אם אני אדרש לפרט את אמונותיי הבסיסיות ביותר אהיה חייב להודות באשמות הבאות:
אני סופיסט[א]
איני רואה כל דרך להתחמק מהעובדה שאני בראש ובראשונה סופיסט. רבים יחשבו שאין סיבה להתגאות בכך יתר על המידה - הסופיסטים שחיו במאות החמישית והרביעית לפני הספירה בסופו של דבר זכו להגדרה מילונית מגמדת למדי[ב], אבל את תדמיתם המפוקפקת של ההוגים הללו נוכל לזקוף לעובדה שאין בידנו כתבים שנכתבו על ידי הסופיסטים עצמם וכל שאנו יודעים עליהם הגיע אלינו ממקורות עוינים, ובמיוחד מכתביו של מתנגדם הגדול - אפלטון. אפלטון אמנם תיאר את הסופיסטים כאנשים לא מוסריים וחסרי יושרה אינטלקטואלית אבל אפילו מתוך כתביו ניתן לזהות את האור החדש שהסופיסטים הקרינו לתוך עולם מוצף באמונה שראה באלים את הסמכות העליונה וציפה מבני האדם לספק את תאוותיהם ולנהוג כמצוות כוהניהם. כיום ההערכה כלפי הסופיסטים השתנתה מהקצה עד הקצה ורבים רואים בהם את מבשרי הפילוסופיה המודרנית והפוסט-מודרנית, המדע, הספקנות וההומניזם.
אפלטון האמין בקיומן של אידיאות מוחלטות, נצחיות ובלתי משתנות שמאכלסות את מחשבתו של האל העליון. חלק מהאידיאות הללו משמשות כתבניות, או מודלים, מהן נגזרים צורתם ותכונותיהם של העצמים הגשמיים[ג] בעוד שאידיאות אחרות מגדירות תכונות וערכים מושלמים דוגמת 'יופי', 'טוּב', 'אמת', 'אצילות' וכדומה שמשמשים כאמות המידה לשפיטת תכונותיהן והתנהגותן של הבריות הארציות. קל להבין מדוע האידיאות האפלטוניות עומדות בבסיסן של כל הדתות שמתבססות על אלוהות נשגבת בעלת מחשבות, ערכים ורצונות מושלמים, מוחלטים, נצחיים ובלתי משתנים. באותה מידה גם לא קשה להבין כיצד הדתות הללו מספקות הזדמנויות פז ליזמים שמתיימרים להכיר טוב מכל האחרים את אותם מחשבות, ערכים ורצונות ומכתירים את עצמם כיחידים שיודעים במה צריך להאמין וכיצד יש לנהוג אם רוצים להתקרב ל'אמת המושלמת', ל'טוב המושלם' או ל'התנהגות המושלמת' שהאל שלהם רואה במחשבותיו.
הסופיסטים פסלו את תורת האידיאות של אפלטון וסרבו לאמץ את ההנחה שיש ערכים מושלמים, מוחלטים ונצחיים שאינם משתנים בהתאם לתנאי הזמן והמקום. לשיטתם אין אידיאות מוחלטות וממילא אין גם אמיתות שמימיות שמחייבות את האנושות כולה. 'האדם הוא מידת כל הדברים', טענו הסופיסטים, ובני האדם הם אלו שקובעים את הנורמות המחייבות. בהיעדר אמות מידה אבסולוטיות, האמת של האחד אינה בהכרח נכונה יותר מהאמת של האחר ומשתמע מכך שעל האדם לנתח לבדו את המציאות, לאמץ לעצמו אמת משלו ולהבין שעליו לשקלל את האמת שלו עם האמיתות של כל אלה שעימם הוא רוצה לחיות בשלום ובהרמוניה.
בעוד שהראיה האפלטונית/סוקראטית עומדת בבסיסן של כל הדתות המונותיאיסטיות, ההבנה הסופיסטית הנביטה את רוב הרעיונות שהאנושות הנאורה[ד] בחרה לאמץ במאות השנים האחרונות: ההומניזם, הליברליזם, הדמוקרטיה, הפילוסופיה המודרנית והפוסט-מודרנית, החשיבה החופשית, הספקנות והמדע. אמות המידה האלוהיות כבר אינן מתיימרות להכתיב לנו את המוסר ובמרבית מדינות העולם כללי המשחק נקבעים על ידי בני אדם במועצותיהם לאורו של החוק הבינלאומי שמבטא את המכנה המשותף של רוב החברה האנושית. הראיה הרלטיבית מוצאת את ביטוייה במשטרים הדמוקרטיים שמשקללים פנימה את מגוון האמיתות השונות בכדי לייצר חברות פלורליסטיות ודינאמיות שמכבדות את דעותיו ואמונותיו של כל אזרח ואזרח. חופש הדת והמצפון הפכו לאבני יסוד של כל חברה מודרנית, עקרונות ההומניזם שולטים ברמה ומכתיבים את ההתייחסות לאדם באשר הוא אדם וכדומה. זה אינו העולם של האידיאות והערכים המוחלטים ורוב האנושות הנאורה כבר הגיעה למסקנה שלאף אחד לא ניתנה רשות לייצג את האמת האחת, היחידה והמוחלטת ולסתום את פיותיהם של כל המינים, האפיקורסים וההוגים החופשיים שבוחרים לראות את הדברים באופן שונה.
אני ספקן אפיסטמולוגי[ה]
השתייכותי למחנה הסופיסטי, שמעדיף את היחסי על פני המוחלט, כופה עלי גם את מידת הספקנות. בהיעדר קנה מידה אבסולוטי שמאפשר לי להבדיל בין ה'נכון' ל'שגוי' אני חייב להתייחס בחשדנות לכל תובנה חדשה שנקרית על דרכי ואיני מרשה לעצמי לקבל אף אמיתה כמובנת מאליה, אפילו אם היא נתמכת על ידי הסמכויות הנערצות ביותר. אני פשוט מסרב להפנים תובנות שמתבססות רק על אמונה עיוורת, מסורות קדומות, ספרים שאת מקורם איני יכול לבסס או ברי-סמכא שמעולם לא טרחו לגלות מהיכן הם שאבו את הידע שלהם. תעודות יוחסין שמלמדות על מוצאה הנעלה של האמיתה לא יעזרו לה לעבור את מחסומי הגיוני ולא כל כך אכפת לי מי הוא אביה וכמה אנשי שֶם תומכים בה. על התובנה לעמוד או ליפול בזכות עצמה. אם היא משתלבת היטב עם שאר מחשבותיי אאמץ אותה בברכה אבל אם היא תסתור ולו אחת מהן אאלץ להיעצר, להעמיד למבחן חוזר את כל השקפת עולמי ואז לפסול את התובנה הבעייתית או לגבש לעצמי מערכת חדשה של אמונות ודעות בה כל האמיתות עומדות וכל הסתירות מתיישבות.
אין להבין מכך שאני פוסל על הסף את דעותיהם של האחרים. חלילה. אין לי שום כוונה לערוך מחדש כל ניסוי מדעי, לקרוא בעצמי את כל הספרות המחקרית או לפתח בשנית את כל הנוסחאות המתמטיות ותמיד אהיה מוכן לאמץ את דעותיו של כל אדם, ללא הבדל דת, גזע, מין או אינטרס ובלבד שאוכל להבין מהיכן הן באו, על מה הן מתבססות וכיצד הן מסוגלות לחיות בשלום עם שאר התובנות שמתרוצצות במחשבותיי.
כיוון שרק סתירות יכולות לבלום את התובנות החדשות שרוצות לפרוץ לתודעתי, שום עכבה אינה מונעת ממני לאמץ אפילו את הספקולציות הפראיות ביותר, אבל זאת רק בתנאי שהמחשבות החדשות אינן גורמות לי לאחוז גם בדבר וגם בהיפוכו. מבחינתי הכול מותר ואני מרשה לעצמי להעלות בדעתי את התסריטים והתיאוריות הדמיוניות ביותר, ובתנאי שהם אינם מכילים סתירות פנימיות, אינם סותרים תיאוריות מבוססות ובמידת האפשר, אינם נוגדים את תכתיבי ההיגיון[ו]. זאת הסיבה שאיני רואה את עצמי מחויב לדעות אתיאיסטיות או אגנוסטיות, לפחות לא בהגדרה שלי של המושגים. שרשרת ארוכה של סתירות פנימיות בדתות השונות שכנעה אותי שכל האלים שמשרתים את בעלי העניין הם לא יותר מאשר המצאות של גורמים אינטרסנטיים שראוי לפסול על הסף. עם זאת, שלילת קיומה של אלוהות דמוית זאוס, יופיטר, אודין, אללה, האל המשולש, אל שדי, יהוה, אלוהים, הגבורה, המקום, הקדוש ברוך הוא והשי"ת[ז] לא בהכרח מונעת את האפשרות שהיקום שלנו נוצר על ידי ישות לא מקומית שלעולם לא תבוא אלינו בדרישות ושעימה לעולם לא נוכל לתקשר.[ח] לכן, לפחות עד שיבואו מדענים עם הוכחות נגדיות, אני מרשה לעצמי להמשיך ולהתענג גם על ספקולציות לא-אתיאיסטיות אף שלאחרונה התחלתי לנטות לכיוון הספקולציה שהעולם שלנו, על תנאיו המיוחדים, נוצר בתהליך אבולוציוני שהתרחש ברב-היקום רב-מימדי שמאכלס בנוסף אלינו עוד אינספור יקומים מקבילים.[ט] לעת עתה המדע עדיין לא מצא הוכחות חותכות שיהפכו את הספקולציות שלי לחסרות כל שחר ולכן אני מרשה לעצמי לעשות עימן ככל העולה על רוחי ולהשתעשע בהן כל אימת שבא לי.
