Skip to content

1VSDAT

שני, 16 אוגוסט 2010 18:23

ההתגלות על הר סיני

דרג מאמר זה
(5 מדרגים)
כותבי התנ"ך מעולם לא העלו על דעתם שיהוה אינו גוף ואין לו דמות גוף ולטעמם גם האל שלהם, בדומה לשאר אלי קדם, נהג לכבד את הבריות בנוכחותו האימננטית ולזרוק את מלא כובד משקלו מאחורי מדיניות המיסוי של כוהניו. גם חכמי התלמוד לא היו מוכנים לוותר על האל המוחשי והגשמי שאוהב לשתף עימם פעולה ולתרום את עצמו להצדקת צוויהם ולהמחשת גדולתם. לשוא נחפש במקורותינו את האל חסר הגוף והצורה שמסתפק בחשיבה על עצמו. האל הרבני תמיד ינסה להדמות לחברי הגילדה ותמיד ישתדל לחקות את הלכותיהם ומנהגיהם.
 
 
בני ישראל ראו את האל גם במעמד הר סיני ופסיקתא רבתי מסביר לנו כיצד בדיוק ראו שישים הריבוא את אלוהיהם פנים בפנים ועין בעין:
 
מיד פתח הקדוש ברוך הוא שבעה רקיעים ונגלה עליהם עין בעין ביופיו ובכבודו ובתוארו ובכתר שלו ובכסא כבודו.
כיון ששמעו 'אָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ'[א] מיד יצאה נשמתם של צדיקים והחיה אותם האל שנאמר 'גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים נַחֲלָתְךָ וְנִלְאָה אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ'[ב].
 
שואלים: מה עשה הקדוש ברוך הוא?
משיבים: הוריד עליהם לארץ מליון ומאתיים אלף מלאכי השרת כל אחד ואחד מישראל אחזו בו שני מלאכי השרת - אחד מניח את ידו על לבו ואחד מגביה את צוארו כדי שיראה את הקדוש ברוך הוא פנים בפנים.
 
שואלים: למה נגלה להם פנים בפנים?
משיבים: אמר להם: ראו שנגליתי לכם בכבודי ובתפארתי שאם יש דור שמוליך אתכם שולל ואומר נלך ונעבוד אלהים אחרים אמרו לו: יש לנו אלהים שאנו עובדים אותו ואם לא נעבוד אותו הוא יוריד אותנו ל גיהינום ועתיד הקדוש ברוך הוא להמליך מלכותו על כל ישראל.[1]
 
האל, כך בעל המדרש, נגלה לבני ישראל עין בעין, ביופיו ובכבודו ובתוארו ובכתר שלו ובכסא כבודו בכדי שיהיה בידי בני עמנו מענה לזדים שיבואו להטעות את ישראל ולמשכם לעבוד אלוהים אחרים. נשאלת השאלה: איזה מענה יוותר בידי בני ישראל אם יסתבר שהרמב"ם בעצם צדק והאל למעשה לא ממש נגלה לבני ישראל במלא הדרו הגשמי והמוחשי? האם בהעדר עדות כה ניצחת לקיומו של האל לא נידרש עוד לומר 'יש לנו אלוהים שאנו עובדים אותו' ויותר לנו לסגוד, פה ושם, גם לאלים אחרים?
 
בעלי מדרש זה חיסנו את עצמם מראש כנגד כל נסיון לגרוע מגודל האירוע ומשלמות ההתגלות. אם תאמר שרק ה'כבוד הנברא' נגלה לעיני בני ישראל בא הכתוב ומלמדנו שהאל עצמו נגלה להם בכתרו ובכסא הכבוד שלו. אם המספר היה מסתפק בפתיחת הרקיעים וביופי האלוהי היינו אולי נאחזים בקרנות ה'כבוד הנברא' של רבי סעדיה ומניחים שהאל אמנם ברא לכבוד המאורע דמות נהדרה בזוהר ואולם, הכתר וכסא הכבוד הם מסממניו המובהקים של האל העליון ולדמויות הנבראות אסור לעשות בהם כל שימוש. על כס הכבוד יושב רק בורא העולם והוא היחיד הרשאי לעטר את ראשו בכתר המלכות ולהכריז 'אָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ'. באותו אופן, אם תאמר שרק בחלומות ובחזיונות הנבואה נגלה להם האל הרי בא הכתוב ומדגיש שבני ישראל ראו את בוראם עין בעין ופנים בפנים. מה עוד צריך לעשות בכדי לשכנע בממשיותו של המאורע? באיזה עוד מילים יש להשתמש על מנת שנסכים, אחת ולתמיד, שהאל נגלה לעמו עין בעין, פנים בפנים, פה בפה, אזנים באזנים ושיער בשיער?
  
