Skip to content

1VSDAT

שני, 23 אוגוסט 2010 11:28

פילון האלכסנדרוני

דרג מאמר זה
(5 מדרגים)
היהדות שקמה באלכסנדריה וספגה את הקדמה והנאורות של הבירה התרבותית של מזרח האימפריה הרומית, התפתחה במסלול שלא דמה כלל לזה של היהדות הפרושית-רבנית של ארץ ישראל. בעוד שרבני התלמוד עדיין דשדשו במימי המיתולוגיה היהודית, ההוגים היהודים של אלכסנדריה כבר הפנימו את הפילוסופיה האפלטונית והגדול שבהם, פילון האלכסנדרוני, כבר הצליח, באמצעות פרשנות אלגורית שהוציאה את העוקץ מהניסוחים האנתרופומורפיים של התנ"ך, להתאים את יהוה המוחשי והגשמי לאל הטרנסצנדנטלי של אפלטון. למרות זאת, קרן האור שבקעה ממצריים לא השפיעה כלל על המחשבה הרבנית ושומרי האמונים המשיכו לדבוק באל המיתולוגי ששרת את צרכיהם בנאמנות כה רבה.   
 
 
אם גם לאחר כל האמור לעייל עדיין ימצא מי שיטען לקיומו של זרם אנטי-אנתרופומורפי בתקופת התנאים אזי לא תיוותר לנו כל ברירה אלא להודות שהצדק למעשה עימו שכן כבר כמאה שנה לפני אונקלוס, שעה שחכמי ארץ ישראל עוד התהדרו בדמיונם החזותי לאל הכל-יכול, נכתבו באלכסנדריה אשר במצרים סדרה של חיבורים שניצלו פירושים אלגוריים להרחקת כל רבב של הגשמה מהאלוהות הטרנסנדנטלית. בעל החיבורים הללו, יהודי המכונה בשם פילון האלכסנדרוני[א], אכן ניסח במפורש כמה קביעות חשובות שדי היה בהם לזכות בתהילת עולם כל חכם שהיה מוצא לנכון ללכת בעקבותיו. למרבה הצער, חכמי ארץ ישראל, בדורו של פילון ובדורות שבאו אחריו, לא הכירו ולא הבינו את כתביו ובשום מקום אין אנו מוצאים ולו חכם אחד שאימץ את רעיונותיו. כך, לשם דוגמה, בעוד הלל הזקן משווה את עצמו לפסל שעוצב בדמותו של הקיסר פילון כבר ידע לייחס את הבריאה בצלם למישור השכלי:
 
משה מספר לנו שאחרי כל שאר הברואים נעשה האדם בצלמו וכדמותו של אלוהים[ב]. יפה אמר, כי אין לך דבר מכל החי על הארץ שהוא דומה לאלוהים כמו האדם. אולם בל ישווה איש בנפשו שדמיון זה הוא דמיון במראה הגוף, כי אין צורת אדם לאלוהים ואין דיוקן אלוהי לגוף האדם. אלא כנגד מה אמור הוא 'צלם' זה? כנגד השכל המנהיג את הנפש. כי כנגד השכל האחד העליון, המשמש אב טיפוס לכולם, עוצב השכל השוכן בכל אדם ואדם.[1]
 
הרמב"ם לבטח היה ממהר לחתום על האמור לעייל בשתי ידיו אך הרמב"ם, עלינו לזכור, פיתח את תורת ההשגה השכלית שלו כאלף ומאה שנים אחרי פילון ובכל הדורות שהפרידו בין השניים אין אנו מוצאים אף רב אחר שנאות לייחס למישור השכלי את הדמיון שבין האדם ליוצרו. אפילו רבנו סעדיה גאון, פורץ הדרך בפילוסופיה הרבנית, לא הכיר כנראה את תיאורית הדמיון בהשגה השכלית שכן הוא תולה את היצירה בצלם ברצונו של האל לכבד את צורתו של האדם:
 
