חכמי התלמוד שאפו לקלס, לפאר ולרומם את אלוהיהם ועל כן הם תמיד הקפידו לתארו בדמותם וכצלמם. המדרש הבא, בו מתואר האל כתואם תלמיד חכם, אין להבין כפשוטו וכתמיד חבוי בו משל מופלא שמלמד אמת עמוקה עלינו ועל בוראנו. עם זאת, גם כאן עלינו לעצור ולשאול מה הם גבולות המשל, אילו דימויים באים רק ללמד ולהמחיש ואילו דימויים הם ממשיים וריאליים:
|
אמר רבי אבין בר רב אדא אמר רבי יצחק: מנין לנו שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין?
משיבים: שנאמר 'נִשְׁבַּע יְהֹוָה בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ'[א]. בימינו - זו תורה שנאמר 'מִימִינוֹ אֵשְׁדָּת לָמוֹ'[ב] ובזרוע עוזו - אלו תפילין שנאמר 'יְהֹוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן'[ג].
שואלים: מנין לנו שהתפילין עוז הם לישראל?
משיבים: לומדים זאת מהפסוק 'וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם יְהֹוָה נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ'[ד] ושנינו בבריתא: רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפילין שבראש.
שאל רב נחמן בר יצחק את רב חייא בר אבין: מה כתוב באותן תפילין של ריבון העולם?
הוסיף לשאול רב נחמן בר יצחק: האם משתבח הקדוש ברוך הוא בשבחם של ישראל?
ענה לו רב חייא בר אבין: כן. הוא שכתוב 'אֶת יְהֹוָה הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלו'ֹ[ו] וכתוב 'וַיהֹוָה הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו'[ז].[1]
|
עומקו של המדרש מזדקר מייד לעיין: תושבי הארץ הגויים פוחדים מעוזם של בני ישראל כיוון שהם רואים את שם יהוה נקרא עליהם ומתי נקרא שם יהוה על היהודים אם לא בשעה שהם מניחים תפילין שבהם חבויות פרשיות שמכילות את שמו של האל. מכאן אין ברירה אלא להסיק שמשמעות המילה 'עֹז' הינה תפילין. על האל כתוב שהוא נשבע 'ּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ' ורק סכל מושלם לא יבין שמשתמע מכך במפורש שבורא העולם מניח תפילין.
מאמר האגדה מרחיב את הלב: כשם שבתפילין שמניחים היהודים יש ביטוי לקשר שבין בני ישראל לאלוהיהם כך בתפילין של הבורא יש הצהרה על הקשר שבין הבורא לעמו הנבחר. ריבון העולם מרגיש קרבה לכל ברואיו אך קשר חזק לו במיוחד עם בני ישראל ועל כן בתפילין הראש שלו טמון הפסוק 'וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ' לציין שישראל היא תמצית הקשר שבין האל לעולם ולהדגיש את יחודו ורוממותו של העם הנבחר.
משל זה אינו מוגש לנו לעוס ומנותח ועלינו להשקיע מעט מחשבה בזיהויים של המקבילות אך נראה ששומר המצוות היהודי משול כאן לריבון העולם והפרשיות הכתובות בתפילין הראש של האדם משולים לפרשיות הכתובות בתפילין הראש של האל. מערכות היחסים נראות אף הן סימטריות לחלוטין: האדם מניח תפילין וגם האל מניח תפילין, בתפילין של האדם נמצאות פרשיות המורות על הקשר בין העם לבוראו וגם בתפילין של האל טמונות פרשיות המלמדות על הקשר בין הבורא לעולמו ולבניו. הכל נופל למקום ולנו לא נותר אלא להתבשם באהבת בוראנו ולהשתבח בקרבתנו לעליונים.
ההתלהבות, למרבה הצער, מסתיימת בפתאומיות כשאנו נזכרים שהאל שבנידון אינו בעל גוף או צורה ואסור לנו לדמיינו כמי שמניח תפילין חומריות על ראש של ממש. עתה כבר לא נוכל להקביל את התפילין של האדם לתפילין של האל ולכל היותר נוכל להגיד שהתפילין של האדם משולים למטאפורה מליצית של משהו רוחני, נשגב וחסר כל ממשות. יתר על כן, בתפילין מליציים לא ניתן למצא פסוקים שנכתבו על קלף של ממש ולכן נוכל לדבר רק על פסוקים שבתיאוריה היו יכולים להכתב בתפילין של האלוהים אלמלא היו אלה רק תפילין מטפוריים.
