|
הצגת הבעיה
|
לאף אחד לא צריך להיות ספק בכך שכל אל תקני חייב להיות כל-יכול. למעשה זהו המושג הבסיסי ביותר באלוהות וכל מי שמתיימר להיות אלוה חייב לטעון 'שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ'[1] וכשם שהוא ברא את המציאות הוא גם יכול לשלוט עליה ולכוון את מהלכה. אין הרבה טעם לשטוח תפילות ותחנונים בפני מי שאינו מסוגל להושיע וכל אל שאינו מציג את עצמו ככל-יכול למעשה רומז שהוא אינו מסוגל להתמודד עם חלק מהאיומים הפוטנציאליים, אם לא עם כולם, וממילא הוא יהיה חייב בשלב זה או אחר להפקיר את מאמיניו ליד המקריות ולנפתולי הגורל.
כשם שכל אל רוצה להצטייר ככל-יכול הוא גם חייב להציג את עצמו ככל-יודע ולטעון שהוא מכיר את כל מסתורי העבר, קורות ההווה וצפונות העתיד. אל שאינו מתהדר בידיעה חובקת-כל למעשה מעמיד את עצמו בשורה אחת עם שאר גיבורי-העל ורק יכולתו לראות את העתיד מבדלת אותו מכל-היכולים האחרים, דוגמת סופרמן האגדי שכזכור היה 'מהיר יותר מקליע, חזק יותר מקטררכבת ומסוגל לנתר מעל בניינים גבוהים בדילוג אחד'[א]. האל שלנו, בכל מקרה, לבטח לא רצה לוותר על תכונה חשובה זאת ומקורותינו אף קבעו 'הַכֹּל צָפוּי, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה'[2] ללמדנו שניתנה לנו בחירה חופשית למרות שהיושב במרומים כבר יודע מה תהיה בחירתנו ומה תהיינה תוצאותיה.
רבי עובדיה מברטנורא אמנם ראה בביטוי 'הַכֹּל צָפוּי' התייחסות להווה בלבד, היינו, 'כל מה שאדם עושה בחדרי חדרים גלוי לפניו'[3] אבל גם הוא מודה: 'ורמב"ם פירש 'הַכֹּל צָפוּי' - כל מעשה בני אדם מה שעשה ומה שעתיד לעשות הכל גלוי לפניו'[4]. עמדה זו של הרמב"ם משקפת את הדעה שרווחה בקרב רוב גדולי ישראל, ובכללם גם רבי שמעון בן לקיש שקבע 'שני אלפים שנה קדמה התורה לברייתו של עולם'[5] ללמדנו שקורותיהם של אדם, נח, האבות, משה ויוצאי מצריים נצפו מראש אלפי שנים לפני שהתרחשו בפועל. לבסוף, גם סידור התפילה שאומר: 'הַכֹּל גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ צוֹפֶה וּמַבִּיט עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת'[6] שב ומוכיח שהאל היהודי אוהב לייחס לעצמו את היכולת לצפות קדימה ולראות את כל מה שהעתיד טומן בחובו.
למרות כל זאת, ההיגיון הפשוט מלמדנו שאף אחד, אפילו לא האל הגדול והאדיר שלנו, אינו יכול להיות בו-זמנית גם כל-יודע וגם כל-יכול והוא חייב, במקרה הטוב, לבחור רק באחד מתוך השניים. אם הוא רוצה לצפות ולהביט עד סוף כל הדורות הוא צריך לשבת ולהתבונן במציאות המתפתחת מבלי לנסות ולשנותה ולו בפרט השולי והקטן ביותר ואם הוא מרגיש צורך להעניק לעולם את השגחתו הפרטית ולהגן על נאמניו מפני הנסיבות המשתנות אז הוא למעשה אינו מסוגל לחזות מראש אף התפתחות עתידית וככל סופרמן אחר גם הוא חייב להתעמת בעקביות ובהתמדה עם תהפוכותיו הבלתי צפויים של הגורל ועם ידה האכזרית של המקריות.