הכתוב אמר 'וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ'[ג] ואני מבאר כי הדבר נאמר על דרך הכבוד: כשם שלאל שייכות כל הארצות והוא כיבד אחת מהן כשאמר 'זו ארצי'[ד] ולו שייכים כל ההרים והוא כיבד אחד מהם באמרו 'זה הרי'[ה] כך שייכות לו כל הצורות והוא כיבד צורה אחת מהן באמרו זו צורתי. הוא אמר זאת בכדי לייחד את הצורה ולכבדה ולא היה בכוונתו לומר שיש לו גוף גשמי.[2]
 
תירוץ קלוש ודחוק זה היה ללא ספק ממהר לפנות את מקומו להסברו המבריק של פילון לו רק היו רעיונותיו של פילון עולים על דעתו של הרס"ג. העובדה שרבנו סעדיה לא הכיר את תורת ההשגה השכלית מלמדת שתורה זו נסתרה גם מקודמיו, חכמי המשנה והתלמוד, שמן הסתם המשיכו לכוון את ליבם לבורא העולם כשבירכו 'ברוך אתה יהוה אלוהינו מלך העולם אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו והתקין לו ממנו בנין עדי עד ברוך אתה יהוה יוצר האדם' – וזאת מבלי להעכיר את רוחם באפשרות שמדובר כאן בהשגות שכליות או בכיבודי צורות.
 
באותו אופן, בעוד החכמים מתגאים בקרבתם הרוחנית לאל המרוחק מהלך חמש מאות שנה, פילון כבר מתאר את הטרנסנדנטליות האלוהית במונחים פשוטים וברורים שאינם מותירים כל ספק באשר לכוונתו:
 
כשהכתוב אומר שמשה נגש אל הערפל אשר שם האלוהים[ו] כוונתו לומר שמשה ניגש להשגות המופלאות והנסתרות ביותר על האלוהים, כי האלוהים אינו נמצא בערפל או במקום אחר כלשהו אלא למעלה מהחלל והזמן, שהרי את כל הברואים הוא שם תחת רגליו ואין מקום שמכיל אותו אלא שהוא מתעלה על כולם.
 
ולמרות שהוא מתעלה ולמרות שהוא שרוי מחוץ לברואים, מלאה כל הארץ אותו, כי עד לירכתי תבל משתרעות מידותיו והוא אורג את הברואים זה עם זה במסכת אחת על-פי חוקי הטבע וההרמוניה.
מכאן שאם הנפש שוחרת-האל מבקשת את מהותו של האלוהים לאמיתה היא צריכה לבקש את מי שאין לו תואר או מראה בתואר ואינו במראה וטובה מופלגת תעלה לה מביקוש זה: היא תשיג שאלוהי האמת אינו בר-השגה כלל והיא תראה שלא ניתן לראותו בעיניים גשמיות.[3]
 
הנה מוצאים אנו את בן דורו של רבן יוחנן בר זכאי, רבם של רבי יהושע ורבי אליעזר שלטענת הגמרא היו רבותיו של אונקלוס, מדבר על אל שנמצא 'לעילא מחלל ומזמן', אל שמידותיו ממלאות את כל הארץ ואורגות את הברואים למארג הרמוני אחד. חובה עלינו, אם כן, לשאול את עצמנו מדוע אין בכל התלמוד ולו ניסוח דומה אחד שיוכיח אחת ולתמיד, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, שגם חכמי המשנה והגמרא מסוגלים היו להתעלות לרמתו של החכם האלכסנדרוני ושגם בישיבות ישראל ובבל הבינו את משמעותה של הטרנסנדנטליות האלוהית המונעת לא רק את גשמיותו של האל אלא גם את נוכחותו בגבולות הזמן והמרחב האנושיים?
 
למרבה הצער, תובנה זו לא חלחלה לתודעתם של חכמינו ובכל נסיונותיהם להתעמת עם הבעיה אנו מוצאים רק דימויים ומשלים הלקוחים ממרחב החוויה האנושיות. סיפור רבני ידוע מבליט את מגבלותיהם של חכמי התלמוד ואת יחודו של פילון:
 
שאל כותי אחד את רבי מאיר: האם ייתכן שהאל שכתוב בו 'הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא'[ז] דיבר עם משה מבין שני בדי הארון, כפי שניתן להבין מהפסוק 'וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים'[ח]?
 
