסמכתאות חטופות אחרות, את רוב ציטוטיו הוא מביא מ'דרוש אור החיים' של הרב ישראל ליפשיץ (נפטר 1861), מספר הכוזרי של רבי יהודה הלוי (נפטר 1141), מהספר הקבלי 'לשם שבו ואחלמה' של הרב שלמה אלישיב (נפטר 1926), מכתביו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק (נפטר 1935), מרש"י (נפטר 1105), מהרמב"ם (נפטר 1204), מהמלבי"ם (נפטר 1879) ומהמהר"ל (נפטר 1609). מאידך, הוא אינו מצטט את מסכת חגיגה בה החכמים חוגגים על סיפור בראשית, את שאר ההתייחסויות התלמודיות הנוגעות לעניין ואת מדרש בראשית רבה שאף הוא דן בנושאים בהם מתעמק הרב רדלר. האם הוא חושב שהמקורות הללו אינם מסוגלים לשפוך אור על השאלות שעומדות על הפרק? מדוע צריך ללקט עדויות מן הגורן ומן היקב, ובכלל זה מספרים אקזוטיים וכתבים אפולוגטיים של רבנים מאוחרים דוגמת המלבי"ם, המהר"ל, הרב ישראל ליפשיץ, הרב שלמה אלישיב והרב קוק שפעלו לאחר שהמדע כבר החל לחשוף את קלונן של האמונות המסורתיות, כאשר התנ"ך, התלמודים, המדרשים והפירושים של רבני ימי הביניים מלאים בהתייחסויות שסותרות בעליל את כל הניסיונות לפרש את סיפור הבריאה בצורה אלגורית, עמוקה, פנימית ורוחנית?
 
3.
חטא הגאווה
 
לרב רדלר נדמה כנראה שהוא הסמכות העליונה ביהדות ובהבנת הנקרא והוא אוהב לשלח את חיציו בכל מי שאינו חושב כמוהו. בראותו את עצמו כפוסק-על שמסוגל לקבוע מה נכון ומה לא הוא מתעלם מיתרונות הענווה ומציף את החוברת בביטויים מתנשאים שמסוגלים להפוך כל ספר מחקרי לבדיחה לא מצחיקה. למשל:
 
*
לא רק שאין - ולא יכולה להיות - סתירה בין תורת האבולוציה (או שום תורה מדעית אחרת) לבין התורה, אלא שהטענה כי לא יכול להיות שהעולם התפתח בדרך אבולוציונית היא כפירה מוחלטת. (עמ' ד)
 
*
זוהי בדיוק הקושיה של רש"י וזו הכוונה בכך שמי שחושב שהעולם נברא בימים לאלו שלנו לא מבין בתורה. (עמ ט)
 
*
תשובה אפשרית, שלוקה בחוסר הבנה ביהדות, היא מהסוג המנסה להסביר את הניסים כאירועים טבעיים לגמרי שהתרחשו בעיתוי מוצלח במיוחד. (עמ' יז)
 
*
בניגוד לאנשים שמבינים את התורה באופן פשטני ומגשים. (עמ' כ)
 
*
כמו במקרים רבים אחרים, אנשים שלא מבינים דבר וחצי דבר ברוחניות ובאמונה מבינים ומדמיינים את המדרש היפה הזה בצורה חומרית ומגושמת- כאילו הקב"ה פיסל את האדם הראשון כמו בובת בוץ בארגז חול. (עמ' כא)
 
*
אפשר לשים כאן לב להבדל הברור שבין הגישה הגשמית והפשטנית הנובעת מחוסר ידע, המתעקשת להבין את בריאת האדם כמשחק בבוץ, לבין הגישה של ריה"ל המייצג את חכמי ישראל בדור הראשונים. (עמ' כא)
 
*
ניתן לראות בבירור מדברי הרמב"ם כי אדם, ואפילו כזה הנחשב לתלמיד חכם, המתייחס לששת ימי בראשית כאל ימים כפשוטם, אינו מבין כלל את פרשת בראשית. (עמ' כד)
*
הטענה שה' ברא את העולם בצורה ניסית דווקא ושלא ייתכן שהתהליך התרחש באופן טבעי, טוענת למעשה שהטבע הוא מהות חיצונית להקב"ה, ושתהליכים טבעיים אינם מעשה ה', בכך מוכיח המתנגד שהוא אינו מבין את המושג אלוהים. (עמ' לג)
 
 
ישנם אי אילו הסברים אבולוציוניים כושלים לאלטרואיזם או לנורמות התנהגות חברתית ומוסרית. (עמ' מ)
 
כיוון שאיני מסכים עם דבריו של הרב רדלר אני חייב להסיק שאני לא מבין בתורה, לוקה בחוסר הבנה ביהדות, פשטני, מגשים, לא מבין דבר וחצי דבר ברוחניות ובאמונה, חסר ידע, לא מבין את מושג האלוהים ונוטה להסברים כושלים. אני אישית לא ממש נעלב מההטחות הללו אך תמהני כיצד ירגישו קוראים שניסיונם עדיין לא חישל אותם לעמוד בלשון מגמדת מעין זאת.  
 
 
כשלים בהבנת המקורות
 
הניסוחים המתנשאים והמזלזלים אינם הבעיה העיקרית של הרב רדלר וזאת משום שעיון בטקסטים שהוא מביא כסימוכין לטענותיו ילמדנו שהיחיד שבינתיים מצליח להפגין את חוסר הבנתו הוא הרב רדלר בעצמו.
 
האם אין משמעות למושגים ערב ובוקר לפני שנבראה השמש?
 
הרב רדלר לא רק מזניח את רוב ההתבטאויות של חכמי עידן התלמוד אלא שכאשר הוא כבר מתייחס למאמריהם הוא מתעלם ממובנם הפשוט ומחדיר אליהם את התובנות של המאה העשרים ואחת. לשם משל: הרב רדלר מציין:
 
 
המדרש בבראשית רבה (פ"ג) מעלה את הקושיה הידועה הזו: כיוון שיום ולילה הן תופעות הנובעות מסיבוב כדור הארץ על צירו ביחס לשמש – אין משמעות למושג יום ולילה, או (ערב ובוקר) לפני שנבראה השמש. וכיוון שהשמש נבראה רק ביום רביעי, מה משמעות המושג יום? זוהי בדיוק הקושיה של רש"י וזו הכוונה שמי שחושב שהעולם נברא בימים זהים לאלו שלנו לא מבין בתורה. (עמ' ט)
 
לא יפה! רב[יד] ורש"י[טו] אינם מבינים בתורה? רב הרי אמר:
 
עשרה דברים נבראו ביום ראשון ואלו הן שמים וארץ תהו ובהו אור וחשך רוח ומים מדת יום ומדת לילה שמים וארץ.[11]
 
ורש"י פרש את דבריו:
 
'מדת יום ומדת לילה' - עשרים וארבע שעות בין שניהם.[טז]
 
לי נראה ששניהם דווקא כן הבינו את המקרא כפשטו, היינו שלביטוי 'וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד' אין שום קשר לשמש אלא רק לחלוקת הזמן בין 'מדת היום' ל'מדת הלילה'. חלק משעות היממה בת 24 השעות נחשבים כ'יום' וחלק כ'לילה' והאל פשוט הסתכל בשעונו וקבע שהגיע ה'עֶרֶב' ויש לחדול ממלאכת ה'יום' ולהמתין ל'בֹקֶר' של 'יום' המחרת. כפי שנראה בהמשך, כך בדיוק חשב הרמב"ם שהאמין שגלגל החמה נברא כבר ביום הראשון ועמו גם הזמן עצמו. הרב רדלר אולי חושב שרב, רש"י והרמב"ם אינם מבינים בתורה אבל נראה לי שמי שחושב ש'יום ולילה הן תופעות הנובעות מסיבוב כדור הארץ על צירו ביחס לשמש' הוא זה שאינו מגלה בקיאות יתרה בנושא ולו רק משום שהארץ החלה לסוב סביב צירה רק במאה השש עשרה ועד אז איש לא העלה על דעתו את האפשרות שהשמש אינה נעה במסילות הרקיע או לחליפין, שהיא אינה משובצת בגלגלים שסובבים סביב הארץ.
 
כיוון שכך, למותר לציין שהפרשה השלישית של מדרש בראשית רבה[יז] אינה 'מעלה את 'הקושיה הידועה הזו' שהרב רדלר כה רוצה שהיא תעלה. היא מעלה כל מיני קושיות יפות וחשובות אחרות אבל היא אינה מתייחסת לאורכם של הימים וגם בעזרת כל העיוותים התקניים אי אפשר לסחוט ממנה התייחסות מעין זאת. מי שכן מתייחס לאורכם של ימי הבריאה הוא, כפי שראינו, רש"י שהבין ש'מדת היום' שנבראה 'ביום' הראשון לבריאה יחד עם 'מדת הלילה' שנבראה באותו היום נותנים לנו עשרים וארבע שעות תקניות וסותמים את הגולל על כל האקרובטיקה הפרשנית שמוציאה דברים מהקשרם בניסיון להוכיח שהעולם לא 'נברא בימים זהים לשלנו'. כמוהו, גם כל שאר חכמי עידן התלמוד וכל הראשונים הבינו שהבריאה התרחשה בששה ימים, בני עשרים וארבע שעות אנושיות לגמרי, לפני לא יותר מחמשת אלפים שבע מאות שבעים ומשהו שנים, כפי שיוכיחו הדוגמאות המעטות בדיון על המדרש באבות דרבי נתן שבהמשך.
 
אם לרבי יהודה הלוי אין בעיה עם קיומם המוקדם יותר של דינוזאורים או ניאנדרטלים?
 
הרב רדלר מצטט את דברי ריה"ל שאמר:
 
אולם שאלת קדמות העולם או בריאתו שאלה שקשה לפתרה היא וראיות שתי הטענות בה שוות ומה שהכריע לצד הבריאה הוא הקבלה מאדם, מנח וממשה עליו השלום עדות הנבואה שהיא נאמנה מעדות ההיקש ההגיוני, ועם כל זה אלו ראה אדם המאמין בתורה הכרח הגיוני בדעה על היולי קדמון בצרוף לדעה שלעולמנו זה קדמו עולמות רבים לא היה בכך משום פגם באמנותו שעולמנו זה נתחדש רק לפני זמן מסוים ושראשוני האנשים בו היו אדם ונח.[12]
 
וקובע שהדברים הללו אינם תואמים את השיטה האריסטוטלית אבל ניתן ליישבם עם השיטה האפלטונית, שלהערכתו טוענת:
 
 
שיטת אפלטון, לעומת זאת, אינה טוענת שהעולם תמיד היה כפי שהוא היום, אלא שהוא נברא יש מיש. הייתה נקודה יסודית כלשהי, נצחית כמו הבורא – איזשהו 'היולי קדמון' טרומי ולא ברור, שהוא שורש כל המציאות, לצורך העניין ניתן לקרוא לו 'תהו ובהו וחושך על פני תהום' ומתוך אותו חושך על פני תהום ותוהו ובהו הופיעה המציאות.
...
כלומר העולם שלנו התחדש לפני כששת אלפים שנים, והאנשים הראשונים בעולם המחודש היו אדם ונח, אין לתפיסה היהודית שאין בעיה עם קיומם המוקדם יותר של דינוזאורים או ניאנדרטלים. (עמ' יט)
 
השיטה האפלטונית, או יותר נכון הנאואפלטונית, הזאת מצאה את דרכה ליהדות, או יותר נכון ליהדות הקבלית, שם היא כונתה בשם 'תורה האצילות'. מדובר בהנחה שכל המציאות התהוותה מהאור האלוהי שבוקע מנקודה חסרת ממדים, אותה מזהה פלוטינוס עם האלוהות עצמה. האור הזה הלך והתעבה ככל שהוא התרחק ממקורו ובסופו של דבר הוא הפך לחומר 'ההיולי' ממנו נבנה העולם כולו. המיתוס הקבלי אמנם הצליח ליישב בין ההאצלה הבלתי פוסקת של האור לבין הבריאה בששה ימים אבל כיוון שהרב רדלר בחר שלא להסתבך בהסברים קבליים סתומים הוא קפץ ישר למסקנה ש'אין לתפיסה היהודית שאם בעיה עם קיומם המוקדם יותר של דינוזאורים או ניאנדרטלים.'
 
הרב רדלר, כזכור, מוציא את המונח 'עולם' מהקשרו ולכן הוא מרשה לעצמו להעניק למאמרו של רב אבהו, 'מלמד שאלוהים היה בורא עולמות ומחריבן עד שברא את אלו', פרשנות 'רוחנית', עמוקה ואלגורית האומרת שלא מדובר בחורבן של ממש אלא רק בשינוי סדר החוקים לפיו פועל העולם. אני, לעומתו, מעריך שכוונתם של רב אבהו, ריה"ל וכל שאר המאורות שנתפסו למדרש 'אלוהים בורא עולמות ומחריבן' היא שהעולם עובר 'שמיטות'[יח], היינו מחזורים של בריאה וחורבן, כשבסופה של כל שמיטה העולם כולו נחרב וחוזר למצב של תוהו מוחלט שמאפשר לאל לברוא עולם חדש (בו אולי יחול סדר אחר שידרוש גם תורה אחרת). החרדים נוהגים לתת לעצמם הנחות ולטעון שהמאובנים הם שרידים מהעולמות שנהרסו, כנראה בהנחה שההרס משפיע רק על פני הקרקע ולא על מה שמתחת לפני השטח, אבל נראה שהרב רדלר מרשה לעצמו לפסוע צעד נוסף אחד ולטעון שבעת חורבנו העולם המשיך לנהוג כמנהגו ורק החוקיות ששלטה בו היא זאת שהשתנתה. זאת פרשנות מאד מרחיקת לכת שמחייבת להפוך פרקים שלמים בספר בראשית לאלגוריות 'רוחניות' ול'סודות עמוקים'. זאת לבטח לא הייתה כוונתו של רבי יהודה הלוי שללא ספק האמין שגם אם בעת הבריאה האל לא יצר את החומר 'יש מאין' הוא עדיין השתמש בחומר 'היולי', היינו חומר שעדיין לא הוטבע בשום צורה[יט], ובכלל זה גם לא בצורות של דינוזאורים וניאנדרטלים.  
 
מסכם זאת היטב הרמב"ם:
    
ואין לשיטתנו הנ"ל הבדל בין מי שמאמין שהשמים מתהווים בהכרח מדבר וכלים אל דבר לבין אמונת אריסטו המאמין שהם אינם מתהווים ולא כלים, שהרי מטרת כל ההולכים בעקבות תורת משה רבינו ואברהם אבינו או הנוטים אחריהם היא דווקא להאמין שאין שום דבר קדום עם האל, ושלגבי האל הבאת היקום לידי מציאות אינה בגדר הנמנע. יתר על כן, לדעת כמה מבעלי העיון היא מתחייבת.[13](תורגם על ידי מיכאל שורץ)
 
כלומר, גם אפלטון, גם הנאואפלטונים, גם רב אבהו וגם הרב רדלר טועים אם הם חושבים שחומר כלשהו קדם לבריאת העולם. לזה אוכל להוסיף שטעות כפולה ומכופלת נופלת בחיקם של אלו שמאמינים שלא רק בקיומו של חומר היולי אלא גם בכך שהחומר הזה כבר הוטבע ב'צורות' כלשהן עוד לפני הבריאה. למעשה זאת לא רק טעות אלא גם דבר כפירה של ממש.    
 
אם רבי יהודה הלוי היה מקבל את תורת האבולוציה?
 
הרב רדלר נתפס לביטוי 'הדרגתי את היצירה' בקטע הבא:
 
'נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ' זאת אומרת אני הוא שהדרגתי את היצירה והעליתיה לפי סדר חכמה מן היסודות אל המחצבים ומאלה אל הצמחים ומאלה אל בעלי החיים אשר במים ואשר באוויר ומאלה אל בעלי החיים אשר בארץ בעלי החושים הדקים וההכרות הנפלאות ועתה אין אחר המדרגה ההיא כי אם מדרגה המתקרבת אל הסוג האלוהי המלאכי כך ברא האלוה את האדם בצורת מלאכיו ומשרתיו הקרובים אליו לפי מדרגתם לא קרבת מקום כי נעלה הוא.[14]
 
ממנו הוא מסיק שריה"ל ראה את העולם במושגים התפתחותיים, ולפיכך הוא קובע:
 
 
על פי התפיסה המגשימה והמוטעית ביחס למושג האלוהי, פירושו של 'נַעֲשֶׂה אָדָם' הוא משהו כדוגמת 'אלוהים המזוקן היושב בין העננים עשה הוקוס פוקוס ומשהו חי קפץ מתוך האדמה', זה אולי נשמע מגוחך, אבל לא רחוק מהאופן בו אנשים רבים מבינים בטעות את המדרש באבות דרבי נתן: 'כיצד נברא אדם הראשון? שעה ראשונה הוצבר עפרו, שניה נברא צורתו, שלישית נעשה גולם, רביעית נתקשרו אבריו, חמישית נפתחו נקביו, שישית נתנה בו נשמה, שביעית עמד על רגליו, שמינית נזדווגה לו חוה, תשיעית הכניסו לגן עדן, עשירית צווהו, אחד עשרה סרח, שתים עשר נטרד והלך לו.'
 