אני מטריאליסט[י]
כספקן מושבע אני מסרב להאמין בשום תופעה שהיא, או השפעותיה, אינן ברות מדידה. אני אמנם מרגיש הכי נח עם עצמים אותם אני יכול ללטף, לראות, לשמוע, להריח או לטעום אבל אני מוכן להכיר בקיומן של הרבה תופעות שאינן נקלטות בחמשת חושיי: שדות, גלים וכוחות, לשם משל, אך זאת רק בתנאי שהתופעות הללו מסוגלות להזיז מחוג במכשיר מדידה זה או אחר. אין לי גם שום בעיה להאמין בקיומם של עצמים, גלים וכוחות תיאורטיים שחבים את זכות קיומם רק לתיאוריות מדעיות או אפילו רק לחישובים מתמטיים ולכן איני ממצמץ כשמדברים על חלקיקים שאיש עדיין לא גילה, עולמות מקבילים שאיש לעולם לא יגלה או חייזרים שאיש אינו ממש רוצה לגלות. אני אפילו פתוח לאפשרויות המוזרות ביותר: אלים, שרים גדולים, מלאכים, רוחות, גני עדן, גיהינומים, נבואות, שדות מורפולוגיים, טלקינזיס, טלפתיה, העלאות באוב וכדומה ובתנאי שהתופעות הללו נבדקו בבדיקות אובייקטיביות על ידי חוקרים מוסמכים והוכחו כאמינות. במקרים אלו אני אניח שקיימים כוחות, שדות, גלים או מצבי צבירה שהמדע עדיין לא הצליח לאפיין ושהתופעות הללו יזכו לניסוח מדעי לאחר שימצאו הכלים והטכניקות שיאפשרו לנו לנתחן ולאפיינן.
נגזר מכך שאני מסרב בעקשנות להאמין בקיומן של כל התופעות שאינן ניתנות למדידה ולאפיון מדעי, כלומר תופעות שהן מעצם הגדרתן על-טבעיות. מהבחינה הזאת האל אינו יוצא מהכלל. אם הוא רוצה שאאמין בו שיתכבד ויתחבר למכשיר מדידה כלשהו על מנת שאוכל להשתכנע שהוא חי וקיים ולא רק יציר של דמיוני הקודח. אני אפילו לא דורש שהוא יטריח את עצמו למעבדה מכובדת זו או אחרת ואבוא על סיפוקי אם הוא יואיל לבצע ולו נס אמין אחד שסותר בעליל את חוקי הטבע המוכרים. למרבה הצער, האלים למיניהם הסתפקו עד היום רק בצעקות, תוכחות, איומים, השתוללויות וסיפורי בדים שמשום מה תמיד בקעו מגרונם של בעלי עניין אינטרסנטיים, ואף לא אחד מהם טרח להפגין את כישוריו ואת 'כל-יכולותו' באיזה שהוא אירוע בו נכחו גם ספקנים כמוני.[יא]
מטריאליסט שאינו מאמין בקיומו של עולם 'על-טבעי' חייב להתעלם מכל המושגים שאמורים להיטען במשמעות על ידי נוכחותם, דבריהם, ציווייהם או רצונותיהם של האלים למיניהם ועליו להניח שמאחורי מושגים דוגמת 'טוּב', 'רֹע', 'צדק', 'רשעות', 'טוהרה', 'טומאה', 'קדושה', 'חכמה', 'רוחניות', 'שכר, 'עונש' ו'גאולה' עומדות אך ורק הגדרות של בני אדם יומרניים ולא עקרונות אבסולוטיים שאינם תלויים בזמן, במקום או באינטרס. באותו אופן על המטריאליסט לפסול את כל המיתוסים שמתארים אירועים היסטוריים שהונעו על ידי ישויות שאיש מעולם לא הצליח לאתר מחוץ לגבולות הדמיון, הפנטזיה והאמונה העיוורת, ובמיוחד אם האירועים הללו סותרים את תכתיבי המדע וההיגיון ואת מסקנות המחקר. לפיכך, אין שום סיבה להתייחס ברצינות לסיפורי התנ"ך ובמיוחד לא לאלו שמתארים מאורעות שמעולם לא זכו לתיעוד היסטורי. ייתכן מאד שהעולם נוצר בשלב זה או אחר, שנחשולים אדירים שטפו את מישורי מסופוטמיה, שארמים נודדים הגיעו לארץ כנען, שקבוצות קטנות ירדו למצריים וחזרו ממנה ושמלכים זוטרים שלטו על חלקים ממרכזה ודרומה של ארץ ישראל אבל כל קשר בין האירועים הללו לסיפורי המקרא שמתארים את הבריאה, המבול, התיישבות האבות בכנען, יציאת מצריים, מתן תורה, כיבוש הארץ וימי המלוכה המאוחדת הוא להערכתי לכל היותר מזערי, אם לא לגמרי זניח.
אדרבה, אנו המטריאליסטים חייבים להניח שאלוהות תיאורטית, שאיש עדיין לא אפיין בכלים מדעיים, מעולם לא בחרה בעם אחד מכל העמים ומעולם, מעולם לא הבטיחה לו אדמות של עמים אחרים, מעולם לא ציוותה עליו להשמיד את אויביו על פי חרב ומעולם לא הנחיתה על בניו חסרי הישע תורה קדושה זו או אחרת, בכתב, בעל פה או בסודי סודות. בכל התורות שאי פעם הומטו על האנושות יש להאשים רק בני אדם שבמקרה הטוב שכנעו את עצמם שהקולות שהם שמעו, המראות שהם ראו והחלומות שהם חלמו נשלחו אליהם מעולמות עליונים ולא ממעמקי נשמתם המיוסרת.
כיוון שאף ישות על-טבעית מעולם לא עמדה מאחורי כל הגורמים האינטרסנטיים שדיברו מגרונם של יצירי דמיונם אין למעשה שום משמעות מיוחדת למקומות הנחשבים לקדושים, לשכר שאמור להינתן לצדיקים ולעונש שעתיד להיגזר על הרשעים. אין גם כל סיבה להתעלל באברי המין של תינוקות בני שמונה ימים, לבזבז זמן על הנחת רצועות מעורה של בהמה מתה, להתענות בשבת, להימנע מאכילת מעדנים לא כשרים, לשבת בסוכה, לוותר על חמץ בפסח, למלמל תפילות, לשנן משניות, לשקוד על דפי התלמוד ולהישמע להוראות הרבנים. [יב]
לשיטתי, אם כן, המציאות מסתיימת בגבולות החומר והאנרגיה ומעבר לעולם הניתן לאפיון מדעי אין שום מציאות 'על-טבעית'. אדרבה, אם קיימות ישויות על-טבעיות עליהן להיזהר לנפשן מהמדע שדוהר לכל עבר ואוכל כל חלקה טובה שנקרית על דרכו. אנחנו כבר מסוגלים להסביר בכלים מדעיים תופעות שבעבר היו נחלתו הבלעדית של האל שנהג להפריח עננים, לזרוק ברקים ולשמור באוצרותיו רוחות, שלגים וכדורי ברד[יג]. ככל שמכבש המדע יתקדם הלאה הוא ידרוס עוד ועוד טריטוריות ויכפה על האלים לדרוך אחד על בהונותיו של השני בתוך חור קטן שגבולותיו רק ילכו ויצטמקו.
אני חסיד הדמוקרטיה ושלטון החוק
אין להסיק מיחסי לציוויים הדתיים שאני קורא להפקרות ואנרכיה. חלילה. כל חברה אנושית חייבת למשטר את עצמה באמצעות חוקים, תקנות, סייגים וגדרות ואולם אני מאמין שעל כל חברה לבחור את כללי המשחק שמתאימים לה ולא לאמץ בעיניים עצומות את כללי משחק שבשעתו התאימו לאנשי הדת שהמציאו אותם, ושהיום הם משרתים אנשי דת שתפסו עליהם חזקה והתאימו אותם לצרכיהם. כמטריאליסט וסופיסט שאינו מאמין בקיומו של אל שקבע ערכים אבסולוטיים ו'דרך הישר' אחת ויחידה, אני חייב לפסול את כל התכתיבים שכביכול הונחתו מהמרומים ולאמץ במקומם את הכללים והחוקים שהעמים קיבלו על עצמם באמצעים דמוקרטיים, כללים שמשקללים פנימה את רצונותיהם ומאווייהם של כל האזרחים ולא רק של אלו שהעניקו לעצמם את הזכות לדבר בשם המרומים.
איני חושב שהדמוקרטיה שלנו היא צורת שלטון טובה במיוחד[יד] ובמקרים רבים דמגוגים מוכשרים ופוליטיקאים חסרי מצפון יכולים לעוותה לצרכיהם. למעשה, אין אף ממשלה שנבחרה בדרכים דמוקרטיות שאינה מנצלת את שליטתה במשאבים הלאומיים בכדי לגבש לעצמה קהל בוחרים נאמן שישפר את סיכויי ניצחונה בבחירות הבאות, וזאת ללא תלות בצרכים האמיתיים של המדינה והחברה. משטרים דמוקרטיים, ובמיוחד כשהם מרגישים חלשים, לרוב מעדיפים את ההווה על פני העתיד, את הפופוליסטי על פני האפקטיבי ואת ההישרדות על פני הרפורמות והחדשנות ואני אישית הייתי שמח לוותר על השיטה הדמוקרטית ברגע שמישהו ימצא תחליף טוב יותר. הבעיה היא שכל אלו שחשבו שהאלטרנטיבה שלהם טובה מהדמוקרטיה לרוב מצאו את עצמם מנוקבים בכדורים, מתחבאים בבורות עמוקים או ניצבים בכלובים סגורים מול הרכבי שופטים חמורי סבר.
לאחרונה החלו מדינות רבות להכפיף את הדמוקרטיה שלהם למרותו של האל, או יותר נכון למרותם של אלו שמתיימרים לייצג את האל. אני מקווה שזאת רק רעה חולפת ושאפילו האוכלוסיות ההזויות ביותר יבינו במוקדם או במאוחר שמה שטוב לאנשי הדת שלהם אינו בהכרח מה שטוב להם. נדמה לי, עם זאת, שאני רק משתעשע בתקוות שווא. בעולם הערבי הכמיהה לשליט חזק ותקיף היא מושרשת וכובשת ולכן סביר להניח שהדיקטטורות האסלאמיות לא יפנו את מקומם אלא לדיקטטורות מסוג אחר ושהחזון הדמוקרטי ימשיך לנוס מפניהם עוד שנים רבות. המצב הוא קצת שונה במדינת ישראל. גם כאן נוכל אמנם למצוא המונים שטופי הזיות שמאמינים ששלטונם של הרבנים עדיף על שלטונו של הרוב אבל סביר להניח שהבלון הנפוח עליו הם בחרו לשבת יתפוצץ עוד לפני שהם יצליחו למוטט כליל את המשטר הדמוקרטי שלמרות כל חסרונותיו עדיין מצליח לאחד את אחת המדינות השסועות, המפולגות והמסוכסכות ביותר עלי אדמות.
כיוון שהאל לא הוכיח לי את קיומו לשביעות רצוני המלאה, איני מרגיש כל חובה להעדיף את חוקיו על פני החוקים שהתקבלו ברוב דעות בגוף נבחר שמייצג את כל אזרחי המדינה ולכן אני מאמין שכל מי שחי במדינת ישראל ונהנה מהגנתה ומהשירותים שהיא מעניקה חייב להכיר בריבונותה ולהכפיף את עצמו לחוקיה, בין אם הם מוצאים חן בעיניו ובין אם לאו. היהודים תמיד דגלו בסיסמא 'דינא דמלכותא דינא' שחסכה מהם את הצורך להתעמת עם כל מיני משופמים שבאו לכפות עליהם את חוקיו של הצאר, המלך, ההגמון והסולטן. הרבנים החצופים ושיכורי הכוח שגדלו פרא בעשורים האחרונים[טו] החליטו שהסיסמה עשתה את שלה ושעתה כבר ניתן להתעלם מחוקי המדינה ולנהוג אך ורק לפי חוקי התורה, או נכון יותר, לפי הפרשנות שהם עצמם מעניקים לחוקי התורה. לי לא נותר אלא לקוות שלמרות הלחצים הקואליציוניים, ממשלות חפצות חיים ישכילו להחזיר את השד לבקבוקו ולהשליט את מרותם של חוקי המדינה גם על המזוקנים שקמו למוטטם.
אני מעריץ את המדע
גם אדם אכול ספקות כמוני זקוק לכלים שיאפשרו לו לשפוט את מידת סבירותן של האמירות השונות ולהערכתי אין כלי טוב יותר מאשר המדע. כמו כל מערכת אמונות, גם המדע נשען על אקסיומות, כלומר, הנחות שאינן ניתנות להוכחה, ובזאת הוא אינו שונה מכל מערכת אמונות אחרת, ובכלל זאת מערכת האמונות הדתית.[טז] ההבדל הוא שמתוך האקסיומות המדעיות אנו גוזרים חוקי טבע שהוכיחו את עצמם אינספור פעמים, לא הופרכו אפילו פעם אחת ועמדו בכבוד בכל הניסיונות שהוצבו בפניהם. האקסיומות הדתיות, לעומתן, הניבו אינספור סתירות, לא עמדו באף מבחן אובייקטיבי וחסידיהם בורחים מכל ניסוי שמסוגל לאוששן או להפריכן.[יז]
מדע שנשען על אקסיומות שאינן ניתנות להוכחה אינו מסוגל לספק לנו אמיתות ודאיות ומוחלטות והוא נאלץ להסתפק באמירות שלכל היותר נהנות מהסתברות גבוהה להימצא נכונות. מצד שני, אף קביעה מדעית אינה זוכה לקביעות ובניגוד לחוקים דתיים שמסוגלים לשרוד גם את הסתירות המביכות ביותר, האמירות המדעיות נפסלות ברגע שהן אינן מצליחות לעבור את אחת המשוכות שמרבים לשים בדרכן. הסתירה הקטנה ביותר, עם הניסוחים המתמטיים של חוקי טבע אחרים או עם הנתונים האמפיריים שמתקבלים בעת שדוגמים את הטבע עצמו, מסוגלת להשליך כל חוק טבע לפח האשפה של ההיסטוריה ולשלוח את המדענים חזרה לשולחן העבודה שם הם יתבקשו לאפיין חוק טבע חדש שיתמודד ביתר הצלחה עם אתגרי העולם הריאלי. כתוצאה מכך, האמונות המדעיות ששרדו את מסכת ההתנכלויות של מבקריהן הן בהכרח הרבה יותר מהימנות ויציבות מכל האמונות שאינן חושפות את עצמן לניסויים מדעיים ואינן מנקות את עצמן מהסתירות שהמציאות שותלת בקרבן.
החוקיות שהמדענים הצליחו לסחוט מהטבע היא לא רק סבירה יותר ויציבה יותר מכל מתחרותיה אלא שהיא מאפשרת במקרים רבים גם לנבא את שעתיד לקרות בצורה טובה יותר מכל שיטה אחרת. תותחן שרוצה לפגוע במטרה רחוקה מניח שסיכויי הצלחה יהיו מרביים אם הוא יכוון את קנה תותחו בהתאם לתוצאות החישובים שנערכו במחשב הירי שלו וכך הדבר בכל תחום ותחום בחיינו. האמונה שהחישובים התיאורטיים מנבאים את המציאות הריאלית היא כה מושרשת עד שאיש היום אינו חושב פעמיים לפני שהוא מנצל בטבעיות את כל הכלים והתהליכים שהעולם המודרני מעמיד לרשותו אף שכולם, החל מטיסות שאמורות להגיע בשלום ליעדן וכלה בטיפולים רפואיים שאמורים להעמיד את החולה על רגליו, מתבססים על חוקים מדעיים ונוסחאות מתמטיות. למעשה, כל מי שאינו רוצה לעשות שקר בנפשו חייב להודות שגם הוא בעצם ספקן שהשתכנע שאת שלומו, בטחונו ורווחתו יבטיחו חוקי הטבע ולא איזו ישות על-טבעית שאת מחשבותיה איש אינו יכול לאפיין ואת דרכיה איש אינו מסוגל לכמת ולחשב.
הסופיסטיות הטבועה בי כופה עלי להניח שבהיעדר סמכות נשגבת יותר האדם הוא הישות העליונה וכל המוסדות האנושיים חייבים להבטיח את הטוב המקסימאלי למספר הגדול ביותר של אנשים. כיוון שכך, המדינה חבה את זכות קיומה לרצונם הטוב של אזרחיה וחובה עליה לפעול למען ביטחונם, רווחתם ואיכות חייהם. את התובנות הללו איני צריך לפתח בעצמי והאומות כבר עשו עבורי את העבודה בעת שהן פרסמו את 'ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם'[כ], אותה מדינת ישראל אמנם אימצה אף שבלחץ הגורמים הפונדמנטליסטים היא לא תמיד טורחת ליישם.[כא]
אף שאני סומך את שתי ידי על 'ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם' עלי להעלות שלוש הסתייגויות שכנראה לא עלו על דעתם של מנסחיה ובשל כך אני חייב להודות שאני כנראה לא ליברלי מושלם אלא ליברלי מפוכח שאינו מוכן לשעבד את עתיד ילדיו ונכדיו על מזבח זכויות האדם וחירויות היסוד:
|
1.
|
אני כמובן מסכים עם סעיף כא(3) להצהרה שקובע:
רצון העם הוא היסוד לסמכותה של הממשלה. העם יביע את רצונו בבחירות כשרות הנשנות לעתים מזומנות, לפי זכות בחירה כללית ושווה ובהצבעה חשאית, או לפי סדר של בחירה חופשית כיוצא בזה.
אבל נראה לי שמנסחי ההכרזה ראו בעיני רוחם עם שמורכב מבוחרים אוטונומיים בעלי שיקול דעת עצמאי ואיש מהם לא חזה מצב בו מצביעים יישמעו באופן עיוור לתכתיביהם של אחרים ויגיעו לקלפי כשבידם פתקי ההצבעה הנכונים ובכיסם הבטחות, קמיעות או שטרי כסף שניתנו להם על ידי מגיסי קולות מקצועיים. אנשים אלו הם למעשה איבר מאבריו של האדם שמפעיל אותם ובשום פנים ואופן אין לראותם כמבטאים את 'רצון העם'. אני לא רואה שום אפשרות מעשית לבודד את המריונטות הללו מהמצביעים השקולים והאחראיים אבל אני מצטמרר מהמחשבה שעתידנו לא ייקבע על ידי מפעילי המוח אלא על ידי שטופי המוח וכולי תקווה שעוד תימצא הדרך להבטיח שמנהיגינו ייבחרו על ידי אזרחים נאורים ובעלי שיקול דעת ולא על ידי עדר מסומא שתמיד מצביע בהתאם לתכתיבים של מנהיגיו.
|
|
2.
|
ממשלות, מי יותר ומי פחות, למעשה כופות על בעלי היכולת לדאוג לצרכיהם הבסיסיים של מעוטי היכולת. בארצנו, לשם משל, תשלומי מס פרוגרסיביים[כב] ממנים שירותים בסיסיים הניתנים לכל האוכלוסייה ושירותים עודפים המוענקים לאוכלוסיות היותר חלשות[כג] ולי אישית אין עם זה כל בעיה. החברה בהחלט צריכה להגן על האלמנטים היותר חלשים ועליה לספק רשת ביטחון שתאפשר לזקנים, ילדים, מוגבלים וחסרי כושר השתכרות לחיות חיים של כבוד מבלי להטיל את יהבם על רחמי הציבור.
במקביל, אני שולל לחלוטין מתן הטבות לאנשים שמסוגלים להשתכר ובוחרים להשקיע את עצמם באורח חיים שאינו מאפשר להם לדאוג בעצמם לצרכיהם ולצרכי משפחותיהם. אני לא חושב שהחברה צריכה לממן אנשים שמרצונם החופשי בחרו לבלות את חייהם מול טלוויזיה, כוס משקה חריף, חפיסת קלפים או דף גמרא. אם הם מסוגלים לממן את עצמם ואת משפחתם אז בבקשה, שיעשו כל ששובה את ליבם ודמיונם. לכל אדם שמורה הזכות לנהל את אורח החיים החביב עליו אבל זאת רק בתנאי שהוא מתמיד למלא את חובותיו כבעל, אב ואזרח מבלי ליפול לנטל על הקופה הציבורית. אני, בכל מקרה, איני מוכן לשאת על גבי את אלו שאינם מוכנים להתאמץ למען פרנסתם. שהאל שלהם יפרנס אותם. איני מתכוון, חס וחלילה, שעל ילדיהם של שוללי העבודה ללכת יחפים, עטויי סחבות ורעבים ללחם אבל פרנסת המשפחה היא חובתו של כל אדם כשיר והציבור אינו חייב להיכנס לנעליו ולכלכל את משפחתו במקומו. אין לי פתרונות קסם לבעיה שהופכת ליותר ויותר מפלצתית ככל שחולף הזמן[כד] אבל למרות כל נטיותיי הליברליות ולמרות שאני מאמץ בכל לב את סעיף כו(3) להכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם שמעניק להורים 'זכות בכורה לבחור את דרך החינוך לילדיהם', אני מעריך שהרגישות ההומניסטית והליברלית שלי לא תיפגע אם המדינה תחליט להעביר את ילדיהם של ההורים שבחרו להימנע מעבודה פרודוקטיבית[כה] לפנימיות מיוחדות שם הם ירכשו את ההשכלה שתאפשר להם לפרנס את עצמם, ואולי אפילו לשגשג, בעולמם של האזרחים האחראיים.[כו]
|
|
3.
|
'ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם' מנסחת היטב את זכויותיהם של כל האזרחים אבל בשום מקום לא מצאתי הכרזה מקבילה שמפרטת את החובות המוטלות על כל אלו שנהנים מאותן הזכויות. אני מאמין שעל המדינה חלים חובות רבים ועליה להבטיח לאזרחיה את כל זכויותיהם ובנוסף להעניק להם רשת ביטחון סוציאלית ולספק להם מגוון רחב של מוצרים ושירותים[כז]. בתמורה האזרחים חייבים לתרום את חלקם לאבטחת חוסנה של המדינה על ידי תשלום מס אמת, הצמדות להליכים הדמוקרטיים, ציות לחוק, שירות בצבא העם והענקת ערך מוסף לכלכלה הישראלית. אדם שממלא את חובותיו כלפי המדינה זכאי לדרוש ממנה את מלוא התמורה אבל אנשים שמעלימים הכנסות, מזלזלים בכללי המשחק הדמוקרטיים, פוגעים בשלטון החוק, משתמטים משירות צבאי ומתבטלים מעבודה אינם ראויים לעמוד בשורה אחת עם שאר אזרחי המדינה ויש לכפות עליהם ליישר קו אפילו אם יש בידם תירוצים טובים שמצדיקים את מחדליהם.[כח]
|
אני מאמין שהליברליות אינה נוסחת קסמים שמעניקה לאדם חופש מוחלט ומתירה לו לעשות ככל שנושאות אותו הזיותיו. בחסות המושג 'הדמוקרטיה המתגוננת'[כט] מדינות חפצות חיים אינן מאפשרות לחופש הדמוקרטי לחתור תחת המשטר הדמוקרטי ובאותו אופן אני מציע שנאמץ לנו 'ליברליזם מתגונן' שתחת דגלו נילחם באלו שמנצלים לרעה את העקרונות הליברליים. רק כך נוכל לשמר את הליברליזם האמתי ולאמץ בשנית את 'ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם'.[ל]
אני מאמין בהשכלה
אין בעייני דבר מסוכן מהבורות[לא]. אנשים בורים יכולים ליהנות מהרבה ידע, מעלות ותכונות טובות אבל הם תמיד יתקשו, ולרוב גם יכשלו, בשני מישורים קריטיים: קריאת המציאות הריאלית ובחירה מושכלת בין אלטרנטיבות שונות.
|
1.
|
הכשל בקריאת המציאות הריאלית[לב]
אנשים שנהנים מהשכלה דלה אינם מסוגלים להעניק הסתברות נכונה לקיומם או אי-קיומם של ישויות והיתכנותם או אי-היתכנותם של תופעות. כיוון שהם עצמם אינם מסוגלים להבין את המציאות הם תולים את יהבם במנהיג כריזמטי זה או אחר עליו הם סומכים בעיניים עצומות. למרבה הצער, הבור גם אינו מסוגל לשפוט את מידת הידע וההבנה של המנהיג הנערץ ולכן ברוב המקרים הוא מוצא את עצמו הולך בעקבותיו של בור אחר שגם הוא אינו מסוגל לקרוא את המציאות הריאלית. הבורות מעוורת העיניים גם מונעת מהעדר לזהות את האינטרסים האמתיים של מנהיגיו[לג] ואת השיטות הנלוזות באמצעותן המנהיגים מצליחים להפריד את הבור מכספו ורכושו[לד].
|
|
2.
|
חוסר היכולת לבחור בצורה מושכלת בין אלטרנטיבות שונות
לבורים אין את הידע והכלים לבחור בין אלטרנטיבות שונות ולכן הם תמיד נדבקים לדברי מנהיגיהם שהופכים בעיניהם לאמת אחת, יחידה, מוחלטת ולרוב גם מקודשת.[לה] אנשים שמכירים רק אמת אחת חייבים לראות את העולם בצבעים של שחור ולבן ולוותר על כל גווני האפור שמאפשרים למשכילים מהם להבין את האמיתות של האחרים ולזהות את החולשות באמיתות שלהם עצמם. פסילת דעותיו של האחר מביאות עד מהירה לפסילתם של בעלי אותם הדעות וממילא גם לשנאת הזרים, השונים והחושבים. את בורי אומות העולם שלמדו לפסול את האמיתות שלנו ולשנוא את האוחזים בהם אנו מכנים בתואר 'אנטישמים' ומזעיקים שמים וארץ כל אימת שהם חושפים את פרצופם המכוער. במקביל, ומבלי לזהות את האבסורד שבדבר, רבים מאתנו חושבים שאין בדתות האחרות דבר זולת השקר והסילוף ובעיניהם אין כל פסול בהשמצת הדתות הללו ובגימודם של המאמינים בהם.[לו]
|
ההנהגות הדתיות, ובא לא נצטעצע יתר על המידה – מדובר פה ברבנים החרדים, תמיד מציבים חומות גבוהות סביב הבורים שסרים למרותם. הם אוסרים עליהם ללמוד במוסדות ממלכתיים, לקרוא ספרים, כתבי עת ועיתונים לא תורניים, להתבונן בתוכניות הטלוויזיה הממלכתית, להקשיב לרדיו לא פיראטי ולשוטט באינטרנט שלא באמצעות מסננים שמבטיחים שהתמימים לא יפלו בטעות על אתר שמציג אמיתות שאינן מקובלות על רבניהם. החומות הללו מונעות את כניסתן של תובנות העולם המודרני ומבטיחות שהשפוטים יכירו רק את האמת האחת, היחידה והמוחלטת שהרבנים דוחסים למוחם השכם והערב ובמשך כל השעות שביניהם. החומות הללו אמנם משמרות את בורותם של המאמינים והן אכן מבטיחות את מעמדם, סמכויותיהם ורווחתם של הרבנים אבל הן פוגעות בצורה אנושה בחוסנה של המדינה שבסופו של דבר אמורה לדאוג לעתיד של כולנו ולא רק לאינטרסים הצרים של אלו שמתפרנסים מנבערות והתמימות של שפוטיהם.
הפתרון לחוליים הללו הוא בהחדרת ההשכלה הכללית לאוכלוסיות שבורחות ממנה כאילו הייתה זאת המגיפה השחורה. איני טוען שצריך לאסור על הרבנים להפיץ את מרכולתם אך עליהם לעשות זאת במקביל ללימודים הכלליים ולא במקומם. למדינה אסור לתקצב מוסדות חינוך שמוצאים לרחובות אנשים שאפילו בשפת האם שלהם אינם מסוגלים לכתוב משפט קוהרנטי שכולל פחות משלוש שגיאות כתיב, שעומדים חסרי אונים בפני כל שפה זרה שאינה נשמעת כמו יידיש, שכישוריהם המתמטיים הם במקרה הטוב אפסיים לחלוטין, שהבנתם המדעית אינה חורגת מגבולות הידע של המאה השתיים עשרה, אם לא של המאה חמישית, ושראייתם ההיסטורית יכולה לסמר את שערותיו של כל מי שאי פעם נחשף למחקר המודרני או אפילו לתוכנית דוקומנטרית באיזה ערוץ חסר אג'נדה דתית.
כאחראיות הבלעדיות לעתיד האומה, על ממשלות ישראל להפסיק להעביר כספים למוסדות שאינם מקדישים לפחות ארבע שעות ביום ללימודים שמעניקים לתלמידים את הידע והכישורים שיאפשרו להם להשתלב בעולם המודרני, אפילו אם המוסדות הללו ישחיתו את יתרת היום על לימודים תורניים. על המדינה לכפות על כל בני הנוער את חוק חינוך החובה ולוודא שהתקציבים שהיא מעבירה למוסדות חרדיים לא ישמשו אך ורק להעצמת האמונה ולחיזוק מעמדם של הרבנים ושחלק מהתקציבים הללו ישמש גם למימון לימודים שיעצימו את חוסנה של המדינה ויחזקו את התודעה המדעית, ההיסטורית והדמוקרטית שהרבנים כל הזמן משתדלים לפסול ולהעלים.
אני ציוני מושבע
למרות שאני לא מאמין באמיתות מקודשות ומרות שאני מודע לעובדה שהתנועה הציונית ומדינת ישראל מעולם לא היו טליתות שכולן תכלת אני עדיין חושב שהסאגה הציונית היא אחד מהסיפורים הדרמטיים ביותר, הרומנטיים ביותר והמרגשים ביותר שהעולם ידע מעודו. זהו סיפור על אומה מעוכה, מפוזרת ומושפלת שמקצת בניה צלחו את כל המכשולים והקימו לעצמם מדינה ריבונית ודמוקרטית אליה הם הביאו את האודים העשנים ששרדו את הגדולה בשואות העולם המודרני ואת אחיהם המדוכאים והמוכים שהתפזרו לכל ארבעת כנפות התבל. אני גאה במפעל הציוני שעזר לעם ישראל לזקוף את ראשו ולתפוס את מקומו בקרב שאר אומות העולם ובאותה מידה אני בז לכל מי שמנסה לחבל במפעל הזה ולהחליף את הסגידה לחופש, עצמאות וכבוד לאומי בסגידה לאל, לתורה ולרבנים האינטרסנטים ששואפים להשתרר על העם הזה ולהשיב לעצמם את העטרה שאבדה להם עם הקמתה של המדינה החילונית והדמוקרטית.
מיד עם היוסדה, המדינה הציונית נאלצה להתמודד עם שבעה צבאות ערביים שקמו להשמידה ולנהל נגדם מלחמה עקובה מדם בה נהרגו כאחוז מהתושבים היהודים של הארץ[לז]. שמונה עשר שנה מאוחר יותר היא שוב עמדה בפני קואליציה של ארבע מדינות ערביות שצרו עליה במטרה להשמידה ושש שנים לאחר מכן היא שבה ומצאה את עצמה נלחמת על חייה כשצבאותיהם של שלוש מדינות ערביות וחילות משלוח משבעה מדינות נוספות פתחו במתקפת פתע בשתי חזיתות שונות. לבד משלושת המלחמות הכוללות הללו, המדינה חוותה עוד ארבע מלחמות יותר מוגבלות ומספר רב של מבצעים, אינתיפאדות וימי קרב שנכפו עליה על ידי שכנותיה: מצרים, ירדן, סוריה, לבנון ורצועת עזה ועל ידי ארגוני הטרור שפעלו משטחם ובחסותם.
כשתופי המלחמה תמיד מהדהדים ברקע, הציונים הצליחו להקים את אחת הדמוקרטיות המפוארות ביותר בעולם, לטפח את שלטון החוק, לפתח ישובים חדשים ותשתיות מודרניות ולייסד מערכות חינוך, בריאות, תשתיות וסעד שלמרות כל הניסיונות לסרסן עדיין יכולות לשמש כמקור גאווה לכולנו. כבר עם הקמתה, המדינה הזעירה החלה לקלוט את שרידי הקהילות שנרמסו תחת המכבש הנאצי ואת יהודי כל התפוצות שבמקרים רבים נאלצו להשאיר אחריהם את רוב רכושם ולעלות למולדתם החדשה כשרק בגדיהם לגופם. מדינת ישראל, בעודה נאבקת על חייה, אספה אליה את היהודים השבורים ששרדו בפולניה, רומניה והונגריה, את שוכני המערות מהרי האטלס, את יהדות בבל העתיקה שנאלצה לבנות את עצמה כמעט מאפס, את מאות האלפים שעלו ממרוקו ואת פליטי מצריים, סוריה, אלג'יריה, תימן ולוב שהותירו אחריהם מדינות נקיות מיהודים. מאוחר יותר, המדינה הציונית קלטה לתוכה גם את הבורחים מזוועות הקיום ברפובליקות של ברית המועצות לשעבר וגם, בשני מבצעים מרגשים ובלתי נשכחים, את יהודי אתיופיה שהוברחו ארצה במטוסים וספינות שאחיהם שלחו בכדי להביאם למולדתם החדשה. לכל העולים הללו המדינה מצאה פתרונות דיור ותעסוקה וכולם קיבלו, מיד עם בואם, את כל השירותים שהוענקו באותה עת לאוכלוסייה הקולטת.
תוך כדי כך המדינה הציונית הקימה אוניברסיטאות ומכוני מחקר מהם יצאו שישה חתני פרס נובל ומספר רב של מדענים בכירים שמפיקים מידי שנה את אלפי הפרסומים המדעיים שמעמידים את ישראל, אחרי שבדיה ושוויצריה ובצמוד לאנגליה ונורבגיה, בראש רשימת הפרסומים לאלף איש באוכלוסייה.[לח] ישראל הפכה למעצמת הי-טק שמייצאת לכל העולם לא רק את פירות הטכנולוגיה שהיא פיתחה אלא גם, למרבה הצער, את טובי המוחות שמעצימים את המחקר האקדמי ברבות ממדינות המערב. שיעור היזמות בישראל הוא מהגבוהים בעולם והחברות הישראליות הן ממובילות הקדמה המדעית והטכנולוגית בתחומים מגוונים דוגמת מחשוב, תקשורת, מכשור רפואי, הנדסה ביו-טכנולוגית, אווירונאוטיקה, מדעי החלל והגרעין, אנרגיות חלופיות, פלסטיקה וחקלאות מתקדמת. על אף ההתדרדרות בשנים האחרונות, ישראל עדיין נמצאת בשורה הראשונה בכל מדדי הקדמה והצטרפותה לארגון ה-OECD, הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי שמאגד את המדינות המפותחות ביותר בעולם, מאשרת את מעמדה האיתן בקהילת המדינות המפותחות.[לט]
את ארצם הציונים 'שדדו' מהביצות, החולות והרוחות של מחוז נידח באימפריה העות'מנית שנהגה לנייד אוכלוסיות ממקום למקום בהתאם לצרכיה. כחלק ממדיניותה האימפריאליסטית העות'מנים ייבאו לפלסטינה אריסים מוסלמים לעבד את האחוזות של בעלי האדמות התורכיים ואפשרו לסוחרים ובעלי מלאכה, ביניהם יהודים רבים, להתגורר בארץ ולמלא בה תפקיד כלכלי חשוב. הישוב היהודי בארץ-ישראל התפתח בהסכמתם, אף אם לא בעידודם של השלטונות, מבלי כל קשר לתנ"ך, להיסטוריה היהודית או למיתוסים הרבניים.
במהלך מלחמת העולם הראשונה, ובלחצה של התנועה הציונית, הבריטים פרסמו את הצהרת בלפור שקבעה ש'ממשלת הוד מלכותו רואה בחיוב את הקמתו בפלסטינה של בית לאומי לעם היהודי ותעשה ככל שביכולתה לסיוע בהשגת מטרה זאת, בהבנה ברורה שלא יעשה דבר שיפגע בזכויות האזרחיות והדתיות של האוכלוסייה הלא-יהודית בפלסטינה או את הזכויות והמעמד הפוליטי של היהודים בכל מדינה אחרת.' לאחר המלחמה חבר הלאומים אימץ את הצהרת בלפור והעניק לממשלת הוד מלכותו מנדט להוציאה לפועל תוך שהוא מציין 'כיוון שבכך ניתנת הכרה בקשר ההיסטורי של העם היהודי עם פלסטינה ולסיבות שמצדיקות את הקמתו מחדש של הבית הלאומי שלהם באותה ארץ.'
שלושים שנה לאחר הצהרת בלפור ועשרים וחמש שנים לאחר שחבר הלאומים העניק לממשלת בריטניה את המנדט על ארץ ישראל, החליטה עצרת האומות המאוחדות, הגוף הסמכותי על פי החוק הבינלאומי, על סיום המנדט הבריטי ועל הקמת שתי מדינות עצמאיות בארץ ישראל – מדינה יהודית ומדינה ערבית. בעקבות כך הכריזה 'מנהלת העם' על הקמתה של מדינת ישראל. להכרזה זאת אנו קוראים היום בשם 'מגילת העצמאות' והיא זאת שמגדירה את אופייה של המדינה בה אני חי. על ההצהרה הזאת אני מוכן לחתום בשתי ידיים ומילותיה עדיין מסוגלות להעלות דמעה בעיניי:
|
בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי.
לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית.
מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהאחז במולדתם העתיקה; ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים, וחלוצים, מעפילים ומגינים הפריחו נשמות, החיו שפתם העברית, בנו כפרים וערים, והקימו ישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו, שוחר שלום ומגן על עצמו, מביא ברכת הקידמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית. ...
שארית הפליטה שניצלה מהטבח הנאצי האיום באירופה ויהודי ארצות אחרות לא חדלו להעפיל לארץ-ישראל, על אף כל קושי, מניעה וסכנה, ולא פסקו לתבוע את זכותם לחיי כבוד, חירות ועמל-ישרים במולדת עמם.
במלחמת העולם השנייה תרם הישוב העברי בארץ את מלוא-חלקו למאבק האומות השוחרות חירות ושלום נגד כוחות הרשע הנאצי, ובדם חייליו ובמאמצו המלחמתי קנה לו את הזכות להמנות עם העמים מייסדי ברית האומות המאוחדות.
ב-29 בנובמבר 1947 קיבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה המחייבת הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל; העצרת תבעה מאת תושבי ארץ-ישראל לאחוז בעצמם בכל הצעדים הנדרשים מצדם הם לביצוע ההחלטה. הכרה זו של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה.
זו זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית.
|
מנסחי המגילה לא טרחו לשלב בה את ההבטחה לאבות או כל אזכור תנ"כי אחר ובעקבותיהם גם אני איני מבסס את זכותי לארץ הזאת על סיפורים עתיקים שנכתבו בספר שאיש אינו מסוגל להוכיח את מקורו אלא על הקשר ההיסטורי בין העם שלי לארצו, על החלטות חבר הלאומים והאומות המאוחדות ועל ההכרה שמרבית מדינות העולם, ובכלל זה מספר מדינות ערביות ומוסלמיות, העניקו למדינה הריבונית שהציונים הקימו בארץ ישראל עבור כולנו.[מ]
|
אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות', אליו תוכלו להגיע באמצעות המשבצת הירוקה הנקראת 'הפניות' שנמצאת בשמאלו של דף הבית.
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו. בנוסף, אשמח אם תצביעו בסקר שבדף הבית. אני חושב שצריך להפיץ ברבים את בשורת הספקנות ולכן אם המאמר מצא חן בעיניכם אנא שתפו אותו עם חבריכם ברשת החברתית אליה אתם משתייכים. לנוחיותכם, תמצאו בסוף המאמר כפתורי שיתוף שיקשרו אתכם באופן אוטומטי לכל רשת חברתית שרק תרצו.
|
המילון העברי המרוכז של אברהם אבן שושן מגדיר 'סופיזם' בתור: 'כינוי להוכחה שלכאורה היא משכנעת והגיונית – ולמעשה היא מסולפת ומבוססת על הנחת-שווא. הוכחה מתוחכמת אבל כוזבת ביסודה' ואכן המושג הזה משמש היום כמילת גנאי שמתארת את השימוש בטיעונים שקריים במטרה להונות ולסמא עיניים. למשל, על ידי ניסוחים שלכאורה נראים הגיוניים, שימוש במילים סתומות ומשפטים מסובכים שגורמים ליריב לחשוש שהוא יצטייר כאידיוט חסר הבנה אם הוא יתנגד לדעותיך, ניצול הדעות הקדומות והרגשות של היריב בכדי לעקוף את שיקול דעתו ההגיונית וכדומה. הסופיסטים, כחלק מהוראת הרטוריקה, אכן לימדו את חניכיהם כיצד לייצג את שני הצדדים במחלוקת: להציג טענות בזכות הצד האחד ומייד לאחר כן להציג טענות סותרות שתומכות בעמדתו של הצד השני והמשקיפים מהצד הבינו מכך שהמורים הסופיסטים מלמדים כיצד לסלף, לשקר ולהוליך שולל אף שבפועל הם רק הדגימו את הכלל שאין אמת אבסולוטית ולכל נקודת מבט יש את האמת שלה.
במחשבה האלוהית ניתן למצוא, בין השאר, את הכלב האידיאלי שמשמש לעיצובם של כל הכלבים הממשיים, את השולחן אידיאלי על פיו עוצבו כל השולחנות הארציים ואת העץ האידיאלי ממנו נגזרים כל העצים שבטבע. אפלטון האמין בקיומו של אל-אומן (Demiurge) שמעצב את החומר הארצי על פי התרשימים האידיאלים שהוא רואה במחשבתו של אל-העל המושלם והטרנסנדנטלי אבל בהיותו נחות מאל-העל הוא אינו מצליח לשחזר במדויק את התרשימים האידיאליים ולכן הגופים הגשמיים לעולם לא ידמו בכל מאת האחוזים לתרשימים שבמחשבתו של אל-העל ואנו תמיד ניוותר עם עצמים שרק מדמים באופן חלקי את האידיאל המוחלט והבלתי משתנה.
בימינו כבר נוטים לזלזל באידיאות האפלטוניות אבל תורתו של אפלטון משקפת במדויק את התייחסותנו למדע המודרני. לשם משל, אנו לעולם לא ניתקל בטבע בריבוע מושלם, שהרי אין שום אפשרות שבעולם האמיתי שני קוים בעלי עובי לא אפסי ייפגשו בזווית של בדיוק 90 מעלות ותמיד חייבת להיווצר סטייה קטנה שמתבטאת באחת הספרות שאחרי הנקודה העשרונית. מאידך, ביודענו שקיים ריבוע אידיאלי שכל זוויותיו הן בדיוק 90 מעלות אנו מרשים לעצמנו להזניח את הסטייה שהמציאות כופה עלינו ולהניח שגם הריבוע שלפנינו הוא מושלם ושבכל אחת מזוויותיו יש בדיוק 90 מעלות. כך הדבר לגבי כל התופעות הפיסיקלית בהן אנו תמיד מתעלמים מהסטיות הזניחות ונצמדים להצגה המתמטית, האידיאלית, של התופעה.
בימינו כבר נוטים לזלזל באידיאות האפלטוניות אבל תורתו של אפלטון משקפת במדויק את התייחסותנו למדע המודרני. לשם משל, אנו לעולם לא ניתקל בטבע בריבוע מושלם, שהרי אין שום אפשרות שבעולם האמיתי שני קוים בעלי עובי לא אפסי ייפגשו בזווית של בדיוק 90 מעלות ותמיד חייבת להיווצר סטייה קטנה שמתבטאת באחת הספרות שאחרי הנקודה העשרונית. מאידך, ביודענו שקיים ריבוע אידיאלי שכל זוויותיו הן בדיוק 90 מעלות אנו מרשים לעצמנו להזניח את הסטייה שהמציאות כופה עלינו ולהניח שגם הריבוע שלפנינו הוא מושלם ושבכל אחת מזוויותיו יש בדיוק 90 מעלות. כך הדבר לגבי כל התופעות הפיסיקלית בהן אנו תמיד מתעלמים מהסטיות הזניחות ונצמדים להצגה המתמטית, האידיאלית, של התופעה.
המערב עבר סדרה של מהפיכות רעיוניות שגרמו לו להנמיך את הלהבות הדתיות ולאמץ את המודרנה הסופיסטית. הרעיונות המערביים השפיעו במידה זו או אחרת גם על המחוזות שנשלטו על ידי האירופאים והארצות שבאו עימם בקשרי סחר: הודו, דרום מזרח אסיה, סין, יפן, אוסטרליה וניו זילנד, צפון, מרכז ודרום אמריקה ואפריקה שמדרום לסהרה. המהפכות הללו חלחלו גם לעולם המוסלמי אבל שם הם נבלמו על ידי הפונדמנטליזם הדתי שהחזיר את רוב מדינות האסלאם לזרועותיה של האמונה העיוורת, הבורות, הנחשלות והקנאות. פונדמנטליזם דומה מאיים גם על מדינת ישראל וייתכן מאד שגם אנחנו נאלץ, במוקדם או במאוחר, לנטוש את העולם הסופיסטי ולהצטרף למחנה האפלטוני/סוקראטי שהולך ומתבסס ברחבי המזרח התיכון וצפון אפריקה.
לא תמיד ההיגיון הוא מורה הדרך הטוב ביותר ולעיתים תיאוריות מבוססות היטב דורשות מאיתנו לשנות את כללי ההיגיון ולא להיפך. לשם דוגמה, המכאניקה הקוונטית היא לא הגיונית עד כדי גיחוך ובכל זאת היא אחת התיאוריות המבוססות ביותר שעומדות היום לרשות המדע המודרני. המסקנה היא שלעיתים עולה הצורך להרחיב את גבולות ההיגיון כך שלא יפסול על הסף תורות מוזרות, אך מאד יעילות, דוגמת התורה הקוונטית.
אין לי שום כוונה להעליב אל זה או אחר. שם הכבוד הזה, אף שבשפה האנגלית יש לו משמעות מגמדת ואף מבזה, הוא בסך הכול קיצור מקובל למונח 'השם יתברך'.
לאל היהודי, למען האמת, ניתנו הזדמנויות פז רבות להוכיח את קיומו ולמלא את הבטחותיו לבניו, בנותיו, נכדיו ונכדותיו שעמדו בתור לתאי הגזים אבל שום רוח סערה לא ירדה משמיים ושום תינוקת קטנה לא שרדה את גז הציקלון. במקרים אלו, ואלפים כדוגמתם, האל תמיד בחר לגלגל עיניים ולהסתתר מאחורי תירוץ פתטי זה או אחר שאף הוא, כתמיד, בקע מגרונם של בעלי העניין האינטרסנטיים שקשרו את גורלם בגורלו ואת רווחתם הפיננסית בתדמיתו.
אין כמובן שום פסול במנהגים לאומיים, יהא מקורם אשר יהא, ומי שרוצה רשאי לצום ביום כיפור, לאכול במבנה משוכך בסוכות, להדליק נרות בחנוכה, לטעת עצים בט"ו בשבט, להתחפש בפורים, לאכול מצות בפסח, להביא טנאים בשבועות ולהסתפר בל"ג בעומר כל עוד הוא אינו עושה זאת מטעמים דתיים או בשל התחושה שישות דמיונית כלשהי עתידה לשלחו לגיהינום אם לא ימלא אחר כל רצונותיה וכל עוד הוא אינו כופה עלי לנהוג כמוהו.
ראה למשל, 'לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם וַיַּעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה ָאָרֶץ בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה וַיּוֹצֵא רוּחַ מֵאֹצְרֹתָיו' (ירמיה י:יג וראה תהילים קלה:ז) ו'הֲבָאתָ אֶל אֹצְרוֹת שָׁלֶג וְאוֹצְרוֹת בָּרָד תִּרְאֶה. אֲשֶׁר חָשַׂכְתִּי לְעֶת צָר לְיוֹם קְרָב וּמִלְחָמָה' (איוב לח:כב-כג).