|
היומן של האלוהים
|
היום השלישי לבריאה לא היה עמוס במיוחד ובמהלך 24 שעותיו האל היה צריך לבצע רק שש משימות קצרות שדרשו ממנו השקעה של לא יותר משבריר קטן מזמנו: הוא היה צריך לומר 'יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה', לקרוא ליבשה בשם 'אֶרֶץ', לקרוא למקווי המים בשם 'יַמִּים', לראות 'כִּי טוֹב', לומר 'תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ' ולראות 'כִּי טוֹב' פעם נוספת. בשאר הזמן הבורא היה יכול להכין לעצמו עיפרון מחודד ומחברת עבה, לפתוח את המחברת בדך הראשון, לכתוב באותיות גדולות את המילה 'יומן', לעבור לדף השני ולכתוב:
|
|
הרביעי לחודש הראשון שנת 1
עלי לומר: 'יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים. וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ',
עלי לעשות שני מאורות גדולים וכוכבים, לתת אותם ברקיע השמים להאיר על הארץ,
עלי לראות כי טוב.
החמישי לחודש הראשון שנת 1
עלי לומר 'יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם',
עלי לברוא את הַתנינים הגדולים ואת כל נפש החיה הרומשת אשר שרצו המים למיניהם ואת כל עוף כנף למינהו,
עלי לראות כי טוב,
עלי לברך אותם: 'פרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ'.
|
וכך הלאה וכך הלאה עד קץ כל הדורות. בשלב מסוים הוא היה צריך להוסיף ליומן שתי כניסות שאומרות משהו בנוסח:
|
|
השבע עשרה לחודש החמישי שנת 3293 (בוקר מוקדם)
עלי לבקש מהנביא ישעיהו בן אמוץ[ב] ללכת למלך חזקיהו[ג] ולומר לו 'כֹּה אָמַר יְהֹוָה צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה'.[ד]
השבע עשרה לחודש החמישי שנת 3293 (אחה"צ)
עלי להתעצב על מות חזקיהו.
|
ובזה, לעניינינו, היה מסתיים כל הסיפור. בבא היום ישעיהו היה מתריע, המלך היה מת והאל היה שומר על התואר 'כל-יודע'. הבעיה היא שהמלך חזקיהו החליט להתחכם ובמקום למלא את התפקיד שיועד לו הוא בחר להסב את פניו את הקיר, לומר 'יְהֹוָה זְכָר נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵבָב שָׁלֵם וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי'[ה] ולפרוץ בבכי גדול. התפילה והבכי שכנעו את האל ולפני שישעיהו הספיק לצאת מהחצר התיכונה הגבורה פנתה אליו בשנית והנחתה אותו לחזור למלך חזקיהו ולומר לו:
|
כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי דָּוִד אָבִיךָ שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ רָאִיתִי אֶת דִּמְעָתֶךָ הִנְנִי רֹפֵא לָךְ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי תַּעֲלֶה בֵּית יְהֹוָה. וְהֹסַפְתִּי עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּמִכַּף מֶלֶךְ אַשּׁוּר אַצִּילְךָ וְאֵת הָעִיר הַזֹּאת וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי.[ו]
|
האם האל ידע עוד בששת ימי בראשית שהמלך יצליח בבא היום לשנות את רוע הגזירה? אם כן, אז יומנו היה צריך בעצם להראות כך:
|
|
השבע עשרה לחודש החמישי שנת 3293 (בוקר מוקדם)
עלי לבקש מהנביא ישעיהו בן אמוץ שישקר ויאמר למלך חזקיהו : כֹּה אָמַר יְהֹוָה צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה.[ז]
השבע עשרה לחודש החמישי שנת 3293 (מעט אחר כך)
עלי להמתין עד שהמלך יתפלל ויבכה.
