עננים ועמודי אש הם בהחלט תלבושת הולמת לאיש המלחמה ועל כן אין זה פלא שאנו מוצאים תיאורים רבים התוחמים את האל בגבולות העננים והעמודים:
|
*
|
יהֹוָה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה.[א]
|
|
*
|
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן.[ב]
|
|
*
|
וְהָיָה כְּבֹא משֶׁה הָאֹהֱלָה יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל וְדִבֶּר עִם משֶׁה.[ג]
|
|
*
|
וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד יְהֹוָה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן.[ד]
|
|
*
|
וַיֵּרֶד יְהֹוָה בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם.[ה]
|
|
*
|
כִּי אַתָּה יְהֹוָה בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה יְהֹוָה וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם וּבְעַמֻּד עָנָן אַתָּה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה.[ו]
|
הפסוק האחרון דורש תשומת לב מיוחדת מיוחד כיוון שהוא לא רק מלמד אותנו שהאל נהג ללכת לפני המחנה מוסווה בעמודי ענן ואש אלא שבאירועים מיוחדים ניתן היה לראותו 'עַיִן בְּעַיִן'.
המפרשים אינם רואים בפסוקים אלה שום קושי מיוחד וברור להם שבעננים ובעמודים לא נמצא האל הטרנסנדנטלי אלא 'כְּבוֹד יְהֹוָה', דמות ערטילאית המתוארת בפסוקים דוגמת: 'וְהִנֵּה כְּבוֹד יְהֹוָה נִרְאָה בֶּעָנָן'[ז] או 'וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד יְהֹוָה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן'[ח]. הרס"ג, רבנו סעדיה גאון, אף מיהר להגדיר את 'כְּבוֹד יְהֹוָה' כדמות 'נכבדה מן המלאכים, עצומה בבריאתה בהירת זוהר'[1] שאינה אלא אחת מיצוריו הנבראים של האל הנשגב והבלתי מוחשי.
לרבי סעדיה היה ברור שביטויי ההאנשה בתנ"ך אינם יכולים להתייחס לאל עצמו ועל כן הוא קובע שאם המקרא מתאר את האל במונחים אנושיים או מייחס לו תכונות אנושיות הרי שעלינו להבין את הכתוב כאילו קיימת בו מילה נסתרת דוגמת 'מלאך' או 'כבוד' המלמדת שהדברים לא נאמרו לגבי האל עצמו אלא לגבי אחד מברואיו. כך, אם במקום 'וַיֵּרֶד יְהֹוָה בְּעַמּוּד עָנָן' נקרא 'וַיֵּרֶד כבוד יְהֹוָה בְּעַמּוּד עָנָן' נגלה שלא האל הוא העולה ויורד אלא כבודו הנברא ולא האל הוא המואנש אלא דמות בהירת זוהר שנבראה בדיוק למטרה זאת. רבי סעדיה, בנוהג רבני ידוע, מתקן ומשפר את הנוסח המקראי בהנחה סמויה שהמחבר המקראי, לו רק היה קצת יותר מודע לחומרת המצב, לבטח היה משתדל להמנע מניסוחים מרושלים ומהשמטות מביכות.
לשיטתו של הרס"ג הכבוד הוא דמות ברואה שהאל הבלתי-מוחשי מפעיל כמריונטה כל אימת שהוא רוצה להמחיש לבריות את קיומו ונוכחותו אך האם זאת באמת התמונה שמשתקפת מתוך פסוקי התנ"ך והאם כך דמינו לעצמם בעלי הסמכות את דמותו של הכבוד גם לפני הרס"ג? סקירה קצרה של המקורות תלמדנו שגישתו של הרס"ג אינה זוכה לתמיכה גורפת. ישעיהו, לשם דוגמה, מדבר על כבוד יהוה אבל הקשר הדברים מצביע על כבוד מסוג שאינו דומה כלל לכבוד הנברא של הרס"ג:
|
בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ וָאֶרְאֶה אֶת אֲדֹנָי ישֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל. שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף. וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהֹוָה צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ. וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל הַקּוֹרֵא וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן. וָאֹמַר אוֹי לִי כִי נִדְמֵיתִי כִּי אִישׁ טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי וּבְתוֹךְ עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי יֹשֵׁב כִּי אֶת הַמֶּלֶךְ יְהֹוָה צְבָאוֹת רָאוּ עֵינָי.[ט]
|
הנביא רואה את 'הַמֶּלֶךְ יְהֹוָה צְבָאוֹת' יושב על כסא רם ונישא. למלך זה יש אורך, רוחב ועומק מוגדרים שכן שולי גלימתו מגיעים רק עד קצות ההיכל והשרפים מוצאים מקום לרחף מעל לראשו. השרפים המעופפים קוראים זה לזה ואומרים 'קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהֹוָה צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ' וברור שהם רואים מול עיניהם רק דמות אחת בלבד, את 'יְהֹוָה צְבָאוֹת' הקדוש קדוש קדוש. דמות זאת אינה זהה ל'כבוד' שכן האחד החליט לשבת על הכסא הרם והנישא והשני בחר למלא את כל הארץ.
