9 תגובות

• קישור לתגובה שלישי, 09 ספטמבר 2025 14:03 הוסף ע״י שי

  עדי היקר,
  
  יפה אמרת שהתורה מלאה משלים ואלגוריות – בזה דווקא אנחנו מסכימים. אלא שיש להבחין הבחנה פשוטה:
  
  במישור ההלכתי – מצוות התורה נמסרו כחובות מעשיות ברורות: “זכור את יום השבת לקדשו”, “אלה המועדים אשר תקראו אותם מקראי קודש”, “את החזיר כי מפריס פרסה הוא… לא תאכלו”. חז"ל דרשו לפרטי פרטים כיצד לקיים אותן, אבל עצם החובה המעשית ברורה מן הפשט.
  
  במישור האגדה – שם חז"ל משתמשים בלשון ציורית כדי לעצב את המחשבה והמידות. “ה’ מניח תפילין”, “ה’ מתפלל”, “מעשה מרכבה” – כל אלו לא באו לחייב מעשה אלא לעורר תודעה.
  
  כלומר, התורה פועלת בשני מישורים מקבילים: מצוות שנועדו לעצב את החיים בפועל, ומשלים שנועדו לעצב את התודעה והאמונה.
  
  הדרשנים לא “הוסמכו להמציא” אלא קיבלו מסורת: “על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך” (דברים יז). זו המסגרת שבתוכה התורה עצמה נתנה לחכמים סמכות לפרש ולפסוק. לכן אלפי ההלכות אינן תוצאה של “גחמה אלגורית” אלא של מנגנון מחייב שהמקרא עצמו ביסס.
  
  במילים אחרות – יש פשט מחייב (הלכה), ויש משל מדרשי (אגדה). שניהם חשובים, אבל תפקידם שונה.
  
  בברכה,
  שי
• קישור לתגובה שלישי, 09 ספטמבר 2025 08:30 הוסף ע״י עדי אביר

  שי,
  
  במחשבה שנייה הגעתי למסקנה שאתה אולי צודק. התורה מוצפת באלגוריות ומשלים. מצוות השבת היא אלגוריה, הכשרות היא אלגוריה, כל החגים והמועדים הם רק אלגוריה. כולם טומנים בחובם רעיונות עמוקים על טבע האדם, על החברה האנושית ועל יחסו של האדם לאלוהיו אבל מי הסמיך את הרבנים להתייחס אליהם כפשטם ולהפיק מהם אלפי הלכות מציקות?
  
  עדי אביר
• קישור לתגובה שני, 08 ספטמבר 2025 10:53 הוסף ע״י שי

  המאמר שהובא מבית מדרשו של עדי אביר מבקש להציג את חז"ל כאנשים תמימים, שהאמינו ברקיע קשיח ממשי וחשבו שאפשר להכות בו בקרדומים. מכאן הוא מסיק שאין טעם להמשיך להתייחס ברצינות להלכות ולמסורות שנבנו על בסיס "מיתוסים ישנים".
  
  גישה זו מייצגת קריאה פשטנית מדי של מדרשי חז"ל ושל פסוקי התורה. היהדות ראתה תמיד במדרשים לאו דווקא תיאורים פיזיקליים של העולם אלא אמצעים חינוכיים, מוסריים ורוחניים. במאמר זה נבקש להראות שהמדרש על דור הפלגה אינו מגוחך כפי שהוא מוצג, אלא טומן בחובו רעיונות עמוקים על טבע האדם, על החברה האנושית ועל יחסו של האדם לאלוהיו.
  
  1. מדרש כמשל – לא כתיאור היסטורי־מדעי
  
  חז"ל עצמם הבחינו בין פשט לדרש. כאשר נאמר "אמרו בבית מדרשו של רבי שילא..." אין הכוונה בהכרח לסיפור עובדתי, אלא למשל שמטרתו להעביר רעיון.
  
  הגמרא במסכת חגיגה (יד ע"א) מזהירה: "אין דורשין במעשה בראשית בפני שניים". כלומר – חז"ל ידעו היטב שמעשה בראשית אינו קריאה מילולית פשוטה אלא תחום עמוק שיש לפרשו בזהירות. ממילא, הדרשות על "הרקיע הקשיח" הן שפה סמלית, לא ניסוי מדעי.
  
  2. דור הפלגה – ביקורת על גאוות האדם
  
  מה רצו בוני המגדל? הפסוקים אומרים: "וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם" (בראשית יא, ד). מדובר ביומרה אנושית לכבוש את השמים, לבטל את הגבול בין אדם לאלוהיו.
  
  חז"ל בחרו לתאר זאת דרך הדימוי של "הכאת הרקיע בקרדומים". אין זה תיאור הנדסי, אלא המחשה חריפה לגיחוך שבניסיון האנושי לשלוט ביקום. בדיוק כפי שהנביא ישעיהו מתאר את מלך בבל: "אַעֲלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב, אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן" (ישעיהו יד, יד).
  
  3. הרקיע – סמל למגבלה האנושית
  
  התורה אכן מתארת את בריאת הרקיע (בראשית א, ו–ז). אך לאורך הדורות ניתנו לו משמעויות רבות:
  
  רמב"ן מפרש שהרקיע הוא החומר הבסיסי שממנו נברא העולם.
  
  רש"ר הירש רואה בו סמל להבדלה בין רוחניות לגשמיות.
  
  חכמי הקבלה ראו בו מדרגות רוחניות בין העולמות.
  
  המדרש על דור הפלגה משתמש בדימוי זה לא כדי ללמד גיאוגרפיה שמימית, אלא כדי להמחיש את חוצפתם של בני האדם.
  
  4. פרשנות מודרנית – מיתוס כתובנה מוסרית
  
  החוקר יחזקאל קויפמן הסביר כי סיפורי בראשית אינם "היסטוריה" אלא מיתוס חינוכי. תפקידם ללמד את גבולות האדם ואת אחריותו.
  
  באופן דומה, הסיפור על "הרקיע הקשיח" אינו קושיה מדעית אלא משל: האנושות חושבת שהיא יכולה לשבור כל מחסום, אך בסוף היא מתפזרת כי השפה המשותפת שלה מתפרקת. זהו מסר אוניברסלי רלוונטי גם במאה ה–21.
  
  5. יחס התורה למדע
  
  הטענה כאילו "האל עצמו סבר שיש רקיע קשיח" מניחה קריאה מילולית בלבד. אך המסורת ראתה בפסוקים הללו שפה מותאמת להבנת בני אדם.
  
  הרמב"ם במורה הנבוכים (ח"ב, כט) כותב במפורש שהמקרא דיבר בלשון בני אדם, ולכן השתמש בביטויים שמתאימים להבנת הדורות ההם. התורה לא באה ללמד אסטרונומיה אלא מוסר.
  
  6. המשך רלוונטי בימינו
  
  אם כן, מה המסר שניתן ללמוד היום מהמדרש על דור הפלגה?
  
  ביקורת על טכנולוגיה יהירה – בניית "מגדל" מתוך מחשבה שאין גבולות.
  
  הזהרה מפני ריכוז כוח – חברה שמנסה לייצר שלטון אחיד מוחלט נידונה לפירוק.
  
  תזכורת לצניעות אנושית – האדם אינו יכול "לשבור את הרקיע". עליו להכיר במגבלותיו.
  
  אלו אינם "הבלים נושנים" אלא מסרים אקטואליים ביותר לעולם של אינטליגנציה מלאכותית, בינה טכנולוגית ובניינים רבי־קומות.
  
  לסיום
  
  חז"ל לא היו מדעני נאס"א, ולא התיימרו להיות כאלה. תפקידם היה לפרש את התורה ולמסור לעם מסרים מוסריים ורוחניים.
  
  המדרש על דור הפלגה והרקיע הקשיח איננו ראיה לאמונת שטות אלא כלי חינוכי שממחיש את יהירות האדם. במקום ללעוג לו, ראוי להתבונן בו ולשאוב ממנו תובנות מוסריות – תובנות שהופכות את התורה לרלוונטית בכל דור, גם במאה העשרים ואחת.
• קישור לתגובה שישי, 15 אפריל 2016 16:26 הוסף ע״י אביחי

  לגבי השאלה שלך מהתגובות: גם אם דבריך נכונים אז הם לא הגיעו לגובה כזה גדול - שמעתי ש2 ק"מ בערך. גם רוב המהנדסים בזמנם לא ידעו זאת (אני צוחק) אם רוב המהנדסים כיום לא יודעים זאת אפילו. הם התחילו לבנות וחשבו אפילו שיפגשו עם השם, ח"ו.
• קישור לתגובה שישי, 15 אפריל 2016 15:42 הוסף ע״י אביחי

  תשובה למאמר:
  
  לא הבנת את הגמרא. לכן אתחיל מפירוש הפשט שהבאת. צחקו על מה שאמר (בישראל) שזאת כת אחת ולא שלוש (הוא לא הזכיר בקעה, כי זה ברור מהפשט). הרי הבקעה שנבנה שם זה כתוב בפשט התורה. צחקו על זה שאמר כת אחת מהסיבה הפשוטה שאם הם כת אחת אז הכי הגיוני זה לבנות דווקא בהר ולא בבקעה (מראות עיניהם של בוני המגדל הפרימיטיביים, הם חשבו שיגיעו לאלוקים כך וכך הם האמינו בתקופתם וזה מובן לפי ההיסטוריה)... אלא היו 3 כתות, כמו שממשיכה הגמרא, ולכן זה מובן למה בנו בבקעה (כמו הפשט בתורה) - בגלל שהיו 3 כתות ולא כת אחת וגם הסיבות בגמרא היו שונות בבניה אצל כל כת, אז הצטרכו לבנות עיר שלמה ומגדל גדול יותר שישביע רצון כולם ולא היה מקום בהר (עיון יעקב). אולי מגדל שמטרתו להתיישב למעלה שונה ממגדל שמטרתו להילחם שם ושניהם שונים גם מלעבוד ע"ז וכד'... לכן היה להם קשה להתפשר כנראה, כי הם באו עם מטרות שונות אבל למטרה דומה. צחקו על זה שנאמר כת אחת. אבל מפשט הדברים אין סתירה מדבריו של רב אשי. כלומר, כת אחת עלתה להילחם כת שניה לעבוד ע"ז וכת שלישית לשבת שם. ולפי דברי רב אשי להכות להוריד גשם ואין סתירה. על הדרך שישבו או ילחמו או יעבדו ע"ז מה יעשו? אפשר להוריד גשם. הרי הם זכרו את המבול שהיה קודם גם... כלומר מה שאמר רב אשי משותף לכל 3 הכתות ולכן לא הפריד לכתות ולכן אין סתירה. אלו ואלו דברי אלוקים חיים.
  
  ע"כ פשט הגמרא (עם הוספות).
  
  
  עכשיו התשובה לשאלותיך:
  
  בוני מגדל בבל היו פרימיטיביים וחשבו שבאמת יוכלו להכות את הרקיע וכך ירד גשם, בדיוק כמו שחשבו להילחם בהשם וברור לחכמי הגמרא שזה לא יתכן. רק לפי ראות מבטם הצר של בוני המגדל זה מובן שיכלו לחשוב כך. על זה לא צחקו. לעו"ז, לבנות בבקעה במקום בהר בכדי להגיע לשמים בהתחלה זה לא היה מובן גם לפי ראות עיני בוני המגדל ולכן צחקו. לכן באה התשובה שעניתי באריכות מקודם וסגרתי את כל הפינות.
  
  לגבי הרקיע הקשיח שכתוב בפשט התורה וידוע לחז"ל, אז בכלל זה משהו אחר. אין הכוונה למה שחשבו בוני מגדל בבל, אלא מדובר שהאטמוספירה- בניגוד לאוויר - יש בה מיסודות המוצק והנוזל (ד"ר אשבל כתב בערך אטמוספירה [א"ע, כרך ב, עמ' 564]). לכן היה מה להקשות את האוויר שיהיה כזה. אבל בטח שאין הכוונה למה שחשבו דור בוני המגדל בבל.
• קישור לתגובה חמישי, 14 אפריל 2016 16:10 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

  אינני יודע אם הסיבה לכך שאיש לא הציע תגובה היא שהשאלה לא עניינה אף אחד או שפשוט לא מצאו לה תשובה.
  איך שלא יהיה, כדי שהנושא לא יישאר פתוח, הסיבה לטענתי היא הכוח הצנטריפוגלי הפועל על החלקים העליונים של הבניין ונוטה "לזרוק" אותו לכיוון קו המשווה.
• קישור לתגובה חמישי, 03 מרס 2016 00:26 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

  אנצל את ההזדמנות כדי להפנות את תשומת לבכם לנקודה שאפילו רוב מהנדסי הבניין בני זמננו אינם יודעים (בדקתי זאת במדגם של כאלה שאני מכיר):
  גם אילו היו בידינו חומרים מספיק חזקים שמאפשרים למגדל בגובה כזה לשאת את עצמו – אי אפשר היה להקים אותו באופן שיזדקר ישר כלפי מעלה.
  היה צריך לבנות אותו עם נטייה גוברת והולכת לכיוון צפון.
  יודעים למה?
• קישור לתגובה רביעי, 02 מרס 2016 12:23 הוסף ע״י עדי אביר

  אלכס,
  
  תודה על הערתך. אתה צודק. אין קונסיסטנטיות בדעות המדעיות של הרבנים והן מתפתחות במהלך השנים. בתלמוד הירושלמי, לשם משל, מצויין שהמרחק לרקיע הוא רק 50 שנות הליכה ובמקום אחר אנו לומדים שרבא בר בר חנה הניח את סלו באחד מחלונות הרקיע (בבא בתרא עד:א), מה שמאלץ אותנו לחשוב שהרקיע וחלונותיו הם דווקא קרובים מאד. נראה לי שההבנה הרבנית התפתחה במשך הזמן והם הבינו בהדרגה שהרקיע אינו כה קרוב כפי שעלול להשתמע מפסוקי המקרא.
  
  בכל מקרה, במאמר זה ניסיתי להראות שהרבנים חשבו שהרקיע הוא קשיח ואם בני אדם יסדקו אותו המים העליונים יוכלו לזלוג כלפי מטה.
  
  עדי אביר
• קישור לתגובה רביעי, 02 מרס 2016 11:45 הוסף ע״י אלכס

  אכן פנינה מעניינת.
  אם כי יש להעיר, שבמקום אחר הבאת ציטוט מהגמרא (פסחים צד ע"א) על כך שהמרחק מהארץ לרקיע הוא מהלך 500 שנה (כ-7 מיליון קילומטרים).
  ואם כך, החכמים יכלו לצחוק על בוני המגדל כי לא ייתכן לבנות מגדל בכזה גובה עצום וגם בנייה על הר גבוה לא תשנה את המצב, שהרי מדובר במהלך של חמש מאות שנה וודאי שבנייה כזאת תיקח יותר זמן!
  ובכל זאת חכמים לא הזכירו זאת,
  ועל כן ניתן לומר:
  א. שהחכמים לא הכירו את המידע הזה וצחקו לפי הידע שהיה ברשותם.
  ב. החכמים אומנם ידעו שהגובה הוא רב מידי בכדי לבנות, אך הם צחקו ל-"שיטתם" של הבונים, כלומר: גם אם אתם, הבונים, חושבים שהגובה הוא נמוך עדיין הייתם צריכים לבנות על הר, בכדי לצמצמם את הגובה.
  (אבל אנו החכמים כמובן יודעים שבנייה כזאת היא בלתי אפשרית וכו')