ענה לו רבי מאיר: הבא לי מראות גדולות.
 
כשהכותי הביא את המראות אמר לו רבי מאיר: הבט בבבואה שבמראה.
 
הביט הכותי וראה בבואה גדולה.
 
עתה אמר לו רבי מאיר: הבא לי מראות קטנות.
 
הביא לו הכותי מראות קטנות.
 
אמר לו רבי מאיר: הבט בבבואה שבמראה. הביט הכותי וראה בבואה קטנה.
 
אמר לו רבי מאיר: אם אתה שאינך אלא בשר ודם מסוגל לשנות את עצמך לכל גודל שתרצה, מי שאמר והיה העולם, הקדוש ברוך הוא, על אחת כמה וכמה מסוגל לשנות את גודלו כל אימת שעולה לפניו הרצון. כשהוא רוצה 'הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא' וכשהוא רוצה היה מדבר עם משה מבין שני בדי הארון.[4]
 
רבי מאיר, כמאה שנה לאחר ימי פילון, עדיין לא הפנים את רעיון הטרנסנדנטליות האלוהית. בעוד פילון מדבר על אלוהות הנמצאת מחוץ לזמן ולמרחב, רבי מאיר מדגים לכותי כיצד האל משנה את צורתו בתוך המרחב הגשמי ובעוד פילון מדבר על המידות האלוהיות הממלאות את חלל העולם רבי מאיר מתעקש להמחיש כיצד האל עצמו מסוגל לצמצם את עצמו אל בין בדי הארון או, לחליפין, להרחיב את עצמו למלוא כל הארץ. נראה שאין גבול ליכולות אלוהיו של רבי מאיר שבדומה לאלי המיתולוגיה היוונית יכל לשנות את צורתו כל אימת שעלה הרצון לפניו. הדבר היחיד הנבצר ממנו, ככל הנראה, הוא לפנות לגמרי את המרחב החומרי ולהפוך לאל הנמצא כולו 'לעילא מחלל ומזמן'.
מדוע, אם כן, אין אנו מוצאים ביהדות התלמודית כל זכר לרעיונותיו של מי שכונה על ידי רבים בתואר 'הפילוסוף היהודי הראשון'? נראה שסיבות רבות חברו להן יחדיו להרחקתו של פילון מתודעת חכמי ארץ ישראל: פילון כתב את ספריו ביוונית וספק אם בכלל ידע לדבר או לקרא את השפה העברית שכן הציטוטים השזורים בספריו נלקחו כולם מתרגום השבעים ולא מהמקור העברי. לעומתו, חכמי המשנה לא רק שלא היו בקיאים בשפה היוונית אלא שנטייתם הטבעית להתרחק מכל סממן של חכמת יוון חסמה בפניהם את הפתח להכרות עם התרבות היהודית-הלניסטית של אלכסנדריה.
 
יתר על כן, פילון, שבצעירותו זכה להשכלה חילונית רחבה שכללה לימודי אריתמטיקה, גיאומטריה, אסטרונומיה, דקדוק יווני, רטוריקה, לוגיקה, מוסיקה וכמובן גם פילוסופיה, סיגל לעצמו את שיטתו של אפלטון וראה בה את התגלמות האמת האלוהית של תורת ישראל. כרמב"ם אחריו, גם הוא האמין שהאמת הנצחית שניתנה בהתגלות האלוהית אינה יכולה להיות שונה מהאמת הנצחית של הפילוסופים ופרשנותו האלגורית/פילוסופית לכתבי הקודש ממחישה כיצד שתי שיטת המחשבה הגדולות, היהודית והיוונית, יכלו לחיות בשלום זו לצד זו. סנתזה זו, על משמעויותיה לתיאולוגיה היהודית, היתה זרה לרוחם של חז"ל והללו העדיפו להמשיך ולהתעלם מההגיון הפילוסופי עד לבואם של הוגים דוגמת הרס"ג והרמב"ם שהחיו את רעיונותיו של הפילוסוף היהודי הראשון ושילבו אותם, מעשה מלאכת מחשבת, במארגה של היהדות.
 
