גדולתם של חז"ל מאלצת אותנו להניח שהם לא דבקו באמונות טפלות ומיתוסים חסרי ערך. בפועל, אין שום עדות לכך שחכמי ישראל הבינו דבר וחצי דבר בקוסמולוגיה ובסופו של דבר הם התעלמו מהמדע האלוהי ואימצו את הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית של חכמי אומות העולם:   

הרקיע שנופל על ראשי הרבנים

הרקיע שנופל על ראשי הרבנים
הרבנים האמינו שבורא העולם הכיר את עולמו טוב יותר מכל בן תמותה, ולו גם המשכיל ביותר, ולכן הם הניחו שכל התיאורים המקראיים הם אמתיים ומדוייקים. עם זאת, לקראת סוף המאה השנייה לספירת העמים אפילו חכמי ישראל התחילו להבין שהמדע האריסטוטלי מתאר את המציאות הריאלית בצורה הרבה יותר אמינה ומתקבלת על הדעת ובעקבות כך הם החלו להתעלם מהדעות הפשטניות של קודמיהם ולדרוש מפסוקי התנ"ך את התובנות החדשות של הקוסמולוגיות של הגיאוצנטרית.

כיום כל ילד שנחשף למעט השכלה לא תורנית יודע שעל פאות הארץ לא נחה שום כיפה קשיחה שמפרידה בין המים העליונים למים התחתונים וסביב הארץ לא חגים שמונה כדורי בדולח ולכן גם הקוסמולוגיה המסורתית וגם הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית הן שגויות, מטעות וחסרות כל ערך. פשיטת הרגל של כל המדע הרבני מאלצת אותנו לשאול סדרה של שאלות על האל, תורותיו וחכמיו ואולי אפילו להסיק שבתשתיתה של הדת היהודית ניתן למצוא רק בורא שאינו מכיר את בריאתו, כתבי קודש שמנציחים את הבורות של העת העתיקה ורבנים שמלמדים להחליף את הפשט המביך בפרשנויות יצירתיות שגם אותן הם מעדכנים ומשנים חדשות לבקרים.
(קרא עוד)

הזיכרון ההיסטורי של הרבנים

חכמינו זכרונם לברכה מעולם לא נתנו לנאיביות, דלות הידע והיעדר הביקורתיות לחצוץ בינם לבין המסקנות אליהן הם שאפו להגיע. לעזרתם תמיד באו הסיפורים ההיסטוריים שהם המציאו לצרכיהם, למשל, המשנה שנערכה על ידי רבי יהודה הנשיא (ששייך את עצמו לשושלת בית דוד) רצתה להכשיר את המלך רחבעם (בנם של שלמה המלך ונעמה העמונית) ואת דוד המלך (נינה של רות המואביה) וקבעה 'עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, אֲסוּרִים, וְאִסּוּרָן אִסּוּר עוֹלָם, אֲבָל נְקֵבוֹתֵיהֶם מֻתָּרוֹת מִיָּד'. האמוראים עזרו לקודמיהם לבסס את טענותיהם באמצעות סיפור חסר כל שחר ממנו ניתן להסיק שהעמוניות והמואביות אכן הוכשרו מייד בבית דינו של שמואל הנביא ולכן אבותיו של דוד המלך היו יהודים כשרים ואין דבר המונע ממנו להצטייר כצדיק מושלם ורב מופתי.  

(קרא עוד)

סיכול ממוקד למיתוס רבני

משנה חסרת כל כוונות זדון, שאינה שונה מהותית משאר חברותיה, מצפינה בחובה סתירה קשה לאחד המיתוסים המרכזיים ביותר של הדת הרבנית. רבי שמעון בר יוחאי מצהיר במפורש שבידיו הלכה שהגיעה אליו בשרשרת המסירה של התורה שבעל פה ובכל זאת, בניגוד לתכתיבי המיתוס, הרבנים מחליטים להתעלם משמועתו ולאמץ הלכה שמסתמכת רק על סברות אנושיות. פסילת ההלכה של רבי שמעון מעוררת שאלות מטרידות לגבי מהימנותו של מיתוס ההתגלות והמסירה, מעלה ספקות לגבי תקפותן של כל ההלכות הרבניות ופוגעת אנושות באמינותה של הדת היהודית כולה.

(קרא עוד)