Skip to content

1VSDAT

Open menu
רביעי, 26 דצמבר 2012 22:36

במה אני מאמין

דרג מאמר זה
(5 מדרגים)
אם אני נשאל איך אני מגדיר את עצמי עלי להודות שאני סופיסט במובנה ההיסטורי של המילה, מטריאליסט, ספקן אפיסטמולוגי, מעין הומניסט-ליבראלי שמאמין בערכי הדמוקרטיה ושלטון החוק, מעריץ מושבע של המדע וההשכלה וציוני נלהב שעדיין אוהב את המדינה הזאת. זה אולי אינו תמהיל אידיאלי אבל זה מה שאני ועם זה אני חייב להמשיך לחיות.
 
 
אם אני אדרש לפרט את אמונותיי הבסיסיות ביותר אהיה חייב להודות באשמות הבאות:
 
אני סופיסט[א]
 
איני רואה כל דרך להתחמק מהעובדה שאני בראש ובראשונה סופיסט. רבים יחשבו שאין סיבה להתגאות בכך יתר על המידה - הסופיסטים שחיו במאות החמישית והרביעית לפני הספירה בסופו של דבר זכו להגדרה מילונית מגמדת למדי[ב], אבל את תדמיתם המפוקפקת של ההוגים הללו נוכל לזקוף לעובדה שאין בידנו כתבים שנכתבו על ידי הסופיסטים עצמם וכל שאנו יודעים עליהם הגיע אלינו ממקורות עוינים, ובמיוחד מכתביו של מתנגדם הגדול - אפלטון. אפלטון אמנם תיאר את הסופיסטים כאנשים לא מוסריים וחסרי יושרה אינטלקטואלית אבל אפילו מתוך כתביו ניתן לזהות את האור החדש שהסופיסטים הקרינו לתוך עולם מוצף באמונה שראה באלים את הסמכות העליונה וציפה מבני האדם לספק את תאוותיהם ולנהוג כמצוות כוהניהם. כיום ההערכה כלפי הסופיסטים השתנתה מהקצה עד הקצה ורבים רואים בהם את מבשרי הפילוסופיה המודרנית והפוסט-מודרנית, המדע, הספקנות וההומניזם.
 
אפלטון האמין בקיומן של אידיאות מוחלטות, נצחיות ובלתי משתנות שמאכלסות את מחשבתו של האל העליון. חלק מהאידיאות הללו משמשות כתבניות, או מודלים, מהן  נגזרים צורתם ותכונותיהם של העצמים הגשמיים[ג] בעוד שאידיאות אחרות מגדירות תכונות וערכים מושלמים דוגמת 'יופי', 'טוּב', 'אמת', 'אצילות' וכדומה שמשמשים כאמות המידה לשפיטת תכונותיהן והתנהגותן של הבריות הארציות. קל להבין מדוע האידיאות האפלטוניות עומדות בבסיסן של כל הדתות שמתבססות על אלוהות נשגבת בעלת מחשבות, ערכים ורצונות מושלמים, מוחלטים, נצחיים ובלתי משתנים. באותה מידה גם לא קשה להבין כיצד הדתות הללו מספקות הזדמנויות פז ליזמים שמתיימרים להכיר טוב מכל האחרים את אותם מחשבות, ערכים ורצונות ומכתירים את עצמם כיחידים שיודעים במה צריך להאמין וכיצד יש לנהוג אם רוצים להתקרב ל'אמת המושלמת', ל'טוב המושלם' או ל'התנהגות המושלמת' שהאל שלהם רואה במחשבותיו.
 
הסופיסטים פסלו את תורת האידיאות של אפלטון וסרבו לאמץ את ההנחה שיש ערכים מושלמים, מוחלטים ונצחיים שאינם משתנים בהתאם לתנאי הזמן והמקום. לשיטתם אין אידיאות מוחלטות וממילא אין גם אמיתות שמימיות שמחייבות את האנושות כולה. 'האדם הוא מידת כל הדברים', טענו הסופיסטים, ובני האדם הם אלו שקובעים את הנורמות המחייבות. בהיעדר אמות מידה אבסולוטיות, האמת של האחד אינה בהכרח נכונה יותר מהאמת של האחר ומשתמע מכך שעל האדם לנתח לבדו את המציאות, לאמץ לעצמו אמת משלו ולהבין שעליו לשקלל את האמת שלו עם האמיתות של כל אלה שעימם הוא רוצה לחיות בשלום ובהרמוניה.
 
בעוד שהראיה האפלטונית/סוקראטית עומדת בבסיסן של כל הדתות המונותיאיסטיות, ההבנה הסופיסטית הנביטה את רוב הרעיונות שהאנושות הנאורה[ד] בחרה לאמץ במאות השנים האחרונות: ההומניזם, הליברליזם, הדמוקרטיה, הפילוסופיה המודרנית והפוסט-מודרנית, החשיבה החופשית, הספקנות והמדע. אמות המידה האלוהיות כבר אינן מתיימרות להכתיב לנו את המוסר ובמרבית מדינות העולם כללי המשחק נקבעים על ידי בני אדם במועצותיהם לאורו של החוק הבינלאומי שמבטא את המכנה המשותף של רוב החברה האנושית. הראיה הרלטיבית מוצאת את ביטוייה במשטרים הדמוקרטיים שמשקללים פנימה את מגוון האמיתות השונות בכדי לייצר חברות פלורליסטיות ודינאמיות שמכבדות את דעותיו ואמונותיו של כל אזרח ואזרח. חופש הדת והמצפון הפכו לאבני יסוד של כל חברה מודרנית, עקרונות ההומניזם שולטים ברמה ומכתיבים את ההתייחסות לאדם באשר הוא אדם וכדומה. זה אינו העולם של האידיאות והערכים המוחלטים ורוב האנושות הנאורה כבר הגיעה למסקנה שלאף אחד לא ניתנה רשות לייצג את האמת האחת, היחידה והמוחלטת ולסתום את פיותיהם של כל המינים, האפיקורסים וההוגים החופשיים שבוחרים לראות את הדברים באופן שונה.
 
 
אני ספקן אפיסטמולוגי[ה]
 
השתייכותי למחנה הסופיסטי, שמעדיף את היחסי על פני המוחלט, כופה עלי גם את מידת הספקנות. בהיעדר קנה מידה אבסולוטי שמאפשר לי להבדיל בין ה'נכון' ל'שגוי' אני חייב להתייחס בחשדנות לכל תובנה חדשה שנקרית על דרכי ואיני מרשה לעצמי לקבל אף אמיתה כמובנת מאליה, אפילו אם היא נתמכת על ידי הסמכויות הנערצות ביותר. אני פשוט מסרב להפנים תובנות שמתבססות רק על אמונה עיוורת, מסורות קדומות, ספרים שאת מקורם איני יכול לבסס או ברי-סמכא שמעולם לא טרחו לגלות מהיכן הם שאבו את הידע שלהם. תעודות יוחסין שמלמדות על מוצאה הנעלה של האמיתה לא יעזרו לה לעבור את מחסומי הגיוני ולא כל כך אכפת לי מי הוא אביה וכמה אנשי שֶם תומכים בה. על התובנה לעמוד או ליפול בזכות עצמה. אם היא משתלבת היטב עם שאר מחשבותיי אאמץ אותה בברכה אבל אם היא תסתור ולו אחת מהן אאלץ להיעצר, להעמיד למבחן חוזר את כל השקפת עולמי ואז לפסול את התובנה הבעייתית או לגבש לעצמי מערכת חדשה של אמונות ודעות בה כל האמיתות עומדות וכל הסתירות מתיישבות.
 
אין להבין מכך שאני פוסל על הסף את דעותיהם של האחרים. חלילה. אין לי שום כוונה לערוך מחדש כל ניסוי מדעי, לקרוא בעצמי את כל הספרות המחקרית או לפתח בשנית את כל הנוסחאות המתמטיות ותמיד אהיה מוכן לאמץ את דעותיו של כל אדם, ללא הבדל דת, גזע, מין או אינטרס ובלבד שאוכל להבין מהיכן הן באו, על מה הן מתבססות וכיצד הן מסוגלות לחיות בשלום עם שאר התובנות שמתרוצצות במחשבותיי.
 
כיוון שרק סתירות יכולות לבלום את התובנות החדשות שרוצות לפרוץ לתודעתי, שום עכבה אינה מונעת ממני לאמץ אפילו את הספקולציות הפראיות ביותר, אבל זאת רק בתנאי שהמחשבות החדשות אינן גורמות לי לאחוז גם בדבר וגם בהיפוכו. מבחינתי הכול מותר ואני מרשה לעצמי להעלות בדעתי את התסריטים והתיאוריות הדמיוניות ביותר, ובתנאי שהם אינם מכילים סתירות פנימיות, אינם סותרים תיאוריות מבוססות ובמידת האפשר, אינם נוגדים את תכתיבי ההיגיון[ו]. זאת הסיבה שאיני רואה את עצמי מחויב לדעות אתיאיסטיות או אגנוסטיות, לפחות לא בהגדרה שלי של המושגים. שרשרת ארוכה של סתירות פנימיות בדתות השונות שכנעה אותי שכל האלים שמשרתים את בעלי העניין הם לא יותר מאשר המצאות של גורמים אינטרסנטיים שראוי לפסול על הסף. עם זאת, שלילת קיומה של אלוהות דמוית זאוס, יופיטר, אודין, אללה, האל המשולש, אל שדי, יהוה, אלוהים, הגבורה, המקום, הקדוש ברוך הוא והשי"ת[ז] לא בהכרח מונעת את האפשרות שהיקום שלנו נוצר על ידי ישות לא מקומית שלעולם לא תבוא אלינו בדרישות ושעימה לעולם לא נוכל לתקשר.[ח] לכן, לפחות עד שיבואו מדענים עם הוכחות נגדיות, אני מרשה לעצמי להמשיך ולהתענג גם על ספקולציות לא-אתיאיסטיות אף שלאחרונה התחלתי לנטות לכיוון הספקולציה שהעולם שלנו, על תנאיו המיוחדים, נוצר בתהליך אבולוציוני שהתרחש ברב-היקום רב-מימדי שמאכלס בנוסף אלינו עוד אינספור יקומים מקבילים.[ט] לעת עתה המדע עדיין לא מצא הוכחות חותכות שיהפכו את הספקולציות שלי לחסרות כל שחר ולכן אני מרשה לעצמי לעשות עימן ככל העולה על רוחי ולהשתעשע בהן כל אימת שבא לי. 
 
 
אני מטריאליסט[י]
 
כספקן מושבע אני מסרב להאמין בשום תופעה שהיא, או השפעותיה, אינן ברות מדידה. אני אמנם מרגיש הכי נח עם עצמים אותם אני יכול ללטף, לראות, לשמוע, להריח או לטעום אבל אני מוכן להכיר בקיומן של הרבה תופעות שאינן נקלטות בחמשת חושיי: שדות, גלים וכוחות, לשם משל, אך זאת רק בתנאי שהתופעות הללו מסוגלות להזיז מחוג במכשיר מדידה זה או אחר. אין לי גם שום בעיה להאמין בקיומם של עצמים, גלים וכוחות תיאורטיים שחבים את זכות קיומם רק לתיאוריות מדעיות או אפילו רק לחישובים מתמטיים ולכן איני ממצמץ כשמדברים על חלקיקים שאיש עדיין לא גילה, עולמות מקבילים שאיש לעולם לא יגלה או חייזרים שאיש אינו ממש רוצה לגלות. אני אפילו פתוח לאפשרויות המוזרות ביותר: אלים, שרים גדולים, מלאכים, רוחות, גני עדן, גיהינומים, נבואות, שדות מורפולוגיים, טלקינזיס, טלפתיה, העלאות באוב וכדומה ובתנאי שהתופעות הללו נבדקו בבדיקות אובייקטיביות על ידי חוקרים מוסמכים והוכחו כאמינות. במקרים אלו אני אניח שקיימים כוחות, שדות, גלים או מצבי צבירה שהמדע עדיין לא הצליח לאפיין ושהתופעות הללו יזכו לניסוח מדעי לאחר שימצאו הכלים והטכניקות שיאפשרו לנו לנתחן ולאפיינן.
 
נגזר מכך שאני מסרב בעקשנות להאמין בקיומן של כל התופעות שאינן ניתנות למדידה ולאפיון מדעי, כלומר תופעות שהן מעצם הגדרתן על-טבעיות. מהבחינה הזאת האל אינו יוצא מהכלל. אם הוא רוצה שאאמין בו שיתכבד ויתחבר למכשיר מדידה כלשהו על מנת שאוכל להשתכנע שהוא חי וקיים ולא רק יציר של דמיוני הקודח. אני אפילו לא דורש שהוא יטריח את עצמו למעבדה מכובדת זו או אחרת ואבוא על סיפוקי אם הוא יואיל לבצע ולו נס אמין אחד שסותר בעליל את חוקי הטבע המוכרים. למרבה הצער, האלים למיניהם הסתפקו עד היום רק בצעקות, תוכחות, איומים, השתוללויות וסיפורי בדים שמשום מה תמיד בקעו מגרונם של בעלי עניין אינטרסנטיים, ואף לא אחד מהם טרח להפגין את כישוריו ואת  'כל-יכולותו' באיזה שהוא אירוע בו נכחו גם ספקנים כמוני.[יא]
 
מטריאליסט שאינו מאמין בקיומו של עולם 'על-טבעי' חייב להתעלם מכל המושגים שאמורים להיטען במשמעות על ידי נוכחותם, דבריהם, ציווייהם או רצונותיהם של האלים למיניהם ועליו להניח שמאחורי מושגים דוגמת 'טוּב', 'רֹע', 'צדק', 'רשעות', 'טוהרה', 'טומאה', 'קדושה', 'חכמה', 'רוחניות', 'שכר, 'עונש' ו'גאולה' עומדות אך ורק הגדרות של בני אדם יומרניים ולא עקרונות אבסולוטיים שאינם תלויים בזמן, במקום או באינטרס. באותו אופן על המטריאליסט לפסול את כל המיתוסים שמתארים אירועים היסטוריים שהונעו על ידי ישויות שאיש מעולם לא הצליח לאתר מחוץ לגבולות הדמיון, הפנטזיה והאמונה העיוורת, ובמיוחד אם האירועים הללו סותרים את תכתיבי המדע וההיגיון ואת מסקנות המחקר. לפיכך, אין שום סיבה להתייחס ברצינות לסיפורי התנ"ך ובמיוחד לא לאלו שמתארים מאורעות שמעולם לא זכו לתיעוד היסטורי. ייתכן מאד שהעולם נוצר בשלב זה או אחר, שנחשולים אדירים שטפו את מישורי מסופוטמיה, שארמים נודדים הגיעו לארץ כנען, שקבוצות קטנות ירדו למצריים וחזרו ממנה ושמלכים זוטרים שלטו על חלקים ממרכזה ודרומה של ארץ ישראל אבל כל קשר בין האירועים הללו לסיפורי המקרא שמתארים את הבריאה, המבול, התיישבות האבות בכנען, יציאת מצריים, מתן תורה, כיבוש הארץ וימי המלוכה המאוחדת הוא להערכתי לכל היותר מזערי, אם לא לגמרי זניח.
 
אדרבה, אנו המטריאליסטים חייבים להניח שאלוהות תיאורטית, שאיש עדיין לא אפיין בכלים מדעיים, מעולם לא בחרה בעם אחד מכל העמים ומעולם, מעולם לא הבטיחה לו אדמות של עמים אחרים, מעולם לא ציוותה עליו להשמיד את אויביו על פי חרב ומעולם לא הנחיתה על בניו חסרי הישע תורה קדושה זו או אחרת, בכתב, בעל פה או בסודי סודות. בכל התורות שאי פעם הומטו על האנושות יש להאשים רק בני אדם שבמקרה הטוב שכנעו את עצמם שהקולות שהם שמעו, המראות שהם ראו והחלומות שהם חלמו נשלחו אליהם מעולמות עליונים ולא ממעמקי נשמתם המיוסרת.
 
כיוון שאף ישות על-טבעית מעולם לא עמדה מאחורי כל הגורמים האינטרסנטיים שדיברו מגרונם של יצירי דמיונם אין למעשה שום משמעות מיוחדת למקומות הנחשבים לקדושים, לשכר שאמור להינתן לצדיקים ולעונש שעתיד להיגזר על הרשעים. אין גם כל סיבה להתעלל באברי המין של תינוקות בני שמונה ימים, לבזבז זמן על הנחת רצועות מעורה של בהמה מתה, להתענות בשבת, להימנע מאכילת מעדנים לא כשרים, לשבת בסוכה, לוותר על חמץ בפסח, למלמל תפילות, לשנן משניות, לשקוד על דפי התלמוד ולהישמע להוראות הרבנים. [יב]  
 
לשיטתי, אם כן, המציאות מסתיימת בגבולות החומר והאנרגיה ומעבר לעולם הניתן לאפיון מדעי אין שום מציאות 'על-טבעית'. אדרבה, אם קיימות ישויות על-טבעיות עליהן להיזהר לנפשן מהמדע שדוהר לכל עבר ואוכל כל חלקה טובה שנקרית על דרכו. אנחנו כבר מסוגלים להסביר בכלים מדעיים תופעות שבעבר היו נחלתו הבלעדית של האל שנהג להפריח עננים, לזרוק ברקים ולשמור באוצרותיו רוחות, שלגים וכדורי ברד[יג]. ככל שמכבש המדע יתקדם הלאה הוא ידרוס עוד ועוד טריטוריות ויכפה על האלים לדרוך אחד על בהונותיו של השני בתוך חור קטן שגבולותיו רק ילכו ויצטמקו.
 
 
אני חסיד הדמוקרטיה ושלטון החוק
 
אין להסיק מיחסי לציוויים הדתיים שאני קורא להפקרות ואנרכיה. חלילה. כל חברה אנושית חייבת למשטר את עצמה באמצעות חוקים, תקנות, סייגים וגדרות ואולם אני מאמין שעל כל חברה לבחור את כללי המשחק שמתאימים לה ולא לאמץ בעיניים עצומות את כללי משחק שבשעתו התאימו לאנשי הדת שהמציאו אותם, ושהיום הם משרתים אנשי דת שתפסו עליהם חזקה והתאימו אותם לצרכיהם. כמטריאליסט וסופיסט שאינו מאמין בקיומו של אל שקבע ערכים אבסולוטיים ו'דרך הישר' אחת ויחידה, אני חייב לפסול את כל התכתיבים שכביכול הונחתו מהמרומים ולאמץ במקומם את הכללים והחוקים שהעמים קיבלו על עצמם באמצעים דמוקרטיים, כללים שמשקללים פנימה את רצונותיהם ומאווייהם של כל האזרחים ולא רק של אלו שהעניקו לעצמם את הזכות לדבר בשם המרומים.
 
איני חושב שהדמוקרטיה שלנו היא צורת שלטון טובה במיוחד[יד] ובמקרים רבים דמגוגים מוכשרים ופוליטיקאים חסרי מצפון יכולים לעוותה לצרכיהם. למעשה, אין אף ממשלה שנבחרה בדרכים דמוקרטיות שאינה מנצלת את שליטתה במשאבים הלאומיים בכדי לגבש לעצמה קהל בוחרים נאמן שישפר את סיכויי ניצחונה בבחירות הבאות, וזאת ללא תלות בצרכים האמיתיים של המדינה והחברה. משטרים דמוקרטיים, ובמיוחד כשהם מרגישים חלשים, לרוב מעדיפים את ההווה על פני העתיד, את הפופוליסטי על פני האפקטיבי ואת ההישרדות על פני הרפורמות והחדשנות ואני אישית הייתי שמח לוותר על השיטה הדמוקרטית ברגע שמישהו ימצא תחליף טוב יותר. הבעיה היא שכל אלו שחשבו שהאלטרנטיבה שלהם טובה מהדמוקרטיה לרוב מצאו את עצמם מנוקבים בכדורים, מתחבאים בבורות עמוקים או ניצבים בכלובים סגורים מול הרכבי שופטים חמורי סבר. 
 
לאחרונה החלו מדינות רבות להכפיף את הדמוקרטיה שלהם למרותו של האל, או יותר נכון למרותם של אלו שמתיימרים לייצג את האל. אני מקווה שזאת רק רעה חולפת ושאפילו האוכלוסיות ההזויות ביותר יבינו במוקדם או במאוחר שמה שטוב לאנשי הדת שלהם אינו בהכרח מה שטוב להם. נדמה לי, עם זאת, שאני רק משתעשע בתקוות שווא. בעולם הערבי הכמיהה לשליט חזק ותקיף היא מושרשת וכובשת ולכן סביר להניח שהדיקטטורות האסלאמיות לא יפנו את מקומם אלא לדיקטטורות מסוג אחר ושהחזון הדמוקרטי ימשיך לנוס מפניהם עוד שנים רבות. המצב הוא קצת שונה במדינת ישראל. גם כאן נוכל אמנם למצוא המונים שטופי הזיות שמאמינים ששלטונם של הרבנים עדיף על שלטונו של הרוב אבל סביר להניח שהבלון הנפוח עליו הם בחרו לשבת יתפוצץ עוד לפני שהם יצליחו למוטט כליל את המשטר הדמוקרטי שלמרות כל חסרונותיו עדיין מצליח לאחד את אחת המדינות השסועות, המפולגות והמסוכסכות ביותר עלי אדמות.    
 
כיוון שהאל לא הוכיח לי את קיומו לשביעות רצוני המלאה, איני מרגיש כל חובה להעדיף את חוקיו על פני החוקים שהתקבלו ברוב דעות בגוף נבחר שמייצג את כל אזרחי המדינה ולכן אני מאמין שכל מי שחי במדינת ישראל ונהנה מהגנתה ומהשירותים שהיא מעניקה חייב להכיר בריבונותה ולהכפיף את עצמו לחוקיה, בין אם הם מוצאים חן בעיניו ובין אם לאו. היהודים תמיד דגלו בסיסמא 'דינא דמלכותא דינא' שחסכה מהם את הצורך להתעמת עם כל מיני משופמים שבאו לכפות עליהם את חוקיו של הצאר, המלך, ההגמון והסולטן. הרבנים החצופים ושיכורי הכוח שגדלו פרא בעשורים האחרונים[טו] החליטו שהסיסמה עשתה את שלה ושעתה כבר ניתן להתעלם מחוקי המדינה ולנהוג אך ורק לפי חוקי התורה, או נכון יותר, לפי הפרשנות שהם עצמם מעניקים לחוקי התורה. לי לא נותר אלא לקוות שלמרות הלחצים הקואליציוניים, ממשלות חפצות חיים ישכילו להחזיר את השד לבקבוקו ולהשליט את מרותם של חוקי המדינה גם על המזוקנים שקמו למוטטם.
 
 
אני מעריץ את המדע
 
גם אדם אכול ספקות כמוני זקוק לכלים שיאפשרו לו לשפוט את מידת סבירותן של האמירות השונות ולהערכתי אין כלי טוב יותר מאשר המדע. כמו כל מערכת אמונות, גם המדע נשען על אקסיומות, כלומר, הנחות שאינן ניתנות להוכחה, ובזאת הוא אינו שונה מכל מערכת אמונות אחרת, ובכלל זאת מערכת האמונות הדתית.[טז] ההבדל הוא שמתוך האקסיומות המדעיות אנו גוזרים חוקי טבע שהוכיחו את עצמם אינספור פעמים, לא הופרכו אפילו פעם אחת ועמדו בכבוד בכל הניסיונות שהוצבו בפניהם. האקסיומות הדתיות, לעומתן, הניבו אינספור סתירות, לא עמדו באף מבחן אובייקטיבי וחסידיהם בורחים מכל ניסוי שמסוגל לאוששן או להפריכן.[יז]
 
מדע שנשען על אקסיומות שאינן ניתנות להוכחה אינו מסוגל לספק לנו אמיתות ודאיות ומוחלטות והוא נאלץ להסתפק באמירות שלכל היותר נהנות מהסתברות גבוהה להימצא נכונות. מצד שני, אף קביעה מדעית אינה זוכה לקביעות ובניגוד לחוקים דתיים שמסוגלים לשרוד גם את הסתירות המביכות ביותר, האמירות המדעיות נפסלות ברגע שהן אינן מצליחות לעבור את אחת המשוכות שמרבים לשים בדרכן. הסתירה הקטנה ביותר, עם הניסוחים המתמטיים של חוקי טבע אחרים או עם הנתונים האמפיריים שמתקבלים בעת שדוגמים את הטבע עצמו, מסוגלת להשליך כל חוק טבע לפח האשפה של ההיסטוריה ולשלוח את המדענים חזרה לשולחן העבודה שם הם יתבקשו לאפיין חוק טבע חדש שיתמודד ביתר הצלחה עם אתגרי העולם הריאלי. כתוצאה מכך, האמונות המדעיות ששרדו את מסכת ההתנכלויות של מבקריהן הן בהכרח הרבה יותר מהימנות ויציבות מכל האמונות שאינן חושפות את עצמן לניסויים מדעיים ואינן מנקות את עצמן מהסתירות שהמציאות שותלת בקרבן.
 
החוקיות שהמדענים הצליחו לסחוט מהטבע היא לא רק סבירה יותר ויציבה יותר מכל מתחרותיה אלא שהיא מאפשרת במקרים רבים גם לנבא את שעתיד לקרות בצורה טובה יותר מכל שיטה אחרת. תותחן שרוצה לפגוע במטרה רחוקה מניח שסיכויי הצלחה יהיו מרביים אם הוא יכוון את קנה תותחו בהתאם לתוצאות החישובים שנערכו במחשב הירי שלו וכך הדבר בכל תחום ותחום בחיינו. האמונה שהחישובים התיאורטיים מנבאים את המציאות הריאלית היא כה מושרשת עד שאיש היום אינו חושב פעמיים לפני שהוא מנצל בטבעיות את כל הכלים והתהליכים שהעולם המודרני מעמיד לרשותו אף שכולם, החל מטיסות שאמורות להגיע בשלום ליעדן וכלה בטיפולים רפואיים שאמורים להעמיד את החולה על רגליו, מתבססים על חוקים מדעיים ונוסחאות מתמטיות. למעשה, כל מי שאינו רוצה לעשות שקר בנפשו חייב להודות שגם הוא בעצם ספקן שהשתכנע שאת שלומו, בטחונו ורווחתו יבטיחו חוקי הטבע ולא איזו ישות על-טבעית שאת מחשבותיה איש אינו יכול לאפיין ואת דרכיה איש אינו מסוגל לכמת ולחשב.        
 
 
אני הומניסט[יח] ליברלי[יט] לא מושלם
 
הסופיסטיות הטבועה בי כופה עלי להניח שבהיעדר סמכות נשגבת יותר האדם הוא הישות העליונה וכל המוסדות האנושיים חייבים להבטיח את הטוב המקסימאלי למספר הגדול ביותר של אנשים. כיוון שכך, המדינה חבה את זכות קיומה לרצונם הטוב של אזרחיה וחובה עליה לפעול למען ביטחונם, רווחתם ואיכות חייהם. את התובנות הללו איני צריך לפתח בעצמי והאומות כבר עשו עבורי את העבודה בעת שהן פרסמו את 'ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם'[כ], אותה מדינת ישראל אמנם אימצה אף שבלחץ הגורמים הפונדמנטליסטים היא לא תמיד טורחת ליישם.[כא]
 
אף שאני סומך את שתי ידי על 'ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם' עלי להעלות שלוש הסתייגויות שכנראה לא עלו על דעתם של מנסחיה ובשל כך אני חייב להודות שאני כנראה לא ליברלי מושלם אלא ליברלי מפוכח שאינו מוכן לשעבד את עתיד ילדיו ונכדיו על מזבח זכויות האדם וחירויות היסוד:
 
1.
אני כמובן מסכים עם סעיף כא(3) להצהרה שקובע:
 
רצון העם הוא היסוד לסמכותה של הממשלה. העם יביע את רצונו בבחירות כשרות הנשנות לעתים מזומנות, לפי זכות בחירה כללית ושווה ובהצבעה חשאית, או לפי סדר של בחירה חופשית כיוצא בזה.
 
אבל נראה לי שמנסחי ההכרזה ראו בעיני רוחם עם שמורכב מבוחרים אוטונומיים בעלי שיקול דעת עצמאי ואיש מהם לא חזה מצב בו מצביעים יישמעו באופן עיוור לתכתיביהם של אחרים ויגיעו לקלפי כשבידם פתקי ההצבעה הנכונים ובכיסם הבטחות, קמיעות או שטרי כסף שניתנו להם על ידי מגיסי קולות מקצועיים. אנשים אלו הם למעשה איבר מאבריו של האדם שמפעיל אותם ובשום פנים ואופן אין לראותם כמבטאים את 'רצון העם'. אני לא רואה שום אפשרות מעשית לבודד את המריונטות הללו מהמצביעים השקולים והאחראיים אבל אני מצטמרר מהמחשבה שעתידנו לא ייקבע על ידי מפעילי המוח אלא על ידי שטופי המוח וכולי תקווה שעוד תימצא הדרך להבטיח שמנהיגינו ייבחרו על ידי אזרחים נאורים ובעלי שיקול דעת ולא על ידי עדר מסומא שתמיד מצביע בהתאם לתכתיבים של מנהיגיו.
 
2.
ממשלות, מי יותר ומי פחות, למעשה כופות על בעלי היכולת לדאוג לצרכיהם הבסיסיים של מעוטי היכולת. בארצנו, לשם משל, תשלומי מס פרוגרסיביים[כב] ממנים שירותים בסיסיים הניתנים לכל האוכלוסייה ושירותים עודפים המוענקים לאוכלוסיות היותר חלשות[כג] ולי אישית אין עם זה כל בעיה. החברה בהחלט צריכה להגן על האלמנטים היותר חלשים ועליה לספק רשת ביטחון שתאפשר לזקנים, ילדים, מוגבלים וחסרי כושר השתכרות לחיות חיים של כבוד מבלי להטיל את יהבם על רחמי הציבור.

במקביל, אני שולל לחלוטין מתן הטבות לאנשים שמסוגלים להשתכר ובוחרים להשקיע את עצמם באורח חיים שאינו מאפשר להם לדאוג בעצמם לצרכיהם ולצרכי משפחותיהם. אני לא חושב שהחברה צריכה לממן אנשים שמרצונם החופשי בחרו לבלות את חייהם מול טלוויזיה, כוס משקה חריף, חפיסת קלפים או דף גמרא. אם הם מסוגלים לממן את עצמם ואת משפחתם אז בבקשה, שיעשו כל ששובה את ליבם ודמיונם. לכל אדם שמורה הזכות לנהל את אורח החיים החביב עליו אבל זאת רק בתנאי שהוא מתמיד למלא את חובותיו כבעל, אב ואזרח מבלי ליפול לנטל על הקופה הציבורית. אני, בכל מקרה, איני מוכן לשאת על גבי את אלו שאינם מוכנים להתאמץ למען פרנסתם. שהאל שלהם יפרנס אותם.
 
איני מתכוון, חס וחלילה, שעל ילדיהם של שוללי העבודה ללכת יחפים, עטויי סחבות ורעבים ללחם אבל פרנסת המשפחה היא חובתו של כל אדם כשיר והציבור אינו חייב להיכנס לנעליו ולכלכל את משפחתו במקומו. אין לי פתרונות קסם לבעיה שהופכת ליותר ויותר מפלצתית ככל שחולף הזמן[כד] אבל למרות כל נטיותיי הליברליות ולמרות שאני מאמץ בכל לב את סעיף כו(3) להכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם שמעניק להורים 'זכות בכורה לבחור את דרך החינוך לילדיהם', אני מעריך שהרגישות ההומניסטית והליברלית שלי לא תיפגע אם המדינה תחליט להעביר את ילדיהם של ההורים שבחרו להימנע מעבודה פרודוקטיבית[כה] לפנימיות מיוחדות שם הם ירכשו את ההשכלה שתאפשר להם לפרנס את עצמם, ואולי אפילו לשגשג, בעולמם של האזרחים האחראיים.[כו]
 
3.
'ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם' מנסחת היטב את זכויותיהם של כל האזרחים אבל בשום מקום לא מצאתי הכרזה מקבילה שמפרטת את החובות המוטלות על כל אלו שנהנים מאותן הזכויות. אני מאמין שעל המדינה חלים חובות רבים ועליה להבטיח לאזרחיה את כל זכויותיהם ובנוסף להעניק להם רשת ביטחון סוציאלית ולספק להם מגוון רחב של מוצרים ושירותים[כז]. בתמורה האזרחים חייבים לתרום את חלקם לאבטחת חוסנה של המדינה על ידי תשלום מס אמת, הצמדות להליכים הדמוקרטיים, ציות לחוק, שירות בצבא העם והענקת ערך מוסף לכלכלה הישראלית. אדם שממלא את חובותיו כלפי המדינה זכאי לדרוש ממנה את מלוא התמורה אבל אנשים שמעלימים הכנסות, מזלזלים בכללי המשחק הדמוקרטיים, פוגעים בשלטון החוק, משתמטים משירות צבאי ומתבטלים מעבודה אינם ראויים לעמוד בשורה אחת עם שאר אזרחי המדינה ויש לכפות עליהם ליישר קו אפילו אם יש בידם תירוצים טובים שמצדיקים את מחדליהם.[כח]
 
אני מאמין שהליברליות אינה נוסחת קסמים שמעניקה לאדם חופש מוחלט ומתירה לו לעשות ככל שנושאות אותו הזיותיו. בחסות המושג 'הדמוקרטיה המתגוננת'[כט] מדינות חפצות חיים אינן מאפשרות לחופש הדמוקרטי לחתור תחת המשטר הדמוקרטי ובאותו אופן אני מציע שנאמץ לנו 'ליברליזם מתגונן' שתחת דגלו נילחם באלו שמנצלים לרעה את העקרונות הליברליים. רק כך נוכל לשמר את הליברליזם האמתי ולאמץ בשנית את 'ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם'.[ל]      
 
 
אני מאמין בהשכלה
 
אין בעייני דבר מסוכן מהבורות[לא]. אנשים בורים יכולים ליהנות מהרבה ידע, מעלות ותכונות טובות אבל הם תמיד יתקשו, ולרוב גם יכשלו, בשני מישורים קריטיים: קריאת המציאות הריאלית ובחירה מושכלת בין אלטרנטיבות שונות. 
 
1.
הכשל בקריאת המציאות הריאלית[לב]
 
אנשים שנהנים מהשכלה דלה אינם מסוגלים להעניק הסתברות נכונה לקיומם או אי-קיומם של ישויות והיתכנותם או אי-היתכנותם של תופעות. כיוון שהם עצמם אינם מסוגלים להבין את המציאות הם תולים את יהבם במנהיג כריזמטי זה או אחר עליו הם סומכים בעיניים עצומות. למרבה הצער, הבור גם אינו מסוגל לשפוט את מידת הידע וההבנה של המנהיג הנערץ ולכן ברוב המקרים הוא מוצא את עצמו הולך בעקבותיו של בור אחר שגם הוא אינו מסוגל לקרוא את המציאות הריאלית. הבורות מעוורת העיניים גם מונעת מהעדר לזהות את האינטרסים האמתיים של מנהיגיו[לג] ואת השיטות הנלוזות באמצעותן המנהיגים מצליחים להפריד את הבור מכספו ורכושו[לד].
 
2.
חוסר היכולת לבחור בצורה מושכלת בין אלטרנטיבות שונות
 
לבורים אין את הידע והכלים לבחור בין אלטרנטיבות שונות ולכן הם תמיד נדבקים לדברי מנהיגיהם שהופכים בעיניהם לאמת אחת, יחידה, מוחלטת ולרוב גם מקודשת.[לה] אנשים שמכירים רק אמת אחת חייבים לראות את העולם בצבעים של שחור ולבן ולוותר על כל גווני האפור שמאפשרים למשכילים מהם להבין את האמיתות של האחרים ולזהות את החולשות באמיתות שלהם עצמם. פסילת דעותיו של האחר מביאות עד מהירה לפסילתם של בעלי אותם הדעות וממילא גם לשנאת הזרים, השונים והחושבים. את בורי אומות העולם שלמדו לפסול את האמיתות שלנו ולשנוא את האוחזים בהם אנו מכנים בתואר 'אנטישמים' ומזעיקים שמים וארץ כל אימת שהם חושפים את פרצופם המכוער. במקביל, ומבלי לזהות את האבסורד שבדבר, רבים מאתנו חושבים שאין בדתות האחרות דבר זולת השקר והסילוף ובעיניהם אין כל פסול בהשמצת הדתות הללו ובגימודם של המאמינים בהם.[לו]
 
ההנהגות הדתיות, ובא לא נצטעצע יתר על המידה – מדובר פה ברבנים החרדים, תמיד מציבים חומות גבוהות סביב הבורים שסרים למרותם. הם אוסרים עליהם ללמוד במוסדות ממלכתיים, לקרוא ספרים, כתבי עת ועיתונים לא תורניים, להתבונן בתוכניות הטלוויזיה הממלכתית, להקשיב לרדיו לא פיראטי ולשוטט באינטרנט שלא באמצעות מסננים שמבטיחים שהתמימים לא יפלו בטעות על אתר שמציג אמיתות שאינן מקובלות על רבניהם. החומות הללו מונעות את כניסתן של תובנות העולם המודרני ומבטיחות שהשפוטים יכירו רק את האמת האחת, היחידה והמוחלטת שהרבנים דוחסים למוחם השכם והערב ובמשך כל השעות שביניהם. החומות הללו אמנם משמרות את בורותם של המאמינים והן אכן מבטיחות את מעמדם, סמכויותיהם ורווחתם של הרבנים אבל הן פוגעות בצורה אנושה בחוסנה של המדינה שבסופו של דבר אמורה לדאוג לעתיד של כולנו ולא רק לאינטרסים הצרים של אלו שמתפרנסים מנבערות והתמימות של שפוטיהם.
 
הפתרון לחוליים הללו הוא בהחדרת ההשכלה הכללית לאוכלוסיות שבורחות ממנה כאילו הייתה זאת המגיפה השחורה. איני טוען שצריך לאסור על הרבנים להפיץ את מרכולתם אך עליהם לעשות זאת במקביל ללימודים הכלליים ולא במקומם. למדינה אסור לתקצב מוסדות חינוך שמוצאים לרחובות אנשים שאפילו בשפת האם שלהם אינם מסוגלים לכתוב משפט קוהרנטי שכולל פחות משלוש שגיאות כתיב, שעומדים חסרי אונים בפני כל שפה זרה שאינה נשמעת כמו יידיש, שכישוריהם המתמטיים הם במקרה הטוב אפסיים לחלוטין, שהבנתם המדעית אינה חורגת מגבולות הידע של המאה השתיים עשרה, אם לא של המאה חמישית, ושראייתם ההיסטורית יכולה לסמר את שערותיו של כל מי שאי פעם נחשף למחקר המודרני או אפילו לתוכנית דוקומנטרית באיזה ערוץ חסר אג'נדה דתית.
 
כאחראיות הבלעדיות לעתיד האומה, על ממשלות ישראל להפסיק להעביר כספים למוסדות שאינם מקדישים לפחות ארבע שעות ביום ללימודים שמעניקים לתלמידים את הידע והכישורים שיאפשרו להם להשתלב בעולם המודרני, אפילו אם המוסדות הללו ישחיתו את יתרת היום על לימודים תורניים. על המדינה לכפות על כל בני הנוער את חוק חינוך החובה ולוודא שהתקציבים שהיא מעבירה למוסדות חרדיים לא ישמשו אך ורק להעצמת האמונה ולחיזוק מעמדם של הרבנים ושחלק מהתקציבים הללו ישמש גם למימון לימודים שיעצימו את חוסנה של המדינה ויחזקו את התודעה המדעית, ההיסטורית והדמוקרטית שהרבנים כל הזמן משתדלים לפסול ולהעלים.   
 
 
אני ציוני מושבע
 
למרות שאני לא מאמין באמיתות מקודשות ומרות שאני מודע לעובדה שהתנועה הציונית ומדינת ישראל מעולם לא היו טליתות שכולן תכלת אני עדיין חושב שהסאגה הציונית היא אחד מהסיפורים הדרמטיים ביותר, הרומנטיים ביותר והמרגשים ביותר שהעולם ידע מעודו. זהו סיפור על אומה מעוכה, מפוזרת ומושפלת שמקצת בניה צלחו את כל המכשולים והקימו לעצמם מדינה ריבונית ודמוקרטית אליה הם הביאו את האודים העשנים ששרדו את הגדולה בשואות העולם המודרני ואת אחיהם המדוכאים והמוכים שהתפזרו לכל ארבעת כנפות התבל. אני גאה במפעל הציוני שעזר לעם ישראל לזקוף את ראשו ולתפוס את מקומו בקרב שאר אומות העולם ובאותה מידה אני בז לכל מי שמנסה לחבל במפעל הזה ולהחליף את הסגידה לחופש, עצמאות וכבוד לאומי בסגידה לאל, לתורה ולרבנים האינטרסנטים ששואפים להשתרר על העם הזה ולהשיב לעצמם את העטרה שאבדה להם עם הקמתה של המדינה החילונית והדמוקרטית.
 
מיד עם היוסדה, המדינה הציונית נאלצה להתמודד עם שבעה צבאות ערביים שקמו להשמידה ולנהל נגדם מלחמה עקובה מדם בה נהרגו כאחוז מהתושבים היהודים של הארץ[לז]. שמונה עשר שנה מאוחר יותר היא שוב עמדה בפני קואליציה של ארבע מדינות ערביות שצרו עליה במטרה להשמידה ושש שנים לאחר מכן היא שבה ומצאה את עצמה נלחמת על חייה כשצבאותיהם של שלוש מדינות ערביות וחילות משלוח משבעה מדינות נוספות פתחו במתקפת פתע בשתי חזיתות שונות. לבד משלושת המלחמות הכוללות הללו, המדינה חוותה עוד ארבע מלחמות יותר מוגבלות ומספר רב של מבצעים, אינתיפאדות וימי קרב שנכפו עליה על ידי שכנותיה: מצרים, ירדן, סוריה, לבנון ורצועת עזה ועל ידי ארגוני הטרור שפעלו משטחם ובחסותם.
 