השבע עשרה לחודש החמישי שנת 3293 (מייד לאחר מכן)
עלי לבקש מישעיהו בן אמוץ לחזור למלך ולומר לו: 'כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי דָּוִד אָבִיךָ שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ רָאִיתִי אֶת דִּמְעָתֶךָ הִנְנִי רֹפֵא לָךְ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי תַּעֲלֶה בֵּית יְהֹוָה. וְהֹסַפְתִּי עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּמִכַּף מֶלֶךְ אַשּׁוּר אַצִּילְךָ וְאֵת הָעִיר הַזֹּאת וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי'.
השבע עשרה לחודש החמישי שנת 3293 (צהריים)
עלי להשיב את הצל שירד במעלות אחז עשר מעלות אחורה.[ח]
|
וכו'. כלומר, האל לא דבק באמת הצרופה כשהוא ביקש מישעיהו ללכת למלך ולומר לו 'כֹּה אָמַר יְהֹוָה צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה' ומלכתחילה לא הייתה לו שום כוונה להוציא את איומיו לפועל. מסתבר, אם כן, שהאל התנ"כי אינו יכול בו-זמנית גם לדעת את שעתיד להתרחש, גם לשנות את דעתו בעקבות תחינות, תפילות ותעניות וגם לדבר אמת. אל כל-יודע ודובר אמת חייב לבצע אך ורק את המטלות שרשומות ביומנו והוא אינו רשאי לשנות את דעתו או לבצע איזו שהיא פעולה שהוא לא הכתיב לעצמו עוד בששת ימי בראשית. לכן, אם מסתבר שהוא ביטל גזרה שגזר נהייה חייבים להסיק שגם הגזירה הראשונה וגם ביטולה כבר היו רשומים ביומן והאל מלכתחילה לא התכוון ברצינות לעמוד מאחורי השקרים הלבנים באמצעותם הוא ניסה להפחיד את הבריות ולגרום להם לחזור בתשובה.
|
ארבעת המודלים לתכונות האלוהיות
|
אם נחשוב על כך נסיק שקיימים רק ארבעה מודלים שונים באמצעותם ניתן לתאר מצב בו האל מתיימר להיות גם כל-יודע וגם כל-יכול.
|
מודל המשחק המכור
|
מודל זה מניח שהאל הוא באמת כל-יודע ובאמת כל-יכול, כלומר, דבר אינו מונע מהאל להוציא לפועל את כל מה שהוא תכנן מלכתחילה. במשחק המכור שום דבר אינו מתרחש באופן מקרי ובני האדם משוללי בחירה חופשית רק ממלאים את התפקידים שנכתבו עבורם עוד בששת ימי בראשית. האל, כמובן, רשאי להתהדר בתואר כל-יודע, הרי הוא זה שכתב את התסריט והוא זה שמניע את המריונטות שתמיד פועלות אך ורק על פי הנחיותיו. באותו אופן הוא גם רשאי להציג את עצמו ככל-יכול שהרי אף אטום לא יזוז ללא הוראתו, אף אדם לא יתפלל ללא רשותו וכל המציאות תתקיים אך ורק על פי רצונו ובהשגחתו הצמודה[ט]. במודל זה אין לבני האדם שום רצון חופשי וגם המקריות חייבת לשבת בחיבוק ידיים ולראות את ההיסטוריה מתפתחת לאורם של תכתיבים נוקשים בהם אין לה כל יד ורגל.
את המודל הזה ראוי לפסול על הסף[י] ואני אישית מסרב להמשיך ולדון בו. אין לי כמובן שום דרך לדעת אם אני חושב את מחשבותיי בעצמי או שמרקיד הבובות שבשמיים הוא זה שהשתילן במוחי אבל נראה לי מאד מוזר שהוא התאמץ להטמיע בי דווקא את מחשבות הכפירה שיאלצו אותו בבא היום לדון אותי לשהות נצחית באחד ממדוריו של הגיהינום. על בסיס זה אני, לצד גדולים וטובים ממני, ממליץ להתעלם מכל הסבר ששולל מאיתנו את הבחירה החופשית והופך אותנו לדמויות מצוירות בסרטי ילדים מאיכות בינונית. בכל מקרה, אם 'הַכֹּל צָפוּי, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה' אזי ברור שהדת היהודית מעניקה לאדם את חופש הבחירה ופוסלת את האפשרות שאנחנו רק משחקים תפקיד בסרט שבויים מתחילתו עד סופו על ידי מי שרואה בנו לא יותר מאשר מריונטות.