אני אישית מעדיף את שיטת שני הבתים הנהוגה בארה"ב. בשיטה זאת תהליך החקיקה מתבצע במקביל בשני גופים שונים, בית תחתון שמתחלף לעיתים קרובות ובית עליון שחבריו נבחרים לתקופות זמן ארוכות יותר. חברי הבית התחתון למעשה נמצאים במערכת בחירות מתמדת ולכן הם חייבים להיות קשובים לדרישות בוחריהם ומטבע הדברים הם נוטים להעדיף את הטווח הקצר. חברי הבית העליון, לעומת זאת, נבחרים לתקופה ארוכה יותר ובאפשרותם להתעלם מלחצי השעה ולשקול שיקולים ארוכי טווח. השיטה האמריקאית התבססה על שיטת שני הבתים שהייתה נהוגה בבריטניה עד 1911 ושבמתכונת מסורסת ממשיכה להתקיים עד היום. בשיטה הבריטית הבית התחתון נבחר על ידי האוכלוסייה, המשכילה והבורה כאחת, בעוד שבבית העליון, בית הלורדים, ישבו בעלי ייחוס שלא נאלצו לעמוד בבחירות דמוקרטיות וממילא גם לא הרגישו כל צורך לרצות את ההמונים. בשיטה הבריטית והאמריקאית הנטיות הפופוליסטיות של הבית התחתון היו אמורות להתאזן על ידי השיקולים ארוכי הטווח של הבית העליון ולהביא להחלטות פחות פופוליסטיות ויותר שקולות.
הדת היהודית, לשם משל, אימצה סט אקסיומות שקובע שקיים אל שברא את העולם, שהאל הזה ממשיך להתעניין בעולם ולהנהיג אותו, שהאל הזה מעדיף את העם היהודי, שהוא הטיל על עמו המועדף שורה של דרישות המכונות בפינו מצוות, שהוא עוקב אחר מעשיהם של בני ישראל ובודק אם הם ממלאים אחר כל דרישותיו ושהוא מתגמל את עושי רצונו ומעניש את אלו שעוברים על מצוותיו. את כל האמונות הללו לא ניתן להוכיח ולכן הן אקסיומות. ברגע שניתן יהיה לאמתן בצורה מתקבלת על הדעת הדת היהודית תהפוך לתורה מדעית וניתן יהיה להתייחס אליה ביתר רצינות.
גם בדת היהודית ניתן למצוא הרבה מאד אמירות ברות בדיקה, למשל: 'כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ' (שמות כ:יב) או 'שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים' (דברים כב:ז) ולא קשה לוודא באמצעות מחקר סטטיסטי אם מכבדי הורים ומשלחי קינים באמת מאריכים ימים יותר מאחרים. העובדה שאיש אינו טורח להתעמק בנושא מוכיחה שהדת אינה מעוניינת לחפש מעגנים בעולם האמיתי ודי לה בהצהרות בלתי מוכחות שמנגנות על פחדיו ותקוותיו של המאמין ולא על הגיונו.
ניסוי אפקטיבי במיוחד היה יכול לבדוק את אם הפסוקים 'יְהֹוָה אֹהֵב צַדִּיקִים' (תהילים קמו:ח) ו'שֹׁמֵר פְּתָאיִם יְהֹוָה' (תהילים קטז:ו) באמת מלמדים שיהוה מגן על צדיקים שמתפתים לבצע מעשה אווילי ושטותי. את נכונותם של הפסוקים הללו נוכל לאמת או לסתור אם ניקח את הצדיקים שבמר"נים, האדמו"רים, ראשי הישיבות והמקובלים ונבקש מהם לקפוץ בדבוקה אחת מגגה של ישיבה גבוהה במיוחד בבני ברק או בירושלים עיה"ק. אל שעומד מאחורי דבריו לבטח ישלח את אחת מרוחות הסערה ששמורות באוצרו ויציל את הצדיקים עוד לפני המפגש עם המדרכה. לעומת זאת, אם בניגוד לכל הציפיות חוקי הטבע יעשו את שלהם אזי לא רק שלא נוכל לחגוג את ניצחון האמונה אלא שגם נאלץ להניח שהאל רק מתיימר לעמוד מאחורי דבריו ולמעשה אין לו שום כוונות לצקת תוכן להבטחות הנבובות שהוא פיזר ברחבי תורתו.
ראה את נוסח ההכרזה באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח והערך 'ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם' בויקיפדיה.
האמנה, לשם דוגמה, קובעת בסעיף ב(1):
|
כל אדם זכאי לזכויות ולחירויות שנקבעו בהכרזה זו ללא אפליה כלשהי מטעמי גזע, צבע, מין, לשון, דת, דעה פוליטית או דעה בבעיות אחרות, בגלל מוצא לאומי או חברתי, קניין, לידה או מעמד אחר.
|
אבל אין זה סוד שמדינת ישראל מעלימה עיין מסוגים שונים של אפליות על רקע מין, דת, מוצא לאומי וקניין.
סעיף טז(1) של האמנה אף מרחיק לכת וקובע
|
כל איש ואישה שהגיעו לפרקם רשאים לבוא בברית הנישואין ולהקים משפחה, ללא כל הגבלה מטעמי גזע, אזרחות או דת. הם זכאים לזכויות שוות במעשה הנישואין בתקופת הנישואין ובשעת ביטולם.
|
אבל רק חולמים גדולים יכולים להאמין שמדינה מוכת רבנים כשלנו באמת תאפשר לכל איש ואישה שהגיעו לפרקם לבא בברית הנישואין ולהקים משפחה על אפם ועל חמתם של האיסורים הדתיים.
גם את סעיף יח נהוג אצלנו לפרש לחומרה:
|
כל אדם זכאי לחירות המחשבה, המצפון והדת חירות זו כוללת את הזכות להמיר את דתו או את אמונתו ולתת ביטוי לדתו או לאמונתו - לבדו או בציבור, ברשות היחיד או ברשות הרבים, דרך הוראה, נוהג, פולחן ושמירת מצוות.
|
לשומרי האמונים אמנם מוקנית הזכות להאמין בכל מה שמתאים לרבניהם, להמיר את דתם ואמונתם של האחרים ולתת ביטוי לדתם בכל צורה ודרך אפשריים, ובכלל זה גם באמצעות יראי שמיים שנוהגים להציק לסביבתם באמצעות רמקולים רבי עוצמה שהם נושאים על גבי מכוניותיהם, אבל זכויות אלו ממהרות להתפוגג כשמדובר בגויים ובאנשים חילוניים שאינם מעוניינים לשחק את המשחק דווקא בכללים של החרדים.
באותו אופן, גם את סעיף יט האומר:
|
כל אדם זכאי לחירות הדעה והביטוי, לרבות החירות להחזיק בדעות ללא כל הפרעה, ולבקש ידיעות ודעות, ולקבלן ולמסרן בכל הדרכים וללא סייגי גבולות.
|
לא תמיד עומד בראש מעיניהם של השלטונות שמעדיפים לממן ולתת במה לדעותיהם של שותפיהם הקואליציוניים ולחסום בדישם בעלי דעות פחות פונדמנטליסטיות.
לבסוף אי אפשר שלא לגחך למקרא סעיף כו(2) שאומר:
|
החינוך יכוון לפיתוחה המלא של האישיות ולטיפוח יחס כבוד לזכויות האדם ולחירויות היסודיות. החינוך יטפח הבנה, סובלנות וידידות בין כל העמים והקיבוצים הדתיים והגזעיים, ויסייע למאמץ של האומות המאוחדות לקיים את השלום.
|
כשידוע לכל שקהלים הולכים וגדלים מצרים את האישיות של ילדיהם, מטפחים יחס של זלזול בזכויות והחירויות של כל אלו שאינם סרים למרותם של הרבנים, מעודדים התבדלות מאוכלוסיות דתיות וגזעיות אחרות ותורמים את משקלם לעידוד התוקפות ולליבוי רוחות המלחמה.
בשיטת מיסוי פרוגרסיבית בעלי ההכנסות הגבוהות משלמים יותר מאשר בעלי ההכנסות הנמוכות. מיסוי ישיר, דוגמת הבלו המוטל על סיגריות, אמנם מעוות את התמונה אבל באופן כללי ביותר ניתן לומר שבעלי ההכנסות הגבוהות משלמים מיסים גבוהים יותר מבעלי ההכנסות הנמוכות - לפחות בערכים מוחלטים אם לא בשיעור המס מההכנסה.
העשירים יותר אמנם יכולים לממן לעצמם הרחבות של השירותים הציבוריים באמצעות ביטוחי בריאות פרטיים, בתי ספר פרטיים וכו' אבל ברמה הבסיסית כל האזרחים מקבלים מהמדינה את אותם השירותים ובמקרים רבים העניים יותר אף זוכים לקבל מהמדינה הטבות שאינן ניתנות לאזרחים מבוססים, דוגמת תשלומים מיוחדים מהביטוח הלאומי, שירותי בריאות רחבים יותר, הטבות בדיור וכדומה.
לשם דוגמה, הבה נניח שאחד מכל עשרה אנשים בוחר באורח חיים שמונע ממנו להתפרנס בכוחות עצמו. אם הוא לא יכשיר את ילדיו לעמוד על שני רגליהם אזי גם הם יאלצו בבא היום ליפול על כתפי הציבור היצרני. התופעה לא תהייה דרמטית במיוחד אם שיעור הילודה בקרב הלא-מתפרנסים יהיה דומה לשיעור הילודה בציבור הנורמטיבי אבל מה יקרה אם אוכלוסייה אחת גדלה בקצב של 1.5% לשנה והשנייה בקצב של 2.5% לשנה? בתחילה כל 9 אנשים עובדים יפרנסו בטלן אחד אבל עשרים שנה מאוחר ימצאו רק 7.4 אנשים יצרניים לכל בטלן ועשרים שנה אחר כך רק 6 אנשים נורמטיביים יוכלו לדאוג לפרנסתו של מי שאינו מוכן לפרנס את עצמו. בתום עשרים שנים נוספות, כלומר בדורם של נכדינו שיישאו בעול בשליש האחרון של המאה העשרים ואחת, כל חמישה אנשים עובדים יאלצו לפרנס עוד אדם נוסף שבחר להטיל את עול פרנסתו על כתפיו של הציבור.