כל המתפלא על העזרה שמליון ומאתיים אלף מלאכי השרת הגישו לבני ישראל חייב לדעת שסיוע זה אינו חריג במיוחד שכן מלאכי השרת נוהגים דרך קבע לעזור ולסייע לשומרי אמוני אדונם. הקטע ההלכתי הבא מלמדנו רבות על תפקידם וחיוניותם של מלאכי השרת ומוכיח לנו שהעיסוק במלאכים אינו מוגבל רק לתחום האגדה:
 
הנכנס לבית הכסא אומר למלאכים המלווים אותו תמיד: 'התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון תנו כבוד לאלוהי ישראל הרפו ממני עד שאכנס ואעשה רצוני ואבא אליכם'.
 
אמר אביי: אל יאמר אדם כך שמא יעזבו אותו המלאכים וילכו אלא יאמר: 'שמרוני שמרוני עזרוני עזרוני סמכוני סמכוני המתינו לי המתינו לי עד שאכנס ואצא שכן זו דרכם של בני האדם'.[2]
 
קשה לדעת איזו משתי הנוסחאות משכנעת יותר והרמב"ם הרציונליסט מציע לשלב בין שני הנוסחים ולהגיד 'התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון עזרוני עזרוני שמרוני שמרוני המתינו לי עד שאכנס ואצא שזה דרכן של בני אדם'[3].
 
נשוב לעניננו ונגלה שהאל נוהג להתחשב בציפיותיהם של ההמונים ועל כן הוא תמיד חושף את עצמו בלבוש שהולם את חשיבות האירוע:
 
אמר רבי לוי: בדמויות הרבה נדמה להם האל - לזה עומד, לזה יושב, לזה בחור, לזה זקן.
שואלים: כיצד?
משיבים: בשעה שנגלה הקדוש ברוך על ים סוף לעשות מלחמתם של בניו ולהיפרע מן המצריים הוא נראה להם כבחור, שלא ראוי לעשות מלחמה אלא על ידי בחורים, שנאמר 'יְהֹוָה אִישׁ מִלְחָמָה יְהֹוָה שְׁמוֹ'[ג]. כשנגלה הקדוש ברוך הוא על הר סיני לתת תורה לישראל הוא נראה להם כזקן, שאין תורה נאה יוצאת אלא מפי זקן.
 
שואלים: מה טעם שאין תורה יוצאת אלא מפי זקן?
משיבים: נאמר 'בִּישִׁישִׁים חָכְמָה וְאֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה'[ד] וכן דניאל אומר 'חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב'[ה].
 
אמר רבי חייא בר אבא: אם יאמר לך בן זנונים זה או אחר שיש שני אלוהים, אחד בחור ואחד זקן, אמור לו: אני הוא מהים אני הוא מסיני.[4]
 
רבי לוי אינו מטיל ספק בקיומו של קדוש ברוך הוא מוחשי וכל-יכול שמסוגל להתגלות למאמיניו כל פעם בדמות אחרת ולדעתו האל רק מתאים את תחפושתו לחגיגיות האירוע, בדיוק באותו אופן בו זאוס נהג לשנות את צורתו בעת שהוא התגלה לעיני מאהבותיו השונות.
 
אם אנו עדיין מתקשים לדמיין את האל כבעל גוף ופרצוף בא אותו רבי לוי ומתארו לנו כאליל הודי בעל אלף פרצופים שכל הרואה אותו משווה בנפשו שהוא מדבר רק איתו. רבי לוי אינו מצטנע והוא קובע מפורשות - 'אלף בני אדם מביטים בו והוא מביט בכולם':
 
אמר רבי לוי: נראה להם הקדוש ברוך הוא כפסל שיש לו פנים מכל מקום, אלף בני אדם מביטים בו והוא מביט בכולם. כך הקדוש ברוך הוא כשהיה מדבר כל אחד ואחד מישראל היה אומר: עמי הדבר מדבר. 'אנכי יהוה אלהיכם' בלשון רבים לא כתוב כאן אלא 'אָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ'[ו] בלשון יחיד.[5]
 
גם רבי פנחס הכהן מוצא לנכון לחשוף בפנינו את מערכת השיקולים שהובילה את הקדוש ברוך הוא להראות את דמותו לבני ישראל ולדעתו אם האל לא היה מראה את דמותו היה לבני ישראל פתחון פה להצדיק את מעשה העגל.
 