כמו במקרים רבים אחרים, אנשים שלא מבינים דבר וחצי דבר ברוחניות ובאמונה מבינים ומדמיינים את המדרש היפה הזה בצורה חומרית ומגושמת- כאילו הקב"ה פיסל את האדם הראשון כמו בובת בוץ בארגז חול. והנה, רבי יהודה הלוי שכמובן לא הכיר כלל את דרווין, דווקא חושב אחרת. 'נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ' זאת אומרת 'אני הוא שהדרגתי את היצירה והעליתיה לפי סדר חכמה מן היסודות אל המחצבים ומאלה אל הצמחים'. ... אפשר לשים כאן לב להבדל הברור שבין הגישה הגשמית והפשטנית הנובעת מחוסר ידע, המתעקשת להבין את בריאת האדם כמשחק בבוץ לבין הגישה של ריה"ל המייצג את חכמי ישראל בדור הראשונים, עבורם 'נַעֲשֶׂה אָדָם' 'פירושו אני הוא שהדרגתי את היצירה והעליתיה לפי סדר חכמה מן היסודות אל המחצבים ומאלה אל הצמחים ומאלה אל בעלי החיים אשר במים'. כמעט מיותר לציין במפורש שלריה"ל אין שום בעיה עם תורת ההתפתחות, הידועה בשמה הלועזי אבולוציה. (עמ' כא)
 
קשה לדעת אם הרב רדלר פשוט אינו מבין את דבריו של ריה"ל או שהוא רק מעוות אותם לצרכיו. בדברו על הדרגת היצירה, ריה"ל מתייחס לתורה ימי-ביניימית ידועה, שמקורה בהגותם הפילוסופית של אפלטון ואריסטו, לפיה לכל אחד מהברואים דרגה שכלית והשגתית שונה, כאשר הדוממים נמצאים בתחתית הסולם, הצמחים מעליהם, בעלי החיות מעל לצמחים, אחריהם האדם ואחריו המלאכים וכל שאר שוכני מרומים. דרגתו של האדם היא היחידה שמתקרבת לרמת ההשגה של האל ומלאכיו ולכן מקומו בסולם הוא שלב אחד מתחת לרמתם של המלאכים. בקטע שצוטט על ידי הרב רדלר, ריה"ל אף מציין במפורש שהדרגת היצירה נעשתה 'לפי סדר חכמה' ולכן אין מדובר כאן בהדרגת היצירה על פני הזמן אלא בדירוג שנקבע כבר בשבוע הבריאה ושלא השתנה מאז ועד עצם ימינו אנו.
 
במקום אחר ריה"ל עצמו מבהיר את התמונה וסותם את הגולל על דיון זה:
יש במציאות מדרגות עליונות ותחתונות. הנמצא שיש לו הכרה, תפיסה ותחושה הוא למעלה מן הנמצא שאין לו כל אלה, כי הוא קרוב יותר לסיבה הראשונה שהיא השכל בעצם. והפחות שבצמחים מדרגתו למעלה מן החשוב שבמחצבים. והפחותה שבבהמות היא למעלה במדרגה מן העליון שבצמחים. והפחות שבבני אדם נעלה מן העליונים שבבעלי החיים. ובדומה לזה הפחות בבני אדם מקימי מצוות האלוה יתברך, מדרגתו למעלה מזו של העליונים במחסרי מצווה, כי המצווה הבאה מאת האלוה מקנה לנפשות התנהגות מלאכים ותכונתם, ודבר זה אין להשיגו בשום דרך קנין אחרת.[15]
 
האם אנשים רבים מבינים בטעות את המדרש באבות דרבי נתן
 
הרב רדלר מצטט מדרש מאבות דרבי נתן[16]:
 
כיצד נברא אדם הראשון? שעה ראשונה הוצבר עפרו, שניה נברא צורתו, שלישית נעשה גולם, רביעית נתקשרו אבריו, חמישית נפתחו נקביו, שישית נתנה בו נשמה, שביעית עמד על רגליו, שמינית נזדווגה לו חוה, תשיעית הכניסו לגן עדן, עשירית צווהו, אחד עשרה סרח, שתים עשר נטרד והלך לו.
 
וטוען ש'אנשים שלא מבינים דבר וחצי דבר ברוחניות ובאמונה מבינים ומדמיינים את המדרש היפה הזה בצורה חומרית ומגושמת'. ראוי שגם אנו נתעמק קצת בנושא ונראה אם גם רבנים אחרים מצאו במדרש זה רק עומקים רוחניים ואלגוריות עמוקות:
  
1.
מקורו של המאמר היפה הזה אינו באבות דרבי נתן אלא במסכת סנהדרין בה נאמר: 'אמר רבי יוחנן בר חנינא: שעה ראשונה הוצבר עפרו, שניה נעשה גולם, שלישית נמתחו אבריו, רביעית נזרקה בו נשמה, חמישית עמד על רגליו, ששית קרא שמות, שביעית נזדווגה לו חוה, שמינית עלו למטה שנים וירדו ארבעה, תשיעית נצטווה שלא לאכול מן האילן, עשירית סרח, אחת עשרה נידון, שתים עשרה נטרד והלך לו.'[17]
 
בהמשכו של המאמר מתפתח דיון ארוך ממנו ניתן לדלות את הפנינים הבאות: 'אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה ... כיון שסרח הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו', 'אמר רבי אלעזר: אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע היה ... כיון שסרח הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו', 'ואמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון בלשון ארמי סִפר', 'ואמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון מין היה', 'רבי יצחק אמר: מושך בערלתו היה' ו'רב נחמן אמר: כופר בעיקר היה'.
 
האם הקטע התלמודי מתרחק מרחק ניכר מהחומריות וההגשמה או שכדרכו של התלמוד הוא מבין גם את סיפורו של האדם הראשון בצורה פשטנית, גשמית ומוחשית? לי לפחות ברור שרבי יוחנן בן חנינא הבין שמדובר ביום בן 24 שעות אנושיות במהלכן האל עשה גולם ומתח את אבריו בדיוק באותן הידיים שהוא הניח על ראשו של האדם כשרצה למעטו. 
2.
רבנו בחיי[כ], בפירושו לבראשית ב:ז, מקביל את סדר השעות בבריאת האדם לסדר ששת ימי הבריאה: 'הוצבר עפרו' כנגד 'יְהִי אוֹר', 'נברא צורתו' כנגד 'יְהִי רָקִיעַ' ... 'נזדווגה לו חוה' כנגד 'יוֹם הַשְּׁבִיעִי' שהוא שבת (שישראל בן זוגה)'. בהמשך הוא מצטט את המדרש שאומר: 'עפר מן האדמה. רבי הונא אמר: עפר זכר אדמה נקבה היוצר הזה מביא עפר זכר ואדמה נקבה כדי שיהיו כליו בריאין'[18] ומסביר: 'וביאור המדרש כי כל הנבראים כולם בעלי חומר ובעלי חיים כולם הם זכר ונקבה ואף בצומח ובדומם.'
 
נראה שגם רבנו בחיי אינו מוצא במדרש זה עומקים מיותרים ולדעתו הקב"ה דווקא כן פיסל את האדם הראשון כמו בובת בוץ בארגז חול.
 
3.
בילקוט ראובני אנו מוצאים:
 
'אמר רבי חמא בר חנינא: שתים עשרה שעות היה היום. שעה ראשונה הוצבר עפרו, שנייה נעשה גולם, .... וביום ששי הוה וכשם שכל ענייניו של אדם היה תיכף, כן הריגת הבל היה תיכף, שבליל שבת עברו לשלום ובבקר בשבת הקריבו בהשכמה ואחר ההקרבה נהרג ובו ביום רצה הקב"ה לדון לרוצח וגם את אביו דן בערב שבת בשעה האחת עשרה.'
 
נראה שגם ילקוט ראובני מתייחס למדרש כפשטו והוא אף מוסיף לו פרטים נסתרים לגבי המהירות בה הדברים התפתחו. בכל מקרה, ברור לחלוטין שילקוט ראובני, כמו כל שאר המקורות, מאמין שהמדרש מדבר על שעות בנות שישים שניות וימים בני עשרים וארבע שעות.
 
4.
המהר"ל, כדרכו, מרחיב מאד את הדיבור בענייננו והוא מוצא 'שהאדם הוא הכל' ולכן האירועים שהוא עבר בשתיים עשרה השעות של היום השישי חייבים להקביל למדרגות שאנו מוצאים בטבע: המדרגה הראשונה: הימצאות החומר, המדרגה השנייה: שהחומר התמזג עם העפר (תכונה של הדומם), שעה שלישית: כוח הגידול והצמיחה (תכונה של הצמחים), מדרגה רביעית: החיוניות (תכונה של בעלי החיים), מדרגה חמישית: עמידה זקופה (תכונה ייחודית לבני האדם), דרגה שישית: הקניית השכל לאדם, מדרגה שביעית: השלמת האדם על ידי האישה, מדרגה שמינית: הענקת יכולת הפרייה והרבייה לאדם, מדרגה תשיעית: קבלת שבע מצוות בני נח ועול מלכות שמים, מדרגה עשירית: התגברות הנטייה אל החיסרון והחטא, מדרגה אחת עשרה: קבלת עונש מהשם יתברך ומדרגה שתיים עשרה: האדם יורד מדרגה לאחר שחטא.[19]
 
אין ספק שבינות להררי מלל של המהר"ל לא מסתתרת יותר מידי רוחניות ואין כאן אלא ניסיון כושל להכניס קצת תחכום למאמר התלמודי וזאת מבלי לפגוע במסגרת שתיים עשר השעות של היום הראשון שהרי ברור שהאנושות לא המתינה עידנים ארוכים עד להזדווגות האדם עם האישה או עד לקבלת שבע מצוות בני נח.  
 
5.
המהרש"א[כא] כותב: גמרא אומרת 'שעה ראשונה הוצבר עפרו' וכו'. גם הבהמות והרמשים וחיות הארץ באותו יום נבראו, קודם שנברא אדם, ולא פרט הכתוב באיזו שעה ביום הם נבראו, וייתכן שהם נבראו בלילה אבל לגבי האדם, שהיה תכלית הבריאה, מסופר שנברא ביום כמו שנאמר 'בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם' וגו'. 'וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם' וגו'.[20]
 
שוב קשה למצוא בדברים אלו עומקים יתרים של רוחניות ואמונה ונראה שהמהרש"א, מפרש את המאמר התלמודי כפשטו ומוצא בו לא יותר מאשר חיזוקים לתובנה שהאדם הוא תכלית הבריאה.
 
6.
בדומה למהר"ל גם ספר תפארת ישראל[21], ממנו אוהב הרב רדלר לצטט, יודע להטעין במשמעויות עמוקות את שתיים עשרה שעותיו הראשונות של האדם הראשון 'אילו לא היה בריאתו כל שנים עשר שעות שהם כל היום שהיום הוא המציאות ולילה הוא העדר כמו שהתבאר פעמים הרבה, לא היה האדם רק חלק ומקצת, ודבר זה אינו כי האדם הוא הכל, ומפני זה היה נמשך בריאתו אל כל היום שהוא כל המציאות, וההעדר שדבק באדם שאי אפשר שלא יהיה העדר דבק בו, ודבר זה הוא נגד הלילה שהוא העדר האור שהוא עיקר המציאות כמו שבארנו זה במקום אחר.' בהמשך הוא חוזר פחות או יותר על דברי המהר"ל ומבאר את המדרגות ששתיים עשר השעות הללו מסמלות מבלי לציין ולו ברמז שמדובר באיזו שהיא אלגוריה נעלה ולא בשתיים עשר שעות של ממש.
האם הרב רדלר מבין את דעתו של הרמב"ם על משמעותם של ימי הבראשית?
הרב רדלר אינו מוכן לעצור באדום והוא מוצא מספר מילים בספר מורה נבוכים שמאפשרים לו לטעון:
 
 
כבדרך אגב ניתן להבין את דעתו של הרמב"ם על משמעותם הכרונולוגית של ששת ימי הבריאה, לא נתעכב על הנושא המרכזי של הרמב"ם כאן, היות ומדובר בנושא עמוק ומורכב החורג ממסגרת העניין שלנו, נתמקד רק בחלק הנוגע לששת ימי בראשית: (עמ' כג)
 
ומה אומר הרמב"ם?
 
מה שאתה מוצא במפורש בדבריהם של כמה חכמים שקבעו שהיה זמן נמצא לפני בריאת העולם – זה מוקשה מאד. כי זאת היא דעתו של אריסטו, שאותה הבהרתי לך, הוא חושב שאין להעלות על הדעת תחילה לזמן. וזה מגונה.
 
מה שגרם למחזיקים בדעה זאת – מה שמצאו יום אחד ויום שני, המחזיק בדעה זאת פירש את הדבר כפשוטו וטען: אם אין גלגל סובב ואין שמש, על פי איזה דבר נמדד יום ראשון? לכן אמרו בלשון הזה: יום ראשון, אמר רבי יהודה ברבי סימון: מכאן שהיה סדר זמנים קודם לכן. אמר ר' אבהו מכאן שהיה הקב"ה בורא עולמות ומחריבן.[22]
 
ומה מסיק מהדברים הללו הרב רדלר:
 
 
הרמב"ם העביר ביקורת חריפה על אותם מחכמי ישראל שהושפעו מגישת אריסטו השגויה, וכתב שטעותם נבעה מכך שהם הבינו את ספר בראשית כפשוטו. הם פרשו את המושג 'יום אחד', 'יום שני' במשמעותם השטחית – יממות בנות 24 שעות הזהות בכל לאלו שלנו. ניתן לראות בברור מדברי הרמב"ם כי אדם, ואפילו כזה הנחשב לתלמיד חכם, המתייחס לששת ימי בראשית כאל ימים כפשוטם, אינו מבין כלל את פרשת בראשית. (עמ' כד)
 
איך אומר זאת בעדינות? הרמב"ם פשוט לא אמר את מה שהרב רדלר מנסה לשים בפיו. ראשית, אם הרב רדלר היה מוסיף לציטוט שהוא מביא מדברי הרמב"ם את המילים שהוא טרח להשמיט, 'וזה - יותר מגונה מן הראשון', כל המשמעות הייתה משתנה[כב] ולרב רדלר היה קצת פחות נעים להסתמך על מאמרו של רב אבהו - 'שהיה הקב"ה בורא עולמות ומחריבן'.  
 
אני מוכרח להודות שדי מדהים אותי לגלות שאדם רציני כביכול מסוגל להשמיט מהציטטה שלו את הסיפא שנוגד את מטרתו ולהשאיר רק את הדברים שכביכול עונים לצרכיו אבל כל זה מתגמד לעומת הניסיון להכניס לפיו של הרמב"ם דברים שמעולם לא היו עולים על דעתו. הרב רדלר מסיק שאם הרמב"ם מעלה את סוגיית מדידת הזמן לפני בריאת השמש הוא בהכרח חושב שלא מדובר ב'ימים כפשוטם' וזה פשוט אינו נכון, כפי שהיה מתחוור לרב רדלר אם היה ממשיך וקורא את פרק ל כולו.
 
מסתבר שהרמב"ם מאמץ את הגישה האומרת שלמילה 'אֵת' בביטוי 'אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ' יש להעניק את המשמעות 'עִם', כלומר, האל ברא 'את השמים לרבות חמה ולבנה ומזלות ואת הארץ לרבות אילנות ודשאין וגן עדן.'[23] כיוון שכך, המאורות שנבראו ביום הראשון מסבירים כיצד העולם הואר שלושה ימים לפני בריאת השמש שהרי מדובר ב'מאורות שנבראו ביום ראשון ולא נתלו עד יום רביעי.'[24] ברור מכך שהזמן היה קיים כבר ביום הראשון לבריאה, כפי שמסכם ואומר הרמב"ם:
 
בסיכומו של דבר, אל תביט במקומות אלה על דברי האומרים, כבר הודעתיך שיסוד התורה כולה שהאל הביא לידי מציאות את העולם לא מדָבָר, לא בראשית זמנית, אלא שהזמן נברא, מכיוון שהוא תולדה של תנועת הגלגל, והגלגל נברא. (תרגומו של מיכאל שורץ)[25]
 
כלומר, גלגל החמה שנברא ביום הראשון החל לקצוב את הזמן מיד עם בריאתו ולכן, כפי שרב ורש"י כבר קבעו, ניתן היה למדוד את השעות ולקבוע מתי מסתיים יום אחד ומתחיל היום שלאחריו.
 
 
האם דברי הרב רדלר מייצגים את דעתם של רוב חכמי ישראל?
 
הרב רדלר לא רק מעניק לעצמו את הזכות לקבוע מי מבין את התורה ומי לא אלא שהוא אף מינה את עצמו לחוקר בקי שמוסמך לקבוע מהי השיטה של רוב חכמי ישראל (עמ' ו, ז) ואיזו דעה מייצגת 'את חכמי ישראל בדור הראשונים' (עמ' כא). אני מקווה שבשלב זה הוא כבר השתכנע שאף אחד מ'חכמי ישראל' מעולם לא חשב כמוהו ושולם האמינו שימי בראשית היו ימים בני 24 שעות אנושיות ופסלו את הרעיון, אם רק מישהו היה טורח להעלותו, שהבריאה הייתה הדרגתית ונמשכה על פני מיליוני שנים.
 
למעשה, גם היום כל חרדי ראוי לשמו ימהר להזדעזע מדבריו של הרב רדלר שדורך ברגל גסה על כל האמונות המקודשות ומטיף לדעות שהיהדות מעולם לא אימצה. אם אנו רוצים לאמוד את המרחק בין היהדות החרדית ליהדות של הרב רדלר עלינו רק לקרוא את דבריו של הרב החרדי עימו אני מתכתב לעיתים. אם יורשה לי אצטט את דבריו בעניינינו: 
 
 
הטענה שהאלוקים ברא את העולם לפני פחות מששת אלפים שנה, היא אינה תיאוריה, ולא מעשייה. היא ידועה לנו במפורט מהרגע שבו נברא העולם. הרי אני יודע בוודאות את ייחוסי [כבר כתבתי לך בעבר, שאני יודע את ייחוסי המדויק, כולל שמות ומקומות מגורים ושנות פטירה עד 15 דורות אחורה, כלומר עד 500 שנה אחורה אני יודע בדיוק מי אבא של מי ואיך קראו לו ומה היה עיסוקו עד אלי. זה מדהים, לא כך? רוב העם הרי לא יודע דבר על הדור שלפני 70-80 שנה, ואינו יודע כלל איך קראו לסבא של סבא שלו והיכן היה וכו']. אף אחד לא יוכל למכור לי תותים וסיפורי סבתא על איך נוצרתי ואיך אני כאן, כי אני יודע בדיוק מהיכן באתי עד 500 שנה אחורה.
גם בדורות שאני כבר לא יודע בדיוק מוחלט את ייחוסי, כלומר שאיני יודע בדיוק מי היה בן של מי והיכן גר ומה היה עיסוקו, אבל אני יודע בבירור של מי הוא היה נכד וצאצא, כך שייחוסי מוליך אותי עד דוד המלך בפירוט מושלם. [כלומר, אני יודע בוודאות על 500 שנה אחורה דור אחרי דור, ואני יודע בוודאות על קרוב ל3000 שנה אחורה, לא בסדר מדויק, אבל אני מזהה את העקבות עד לשם]. עכשיו, אם לפני 3000 שנה גם היו קיימים אנשים שידעו לפרט בדיוק את הדורות שלפניהם [והם מסרו לנו בדיוק את סדר הדורות ופירוטם], הרי שאני יודע בוודאות את כל סדר הדורות עד לאדם הראשון.
 
אין מציאות שמישהו היה יכול לפנטז לי את כל הסדר המדויק של הדורות, כי מדובר על זמן קצר מאוד. לפי הנאמר בתורה אדם הראשון שהיה חי קרוב לאלף שנה, ויכול היה לספר לכל מי שרק רצה לשמוע על כך שהוא היה יחיד בעולם, ולספר על האישה שנבראה ממנו, ושכולם צאצאים שלו. הבן שלו ידע מכך [הוא הרי היה האח הראשון בעולם לקין שהרג את הבל], והבן שלו תיאורטית יכול היה לספר זאת שוב למיליוני ומיליארדי צאצאיו שחיו יחד עמו בעולם. יחד עמם לפי מסמך התורה, חיו באותו עולם גם נח ובניו, שבזמנם אירע המבול. זאת אומרת, שכשהם מספרים את סדר הדורות מהם אחורה עד אדם הראשון, זה לא סיפורי היסטוריה, אלא עדות מכלי ראשון.
 
עכשיו, מאז מותם של נח ובני עד ללידתו של יעקב אבינו, לא עברו אפילו לא מאה שנה. כך שלספר לי שעבדו על יעקב אבינו וסיפרו לו סיפורי סבתא על סדר הדורות המדויק של אבא וסבא שלו ואבא וסבא שלהם, זה דבר מופרך לחלוטין, מופרך ומטורף.
 
מיעקב אבינו והלאה, לא שייך לומר שעבדו על מישהו, כי לומר שלא היה שבט ראובן בעולם, זה כמו לומר שאין עיר תל אביב בעולם.
 
כך שאני יודע בדיוק מתי נוצר העולם, ומתי הוא התחיל.
 
עכשיו, הקושיות על קיום העולם במשך 5772 שנה, מכל מיני הוכחות פיזיות ומדעיות מוצקות, הם קושיות על מציאות, לא קושיות על תיאוריות. אז יש קושיות, וכמו שאמרו, מקושיות לא מתים. כל קושיה יש לה תירוץ, ולפעמים התירוצים כל כך פשוטים, שהקושיות לא מתחילות כלל. למשל, התירוץ על כך שהעולם נברא עם סימני שחיקה, הוא כל כך פשוט, כי העולם הרי נברא עם עצי פרי גדולים, וגם הבהמות נבראו כשהם גדולים, וגם האדם נברא כשהוא גדול [ביום הראשון שהוא נוצר, כבר נולדו לו 2 בנים], והכל החל לזרום בבת אחת כאילו עולם קיים מזה מיליוני שנה. מה יותר פשוט מזה? גם אם לא היו קושיות והוכחות מדעיות על גיל העולם, היינו יודעים שהעולם בשנת ה0 לא התחיל מ0, כי אנחנו יודעים שהכול התחיל בגדול, עוד הרבה יותר גדול ממה שאנחנו מכירים היום.[כג]
 
אני מנחש שהדברים הללו צורמים לרב רדלר בדיוק כפי שהם צורמים לי אבל בניגוד אלי הוא אינו מוכן לשפוך את התינוק יחד עם המים ולכן הוא אינו מחמיץ אף התפתלות בדרכו להחיל את דעותיו המתקדמות על חכמים ורבנים שמעולם לא חשבו, ולא היו יכולים לחשוב כמוהו.
 
 
האם הרב רדלר כופר בעיקר?
 
אני מניח שקהל הקוראים הפוטנציאלי של החוברת 'אבולוציה: תורת ההתפתחות' לא יזדעזע למקרא הדברים שמצאו את דרכם לחוברת אבל קשה לי להאמין שדבריו של הרב רדלר יישמעו בשקט בקהלים היותר מתלהמים שבקרבנו ולכן אני מציע לו להימנע מניסוחים דוגמת:
 
 
לפיכך ברור שכשאומרים שהעולם נברא לפני חמשת אלפים שבע מאות ומשהו שנים, הכוונה לכך שסדר החוקים שבו אנו חיים היום, כלומר ההצגה שלנו, התחילה לפני חמשת אלפים שבע מאות ומשהו שנים. אין לנו שום דרך לדעת אם חללית שהייתה משקיפה על פני כדור הארץ הייתה רואה שינוי כלשהו או אירוע גדול שניתן להבחין בו, ברגע בו נברא העולם הזה והתחיל סדר החוקים שלנו, ייתכן מאד שלא. הרבה יותר נכון ומתאים על פי היהדות, כפי שראינו ב'דבריהם של חכמי ישראל, שהעולם הופיע בצורה הדרגתית-התפתחותית. איך זה קרה בפועל אנחנו פשוט לא יודעים. יכול להיות שהיה הומו-ספיינס מסוים, שאצלו החלה להתנוצץ נשמה, נטייה מוסרית, והוא זה שנקרא האדם ראשון. מנגד, יכול להיות שבכלל לא היה מישהו קונקרטי שקראו לו אדם הראשון, זה לא משנה שום דבר.(עמ' לא-לב)
 
וואו! אנשים עלו על המוקד בגין הרבה פחות מזה. זאת אינה יהדות. זאת רדלריות שכופרת לא רק בפשוטם של המקרא, המדרשים, התלמודים, הראשונים והאחרונים אלא גם בכל האמונות הבסיסיות שהורים העבירו לילדיהם מאז ההתגלות על ההר. לי אין שום כוונה לנקוט בצעדים שיבטיחו את כבודה של התורה אבל אני בהחלט ממליץ לרב רדלר לוודא שהחוברת הזאת לא תיפול לידיהם של אנשים פחות ליברליים והומניים ממני. בימינו קשה להעריך אילו מהומות היא עלולה לגרום.
 
כפירה דומה אנו מוצאים גם בהתייחסותו לששת ימי הבריאה שכן אם מדובר רק באלגוריות עמוקות, פנימיות התורה, סתרי התורה וכל שאר מסכי העשן הדומים, מדוע עלינו להקפיד על כל דקדוקי שמירת השבת? הרי גם השבת חייבת בהכרח להיות לא יותר מאשר אלגוריה יפה שמתייחסת לעומקי התורה, פנימיותה וסתריה.
 
בקיצור, ברגע שאתה מתחיל לשחק עם משמעותם הפשוטה של פסוקי התורה ומאמרי חז"ל אתה פותח תיבת פנדורה שתשחרר את כל השדים ולא תותיר מאחור אפילו את קצה קציה של התקווה.
 
 
סיכום
 
מה אמור לעשות אדם שמבין שבין האמונה למדע נפער פער שנראה כאילו הוא אינו ניתן לגישור? האם עליו להתעלם מכל תכתיבי המדע ולדבוק אך ורק באמיתות של הדת? אולי עליו להסיק שמאחורי האמירות הדתיות מסתתרות רק אמונות תפלות, הזיות והוראות של בעלי עניין אינטרסנטיים שתפסו חזקה על הדת? האם הוא צריך להקים בתוך מוחו חיץ שיפריד את אמונותיו מתכתיבי הגיונו כך שהוא יוכל לתת לדת את שמגיע לה ולמדע את שמגיע לו? או שמא עליו להפשיל את שרווליו ולמצוא את נוסחת הפלאים שתתאם את האמירות הדתיות לממצאי המדע המודרני ותראה לכולם שהדת תמיד ידעה את מה שהמדע הצליח לחשוף רק לאחרונה? החרדים לא יעלו בדעתם שום אפשרות זולת הראשונה. אני ומפוקחים רבים אחרים בחרנו באופציה השנייה. רבים וטובים, בעיקר בקרב הדתיים והמסורתיים, בוחרים בדרך השלישית. הרב רדלר, בדומה לרמב"ם, החליט ללכת דווקא בנתיב הרביעי.
 
הבעיה היא שבעוד שהרמב"ם היה צריך לפשר בין הפרשנות הימי-ביניימית של דת עתיקה לפרשנות הימי-ביניימית של פילוסופית עתיקה, הרב רדלר כבר נאלץ למצוא דרך להתאים דת שנשארה כבולה להלכי החשיבה של העת העתיקה וימי הביניים לתובנות המדעיות של המאה העשרים ואחת. את המשימה הזאת יכול ליטול על עצמו רק מי שאינו בקי במדע, ביהדות או בשניהם שכן אין כל אפשרות לרבע את המעגל או לחליפין, לעגל את הריבוע. ארון הספרים היהודי גדוש בהררי מלל שדנים בכל היבטיו של הנרטיב הרבני מבלי לפסול, ולו אף ברמז, את אמונות היסוד של הדת, ובכללן את האמונה בבריאה פלאית שארכה ששה ימים בני עשרים וארבע שעות סטנדרטיות.[כד] לכן טוב יעשה כל מי שחושב שהוא הצליח למצוא במקורות המסורתיים אסמכתאות לתיאוריות חדשניות, דוגמת אלו שהרב רדלר מעלה לפנינו, אם יחזור להתעמק במקורותיו בכדי לאתר את המקור לטעותו. החוט המשולש: האמונה היהודיות, המדע המודרני וההגינות המחקרית, לא יתאחה לעולם ואני די משוכנע שאפילו הרמב"ם היה מרים את ידיו אם הוא היה נדרש לכתוב מורה נבוכים חדש שמתאם את אמירות הדת לתובנות המדע של ימינו.
 
מה עלינו להסיק מכך שהרב רדלר לא הצליח לקדם את האג'נדה שלו מבלי להעניק למקורותיו פרשנויות פרטיות משלו ושבסופו של דבר אין בחוברת שלו דבר זולת אי-הבנות, עיוותים ופרשנויות מגמתיות? לפי דעתי המסקנה היא פשוטה ומחייבת: אין שום אפשרות לחיות בשלום בשני העולמות ועל כל מי שאינו רוצה לעשות שקר בנפשו להחליט אם הוא רוצה להמשיך וללכת במסלול שמוכתב על ידי תורה שבוודאות לא ניתנה על ידי מי שהיה אמור להכיר גם את האמיתות של המדע, או לעבור לנתיב של אלו שכבר הבינו שהדת עוצבה למטרותיהם של בעלי עניין שמנעו ממנה להתקדם עם הזמן ולהתאים את עצמה לתובנות ולצרכים של בן המאה העשרים ואחת. הרב רדלר מנסה לפתור את הבעיה על ידי המצאת דת חדשה שכביכול מעלימה את התובנות המושרשות של המסורת היהודית. אחרים צריכים להבין שהדת הזאת כבר קיימת וקוראים לה ליברליזם הומני.[כה]
 
 
אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות', אליו תוכלו להגיע באמצעות המשבצת הירוקה הנקראת 'הפניות' שנמצאת בשמאלו של דף הבית.
 
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו. בנוסף, אשמח אם תצביעו בסקר שבדף הבית. אני חושב שצריך להפיץ ברבים את בשורת הספקנות ולכן אם המאמר מצא חן בעיניכם אנא שתפו אותו עם חבריכם ברשת החברתית אליה אתם משתייכים. לנוחיותכם, תמצאו בסוף המאמר כפתורי שיתוף שיקשרו אתכם באופן אוטומטי לכל רשת חברתית שרק תרצו.
 


[א]             
הרב גיורא רדלר הוא חוזר בתשובה, דתי לאומי, סא"ל (מיל.) בצנחנים ומנכ"ל חברת תוכנה. הרב נותן שיעורים במספר מסגרות. החוברת יצאה לאור בהוצאת 'ולחשוב מחשבה'.
[ב]             
הרבי מליובאוויטש כתב בספר 'שערי האמונה' שלו (עמוד 210) 'בהסיפור על דבר הבריאה נתפרש גם כן סדר הבריאה. אותם הנבראים ביום שלישי, רביעי, חמישי ושישי, היינו שהמינים נבראו כל אחד ואחד בפני עצמו. וכפשוטו של מקרא, אשר הארץ הוציאה צמחים דגים ותנינים עופות חית ובהמות. ואחר כך נברא האדם, ולא שנתפתחו זה מזה.' דבריו של הרבי מליובאוויטש מייצגים את דעתם של רוב החרדים ואיני חושב שרבני הציונות הדתית צריכים לעצור ולחשוב אם ראוי להאשים את כל החרדים ב'כפירה מוחלטת'.
[ג]              
ראה הערך 'ישראל ליפשיץ' בויקיפדיה
[ד]              
ראה הערך 'יהודה הלוי' בויקיפדיה
[ה]             
ובהמשך, אותו הרב רדלר אינו מביא: 'ואשר באויר, ומאלה אל בעלי החיים אשר בארץ, בעלי החושים הנפלאים וההכרות הנפלאות.' (הכוזרי, מאמר רביעי, אות ג).
[ו]              
רש"י על בראשית א:א (עמוד כה' בחוברת של הרב רדלר).
בראשית א:א
[ח]             
בראשית ב:ד
[ט]             
עמוס ט:ו, 'מַעֲלוֹתָו' קרי: 'מַעֲלוֹתָיו'
[י]              
ישעיה סו:א
[יא]            
ישעיה מח:יג
[יב]            
ראה המאמר 'איך בדיוק נברא העולם על פי המסופר בספר בראשית'
[יג]             
דברים ל:לב
[יד]             
ראה הערך 'רב' בויקיפדיה
ראה הערך רש"י בויקיפדיה
[טז]            
רש"י על חגיגה יב:א
[יז]             
ראה את נוסח הפרשה ב'ויקיטקסט'
[יח]            
ראה הערך 'תורת השמיטות' בויקיפדיה
[יט]            
על פי התורות הפילוסופיות של אפלטון ואריסטו כל עצם מורכב מחומר 'היולי' וחסר תכונות ומ'צורה' שמעניקה לחומר את תכונותיו. ראה הפרקון 'חומר, תנועה וצורה' במאמר 'ההשפעה האריסטוטלית'. 
[כ]              
ראה הערך 'בחיי בן אשר' בויקפדיה
[כא]            
ראה הערך 'שמואל אליעזר הלוי אידלס' בויקיפדיה
[כב]            
הציטוט המלא מדברי הרמב"ם הוא:
'מה שגרם למחזיקים בדעה זאת – מה שמצאו יום אחד ויום שני, המחזיק בדעה זאת פירש את הדבר כפשוטו וטען: אם אין גלגל סובב ואין שמש, על פי איזה דבר נמדד יום ראשון? לכן אמרו בלשון הזה: יום ראשון, אמר רבי יהודה ברבי סימון: מכאן שהיה סדר זמנים קודם לכן. אמר ר' אבהו מכאן שהיה הקב"ה בורא עולמות ומחריבן. וזה - יותר מגונה מן הראשון'.
[כג]             
ראה המאמר 'התכתבות עם חרדי מייצג'
[כד]            
בשולי הארון הזה ניתן למצוא פה ושם ספרים חדשים יחסית של מחברים שבדומה לרב רדלר מנסים לפרש את הבריאה ברוח הימים הללו, למשל פרופסור ג'רלד שרודר, פרופסור יהודה לוי, פרופסור נתן אביעזר והמאור התורני הרב זמיר כהן אבל לספרים הללו אין שום משקל תורני והמסתמך עליהם עושה זאת על אחריותו בלבד.   
ראה המאמר 'במה אני מאמין'