 
טעיתי? עיוותי? השמטתי? סילפתי? שכחתי? הולכתי שולל? לא הבנתי? לא הצגתי תמונה מלאה? בתחתית הדף תוכלו להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות', אליו תוכלו להגיע באמצעות המשבצת הכחולה הנקראת 'מדורים קבועים' שנמצאת בשמאלו של דף הבית.
 
 


[א]             
ראה הערך 'פילון האלכסנדרוני' בויקיפדיה
[ב]             
בראשית א:כו
[ג]             
בראשית א:כז
[ד]             
בניסוח מקורב בירמיה ב:ז
[ה]             
בניסוח מקורב בישעיה יד:כה
[ו]             
שמות כ:כא
ירמיה כג:כד
[ח]             
שמות כה:כב


[1]          
הוא מספר לנו, כאמור, שאחרי כל שאר הברואים נעשה האדם בצלמו וכדמותו של אלוהים. יפה אמר, כי אין לך דבר מכל החי על הארץ שהוא דומה לאלוהים כמו האדם. אולם בל יצייר איש בנפשו שדמיות זה היא דמיות במראה הגוף, כי אין צורת אדם לאלוהים ואין דיוקן אלוהי לגוף האדם. אלא כנגד מה אמור הוא 'צלם' זה? כנגד השכל המנהיג את הנפש. כי כנגד השכל האחד העליון, המשמש אב טיפוס לכולם, עוצב השכל השוכן בכל אדם ואדם.
(פילון, על בריאת העולם – כתביו הפילוסופיים של פילון, הוצאת מאגנס, תשכ"ה, עמוד 51-50)
[2]          
מה שאמר הכתוב 'וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ' והנני מבאר כי זה על דרך הכבוד, כשם שלו כל הארצות וכיבד אחת מהן באמרו 'זו ארצי', ולו כל ההרים וכיבד הר אחד בלשון 'זה הרי', כך לו כל הצורות וכיבד צורה אחת מהן במה שאמר זו צורתי, על דרך הייחוד לא על דרך הגשמות.
(רס"ג, אמונות ודעות, מאמר שני, אות ט)
[3]          
והנה ניגש הוא אל הערפל אשר שם האלוהים, היינו אל ההשגות המופלאות הנסתרות ביותר, על האלוהים, כי לא בערפל הוא האלוהים ולא במקום כלשהו כלל, אלא לעילא מחלל ומזמן, שהרי את כל הברואים הוא שת תחת רגליו, אין מה שמכיל אותו אלא הוא מתעלה על כולם. ועם שהוא מתעלה ועם שהוא שרוי מחוץ לברואים, מלאה כל הארץ אותו, כי על פני כולה הוא משרע את מידותיו עד לירכתי-תבל ואורג את הברואים זה עם זה במסכת על-פי חוקי ההרמוניה. מכאן שאם הנפש שוחרת-האל מבקשת את מהותו של האלוהים לאמיתה, יוצאת היא לבקש את שאינו בתואר ואינו במראה. וטובה מופלגת עולה לה מביקוש זה: היא משיגה שאלוהי האמת אינו בהשגה כלל ורואה את עצם אי-היותו בראייה.
(פילון, על צאצאי קיין – כתביו הפילוסופיים של פילון, הוצאת מאגנס, תשכ"ה, עמוד 62-61)
[4]          
אמר לו: אפשר אותו שכתוב בו 'הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא' היה מדבר עם משה מבין שני בדי הארון? אמר לו: הבא לי מראות גדולות. אמר לו: ראה בבואה שלך בהן. ראה אותה גדולה. אמר לו: הבא לי מראות קטנות. הביא לו מראות קטנות. אמר לו: ראה בבואה שלך בהן. ראה אותה קטנה. אמר לו: מה אם אתה שאתה בשר ודם אתה משנה עצמך בכל מה שתרצה, מי שאמר והיה העולם, ברוך הוא, על אחת כמה וכמה הוי: כשהוא רוצה הלא 'הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא' וכשהוא רוצה היה מדבר עם משה מבין שני בדי הארון.
(בראשית רבה ד:ד)
 
נקרא 5705 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים