בורא שמיים וארץ אכן רשאי להעניק כל ארץ בעולמו לכל עם ששובה את ליבו וכיוון שתורתו הקדושה מבטיחה את ארץ כנען לאבות האומה ולזרעם אנו רשאים לנופף בקושן האלוהי ולתבוע לעצמנו בעלות על ארץ ישראל השלמה שהובטחה לאבותינו ולנו. די בעיון שטחי בתורה הקדושה כדי להצדיק את הטיעון הזה אבל די בבדיקה קצת יותר מעמיקה כדי להבהיר שהמקראות מבטיחות את אותה ארץ גם למיליוני גויים ונוכרים, ובכללם אפילו לגדולים שבשונאינו. מדינת ישראל חבה את קיומה לחוק הבינלאומי ולהכרת האומות וטוב נעשה אם נסתפק בכך ולא ננסה לבסס את זכות קיומנו על קושן אלוהי שהתנ"ך עצמו הופך לחסר כל ערך.
|
בסדרת שיחות קצרות על פרשת השבוע בחורה כשרונית במיוחד בשם נירה עמית חושפת בעזרת ידע מרשים וחוש הומור דק את האבסורדים, הסתירות וההבלים שמציפים את ספרי התורה.
|
תגובתו הראשונה של ד"ר אלחנן שילה מתאריך 30.7.14
|
קביעתך שפתרון של תיקוני נוסח "מעולם לא ימצא את דרכו למחשבתם של הפרשנים ושאר גדולי ישראל" איננו נכון מבחינה עובדתית וראוי שתתקן זאת למען האמת והיושר, למרות שזה מקלקל את הראיה הדיכוטומית של שחור/לבן, רבנים פרימיטיביים לעומת חוקרים.
ר' רפאל בירדוגו כותב: "ואפשר שבהעתקה שהעתיק הסופר היה כתוב מספר השנים מטושטש [...] והמעתיק העתיק 'בן שנה'" ["שאול במולכו"]. פירוש זה מובא אצל עמוס פריש, "הערכה מחדש של פרשנות המקרא היהודית במאות הט"ז-הי"ט", מחקרים במקרא ובחינוך (תשנ"ו) עמ' 132.
|