בדומה להרבה מדרשים אחרים גם המדרש הבא חושף טפח מסודות ההתגלות האלוהית ותוך כדי כך הוא נועץ מסמר נוסף בארון התירוצים של רבנו סעדיה והרמב"ם:
|
שואלים: מה בין משה לכל שאר הנביאים?
נחלקו בכך רבי יהודה בנו של רבי אלעאי ורבנן.
רבי יהודה אומר: הנביאים היו רואים את השתקפותה של הדמות האלוהית מתוך תשע חלונות או מראות אך הם לא יכלו לראות את הדמות עצמה וזאת אנו לומדים מהפסוק 'וּכְמַרְאֵה הַמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי בְּבֹאִי לְשַׁחֵת אֶת הָעִיר וּמַרְאוֹת כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי אֶל נְהַר כְּבָר'[א]. משה, לעומת כל שאר הנביאים, ראה את דמותו של האל מתוך חלון אחד או מראה אחת שנאמר 'פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת יְהֹוָה יַבִּיט'[ב].
רבנן אומרים: כל הנביאים ראו מתוך חלון או מראה מלוכלכים כפי שניתן ללמוד מהפסוק 'וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה'[ג] ומשה ראה את הדמות מתוך חלון או מראה מצוחצחים כפי שניתן ללמוד מהפסוק 'וּתְמֻנַת יְהֹוָה יַבִּיט'.
|
רבי יהודה בר אלעאי ורבנן מסכימים כאחד שמשה נבדל משאר נביאי ישראל. עם זאת, כהרגלם, הם נחלקים לגבי טיבה של אותה התגלות. רבי יהודה סבר שמשה ראה את דמות אלוהיו משתקפת בבהירות דרך מראה אחת או דרך חלון בודד בעוד ששאר הנביאים ראו דמות מטושטשת שהשתקפה דרך תשעה חלונות או מראות. רבנן מתנגדים בנמרצות לפרשנות דלת ביסוס זאת ולטעמם משה ראה את הדמות האלוהית דרך מראה מצוחצחת או חלון נקי בעוד ששאר הנביאים נאלצו להסתפק בהצצה דרך אספקלריא מלוכלכת שטשטשה את הדמות ומנעה מהנביאים לראותה בצורה חדה וברורה. כולם מדברים על ראית האל ואיש מהם אינו מנסה להגניב פנימה את 'כבוד האלוהים' או להשגיב את הצפיה החושית ולהפכה להשגה שכלית. רבי פנחס בוחר אמנם שלא להשתתף בויכוח הסוחף אך את חכמתו אין הוא מסוגל לנצור בקרבו ובשמו של רבי הושעיא הוא מסביר שאותה דמות שבעולמנו זה נגלית רק ליחידי סגולה תשוב ותתגלה במלא הדרה לכל דרי העולם הבא.
האספקלריא המאירה שבה ומככבת גם בסיפור הבא המלמדנו, בין השאר, כיצד הנביאים זכו לראות את האל למרות ההזהרה המפורשת 'כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי'.
|
שנינו בבריתא:
שמעון בן עזאי אומר: מצאתי מגלת יוחסין בירושלים וכתוב בה שאיש פלוני נולד כממזר מאשת איש ושמשנת רבי אליעזר בן יעקב היא קב ונקי ושהמלך מנשה הרג את ישעיה.
אמר רבא: מנשה קודם דן את ישעיה ורק אחר כך הרג אותו. אמר מנשה לישעיה: משה רבך אמר 'כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי'[ה] אתה אמרת 'וָאֶרְאֶה אֶת אֲדֹנָי ישֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא'[ו] ...
מעירים: אבל המקורות באמת סותרים זה את זה, במשה נאמר שאי אפשר לראות את האל ולחיות ובא ישעיה ואומר שהוא ראה את האל יושב על כסא רם ונישא, הייתכן?
מסבירים: את דבריו של ישעיהו שדיווח על ראית האל יש להבין לאור דברי הבריתא שאמרה 'כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה משה רבנו נסתכל באספקלריא המאירה'. ישעיה ראה את האל דרך חלון או מראה עכורים וכיוון שלא זכה לראות את הדמות בבירור לא נגזר דינו למות.[2]
|
שוב מסרב הדרשן לדבוק בתיאוריות של של רס"ג והרמב"ם שכן אל חסר גוף וצורה אינו נוהג להתגשם אפילו מאחורי אספקלריות מלוכלכות במיוחד. מה היה קל יותר מאשר להדחיק את מראות ישעיה לתחומם הגואל של החזיונות, החלומות וההשגות השכליות ועלינו להניח שהדרשנים היו ממהרים לעשות כך אם רק היו מרגישים צורך עמוק להמנע מהשימוש בלשונות ההגשמה. עלינו לשוב ולהסיק שרבני התלמוד כנראה עדיין לא הגיעו לרמת השגתו של הרמב"ם ולדעתם לא החזיונות הם שהצילו את ישעיה מעונש אלא זכוכית מלוכלכת שמנעה ממנו לראות בבירור את דמותו של האל המתגלה.
