לכל מי שעדיין לא התעבדק לחלוטין צריך להיות ברור ששום אל בדעתו הצלולה לא היה כותב תורה עמוסה בכל כך הרבה כפילויות, בלבולים, וסתירות. הרבה יותר סביר להניח שבתקופת בית ראשון, וייתכן אף מאוחר יותר, נמצאו לא מעט בני תמותה שמצאו לנכון לבחוש בקדירה ולכתוב ספרים חדשים או להוסיף לספרים קיימים את הציוויים והתקדימים החביבים עליהם. אין כמובן שום דרך להוכיח את הטענה ההגיונית הזאת אבל סיפור אחד שהשתמר במקורותינו מדגים את הקלות בה ניתן היה להחדיר לכתבי הקודש ספר חדש לחלוטין ולאורו של סיפור זה נוכל לבדוק בשנית את ההשערה שחלקים נכבדים מהתורה נכתבו על ידי גורמים אינטרסנטים שמצאו הזדמנויות לשלב במקרא סיפורים וציוויים חדשים ומשופרים שקידמו את מטרותיהם.