הדורות הקצת פחות תמימים נוהגים להצניע את הספר 'מנחת יהודה, הרוחות מספרות' של החכם יהודה פתיה ז"ל אף שספר זה מטיב לבטא את האמונות שרווחו בקרב יהודי בבל בסוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים. לספר זה חשיבות אקטואלית ולו רק משום שאותה הקרקע הפורייה שהנביטה את סיפוריו של הרב פתיה הצמיחה גם שני רבנים שהטביעו חותם עמוק לא רק על חיי הדת במדינת ישראל אלא גם על סוגיות ביטחוניות, חברתיות, כלכליות: מרן מרדכי אליהו שהוביל את הציונות הדתית למרחבים הרדיקליים שמעבר לגבולות הטעם הטוב ומרן עובדיה יוסף שהמיט על עם ישראל מפלגה דלת הישגים ורבת תביעות. הרקע של שני האישים הללו מחייב אותנו לשאול את עצמנו אם אנחנו באמת יכולים לישון בשקט בידענו שהפקדנו את הגה המדינה בידיהם של אנשים שמאמינים בשדים, רוחות ודיבוקים?