תיאורית האספקלריות, על אף קסמה הרב, לא התקבלה על כל חכמי ישראל וכך אנו מוצאים את רבי חנינא בר פפא ואת רבנן מתעלמים לחלוטין מכל הזכוכיות והמראות. לדעתם, כך ניתן להבין, אמנם יש שני סגנונות של התגלות אך אלה אינם מבדילים בין משה לשאר הנביאים אלא בין נביאי ישראל לנביאי אומות העולם. אל הגויים האל מגיע בלילה, בסתר ובהחבא, ונושא את דבריו מבעד למחיצה מפרידה שמונעת מהם לראות את פניו בעוד שאת נביאי ישראל האל פוקד לאור יום, בגלוי ובפרהסיא והם מדברים עימו פנים אל פנים:
|
רבי חנינא בר פפא ורבנן ביארו את ההבדל בין נביאי ישראל לנביאי אומות העולם.
רבי חנינא בר פפא אמר: משל למלך שהוא ואוהבו היו יושבים בטרקלין וביניהם וילון. כשהמלך חפץ לדבר עם אוהבו הוא קיפל את הוילון ודיבר עימו פנים אל פנים אבל עם האחרים הוא היה מדבר כשמחיצת וילון פרוסה ביניהם והם לא היו מסוגלים לראות אותו.
רבנן אומרים: משל למלך שהיה לו גם אשה חוקית וגם פילגש. לאשתו הוא היה הולך בגלוי ולפלגשו הוא היה הולך בדרכים נסתרות.
כך הוא הנמשל: אין הקדוש ברוך הוא נגלה על אומות העולם אלא בלילה שנאמר 'וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה'[ז], 'וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה'[ח], 'וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה'[ט]. אבל לנביאי ישראל הוא מתגלה ביום שנאמר 'וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם'[י], 'וַיְהִי בְּיוֹם דִּבֶּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה'[יא], 'וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמשֶׁה בְּיוֹם דִּבֶּר יְהֹוָה אֶת משֶׁה'[יב].[3]
|
עם זאת, גישתו החדשנית של רבי חנינא בן פפא אינה משביתה את האספקלריא המאירה ואנו שבים ופוגשים אותה גם בסיפור הבא:
|
שנו החכמים:
דרש רבי יוסי הגלילי: בשעה שעלו בני ישראל מן הים הם פצחו בשירה.
שואלים: כיצד אמרו בני ישראל שירה?
משיבים: כשהשכינה נגלתה העוללים שהיו מוטלים על ברכי אמותיהם הגביהו את צואריהם והתינוקות שינקו משדי אמותיהם שמטו את הדד מפיהם וכולם יחד אמרו 'זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ'[יג] כפי שניתן ללמוד מהפסוק 'מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז'[יד].
רבי מאיר שאל: מנין שאפילו עוברים שבמעי אמם אמרו שירה על הים?
והשיב: לומדים זאת מהפסוק 'בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים אֲדֹנָי מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל'[טו] שמרמז שגם מן המקור, היינו הרחם, ברכו במקהלות את אדוני.
שואלים: עוברים הרי אינם יכולים לראות דרך בטן אימם וכיצד הם ראו את התגלות השכינה?
הסביר רבי תנחום: ביטנה של אימם נעשה להם כחלון שקוף דרכו הם יכלו לראות את ההתגלות.[4]
|
מדהים אבל כנראה נכון! פשוט אין דרך אחרת לפרש את הפסוק 'בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים אֲדֹנָי מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל' וכל בר בי רב יכול מייד להבין שהפסוק אינו דן אלא בשירת העוללים בבטן אימם. פרשנות זאת כבר מחייבת את ההמשך - העוברים פוצחים בשירה בראותם את האל אך כיוון שטבעו של עולם מקשה על ראית עצמים בכלל ואלים בפרט דרך דפנות הבטן הרי שלא נותר אלא להסיק שבבטנן של הנשים ההרות נפער חלון שקוף דרכו יכלו העוברים לראות את האל במלא תפארתו. כיצד נוכל שלא לקבל את המסקנה הבלתי נמנעת? האם יש חכם שהבנתו ברזי תורה עולה על זו של רבי מאיר? האם יש פגם כלשהו בהגיונו המוצק של רבי תנחום? בחיינו האפרוריים אנו אמנם לא נוהגים לפגוש באספקלריות מאירות שנפערות בכרסיהן של נשים הרות אך אין כל סיבה שנסיוננו המוגבל ימנע מאיתנו להודות בגדולתו של בורא העולם שפער חלונות בבטנן של נשים הרות ואפשר גם לעוברים לראות את דמותו, להצביע עליו ולהכריז 'זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ'.