[1]          
בראשית רבה ג:ז
[2]          
אמר החבר: וכי נמצא מעולם מופת בשאלה זו: חלילה לאל מהיות דבר התורה סותר עדות דבר הנראה עין בעין או דבר שהוכח במופת שכלי. אמנם הזכרו בתורה נסים שיש בהם שנוי סדרי בראשית אם בדרך בריאת עצמים או בדרך הפיכת עצם לעצם אך כל אלה לא באו כי אם להורות על כך שבורא העולם מרצון יכול לעשות כל אשר יחפץ בכל עת שיחפץ. אולם שאלת קדמות העולם או בריאתו שאלה שקשה לפתרה היא וראיות שתי הטענות בה שוות ומה שהכריע לצד הבריאה הוא הקבלה מאדם, מנח וממשה עליו השלום עדות הנבואה שהיא נאמנה מעדות ההקש ההגיוני, ועם כל זה אלו ראה אדם המאמין בתורה הכרח הגיוני בדעה על היולי קדמון בצרוף לדעה שלעולמנו זה קדמו עולמות רבים לא היה בכך משום פגם באמנותו שעולמנו זה נתחדש רק לפני זמן מסים ושראשוני האנשים בו היו אדם ונח.
(רבי יהודה הלוי, ספר הכוזרי, מאמר ראשון, אות סז)
[3]          
אר"י בר סימון יהי ערב אין כתיב כאן אלא וַיְהִי עֶרֶב מכאן שהיה סדר זמנים קודם לכן א"ר אבהו מלמד שהיה בורא עולמות ומחריבן עד שברא את אלו אמר דין הניין לי יתהון לא הניין לי א"ר פנחס טעמיה דר' אבהו 'וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד' דין הניין לי יתהון לא הניין לי.
(בראשית רבה ג:ז)
תנו רבנן: בית שמאי אומרים שמים נבראו תחלה ואחר כך נבראת הארץ שנאמר 'בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ' ובית הלל אומרים ארץ נבראת תחלה ואחר כך שמים שנאמר 'בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם'. אמר להם בית הלל לבית שמאי: לדבריכם אדם בונה עלייה ואחר כך בונה בית? שנאמר 'הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָו וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ'? אמרו להם בית שמאי לבית הלל: לדבריכם אדם עושה שרפרף ואחר כך עושה כסא? שנאמר 'כֹּה אָמַר יְהֹוָה הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי'. וחכמים אומרים: זה וזה כאחת נבראו שנאמר 'אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו'. ואידך מאי יחדו דלא משתלפי מהדדי קשו קראי אהדדי? אמר ריש לקיש: כשנבראו ברא שמים ואחר כך ברא הארץ וכשנטה נטה הארץ ואחר כך נטה שמים.
(חגיגה יב:א)
[5]          
חגיגה יא:ב
[6]          
חגיגה יב:א
חגיגה יב:א
[8]          
פסחים ב:א
[9]          
פסחים צד:א
[10]         
פסחים צב:ב
[11]         
חגיגה יב:א
[12]         
רבי יהודה הלוי, ספר הכוזרי, מאמר ראשון, אות סז
[13]         
ואין הפרש אצלנו בין מי שיאמין שהשמים הוים מדבר בהכרח ונפסדים אל דבר, או אמונת אריסטו, אשר יאמין שהם בלתי הוים ולא נפסדים - כי כונת כל נמשך אחר תורת 'משה רבינו ואברהם אבינו' או מי שילך בדרכיהם אמנם היא אמונה, שאין דבר קדמון כלל עם האלוה, ושהמצאת הנמצא מהעדר בחוק האלוה אינה מכת הנמנע, אבל יחשבו עוד קצת אנשי העיון שהוא מחויב:
(הרמב"ם, מורה נבוכים, חלק ב, פרק יג)
[14]         
רבי יהודה הלוי, הכוזרי, מאמר רביעי, אות ג
[15]         
רבי יהודה הלוי, הכוזרי, מאמר חמישי, אות כ
[16]         
אבות דרבי נתן א:ח
[17]         
סנהדרין לח:ב
[18]         
בראשית רבה יד:ז
[19]         
המהר"ל, ספר חדושי אגדות, חלק שלישי, עמוד קנ, מסכת סנהדרין
[20]         
גמ' שעה ראשונה הוצבר עפרו כו'. גם בהמה ורמש וחיתו ארץ בו ביום נבראו קודם שנברא אדם ולא פרט בהם באיזו שעה ביום דאפשר דבלילה נבראו אבל האדם שהיה תכלית הבריאה סיפר בו שנברא ביום כמ"ש ביום ברוא אלהים אדם וגו' ויקרא את שמם אדם ביום הבראם וגו'. ומ"ש שמינית עלו למטה ב' וירדו ד' כו'. לפי סדר הפרשה והאדם ידע את חוה וגו' כתיב בתר שנטרד מג"ע אבל דרשו כן מדכתיב והאדם ידע שהקדים השם לפועל ולא כתב וידע אדם כמ"ש רש"י בחומש ועיין בזה ברא"ם ועוד דרשו זה ספר תולדות אדם ביום ברוא וגו' שביום שנברא הוליד וכתבו התוס' וירדו ד' אדם וחוה וקין ותיומתו אבל הבל לא נולד באותו פעם כדכתיב ותוסף ללדת וב' תיומות נולדו עמו דדרש בב"ר מדכתיב את אחיו את הבל עכ"ל.
(מהרש"א על סנהדרין לח:ב)
[21]         
תפארת ישראל, פרק טז
[22]         
הרמב"ם, מורה נבוכים, חלק ב, פרק ל
[23]         
בראשית רבה א:יד וראה גם חגיגה יב:א, קהלת רבה ג:כד, הרמב"ן על בראשית א:א, מהרש"א על חגיגה יב:א, ילקוט שמעוני א:ג ועוד פרשנים רבים שמתייחסים לביטוי את השמים ואת הארץ.
[24]         
חגיגה יב:א
[25]         
סוף דבר, לא תביט באלו המקומות למאמר אומר, כבר הודעתיך שיסוד התורה כולה - שהאלוה המציא העולם לא מדבר, בזולת התחלה זמנית, אבל הזמן נברא, כי הוא נמשך לתנועת הגלגל, והגלגל – נברא.
(הרמב"ם, מורה נבוכים, חלק ב, פרק ל)
נקרא 8694 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

11 תגובות

  • קישור לתגובה ראשון, 29 ספטמבר 2013 19:02 הוסף ע״י עדי אביר

    אדם שלום,

    ראשית הרשה לי להבטיח לך שאני לא צד בדיון שהרב רדלר פותח בחוברת שלו ואין לי שום השקעה אמוציונלית בנושא. כמובן שאין לי גם שום עניין אישי עם הרב עצמו, אותו איני מכיר ובכל זאת מוקיר.

    כעקרון החוברת היא נדבך נוסף בנסיון המתמשך של הציונות הדתית להתאים את הדת היהודית לתובנות של המדע המודרני. בעוד החרדים נוקטים בקו מאד פונדמנטליסטי שקובע בצורה דוגמטית שכל המינים נבראו תוך ששה ימים לפני פחות מששת אלפים שנה, הרי שהציונות הדתית כבר הבינה שלא ניתן לשלול באופן גורף את כל התובנות של המדע המודרני ובמקום זאת היא, כמו הרמב"ם, מנסה להתאים את הדת למדע, היינו, למצוא את התובנות המדעיות שאמורות להסתתר בתוך הטקסטים היהודיים. נראה לי שרבני הציונות הדתית שמנסים להתעמת עם הנושא פועלים על פי תכתיב הגיוני שאומר שאם האמירות המדעיות הן נכונות וגם האמירות הדתיות הן נכונות הרי שהדת והמדע חייבים לתאר את אותן האמיתות ואם האמיתות הללו אינן ניכרות על פני השטח הן חייבות להיות חבויות אי שם בעומקה, פנימיותה או סודותיה של התורה.

    אני כמובן לא צד למחלוקת בין ההחרדים לציונות הדתית, אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה, אני מה טיבי? אבל כיוון שכבר ביקשו את חוות דעתי אני מוצא לנכון להבטיח שהמאבק יתנהל על פי כלליים ברורים ושאף צד אינו מרמה, מאחז עיניים או נוקט בטקטיקות פסולות. לגבי החרדים אין לי שום טענה: הם דבקים בפסוקים מפורשים ודוחים בקש את כל טיעוני הנגד. זאת אמנם גישה שמתאימה ליענים יותר מאשר לרבנים שמתיימרים להבין את כל נפלאות הבורא אבל היא לפחות קונסיסטנטית ומי שאינו מתעמק בקרביה גם לא ימצא בה יותר מידי סתירות פנימיות. גישתו של הרב רדלר, לעומת זאת, היא הרבה יותר בעייתית ולו רק משום שהרב רדלר מרשה לעצמו לברור בקפידה את המקורות שמתאימים לשיטתו, להתעלם מהמקורות שסותרים אותה ולהבין לא נכון מקורות מהם יכולה אולי להסחט תמיכה בטענותיו.