כשתופי המלחמה תמיד מהדהדים ברקע, הציונים הצליחו להקים את אחת הדמוקרטיות המפוארות ביותר בעולם, לטפח את שלטון החוק, לפתח ישובים חדשים ותשתיות מודרניות ולייסד מערכות חינוך, בריאות, תשתיות וסעד שלמרות כל הניסיונות לסרסן עדיין יכולות לשמש כמקור גאווה לכולנו. כבר עם הקמתה, המדינה הזעירה החלה לקלוט את שרידי הקהילות שנרמסו תחת המכבש הנאצי ואת יהודי כל התפוצות שבמקרים רבים נאלצו להשאיר אחריהם את רוב רכושם ולעלות למולדתם החדשה כשרק בגדיהם לגופם. מדינת ישראל, בעודה נאבקת על חייה, אספה אליה את היהודים השבורים ששרדו בפולניה, רומניה והונגריה, את שוכני המערות מהרי האטלס, את יהדות בבל העתיקה שנאלצה לבנות את עצמה כמעט מאפס, את מאות האלפים שעלו ממרוקו ואת פליטי מצריים, סוריה, אלג'יריה, תימן ולוב שהותירו אחריהם מדינות נקיות מיהודים. מאוחר יותר, המדינה הציונית קלטה לתוכה גם את הבורחים מזוועות הקיום ברפובליקות של ברית המועצות לשעבר וגם, בשני מבצעים מרגשים ובלתי נשכחים, את יהודי אתיופיה שהוברחו ארצה במטוסים וספינות שאחיהם שלחו בכדי להביאם למולדתם החדשה. לכל העולים הללו המדינה מצאה פתרונות דיור ותעסוקה וכולם קיבלו, מיד עם בואם, את כל השירותים שהוענקו באותה עת לאוכלוסייה הקולטת.
 
תוך כדי כך המדינה הציונית הקימה אוניברסיטאות ומכוני מחקר מהם יצאו שישה חתני פרס נובל ומספר רב של מדענים בכירים שמפיקים מידי שנה את אלפי הפרסומים המדעיים שמעמידים את ישראל, אחרי שבדיה ושוויצריה ובצמוד לאנגליה ונורבגיה, בראש רשימת הפרסומים לאלף איש באוכלוסייה.[לח] ישראל הפכה למעצמת הי-טק שמייצאת לכל העולם לא רק את פירות הטכנולוגיה שהיא פיתחה אלא גם, למרבה הצער, את טובי המוחות שמעצימים את המחקר האקדמי ברבות ממדינות המערב. שיעור היזמות בישראל הוא מהגבוהים בעולם והחברות הישראליות הן ממובילות הקדמה המדעית והטכנולוגית בתחומים מגוונים דוגמת מחשוב, תקשורת, מכשור רפואי, הנדסה ביו-טכנולוגית, אווירונאוטיקה, מדעי החלל והגרעין, אנרגיות חלופיות, פלסטיקה וחקלאות מתקדמת. על אף ההתדרדרות בשנים האחרונות, ישראל עדיין נמצאת בשורה הראשונה בכל מדדי הקדמה והצטרפותה לארגון ה-OECD, הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי שמאגד את המדינות המפותחות ביותר בעולם, מאשרת את מעמדה האיתן בקהילת המדינות המפותחות.[לט]
 
את ארצם הציונים 'שדדו' מהביצות, החולות והרוחות של מחוז נידח באימפריה העות'מנית שנהגה לנייד אוכלוסיות ממקום למקום בהתאם לצרכיה. כחלק ממדיניותה האימפריאליסטית העות'מנים ייבאו לפלסטינה אריסים מוסלמים לעבד את האחוזות של בעלי האדמות התורכיים ואפשרו לסוחרים ובעלי מלאכה, ביניהם יהודים רבים, להתגורר בארץ ולמלא בה תפקיד כלכלי חשוב. הישוב היהודי בארץ-ישראל התפתח בהסכמתם, אף אם לא בעידודם של השלטונות, מבלי כל קשר לתנ"ך, להיסטוריה היהודית או למיתוסים הרבניים.
 
במהלך מלחמת העולם הראשונה, ובלחצה של התנועה הציונית, הבריטים פרסמו את הצהרת בלפור שקבעה ש'ממשלת הוד מלכותו רואה בחיוב את הקמתו בפלסטינה של בית לאומי לעם היהודי ותעשה ככל שביכולתה לסיוע בהשגת מטרה זאת, בהבנה ברורה שלא יעשה דבר שיפגע בזכויות האזרחיות והדתיות של האוכלוסייה הלא-יהודית בפלסטינה או את הזכויות והמעמד הפוליטי של היהודים בכל מדינה אחרת.' לאחר המלחמה חבר הלאומים אימץ את הצהרת בלפור והעניק לממשלת הוד מלכותו מנדט להוציאה לפועל תוך שהוא מציין 'כיוון שבכך ניתנת הכרה בקשר ההיסטורי של העם היהודי עם פלסטינה ולסיבות שמצדיקות את הקמתו מחדש של הבית הלאומי שלהם באותה ארץ.'
 
שלושים שנה לאחר הצהרת בלפור ועשרים וחמש שנים לאחר שחבר הלאומים העניק לממשלת בריטניה את המנדט על ארץ ישראל, החליטה עצרת האומות המאוחדות, הגוף הסמכותי על פי החוק הבינלאומי, על סיום המנדט הבריטי ועל הקמת שתי מדינות עצמאיות בארץ ישראל – מדינה יהודית ומדינה ערבית. בעקבות כך הכריזה 'מנהלת העם' על הקמתה של מדינת ישראל. להכרזה זאת אנו קוראים היום בשם 'מגילת העצמאות' והיא זאת שמגדירה את אופייה של המדינה בה אני חי. על ההצהרה הזאת אני מוכן לחתום בשתי ידיים ומילותיה עדיין מסוגלות להעלות דמעה בעיניי:
 
בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי.
 
לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית.
 
מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהאחז במולדתם העתיקה; ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים, וחלוצים, מעפילים ומגינים הפריחו נשמות, החיו שפתם העברית, בנו כפרים וערים, והקימו ישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו, שוחר שלום ומגן על עצמו, מביא ברכת הקידמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית. ...
 
שארית הפליטה שניצלה מהטבח הנאצי האיום באירופה ויהודי ארצות אחרות לא חדלו להעפיל לארץ-ישראל, על אף כל קושי, מניעה וסכנה, ולא פסקו לתבוע את זכותם לחיי כבוד, חירות ועמל-ישרים במולדת עמם.
 
במלחמת העולם השנייה תרם הישוב העברי בארץ את מלוא-חלקו למאבק האומות השוחרות חירות ושלום נגד כוחות הרשע הנאצי, ובדם חייליו ובמאמצו המלחמתי קנה לו את הזכות להמנות עם העמים מייסדי ברית האומות המאוחדות.
 
ב-29 בנובמבר 1947 קיבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה המחייבת הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל; העצרת תבעה מאת תושבי ארץ-ישראל לאחוז בעצמם בכל הצעדים הנדרשים מצדם הם לביצוע ההחלטה. הכרה זו של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה.
 
זו זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית.
 
מנסחי המגילה לא טרחו לשלב בה את ההבטחה לאבות או כל אזכור תנ"כי אחר ובעקבותיהם גם אני איני מבסס את זכותי לארץ הזאת על סיפורים עתיקים שנכתבו בספר שאיש אינו מסוגל להוכיח את מקורו אלא על הקשר ההיסטורי בין העם שלי לארצו, על החלטות חבר הלאומים והאומות המאוחדות ועל ההכרה שמרבית מדינות העולם, ובכלל זה מספר מדינות ערביות ומוסלמיות, העניקו למדינה הריבונית שהציונים הקימו בארץ ישראל עבור כולנו.[מ]
 
 
אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות', אליו תוכלו להגיע באמצעות המשבצת הירוקה הנקראת 'הפניות' שנמצאת בשמאלו של דף הבית.
 
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו. בנוסף, אשמח אם תצביעו בסקר שבדף הבית. אני חושב שצריך להפיץ ברבים את בשורת הספקנות ולכן אם המאמר מצא חן בעיניכם אנא שתפו אותו עם חבריכם ברשת החברתית אליה אתם משתייכים. לנוחיותכם, תמצאו בסוף המאמר כפתורי שיתוף שיקשרו אתכם באופן אוטומטי לכל רשת חברתית שרק תרצו.
 


[א]             
ראה הערך 'סופיזם' בויקיפדיה
[ב]             
המילון העברי המרוכז של אברהם אבן שושן מגדיר 'סופיזם' בתור: 'כינוי להוכחה שלכאורה היא משכנעת והגיונית ולמעשה היא מסולפת ומבוססת על הנחת-שווא. הוכחה מתוחכמת אבל כוזבת ביסודה' ואכן המושג הזה משמש היום כמילת גנאי שמתארת את השימוש בטיעונים שקריים במטרה להונות ולסמא עיניים. למשל, על ידי ניסוחים שלכאורה נראים הגיוניים, שימוש במילים סתומות ומשפטים מסובכים שגורמים ליריב לחשוש שהוא יצטייר כאידיוט חסר הבנה אם הוא יתנגד לדעותיך, ניצול הדעות הקדומות והרגשות של היריב בכדי לעקוף את שיקול דעתו ההגיונית וכדומה. הסופיסטים, כחלק מהוראת הרטוריקה, אכן לימדו את חניכיהם כיצד לייצג את שני הצדדים במחלוקת: להציג טענות בזכות הצד האחד ומייד לאחר כן להציג טענות סותרות שתומכות בעמדתו של הצד השני והמשקיפים מהצד הבינו מכך שהמורים הסופיסטים מלמדים כיצד לסלף, לשקר ולהוליך שולל אף שבפועל הם רק הדגימו את הכלל שאין אמת אבסולוטית ולכל נקודת מבט יש את האמת שלה. 
[ג]              
במחשבה האלוהית ניתן למצוא, בין השאר, את הכלב האידיאלי שמשמש לעיצובם של כל הכלבים הממשיים, את השולחן אידיאלי על פיו עוצבו כל השולחנות הארציים ואת העץ האידיאלי ממנו נגזרים כל העצים שבטבע. אפלטון האמין בקיומו של אל-אומן (Demiurge) שמעצב את החומר הארצי על פי התרשימים האידיאלים שהוא רואה במחשבתו של אל-העל המושלם והטרנסנדנטלי אבל בהיותו נחות מאל-העל הוא אינו מצליח לשחזר במדויק את התרשימים האידיאליים ולכן הגופים הגשמיים לעולם לא ידמו בכל מאת האחוזים לתרשימים שבמחשבתו של אל-העל ואנו תמיד ניוותר עם עצמים שרק מדמים באופן חלקי את האידיאל המוחלט והבלתי משתנה.

בימינו כבר נוטים לזלזל באידיאות האפלטוניות אבל תורתו של אפלטון משקפת במדויק את התייחסותנו למדע המודרני. לשם משל, אנו לעולם לא ניתקל בטבע בריבוע מושלם, שהרי אין שום אפשרות שבעולם האמיתי שני קוים בעלי עובי לא אפסי ייפגשו בזווית של בדיוק 90 מעלות ותמיד חייבת להיווצר סטייה קטנה שמתבטאת באחת הספרות שאחרי הנקודה העשרונית. מאידך, ביודענו שקיים ריבוע אידיאלי שכל זוויותיו הן בדיוק 90 מעלות אנו מרשים לעצמנו להזניח את הסטייה שהמציאות כופה עלינו ולהניח שגם הריבוע שלפנינו הוא מושלם ושבכל אחת מזוויותיו יש בדיוק 90 מעלות. כך הדבר לגבי כל התופעות הפיסיקלית בהן אנו תמיד מתעלמים מהסטיות הזניחות ונצמדים להצגה המתמטית, האידיאלית, של התופעה.  
[ד]              
המערב עבר סדרה של מהפיכות רעיוניות שגרמו לו להנמיך את הלהבות הדתיות ולאמץ את המודרנה הסופיסטית. הרעיונות המערביים השפיעו במידה זו או אחרת גם על המחוזות שנשלטו על ידי האירופאים והארצות שבאו עימם בקשרי סחר: הודו, דרום מזרח אסיה, סין, יפן, אוסטרליה וניו זילנד, צפון, מרכז ודרום אמריקה ואפריקה שמדרום לסהרה. המהפכות הללו חלחלו גם לעולם המוסלמי אבל שם הם נבלמו על ידי הפונדמנטליזם הדתי שהחזיר את רוב מדינות האסלאם לזרועותיה של האמונה העיוורת, הבורות, הנחשלות והקנאות. פונדמנטליזם דומה מאיים גם על מדינת ישראל וייתכן מאד שגם אנחנו נאלץ, במוקדם או במאוחר, לנטוש את העולם הסופיסטי ולהצטרף למחנה האפלטוני/סוקראטי שהולך ומתבסס ברחבי המזרח התיכון וצפון אפריקה.
[ה]             
ראה הערך 'תורת ההכרה' בויקיפדיה
[ו]              
לא תמיד ההיגיון הוא מורה הדרך הטוב ביותר ולעיתים תיאוריות מבוססות היטב דורשות מאיתנו לשנות את כללי ההיגיון ולא להיפך. לשם דוגמה, המכאניקה הקוונטית היא לא הגיונית עד כדי גיחוך ובכל זאת היא אחת התיאוריות המבוססות ביותר שעומדות היום לרשות המדע המודרני. המסקנה היא שלעיתים עולה הצורך להרחיב את גבולות ההיגיון כך שלא יפסול על הסף תורות מוזרות, אך מאד יעילות, דוגמת התורה הקוונטית.
[ז]              
אין לי שום כוונה להעליב אל זה או אחר. שם הכבוד הזה, אף שבשפה האנגלית יש לו משמעות מגמדת ואף מבזה, הוא בסך הכול קיצור מקובל למונח 'השם יתברך'.
[ח]             
ראה המאמר 'מדוע אני לא אתיאיסט'.
[ט]             
ראה המאמר 'מדוע אני אולי בכל זאת כן אתיאיסט'
[י]              
ראה הערך 'מטריאליזם' בויקיפדיה
[יא]            
לאל היהודי, למען האמת, ניתנו הזדמנויות פז רבות להוכיח את קיומו ולמלא את הבטחותיו לבניו, בנותיו, נכדיו ונכדותיו שעמדו בתור לתאי הגזים אבל שום רוח סערה לא ירדה משמיים ושום תינוקת קטנה לא שרדה את גז הציקלון. במקרים אלו, ואלפים כדוגמתם, האל תמיד בחר לגלגל עיניים ולהסתתר מאחורי תירוץ פתטי זה או אחר שאף הוא, כתמיד, בקע מגרונם של בעלי העניין האינטרסנטיים שקשרו את גורלם בגורלו ואת רווחתם הפיננסית בתדמיתו.
[יב]            
אין כמובן שום פסול במנהגים לאומיים, יהא מקורם אשר יהא, ומי שרוצה רשאי לצום ביום כיפור, לאכול במבנה משוכך בסוכות, להדליק נרות בחנוכה, לטעת עצים בט"ו בשבט, להתחפש בפורים, לאכול מצות בפסח, להביא טנאים בשבועות ולהסתפר בל"ג בעומר כל עוד הוא אינו עושה זאת מטעמים דתיים או בשל התחושה שישות דמיונית כלשהי עתידה לשלחו לגיהינום אם לא ימלא אחר כל רצונותיה וכל עוד הוא אינו כופה עלי לנהוג כמוהו.
[יג]             
ראה למשל, 'לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם וַיַּעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה ָאָרֶץ בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה וַיּוֹצֵא רוּחַ מֵאֹצְרֹתָיו' (ירמיה י:יג וראה תהילים קלה:ז) ו'הֲבָאתָ אֶל אֹצְרוֹת שָׁלֶג וְאוֹצְרוֹת בָּרָד תִּרְאֶה. אֲשֶׁר חָשַׂכְתִּי לְעֶת צָר לְיוֹם קְרָב וּמִלְחָמָה' (איוב לח:כב-כג).
[יד]             
אני אישית מעדיף את שיטת שני הבתים הנהוגה בארה"ב. בשיטה זאת תהליך החקיקה מתבצע במקביל בשני גופים שונים, בית תחתון שמתחלף לעיתים קרובות ובית עליון שחבריו נבחרים לתקופות זמן ארוכות יותר. חברי הבית התחתון למעשה נמצאים במערכת בחירות מתמדת ולכן הם חייבים להיות קשובים לדרישות בוחריהם ומטבע הדברים הם נוטים להעדיף את הטווח הקצר. חברי הבית העליון, לעומת זאת, נבחרים לתקופה ארוכה יותר ובאפשרותם להתעלם מלחצי השעה ולשקול שיקולים ארוכי טווח. השיטה האמריקאית התבססה על שיטת שני הבתים שהייתה נהוגה בבריטניה עד 1911 ושבמתכונת מסורסת ממשיכה להתקיים עד היום. בשיטה הבריטית הבית התחתון נבחר על ידי האוכלוסייה, המשכילה והבורה כאחת, בעוד שבבית העליון, בית הלורדים, ישבו בעלי ייחוס שלא נאלצו לעמוד בבחירות דמוקרטיות וממילא גם לא הרגישו כל צורך לרצות את ההמונים. בשיטה הבריטית והאמריקאית הנטיות הפופוליסטיות של הבית התחתון היו אמורות להתאזן על ידי השיקולים ארוכי הטווח של הבית העליון ולהביא להחלטות פחות פופוליסטיות ויותר שקולות. 
[טו]            
ראה המאמר ''דעת התורה' של הרבנים הממרידים'
[טז]            
הדת היהודית, לשם משל, אימצה סט אקסיומות שקובע שקיים אל שברא את העולם, שהאל הזה ממשיך להתעניין בעולם ולהנהיג אותו, שהאל הזה מעדיף את העם היהודי, שהוא הטיל על עמו המועדף שורה של דרישות המכונות בפינו מצוות, שהוא עוקב אחר מעשיהם של בני ישראל ובודק אם הם ממלאים אחר כל דרישותיו ושהוא מתגמל את עושי רצונו ומעניש את אלו שעוברים על מצוותיו. את כל האמונות הללו לא ניתן להוכיח ולכן הן אקסיומות. ברגע שניתן יהיה לאמתן בצורה מתקבלת על הדעת הדת היהודית תהפוך לתורה מדעית וניתן יהיה להתייחס אליה ביתר רצינות.
 
הנושא הורחב במאמר 'שיחה עם חרדי דמיוני' ובמאמר 'התכתבות עם חרדי מייצג'. את הפער שעצום שנפער בין המדע לאמונה אני מתאר במאמר 'מדע ואמונה'.
[יז]             
גם בדת היהודית ניתן למצוא הרבה מאד אמירות ברות בדיקה, למשל: 'כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ' (שמות כ:יב) או 'שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים' (דברים כב:ז) ולא קשה לוודא באמצעות מחקר סטטיסטי אם מכבדי הורים ומשלחי קינים באמת מאריכים ימים יותר מאחרים. העובדה שאיש אינו טורח להתעמק בנושא מוכיחה שהדת אינה מעוניינת לחפש מעגנים בעולם האמיתי ודי לה בהצהרות בלתי מוכחות שמנגנות על פחדיו ותקוותיו של המאמין ולא על הגיונו.
 
ניסוי אפקטיבי במיוחד היה יכול לבדוק את אם הפסוקים 'יְהֹוָה אֹהֵב צַדִּיקִים' (תהילים קמו:ח) ו'שֹׁמֵר פְּתָאיִם יְהֹוָה' (תהילים קטז:ו) באמת מלמדים שיהוה מגן על צדיקים שמתפתים לבצע מעשה אווילי ושטותי. את נכונותם של הפסוקים הללו נוכל לאמת או לסתור אם ניקח את הצדיקים שבמר"נים, האדמו"רים, ראשי הישיבות והמקובלים ונבקש מהם לקפוץ בדבוקה אחת מגגה של ישיבה גבוהה במיוחד בבני ברק או בירושלים עיה"ק. אל שעומד מאחורי דבריו לבטח ישלח את אחת מרוחות הסערה ששמורות באוצרו ויציל את הצדיקים עוד לפני המפגש עם המדרכה. לעומת זאת, אם בניגוד לכל הציפיות חוקי הטבע יעשו את שלהם אזי לא רק שלא נוכל לחגוג את ניצחון האמונה אלא שגם נאלץ להניח שהאל רק מתיימר לעמוד מאחורי דבריו ולמעשה אין לו שום כוונות לצקת תוכן להבטחות הנבובות שהוא פיזר ברחבי תורתו.
[יח]            
ראה הערך 'הומניזם' בויקיפדיה
[יט]            
ראה הערך 'ליברליזם' בויקיפדיה
[כ]              
ראה את נוסח ההכרזה באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח והערך 'ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם' בויקיפדיה.
[כא]            
האמנה, לשם דוגמה, קובעת בסעיף ב(1):
 
כל אדם זכאי לזכויות ולחירויות שנקבעו בהכרזה זו ללא אפליה כלשהי מטעמי גזע, צבע, מין, לשון, דת, דעה פוליטית או דעה בבעיות אחרות, בגלל מוצא לאומי או חברתי, קניין, לידה או מעמד אחר.
 
אבל אין זה סוד שמדינת ישראל מעלימה עיין מסוגים שונים של אפליות על רקע מין, דת, מוצא לאומי וקניין.
 
סעיף טז(1) של האמנה אף מרחיק לכת וקובע
 
כל איש ואישה שהגיעו לפרקם רשאים לבוא בברית הנישואין ולהקים משפחה, ללא כל הגבלה מטעמי גזע, אזרחות או דת. הם זכאים לזכויות שוות במעשה הנישואין בתקופת הנישואין ובשעת ביטולם.
 
אבל רק חולמים גדולים יכולים להאמין שמדינה מוכת רבנים כשלנו באמת תאפשר לכל איש ואישה שהגיעו לפרקם לבא בברית הנישואין ולהקים משפחה על אפם ועל חמתם של האיסורים הדתיים.
 
גם את סעיף יח נהוג אצלנו לפרש לחומרה:
 
כל אדם זכאי לחירות המחשבה, המצפון והדת חירות זו כוללת את הזכות להמיר את דתו או את אמונתו ולתת ביטוי לדתו או לאמונתו - לבדו או בציבור, ברשות היחיד או ברשות הרבים, דרך הוראה, נוהג, פולחן ושמירת מצוות.
 
לשומרי האמונים אמנם מוקנית הזכות להאמין בכל מה שמתאים לרבניהם, להמיר את דתם ואמונתם של האחרים ולתת ביטוי לדתם בכל צורה ודרך אפשריים, ובכלל זה גם באמצעות יראי שמיים שנוהגים להציק לסביבתם באמצעות רמקולים רבי עוצמה שהם נושאים על גבי מכוניותיהם, אבל זכויות אלו ממהרות להתפוגג כשמדובר בגויים ובאנשים חילוניים שאינם מעוניינים לשחק את המשחק דווקא בכללים של החרדים.
 
באותו אופן, גם את סעיף יט האומר:
 
כל אדם זכאי לחירות הדעה והביטוי, לרבות החירות להחזיק בדעות ללא כל הפרעה, ולבקש ידיעות ודעות, ולקבלן ולמסרן בכל הדרכים וללא סייגי גבולות.
 
לא תמיד עומד בראש מעיניהם של השלטונות שמעדיפים לממן ולתת במה לדעותיהם של שותפיהם הקואליציוניים ולחסום בדישם בעלי דעות פחות פונדמנטליסטיות.
 
לבסוף אי אפשר שלא לגחך למקרא סעיף כו(2) שאומר:
 
החינוך יכוון לפיתוחה המלא של האישיות ולטיפוח יחס כבוד לזכויות האדם ולחירויות היסודיות. החינוך יטפח הבנה, סובלנות וידידות בין כל העמים והקיבוצים הדתיים והגזעיים, ויסייע למאמץ של האומות המאוחדות לקיים את השלום.
 
כשידוע לכל שקהלים הולכים וגדלים מצרים את האישיות של ילדיהם, מטפחים יחס של זלזול בזכויות והחירויות של כל אלו שאינם סרים למרותם של הרבנים, מעודדים התבדלות מאוכלוסיות דתיות וגזעיות אחרות ותורמים את משקלם לעידוד התוקפות ולליבוי רוחות המלחמה.
[כב]            
בשיטת מיסוי פרוגרסיבית בעלי ההכנסות הגבוהות משלמים יותר מאשר בעלי ההכנסות הנמוכות. מיסוי ישיר, דוגמת הבלו המוטל על סיגריות, אמנם מעוות את התמונה אבל באופן כללי ביותר ניתן לומר שבעלי ההכנסות הגבוהות משלמים מיסים גבוהים יותר מבעלי ההכנסות הנמוכות - לפחות בערכים מוחלטים אם לא בשיעור המס מההכנסה.
[כג]             
העשירים יותר אמנם יכולים לממן לעצמם הרחבות של השירותים הציבוריים באמצעות ביטוחי בריאות פרטיים, בתי ספר פרטיים וכו' אבל ברמה הבסיסית כל האזרחים מקבלים מהמדינה את אותם השירותים ובמקרים רבים העניים יותר אף זוכים לקבל מהמדינה הטבות שאינן ניתנות לאזרחים מבוססים, דוגמת תשלומים מיוחדים מהביטוח הלאומי, שירותי בריאות רחבים יותר, הטבות בדיור וכדומה. 
[כד]            
לשם דוגמה, הבה נניח שאחד מכל עשרה אנשים בוחר באורח חיים שמונע ממנו להתפרנס בכוחות עצמו. אם הוא לא יכשיר את ילדיו לעמוד על שני רגליהם אזי גם הם יאלצו בבא היום ליפול על כתפי הציבור היצרני. התופעה לא תהייה דרמטית במיוחד אם שיעור הילודה בקרב הלא-מתפרנסים יהיה דומה לשיעור הילודה בציבור הנורמטיבי אבל מה יקרה אם אוכלוסייה אחת גדלה בקצב של 1.5% לשנה והשנייה בקצב של 2.5% לשנה? בתחילה כל 9 אנשים עובדים יפרנסו בטלן אחד אבל עשרים שנה מאוחר ימצאו רק 7.4 אנשים יצרניים לכל בטלן ועשרים שנה אחר כך רק 6 אנשים נורמטיביים יוכלו לדאוג לפרנסתו של מי שאינו מוכן לפרנס את עצמו. בתום עשרים שנים נוספות, כלומר בדורם של נכדינו שיישאו בעול בשליש האחרון של המאה העשרים ואחת, כל חמישה אנשים עובדים יאלצו לפרנס עוד אדם נוסף שבחר להטיל את עול פרנסתו על כתפיו של הציבור.
 
הגידול הצפוי לבטח אינו ליניארי ובמהלך התקופה יהיו רבים שיצטרפו למחנה הבטלני ורבים שיינטשו אותו אבל אם המדינה לא תנקוט בצעדים שיפחיתו את האטרקטיביות של ההתבטלות מעבודה אזי החברה הישראלית תקרוס מכובד עצמה וכולנו, אנשים יצרניים ובטלנים כאחד, נמצא את עצמנו במשבר כלכלי סופני שיתווסף לשאר המשברים שאמונה עתידה להמיט עלינו.   
[כה]            
מאחורי צמד המילים התמים הזה, 'עבודה פרודוקטיבית', מסתתרת אחת המחלות הממאירות של החברה הישראלית. במדינה הזאת מועסקים רבים מתפרנסים מתקציבים ממשלתיים שמופנים לישיבות, אולפנות, כוללים וכדומה. התעסוקה הזאת היא אכן פרודוקטיבית מאד לממסד הרבני שבאמצעות התקצוב הממשלתי מצליח לקיים את מערך הישיבות המפואר שמשחרר לרחובות רבבות של אנשים חסרי כל השכלה ממשית שלנצח יהיו תלויים ביכולתם של רבניהם ללחוץ על הממשלה ולסחוט ממנה תקציבים נוספים. לציבור הרחב, לעומת זאת, התקציבים המופנים לחינוך הדתי והחרדי אינם תורמים דבר שהרי ברוב המקרים הם רק מייצרים שונאי ישראל שמשתמטים משירות צבאי ומכל עבודה מועילה ושוללים את הדמוקרטיה, שלטון החוק וכל מה שקשור למודרנה ולקדמה. חלק גדול מבוגרי הישיבות יהפכו בעצמם למורים בישיבות ויכשירו במימון ממשלתי דור חדש של טפילים שמסרבים להכיר במדינה בה הם חיים ולתרום לחוסנה - וכך הלאה עד שהבועה תתפוצץ או שהמדינה, בהישענה על תומכות רקובות, באמת תקרוס על עצמה ותגשים את חלומותיהם של כל אלו שמייחלים לנפילתה. 
[כו]             
הרבה מהבעיות היו נחסכות אם האוכלוסייה הלא עובדת הייתה מסכימה להעניק לילדיה את רמת ההשכלה שתאפשר להם להתמודד בשוק העבודה העתידי. הבעיה היא שהשכלה, מטבעה, פוקחת עיניים ומציגה הסברים אלטרנטיביים - שתי תכונות שהמנהיגים הדתיים מחשיבים כאסון שאין שני לו. מנהיגים אלו, במאמץ לשמור על מעמדם וסמכויותיהם, מעדיפים לגזור על בני קהילתם חיים של בורות ועוני ובלבד שלא יאכלו מפרי עץ הדעת וילמדו להבחין בעצמם בין טוב לרע.
[כז]             
למשל: הגנה מפני סכנות מבית ומחוץ, הפעלת שירותי בריאות וחינוך, מתן פתרונות דיור, הקמת תשתיות תחבורה, שמירה על יחסי חוץ תקינים, אבטחת אספקה שוטפת של מים, חשמל, גז ודלק, רגולציה של הפעילות העסקית, תמיכה בספורט, אומנות ותרבות וכדומה.
[כח]            
הדת היהודית, לשם משל, היא מאד גמישה וקל למצוא בה התרים להשתמטות, העלמות מס, התבטלות מעבודה וכדומה. 
[כט]            
ראה הערך 'דמוקרטיה מתגוננת' בויקיפדיה
[ל]              
נוסח ההכרזה הופיע עד לא מזמן באתר הכנסת. כשבדקתי שוב לפני פרסום הכתבה הסתבר לי שההכרזה הוסרה מהאתר. אני מקווה שמדובר בטעות אנוש ולא בניסיון מכוון להעלים הצהרה שחינה כבר סר אף שאני בטוח שמעטים הם נבחרי הציבור שמצטערים על כך שהכנסת הרחיקה את עצמה ממסמך שמטיף לחופש דת ומצפון, חינוך הומניסטי, שוויון זכויות לכל, נישואים חופשיים וכדומה.
[לא]            
אני מגדיר בורות כאחיזה באמירות שאינן מותאמות למציאות הפיזיקלית, פוליטית, חברתית וכלכלית בה האדם חי.
[לב]            
האונטולוגיה הוא התחום הפילוסופי העוסק במהותו של ה'יש', כלומר מה קיים ומה לא קיים במציאות הריאלית. ראה הערך 'אונטולוגיה' בויקיפדיה.
[לג]             
אם מאן דהוא חושב שמאחורי תיאור זה מסתתרת ביקורת נוקבת על העולם התורני הרי שהוא צודק לחלוטין. אנשים חסרי השכלה של ממש נוטים לחסות בצלם של סמכויות רוחניות שאף הם מעולם לא הטרידו את עצמם בהבנת העולם הריאלי. כתחליף להשכלה מועילה הבורים הסמכותיים הללו למדו לשנן סיסמאות חסרות שחר שנדלו בקפידה מרחבי התלמוד, האגדה והמיסטיקה הקבלית בעזרתם הם מפחידים את הבורים הפשוטים ומכוונים אותם לצורת חיים שתנציח את בורותם ותבטיח את שליטתם המתמשכת של הרב-בורים. 
[לד]            
על תחבולות הרבנים ניתן לכתוב ספרים שלמים אבל מבחן התוצאה מלמדנו שרוב הבורים הבכירים שהתברגו למעמד של סמכויות רוחניות גם מצאו דרך להתפרנס יפה, אם לא להתעשר, על חשבון הבורים הפשוטים שנושאים אליהם את עיניהם. אני אישית הייתי נוכח ב'הילולה' בה ראיתי טור ארוך משתרך לפני קברו של אחד מצדיקי צפון אפריקה שאת שמו כבר שכחתי. למרגלות הקבר עמד אדם שקיבל לידיו תרומות מהמשתרכים בתור ובראש הקבר עמד רב שבירך את נותני התרומות. הדוחק לא אפשר לרב להאריך בברכה ולכן הוא הסתפק במלמול מתמשך בתוכו הוא שיבץ בכישרון רב את שמות התורמים שעוזרו הקריא לו מירכתי הקבר. הסרט הנע התקדם בקצב של כשלוש מאות תורמים לשעה ולאחר כמה שעות המבקרים חזרו לביתם מצוידים בברכות והרב לביתו עמוס ברבבות השקלים שהמאמינים התמימים הפקידו בידי עוזרו עבור אזכרת שמם ושם קרוביהם.
 
 
הנושא נידון גם במאמר 'מדוע לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם' ובמאמר 'דו"ח חריף על הרבנות הראשית' בו רואה החשבון יעקב אליה חושף, בין השאר, את התככים שברקע ה'כשרויות' שמעשירות את ההנהגות הרבניות.
[לה]            
ראה המאמר 'האמת המוחלטת של הרבנים'
[לו]             
ראה המאמר ספר 'יהדות ונצרות' של הרב יהודה צבי הכהן קוק'
 
[לז]             
אם ארה"ב, לשם השוואה, הייתה מאבדת אחוז אחד מאוכלוסייתה היא הייתה נאלצת להתמודד עם שלושה מיליון חללים, למעלה מפי שנים מכל האבדות שהיא ספגה בכל מלחמותיה, ובכלל זה מלחמת העצמאות, מלחמת האזרחים, שתי מלחמות עולם, מלחמת קוריאה, מלחמת וייטנאם והמלחמות שהיא ניהלה בשם החופש בעיראק ואפגניסטן.
[לח]            
בשנת 2006 התפרסמו בשוויצריה 3 מאמרים מדעיים לכל אלף איש, בשבדיה 2 מאמרים, בישראל, נורבגיה והממלכה המאוחדת 1.8 מאמרים, בקנדה 1.7, בגרמניה 1.2, בצרפת ובארה"ב 1.1, באיטליה וספרד 0.9, ביפן 0.76 ובסין 0.125.
[לט]            
עם זאת, את האינדיקציה הטובה ביותר, לטעמי, למעמדה הבלתי מעורער של ישראל בקדקודה של הקדמה האנושית נוכל למצוא בטבלה שמתארת את מספר הכותרים החדשים שמודפסים מידי שנה בארצות תבל השונות. את הטבלה מובילה, כמצופה, בריטניה עם כ-3.3 כותרים חדשים לכל אלף תושבים אך יש לזכור ששוק ההוצאה לאור בבריטניה משרת למעלה ממיליארד קוראים פוטנציאליים בכל רחבי העולם (ובמיוחד בארצות דוברות האנגלית: בריטניה, ארה"ב, קנדה, אוסטרליה, ניו-זילנד, דרום אפריקה והודו). אחריה בטבלה מופיעה ספרד, המדינה שנהנית משוק המדינות דוברות הספרדית, עם כ-1.8 כותרים חדשים ל-1,000. גרמניה, שאת ספריה קוראים גם באוסטריה ובשוויצריה, היא הבאה בתור עם כ-1.2 כותרים חדשים ל-1,000 ואחריה לבנון דלת האוכלוסין בה מדפיסים ספרים לכל העולם הערבי (כ-0.92 כותרים חדשים ל-1000). החמישית ברשימה היא ישראל, המדינה היחידה של דוברי העברית, שמוציאה לאור מידי שנה כ-0.91 כותרים חדשים לכל אלף איש באוכלוסייתה. אחריה ניתן למצוא את ארה"ב (0.88), איראן (0.86), איטליה (0.59), צרפת (0.53) ותורכיה (0.43). את הרשימה חותמות, כמצופה, סעודיה (0.14), גאורגיה (0.13), ירדן (0.09), מרוקו (0.029), מצריים (0.027) וסוריה (0.026). דרך אגב, המספר האבסולוטי של כותרים חדשים שיוצאים לאור בשנה כלשהי בכל העולם המוסלמי, להוציא את תורכיה ואיראן, משתווה פחות או יותר למספר הכותרים החדשים שיוצאים לאור באותה השנה בברזיל לבדה. אם נוסיף למניין את תורכיה ואיראן נמצא שמספר הכותרים החדשים שיוצאים לאור בשנה נתונה כלשהי בכל מדינות האסלאם, שאוכלוסייתן מסתכמת בלמעלה ממיליארד נפש, אינו מגיע למספר הכותרים החדשים שיוצאים לאור באותה השנה בגרמניה לבדה.
[מ]             
את רוב הדברים הללו פרסמתי בעבר במאמר בשם 'הסכנה החרדית' וראו גם את התייחסותי לציונות במאמר 'התכתבות עם רב אנטי-ציוני קיצוני'.
נקרא 14354 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

21 תגובות

  • קישור לתגובה שני, 09 אפריל 2018 19:59 הוסף ע״י עדי אביר

    יוסף.

    כל משטר דמוקרטי חייב לאפשר לאזרחיו חופש דת וסעיף 18 להכרזה האוניברסלית על זכויות האדם אף קובע 'לכל אדם הזכות לחופש המחשבה, מצפון ודת; הזכות הזאת כוללת חופש לשנות את דתו או אמונתו, וחופש, אם לבד או בשותפות עם אחרים ובציבור או באופן אישי, להפגין את דתו או אמונתו בהוראה, כשהוא נוהג לפי חוקיה, סוגד לה ומקיים את מצוותיה.'

    עם זאת, חופש הדת שלך אינו יכול לפגוע בזכויותיו של האחר. אתה רשאי לנהוג על פי מצוות דתך אבל אף אמונה אינה יכולה להכשיר השתמטות מהצבא, הפגנות אלימות, סגירת רחובות, יריקה על ילדות 'לא צנועות', כפיית קודי לבוש במרחב הציבורי, זריקת אבנים וחיתולים מצואיים, שריפת פחי אשפה ועוד כהנה וכהנה. אף אחד לא מונע מכם לקיים את דתכם אבל עליכם לכבד את זכויותיו של האחר (ובכל זה הזכות לחופש מדת) ולנהוג על פי חוקי המדינה.

    המשטר הדמוקרטי אינו דורש נאמנות אלא ציות. חוקי המדינה, שהתקבלו בהצבעה חופשית בה השתתפו גם נבחרי ציבור דתיים וחרדיים, מחייבים את כולם והם אינם תלויים בהסכמתו של רב זה או אחר. החוק קובע שצעיר בגיל גיוס חייב להתייצב בלשכת הגיוס ואם הוא נמצא מתאים עליו להתגייס ולשרת בצבא העם. אם זה לא מתאים לו הוא יכול לערער על ההחלטה, לפנות לבתי המשפט בבקשה לשנותה ואפילו להפגין נגד חוק הגיוס (בתנאים שנקבעים ברישיון שיש לקבל מהמשטרה כשרוצים לערוך הפגנה של יותר מקומץ אנשים). בשום מקרה אסור לנהוג באלימות ולנסות להשיג בכוח את מה שלא ניתן להשיג על פי החוק. התנהגות אלימה ובריונית אינה זכות שמוקנית לאף אזרח. לא לי ולא לחרדים ומי שנאבק בחוק בדרכים אלימות הוא, כפי שכבר ציינתי, מורד במלכות שיש להעניש בכל חומרת הדין.

    שווה בנפשך שהאגודה למניעת צער בכלי חיים הייתה מחליטה להפגין בבני ברק נגד שחיטה כשרה, הנפת תרנגולי הכפרות ושטריימלים. הם לבטח מאמינים בזכויות בעלי החיים באותו הלהט בו אתה מאמין במצוות של האל שלך ואין ספק שזכותם להפגין אינה נופלת מזכותך. האם אתה חושב שהם רשאים לחסום את רחוב רבי עקיבא או כל רחוב אחר? מדוע לא, הלא סעיף 19 של הכרזת זכויות האדם קובע ' לכל אדם הזכות לחופש הדעה וההבעה; זכות זו כוללת חופש להחזיק בדעות ללא הפרעה ולחפש, לקבל ולתת מידע ורעיונות באמצעות כל מדיה וללא התחשבות בגבולות.' וסעיף 20(א) מבטיח 'לכל אדם הזכות לחופש של התאספות והתאגדות שלוות.' זה נכון שההכרזה אינה מבטיחה חופש של התאספות והתאגדות אלימה אבל גם לחרדים אין אישור להתאסף למען הפגנה אלימה ובריונית אז מה ההבדל? האם ניתן, מבחינה ערכית, לבוא בטענות כלפי אלו שמגנים על זכויות בעלי החיים ובה בעת להתעלם מהבריונות והפרות החוק של החרדים? סעיף 7 של ההכרזה בדבר זכויות האדם קובע 'כולם שווים בפני החוק וזכאים ללא כל הפליה להגנה שווה של החוק. כולם זכאים להגנה שווה בפני כל הפליה המפרה את ההצהרה הזאת ובפני כל הסתה להפליה כזאת.' האם לדעתך הכלל הזה אינו רלוונטי כשמדובר בחרדים וצריך להחריג אותם כי הם יותר מאמינים, יותר כנים, יותר קדושים, יותר טהורים ויותר צודקים? האם לדעתך הדמוקרטיה אמורה להכיל גם את אלו שמאמינים שלחיות יש זכויות בעלי חיים, במיוחד לאור העובדה ששיעור הצמחונים והטבעונים בישראל עומד על כשבעה אחוז, לא הרבה פחות משיעורם של החרדים בחברה.

    אם אתה רוצה להיכנס לסוגיה אני מוכן להסכים אתך שקביעת בני אדם אינה בהכרח הסמכות המחייבת אבל גם באותה מידה גם הכמרים, הקאדים, האייתולות, הרבנים וכל שאר אנשי הדת אינם סמכויות מחייבות, או יותר נכון, הם סמכויות מחייבות רק עבור מי שמוכן לקבל את מרותם. אם הרקיעים היו נפתחים ו'הבורא' היה מרעים בקולו ומצווה עלינו דבר זה או אחר סביר להניח שגם אני הייתי ממהר לקיים את מצוותו אבל אף 'בורא' מעולם לא ציווה עלי לעשות דבר וההלכות שמוטחות בי נובעות, לפי דעתי, מפרשנויות שבני אדם נתנו לספרים שנכתבו על ידי בני אדם שציטטו דברים שנאמרו כביכול על ידי אל שבקיומו איני מאמין. אני בטוח שאתה מאמין שהתורה ניתנה על ידי אל חי וקיים אבל אמונתך אינה יכולה לחייב אותי וכל עוד שאני אזרח שווה זכויות במדינה הזאת אינך רשאי לכפות עלי את אמונותיך ולחייב אותי להעניק לך הטבות, התרים ופטורים מיוחדים. כיוון שקיימות לפחות שתי דעות סותרות, שלי ושלכם, וכיוון שגם לי וגם לכם יש זכויות במדינה הזאת עלינו למצוא דרך לשקלל את דעותינו כך שנוכל לחיות בשלום באותה המדינה. למזלנו הדמוקרטיה הישראלית, באמצעות הכנסת, כבר עשתה זאת וחוקיה מבטאים את הקונצנזוס הרחב ביותר. לפיכך, גם אני וגם אתם חייבים להתפשר ולנהוג על פי חוק ולא על פי הוראותיהם של אילו שחושבים שהם מעל לחוק.