|
טעיתי? עיוותי? השמטתי? סילפתי? שכחתי? הולכתי שולל? לא הבנתי? לא הצגתי תמונה מלאה? בתחתית הדף תוכלו להעיר על המאמר ולכתוב כל העולה על רוחכם. אינכם צריכים להרשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם תפנו את ההשמצות והתשבחות למדורים המתאימים בפורומים.
|
יחזקאל מג:ג
במדבר יב:ח
הושע יב:יא
ישעיה מ:ה
שמות לג:כ
ישעיה ו:א
בראשית כ:ג
בראשית לא:כד
במדבר כב:כ
בראשית יח:א
שמות ו:כח
במדבר ג:א
שמות טו:ב
תהילים ח:ג
תהילים סח:כז
מה בין משה לכל שאר הנביאים? רבי יהודה בר רבי אלעאי ורבנן. רבי יהודה אומר: מתוך תשע איספקלריות היו הנביאים רואים הדא הוא דכתיב 'וּכְמַרְאֵה הַמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי בְּבֹאִי לְשַׁחֵת אֶת הָעִיר וּמַרְאוֹת כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי אֶל נְהַר כְּבָר' ומשה ראה מתוך איספקלריא אחת שנאמר 'פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת יְהֹוָה יַבִּיט'. רבנן אמרין: כל הנביאים ראו מתוך איספקלריא מלוכלכת הדא הוא דכתיב 'וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה' ומשה ראה מתוך איספקלריא מצוחצחת הדא הוא דכתיב 'וּתְמֻנַת יְהֹוָה יַבִּיט'. רבי פנחס בשם רבי הושעיא אמר: משל למלך שנגלה על בן ביתו באיקונין שלו לפי שבעולם הזה שכינה נגלית על היחידים אבל לעתיד לבא - 'וְנִגְלָה כְּבוֹד יְהֹוָה וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי יְהֹוָה דִּבֵּר'
(ויקרא רבה א:יד)
תני: שמעון בן עזאי אומר: מצאתי מגלת יוחסין בירושלים וכתוב בה - איש פלוני ממזר מאשת איש, וכתוב בה - משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי, וכתוב בה - מנשה הרג את ישעיה. אמר רבא: מידן דייניה וקטליה. אמר ליה: משה רבך אמר 'כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי' ואת אמרת 'וָאֶרְאֶה אֶת אֲדֹנָי ישֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא'. ... מכל מקום קשו קראי הדדי? 'וָאֶרְאֶה אֶת אֲדֹנָי' – כדתניא: 'כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה משה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה'.
(יבמות מט:ב)
רבי חנינא בר פפא ורבנן. רבי חנינא בר פפא אמר: משל למלך שהיה הוא ואוהבו בטרקלין וביניהם וילון כשהיה מדבר עם אוהבו מקפל את הוילון עד שרואהו פנים אל פנים ומדבר עמו, אבל לאחרים אינו עושה כן אלא מדבר עמהם ומחיצת הוילון פרוסה ואינם רואים אותו. רבנן אמרי: משל למלך שהיה לו אשה ופלגש, כשהוא הולך אצל אשתו הולך בפרהסיא וכשהוא הולך אצל פלגשו הולך במטמונים. כך אין הקדוש ברוך הוא נגלה על אומות העולם אלא בלילה שנאמר 'וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה', 'וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה', 'וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה'. אבל נביאי ישראל ביום שנאמר 'וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם', 'וַיְהִי בְּיוֹם דִּבֶּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה', 'וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמשֶׁה בְּיוֹם דִּבֶּר יְהֹוָה אֶת משֶׁה'.
(ויקרא רבה א:יג)
תנו רבנן: דרש רבי יוסי הגלילי: בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה. וכיצד אמרו שירה? עולל מוטל על ברכי אמו ותינוק יונק משדי אמו כיוון שראו את השכינה - עולל הגביה צוארו ותינוק שמט דד מפיו ואמרו 'זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ' שנאמר 'מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז'. היה רבי מאיר אומר: מנין שאפילו עוברים שבמעי אמן אמרו שירה? שנאמר'בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים אֲדֹנָי מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל'. והא לא חזו? אמר רבי תנחום: כרס נעשה להם כאספקלריא המאירה וראו.
(סוטה ל:ב)
התגובות האחרונות