אמר רבי פנחס הכהן בן חמא: שני דברים שאלו ישראל מן הקדוש ברוך הוא - לראות דמותו ולשמוע את הדיברות היישר מפיו כמו שכתוב 'יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ'[ז].
 
אמר רבי פנחס הכהן בן חמא: האם נענים לכל בקשותיו של שוטה? אלא שהיה צפוי וגלוי לפני הקדוש ברוך הוא שעתידים ישראל אחר ארבעים יום לעשות את העגל. אמר הקדוש ברוך הוא: אם איני שומע להם עתידים הם לומר: לא ביקשנו ממשה אלא שהקדוש ברוך הוא יראה לנו את דמותו וידבר עמנו. לכן אמר הקדוש ברוך הוא: על מנת שלא יהיה להם פתחון פה לטעון שמפני שלא שמעו את מוצא פיו ולא ראו את דמותו הם עשו להם אלוהים אחרים, אני אראה להם את דמותי ואדבר עימם פה אל פה כמאמר הכתוב 'וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר'[ח].[6]
 
כאן אנו נתקלים שנית בדילמה הישנה והמוכרת: רבי פנחס מאמין שהגבורה הנחיתה על אבות אבותינו את הצוים הרבניים ואותם אבות קדמוניים סיפרו את כל שראו ושמעו לבניהם והללו העבירו את התיאורים לבניהם הם וכך הלאה בשרשרת רציפה ומתמשכת, עד עצם ימינו אנו. מנגנון זה מונע כל נסיון להתכחש למקורם האלוהי של ההנחיות הרבניות אבל הוא מחייב אל גשמי ומוחשי אותו יכלו לראות מאות אלפי זוגות עיניים ולשמוע מאות אלפי זוגות אזנים. המסורת היהודית, ממנה שואבים הרבנים את סמכותם ואת זכותם להתעמר בבני עמם, נתלית, אם כן, בעדות הראיה והשמיעה של בני דור המדבר ואל לנו להתפלא אם מסתבר שרבני עידן התלמוד, כאיש אחד, הקפידו תמיד להציג את ההתגלות והמסירה כאמיתות היסטוריות ולהרחיק ממעמד הר סיני כל שמץ של אלגוריה, מטפורה או מליצת שיר. חכמי ימי הביניים, לעומתם, לא יכלו לאמץ את המיתוס כפשטו והם נדרשו להתפתל ולהתעוות במאמץ להעניק גושפנקא אלוהית למעמד הר סיני מבלי לזמן לאירוע את האלוהות עצמה.
 
אלוהיו של רבי פנחס מבין את הצורך בראיות חד-משמעיות והוא מושך לכיוון ההתגלות הפיזית והדיבור 'פה אל פה'. האלוהים של רבי סעדיה גאון והרמב"ם אינו יכול להרשות לעצמו לחשוף את דמותו או להתבטא בפיו ועל כן הוא מושך להתגלויות הרבה פחות ברורות וחד משמעיות. האלוהים התוצאתי, זה שמשקלל בקרבו את שתי הנטיות המנוגדות, בחר בפשרה יהודית מקובלת – הוא ממשיך לדבוק במסורת ההתגלות הפיזית על ההר תוך כדי התכחשות מוחלטת לקיומו של אותו גוף מוחשי שאמור היה להתגלות במעמד הקדוש.
 
גם לרבי ברכיה אין כל ספק באשר לקיומה של 'הדמות': משה התחנן עד שראה את 'הדמות', החיות אינן מכירות את 'הדמות' אבל עולי הים לא רק שראו את 'הדמות' אלא שהם אף הצביעו עליה באצבעם:
 
נאמר 'זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ'[ט].
אמר רבי ברכיה: בוא וראה כמה גדולים יורדי הים. משה התחבט והתחנן לפני המקום עד שראה את הדמות שנאמר 'הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ'[י] ובתשובה הקדוש ברוך הוא אמר לו: 'לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי'[יא] ורק בסוף הוא הראה לו את דמותו בעקיפין ולא במישרין שנאמר 'וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי'[יב].
 
חיות המרכבה שנושאות את כסא הכבוד אינן מכירות את הדמות ובשעה שמגיע זמנן לומר שירה הן אומרות: באיזה מקום הוא אין אנו יודעות, אם כאן הוא אם במקום אחר הוא, אלא בכל מקום שהוא 'בָּרוּךְ כְּבוֹד יְהוָה מִמְּקוֹמו'ֹ[יג].
 