התפילין המטפוריות והפסוקים הפוטנציאליים מעקרים את מאמר האגדה מכל משמעות שכן יופיו של המשל מתגלה רק במקרה שהנמשל הוא אל חי וקיים, בעל גוף ובעל צורה, שמסוגל להניח תפילין של ממש שבתוכן מגילות קלף של ממש עליהן נכתבו פסוקים של ממש. הקשר בין האל לעמו מודגש רק כאשר האל מבצע פעולה ממשית ומניח תפילין אמיתיות. לתפילין פיוטיות משמעות טריויאלית בלבד ואין אנו זקוקים לכל כך הרבה חכמים, ובכללם גם רבי אליעזר הגדול, שיטרידו את עצמם באיתור פסוקים שיכולים היו אולי להינתן בתפילין הדמיוניים.
לא רק יופיו של המשל נופל קורבן לאל הבלתי מוחשי ולתפילין הדמיוניות. מאמר האגדה מתעקש לצרף אסמכתאות לקביעותיו וכך על השאלה 'מניין אנחנו יודעים שהאל מניח תפילין?' אנו נענים שעובדה נלמדת בין השאר גם מהפסוק 'נִשְׁבַּע יְהֹוָה בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ'. כאן הסיטואציה ניתקה את עצמה לחלוטין מקרקע המציאות שהרי אסור לנו לפרש כפשוטן את ההתייחסויות לימינו של האל ולזרועו ועלינו לראות בהם רק מטפורות ומליצות שיר. מכאן שאם ננסה לפרש את הקטע ברוח הפילוסופיה היהודית של ימי הביניים נגלה שפסוקים מטפוריים מלמדים אותנו שאל רוחני מניח תפילין דמיוניות בהן יכולים היו להכתב פסוקים פוטנציאליים.
מחשבות נפלאות של זקנים מלהגים נמצא כאן בשפע אך לשוא נחפש ולו גרעין קטן של מציאות שיגאל את מאמר האגדה ממצולות הטריויאליות. אל המניח תפילין מעביר מסר עמוק לעם ישראל אך פנטזיות על תפילין דמיוניות מבטאות לא יותר מאשר את מאווייהם של זקנים טובי לב. הכבוד שאנו רוכשים לחכמי ישראל מונע מאיתנו לדמיינם כקשישים מעוררי חמלה שמנסים בכל כוחם להצדיק תיאוריות מאולצות על קשר כביכול בין בורא העולם לעמו הנבחר ועל כן חובה עלינו להניח שאבות התלמוד האמינו באמת ובתמים באל מוחשי, שעל ידו הגשמית נכרכו תפילין אמיתיות שהכילו מגילות קלף של ממש.
בדומה, אל לנו להתפלא אם אל מתפלל ומניח התפילין ימצא גם עטוף בטלית ועד מהרה אנו אמנם מוצאים את המדרש הבא:
רבי יוחנן עצמו נרעש מהגילוי ומדגיש שלולא הפסוק המפורש אי אפשר היה לומר שבורא העולם אכן התעטף בטלית של ממש כאילו היה שליח ציבור. ההתפעמות אינה נובעת, חס וחלילה, מהתיאור המאניש ורבי יוחנן מזדעזע רק מהפגיעה בכבודו של האל שהכתוב מתארו כמי שכביכול ירד להתפלל עם בריותיו.
פרשנים מאוחרים יותר ניסו להחליק את התיאור הגשמי ולייחס את האל העטוף בטלית לחזיון שנראה למשה במראה הנבואה אך לנו צריך להיות ברור שרבי יוחנן לא היה מוצא לנכון להתפעם יתר על המידה מסתם עוד חזיון נבואה. אם רק בחזיון נבואה עסקינן מדוע זה 'אי אפשר לאומרו'? התלמוד שזור בדיונים מתמשכים על חזיונות שחזו הנביאים ואלה אינם מעוררים כל השתאות, אפילו כאשר צפים ועולים בהם תיאורים מאנישים במיוחד? אין לנו אלא להסיק שרבי יוחנן, בניגוד למפרשים מאוחרים יותר, מצא שהפסוק מדבר בפירוש על ירידתו של אל גשמי שהתעטף בטלית אמיתית וממשית והדגים למשה את הדרך שבה יש להתפלל אליו עצמו.
אם האל מניח תפילין ומתעטף בטלית חזקה עליו שגם יתפלל מעת לעת ואכן:
|
שאל רבי יוחנן בעקבות רבי יוסי: מנין שהקדוש ברוך הוא מתפלל?
ניתנת התשובה: יודעים זאת מכך שנאמר 'וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי'[ט]. 'תפלתם' לא נאמר אלא 'תְּפִלָּתִי' ומכאן עלינו להבין שהקדוש ברוך הוא מתפלל.
שואלים: מה הוא מתפלל?
משיבים: אמר מר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: כך האל מתפלל 'יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי ויגולו רחמי על מדותי ואתנהג עם בני במידת רחמים ואכנס להם לפנים משורת הדין'.[3]
|
האל מביע בפני עצמו את התקוה שרחמיו יכבשו את כעסיו כך שיוכל לנהוג עם ילדיו לפנים משורת הדין ונראה שבהיותו צדיק תמים הוא סומך את תפילתו על מאמרו של רבי יצחק ששאל:
|
רבי יצחק שואל: למה נמשלה תפילתם של צדיקים לקלשון? והוא עונה: מה הקלשון מעביר את התבואה ממקום למקום כך תפלתם של צדיקים גורמת להעברת מדותיו של הקדוש ברוך הוא ממידת רגזנות למידת רחמנות.[4]
|
במאמר מוסגר ניתן לציין שאנו איננו יודעים אם האל נוהג להתפלל לעצמו שלוש פעמים ביום או רק בשבתות וחגים אבל הפורענויות והתלאות שפקדו את בניו האהובים מוכיחות שלעיתים הוא כנראה מצא לנכון לצאת ידי חובה במלמול הנוסחים הקבועים, ללא כל רגש או כוונה[י], כפי שניתן אולי להסיק מהדיון הבא:
|
רבי אליעזר אומר: העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים.
שואלים: מה משמעות המושג קבע?
משיב רבי יעקב בר אידי בשם רבי אושעיא: העושה תפילתו קבע הוא מי שתפילתו דומה למשא שהוא נושא עליו.
רבנן אומרים: עושה תפילתו קבע כל מי שאינו אומר את תפילתו בלשון תחנונים.
רבה ורב יוסף אמרו שניהם: עושה תפילתו קבע כל מי שאינו יכול לחדש בה דבר.[5]
|
|
טעיתי? עיוותי? השמטתי? סילפתי? שכחתי? הולכתי שולל? לא הבנתי? לא הצגתי תמונה מלאה? בתחתית בדף תוכלו להעיר על המאמר ולכתוב כל העולה על רוחכם. אינכם צריכים להרשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו למדורים המתאימים בפורומים.
|
ישעיה סב:ח
דברים לג:ב
תהילים כט:יא
דברים כח:י
דברי הימים א' יז:כא
דברים כו:יז
דברים כו:יח
שמות לד:ו
ישעיה נו:ז
בהקשר זה מוכר הסיפור על אותו הגוי שגילה לידידו היהודי שביום ראשון שעבר הוא ביקש מאלוהיו שיסדר לו חברות במועדון גולף יוקרתי והנה היום הגיע המכתב שמבשר לו על קבלתו. אני לא מבין, רטן היהודי, אני מתפלל לאלוהים שלוש פעמים ביום כבר יותר מארבעים שנה ומעולם לא התמלאה אפילו בקשה אחת שלי. אולי, ניסה החבר לעזור, אולי זה בגלל שאתה כזה נודניק?
אמר רבי אבין בר רב אדא אמר רבי יצחק: מנין שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין? שנאמר 'נִשְׁבַּע יְהֹוָה בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ'. בימינו - זו תורה שנאמר 'מִימִינוֹ אֵשְׁדָּת לָמוֹ' ובזרוע עוזו - אלו תפילין שנאמר 'יְהֹוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן'. ומנין שהתפילין עוז הם לישראל? דכתיב 'וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם יְהֹוָה נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ' ותניא: רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפילין שבראש. אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר אבין: הני תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו? אמר ליה: 'וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ'. ומי משתבח קודשא בריך הוא בשבחייהו דישראל? אין, וכתיב 'אֶת יְהֹוָה הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלו'ֹ וכתיב 'וַיהֹוָה הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו'.
(ברכות ו:א)
'וַיַּעֲבֹר יְהֹוָה עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא'. אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח ציבור והראה לו למשה סדר תפלה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאים - יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם.
(ראש השנה יז:ב)
אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: מנין שהקדוש ברוך הוא מתפלל? שנאמר 'וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי'. 'תפלתם' לא נאמר אלא 'תְּפִלָּתִי', מכאן שהקדוש ברוך הוא מתפלל. מאי מצלי? אמר מר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי ויגולו רחמי על מדותי ואתנהג עם בני במידת רחמים ואכנס להם לפנים משורת הדין.
(ברכות ז:א)
למה נמשלה תפילתם של צדיקים כעתר? מה עתר זה מהפך התבואה ממקום למקום כך תפלתם של צדיקים מהפכת מדותיו של הקדוש ברוך הוא ממידת רגזנות למידת רחמנות.
(יבמות סד:א).
רבי אליעזר אומר: העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים. מאי קבע? אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי אושעיא: כל שתפילתו דומה עליו כמשוי. ורבנן אמרי: כל מי שאינו אומרה בלשון תחנונים. רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: כל שאינו יכול לחדש בה דבר.
(ברכות כט:ב)
התגובות האחרונות