כבוד זה אינו יכול לשמש כתחליף-אל גם מסיבה אחרת: אם הנביא ראה רק דמות שנבראה מזוהר כיצד העזו השרפים לכנותה בתואר 'קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ'? הקדוש היחיד הוא האל החי והקיים ולא ניתן להצמיד כינוי זה לאף דמות אחרת, אפילו אם היא נבראה על ידי האל מזוהר במטרה להטעות את הנביאים ולאחז את עיניהם. מכל זאת נוכל להסיק רק מסקנה אחת: ישעיהו ראה את האל יושב על כסא רם ונישא ואל זה הקרין סביבו נוגה זוהרת שמילאה את כל הארץ.
השואת 'כְבוֹד יְהֹוָה' לנוגה הזוהרת מתחזקת מקריאת מספר פסוקים נוספים שמצאו את דרכם למקורותינו. הפסוק:
|
פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל אַף גִּילַת וְרַנֵּן כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן לָהּ הֲדַר הַכַּרְמֶל וְהַשָּׁרוֹן הֵמָּה יִרְאוּ כְבוֹד יְהֹוָה הֲדַר אֱלֹהֵינוּ.[י]
|
מקביל את 'כְבוֹד יְהֹוָה' עם 'הֲדַר אֱלֹהֵינוּ' וניתן להבין ממנו שבשני המקרים הנביא, ההרים והשרון אמורים לראות את קרני ההוד שהאל מקרין על סביבתו הקרובה והרחוקה. באותו אופן, גם ישעיהו השני חושף את הקשר ההדוק שבין האל לכבודו באומרו:
|
וְנִגְלָה כְּבוֹד יְהֹוָה וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי יְהֹוָה דִּבֵּר.[יא]
|
'כְּבוֹד יְהֹוָה' נגלה ומייד כולם יכולים לראות 'כִּי פִּי יְהֹוָה דִּבֵּר' – לא פיו של הכבוד הנברא אלא פיו של האל בכבודו ובעצמו. האל מוצמד לכבודו גם בזוג הפסוקים הבא:
|
קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד יְהֹוָה עָלַיִךְ זָרָח. כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְהֹוָה וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה.[יב]
|
מפסוקים אלה ניתן ללמוד כי כאשר יהוה זורח אזי כבודו נראה על פני ירושלים, כלומר, בעוד הלאומים שרויים בערפל קרני ההוד שבוקעים מהאל שבשמיים מאירים על פני ירושלים ומפגינים את ההשגחה המיוחדת שריבון העולם נוהג להעניק לבניו האהובים. גם בעל המזמורים ששר:
|
רוּמָה עַל הַשָּׁמַיִם אֱלֹהִים עַל כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ.[יג]
|
קישר את האל שבשמיים עם כבודו שהוטל כאלומת אור גדולה על פני כל הארץ.
את הקרינה האלוהית האל בחר לעיתים לסכך בעננים מסתירים, כפי שניתן להבין מפסוקים דוגמת: 'וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּפְנוּ אֶל הַמִּדְבָּר וְהִנֵּה כְּבוֹד יְהֹוָה נִרְאָה בֶּעָנָן'[יד] ואולם לרוב הוא העדיף לרדת עלי אדמות ולחשוף את כבודו הבוהק במערומיו, ללא כל כחל או סרק, כפי שניתן ללמוד מפסוקים דוגמת:
|
*
|
וּמַרְאֵה כְּבוֹד יְהֹוָה כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.[טו]
|
|
*
|
וַיֹּאמֶר משֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד יְהֹוָה.[טז]
|
|
*
|
וַיָּבֹא משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ וַיְבָרֲכוּ אֶת הָעָם וַיֵּרָא כְבוֹד יְהֹוָה אֶל כָּל הָעָם.[יז]
|
|
*
|
וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים וּכְבוֹד יְהֹוָה נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.[יח]
|
|
וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד יְהֹוָה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן. וְלֹא יָכֹל משֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד יְהֹוָה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן.[כ]
|
ולגלות שהם מדברים באל שירד למשכנו הארצי והתיישב על הכפורת שבין שני הכרובים, כפי שהבטיח כשאמר 'וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל'[כא]. משה רצה להכנס אל תוך המשכן ולהצטרף למפגש התקופתי ואולם, במקרה זה, האל בחר שלא להנמיך את עצמת הקרינה של קרני הודו ומשה המסכן נאלץ להשאר בחוץ ולהמתין לשעת כושר טובה יותר.
גם הפסוק:
|
וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד יְהֹוָה עַל הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ הֶעָנָן.[כב]
|
יכול עתה לשוב ולקבל את משמעותו הפשוטה: האל הזוהר נחת על הר סיני וכיסה את עצמו במעטה עננים. לאחר שבעה ימים הוא החליט לשבור שתיקה, לעמם את קרני הודו ולזמן אליו את משה. משה אכן נכנס לתוך הענן ושם הוא שהה במחיצת האל במשך ארבעים יום וארבעים לילה[כג] ולמד ממנו את התורה כולה.
עם כל הכבוד ל'כבוד' מסתבר שלא בכל מקרה הוא מסוגל למלא את התפקיד שרבנו סעדיה ייעד עבורו. בדוגמה הבאה אנו מוצאים את חכמי התלמוד, כדרכם, מתעמקים בסתירה הלוגית בין שני פסוקים, זה שמלמד שמשה לא יכל להכנס אל תוך הענן וזה שמצהיר שמשה דווקא כן הצליח להכנס לתוך הענן:
|
רבי זריקא הראה סתירה במקראות לפני רבי אלעזר ויש אומרים שרב זריקא טען שרבי אלעזר עצמו הראה את הסתירה: כתוב 'וְלֹא יָכֹל משֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד יְהֹוָה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן'[כד] וכתוב 'וַיָּבֹא משֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן'[כה] ונראה שהפסוקים סותרים זה את זה.
מתרצים את הסתירה: במקרה השני מדובר בכך שהקדוש ברוך הוא תפס את משה והכניסו לענן.[2]
|
מסתבר, אם כן, שכרגיל אין בפנינו שום סתירה: במקרה הראשון משה ניסה להכנס לענן מבלי להעזר באף גורם מסייע בעוד שבמקרה השני הוא נתפס והוכנס לתוך הענן שהסתיר את אלוהיו. לא כבוד האל ולא השכינה אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו הוא שתפס למשה והביאו בענן. אפילו רבי סעדיה היה חייב להסכים שלהילת הזוהר היה קשה לטלטל את משה ולהכניסו לענן וטוב עשה השם יתברך שלקח על עצמו את המשימה החשובה הזאת.
|
טעיתי? עיוותי? השמטתי? סילפתי? שכחתי? הולכתי שולל? לא הבנתי? לא הצגתי תמונה מלאה? בתחתית הדף תוכלו להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות', אליו תוכלו להגיע באמצעות המשבצת הכחולה הנקראת 'מדורים קבועים' שנמצאת בשמאלו של דף הבית.
|
שמות יג:כא
שמות יט:ט
שמות לג:ט
שמות מ:לד
במדבר יב:ה
במדבר יד:יד
שמות טז:י
שמות מ:לד
ישעיה ו:א-ה
ישעיה לה:ב
ישעיה מ:ה
ישעיה ס:א-ב
תהילים נז:ו, נז:יב, קח:ו
שמות טז:י
שמות כד:יז
ויקרא ט:ו
ויקרא ט:כג
במדבר יד:י
למשל, במדבר טז:יט, יז:ז, כ:ו, ישעיה לה:ב, טו:יח, יחזקאל א:כח, ג:כג, ח:ד, ט:ג, י:יח, י:יט, יא:כב, מג:ה, מד:ד, תהילים קב:טז
שמות מ:לד-לה
שמות כה:כב
שמות כד:טז
שמות כד:יח
שמות מ:לה
שמות כד:יח
רבי זריקא רמי קראי קמיה דרבי אלעזר ואמרי לה אמר רבי זריקא רבי אלעזר רמי: כתיב 'וְלֹא יָכֹל משֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד יְהֹוָה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן' וכתיב 'וַיָּבֹא משֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן'. מלמד שתפסו הקדוש ברוך הוא למשה והביאו בענן.
(יומא ד:ב)
התגובות האחרונות