    היהדות מורה להיהרג ולא לעבור על שלושה דברים בלבד: גילוי עריות, שפיכת דמים ועבודה זרה. בשום מקום לא כתוב שצריך להיהרג על סגירת כבישים בשבת, מניעת בניה וסלילה מעל קברים עתיקים, הפרעה למעצר עריקים וכדומה. כיוון שכך, הדת היהודית מחייבת לבחור במות קדושים כאשר החוק הנוצרי כופה עליהם להמיר את דתם ולעבוד לעבודה זרה.

    לא הבנתי את התייחסותך לחוק הגרמני אבל אם כוונתך לתקופה הנאצית אזי למיטב ידיעתי לא היה חוק שחייב הריגת יהודים ומערכת ההשמדה הנאצית גובתה רק בהחלטות מנהליות ולא בחוקים. כך או כך, גרמניה הנאצית ביצעה פשעים נגד האנושות ובשל כך בנות הברית החריבו אותה ותלו את הפושעים. בימינו החוק הבינלאומי מבטיח שתופעות כמו הנאציזם כבר לא יחזרו על עצמם, או לפחות, שהעולם יקבל התרעה מוקדמת שתאפשר לו להתגונן מפני מדינות שעלולות להפר את החוק הבינלאומי, כמו למשל איראן וצפון קוריאה עליהן העולם מפקח בזכוכית מגדלת.

    אני מנסה לא לפגוע בכבודם של אנשים שחושבים אחרת ממני, ולבטח איני פוגע בכבודם יותר משהם פוגעים בכבודי. אני מוכן ששנינו נערוך שנינו סיור מודרך הן באתר שלי והן באתרים חרדיים ונספור את מספר הניסוחים המזלזלים והפוגעניים בהם אנו נתקלים. בכל מקרה, זכותי להתבטא איך שאני מוצא לנכון ולכל אחד שמורה הזכות להתעלם ממני, להגיב לדבריי או לתבוע אותי לדין על הוצאת דיבה.

    באשר לנתיחה לאחר המוות של תינוק שמת בנסיבות חשודות, אשמח אם תפנה אותי להלכה שאוסרת חקירת מקרי מוות חשודים. אני די בטוח שהתורה אינה אומרת משהו בנוסח 'המנתח תינוק כדי לקבוע את סיבת מותו – מות יומת' והרבנים השעינו את האיסור על מצוות קבירת המת, הענקת כבוד אחרון למת, 'לא תלין' וכדומה. מאידך, כל האוסרים מתעלמים מפסוק דוגמת 'צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ' ואיש מהם אינו שוקל את האפשרות שהצדק 'דורש' לברר את סיבת המוות ולהעניש את האחראים. למעשה, הפסוקים יתמכו בכל פרשנות שתנסה להתאים את ההלכה לנורמות המודרניות ולכן להחלטה איזו פרשנות לאמץ, ואם ראוי או לא ראוי לצאת להפגנות אלימות, אין שום קשר לרצונות האלוהיים והיא תלויה אך ורק באינטרסים אנושיים.

    אם אחרי כל מה שכתבתי אתה עדיין לא מבין 'כיצד החוק מחייב אזרח חילוני, הרי לשיטתו אין שום ערכים מוחלטים וזכותו לעשות 'מה בראש שלו', כך שאם ישתלם לו לעבור על חוקי המדינה (וכגון שכנראה הוא לא ייתפס) מה בדיוק אמור למנוע ממנו לעשות זאת?' אז כדאי שתקרא את דבריי שוב ושוב עד שתבין שכל מי שחי במדינה הזאת, ונהנה מהגנתה ומשירותיה, חייב לקיים את החוק ללא קשר לאמונותיו הפרטיות.

    אני אכן לא מסוגל לעשות דבר נגד אלו שאינם משרתים בצבא ודוחים את גיוסם באופן חוקי לחלוטין ובאמת אין לי שום זכות לבוא בטענות נגדם כשהם מקבלים מהמדינה הטבות ייחודיות באופן חוקי. עם זאת אני יכול לבא בטענות כנגד המדינה על הפרת עקרון השוויון בפני החוק ולהביע ברבים את דעתי על העוול שנגרם לאזרחים שאינם נהנים מההטבות שניתנות לחרדים. בנוסף, אני יכול לחשוף עבירות של חרדים שמועלים, גונבים, מעלימים מס, מלבינים הון ומבצעים פשעים אחרים, כפי שעשיתי במקרה של ראשי צעירי אגודת חב"ד:
    http://1vsdat.org/index.php/q/q/item/1723-%D7%A0%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%AA-%D7%97%D7%91-%D7%93-%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%9E%D7%A2%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94

    אם יש, להערכתי, אנשים שעוברים על החוק ונהנים מכספי המיסים שלי שלא כדין איני רשאי להכות אותם או לירוק עליהם אבל מותר לי לעשות כל הכללה שאני רוצה ולכנות את אלו שסולם הערכים שלהם שונה משלי בכל כינוי שעולה על דעתי - כל זאת בתנאי שלא אעבור על הוראות חוק לשון הרע. כיוון שאני מקפיד לבסס את דבריי על אסמכתאות ומסמכים אני מאמין שיהיה מאד קשה להאשים אותי בעבירה על חוק זה.

    אני מודע לכך שיש לא מעט פוליטיקאים חילונים שמואשמים בהאשמות פליליות שונות ומשונות ואני בהחלט חושב שלא צריך להטיל את הכתם על כל החילונים. מאידך, אני בהחלט מוכן להכליל ולומר שאני חושב שכל הפוליטיקאים הם מושחתים בפוטנציה, ובעיקר אם הם מכהנים תקופה ארוכה ונמצאים בעמדות כוח והשפעה.

    אתה שב ושואל מדוע לדעתי המוסכמות מחייבות ואני אשיב על כך שוב: ברגע שאתה מסכים להסדר מסוים אתה למעשה מתחייב לפעול לפי כללי אותו הסדר. כשאתה עולה לאוטובוס אתה מתחייב לתנאי ה'הסכם' בינך לבין חברת האוטובוסים (פעם עיקרי ה'הסכם' היו מודפסים על צדו השני של הכרטיס אבל איני יודע אם עדיין נוהגים כך), אם תפר את כללי ה'הסכם' ולא תשלם עבור כרטיס הנסיעה תיתבע לדין ולא תוכל לטעון 'לא ידעתי' או לא הבנתי. עליך לדעת שאין ארוחות חינם ולברר מראש אם השרות שאתה מקבל מחייב אותך בתמורה כלשהי. כך גם לגבי ה'הסכם' בינך לבין המדינה. ברגע שאתה בוחר להישאר כאן, לקבל מהמדינה תמיכות ושירותים וליהנות מתשתיותיה ומהגנתה אתה למעשה מתחייב לנהוג על פי כלליה, או במקרה הזה, על פי חוקיה. אילו אינן 'מוסכמות' אלא עקרונות בסיסיים שמחייבים את כל האזרחים בכל המדינות. לך נדמה שאני 'דוחה אותך בקש' אבל אני רק הנחתי, אולי בטעות, שגם אתם מבינים את העקרונות שעומדים בבסיסה של כל חברה אנושית, היינו, שאי אפשר לקבל ולקבל וחייבים גם לתת תמורה כלשהי לציבור שבתוכו אתם חיים ושממשאביו אתם נהנים. אני מניח שהרבנים לימדו אתכם שכשאתם לומדים תורה אתם שומרים על עם ישראל וכך אתם מחזירים את חובכם לחברה ולעם. זה לא נכון. זאת סתם סיסמה חסרת ערך שמצדיקה את אורח החיים שהם כופים עליכם משיקוליהם האינטרסנטיים.

    יכול להיות שאני מחדש לך לגבי הפרשנויות הנזילות של הרבנים אבל העובדה שזרמים שונים מאמצים פרשנויות שונות אינה צריכה לבא לך בהפתעה. אתם חיים בעולם ריאלי ולכן הדת שלכם דורשת התאמות חוזרות ונשנות שנשענות על פרשנויות חדשות שמשנות את הדגשים של ההלכה. דנתי על כך בהרחבה כששאלתי מדוע החרדים לא מבערים אותי למרות שהתורה מצווה זאת שוב ושוב ושוב. במאמר הראיתי שהרבנים הצליחו למצוא התר שחסך מהם את הצורך להוציא להורג את כל החילוניים בארצנו. במאמר זה טענתי שתמיד ניתן, אם רק רוצים, לעצב את ההלכה לפי אופיים וצרכיהם של הרבנים וכבר הראתי לעייל כמה קל יהיה לשנות את הפסיקה לגבי תינוקות שמתו בנסיבות חשודות לו רק היה קם מישהו שהיה רוצה להקל על החיים במקום להקשות עליהם. הדבר נכון לגבי כל מקרה ומקרה שרק תעלה על דעתך. את המאמר 'מדוע הם לא מבערים אותי' תמצא בכתובת:
    http://1vsdat.org/index.php/2013-02-21-20-40-12/%D7%94%D7%92%D7%99%D7%92%D7%99%D7%9D/item/1311-%D7%9C%D7%9E%D7%94-%D7%94%D7%9D-%D7%9C%D7%90-%D7%9E%D7%91%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%99

    לגבי מדענים: הם רשאים להאמין במה שהם רק רוצים – ניסים, השגחה פרטית, נשמות וכדומה – כל עוד שבבואם לדון במדע הם משתמשים בכלים ובכללים הלוגיים שמקובלים על המדע. מי שמסביר תופעות ריאליות באמצעות ניסים, השגחה פרטית או התערבות על טבעית אינו 'מדען' אלא 'פסבדו-מדען' ואף גוף רציני לא יכיר בו.


    עדי אביר

  • קישור לתגובה ראשון, 08 אפריל 2018 10:19 הוסף ע״י יוסף

    עדי,
    החלטתי להגיב קצת על דבריך,

    לדעתי הינך מערב שני עניינים שאינם קשורים, (ואגב, למדתי אזרחות),

    זה ששיטת המשטר היא דמוקרטית זה נכון, וגם אני חושב שלפחות כעת כנראה שזו ברירת המחדל הריאלית העומדת לפנינו,

    אך מצד שני, צריך לזכור שאחד מיסודות הדמוקרטיה הוא לאפשר חופש דת, ואם לא כך, הרי שהדמוקרטיה עצמה הופכת להיות דיקטטורה לגבי כל מי שלא מוכן לקבל את ערכיה, כמובן שאפשר ללכת בדרך של שבירת כלים, ולומר שכל מי שאינו מצהיר על נאמנות מוחלטת למשטר הדמוקרטי אינו יכול להיות שותף לו, זו אולי אפשרות, אך לא בשביל זה נועדה הדמוקרטיה ובודאי לא במדינת ישראל, למעשה המציאות של הדמוקרטיה מסתמכת על כך שברוב העניינים אין התחככות, ובנושאים שיש בהם התחככות השלטון שומר לעצמו את זכות האכיפה,

    אך צריך לזכור שאין כאן שום דבר מחייב מבחינה ערכית, זכותם של המפגינים להפגין וזכותה של המדינה לפזר את ההפגנות, אני כתבתי שמבחינה ערכית א"א לבוא בשום טענות כלפי החרדים, זה שיקול שלהם להיכנס לעימות עם כוחות המשטרה, וזו גם זכותך לעשות כך לגבי דברים אחרים שחשובים בעיניך, החוק הוא צורת ניהול ואינו ערך מחייב כשלעצמו, אני חושב שהדמוקרטיה אמורה להיות מוכנה להכיל גם את אלה שאינם מוכנים לקבל עליה את כל התנאים שלה באופן מלא, ובודאי במדינה כמו ישראל שיש אחוז כה גדול של דתיים, ואל"כ לא יהיה לה קיום,

    ובכל אופן, גם אם היינו מניחים שזה נוגד את הדמוקרטיה, חזרנו שוב לשאלה, מי אמר שקביעת בני אדם היא הסמכות המחייבת? למה אני צריך להישמע לציווי של בני אדם אחרים יותר משל הבורא? לדעתך, היהודים היו חייבים להמיר את דתם כאשר החוק הנוצרי כפה זאת עליהם? האם היהודים היו מוכרחים למסור נפשם להריגה כיון שהחוק הגרמני כפה זאת עליהם?

    וא"כ לגבי מה שכתבת:"חוקי הריבון מחייבים תמיד - בין אם הם תואמים את הדת ובין אם לאו. מי שעובר על חוקי המדינה ולא מתייצב בלשכת הגיוס כדין הוא עבריין שאמור להיענש על פי חוק הריבון, ללא קשר לחוקי ההלכה. החרדים אמנם מפעילים אלימות בנסיון להגן על מפירי החוק אבל הפעלת הכוח הזאת הופכת אותם למורדים במלכות וטוב עושה המדינה כשהיא מפזרת את ההפגנות שלהם באמצעים העומדים לרשותה"

    מי קובע שחוקי הריבון הם המחייבים? אני לא בא בטענות על כך שהמדינה אוכפת את החוקים שלה, אני בא בטענה על כך שאתה חושב שזה מתיר לך להשמיץ ולפגוע בכבודם של האנשים החושבים אחרת ממך, אני חושב שזה בהחלט בניגוד לערכים עליהם מבוססת הדמוקרטיה, (ואגב, איני יודע למה הבאת את הדוגמה של מי שלא מוכן להתייצב בלשכת גיוס, איני חושב שרוב הציבור מזוהה עם ההפגנות הללו, לעומת זאת, אני חושב שזו שערוריה לקחת תינוק לנתיחה אחר המוות בניגוד להלכה בה מאמינים ההורים, וההפגנה בנושא הזה בהחלט מוצדקת)

    אגב, אני דוקא לא מבין כיצד החוק מחייב אזרח חילוני, הרי לשיטתו אין שום ערכים מוחלטים וזכותו לעשות 'מה בראש שלו', כך שאם ישתלם לו לעבור על חוקי המדינה (וכגון שכנראה הוא לא ייתפס) מה בדיוק אמור למנוע ממנו לעשות זאת?

    כעת אתייחס לעוד כמה נקודות:

    א. כיון שהינך מקבל על עצמך את סמכותו הבלעדית של החוק, אין לך זכות לטעון שום טענה כלפי אנשים שאינם משרתים בצבא ודוחים את גיוסם באופן חוקי לחלוטין, כמו"כ אין לך שום זכות לבוא בטענה כנגד תקציבים שהם מקבלים מהמדינה באופן חוקי, אם יש לטענתך אנשים שעוברים על החוק אתה ונהנים מכספך האישי שלא כדין אתה מוזמן לתבוע אותם בבית המשפט, זה לא מתיר לך לעשות הכללות, ולכנות בכינויי גנאי אנשים אחרים שסולם הערכים שלהם שונה משלך,
    כידוע לך, יש כיום אנשים חילוניים רבים מהצמרת הפוליטית שמואשמים בהאשמות פליליות שונות ומשונות, האם לדעתך צריך להכליל בכלל הזה את כל החילוניים?

    ב. אתה כותב "קשה מאד להתווכח עם מישהו שאינו מודע למוסכמות שמקובלות על רוב רובה של האנושות ולתשתיות ההגותיות שעומדות בבסיסם של משטרים ולכן הכללים שהוא קובע הם שרירותיים ולא מציאותיים. בהיעדר ידע בתחום קל מאד להתבלבל ולחשוב שהכללים נקבעים באופן שרירותי ושבר שיחך צריך להביא הוכחות לדברים שניתן למצוא בכל ספר אזרחות"
    כמדומני שלא השבת דבר על השאלה, זה שהדברים כתובים בספר אזרחות זה ידוע, אך מי אמר שהמוסכמות האלה מחייבות?
    בדיוק באותה מידה שאתה חושב שאני מחוייב למה שכתוב בספר אזרחות אני חושב שאתה מחוייב למה שכתוב בתנ"ך, בעוד שאני מצביע על טענות הגיוניות לדברי אתה דוחה אותי בקש, איני חושב שיש סתירה כלשהי בגישתי, אני חשוב שגישתי ברורה ונהירה,

    ג. כתבת: "הדת שלכם בנוייה על פרשנויות וניתן להתאימה לכל סיטואציה אז במטותא מכם, מצאו פרשנויות חדשות שיאפשרו לכם לשמור על חוקי המדינה"
    אני מוכרח לומר שאתה מחדש לי דברים שלא שמעתי מעולם,

    ד. לעיל כתבת: "אני מעריך שהמדענים הדתיים מתייחסים למדע בדיוק כמוני ומאמצים את ה'קריטריונים' הלוגיים שלי גם אם דעותיהן התורניות שונות משלי. אדרבה, הראה לי מדען דתי שדעותיו סותרות את העקרונות המדעיים אותם בחרתי לאמץ ואוכיח לך שהוא אינו נהנה מהכרת המל"ג"

    ובכן, אני חושב שכל מדען דתי מתייחס למדע בשונה ממך באופן מהותי לפחות בכמה נושאים מרכזיים:
    א. מדען דתי סובר שאין מניעה (מצד המדע) להאמין בניסים,
    ב. אין מניעה להאמין בהשגחה פרטית,
    ג. אין מניעה להאמין במציאות של נשמה,

  • קישור לתגובה שישי, 06 אפריל 2018 11:54 הוסף ע״י עדי אביר

    יוסף,

    לאחר מחשבה נוספת נראה לי שאני יכול להצביע על המקור לאי ההבנות בינינו:

    מדינת ישראל אימצה את שיטת הממשל הדמוקרטית. היא אינה דיקטטורה, מונרכיה, תיאורקרטיה או אוליגרכיה אלא דמוקרטיה. הדמוקרטיה הישראלית אולי אינה לרוחך ואתה היית מעדיף שהיא תוחלף על ידי תיאוקרטיה שנשמעת רק לתכתיבי ההלכה היהודית אבל אין שום דרך לשנות את העובדה ששיטת המשטר הנהוגה כיום היא הדמוקרטיה.

    כל משטר שולט באמצעות חוקים שנקבעים על ידי הריבון. במדינת ישראל הכנסת היא הריבון וחוקיה מחייבים את כולם, ובכלל זה גם את אלו שפוסלים את החוקים הללו.

    **********

    אתה כתבת 'משום מה החלטת שבהכרח החוק הוא הסמכות העליונה המחייבת, זו אמונתך האישית ותו לא, לא הבאת שמץ של הוכחה לדבריך לנכונות כלל זה, באותה מידה ניתן לומר שהחוק אינו מחייב אף אחד, רק שמי שעובר על החוק פשוט מסתבך עם השלטונות, דבר שלא כ"כ מומלץ בד"כ,'

    אני לא החלטתי שהחוק הוא הסמכות היחידה והמחייבת - המדינה הריבונית החליטה זאת. החוק הבינלאומי החליט זאת.

    זאת אינה אמונתי האישית - זאת התשתית הרעיונית למדינה מודרנית והיא מחייבת כל מי שחי במדינה הזאת. כל מי ששולל את סמכותם של חוקי הריבון הוא למעשה מורד במלכות ועל המדינה לכפות עליו את מרותה.

    לא הבאתי שום הוכחה לדבריי כי דבריי אינם דורשים שום הוכחה נוספת. החובה להישמע לחוקיו של הריבון היא התשתית לקיומה של כל מדינה מתוקנת. הערך 'ריבונות' בויקיפדיה מסביר מהי הריבונות וכיצד היא מתבטאת.

    ריבון יש רק אחד. בישראל הריבון היא הכנסת - לא האל, לא הרבנים, לא אף אחד אחר. הריבון הגדיר בחוקיו את מקומה ותפקידה של הדת היהודית והמערכות הדתיות פועלות בחסותו אבל למערכות הללו אין שום ריבונות משל עצמם.

    **********

    כתבת 'כלפי אדם מאמין החוק מחייב רק במידה והוא תואם את הדת, ואני חושב שאתה אמור לכבד זאת ולא לנסות לכפות את דעותיך האישיות, אני רואה בגישתך סתירה פנימית,'


    זאת טעות: חוקי הריבון מחייבים תמיד - בין אם הם תואמים את הדת ובין אם לאו. מי שעובר על חוקי המדינה ולא מתייצב בלשכת הגיוס כדין הוא עבריין שאמור להיענש על פי חוק הריבון, ללא קשר לחוקי ההלכה. החרדים אמנם מפעילים אלימות בנסיון להגן על מפירי החוק אבל הפעלת הכוח הזאת הופכת אותם למורדים במלכות וטוב עושה המדינה כשהיא מפזרת את ההפגנות שלהם באמצעים העומדים לרשותה.

    כפי שכבר ציינתי, אני לא כופה שום דעה אישית. המדינה היא זאת שכופה את חוקיה ויש לה זכות מלאה לעשות זאת.

    בגישתי אין שום סתירה פנימית. אנא וודא שגם בגישתך לא תהיינה סתירות.

    **********

    כתבת 'קשה לדון עם מישהו שקובע כללים באופן שרירותי בלי להביא הוכחות לדבריו.'

    לזה אני מסכים לחלוטין. קשה מאד להתווכח עם מישהו שאינו מודע למוסכמות שמקובלות על רוב רובה של האנושות ולתשתיות ההגותיות שעןמדות בבסיסם של משטרים ולכן הכללים שהוא קובע הם שרירותיים ולא מציאותיים. בהיעדר ידע בתחום קל מאד להתבלבל ולחשוב שהכללים נקבעים באופן שרירותי ושבר שיחך צריך להביא הוכחות לדברים שניתן למצוא בכל ספר אזרחות לא תורני.


    עדי אביר

  • קישור לתגובה חמישי, 05 אפריל 2018 20:39 הוסף ע״י עדי אביר

    יוסף,

    הרי גם אתה חושב שהחוק מחייב. ההבדל בינינו הוא שאתה חושב שהחוק מקבל את תוקפו מסמכות עליונה אחת - האל - ואני חושב שהחוק מקבל את תוקפו מסמכות עליונה אחרת - החלטה אנושית שהתקבלה ברוב דעות. ולא, אני לא מכבד אף אחד שאינו מכבד את החוקים שנקבעו בצורה דמוקרטית בבית מחוקקים נבחר.

    הדת שלכם בנוייה על פרשנויות וניתן להתאימה לכל סיטואציה אז במטותא מכם, מצאו פרשנויות חדשות שיאפשרו לכם לשמור על חוקי המדינה. אם יבקשו מכם לרצוח, לגלות עריות או לgבוד עבודה זרה גם אני אצטרף למאבק שלכם. בכל שאר במקרים, ניתן לפרש את ההלכה לקולא ולא לאמץ את החומרות המופרזות שמאבקי הכוח הרבניים כופים עליכם.

    בסופו של דבר בעולם החרדי יתמוטט ורוב החרדים יהפבו לאורתודוקסים מודרניים שמשתלבים בחברה ונוהגים לפי חוקי המדינה. מדוע, אם כן, לענות ולהתענות במקום למצוא דרך לחיות ביחד?

    אני לא קובע כללים באופן שרירותי. אני רק חוזר כתוכי על מה שכתוב בכל ספר אזרחות שנלמד בכיתה י'. אם היית לומד לימודי אזרחות דבריי לא היו נשמעים לך כל כך שרירותיים.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה חמישי, 05 אפריל 2018 16:14 הוסף ע״י יוסף

    משום מה החלטת שבהכרח החוק הוא הסמכות העליונה המחייבת, זו אמונתך האישית ותו לא, לא הבאת שמץ של הוכחה לדבריך לנכונות כלל זה, באותה מידה ניתן לומר שהחוק אינו מחייב אף אחד, רק שמי שעובר על החוק פשוט מסתבך עם השלטונות, דבר שלא כ"כ מומלץ בד"כ,

    כלפי אדם מאמין החוק מחייב רק במידה והוא תואם את הדת, ואני חושב שאתה אמור לכבד זאת ולא לנסות לכפות את דעותיך האישיות, אני רואה בגישתך סתירה פנימית,

    קשה לדון עם מישהו שקובע כללים באופן שרירותי בלי להביא הוכחות לדבריו,

    בכל אופן, אני שמח על נכונותך לקיים את חוקי התורה במידה ושלטון החוק יחייב זאת באופן דמוקרטי,

    ובכל אופן מבחינתי מיצינו את הדיון,

  • קישור לתגובה חמישי, 05 אפריל 2018 14:57 הוסף ע״י עדי אביר

    יוסף מ.,

    אנסה להסביר לך שוב את עמדתי כך שאי ההבנות יוסרו מסדר היום:

    1. לכל אדם זכות לאמץ כל דעה ששובה את ליבו, בין אם היא עומדת בקריטריונים שלי ובין אם לאו. החוק היום מאפשר לכל אדם להפיץ את דעותיו ולנהוג לפי אמונתו.

    2. כל אדם חייב לשמור על החוק, בין אם החוק תואם את אמונתו ובין אם לאו. מפר חוק חייב להיענש, בין אם החוק אינו מתאים לו מטעמי מצפון ובין החוק אינו מתאים לו מטעמי דת.

    3. הדרך היחידה לשנות את החוק היא בהליך דמוקרטי שמשקלל את כל האמונות והדעות ומבטא את 'רצון העם'.

    4. הוראות לה נשמע האדם (אלוהים, מצפון, אידיאולוגיה וכדומה) יכולות לבא לידי ביטוי רק בעת החקיקה. לאחר שהחוק עבר בכנסת הוא מחייב את כולם.

    5. אף סמכות אינה עדיפה על רעותה. מצוות האל אינן מחייבות יותר מצווי המצפון. כל אדם צריך להחליט בעצמו לאיזו סמכות הוא רוצה להישמע.

    6. גם אדם מאמין חייב לפעול במסגרת החוק ולכן המסקנה שלך 'אם אתה נותן זכות לאדם להאמין ממילא אתה צריך לאפשר לו את כל מה שכלול בזה' אינה נכונה. בא נניח שהאל שלך מצווה עליך להשתלט על אדמות של אחרים ולהרוג כל משתין בקיר שחי שם. האם לדעתך עלי לתת לך לעשות זאת רק משום שאתה מאמין? נניח שהוא מצווה עליך להרוג מחללי שבת. האם עלי להתמסר בשקט למאכולת שלך?

    7. אני חושב שערך לימוד תורה הוא כקליפת השום. אתכם לימדו ש'לימוד תורה מעל כולם' אבל איש מעולם לא הוכיח לעם שהסיסמה הזאת לא נבעה מגורמים אינטרסנטיים שמתפרנסים מהוראת התורה. לפיכך, לדעתי, 'לימוד תורה' אינו תחליף לשירות בצה"ל אלא רק קרדום לחפור בו באמצעותו החרדים מרחיקים את ילדיהם מתלאות השירות וסכנות לחיים. זאת דעתי בלבד והיא אינה מחייבת איש, ולבטח לא את המחוקקים וחברי הממשלה.

    8. אני אכן מחלל שבת ועובר על רוב שאר ציוויי החוק התורני אבל מותר לי כי אני שולל לחלוטין את תקפותם של כל המצוות, ההלכות והגזירות. אינך רשאי להשתמש בוידוי זה כדי לשלול את חוקי המדינה. החוק התורני מחייב רק את מי שרצה להישמע לו בעוד שחוקי הכנסת מחייבים את כולם ובכלל זה גם את אלו שאינם מסכימים להם.

    9. יש לי כל זכות לכנות בשם 'טפיל' כל מי שחי על חשבוני ולא על חשבונו – תהא אמונתו אשר תהא. בכספך אתה יכול לעשות כל שתרצה - בכספי לא! אתה רוצה ללמוד תורה במקום לרכוש השכלה שתאפשר לך לפרנס את עצמך? בבקשה. בקש תמיכה ממשפחתך, חבריך וכל מי שמאמין במיתוסים שלך אבל עזוב אותי במנוחה. אל תפנה אלי גם כשיסתבר שהשכלתך התורנית אינה מאפשרת לך לכלכל בכבוד את ילדייך. תלמד להסתדר בכוחות עצמך ולא בכוחותיי.

    10. זכותי לטעון טענות כנגד מישהו מוקנית לי מתוקף זכויות האדם מהן אני עדיין נהנה. גם אתה יכול לטעון נגד כל מה שנוגד את דעותיך וערכיך. איני צריך לבקש רשות מאיש אם ברצוני לטעון מגד מה שנראה לי כעוול, אפילו אם בעל העוולות מאמין שהוא צדיק גדול.

    11. אתה יכול לקרוא לי 'פושע', 'רוצח' וכל כינוי אחר שיעלה בדעתך אבל את כל קריאות הגנאי שלך תשא הרוח. ההפלות, בתנאים מסויימים, הן חוקיות במדינת ישראל והחוק התקבל חרף ההתנגדויות של המיעוט החרדי/דתי. כשאתם תהיו הרוב לבטח תנסו לדנות את החוק ואז אני אטיח בכם כינויים חסרי ערך.

    12. אני לא מכבד את מאבקם של החרדים בכביש בר אילן. אני רואה בהם בריונים שראויים לשבת בכלא, מקום אליו היו שולחים אותי אם אני הייתי משתולל כמוהם. אני שב ומסביר – להאמין, לטעון ולהתנגד זה לגיטימי. לפעול בניגוד לחוק – לא! מי שחוסם כבישים ללא אישור מהמשטרה הוא עבריין. חוקי המדינה אולי פוגעים ברגשות החרדים. האמן לי שברגשות שלי הם פוגעים יותר. אתם רואים בפגיעה הזאת התר לחסימת כבישים ולהטרדת הנוסעים בכבישים. אני רואה בפגיעה התר ללכת הביתה ולכתוב מאמרים מלאי סרקזם, או להשתתף בהפגנות חוקיות שאושרו מראש על ידי משטרת ישראל.

    13. הדתיים יכולים לסבור מה שהם רק רוצים אבל סברותיהם אינם יכולים לחייב רק את עצמם. סברותיהם אינן יכולות לחייב אותי בשום דרך וצורה.

    14. החרדים מקבלים חלק מהתקציבים על פי החוק הממלכתי וחלק בדרכי תרמית להם שותפים נבחריהם, עסקניהם ורבניהם. אני יכול לכתוב על כך ספר עב כרס אבל זה לא המקום לשטוח את כל טענותיי.

    15. לי אין סמכות לחייב דבר אבל המדינה לא רק זכאית אלא גם חייבת לכפות לימודי חול על כל מי שנהנה מתקציביה. לימודי חול יאפשרו לתלמידים לא ליפול למעמסה על כתפי משלמי המיסים וחובתה של המדינה להבטיח שבעתיד נהנה מחברה בריאה ויצרנית ולא מחברה שצריכה להפנות חלק גדול ממשאביה לתמיכה בציבור לא יצרני שאינו מסוגל לתרום מאומה למדינה בה הוא חי שממשאביה הוא נהנה.

    16. אני אכן נצמד להגיון שלי ואני מבטיח לך שלעולם לא אפרד ממנו ולא 'אכופף' את דעותיי בשל הגיונו של האחר. אני מכיר בכך שיש 'הגיונות' לגטימיים אחרים ואף כתבתי על כך מאמר בשם 'האם הלוגיקה היא אמת מידה מוחלטת?' עם זאת, הלוגיקה שלי אינה מחייבת אותך והלוגיקה שלך אינה מחייבת אותי. הדבר היחיד שמחייב את שנינו הוא הלוגיקה של החלוק.

    17. אני קובע קריטריונים לעצמי. אנא קבע קריטריונים לעצמך. הקריטריונים שלי אינם מחייבים איש אבל, כפי שכבר ציינתי, רוב האנושות הנאורה החליטה לאמץ אותם.

    18. יש מספר לא מבוטל של מדענים דתיים ומספר אפשי של מדענים חרדיים. אני מעריך שהמדענים הדתיים מתייחסים למדע בדיוק כמוני ומאמצים את ה'קריטריונים' הלוגיים שלי גם אם דעותיהן התורניות שונות משלי. אדרבה, הראה לי מדען דתי שדעותיו סותרות את העקרונות המדעיים אותם בחרתי לאמץ ואוכיח לך שהוא אינו נהנה מהכרת המל"ג.

    19. אני משתדל לכתוב 'מילים יפות' ומאמין שיש בהן הרבה תוכן שיכול להעשיר את אלו שמבינים את דבריי.


    עדי אביר

  • קישור לתגובה חמישי, 05 אפריל 2018 09:31 הוסף ע״י יוסף

    עדי,

    אתה כותב: "בהיעדר סמכות מוחלטת, לכל אדם יש רשות להאמין במה שהוא רק רוצה אבל אמונותיו אינן יכולות לבוא על חשבונם של אחרים. אמונות אינן יכולות להצדיק יניקה מהקופה הציבורית, אי-מילוי חובות אזרחיות, הימנעות מלימודי חול, זלזול בחוק הישראלי והבינלאומי וכדומה. לכל אדם יש רשות להביע את דעותיו בכל דרך חוקית ובתנאי שהוא אינו כופה על אף אדם אחר לאמץ את דעותיו ולנהוג כמוהו. מותר לתקוף את דעותיו של השני (רצוי בצורה הגיונית ומתורבתת), מותר לשכנע בעדיפות דעותיך ועקרונותיך אבל ההחלטה הסופית נתונה למצפונו והבנתו של כל אדם ואדם ויש לכבד את החלטותיו ולחיות עימן"

    כמדומני שאתה כותב דברים שאין להם שחר,
    אם אתה נותן זכות לאדם להאמין ממילא אתה צריך לאפשר לו את כל מה שכלול בזה, איני מבין כיצד אתה יכול להפריד בין הדברים,

    אתה כנראה חושב שמי שלא משרת בצה"ל בהכרח שהוא לא תורם למדינה אך הדתיים חושבים שמי שלא לומד תורה הוא זה שלא משרת את המדינה, עליך לזכור שיש להם טענות לא פחות חמורות כלפיך, בכך שאתה מחלל שבת וכדו', אין לך שום זכות לכנות אדם או ציבור בשם "טפיל" בשעה שע"פ אמונתו (שאתה מודה שאין לך שום סמכות לשלול אותה) הוא כלל אינו טפיל,

    ובקיצור, אני חושב שהזכות לטעון טענות כנגד מישהו אחר תמיד תנבע בסופו של דבר מאמונתך, אני חושב שלפי שיטתך אין לך שום זכות לטעון טענה כנגד מישהו כאשר לפי אמונתו הוא בסדר גמור, נניח שאני סבור שהפלת עובר נחשבת כרציחה, אתה וחבירך כנראה חולקים על זה (לא ברור לי בדיוק על סמך מה) אני משער שאתה תתקומם אם אני אכנה אותך בשם "פושע" ו"רוצח", הלא כן?

    כתבת: "בהיעדר סמכות מוחלטת, לכל אדם יש רשות להאמין במה שהוא רק רוצה אבל אמונותיו אינן יכולות לבוא על חשבונם של אחרים", אני נוטה להסכים לזה ולו מבחינה פרקטית, אך מה תעשה כשיש התנגשות? אני חושב שעליך לכבד את מאבקם של החרדים בכביש בר אילן, כי לא ייתכן שאמונתם של החילוניים תבוא על חשבונם של הדתיים ותפגע ברגשותיהם.

    אגב, עליך לשים לב שלדתיים יש עדיפות ממך, בנגוד אליך, הם סבורים שדעתם היא כן אמת מוחלטת, אני חושב שכיון שאתה שאתה "מתיר" לאנשים לחשוב אחרת ממך, אתה צריך גם לאפשר להם לסבור אחרת ממך גם בענין הזה, ולכן מה שכתבת מקודם, ש"אמונות לא יכולות לבוא על חשבונם של אחרים", אולי גם על כלל זה ניתן לחלוק?

    נכון לעכשיו המדינה דמוקרטית ואני לא מבין מה הטענות שלך נגד מה שאנשים מקבלים תקציבים בדרך דמוקרטית לחלוטין, אני חושב שאתה הוא זה שפוגע בסמכות החוק,

    מדוע בדיוק אתה חושב שיש לך סמכות לחייב לימודי חול?

    יפה שאתה מזמין אחרים להשיב על דבריך, אבל מהתרשמותי עד עכשיו, אתה בד"כ די מתעקש לעמוד על דעותיך, ולא נוטה לכופף אותם בפני ההגיון של אנשים אחרים,
    אני חושב שע"פ הגישה שלך היית צריך להיות במצב בו כאשר הצד השני מציג את דעתו ומסביר לך שלו נראה אחרת ממך, עליך להבין שבעצם אין עדיפות דוקא להגיון שלך ואין שום ערובה שהוא יותר נכון משל חברך, מה פשר הדבקות המוזרה דוקא בהגיון שלך? לדעתי זו סתם נגיעה אישית,

    כמדומני שלא השבת על השאלה, מי נתן בידך את הסמכות לקבוע את הקריטריונים?

    אתה חושב שהדבר תלוי דוקא בדעת המדענים? אז בבקשה, כידוע לך יש מספר לא מבוטל של מדענים דתיים הממלאים משרות חשובות בכל המוסדות האקדמיים החשובים ביותר,

    בקיצור, אני מרגיש שאתה כותב מילים יפות שלא עומד מאחוריהן שום דבר,

  • קישור לתגובה רביעי, 04 אפריל 2018 23:53 הוסף ע״י עדי אביר

    יוסף מ.

    מדוע אתה חושב שאני לא מקיים את הכלל שניסחתי במאמר? האם אני כופה עליך לנסוע בשבת? לאכול בשר חזיר ושרימפס? לשמוע קול אישה?

    כיוון שאני גורס שהאמת שלי אינה עדיפה על האמת שלך אני מונע מעצמי לכפות את דעותיי על אחרים ואני דוגל בכלל 'אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך'.

    בהיעדר סמכות מוחלטת, לכל אדם יש רשות להאמין במה שהוא רק רוצה אבל אמונותיו אינן יכולות לבוא על חשבונם של אחרים. אמונות אינן יכולות להצדיק יניקה מהקופה הציבורית, אי-מילוי חובות אזרחיות, הימנעות מלימודי חול, זלזול בחוק הישראלי והבינלאומי וכדומה. לכל אדם יש רשות להביע את דעותיו בכל דרך חוקית ובתנאי שהוא אינו כופה על אף אדם אחר לאמץ את דעותיו ולנהוג כמוהו. מותר לתקוף את דעותיו של השני (רצוי בצורה הגיונית ומתורבתת), מותר לשכנע בעדיפות דעותיך ועקרונותיך אבל ההחלטה הסופית נתונה למצפונו והבנתו של כל אדם ואדם ויש לכבד את החלטותיו ולחיות עימן.

    לשם כך ניתנה לנו מתת הדמוקרטיה שמאפשרת לשקלל יחד את כל הדעות המנוגדות וליצור חברה שמכבדת כל אדם בהיותו אדם, ללא קשר לאמונותיו ודעותיו.

    אני חושב הטענות שלי הן אכן מאד חזקות אבל כל מי שרוצה רשאי להשיב עליהן ולפתור את הסתירות שאני מעלה. כל מי שרואה את הדברים אחרת יכול לבוא ולסתום את פי. אני אפילו מזמין כל מי שחושב 'שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה' להגיב על דבריי ולהפריך אותם. זה בסדר גמור. ניתן להתעמת רעיונית כל עוד ברור לשנינו שאף אחד מאיתנו אינו נשען על סמכות שכביכול העניקה לו 'אמת' מוחלטת כלשהי.

    אני בהחלט 'הולך' אחרי ההיגיון שלי ולך מותר להיות מונחה על ידי ההיגיון שלך. אתה אפילו יכול להחליט שאתה מתעלם מסתירות פנימיות שמתגלות בתוך שיטתך ואינך חייב לזנוח 'תורה' שנתגלו בה סתירות, הקריטריונים שלי אכן מחייבים אותי להרחיק ממני דעות שעומדות בסתירה לדעות אחרות. זה התכתיב של הלוגיקה המתמטית אותה בחרתי לאמץ ולהערכתי כל המדענים מסכימים איתי שכך ראוי לעשות. אתה, כמובן יכול להחליט שאתה מוכן לחיות עם סתירות פנימיות. ההחלטה היא שלך בלבד. אני רק מנסה לעורר את הספק באלו שמוכנים לפתוח פתח לאפשרות שה'אמיתות לימדו אותם אינן כה וודאיות ומוחלטות שכפי שהם נוהגים לחשוב.


    עדי אביר

  • קישור לתגובה רביעי, 04 אפריל 2018 16:34 הוסף ע״י יוסף מ.

    עדי, כתבת:
    "בהיעדר אמות מידה אבסולוטיות, האמת של האחד אינה בהכרח נכונה יותר מהאמת של האחר ומשתמע מכך שעל האדם לנתח לבדו את המציאות, לאמץ לעצמו אמת משלו ולהבין שעליו לשקלל את האמת שלו עם האמיתות של כל אלה שעימם הוא רוצה לחיות בשלום ובהרמוניה"

    מדוע אינך מקיים בעצמך את הכלל הזה? מנין לך שהאמת שלך יותר נכונה משל אחר? באיזו זכות אתה מתיר לעצמך לתקוף את הדת?

    זה מאוד נחמד מצדך שאתה חושב שהטענות שלך הם כ"כ חזקות עד שאיש בעולם אינו יכול להשיב עליהם, ושהסתירות שאתה מציג לא ניתנות לפתרון, אך יש רבים שחלוקים עליך ורואים את הדברים אחרת ממך, והרי לשיטתך אין אמת מוחלטת, ולפ"ז גם אמות המידה שאתה קובע אינן משקפות אלא את הגיונך האישי ותו לא,

    ומה גם שההגיון בתפיסה שלך נראה בעיני די מופרך, הרי באמת אמורה להיות אמת אחת ולא אלף, אתה טוען שעל כל אדם מוטל לבדוק בעצמו, זה אמנם הגיוני, אך מצד שני דוקא כיון שההגיון האישי שלך הוא כה סובייקטיבי, מדוע שתלך דוקא ע"פ ההגיון שלך ולא ע"פ הגיון של מישהו אחר שאינו נופל ממך בחכמתו? מדוע שאדם מחליט לחיות את חייו דוקא לפי מה שמכריע הגיונו שלו, הרי אין שום סיבה אובייקטיבית לחשוב שדוקא הגיונו הוא הנכון ולא זה של חבירו, ומדוע א"כ שלא יאמץ את זה של חבירו ויחיה על פיו?

    אני חושב שבכל מקום כשיש ויכוח, אדם שיש לו מעט ענוה אמור להיות מוכן להבין שהוא נמצא בויכוח ולהתחיל להביא הוכחות לדבריו ולא להתעלם מהוכחות שמביאים נגד דבריו, השיטה שלך שוללת מראש כל הוכחה שאינה עונה לקריטיונים שאתה בעצמך ממציא וקובע בלי לשאול אף אחד, וזה לדעתי דבר פסול, ואפילו פסול מאוד,

  • קישור לתגובה שבת, 27 פברואר 2016 20:13 הוסף ע״י עדי אביר

    רועי,

    כיוון שלהערכתי נפלה בינינו אי-הבנה וכיוון שאני נוטל על עצמי את כל האשמה, הרשה לי לנסח את עצמי מחדש, אף שאני מסתכן בחזרה על דברים שאתה כבר מכיר ויודע:

    1. המדע הוא מערכת סגורה שעומדת בזכות עצמה ולכן לא צריכה לעניין אותנו השאלה אם הוא תולדה של 'דעת שחוקרת את עצמה' או של כל גורם אחר. מבחינה זאת המדע יכול היה להתפתח גם כתוצאה מסיוטי לילה, ניחושים פראיים או מעשי קונדס. שלבי התפתחותו מעניינים אולי את ההיסטוריונים של המדע אבל ברגע שנוצרות תיאוריות שאינן ניתנות להפרכה הן הופכות לתקפות ללא קשר למוצאן. (והן שבות ומאבדות את תקפותן ברגע שמישהו מצליח למצוא בהן פרכות). לפיכך שאלת 'הדעת שחוקרת את עצמה' אינה אלא הסחה ואם היא באמת מעניינת אותך עליך לפנות לחקר התודעה, התחום המדעי שעוסק בשאלה זאת.

    2. מטריאליסטים מוצהרים כמוני מאמינים שמדע תקף שולל את כל האמונות והדעות שסותרות אותו ולכן כל סיפורי המקרא והתלמוד בהכרח אינם מהימנים ואינם נכונים. עם זאת, האמונה המטריאליסטית אינה כורח עליון וכל אחד רשאי לאמץ לעצמו מערכת אמונות משלו ובתנאי שבמערכת הזאת לא תימצאנה סתירות פנימיות שתערערנה את תקפותה. הדת, לשם דוגמה, היא מערכת אמונות שמסתמכת על הנחות יסוד לא-מדעיות ולכן היא מרשה לעצמה להתייחס לתופעות מסויימות כאל ניסים או התערבויות על-טבעיות בעולם הריאלי. אם מערכת האמונות הזאת עומדת בפני עצמה ואין בה סתירות פנימיות היא יכולה להתקיים לצד המדע ולא ניתן לקבוע שהראייה המדעית עדיפה על הראייה הדתית. הבעייה היא שהדת קורסת תחת סתירותיה הפנימיים והסבריה דורשים כמות הולכת וגוברת של הנחות בלתי מוכחות. באתר הזה אני מביא עשרות סתירות פנימיות שמשתוללות בתוך הדת היהודית ומראה שהמערכת הדתית אינה מסוגלת לעמוד בכוחות עצמה. אם להערכתך אני טועה, אשמח אם תוכיח לי שהיהדות היא תורה יציבה, חסרת סתירות פנימיות שמסוגלת להסביר את כל המציאות מבלי להתעלם מאמיתות מדעיות מוכחות.

    אני דנתי בשאלה במאמר 'האם יש אמת מוחלטת' ואם הנושא מעניין אותך, ואורכו של המאמר לא יפחיד אותך, תוכל לקרוא את דעותיי בכתובת:
    http://1vsdat.org/index.php/2010-07-21-07-41-39/2012-01-17-13-51-19/item/735-%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%A7%D7%99%D7%99%D7%9E%D7%AA-%D7%90%D7%9E%D7%AA-%D7%9E%D7%95%D7%97%D7%9C%D7%98%D7%AA

    על ההבדלים בין המדע לאמונה הרחבתי גם במאמר 'מדע ואמונה' בכתובת:
    http://1vsdat.org/index.php/2010-07-21-07-41-39/2012-01-17-13-51-19/item/374-%D7%9E%D7%93%D7%A2-%D7%95%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94

    3. בראיית העולם המטריאליסטית, הביולוגיה אינה מאפשרת ליצורים חיים להאריך ימים ולכן כל הסיפורים על אנשים שחיו מאות שנים אינם יכולים להיות מדעיים והם בהכרח נופלים לקטגוריות אחרות: מיתוסים, סיפורי עם, משלים, שקרים, הזיות, צ'יזבטים וכדומה. כך גם הסיפורים על בריאת יקום שלם לפני פחות מששת אלפים שנה, יצירת כל המינים בשבוע אחד, העמסת רבבות בעלי חיים על תיבה שנבנתה מ'עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים' מכופרים, אנשים ש'עומדים צפופים ומשתחווים מרווחים', 'ארון הקודש שאינו מן המידה' ועוד רבבות סיפורים ואמונות שסותרים את התכתיבים המדעיים. אם תקרא את התלמוד בעיניים לא משוחדות תגלה שברובד האגדתי של הגמרא לא ניתן למצוא ולו סיפור, או תיאור, אחד שאינו סותר את המדע המודרני. מסקנתי היא שכל סיפורי התורה וכל הספרות הרבנית אינם מתארים מציאות ריאלית כלשהי ומטרתם אינה לחשוף את האמת אלא להפיץ דעות שמשרתות את אנשי הדת. כתבתי על כך פרק שלם הנקרא 'האגדה – תשדירי הפרסומת של הרבנים' אותו תוכל למצוא בכתובת:
    http://1vsdat.org/index.php/2010-08-24-09-51-15/2011-12-04-10-35-54

    4. סיפורים שאינם נשענים על תשתית מדעית מוצקה אינם יכולים לשרוד אם הם אינם משרתים מטרה כלשהי. ייתכן שבשעתו הם שימשו לצרכי בידור, ייתכן לצרכי חינוך וייתכן להנצחת אמונות שמבטיחות יתרון לאלמנטים אלו או אחרים בחברה. ברוב התרבויות האנושיות הסיפורים הנושנים חדלו לשרת את מטרתם ורובם כבר נבלעו בחביונות ההיסטוריה. בדת ישראל כל הסיפורים הללו עדיין חיים ומשגשגים ואני מאמין שהם חבים את שרידותם לכך שבמשך כל ההיסטוריה היהודית הם שירתו את צרכיהם של אנשי דת שכבר אינם מסוגלים לקום ולהודות שמאחורי סיפוריהם אין דבר זולת הבל טהור. במילים אחרות, כל הסיפורים והמיתוסים של היהדות משרתים היום אך ורק את האינטרסים של הרבנים שמעמדם מתבסס על חמש אמונות:

    א. יש אלוהים רב עוצמה ועשיר ביכולות (ברא את העולם, עזר לאבות, הוציא את בני ישראל ממצריים וכדומה)
    ב. לאלוהים הזה יש קשר מיוחד לעם ישראל.
    ג. האלוהים נתן תורה רק לבני ישראל.
    ד. בני ישראל מתוגמלים על שמירת מצוות תורתו ונענשים על הפרתם.
    ה. רק הרבנים מבינים את הרצונות האלוהיים ורק הם מסוגלים להצביע על הדרך לגאולה.

    אלו הן אמונות בלתי מבוססות שאינן ניתנות להוכחה ולכן אני מרשה לעצמי לכנות את אלו שקשרו את גורלם במיתוסים הללו בשם 'רבנים אינטרסנטיים'. צר לי אם אתה נפגע מהמונח הזה אבל הוא משקף, להערכתי, אך ורק את המציאות.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שבת, 27 פברואר 2016 03:32 הוסף ע״י רועי כץ

    עדי,

    קראתי היטב את תגובתך,

    ראשית, ציינת מהו מדע (למיטב ידיעתך והבנתך) וציינת כמה וכמה נקודות מדעיות - שבהן לא חידשת לי מאומה!!!!!!

    החשיבה המדעית והבחינה העצמית של המדע את עצמו - הכל מוכר לי היטב, והתחבטתי בזה לא מעט. אם וכאשר נתכתב להבא, אתה יכול לחסוך מעצמך את הכתיבה על המדע, שכן סביר להניח שלא תחדש לי מאומה.

    אני בדעתי עדיין עומד שה-'דעת' כן מבססת את עצמה על סמך 'מה שהיא עצמה יודעת'. זהו הרי העניין של דעת ולמידה, ואיך אפשר להבין את הדברים אחרת - האם אתה נביא המקבל מסרים מוגמרים ללא רשות בחינה שלהם?... ודאי שלא, אתה הרי לועג לזה. אתה מבסס עצמך על סמך למידתך ודעתך.

    כפי שאתה בעצמך כתבת בתגובתך זו, חלק מהביסוס של הדעת את עצמה הוא על סמך הנחות (ציטוט: "על בסיס ההגדרות, ההנחות, כללי ההיסק והממצאים האמפיריים...") - והנחות נתונות לעולם להשפעה מצד האינטואיציה, הן לעולם אינן עניין מדעי גרידא.

    וזו עובדה שגם אתה לא יכול לחלוק עליה.

    בדעתי אני עדיין עומד שלהגיד שבהכרח חוקי הטבע לא השתנו מאז ומעולם - זו לא יותר מאשר הנחה בלבד, שאינך יכול לספק לה שום הוכחה, משום סוג ומין שהוא, גם אם תקדיש לכך את כל ימי חייך!!!

    יש שיאמרו שזה דבר מגוחך לחשוב כך (איני נעלב) - יש שיאמרו שזהו יסוד היסודות של החכמה האמיתית ונטולת ההשפעות - שהרי באומרי זאת אני פשוט אומר שאיני נשען על דברים שאיני יודע.

    כמובן שיהיו הליצנים שיאמרו שאם כך אז אפשר להניח כל דבר ולומר כל דבר, כך שהכל מותר וכו' ואין חובה להיצמד להגיון כלשהו - לא זו כוונתי, כפי שראית בדברי אליך נצמדתי לכל אורך דברי להגיון מסויים כלשהו.

    דרך אגב, כמדומני גם איינשטיין יצא מגדר המוסכמות (או "ההנחות") שהיו תקפות במלוא עוזן בתקופתו - והניח שהזמן אינו אחיד וכו' וכו' - דבר שאם רק היית מעלה בקול רם לפני זמנו של איינשטיין היית הופך למשוא ללעג וקלס בפי כל.

    כמובן שיהיו הליצנים שיאמרו שאני נתלה בסיפור של איינשטיין כדי להצדיק כל דבר וכל עניין - לא זו כוונתי, כנ"ל.

    אחרי כל זאת, לפי עניות דעתי העניה, ובמחילה מרום כבודך, אתה יכול לשנות קצת את המאמר שלך לגבי נוח,

    אם אתה מביא את סיפור נח, תביא אותו עם כל העובדות ועם כל ההשקפה הרחבה של התורה, ותאמר שניתן להסביר את הדברים כמו שאתה רואה אותם או כמו שהתורה מסבירה אותם, ותשאיר את הבחירה לקורא הנאור.

    אל תחליט עבור הקורא ואל תסמא את עיניו ואל תטה אותו לכיוון חשיבה מסויים על ידי הסתרת עובדות.

    האמת היא בעיני המתבונן - אתה תעשה את תפקידך נאמנה ותביא את כל העובדות בסדר מסודר. אל תהיה עיתונאי סוג ז' שמחפש לכתוב דברים בצורה של סקופים כדי להרוויח רייטינג לדעות שלו.

    כמו כן, כתבת לי: (ציטוט) "כך עליך להתייחס גם למיתוסים שמנסים לשכנע אותך שלפני חטאו של האדם הראשון (שמעולם לא היה) לא היה מוות בעולם..." ועוד דברים בסגנון הזה.

    אתה מרגיז אותי. אתה אינך יודע מי אני ובכל זאת אתה כותב לי שמנסים לשכנע אותי. שאני "משוכנע" (חסר דעת).

    ובאותו עניין ובאותו סגנון - אני כתבתי לך מעמקי הלוגיקה שלי, ואתה חוזר אלי עם הקשרים לגבי "אנשים פרימיטביים", "רבנים שחייבים וכו'", "...להתעלק על כספנו" וכו' ביטויים בסגנון הזה. מה זה שייך בכלל למה שכתבתי לך על לוגיקה.

    הדברים שלך הם עלבון לאינטילגנציה שלי. אתה בכלל לא עונה למה שאני כותב לך, ואני שוקל אם בכלל להמשיך לכתוב לך - נראה לי שזה בזבוז של הזמן שלי. אתה אוהב את עצמך ומתכתב עם עצמך ועם דעותיך. אוהב להשמיע את עצמך לעצמך ולחזק את דעתך העצמית.

    נראה לי שאתה מבסס את דעתך העצמית על הנחה (שאין לה שום הוכחה) שהחרדים הם הנציגים הבלעדיים של הדת והקב"ה - ומכיוון שהם מושחתים מהיסוד אז כל מה שהם מייצגים (לפי הנחתך) הוא מגוחך וכו'.

    אני מחשיב את עצמי ליותר חכם מזה, ומפריד בין השניים - אולי תשקול לעשות זאת גם אתה, זה יעזור לך, לדעתי, לנפק עבורי תשובות יותר ענייניות , כך גם תפסיק לחזור על עצמך כל הזמן עם זה שהחרדים הם וכו'.

    ולסיום, אשמח עד מאוד עם תעזור לי לרדת מהעץ הגבוה ששכנעו אותי לטפס עליו, ותנפק לי הוכחה חד משמעית ובלתי ניתנת להפרכה לכך שחוקי הטבע כפי שהם מוכרים לנו היום לא התשנו מאז ומעולם,

    כל עוד שלא תוכל לספק לי הוכחה לכך - הרי שזוהי אך ורק הנחה. מצטער לאכזב אותך.

    לפי עניות דעתי העניה, בזה שאני יודע להבדיל יותר טוב ממך בין הנחה (ככל ועד כמה שלא תהיה אינטואיטיבית ביותר וביותר) לבין הוכחה, ובזה שאני משתדל לבסס את דעתי על הבדל זה (בין היתר) - הרי שהלוגיקה שלי עדיפה משלך.

  • קישור לתגובה שבת, 27 פברואר 2016 00:21 הוסף ע״י עדי אביר

    רועי,

    ה'דעת' אינה בוחנת ומבססת את עצמה על סמך 'מה שהיא עצמה יודעת' אלא על סמך מודל לוגי שהאנושות בנתה לעצמה. למודל הזה קוראים 'מדע'. המדע, מגדיר מספר הגדרות, מניח מספר הנחות יסוד, מאמץ מספר כללי הסק ודוגם את הטבע כדי לקבל ממצאים אמפיריים. על בסיס ההגדרות, ההנחות, כללי ההסק והממצאים האמפיריים, המדע בונה תיאוריות שמסבירות את המציאות הריאלית. האם התיאוריות המדעיות הן בהכרח נכונות? לאו דווקא. בבא היום מישהו אולי יצליח להפריך אותן אבל כל עוד אין בידינו הפרכה עלינו להניח שהתורות המדעיות הן מאד יציבות והסיכויים שהן 'נכונות' הם מאד מאד גבוהים.

    כיוון שכך, כל מה שאינו מתאים את עצמו לממצאי המדע הוא בגדר מיתוס, סיפור בדים, משאלת לב, ניסיון הטעיה, אחיזת עיניים, אשליה וכדומה. למשל: המדע מסתמך על כך שחוקי הטבע הם קבועים בכל זמן ובכל מקום (זה לא לגמרי נכון לגבי מיליארדיות השנייה הראשונות לאחר המפץ הגדול אבל לא בזה אנו עוסקים כרגע). ולכן כל הטענות לגבי 'השתנות הטבעים' הם לא יותר מאשר אחיזות עיניים של רבנים אינטרסנטיים. שום חוק טבע לא השתנה בששת אלפי השנים האחרונות וגם לא בששת מיליוני השנים האחרונות ואפילו לא בששת מיליארדי השנים האחרונות. הרבנים היו מאד רוצים שכך יהיו פני הדברים אבל אף מדען רציני אינו מתייחס ברצינו לטענה הזאת. חוקי הטבע פשוט אינם משתנים. היום אנו מאששים את תורת האבולוציה, לשם משל, על ידי כך שכל ה'שעונים' הרדיומטרים מתארכים את המאובנים באותו אופן והתאריכים הללו מתאימים לגילם של שכבות הסלע בהן המאובנים מתגלים. אם חוקי הטבע השתנו לפני כמה אלפי שנים אזי כל הממצאים היו יוצאים מסנכרון והמדע כולו היה קורס לקול מצהלותיהם של כל הרבנים.

    סיפור תיבת נח נוגד את כל חוקי הטבע ולכן אין בו יותר מאשר מיתוס טהור. העולם מעולם לא נשטף באף מבול. שום אל לא נתן לאיזה זקן בן 600 התראה מוקדמת והנחיות לבניית ספינה חסרת תועלת ומאות אלפי המינים לא שהו שנה שלמה בתיבה שאורכה 172.8 מטר, רוחבה 28.8 מטר וגובהה 17.28 מטר. זהו הבל טהור והמאמר אליו התייחסת אומר זאת בצורה קצת פחות בוטה וקצת יותר סרקסטית.
    http://1vsdat.org/index.php/2013-02-21-20-40-12/2013-02-21-20-42-12/item/405-%D7%9B%D7%99%D7%A6%D7%93-%D7%94%D7%AA%D7%A0%D7%9A-%D7%9E%D7%95%D7%9B%D7%99%D7%97-%D7%90%D7%AA-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%AA-%D7%94%D7%90%D7%91%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%94

    אנשים פרימיטיביים אוהבים לספר סיפורים פרימיטיביים והסיפורים הללו מצאו את דרכם לספר בראשית והפכו ל'אמת' קדושה עליה הרבנים חייבים להגן בכל דרך אפשרית. אתה מחשיב את עצמך כאדם הגיוני ולכן עליך להתנער מכל התירוצים הרבניים ולהבין לבד שכל סיפורי המקרא הם לא יותר מאשר המצאות אנושיות שנועדו לשרת את האינטרסים של אנשי הדת שבמהלך כל ההיסטוריה ניסו, ועדיין מנסים, להשתרר עלינו ולהתעלק על כספנו.

    באותו אופן, כל הסיפורים על 'עומדים צפופים ומשתחווים מרווחים', 'ארון הקודש אינו מן המידה' וכדומה הם רק קישקושים חסרי כל שחר שהומצאו על ידי רבנים שמתפרנסים מהמיתוסים הללו. כך עליך להתייחס גם למיתוסים שמנסים לשכנע אותך שלפני חטאו של האדם הראשון (שמעולם לא היה) לא היה מוות בעולם, לא היו חיות טורפות, האריות היו צמחוניים וכדומה. זה כנראה נכון לחלוטין בעולמם ההזוי של הרבנים אבל בעולם הריאלי החיות הטורפות השאירו את מאובניהן כבר לפני עשרות מיליוני שנים ובני אדם לא רק מתו כמו זבובים אלא שרוב רובם אפילו מתו צעירים.

    אני שמח שאתה אוהב 'את חדות המחשבה שלך והמקוריות שלה' אבל הייתי יותר שמח אם היית שומר את הביקורת על הלוגיקה שלי עד לאחר שהיית מקבל גושפנקא רשמית כלשהי לעדיפותה של הלוגיקה שלך.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שישי, 26 פברואר 2016 22:00 הוסף ע״י רועי כץ

    עברתי ברפרוף (המאמר ארוך מאוד).

    אם הבנתי נכון אז אתה, בעיקרון, "ראש פתוח" שתמיד בוחן את עצמו ובודק על מה הוא מבסס את עצמו.

    באופן עקרוני אני חושב שזה נכון (אם יורשה לי להעיר לך על כך) וגם אני מאמין בגישה זו - למעט הסתייגות אחת, והיא שישנה סתירה פנימית (אם כי לא כל כך גלויה, וגם לא כל כך נעים תמיד להודות עליה) בכך שהדעת מנסה לבחון את עצמה ולבסס את עצמה על סמך מה שהיא עצמה יודעת,

    אם כי אני מסכים שכל עוד לדעת יש אך ורק את מה שהיא עצמה יודעת, והיא לא מודעת לדברים אחרים, והיא גם לא מנסה לרמות את עצמה עם מה שהיא כן יודעת, והיא משתדלת לנהוג בהגינות עם מה שהיא יודעת, אזי הגישה שציינתי בראש המכתב היא הקרובה ביותר לשלימות שיש - וכך לדעתי יש לנהוג.

    קפצתי להפניה שלך לגבי האבולוציה והתנ"ך (הפניה המופיעה במאמר שהפנית אותי אליו) - ומצאתי שם דוגמא טובה למה שכתבתי בשתי הפסקאות דלעיל, כדלהלן:

    מה שאתה כותב שם לגבי כך שהתנ"ך עצמו מוכיח ומצביע על תורת האבולוציה, ואתה לומד את זה משטח התיבה וממספר החיות שהייתה אמורה להכיל (מחשבה מקורית ומעניינת ללא ספק!) - הרי זה כמובן ברור ונכון בהחלט מוחלט וסופי - אך בהסתייגות אחת בודדת, והיא שהבסיס לחישוביך (כפי שאתה מונה אותם בצורה בנויה ומסודרת במאמרך) הוא שאתה מניח שחוקי הטבע ששררו בתיבה היו בדיוק כפי שאתה מכיר אותם כיום,

    הנחה זו היא די אינטאיטיבית, ולמעשה האינטואיציה שוללת כל הנחה שסותרת, ולו במעט, הנחה זו - שהרי חוקי הטבע של אתמול וכו' הם בדיוק אלה של היום וכנראה גם אלה של מחר וכו' - אז למה שלא נניח שאלה היו גם חוקי הטבע ששררו בתיבה?...

    אך עדיין ואחרי ככלות הכל - אינטואיצה היא רק אינטואיציה, ובדיוק כשם שלא ניתן להסיק מסקנות מדעיות על בסיס אינטואיציה, כך לא ניתן לשלול או לאשש אמיתות של סיפורים מן העבר או תיאוריות לגבי העבר,

    זה יכול להישמע לך מאוד מאוד הגיוני להניח שחוקי הטבע ששררו בתיבה הם כמו חוקי הטבע של היום - אבל זו עדיין הנחה אינטואיטיבית.

    אם נסתכל על עוד אלמנטים בסיפור תיבת נוח נראה שהטבע בימים הספציפיים האלה היה קצת שונה מהטבע המוכר לנו היום:

    לפתע תהומות מים מלמטה וגם ארובות השמים נפתחו (אני לא זוכר את הציטוט המדוייק) ותוך זמן קצר נוצרה בעולם, יש מאין, כמות אדירה ביותר של מים שלא הייתה קיימת בו קודם לכן - כמות זו הייתה כה גדולה עד שהיא כיסתה את כל היבשות ואת כל ראשי ההרים שבעולם - ולאחר מכן נסגרו מקורות המים, והמים אט אט נעלמו כלא היו (לא שהם התייבשו על ידי התאדות לאוויר - אלא נעלמו, שזה גם כן כמו "יש מאין" רק בכיוון ההפוך)

    ואם כן, רואים שבהקשר לסיפורו של נוח שררו אז כוחות טבע (אם אפשר לקרוא לזה "טבע"...) שונים לגמרי מהמוכר לנו כיום. וזה מופיע באותו סיפור עצמו שאתה מצטט ממנו את מידות התיבה. זו לא המצאה שלי - אז רואים שההנחה הכה אינטואיטבית שלנו ממקודם אינה מתאימה לסיפור עוד.

    זה עדיין, כמובן, לא עונה על השאלה - כיצד הצטופפו כל כך הרבה חיות על שטח כל כך קטן, אבל זה נותן רקע יותר רחב לשאלה.

    בטח אתה מכיר את המאמר של המשנה שבבית המקדש היו "עומדים צפופים ומשתחווים מרווחים" - כלומר, שההשתחוויה וההודאה (האמיתית... לא של החרדים והחבדניקים הגנבים החולרות הבני זונות הכושלאמאשלהם וכו') לשמים, לבורא הבלתי מוגבל בהגבלות הטבע, הביאה לשינוי מיידי בטבע, הביאה טוב לעולם, כך שלפתע נוצר, יש מאין, מקום גשמי לכולם.

    בטח אתה מכיר גם את האימרה ש-"ארון הקודש אינו מן המידה" - שלמרות שלו עצמו היו מידות גשמיות הרי שמכל צד שמדדת אותו עד לקיר מקום משכנו המידה הייתה חצי ממקום המשכן, כלומר, שהארון לא תפס מקום למרות שכן היו לו מידות.

    ויש עוד אימרות כאלה המדברות על שינוי המימדים וכו'

    ואם כן, אולי, התשובה לשאלה כיצד הצטופפו כל כך הרבה חיות על שטח כה קטן נעוצה בכך שגם טבע החיות וטבע התיבה היה שונה מהמוכר לנו כיום, על דרך שתי האימרות שהבאתי לעיל, כך שלמרות השטח הקטן של התיבה יכלו להצטופף בה הרבה מאוד חיות.

    דרך אגב, יכולת לשאול עוד שאלה לגבי הסיפור של נוח והתיבה - מאיפה היה לאריות ולנמרים ולברדלסים ולזאבים ולצבועים ולכל שאר הטורפים בשר לאכול, שהרי נוח הכניס רק זוג מכל מין - ולפי הטבע שאנחנו מכירים היום הוא היה צריך להכניס, למשל, הרבה מאוד איילים ואיילות כדי שיהיה לאריות מה לאכול וכו'...

    התשובה לזה היא, אולי, שבתיבה שררו חוקי הטבע כפי שהם היו בראשית הבריאה - הכוונה היא לפני חטאו של אדם הראשון - שאז לא היה מוות בעולם ולא היו חיות טורפות, וגם האריות וכו' היו "טבעוניים" ואכלו רק מהצומח (וכפי שגם יהיה לעתיד לבוא, כאשר תתוקן הבריאה, שאז יהיה "וגם אריה כבקר יאכל תבן")

    כל האמור לעיל בא לבסס את טענתי, שאתה לא יכול להשתמש בסיפור של נוח כהוכחה לכך שהתנך עצמו מצביע על נכונות תורת האבולציה,

    לפי דעתי אם אתה בוחר להביא רק את הנתונים היבשים של גודל התיבה וכו', ואתה מניח (אם כי אתה אינך מציין הנחה זו במפורש במאמרך) שחוקי הטבע בכל הקשור לתיבה הם אותם חוקי הבטע המוכרים לנו כיום - הרי שאתה אינך מספר "את כל האמת" , אתה מוציא דברים מהקשרם המלא,

    אתה יכול להגיד שהתנך בכלל וסיפור נוח בפרט לא נראים לך הגיוניים, שהם שטויות במיץ וכו' - זה בסדר, אין בזה סתירה לוגית.

    אך אם אתה מבסס עצמך על ניתוח לוגי, ובניתוח הזה אתה מציין נתונים מסויימים המופיעים בסיפור נח ולא מציין נתונים אחרים שגם כן מופיעים בסיפור נח, הרי זו שגיאה, גם אם נעשתה בתום לב בוודאי.

    ואם לקשר זאת לנאמר לעיל (יצא לי הרבה יותר ארוך ממה שתכננתי) - הרי שאתה בדעתך, לצורך ניתוח סיפורו של נח, נשענת אך ורק על הידוע לדעתך (בכך שהנחת שחוקי הטבע היו אז כמו אלה של היום) - והדבר הובילך לשגיאה.

    אם יורשה לי לומר, אני אוהב את חדות המחשבה שלך והמקוריות שלה - אבל הלוגיקה שלך, אחרי הכל, קצת לוקה בחסר.

  • קישור לתגובה שני, 03 אוגוסט 2015 00:08 הוסף ע״י עדי אביר

    לוניה,

    תשובה ממצה לשאלתך תמצא בקטגוריה 'שו"ת אביר' בכתובת:
    http://1vsdat.org/index.php/2011-12-12-19-31-08/q------/item/1211-%D7%A9%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%91%D7%99%D7%A8-%D7%A9%D7%90%D7%9C%D7%AA%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%9C%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%94-%D7%99%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%91-%D7%9E%D7%AA%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%9A-31715

    אשמח לקרוא שם את התייחסותך.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שישי, 31 יולי 2015 18:36 הוסף ע״י לוניה

    אם אתה מתנגד לכל מה שלא מדיד, מהם החלומות, והאם בחלום אנחנו מדברים עם אנשים אמיתיים או פרי דמיונינו בלבד?

  • קישור לתגובה שבת, 19 יולי 2014 22:08 הוסף ע״י עדי אביר

    אביחי,

    שאלתך גררה אותי לכתוב מאמר ממצה יותר על החשיבה הסופיסטית, אותה, למרבה הצער, אנחנו מכירים רק מכתבי יריביהם האידיאוליוגים מהאסכולה הסוקרטית-אפלטונית. איני רוצה לדחות את תשובתי לך עד לאחר השלמת המאמר ולכן אענה לך בקצרה כבר עתה ובעתיד הקרוב אדאג להציג תמונה קצת יותר שלמה של החשיבה הסופיסטית ואת תרומתה המכרעת לעולם המודרני.

    במאמר כתבתי 'ולהבין שעליו לשקלל את האמת שלו עם האמיתות של כל אלה שעימם הוא רוצה לחיות בשלום ובהרמוניה' ואתה טענת שזאת 'קפיצה נחשונית' שכן הטענה מעולם 'לא נאמרה ע"י הסופיסטים ולא ע"י ממשיכי דרכם'. איני מסוגל לקבוע אם הסופיסטים המקוריים העלו או לא העלו את הרעיון הזה, בסופו של דבר, כאמור, אין לנו שום מסמך שנכתב על ידם, אבל, כפי שאפרט במאמר שאני כותב לכבודך, בין 'ממשיכי דרכם' ניתן למצוא את רוב ההוגים החשובים שפעלו במאתיים השנים האחרונות ואין לי ספק שנמצא בהם גם כאלו שאמרו דברים דומים ולו רק משום שהצורך לשקלל את האמיתות השונות כדי להבטיח שלום והרמוניה הוא אחד מאבני היסוד הבסיסיים ביותר של הדמוקרטיה.

    זאת אינה דעתי האישית. השיטה הדמוקרטית כולה בנוייה על הצורך למצוא מכנה משותף שיאחד את החברה כולה, אותו ניתן להשיג רק על ידי שקלול דיעותיהם של כל מרכיבי החברה. בישראל יש לנו בעייה מיוחדת כיוון שחלק מהאוכלוסייה אינו מוכן לזוז מעמדותיו המקודשות, ולו כמלוא הנימה, ולכן הדמוקרטיה הישראלית קצת חורקת אבל למזלנו תמיד ניתן למצוא את גילגול העיניים שמאפשר לאינטרסים לגבור על האידיאלים ולהגיע לפשרות פוליטיות, שהן, במהותן, הרצון להגיע למכנה משותף שיאפשר לכולם לחיות בשלום ובהרמוניה.

    בחברה שמתנהלת על בסיס העקרונות הדמוקרטיים ה'פרט החזק' אינו 'קובע את הדברים'. את ה'דברים' קובע הרוב הדמוקרטי בשיח ושיג עם המיעוט במטרה להגיע לפשרה שתחייב את כולם. כאמור, במדינת ישראל התהליכים הדמוקרטיים הם פחות חלקים ממה שהיינו רוצים לראות כיוון שאצלנו חלק מהגורמים הסוקרטיים-אפלטוניים אינם מוכנים להשתתף במשחק הדמוקרטי שהוא, כאמור, המצאה סופיסטית מתחילתו ועד סופו.

    במקום להשיב לך על השאלה לגבי ההגדרה המילונית של המונח 'סופיזם' הרשה לי להפנותך למאמר שלעייל עם המלצה חמה לשוב ולקוראו ביתר הקפדה.

    גם על השאלה לגבי הערכים שמנחים אותי לא אענה בפרוטרוט. אוכל רק להבטיח לך שערכיי אינם גורמים לי שום רגשי נחיתות, במיוחד כשאני משווה אותם לערכים שאומצו על ידי חסידי הזרם הסוקרטי-אפלטוני.

    אני לא נוהג להתעמק בתכנים אליהם המגיבים באתר מפנים אותי ולכן לא אוכל להתייחס לשאלה 'האם לאמת יש ראש מכוער?' אם הראיון של אילנה דיין עם עורך הדין פלדמן מעלה שאלות שראוי להתייחס אליהם אנא נסח את השאלות הללו בצורה שאוכל לענות עליהם מבלי ללהשקיע זמן בקריאת הראיון עצמו.

    איני מומחה לתולדות היהדות ואיני פילוסוף ולכן נראה לי שאני פטור מלהביע עמדה לגבי המשפט 'ואהבת לרעך כמוך' - בדיוק כשם שאיני מצפה ממך להביע דעה על המשפט 'פעם בא אל גן הירק סבא אליעזר'. אם תשאל אותי שאלה ספציפית אנסה להשיב עליה. בשלב זה אני רק יכול לומר לך שמדובר במשפט יפה שבו שלוש מילים ושלוש עשרה אותיות.


    עדי אביר

  • קישור לתגובה שישי, 18 יולי 2014 22:31 הוסף ע״י א. מינצקובסקי

    אביחי בן משה, אתה מדהים!
    אבל אולי תעבור כבר את חמשת שלבי האבל ותודה שעדי אביר מצא ביהדות סתירות שמערערות את תקפותה?

  • קישור לתגובה רביעי, 16 יולי 2014 23:51 הוסף ע״י אביחי בן-משה

    עדי שלום,

    במאמרך "במה אני מאמין" טענת, "אני סופיסט". והצגת את דמות הסופיסט רק מהפן "החיובי" לכאורה.
    "אדם הוא מידת כל הדברים" ציטטת. והסברת, ש"בהעדר אמות מידה אבסולוטיות, האמת של האחד אינה בהכרח נכונה יותר מהאמת של האחר ומשתמע מכך שעל האדם לנתח לבדו את המציאות, לאמץ לעצמו אמת משלו..." ומכאן ביצעת קפיצה נחשולית כאשר העלת טענה חדשה שלא נאמרה ע"י הסופיסטים ולא ע"י ממשיכי דרכם. טענת, "ולהבין שעליו לשקלל את האמת שלו עם האמיתות של כל אלה שעימם הוא רוצא לחיות בשלום ובהרמוניה".
    א. בהנחה שזו דעתך האישית, הסבר בבקשה את ענין השלום וההרמוניה.
    ב. כמו כן הסבר בבקשה, מה דינם של חלושי מוח ו/או חלושי כוח, בעולם שבו הפרט החזק קובע את הדברים?
    ג. איך יחיו שלום והרמוניה בכפיפה אחת עם החזק שהוא מידת הדברים?
    בהגדרתך אתה מודה, [ב] המלון העברי...של אברהם אבן שושן מגדיר סופיזם בתור: "כינוי להוכחה שלכאורה היא משכנעת והגיונית- ולמעשה היא מסולפת ומבוססת על הנחת-שווא. הוכחה מתוחכמת אבל כוזבת ביסודה"
    כלומר, ההגדרה המלונית מובילה אותנו למסקנה, שאם, אדם בחר דרך חיים של סופיסט, והוא מייסם במודע את השיטה הסופיסטית, הרי אז:
    אם, סופיסט הוא טיפוס שדרך חייו היא להונות את הבאים איתו במגע, אז, יש להזהר מהכשתו.

    לאור האמור, מופנת אליך השאלה הבאה:
    ד. מהם הערכים המנחים אותך? תאוות בצע ו/או תאוות התנצחות, או, רדיפת האמת.

    הינך מופנה לראיון של אילנה דיין עם עו"ד פלדמן, רק להבע הסופיסטי של הביטוי "ראשה המכוער של האמת"
    ה. הבע בבקשה את דעתך ביחס לשאלה: האם לאמת יש ראש מכוער?
    ו. ובמקביל, כמומחה לתולדות היהדות, כסופיסט /(פילוסוף?), הבע בבקשה, באותה נשימה, עמדה ביחס למשפט "ואהבת לרעך כמוך".

    בכבוד-רב ובהערכה,
    אביחי בן-משה

  • קישור לתגובה חמישי, 27 דצמבר 2012 17:49 הוסף ע״י עדו

    http://www.1vsdat.org/index.php?option=com_k2&view=item&id=483:%D7%94%D7%93%D7%A3-%D7%A9%D7%9C-%D7%A2%D7%93%D7%95&Itemid=171

    במיוחד בשבילך שחר (וגם בשביל קליין).

  • קישור לתגובה חמישי, 27 דצמבר 2012 17:03 הוסף ע״י עדי אביר

    שחף,

    נראה לי שאנחנו לא מבינים את הציונות באותו אופן. הציונות מבחינתי היא תנועה לאומית, הומניסטית-ליברלית וחילונית שאין בינה לבין הדת היהודית ולא כלום. ראשי הציונות התחבטו בשאלת הזיקה בין העם לארצו והם הגיעו לניסוח המופלא: 'בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי. מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהאחז במולדתם העתיקה ...'

    איפה אתה מוצא בניסוח הזה אזכור לאיזו שהיא זכות דתית? עם ישראל אכן חי בעברו בארץ ישראל ולטעמי לפחות הזיקה הזאת אכן הצדיקה הענקת פיסת קרקע של האימפריה התורכית המובסת לבני העם היהודי. מבחינתי יש הפרדה גמורה בין העם היהודי לדת היהודית ומתן מולדת לעם היהודי לא בהכרח מחייבת הכרה בנכונותה של הדת היהודית ולבטח לא בהבטחה הדמיונית שבזכותה יש כאלו שתובעים את כל השטח מהמדבר לים.

    אני מסכים איתך ש'יש לאנשים קושי עצום להגדיר את עצמם כאזרחים במדינת ישראל ללא ההקשר הדתי' אבל לא צריך לשפוך את התינוק עם המים. התנועה הציונית הקימה את המדינה הזאת, קיבצה אליה את יהודי הפזורה והקימה פה מדינה מודרנית, דמוקרטית וחילונית שמהווה בית לאומי לכל בני העם היהודי. עלינו לכבד ולשמר את המורשת הציונית ולהלחם נגד הניסיונות להחליפה במורשתם של בעל התניא, הרב קוק ואפילו רחבעם זאבי.

    בברכה,

    עדי אביר

  • קישור לתגובה חמישי, 27 דצמבר 2012 14:59 הוסף ע״י שחף

    מאוד נהנתי לקרוא את המאמר הזה. בעיקר כיוון שאני מרגיש קשר עמוק והזדהות עם חלק גדול מאוד מהדברים שכתבת. אני גם נהנה לראות את הדברים כתובים בצורה מאורגנת. אני שותף מלא למטריאליזם שאתה מדבר עליו, אבל אני חייב לציין שמעולם לא חשבתי על עצמי כסופיסט - זו תפיסה מאוד מעניינת שככול שאני חושב עליה יותר אני מסוגל להתחבר אליה.
    למרות השבחים, אני חייב לציין שאני מוצא כשל מרכזי ומשמעותי מאוד באחד מהנושאים שכתבת עליהם. הנושא הזה הוא הציונות. אני חושב שיש דיסוננס, מאוד חריף ובעייתי באופן שבו אתה תופס את העולם ולמרות זאת באופן שאתה מסוגל לקבל את הביטוי "ציוני".
    אני לעומתך, מטריאליסט, מאמין במדע, שולל את העל טבעי, ספקן (אולי סופיסט) ואזרח נאמן (שזה ביטוי אחר לפטריוט). אני לא ציוני שכן אני לא מסוגל להתחבר לרעיון של הציונות. חשוב להבין, שבסיסו של הרעיון הציוני בנקודות ועקרונות שאתה שולל במהלך המאמר. הרעיון הציוני מבוסס על כך שיש לנו זכות מיוחדת על חלקת הארץ הזו. הביטוי ציונות הוא במשמעותו המילולית - שאיפה לציון, שהיא ירושלים. ירושלים הוגדרה על ידי דוד המלך כעיר מלכותו. דוד היה מלך דתי, שהומלך על ידי אלוהים ועל ידי כהן דת. הוא כבש את ירושלים בכוח הזרוע מאנשים אחרים שאכלסו אותה לפני כן. כנ"ל הכיבוש היהודי של ארץ ישראל אחרי דור המדבר: הוא מצווי אלוהי. רצח העם בעמים הכנענים שהיו בישראל גם הוא מציווי אלוהי. הקיום של עם ישראל בארץ ישראל הוא תוצאה של רצון אלוהי (לפי המקרא כמובן). מכאן שלהגדיר עצמך ציוני פירושו לקבל את הקשר הבלתי ניתק בין העם היהודי לבין השטח שבין הירדן לים. הקשר הזה מבוסס כולו, באופן בלתי משתמע לשני פנים על אמונה בכוחות על טבעיים והמוחלטות שלהם בשליטה במציאות.
    ניתן למתן את הקביעה הזו, ולדעתי זה דבר נדרש, בטח כדי לחבר מצד אחד את הספקנות והמטריאליזם שלך (שלנו) לבין הציונות בטענה שהקשר שלך לציונות הוא מתוך כבוד להיסטוריה ולמורשת של העם שלך. כלומר, אתה לא מקבל את הקשר לפיסת אדמה מסויימת כמובן מאליו או כבלתי ניתק, אבל אתה בוחר לכבד אותו שכן אבותיך כיבדו אותו. זו גישה שאני מסוגל לקבל ולדעתי היא לא מייצרת את הסתירה שעולה מהדברים שלך.
    לא אחת אני מוצא שהבעיה המרכזית היום, הסיבה המרכזית שהדת רק הולכת ומתחזקת בישראל, היא כי יש לאנשים קושי עצום להגדיר את עצמם כאזרחים במדינת ישראל ללא ההקשר הדתי. התופעה הזו, בצירוף עם המצב המדיני הקשר שישראל נמצאת בו והאיומים מבחוץ, גורמים לאנשים לשלב בד"כ באופן לא מודע בין הרצון שלהם להיות פטריוטים ואזרחים טובים, לבין אידיאלים מוחלטים שיאפשרו להם להחזיק בתפיסת העולם שלהם. לאנשים קשה עם מסרים מורכבים. הם צריכים עקרונות ברורים ומוחלטים להישען עליהם. זו בדיוק הסיבה שיש קושי אדיר להפריד בין דת ומדינה בישראל. השימוש בביטוי ציוני, שפירושו כמיהה לציון וקבלה של בעלות על חלקת אדמה מסויימת מכוח היסטורי היא מהות הבעיה. אנחנו, כאנשי מדע, כספקנים, כאתאיסטים פטריוטים, אזרחים נאמנים למדינה שלנו שמאמינים בדמוקרטיה ובשלטון החוק, צריכים לפעול לייצר אלטרנטיבה לביטוי ציוני. להחליף אותו באדם שלא נאמן לארץ מכוח הציונות, אלא נאמן למדינה מכוח היותה שיטת המשטר העדיפה, שמעניקה לו חירויות.

התגובות האחרונות