    התנ"ך מתייחס במפורש לבריאת העולם ויצירת המינים וחכמי התלמוד דרשו את הפסוקים הללו ומצאו בהם פליאות חמודות, סתרים ועומקים שתמיד, אבל תמיד, עולים בקנה אחד עם פשט הפסוקים. ההבנה הפשטנית של הבריאה החד פעמית הייתה מקובלת גם על כל הראשונים ולמיטב ידיעתי איש מהם לא שלל אותה ולא ניסה למצוא בכתוב עומקים נסתרים שמלמדים כביכול על התפתחות מתמשכת. כל המקורות הללו, התנ"ך, התלמודים, המדרשים והראשונים, סותרים התיאוריה של הרב רדלר ולכן הוא פשוט מתעלם מהם ובמקומם הוא בוחר אוסף אקלקטי של פרשנים שלפי דעתו החביאו בפירושם הכרה בנוכונותה של תורת האבולוציה. כשבדקתי את המקורות הללו התברר לי שלא מיניה ולא מקצתיה. הפרשנים עליהם הרב רדלר מטיל את יהבו לא אמרו את מה שהוא היה רוצה שהם יגידו ונראה שהוא פשוט לא הבין את דבריהם, או גרוע אף מזאת, שהוא כן הבין את מקורותיו והעדיף לברור מהם משפטים וחצאי משפטים שלפי דעתו יכולים להתפרש לקולא, תוך שהוא מתעלם מכוונתו של הפרשן עצמו, אותה יבין בנקל כל מי שהורגל בקריאה של טקסטים שנכתבו על ידי חכמי הביניים.

    בסופו של דבר אני שולל לחלוטין את נסיונות הסרק למצוא בארון הספרים היהודי תימוכין לתורת האבולוציה של דרווין ומשאיר בידי הרב רדלר, וכל שאר משכילי הציונות הדתית, את הברירה לפסול המדע ולאמץ את ההבנה הפונדמנטליסטית בה דגלו גדולי ישראל לדורותיהם או לשלול את האמיתות של הדת היהודית ולדבוק אך ורק בממצאים ובתיאוריות של המדע. למרות נסיונותיו של הרב רדלר ורבים שכמותו, אין כל דרך לאחוז את המקל משני קצותיו ולהניח שבעומקי היהדות תימצא הדרך לפשר בין שתי התורות. בעומקי התורה אמנם ניתן למצוא כמעט כל מה שמחפשים אבל אין כנראה שום עומק בו ניתן לחשוף איזו שהיא נוסחת קסמים שתביא להרמוניזציה בין המדע המודרני לדת הרבנית, שכזכור, התעצבה והתאבנה כבר בסוף העת העתיקה ובמהלך ימי הביניים.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה ראשון, 29 ספטמבר 2013 10:04 הוסף ע״י אדם

    מאמר מושקע, לצערי לא הספקתי לקראו עד תומו ובע"ה אחזור בהזדמנות הראשונה שתתאפשר לי. רציתי להגיב ככה במהירות על מה שכן הספקתי לקרוא-

    אמנם לא קראתי את החוברת של הרב רדלר לכן אין לי באמת הזדהות שלמה איתה. רק מהביקורת שלך ומהניסוחים שלך אותה הבנתי שגם אתה לא כל כך פוליטקלי קורקט (אבל ללא ספק נזעם מאוד, יאמר לזכות מוסריותך).

    גם אם הרב יצא מנקודת הנחה שהתורה אמת, (שאינני יודע אם כך ההתייחסות באמת בחוברת) הדבר מפריע לך כאיש מדע שחוקר בצורה אמפירית ואובייקטיבית את הכל. הרב רדלר נסמך על מסורת עתיקה ומנסה להוכיח אותה. מי אמר לך שלפני זה הוא לא עשה חושבים עם עצמו בצורה אובייקטיבית? חוץ מזה, ביקורת על נוסח הכתוב אף פעם לא החלישו בעיניי את תוכן הדברים..

    הרב רדלר אמנם לא מסביר מהם סודות התורה וסתרי תורה הגנוזים, אך מי שמכיר את תכלית העולם המוסרית - הכרת התבונה האנושית בעליונות המוסרי והטוב, אזי רואה שכל מגמת התורה היא להוביל ולהצפין את הסודות הללו בכל צורה שהיא.

    והדבר האחרון שקראתי - הגדרת העולם ככוחות הטבע, חוקיות גמורה, כציטוטך, איננה מאבדת את משמעויות הביטויים שהבאת לאחר מכן, אלא רק מעמיקה את ההסתכלות בהם, כמו "ריבונו של העולם" - התיחסות לאל כאחראי על מערכת החוקים, כפועל מתוכה. אומות העולם - האומות שהולכות על פי חוקי הברירה הטבעית, הטבע, בלי ניסיון להתעלוןת מעליהם, וכן על זה הדרך בשאר הביטויים וההיגדים שציטטת. עברתי אחד אחד, והם טיפה מאמץ ועמקות מחשבה אפשר לרדת לשורשן האמיתי. מצחיק שאיש באמת חכם כמוך לא חשב על זה לבד.

    אשמח לקרוא שוב בהמשך, בהצלחה רבה בחקר האמת! :]

  • קישור לתגובה שני, 10 יוני 2013 11:59 הוסף ע״י עדי אביר

    גיורא שלום,

    צר לי אם הניסוחים שלי צרמו לך. אנא קבל את התנצלותי.

    תגובתך עלתה כמאמר נפרד שמופיע מיד לאחר המאמר שלי.

    בקרוב אשיב לתגובתך. בינתיים, אם יש לך השגות על העריכה אמהר להכניס כל תיקון שתבקש.

    בברכה,

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שני, 10 יוני 2013 11:19 הוסף ע״י גיורא רדלר

    עדי שלום
    אני שולח לך תגובה לניתוח למייל שפיסמת באתר. אשמח אם תפרסם אותה.
    תודה גיורא רדלר

  • קישור לתגובה רביעי, 24 אפריל 2013 13:59 הוסף ע״י עדו

    א. להבדיל ממך בועז, ליבוביץ' ידע להתנסח.
    ב. הרב עובדיה יוסף אסר על תלמידיו ללכת לשיעוריה של האחות המהוללה (היא הייתה בת שבעים בערך באותו זמן) כדי לא לפגוע בצניעות. אז מי כאן הטרללה?

  • קישור לתגובה שלישי, 23 אפריל 2013 22:17 הוסף ע״י בעז

    ישי הו ליבוביץ לא דמות דתית .רוב הזמן גם לא היה ל"בעיות אישיות" ומגלומן מזדמן הזה כיפה על הראש.הוא היה בעל דעות כפירה בולטות וביזה ממש חכמי ישראל גדולים ומובהקים.חבל שלא למד מאחותו הצדיקה המהוללה,היה יוצא פחות טרללה

  • קישור לתגובה שישי, 19 אפריל 2013 14:57 הוסף ע״י עדו

    כאן חייבים להזכיר את ישעיהו ליבוביץ' היחיד מבין הדתיים שלא ניסה לתרץ תירוצים ולהכניס בכוח פילים בקוף המחט אלא אמר במפורש שהתורה איננה ספר היסטוריה, ביולוגיה או פיזיקה ולא לומדים ממנה דבר על העולם. מאז שהוא מת אין אף דמות דתית בולטת שמציגה השקפת עולם שאני מצליח לכבד

  • קישור לתגובה חמישי, 18 אפריל 2013 20:14 הוסף ע״י עדי אביר

    אבי,

    תודה.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה חמישי, 18 אפריל 2013 19:07 הוסף ע״י אבי

    כתבה מרתקת!

    מדהימה אותי האקרובטיקה הדתית המדהימה שמחבת"ים מוכנים לעבור, והשקרים שהם מוכנים להפיץ רק כדי לאסוף אנשים לשורותיהם.

    אם הדת הגיעה למצב כזה - זה רק מראה לך כמה "חוכמה" יש בדת היהודית.

    ישר כח!

  • קישור לתגובה חמישי, 18 אפריל 2013 18:46 הוסף ע״י עדי אביר

    ג'ורדן,

    אני התבקשתי לנתח את החוברת על ידי גורם שלישי שרצה מטעמים השמורים עימו להעלות את הנושא לדיון ציבורי. מלכתחילה לא היה עולה על דעתי להשקיע כל כך הרבה בהפרכת התיאוריה של הרב רדלר אבל מכיוון שהנושא עלה ראיתי בכך הזדמנות לדון בדילמה האמונית שעומדת בפני הציונים הדתיים שבוחרים לגור בשני העולמות, וממילא גם להתמודד, לא תמיד בשיטות לגמרי מכובדות, עם הסתירות הכבדות שבין הדת למדע.

    הרב רדלר ממחיש את עומק הבעייה ומדגים את הטקטיקות באמצעותן הדתיים הנאורים מנסים להתמודד עם הפער שלפי דעתי לעולם לא יגושר.

    בברכה,

    עדי אביר

  • קישור לתגובה חמישי, 18 אפריל 2013 18:12 הוסף ע״י ג'ורדן.

    קראתי את המאמר מושקע ויסודי.
    אבל אני לא מבין
    מדוע הרב רדלר זכה לכזה יחס
    והשקעה ע"מ להפריך את התאוריה שלו.

    אני הקטן מסכים עם רוב מוחלט של ההסגות
    הכפירה וחטא הגאווה...

    מסכים במיוחד עם ההקדמה, שהחרדים אינם נדרשים
    השנים אלו של שער ה-נ' ונחסכים מהם הצורך בתירוצים וטענות.

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים