Print this page
שישי, 17 פברואר 2012 13:02

האמונה בימי דוד ושלמה

דרג מאמר זה
(8 מדרגים)
דוד המלך היה הנותאיסט מושבע שהאמין בכל מאודו שאת יהוה צריך לעבוד בכל התחום שניתן לו כנחלה בלעדית ואת האלים האחרים צריך לעבוד רק מחוץ לאזורי יהודה והשומרון. בנו שלמה, לעומתו, חזר לזרועות הסינקרטיזם ולצד יהוה הוא הקריב קורבנות בירושלים גם למספר רב של אלים מקבילים שבאו להשתכן בעיר הקדושה.
 
 
הנותאיסט = סגידה לאל אחד תוך הכרה בקיומם של אלים אחרים.[א]
נחלה בלעדית = ראה המאמר 'יהוה בין האלים'.
הסינקרטיזם = מיזוג של אמונות שונות המאפשר סגידה למסר אלים במקביל.[ב]
 
 
אמונתו של דוד
 
בעיה מציקה מתעוררת במהלך דו-שיח שהתפתח לאחר שדוד ואבישי גנבו את החנית וצפחת המים ממחיצתו של שאול המלך:
 
וַיַּכֵּר שָׁאוּל אֶת קוֹל דָּוִד וַיֹּאמֶר הֲקוֹלְךָ זֶה בְּנִי דָוִד וַיֹּאמֶר דָּוִד קוֹלִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ.
וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה אֲדֹנִי רֹדֵף אַחֲרֵי עַבְדּוֹ כִּי מֶה עָשִׂיתִי וּמַה בְּיָדִי רָעָה.
וְעַתָּה יִשְׁמַע נָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֵת דִּבְרֵי עַבְדּוֹ אִם יְהֹוָה הֱסִיתְךָ בִי יָרַח מִנְחָה[ג] וְאִם בְּנֵי הָאָדָם אֲרוּרִים הֵם לִפְנֵי יְהֹוָה כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת יְהֹוָה לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים.[ד]
 
נעים הזמירות, שלימים יירש את כיסאו של שאול ויזכה לסגידתם המתמשכת של בני עמו ולאהבתו הנצחית של אלוהיו, מקלל את הזדים שהרעילו את ליבו של המלך והסיטו אותו לרדוף אחריו ולבקש את נפשו. רדיפה זו, כך טוען דוד, תגרום לגירושו מנחלת יהוה ותדחוק בו ללכת ולעבוד את האלוהים ששולטים במקום גלותו. הדברים ברורים דיים ועלינו להסיק מהם שעל האדם לעבוד תמיד את הסמכות האלוהית השולטת בחבל הארץ בו הוא מוצא את עצמו. כשאתה נמצא בתחומי ארץ ישראל עליך לעבוד אך ורק את יהוה אבל כוחו וסמכותו של אל זה נגמרים בגבולות נחלתו ועל כן כשאתה מגורש לתחומה של נחלה אחרת עליך לעבוד את האל שנושא באחריות לארץ אליה גלית ובה אתה גר.
 
רש"י מנסה לרכך את רוע המשמעות ובעזרת מילת הקסמים 'כאילו' הוא מסביר לנו:
 
לך עבוד אלוהים אחרים - היוצא מארץ ישראל לחוץ לארץ בזמן הבית, כאילו עובד עבודה זרה.[1]
 
כל יציאה מארץ ישראל משולה לעבודת אלילים אך מכך, אליבא דרש"י, אין להסיק שדוד, בחיר האל, באמת הקריב קרבנות לאלים המקומיים וחזקה עליו שבכל תקופת שהותו בחצר אכיש מלך גת הוא הקריב עולות ומנחות רק לאלוהי ישראל.
 
הרד"ק מנצל את המילה 'כאילו' להדגש אחר:
 
לך עבוד אלוהים אחרים - כאילו אומר לו לך עבוד אלוהים אחרים כי מגרשים אותי מנחלת ה' לגור בין העכו"ם.[2]
 
בעוד המלבי"ם נוקט בכיוון חדש ומרענן:
 
לך עבוד אלוהים אחרים - שאהיה בחוץ לארץ תחת צל השרים העליונים רחוק מהשגחת ה' הדבקה בארץ הקדושה.[3]
 
האלוהים האחרים שוב אינם אלוהים כלל אלא רק שרים של מעלה שמטפלים בעניינים השוטפים של ארצות הנכר בעת שיהוה מקדיש את כל תשומת ליבו ומרצו להשגחה על היושבים בארץ ישראל. דוד, כך המלבי"ם, בעצם לא חשב שיהיה עליו לעבוד את האלוהים האחרים ולפי דעתו מחוץ לגבולות הארץ הוא היה אמור רק לחסות בצילם. את הניסוח המטעה 'לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים', כך ניתן להניח, יש לייחס מן הסתם רק לגילו הצעיר של נעים הזמירות ולהתרגשות שאחזה בו לנוכח האירוע.
 
דוד המלך תואר ברבות הימים כאב טיפוס לתלמידי חכמים ועל כן ברורה נטייתו של המלבי"ם לייחס לו הבנה עמוקה בתורת המלאכים ושרי המרומים שתתפתח רק כאלף שנים מאוחר יותר. עם זאת, טוב היה המלבי"ם עושה אם היה זוכר שבחדרו של אותו צדיק ניתן היה למצוא לא רק את ארון הספרים היהודי אלא גם אי אלו צלמים ותרפים שכן כך אנו קוראים:
 
וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים אֶל בֵּית דָּוִד לְשָׁמְרוֹ וְלַהֲמִיתוֹ בַּבֹּקֶר וַתַּגֵּד לְדָוִד מִיכַל אִשְׁתּוֹ לֵאמֹר אִם אֵינְךָ מְמַלֵּט אֶת נַפְשְׁךָ הַלַּיְלָה מָחָר אַתָּה מוּמָת.
וַתֹּרֶד מִיכַל אֶת דָּוִד בְּעַד הַחַלּוֹן וַיֵּלֶךְ וַיִּבְרַח וַיִּמָּלֵט.
וַתִּקַּח מִיכַל אֶת הַתְּרָפִים[ה] וַתָּשֶׂם אֶל הַמִּטָּה וְאֵת כְּבִיר הָעִזִּים[ו] שָׂמָה מְרַאֲשֹׁתָיו[ז] וַתְּכַס בַּבָּגֶד.
וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים לָקַחַת אֶת דָּוִד וַתֹּאמֶר חֹלֶה הוּא.
וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל אֶת הַמַּלְאָכִים לִרְאוֹת אֶת דָּוִד לֵאמֹר הַעֲלוּ אֹתוֹ בַמִּטָּה אֵלַי לַהֲמִתוֹ.
וַיָּבֹאוּ הַמַּלְאָכִים וְהִנֵּה הַתְּרָפִים אֶל הַמִּטָּה וּכְבִיר הָעִזִּים מְרַאֲשֹׁתָיו.[ח]
 
התרפים שנמצאו בחדרו של דוד כנראה הביכו ביותר את הרד"ק. נאמן למקורותיו הוא אמנם מזכיר לנו את התרפים של לבן הארמי, עובד כוכבים ומזלות ידוע, שנגנבו על ידי בתו רחל[ט] ואולם לדעתו לא ייתכן שיהיה דמיון כלשהו בין התרפים של לבן לתרפים של דוד שהרי 'חלילה חלילה שהיה בבית דוד עבודת גילולים'[4]. הכחשה זאת ממחישה את מיטב המסורת הרבנית שמתאפיינת בחיפוש חסר פשרות אחר האמת והכחשתה המיידית והמוחלטת ברגע שמסתבר שיש בה בכדי לערער על המיתוסים המקובלים. אנו, בכל אופן, נשקיט את רוחו הסוערת של הרד"ק ונזכיר לו שהוא עצמו ייחס בעקביות את התרפים לעבודה זרה בכל שאר מופעיה של מילה זאת במקורותינו. כך בהקשר לתרפים של מיכה[י], לתרפים ששמואל מייחס לשאול המלך[יא], לתרפים שבוערו ברפורמות של המלך יאשיהו[יב] ולתרפים המוזכרים בכתבי הנביאים המאוחרים[יג].
 
מסתבר, אם כן, שדוד עדיין לא השלים את המעבר לאמונה מונותיאיסטית וגם הוא האמין שיהוה שומר ומשגיח רק על הטריטוריה הפרטית שלו וסמכותו האלוהית מוגבלת רק לגבולות ממלכתו. מעבר לגבולות הללו נמצאות ממלכותיהם של האלים האחרים ולכן כל ישראלי שמוצא את עצמו בתחום סמכותם של אלוהי הנכר חייב לעבוד אותם בתקווה שהאלים הללו ייקחו אותו תחת חסותם וישמרו עליו בדיוק כפי שהם שומרים על כל אלה שמעלים להם קורבנות ונסכים. גם את עקרונות הפולחן היהודי דוד כנראה לא לגמרי הפנים כיוון שמסתבר שבעת הצורך ניתן היה למצוא בחדרו בדיוק את אותם התרפים שכל כך הרגיזו את האל שכה אהב אותו.  
 
 
אמונתו של שלמה
 
שלמה המלך, בנו של דוד הצדיק, הותיר אותנו עם לא פחות תהיות. מצד אחד הוא משתמש בנוסחאות המקובלת[יד] ומשווה את האל לאותם אלוהים אחרים שאין ביניהם ולו אחד שדומה לו בשמים מעל או על הארץ מתחת:
 
וַיֹּאמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֵין כָּמוֹךָ אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לַעֲבָדֶיךָ הַהֹלְכִים לְפָנֶיךָ בְּכָל לִבָּם.[טו]
 
ומצד שני הוא מתנהג בדיוק כפי שהיינו מצפים מכל מלך אחר שחי בסביבה סינקרטיסטית ומרובת אלים:
 
וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם יְהֹוָה אֱלֹהָיו כִּלְבַב דָּוִיד אָבִיו.
וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה אַחֲרֵי עַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִים וְאַחֲרֵי מִלְכֹּם שִׁקֻּץ עַמֹּנִים.
וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה וְלֹא מִלֵּא אַחֲרֵי יְהֹוָה כְּדָוִד אָבִיו.
אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה לִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב בָּהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלָם וּלְמֹלֶךְ שִׁקֻּץ בְּנֵי עַמּוֹן.
וְכֵן עָשָׂה לְכָל נָשָׁיו הַנָּכְרִיּוֹת מַקְטִירוֹת וּמְזַבְּחוֹת לֵאלֹהֵיהֶן.
וַיִּתְאַנַּף יְהֹוָה בִּשְׁלֹמֹה כִּי נָטָה לְבָבוֹ מֵעִם יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּרְאָה אֵלָיו פַּעֲמָיִם.
וְצִוָּה אֵלָיו עַל הַדָּבָר הַזֶּה לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא שָׁמַר אֵת אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה.[טז]
 
לאור הפסוק הסוגד היינו מצפים שהחכם באדם ידע להבדיל בין מי שאין כמוהו 'אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת' לבין כל מתחריו השיקוציים, במיוחד לאחר שהאל החי והקיים טרח להתגלות בפניו בשני אירועים נפרדים. להפתעתנו מסתבר שבמקום להשקיע את כך מעייניו ומשאביו במי שהוא כינה בתואר 'שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד'[יז], המלך החכם העדיף לטפח מגוון רחב של אתרי פולחן ולסגוד בהם לנבחרת מובחרת של שיקוצים זרים. הכיצד? האם שלמה ידע משהו שאינו ידוע לנו? האם ייתכן שדווקא חכמתו המרובה היא שהביאה אותו לדבוק באלוהי הצידונים, העמונים והמואבים? התנ"ך, למרבה הצער, מעדיף להדביק שמות גנאי לאלוהויות הזרות ואינו טורח להסביר את השיקולים שהניעו איש אינטליגנטי ומשכיל כשלמה להתרחק מאלוהי אביו ולדבוק באלוהיהם של נשותיו. לנו לא נותר אלא להסיק שאם יודע כל העתידות בחר לאהוב את בנם של דוד ובת שבע, כפי שנאמר:
 
וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא[יח] אֶת שְׁמוֹ שְׁלֹמֹה וַיהֹוָה אֲהֵבוֹ.[יט]
 
הרי שלמעשה אין הרבה פסול במעשיו וגם לנו מותר מעת לעת לעבוד קצת את שיקוצי הצידונים, העמונים והמואבים.
 
 
אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות', אליו תוכלו להגיע באמצעות המשבצת הירוקה הנקראת 'תגובות והבעת דעה' שנמצאת בשמאלו של דף הבית.
 
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו. בנוסף, אשמח אם תצביעו בסקר שבדף הבית. אני חושב שצריך להפיץ ברבים את בשורת הספקנות ולכן אם המאמר מצא חן בעיניכם אנא שתפו אותו עם חבריכם ברשת החברתית אליה אתם משתייכים. לנוחיותכם, תמצאו בסוף המאמר כפתורי שיתוף שיקשרו אתכם באופן אוטומטי לכל רשת חברתית שרק תרצו.
 
 


[א]             
ראה הערך 'הנותאיזם' בויקיפדיה
[ב]             
ראה הערך 'סינקרטיזם' בויקיפדיה
[ג]             
רש"י: יקבל ברחמים תפילתי להשיב חמתך ממני. הדעת עם זאת נותנת שבדברים אלה דוד מבטיח להעלות מנחה ליהוה אם יסתבר שכעסו של שאול נובע מהסתתו של האל.
[ד]             
שמואל א' כו:יז-יט
[ה]             
רש"י: עשויים בדמות גוף אדם
[ו]             
רש"י: עור מופשט שלם כחמת
[ז]             
רש"י: לפי שאין לתרפים שיער וכביר העיזים דומה לשיער
[ח]             
שמואל א' יט:יא-טז
[ט]             
בראשית פרק לא
[י]             
שופטים פרקים יז-יח
[יא]            
שמואל א' טו:כג
[יב]            
מלכים ב' כג:כד
[יג]            
יחזקאל א:כו, הושע ג:ד וזכריה י:כב
[יד]            
ראה המאמר 'מי כמוך באלים יהוה'
[טו]            
מלכים א' ח:כג
[טז]            
מלכים א' יא:ד-י
[יז]             
מלכים א' ח:כג
[יח]            
קרי – 'וַתִּקְרָא'
[יט]            
שמואל ב' יב:כד


[1]          
רש"י על שמואל א' כו:יט
[2]          
רד"ק על שמואל א' כו:יט
[3]          
המלבי"ם על שמואל א' כו:יט
[4]          
רד"ק על שמואל א' יט:יג
נקרא 13612 פעמים

פריטים קשורים לפי תג

6 תגובות