|
מודל היומן הקדמון
|
במודל זה האל משקיף משמיים על העולם שברא, מזדעזע מעוולות החוטאים ומתענג ממראה הצדיקים ותלמידי החכמים אבל אין לו שום אפשרות להעניש את האשמים, לתגמל את הצדיקים, להיענות לתפילות ותחינות או להתמכר לכל גחמה אחרת שתעלה על דעתו. כל פעולותיו העתידיות כבר נרשמו ביומנו והוא אינו רשאי למחוק או לעדכן את הדברים שהוא עצמו כתב בימי בראשית בעת שצפה קדימה וראה את כל שעתיד להתרחש בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. ייתכן מאד שאם הייתה ניתנת לו הרשות הוא היה מסוגל להתערב במהלך ההיסטוריה ולתקן את שדורש תיקון אבל הוא מבין שברגע שהוא יסטה, ולו לשנייה אחת, מהתסריט הקבוע מראש הוא יאבד את תואר הכל-יודע ויאלץ, כמו כולנו, להתחיל לגשש באפילה.
לאל שרוצה להיות כל-יודע אסור להזיז אפילו את קצה אצבעו והוא חייב לשבת בשקט ולתת לעתיד למלא את התפקיד שהוא המחיז עבורו. הוא כמובן אינו צריך לבצע באופן אישי את המשימות שהוא הועיד לעצמו ובאפשרותו להכין מראש את כל האמצעים שבבא היום יידרשו להוצאת הכתוב אל הפועל. לשם משל, היומן אולי יחייב אותו לזרוק אבנים גדולות מהשמיים, כמתואר בפסוק:
|
וַיְהִי בְּנֻסָם מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵם בְּמוֹרַד בֵּית חוֹרֹן וַיהוָה הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים גְּדֹלוֹת מִן הַשָּׁמַיִם עַד עֲזֵקָה וַיָּמֻתוּ רַבִּים אֲשֶׁר מֵתוּ בְּאַבְנֵי הַבָּרָד מֵאֲשֶׁר הָרְגוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בֶּחָרֶב.[יא]
|
אבל אין שום הכרח שהוא יזרוק את האבנים במו ידיו ועוד בימי בראשית הוא יכול היה להנפיק לאחד השרים הגדולים, הכרובים המיוחדים או המלאכים המשחיתים פקודת מבצע שמפרטת היכן, מתי, כיצד ועל מי יש להשליך את האבנים הגדולות הללו. למעשה, עולמו של האל הכל-יודע אינו תלוי בו כלל וכלל ולאחר שהוא גמר לפרט ביומנו את כל מהלכיו העתידיים לא נותר לו שום תפקיד משמעותי לשחק בעולם שהוא ברא לעשות. הדעת גם נותנת שאף אחד לא ישים לב אם בשלב זה או אחר הוא יחליט לזנוח את היכלו שבשמים ולבלות את שארית ימיו באתר נופש שקט הרחק משאונם של הרבנים שמתעקשים להטריד את מנוחתו בתפילות קולניות, תקיעות שופר צורמניות והפגנות צרחניות.
את המודל הזה מוריד מסדר היום התנ"ך עצמו. בסיפור על הנביא ישעיהו והמלך חזקיהו כבר תפסנו את האל הופך את החלטותיו והבנו שכל מי ששומר לעצמו את הזכות לשנות את דעתו אינו מסוגל לחזות מראש כיצד הוא עצמו יפעל בסיטואציות אלו או אחרות וממילא אין לו שום אפשרות לדעת מה העתיד צופן עבורו, ובהכרח גם עבור כולנו.
ההפכפכות האלוהית בעניינו של המלך חזקיהו היא רק אחת בשרשרת ארוכה של החלטות שהשתנו בלחץ הנסיבות, דוגמת אלו שמוצאות את ביטוין בפסוקים הבאים:
|
*
|
וַיִּנָּחֶם יְהֹוָה כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם.[יב]
|
|
*
|
וַיָּרַח יְהֹוָה אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי.[יג]
|
|
*
|
וַיִּנָּחֶם יְהֹוָה עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ.[יד]
|
|
*
|
נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי אֶת שָׁאוּל לְמֶלֶךְ כִּי שָׁב מֵאַחֲרַי וְאֶת דְּבָרַי לֹא הֵקִים וַיִּחַר לִשְׁמוּאֵל וַיִּזְעַק אֶל יְהֹוָה כָּל הַלָּיְלָה.[טו]
|
|
*
|
וְלֹא יָסַף שְׁמוּאֵל לִרְאוֹת אֶת שָׁאוּל עַד יוֹם מוֹתוֹ כִּי הִתְאַבֵּל שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל וַיהֹוָה נִחָם כִּי הִמְלִיךְ אֶת שָׁאוּל עַל יִשְׂרָאֵל.[טז]
|
|
*
|
וַיִּשְׁלַח יָדוֹ הַמַּלְאָךְ יְרוּשָׁלִַם לְשַׁחֲתָהּ וַיִּנָּחֶם יְהֹוָה אֶל הָרָעָה וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית בָּעָם רַב עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ וּמַלְאַךְ יְהֹוָה הָיָה עִם גֹּרֶן הָאֲוַרְנָה הַיְבֻסִי.[יז]
|
פסוקים אלו הם רק דוגמית קטנה ממסכת ארוכה של התנחמויות, התרצויות, התרגזויות וחרוני אף שגרמו לאל לשנות את החלטותיו, לרוב ללא הרבה מחשבה מקדימה ולעיתים אף בשליפה מהמותן. לכן, אם נרצה להמשיך ולחשוב עליו כמי שמבטא את האמת המוחלטת, נהיה חייבים להודות שהוא אינו מסוגל לחזות את העתיד וממילא הוא חייב לאבד את התואר כל-יודע.
|
מודל הסופרמן
|
אל שמוותר על זכותו להיות כל-יודע ומאמץ במקום זאת את מודל הסופרמן רשאי בהחלט לשחק את תפקיד הגיבור הכל-יכול ולהציל את מי שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה. הוא גם רשאי לשנות את החלטותיו, להשגיח על ההולכים בדרכו, להתפתות מריח הקורבנות והמנחות, להיענות לתפילות, לגרום לצדיקים למעוד שנייה לפני שנופלת עליהם כספת כבדה ומה לא? הבעיה היא שבתנאים אלו הוא אינו יכול לצפות את מהלכיו העתידיים ויומן התחזיות שלו חייב בהכרח להישאר ריק. אל ששומר לעצמו את הזכות להגיב לנסיבות המשתנות חייב לזרוק לפח את כל התסריטים המוכנים מראש ולהתחיל להסתמך, כמו כולנו, על נתונים עובדתיים, ניסיון חיים, כושר ניתוח ואינטואיציה. מי שמרשה לתפילות, תעניות וצומות לגרום לו לשנות את דעתו, לעולם לא יוכל לחזות מראש איזו נוסחת הפעלה תאלץ אותו לאמץ קו פעולה חדש ובלתי צפוי וממילא הוא לעולם לא יוכל להכין לעצמו תסריט שיתעד מראש את כל גבורותיו ונפלאותיו. אל דמוי סופרמן חייב, אם כן, להגיב למציאות המשתנה וכמו האלים רבי העוצמה במיתולוגיה היוונית, הרומית והנורדית[יח] גם הוא כפוף לתכתיבים חיצוניים. גם אם נניח שהוא הרבה יותר חכם מבני התמותה והערכותיו הן הרבה יותר מושכלות עדיין נהיה חייבים להסיק שהאל מסוגל להגיב, אך לא לחזות מראש, ושבעלי הבית האמיתיים של המציאות המשתנה הם רק הגורל והמקריות.
אנו יכולים אמנם לסגוד גם למי שכפוף לתכתיביהם של הגורל והמקריות, ובמיוחד אם הוא מסוגל להשגיח ממרומים ולהיחלץ לעזרתם של צדיקים במצוקה, אבל אני אישית מתקומם מעצם המחשבה. למיטב זכרוני אין לנו אמנם פסוקים תנ"כיים או כתבים רבניים שמגבילים את חופש פעולתו של האל אבל אלפיים השנים האחרונות היו אמורות להוכיח לכולנו שה'כל-יכול' הספציפי הזה מעולם לא נקף את הקטנה שבאצבעותיו על מנת להציל ולו אחד ממיליוני בניו האהובים שהושמדו באלפי הפורענויות הגדולות והקטנות שהגורל האכזר המיט עליהם.[יט] אל שמסתכל באדישות כיצד חיות אדם מטיחים תינוקות בסלעים, משליכים נשים לנהרות, רומסים גברים תחת פרסות סוסיהם, אונסים בתולות, מסייפים אברכים, מתעללים בצדיקים, תולים רבנים, משליכים טבליות ציקלון לתאי מוות ושורפים משפחות שלמות בתוך בתי הכנסת שנבנו לתפארת שמו מעיד על האימפוטנציה שלו ועל חוסר יכולתו להיענות לתפילות, תחנונים וקריאות אחרונות לעזרה. אם כך נראה האל הכל-יכול, אני כבר הייתי מעדיף לראות במקומו את סופרמן או את אחד מידידיו המצוירים. הם לפחות אינם מתיימרים להיות חיים וקיימים ואיש מהם אינו מנסה להפיח בתמימים תקוות שווא שלעולם לא יתממשו בפועל.[כ]
|
מודל הקוסם מארץ עוץ
|
מודל זה מאפשר לבעלי העניין האינטרסנטים להחליף את הידיעה ואת הפעולה באחיזת עיניים ולטעון בדיעבד שהאל שלהם חזה מראש את כל ההתפתחויות ופעל מאחורי הקלעים להכוונת האירועים שכבר התרחשו בפועל. אל שבוחר להישמע למודל הקוסם מארץ עוץ אינו חייב לשבת בעצמו מאחורי הפרגוד והוא יכול להניח לכוהנים, רבנים, אדמו"רים ומר"נים לעשות את העבודה עבורו. המוכשרים שבהם יצליחו, לרוב ללא כל מאמץ ניכר, לגלות בכל אירוע ואירוע את עקבות רגליו וטביעות אצבעותיו: כשצדיק ימעד שנייה לפני נפילתה של כספת כבדה הם ייחסו את הנס להשגחתו העליונה של יתברך שמו. כשהצדיק אחר לא יחמיץ את המפגש הגורלי עם החפץ הנופל הם יסבירו שהוא נקרא לישיבה של מעלה או ש'אראלים ומצוקים אחזו בארון הקדש, נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקדש'[7]. כשאנחנו נשרוד תאונת דרכים הרבנים ישלחו אותנו לברך ברכת הגומל ולהלל את ההשגחה העליונה שהצילה אותנו מעונשו של מלאך המוות. כשחס וחלילה נידרס אזי יסתבר שאנו רק שבים וממחישים את הכלל היפה 'אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון'[8] ופשעינו הם אלה שכפו על השמיים לגזור עלינו את עונשנו.
מודל הקוסם מארץ עוץ מאפשר לעולם להתנהל כמנהגו, לאל לנפוש בכל מקום שרק יקסום לו ולרבנים לרשום את כל ההצלחות לזכות 'דרך הישר' ולזקוף את כל האסונות לחובת חטאיהם ועוונותיהם של הבריות. אין הסדר טוב מזה ואם האל עדיין לא אימצו עליו למהר ולעשות כן בטרם ייעלמו הפתאים שמוכנים להתעלם מקול הגיונם ולהמשיך לשמוע בקולם של הקוסמים מארץ עוץ.
|
אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות', אליו תוכלו להגיע באמצעות המשבצת הירוקה הנקראת 'תגובות והבעת דעה' שנמצאת בשמאלו של דף הבית.
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו. בנוסף, אשמח אם תצביעו בסקר שבדף הבית. אני חושב שצריך להפיץ ברבים את בשורת הספקנות ולכן אם המאמר מצא חן בעיניכם אנא שתפו אותו עם חבריכם ברשת החברתית אליה אתם משתייכים. לנוחיותכם, תמצאו בסוף המאמר כפתורי שיתוף שיקשרו אתכם באופן אוטומטי לכל רשת חברתית שרק תרצו.
|
ראה הערך 'סופרמן' בויקיפדיה. הצורך להדהים את הקוראים שוב ושוב כפה על כותבי הקומיקס והסרטים המצוירים לשדרג בהתמדה את יכולותיו של סופרמן ולהעניק לו לבסוף את התכונות הבאות: חוזק עצום שאפשר לו לדחוק משקל של אלפי טונות; היכולת לעוף וכשנדרש גם במהירויות עצומות (בשלב מסוים סופרמן תואר כמי שמסוגל לעוף מהר יותר ממהירות האור, וכתוצאה מכך גם לנוע אחורה בזמן, אבל כיוון זה נזנח והוא חזר לעופף במהירויות סבירות בלבד); חוסן גופני שהופך אותו לבלתי פגיע; ראיה טלסקופית שמאפשרת לו לראות למרחקים עצומים, לעיתים אפילו דרך חומר מוצק; ראיה מיקרוסקופית באמצעותה הוא יכול לראות את הפריטים הקטנים ביותר; שמיעה אבסולוטית שמאפשרת לו לשמוע כל צליל בכל תדר ומנעד; עיניים זורות קרני חום; נשיפת-על באמצעותה הוא מסוגל להעיף עצמים או לקרר גופים לוהטים וכדומה.
מלכים ב' כ:א
מלכים ב' כ:ג
מלכים ב' כ:ה-ו
מלכים ב' כ:א
מלכים ב' כ:יא
ברור מאליו שאל נבון לא ירוץ ויעשה את הכל בעצמו כשבאפשרותו להאציל סמכויות לשרים גדולים, כרובים מיוחדים ומלאכים חרוצים שימלאו עבורו את המשימות היותר שגרתיות ופחות מעניינות.
וזאת אף שלפני זמן מה אברך חב"די מבושל למחצה ניסה למכור לי את האסכולה הג'ברית של התורה הכלאמית, שגורסת שהאל מרכיב את העולם בכל רגע ורגע מחדש וממילא אין לבני האדם שום בחירה חופשית והם תמיד משחקים רק את התפקיד שהאל המחיז עבורם. ראה הערך 'כלאם' בויקיפדיה
יהושע י:יא
בראשית ו:ו-ז
בראשית ח:כא
שמות לב:יד
שמואל א' טו:יא
שמואל א' טו:לה
שמואל ב' כד:טז. 'הָאֲוַרְנָה': קרי 'הָאֲרַוְנָה'.
במיתולוגיות הללו שלושת אחיות הגורל טוו את חוטי הגורלות של בני התמותה והאלים כאחד ואף אחד, ובכלל זאת זאוס, יופיטר או אודין, לא היה מסוגל לשנות את גזרותיהן. ראה את הערך 'מוירה' בויקיפדיה.
קיימת אמנם הבלחה אחת שהאירה את עולמו השחור של האל אבל דובריו המוסמכים ביותר טוענים בעקשנות שהאל אינו מוכן לקחת אחריות על הנס הגדול שהביא להקמתה של מדינת ישראל והוא אינו עומד מאחורי נפלאות כינוסם של מאה ועשרים התפוצות והגלויות. כך אבדה לה ההזדמנות היחידה שניתנה לאל להוכיח שהוא אינו חדל אישים שרק נגרר אחרי תכתיבי הגורל. חבל.
התגובות האחרונות