עולי הים לעומת זאת - כל אחד ואחד מראה באצבעו ואומר 'זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ'.
אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בעולם הזה אמרתם לפני פעם אחת 'זֶה אֵלִי' אבל לעתיד לבא אתם אומרים אותו דבר שתי פעמים שנאמר 'וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה יְהֹוָה קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתו'[יד].[7]
 
לא רק יורדי הים זכו לחוות את התגלות האל ברבים והבטחה מפורשת בידנו, היישר מפי הגבורה, שבבא היום, כשנזכה לחזות בביאת המשיח, הקדוש ברוך הוא ישוב ויתגלה במלא הדרת כבודו וכל ישראל יראו אותו, יצביעו עליו באצבע ויזכו לחיי עולם:
 
אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה על שהיו רואים את כבודי היו מתים שנאמר 'כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי'[טו]. אבל לעתיד לבוא, כשאחזיר שכינתי לציון, אתגלה בכל כבודי לכל בני ישראל והם יראו אותי ויחיו שנאמר 'כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב יְהֹוָה צִיּוֹן'[טז]. ולא עוד אלא שהם יצביעו עלי באצבעם שנאמר 'כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת'[יז] ונאמר גם 'וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה יְהֹוָה קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ'[יח].[8]
 
על אף כל נסיונות הטשטוש המאוחרים האמת שבה ומרימה את ראשה התמים. כותבי התנ"ך מעולם לא העלו על דעתם שיהוה אינו גוף ואין לו דמות גוף ולטעמם גם האל שלהם, בדומה לשאר אלי קדם, נהג לכבד את הבריות בנוכחותו האימננטית ולזרוק את מלא כובד משקלו מאחורי מדיניות המיסוי של כוהניו. גם חכמי התלמוד לא היו מוכנים לוותר על האל המוחשי והגשמי שאוהב לשתף עימם פעולה ולתרום את עצמו להצדקת צוויהם ולהמחשת גדולתם. לשוא נחפש במקורותינו את האל חסר הגוף והצורה שמסתפק בחשיבה על עצמו. האל הרבני תמיד ינסה להדמות לחברי הגילדה ותמיד ישתדל לחקות את הלכותיהם ומנהגיהם.
 
 
טעיתי? עיוותי? השמטתי? סילפתי? שכחתי? הולכתי שולל? לא הבנתי? לא הצגתי תמונה מלאה? בתחתית הדף תוכלו להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות', אליו תוכלו להגיע באמצעות המשבצת הכחולה הנקראת 'מדורים קבועים' שנמצאת בשמאלו של דף הבית.
 
 


[א]      
שמות כ:ב
[ב]      
תהלים סח:י
[ג]      
שמות טו:ג
[ד]      
איוב יב:יב
[ה]      
דניאל ז:ט רואה הייתי עד אשר הופלו כיסאות, ועתיק יומין ישב
[ו]      
שמות כ:ב
[ז]      
שיר השירים א:ב
[ח]      
שמות כ:א
[ט]      
שמות טו:ב
[י]      
שמות לג:יח
[יא]     
שמות לג:כ
[יב]      
שמות לג:כב
[יג]      
יחזקאל ג:יב
[יד]      
ישעיהו כה:ט
[טו]     
שמות לג:כ
[טז]     
ישעיה נב:ח
[יז]      
תהילים מח:טו
[יח]     
ישעיה כה:ט