הגידול הצפוי לבטח אינו ליניארי ובמהלך התקופה יהיו רבים שיצטרפו למחנה הבטלני ורבים שיינטשו אותו אבל אם המדינה לא תנקוט בצעדים שיפחיתו את האטרקטיביות של ההתבטלות מעבודה אזי החברה הישראלית תקרוס מכובד עצמה וכולנו, אנשים יצרניים ובטלנים כאחד, נמצא את עצמנו במשבר כלכלי סופני שיתווסף לשאר המשברים שאמונה עתידה להמיט עלינו.
מאחורי צמד המילים התמים הזה, 'עבודה פרודוקטיבית', מסתתרת אחת המחלות הממאירות של החברה הישראלית. במדינה הזאת מועסקים רבים מתפרנסים מתקציבים ממשלתיים שמופנים לישיבות, אולפנות, כוללים וכדומה. התעסוקה הזאת היא אכן פרודוקטיבית מאד לממסד הרבני שבאמצעות התקצוב הממשלתי מצליח לקיים את מערך הישיבות המפואר שמשחרר לרחובות רבבות של אנשים חסרי כל השכלה ממשית שלנצח יהיו תלויים ביכולתם של רבניהם ללחוץ על הממשלה ולסחוט ממנה תקציבים נוספים. לציבור הרחב, לעומת זאת, התקציבים המופנים לחינוך הדתי והחרדי אינם תורמים דבר שהרי ברוב המקרים הם רק מייצרים שונאי ישראל שמשתמטים משירות צבאי ומכל עבודה מועילה ושוללים את הדמוקרטיה, שלטון החוק וכל מה שקשור למודרנה ולקדמה. חלק גדול מבוגרי הישיבות יהפכו בעצמם למורים בישיבות ויכשירו במימון ממשלתי דור חדש של טפילים שמסרבים להכיר במדינה בה הם חיים ולתרום לחוסנה - וכך הלאה עד שהבועה תתפוצץ או שהמדינה, בהישענה על תומכות רקובות, באמת תקרוס על עצמה ותגשים את חלומותיהם של כל אלו שמייחלים לנפילתה.
הרבה מהבעיות היו נחסכות אם האוכלוסייה הלא עובדת הייתה מסכימה להעניק לילדיה את רמת ההשכלה שתאפשר להם להתמודד בשוק העבודה העתידי. הבעיה היא שהשכלה, מטבעה, פוקחת עיניים ומציגה הסברים אלטרנטיביים - שתי תכונות שהמנהיגים הדתיים מחשיבים כאסון שאין שני לו. מנהיגים אלו, במאמץ לשמור על מעמדם וסמכויותיהם, מעדיפים לגזור על בני קהילתם חיים של בורות ועוני ובלבד שלא יאכלו מפרי עץ הדעת וילמדו להבחין בעצמם בין טוב לרע.
למשל: הגנה מפני סכנות מבית ומחוץ, הפעלת שירותי בריאות וחינוך, מתן פתרונות דיור, הקמת תשתיות תחבורה, שמירה על יחסי חוץ תקינים, אבטחת אספקה שוטפת של מים, חשמל, גז ודלק, רגולציה של הפעילות העסקית, תמיכה בספורט, אומנות ותרבות וכדומה.
הדת היהודית, לשם משל, היא מאד גמישה וקל למצוא בה התרים להשתמטות, העלמות מס, התבטלות מעבודה וכדומה.
נוסח ההכרזה הופיע עד לא מזמן באתר הכנסת. כשבדקתי שוב לפני פרסום הכתבה הסתבר לי שההכרזה הוסרה מהאתר. אני מקווה שמדובר בטעות אנוש ולא בניסיון מכוון להעלים הצהרה שחינה כבר סר אף שאני בטוח שמעטים הם נבחרי הציבור שמצטערים על כך שהכנסת הרחיקה את עצמה ממסמך שמטיף לחופש דת ומצפון, חינוך הומניסטי, שוויון זכויות לכל, נישואים חופשיים וכדומה.
אני מגדיר בורות כאחיזה באמירות שאינן מותאמות למציאות הפיזיקלית, פוליטית, חברתית וכלכלית בה האדם חי.
האונטולוגיה הוא התחום הפילוסופי העוסק במהותו של ה'יש', כלומר מה קיים ומה לא קיים במציאות הריאלית. ראה הערך 'אונטולוגיה' בויקיפדיה.
אם מאן דהוא חושב שמאחורי תיאור זה מסתתרת ביקורת נוקבת על העולם התורני הרי שהוא צודק לחלוטין. אנשים חסרי השכלה של ממש נוטים לחסות בצלם של סמכויות רוחניות שאף הם מעולם לא הטרידו את עצמם בהבנת העולם הריאלי. כתחליף להשכלה מועילה הבורים הסמכותיים הללו למדו לשנן סיסמאות חסרות שחר שנדלו בקפידה מרחבי התלמוד, האגדה והמיסטיקה הקבלית בעזרתם הם מפחידים את הבורים הפשוטים ומכוונים אותם לצורת חיים שתנציח את בורותם ותבטיח את שליטתם המתמשכת של הרב-בורים.
על תחבולות הרבנים ניתן לכתוב ספרים שלמים אבל מבחן התוצאה מלמדנו שרוב הבורים הבכירים שהתברגו למעמד של סמכויות רוחניות גם מצאו דרך להתפרנס יפה, אם לא להתעשר, על חשבון הבורים הפשוטים שנושאים אליהם את עיניהם. אני אישית הייתי נוכח ב'הילולה' בה ראיתי טור ארוך משתרך לפני קברו של אחד מצדיקי צפון אפריקה שאת שמו כבר שכחתי. למרגלות הקבר עמד אדם שקיבל לידיו תרומות מהמשתרכים בתור ובראש הקבר עמד רב שבירך את נותני התרומות. הדוחק לא אפשר לרב להאריך בברכה ולכן הוא הסתפק במלמול מתמשך בתוכו הוא שיבץ בכישרון רב את שמות התורמים שעוזרו הקריא לו מירכתי הקבר. הסרט הנע התקדם בקצב של כשלוש מאות תורמים לשעה ולאחר כמה שעות המבקרים חזרו לביתם מצוידים בברכות והרב לביתו עמוס ברבבות השקלים שהמאמינים התמימים הפקידו בידי עוזרו עבור אזכרת שמם ושם קרוביהם.
אם ארה"ב, לשם השוואה, הייתה מאבדת אחוז אחד מאוכלוסייתה היא הייתה נאלצת להתמודד עם שלושה מיליון חללים, למעלה מפי שנים מכל האבדות שהיא ספגה בכל מלחמותיה, ובכלל זה מלחמת העצמאות, מלחמת האזרחים, שתי מלחמות עולם, מלחמת קוריאה, מלחמת וייטנאם והמלחמות שהיא ניהלה בשם החופש בעיראק ואפגניסטן.
בשנת 2006 התפרסמו בשוויצריה 3 מאמרים מדעיים לכל אלף איש, בשבדיה 2 מאמרים, בישראל, נורבגיה והממלכה המאוחדת 1.8 מאמרים, בקנדה 1.7, בגרמניה 1.2, בצרפת ובארה"ב 1.1, באיטליה וספרד 0.9, ביפן 0.76 ובסין 0.125.
עם זאת, את האינדיקציה הטובה ביותר, לטעמי, למעמדה הבלתי מעורער של ישראל בקדקודה של הקדמה האנושית נוכל למצוא בטבלה שמתארת את מספר הכותרים החדשים שמודפסים מידי שנה בארצות תבל השונות. את הטבלה מובילה, כמצופה, בריטניה עם כ-3.3 כותרים חדשים לכל אלף תושבים אך יש לזכור ששוק ההוצאה לאור בבריטניה משרת למעלה ממיליארד קוראים פוטנציאליים בכל רחבי העולם (ובמיוחד בארצות דוברות האנגלית: בריטניה, ארה"ב, קנדה, אוסטרליה, ניו-זילנד, דרום אפריקה והודו). אחריה בטבלה מופיעה ספרד, המדינה שנהנית משוק המדינות דוברות הספרדית, עם כ-1.8 כותרים חדשים ל-1,000. גרמניה, שאת ספריה קוראים גם באוסטריה ובשוויצריה, היא הבאה בתור עם כ-1.2 כותרים חדשים ל-1,000 ואחריה לבנון דלת האוכלוסין בה מדפיסים ספרים לכל העולם הערבי (כ-0.92 כותרים חדשים ל-1000). החמישית ברשימה היא ישראל, המדינה היחידה של דוברי העברית, שמוציאה לאור מידי שנה כ-0.91 כותרים חדשים לכל אלף איש באוכלוסייתה. אחריה ניתן למצוא את ארה"ב (0.88), איראן (0.86), איטליה (0.59), צרפת (0.53) ותורכיה (0.43). את הרשימה חותמות, כמצופה, סעודיה (0.14), גאורגיה (0.13), ירדן (0.09), מרוקו (0.029), מצריים (0.027) וסוריה (0.026). דרך אגב, המספר האבסולוטי של כותרים חדשים שיוצאים לאור בשנה כלשהי בכל העולם המוסלמי, להוציא את תורכיה ואיראן, משתווה פחות או יותר למספר הכותרים החדשים שיוצאים לאור באותה השנה בברזיל לבדה. אם נוסיף למניין את תורכיה ואיראן נמצא שמספר הכותרים החדשים שיוצאים לאור בשנה נתונה כלשהי בכל מדינות האסלאם, שאוכלוסייתן מסתכמת בלמעלה ממיליארד נפש, אינו מגיע למספר הכותרים החדשים שיוצאים לאור באותה השנה בגרמניה לבדה.
התגובות האחרונות