[1]      
מיד פתח הקדוש ברוך הוא שבעה רקיעים ונגלה עליהם עין בעין ביופיו ובכבודו ובתוארו ובכתר שלו ובכסא כבודו. כיון ששמעו 'אָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ' מיד יצתה נשמתם של צדיקים והחייה אותם שנאמר 'גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים נַחֲלָתְךָ וְנִלְאָה אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ'. מה עשה הקדוש ברוך הוא? הוריד עליהם לארץ מאה ועשרים ריבוא מלאכי השרת כל אחד ואחד מישראל אוחזים אותו שני מלאכי השרת - אחד מניח את ידו על לבו ואחד מגביה את צוארו כדי שיראה להקדוש ברוך הוא פנים בפנים. למה נגלה להם פנים בפנים? אמר להם: ראו שנגליתי לכם בכבודי ובתפארתי שאם יש דור שמתעה אתכם ואומר נלך ונעבוד אלהים אחרים אימרו לו: יש לנו אלהים שאנו עובדים אותו. בזמן שאין אנו עובדים אותו מורידם בגיהנום ועתיד הקדוש ברוך הוא להמליך מלכותו על כל ישראל.
(פסיקתא רבתי פרשה כ)
[2]      
הנכנס לבית הכסא אומר: 'התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון תנו כבוד לאלוהי ישראל הרפו ממני עד שאכנס ואעשה רצוני ואבא אליכם'. אמר אביי: לא לימא אינש הכי דלמא שבקי ליה ואזלי אלא לימא: 'שמרוני שמרוני עזרוני עזרוני סמכוני סמכוני המתינו לי המתינו לי עד שאכנס ואצא שכן דרכן של בני אדם'.
(ברכות ס:ב)
[3]                  
(הרמב"ם, היד החזקה, הלכות תפלה ונשיאת כפים ז:ה)
[4]      
אמר רבי לוי: בדמויות הרבה נדמה להם - לזה עומד, לזה יושב, לזה בחור, לזה זקן. כיצד? בשעה שנגלה הקדוש ברוך על ים סוף לעשות מלחמתם של בניו ולהיפרע מן המצריים לא נראה להם אלא כבחור - שאין מלחמה נאה לעשות אלא על ידי בחור שנאמר 'יְהֹוָה אִישׁ מִלְחָמָה יְהֹוָה שְׁמוֹ'. כשנגלה הקדוש ברוך הוא על הר סיני ליתן תורה לישראל לא נראה להם אלא כזקן שאין תורה נאה יוצאה אלא מפי זקן. מה טעם? דכתיב 'בִּישִׁישִׁים חָכְמָה וְאֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה' () וכן דניאל אומר 'חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב'. אמר רבי חייא בר אבא: אם יאמר לך ברא דזניצא תרין אלוהים אינון אימר ליה אנא הוא דימא אנא הוא דסיני.
(פסיקתא רבתי פרשה כא)
[5]  
אמר רבי לוי: נראה להם הקדוש ברוך הוא כאיקונין הזו שיש לו פנים מכל מקום, אלף בני אדם מביטים בו והוא מביט בכולם. כך הקדוש ברוך הוא כשהיה מדבר כל אחד ואחד מישראל היה אומר: עמי הדבר מדבר. 'אנכי יהוה אלהיכם' אין כתוב כאן אלא 'אָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ'.
(פסיקתא דרב כהנא – פסקא יב אות כה)
[6]      
אמר רבי פנחס הכהן בן חמא: שני דברים שאלו ישראל מן הקדוש ברוך הוא - לראות דמותו ולשמוע מפיו הדברות כמו שכתוב 'יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ'. אמר רבי פנחס הכהן בן חמא: שומעים לשוטה מה שהוא מבקש אלא שהיה צפוי וגלוי לפני הקדוש ברוך הוא שעתידים ישראל אחר ארבעים יום לעשות העגל. אמר הקדוש ברוך הוא: אם איני שומע להם עתידים הם לומר לא תבענו ביד משה אלא שיראנו הקדוש ברוך הוא דמותו וידבר עמנו. אמר הקדוש ברוך הוא: שלא יהא להם פתחון פה לומר שמפני שלא שמענו מפיו ולא ראינו דמותו לפיכך עשינו לנו אלוהים. אלא מה אעשה - הריני מראה להם דמותי ומדבר עמהם פה אל פה כמאמר הכתוב 'וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר'.
(שמות רבה מא:ג)
[7]      
'זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ'. אמר רבי ברכיה: בוא וראה כמה גדולים יורדי הים. משה כמה נתחבט ונתחנן לפני המקום עד שראה את הדמות שנאמר 'הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ'. אמר לו הקדוש ברוך הוא: 'לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי' ובסוף הראה לו בסימן שנאמר 'וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי'. החיות הנושאות את הכסא אינן מכירות את הדמות ובשעה שמגיע זמנן לומר שירה הן אומרות: באיזה מקום הוא אין אנו יודעות, אם כאן הוא אם במקום אחר הוא, אלא בכל מקום שהוא 'בָּרוּךְ כְּבוֹד יְהוָה מִמְּקוֹמו'ֹ. ועולי הים - כל אחד ואחד מראה באצבעו ואומר 'זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ'. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בעולם הזה אמרתם לפני פעם אחת 'זֶה אֵלִי' אבל לעתיד לבא אתם אומרים אותו דבר שתי פעמים שנאמר 'וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה יְהֹוָה קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתו'.
(שמות רבה כג:טו)
[8]      
אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה על שהיו רואים את כבודי, היו כלים, שנאמר 'כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי'. אבל לעתיד לבוא, כשאחזיר שכינתי לציון, אני נגלה בכבודי על כל ישראל והם רואים אותי וחיים לעולם שנאמר 'כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב יְהֹוָה צִיּוֹן'. ולא עוד אלא שמראים אותו באצבע שנאמר 'כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת' ואומר, 'וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה יְהֹוָה קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ'.
(מדרש תנחומא, במדבר יז)
נקרא 3799 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים